Vayedaber

חָֽזְרוּ לוֹמַר. תַּבְשִׁיל שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ אָסוּר. תַּבְשִׁיל שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ מוּתָּר. אֵי זֶהוּ תַּבְשִׁיל שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ. כְּגוֹן אכְּרוּב וַאֲפוּנִים וּבָשָׂר טָרוּף. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּם בַּר עִילַּאי. אַף רָאשֵׁי לִפְתּוֹת וְרָאשֵׁי קֱפַלוֹטוֹת עָשׂוּ אוֹתָן כְּתַבְשִׁיל שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ. בֵּצִים מַה הֵן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. אַבָּא עָלָה לְבֵיתוֹ וּמָצָא שָׁם חַמִּין וְהִתִּיר. בֵּצִים וְאָסַר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נָתָן בְּשֵׁם רִבִּי חָמָא בַר חֲנִינָה. אֲנִי וְאַבָּא עָלִינוּ לְחַמַּת גָּדֵר וְהֵבִיאוּ לְפָנֵינוּ בֵצִים קְטַנִּים כְּחוּזַרְדִּין וְטַעֲמָן יָפֶה כְפִינְקְרֵיסִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כגון הכרוב ואפונין ובשר טרוף. דמכיון שכבר הוא טרוף מצטמק ויפה לו הוא:

ביצים. מצא שהניחו ע''ג הכירה ואסר להם דמצטמק ויפה להם כדלקמיה:

ביצים קטנים כחוזרדין. שהיו מצומקות הרבה עד שנעשו קטנות כחוזרדין סורכו''ש או קורמו''ם בלע''ז והיה טעמן יפה כפנקריסין הללו והן פרי חשוב מאוד כדאמר בפ''ז דפיאה ובפ''ק דסוטה אמר ר' יונתן יפה סיפסוף שאכלנו בנערותינו מפנקריסין שאכלנו בזקנותינו:

חזרו לומר וכו'. אברייתא דלעיל קאי דקאמר שקנסו שחזרו לומר בשוכח ומניח וחזרו לומר דדוקא בתבשיל שהוא מצטמק ויפה לו אסור וכו':

דְּתַנֵּי. הַמְעַשֵּׂר וְהַמְבַשֵּׁל בַּשַּׁבָּת בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵל. וּמֵזִיד לֹא יֵאָכֵל. דְּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. שׁוֹגֵג יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. מֵזִיד לֹא יֵאָכֵל. רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר. שׁוֹגֵג יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לַאֲחְרִים וְלֹא לוֹ. מֵזִיד לֹא לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים. שְׁמוּאֵל כְּרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. רַב כַּד הֲוֵי מוֹרֵי בַחֲבוּרָתֵיהּ הֲוָה אֲמַר כְּרִבִּי מֵאִיר. בַּצִּיבּוּרָא הֲוָה מוֹרֵי כְּרִבִּי וֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי דָרַשׁ לוֹן. דְּתַנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי אָמַר מִשּׁוּם אָבִיו. כָּל דָּבָר שֶׁחַייָבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת וַעֲשָׂאוֹ בַשַּׁבָּת. בֵּין שׁוּגֵג בֵּין מֵזִיד אָסּוּר בֵּין לוֹ בֵין לַאֲחֵרִים. וְכָל דָּבָר שֶׁאֵינָן חַייָבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת וַעֲשָׂאוֹ בַשַּׁבָּת. שׁוֹגֵג יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לַאֲחְרִים וְלֹא לוֹ. מֵזִיד. לֹא לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אַתְּ מַה אָמַר. אָמַר לוֹן. אֲנִי אֵין לִי אֶלָּא מִשְׁנָה. הַמְעַשֵּר וְהַמְבַשֵּׁל בַּשַּׁבָּת. שׁוֹגֵג יֵאָכֵל. מֵזִיד לֹא יֵאָכֵל. שָׁמַע רַב חִסְדָּא וָמַר. הוּתְרוּ הַשַּׁבָּתוֹת. רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב וְתַנֵּי רִבִּי חִייָא כֵן. בָּרֵאשׁוּנָה הָיוּ אוֹמְרִים. הַשֹּׁכֵיחַ תַּבְשִׁיל עַל גַּבֵּי כִירָה וְקָֽדְשָׁה עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. שׁוֹגֵג יֵאָכֵל. מֵזִיד לֹא יֵאָכֵל. נֶחְשְׁדוּ לִהיוֹת מַנִּיחִין מֵזֲידֲין. וְאוֹמְרִים. שֹׁכֵיחִין הָיִינוּ. וְאָֽסְרוּ לָהֶן אֶת הַשּׁוֹכֵחַ. וְהָכָא אָֽמְרוּ כֵן. אָמַר רִבִּי אִילָא. נֶחְשְׁדוּ 22a לִהיוֹת מַנִּיחִין וְלֹא נֶחְשְׁדוּ לִהיוֹת מְבַשְּׁלִין. וְקָֽנְסוּ בְמַנִּיחַ וְלֹא קָֽנְסוּ בִמְבַשֵּׁל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ר אילא נחשדו וכו' תשובה אליבא דר' יוחנן היא על קושית רב חסדא דאע''ג דבראשונה היו אומרי' דשוכח דינו כמבשל וקנסו אח''כ לשוכח מפני שראו שנחשדו להיות מניחין מזידין אבל לא ראו שנחשדו להיות מבשלין ונפיכך במניח הוא שקנסו בשוגג ולא קנסו במבשל דמניח הוא דקיל להו ונחשדו על כך אבל במבשל חמירא להו ולא נחשדו למעבד איסורא כי האי במזיד והלכך לא קנסו:

דתני. בתוספתא פ''ג ומייתי לה לעיל בפ''ב דתרומות בהלכה ג' וכל הסוגיא דלמטה:

בשוגג יאכל. ואפי' בו ביום:

ומזיד לא יאכל בו ביום. עד שחחשך:

ר' יהודה אומר שוגג יאכל למוצאי שבת. אבל לא בו ביום בין הוא בין אחרים:

מזיד לא יאכל. עולמית איהו דעביד איסורא אבל אחרים מותרין למוצאי שבת:

ר' יוחנן הסנדלר אומר שוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו. דקסבר קנסינן שוגג אטו מזיד ודוקא לדידיה דעביד איסורא אבל אחרים מותרין למוצאי שבת ולא בו ביום דלא ליתהני מעבירה:

שמואל. הורה כר' יוחנן הסנדלר:

רב כד הוה מורי בחבורתיה. לתלמידיו היה מיקל כר''מ:

בציבורא. כשהיה דורש ברבים היה מורה כר' יוחנן הסנדלר לחומרא מפני עמי הארץ דלא לזלזלו באיסור שבת:

כר' ישמעאל בר' יוסי דרש לון. בציבור דמחמיר טפי:

דתני וכו'. בתוספתא שם והתם גריס כר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה וסבירא ליה המבשל בשבת אפי' בשוגג אסור עולמית בין לו בין לאחרים דדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת הוא:

את מה את אמר. היכא סבירא ליה להלכה ואמר להן אני אין לי אלא משנה דסתים לן בפ''ב דתרומות כרבי מאיר המעשר והמבשל בשבת וכו':

שמע רב חסדא. להא דר' יוחנן דמפרש להאי סתמא דמתני' כר''מ לקולא ואמר הותרו בשבתות בתמיה לא כן אמר רב הונא בשם רב וכו' כצ''ל וכך הוא בתרומות שם:

ואסרו להן את השוכח. הרי דאפי' בשוגג אסרו וה''ה במבשל והכא את אמר כן דבמבשל מותר בשוגג בתמיה והיינו דהקשה רב מנא מהאי דר' חייא גופיה דמחמיר בשוכח ואמאי הורה לקולא בהאי עובדא דלעיל בקטמה וחזרה ונתלבתה דהא שמעי' לי' שהחמיר באיסור שבת וא''כ אף בכה''ג היה לו להחמיר:

מזיד לא לו ולא לאחרים. עולמית דקסבר מעשה שבת במזיד אסור דכתיב כי קדש היא מה קדש אסור באכילה אף מעשה שבת אסור באכילה יכול אפי' בשוגג ת''ל מחלליה מות יומת במזיד אמרתי ולא בשוגג:

תַּנֵּי. לֹא תְמַלֵּא אִשָּׁה קְדֵירָה עֲסִיסִיּוֹת וְתוּרְמוֹסִין וְתִתְּנֵם לְתוֹךְ הַתַּנּוּר עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה. וְאִם נָֽתְנָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת אֲסוּרִין בִּכְדֵי שֶׁייֵעָשׂוּ רִבִּי אָחָא אָמַר. בְּמֵזִיד. כְּרִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. בְּשׁוֹגֵג. כְּרִבִּי יוּדָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. יְאוּת אָמַר רִבִּי יוֹסֵי רַבִי. הַנּוֹטֵעַ בַּשַּׁבָּת שׁוֹגֵג יְקַייֵם. מֵזִיד יַעֲקוֹר. וּבַשְּׁבִיעִית בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד יַעֲקוֹר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. חִילּוּף הַדְּבָרִים. הַנּוֹטֵעַ בַּשַּׁבָּת בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד יַעֲקוֹר. וּבַשְּׁבִיעִית שׁוֹגֵג יְקַייֵם וּמֵזִיד יַעֵקוֹר. לָמָּה. מִפְּנֵי שֶׁהֲנָיַית שַׁבָּת עָלָיו. וְכָאן. מִכֵּיוָן שֶׁאַתְּ אוֹמֵר. יַמְתִּין לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיֵּיעָשׂוּ. כְּמִי שֶׁלֹּא נֶהֱנֶה מַחְמַת שַׁבָּת כְּלוּם. וּמַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. נֶחְשְׁדוּ עַל הַשְּׁבִיעִית וְלֹא נֶחְשְׁדוּ עַל הַשַּׁבָּתוֹת. דָּבָר אַחֵר. מוֹנִין לַשְּׁבִעִיוֹת וְאֵין מוֹנִין לַשַּׁבָּתוֹת. הֵיךְ עֲבִידָה. נָטַע פָּחוּת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי שְׁבִיעִית וְנִכְנְסָה שְׁבִיעִית. אִין תֵּימַר. חֲשָׁד. אֵין כָּאן חֲשָׁד. אִין תֵּימַר. מִינְייָן. אֵין כָּאן מִינְייָן. נָטַע פָּחוּת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי שְׁמִינִית וְנִכְנְסָה שְׁמִינִית. אִין תֵּימַר. חֲשָׁד. יֵשׁ כָּאן חֲשָׁד. אִין תֵּימַר. מִינְייָן. יֵשׁ כָּאן מִינְייָן. וַתְייָא כְּמָאן דְּאָמַר. מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. מִפְּנֵי הַמִּינְייָן. קָֽנְסוּ בְשׁוֹגֵג מִפְּנֵי הַמֵּזִיד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הנוטע בשבת וכו'. תוספתא היא שם וזה הכל מדברי ר' מנא וכלומר ואפי' למאי דשנינו בהאי ברייתא דר' יהודה מחמיר בנוטע בשבת אפי' בשוגג מ''מ שפיר מיתרצא אליביה וכדמסיק ואזיל:

תני. בתוספתא שם:

עסיסיות. מין קטניות הן:

אסורין. עד שישהא בכדי שיעשו:

ר' אחא אמר במזיד כר''מ. כלומר דמפרש ואם נתנה דהאי ברייתא דבמזיד מיירי ומוקי לה כר''מ דלעיל גבי מבשל בשבת דבמזיד הוא דלא יאכל בו ביום וכן הכא דהואיל ונתנה במזיד אסורין עד למוצאי שבת דאלו בשוגג מותרין אפי' לבו ביום:

ר' יוסי אמר. דלא הוא אלא דאפי' מיירי במזיד לא הוי אלא כשוגג במבשל ומיתוקמא אפי' כר' יודה דלעיל דס''ל בשוגג יאכל למוצאי שבת:

אמר ר' מנא יאות אמר ר' יוסי רבי. ר' יוסי היה רבו של ר' מנא כדאמרי' בכמה מקומות והחזיק ר' מנא דבריו דשפיר קאמר שאין דין עבר ושהה כדין מבשל בשבת במזיד ודי הוא אם נקנסיה שלא יאכל עד למוצאי שבת וכמבשל בשוגג לר' יודה:

למה מחמיר ר' יהודה בשבת יותר משביעית מפני שהניית שבת עליו ושלא יהנה ממעשה שבת הלכך נטע בשוגג יעקור וכאן וכו'. כלומר והשתא דהואיל וכך הוא א''כ כאן גבי קדירה בעססיות מכיון שאתה אומר ימתין למוצאי שבת בכדי שיעשו הויא כמי שלא להנות מחמת שבת כלום ומודה ר' יהודה הכא דהוי כמבשל בשבת בשוגג לדידיה:

ומה טעמון דרבנן. בהך ברייתא דנוטע דמחמרי בשביעית יותר משבת לפי שנחשדו ישראל על שביעית והלכך גזרו בה טפי שלא יטע במזיד ויאמר שוגג הייתי:

דבר אחר לפי שמונין השנים לשני שביעית לנטיעות לענין ערלה ורבעי וכשימנו השנים למפרע ויראו שנטיעה זו בשביעית היתה אתו למישרי נטיעה בשביעית. ואין מונין לשבתות. שהרי שנים הוא שמונין לנטיעה ולא ימים והלכך הואיל ולזמן מרובה לא יוודע הדבר שנטע זה בשבת לא גזרו על השוגג:

היך עבידא. כלו' דמפרש מאי נ''מ בין הני תרי טעמי והיך עבידא דלפעמים איכא האי טעמא ולא אידך וכה''ג דלקמיה:

נטע פחות משלשים יום וכו':

אין תימר חשד אין כאן חשד אין תימר מניין יש כאן מניין וכצ''ל וכך היא הגירסא בתרומות שם וכלומר דהא אנן תנינן בפ''ב דשביעית בהלכה ז' הנוטע ל' יום לפני ר''ה עלתה לו שנה תמימה ומותר לקיימו בשביעית פחות מל' יום לא עלתה לו שנה ואסור לקיימו בשביעית כדתנן שם שאם נטע בפחות מל' יום לפני ר''ה של שביעית יעקור והשתא אם זה נטעה בשוגג פחות מל' יום לפני ר''ה של שביעית ונכנסה לשביעית איכא בינייהו דאין תימר דטעמא דהחמירו בשוגג בשביעית מפני החשד אין כאן חשד כלומר דלא שייכא כאן האי טעמא שהרי זה לא נטע בשביעית עצמה וליכא למימר להחמיר בו אף בשוגג שלא ידע שהוא פחות מל' יום דודאי כולי האי לא מחמרינן משום חשדא דשביעית עצמה אבל אין תימר דטעמא הויא מפני מונין יש ג''כ כאן טעמא דמניין שכשיראו לאחר ג' שנים לערלה וד' לרבעי והיינו שנים שלימות שהרי פחות מל' יום לא עלתה לו שנה ויחשבו למפרע ימצאו שנטיעה זו מתחלת חשבון שלה בתחלת שנת שביעית היתה אכתי אתי למישרי נטיעה בשביעית או בפחות מל' יום לפני שביעית וא''כ איכא למיגזר אף בכה''ג בשוגג:

נטע פחות מל' יום לפני שמינית ונכנסה שמינית וכו'. וכלומר וכן איכא בינייהו איפכא אם נטע פחות מל' יום לפני ר''ה של שמינית ונכנסה לשמינית אין תימר חשד יש כאן חשד אין תימר מניין אין כאן מניין כצ''ל. דלטעמא דחשדא איכא הכא שהרי בשביעית עצמה הוא שנטע אבל טעמא דמונין ליכא הכא דהא פחות מל' יום לפני ר''ה לא עלתה לו שנה ולאחר שני ערלה ורבעי כשיחשבו למפרע יראו שהשנים של נטיעה זו מתחילין מתחלת שנת שמינית וליכא למיגזר מידי דאע''ג דהשנים שלימות מתחילין הן קודם לתחלת שמינית מ''מ תלינן שיאמרו דזה לא נטע אלא לאחר שכלתה שנת שביעית דודאי בשביעית עצמה לא היה נוטע:

ואתיא כמ''ד מפני החשד וכו' מפני המזיד. בתמיה כלומר דהש''ס מסיק דמסתברא כהאי מאן דאמר מפני החשד דלדידיה אתיא שפיר האי מתני' דקתני התם הנוטע בשביעית וכו' ומשום דבשביעית עצמה לעולה איכא האי טעמא דחשדא דאלו לטעמא דמונין קשיא הרי האי טעמא שייכא נמי בנטע במזיד פחות משלשים יום לפני שביעית וכי תאמר בה דגם בשוגג קנסו אטו מזיד בכה''ג כדבעי למימר לעיל הא ודאי חששא רחוקה היא למיגזר במקום דליכא אלא האי טעמא דמונין בלחוד ולית בה משים חשדא כדלעיל וכ''ת דאין הכי נמי דחששו חכמים למיקנס שוגג אטו מזיד ואפילו בנטע פחות משלשים יום דלית ביה אלא האי טעמא דמונין בלחוד א''כ הוה קשה אמאי תני במתני' דתרומות הנוטע בשביעית אף בשוגג יעקור הוה ליה למיתני רבותא טפי דאף בנוטע פחות משלשים יום לפני שביעית אף בשוגג יעקור. ועוד דהתם לעיל בפ''ב דשביעית דמיירי בפחות מל' יום כדתנן אין נוטעין וכו' פחות משלשים יום וכו' ואם נטע יעקור שם הוה ליה למיתני ואם נטע בין בשוגג בין במזיד יעקור אלא ודאי כל היכא דליכא אלא האי טעמא דמונין בלחוד לא גזרו חכמים למיקנס שוגג אטו מזיד דבמקום דאיכא טעמא מפני חשדא הוא דגזרו והלכך לא תנינן להאי דשוגג אלא בשביעית עצמה:

משנה: אֵין נוֹתְנִין בֵּיצָה בְּצַד הַמֵּיחַם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל וְלֹא יַפְקִיעֶנָּה בְּסוּדָרִין וְרִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. וְלֹא יַטְמִנֶנָּה בַחוֹל וּבַאֲבַק דְּרָכִים בִּשְׁבִיל שֶׁתִּיצָּלֶה׃ מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טִיבֵּרְיָא הֵבִיאוּ סִילוֹן שֶׁל צוֹנִין בְּתוֹךְ אַמָּה שֶׁל חַמִּין. אָֽמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים אִם בְּשַּׁבָּת כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַּׁבָּת וְאֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִייָה. וְאִם בְּיוֹם טוֹב כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב וַאֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּמוּתָּרִין בִּשְׁתִייָה. מוּלְייָאר הַגָּרוּף שׁוֹתִין הֵימֶינּוּ בְּשַּבָּת. אַנְטִיכִי אַף עַל פִּי שֶׁגְּרוּפָה אֵין שׁוֹתִין הֵימֶּינָּה׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' תנור וכו'. לפי שהתנור הבלו חם ביותר הלכך אפי' הסיקוהו בקש ובגבבא אין משהין תבשיל שלא בשל כל צרכו או תבשיל שבישל כל צרכו והוא מצטמק ויפה לו לא לתוכו ולא על גבו וכן אין סומכין לו כדקאמר בגמרא ולא מהני ביה גרופה או קטומה לפי שא''א לגרוף או לקטום את הכל עד שלא ישארו אף הניצוצית ומפני שהבלו חם חיישינן שמא יחתה כדי לבער הניצוצות הנשארות בתנור:

כופח. היא מקום שפיתת קדירה אחת והבלו רב מהבל הכירה ומעט מהבל התנור ואם הסיקוהו בקש או בגבבא הרי היא ככירה שהוסקה בקש או בגבבא ומשהין עליו ואם הסיקוהו בגפת או בעצים דינו כתנור ואין משהין לא בתוכו ולא על גביו ולא סומכין לו כדין התנור:

מתני' אין נותנין ביצ'. בשבת בצד המיחם הוא יורה של נחשת שמרתיחין בו מים ע''ג האש:

בשביל שתתגלגל. שתצלה ומפני שדרך ביצה הנצלית שהיא מתגלגלת. לפי שתולדות האור כאור עצמו ואם עשה כן חייב משום מבשל והא דקתני אין נותנין ולא קתני הנותן הוא חייב מפני דקתני בחדא בבא ולא יפקיענה בסודרין שלא ישבר אותה ע''ג הסודר שרתח מן החמה בשביל שתצלה וזה אינו אסור אלא לכתחלה דגזרינן תולדות חמה אטו תולדת אור ואם עשה כן פטור הלכך נקט נמי ברישא לישנא לכתחלה:

ור' יוסי מתיר. בסודרין דלא גזר תולדת חמה אטו תולדת אור ואין הלכה כר' יוסי:

ולא טמונה בחול ובאבק דרכים. שהוחמו מן החמה ובהא לא פליג ר' יוסי משום דגזור אטו רמץ חם דתרוייהו דרך הטמנה ואתי למימר מה לי חול מה לי רמץ ועוד איכא טעמא אחרינא דס''ל דגזרינן שמא יזיז עפר ממקומו לתקן סביבות הביצה והוי תולדה דחורש:

מתני' מעשה שעשו אנשי טבריא וכו' שהביאו סילון של צונן שממשיכין לתוכו מים מבעוד יום והיו שוקעין את הסילון לתוך אמה של חמין מחמי טבריא כדי שהמים הצוננין הנמשכין בהסילון ובאין כל השבת יתחממו מחמת אמת חמין שלהן:

אמרו להן חכמים אם בשבת. כלומר אלו המים שבאין בתוך אותו הסילון בשבת הרי הן כדין חמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה ובשתיה. ואם אלו שבאין בתוכו ביום טוב הרי דינן כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורין ברחיצת כל הגוף ומותרין הן בשתיה. וחזרו בהן אנשי טבריא כדאמרינן התם בגמרא כבר תברינהו אנשי טבריא לסילונייהו:

מולייר הגרוף. הוא כלי שיש לו בפנים בית קבול גדול ומשימין בו מים וסביבות אותו הבית קיבול מבחוץ יש מקום שנותנין שם גחלים להרתיח המים ואם הוא גרוף מהגחלים מע''ש שותין הימנו בשבת מהמים שהוחמו באותו בית קבול:

אנטיכי. הוא כלי שיש לו שתי שולים ומשימין המים למעלה והגחלים בין שתי השולים ומתוך כך מתחממין הרבה השולים בעצמן שתחת המים ולפיכך אף על פי שהיא גרופה מערב שבת אין שותין הימנה בשבת מפני שהמים מוסיפין להתחמם גם בשבת שמתוך שהשולים מכוסים חומם משתמר הרבה:

רִבִּי מָנָא מֵיקַל לִנְשַׁייָא דְשָֽׁטְחָן בִּגְדֵּיהוֹן לַאֲוִירָה דְתַנּוּרָא. רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי יִשְׁמָעֵאל הוֹרֵי מִדּוֹחַק מִיגְרוֹף תַּנּוּרָא וּמִיתַּן תְּלָתָא כַפִּין וּמִירְמֵי עֲלֵיהוֹן. וּבִלְחוּד לֹא יָֽדְעִין מְגִירְיַית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּשַׁבָּת אַתָּה מְהַלֵּךְ אַחַר הֶסֵּיקוֹ. וּבְטוּמְאָה אַתְּ מְהַלֵּךְ אַחַר גִּיפוּפוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הורי מדוחק. בשעת הדחק וצוה לגרוף את התנור ולהשים בתוכו שלש כיפות אבנים וליתן את הקדירה עליהן ובלבד שלא יוודע הדבר להשכנות שלא יבאו להקל באיסור שבת:

בשבת אתה מהלך וכו'. אכופח קאי דלענין שבת אתה מהלך אחר הסיקו דלפעמים דינו ככירה ולפעמים כתנור כדתנינן במתני' ולענין טומאה אתה מהלך אחר גיפופו כלומר אחר שהוא גפוף ועשוי לכך כדתנן בפ''ה דכלים הכופח עשאו לאפייה שיעורו כתנור ומקבל טומאה משתגמר מלאכתו שהוא משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין והעשוי לבישול שיעורו ככירה שהוא משיסיקנה כדי לבשל עליו ביצה קלה וקמ''ל דיש חלוקי דינים בכופח לענין טומאה כמו לענין שבת ומיהו לא דמי דלענין שבת אחר הסיקו של אותה שבת ולענין טומאה אחר העשוי והסיקו לגמר מלאכתו:

הלכה: מתני'. תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ בַקַשׁ וּבַגְבָבָה כול'. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. אֲפִילוּ לִסְמוֹךְ לוֹ אָסוּר. רִבִּי שַׁמַּי סְמִיךְ לַאֲוִירָה דָתַנּוּרָא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. וְהָתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. אֲפִילוּ לִסְמוֹךְ לוֹ אָסוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' תני בר קפרא אפי' לסמוך לו אסור. וזה מותר בכירה ואפי' אינה גרופה וקטמה ובתנור אסור כדפרישית במתני':

סמיך. קדירה של תבשיל לאוירא דתנורא והקשה לו מהאי דתני בר קפרא דאפי' לסמוך לו אסור וכן היה ר' מנא מקלל להנשים ששוטחין בגדיהם בשבת נגד אויר התנור כדי להתייבש דחייש לשמא יחתה:

משנה: תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ בַקַשׁ וּבַגְבָבָה לֹא יִתֵּן בֵּין מִתּוֹכוֹ בֵּין מֵעַל גַּבָּיו. כּוּפָּח שֶׁהִסִּיקוֹ בַקַשׁ וּבַגְבָבָא הֲרֵי זֶה כַכִּירַיִם. בַּגֶפֶת אוֹ בָעֵצִים הֲרֵי הוּא כַתַּנּוּר׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' אין נותנין ביצ'. בשבת בצד המיחם הוא יורה של נחשת שמרתיחין בו מים ע''ג האש:

ור' יוסי מתיר. בסודרין דלא גזר תולדת חמה אטו תולדת אור ואין הלכה כר' יוסי:

תָּלוּי בְיָתֵד וּנְתָנוֹ עַל גַּבֵּי סַפְסָל. נֹאמַר. אִם הָיָה מְפוּחָם מוּתָּר. וְאִם לָאו אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֵּרִבִּי מַרְייָה. בְּשֶׁלֹּא הֶעֱבִיר יָדוֹ מִמֶּנּוּ. אֲבָל אִם הֶעֱבִיר אֶת יָדוֹ מִמֶּנּוּ אָסוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בשלא וכו'. והא דמותר כשהוא מפוחם כשלא העביר את ידו ממנו וכלו' שמיד שתלאו או הניחו ע''ג הספסל לא העביר ידו והחזירו מיד אבל אם העביר את ידו ממנו ושהא קצת אסור להחזירו:

תלאו ביתד. להקדירה שנטל או נתנו על גבי ספסל ולא הניחה ע''ג קרקע מהו שיחזיר וקאמר הש''ס דבכה''ג כך הוא שנאמר שאם הי' מפוחם המיחם או הקדירה וניכר שעדיין רותח הוא מותר להחזיר ואם לאו אסור:

22b נְטָלוֹ מִבְּעוֹד יוֹם מַחֲזִירוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. נְטָלוֹ מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה מַחֲזִירוֹ מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה. נְטָלוֹ מִבְּעוֹד יוֹם וְקָדַשׁ עָלָיו הְיּוֹם. רִבִּי סִימוֹן דתרי בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הִנִּיחוֹ בָאָרֶץ אָסוּר לְטַלְטְלוֹ. רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מְשָׁרֵת הָיִיתִי אֶת רִבִּי חִייָה הַגָּדוֹל וְהָיִיתִי מַעֲלֶה לוּ חַמִּין מִדִּיּוֹטֵי הַתַּחְתּוֹנָה לַדִּיּוֹטֵי הָעֶלְיוֹנָה וּמַחֲזִירָן לַכִּירָה. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן. אֲפִילוּ מִכִּירָה שֶׁהֲבָלָהּ מְמוּעָט לַכִּירָה שֶׁהֲבָלָהּ מְרוּבֶּה. אָמַר רִבִּי אִמִּי. זִימְנִין סַגִּין יְתִיבִית קוֹמֵי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה וְלֻא שָֽׁמְעִית מִינֵּיהּ הָדָא מִילְּתָא. אָמַר רִבִּי זְרִיקָן לְרִבִּי זְעִירָא. לֹא שָׁמַע מִינֵּהּ מוּתָּר. שְׁמַע מִינָּהּ אָסוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ר זריקא לר''ז. מאי בעי ר' אמי בהא דקאמר דלא שמע מיניה דאם לא שמע ממנו שמותר היא שמע מיניה שאסור בתמיה דאם לא שמע כלום לא שמע ואיהו לא שמיע ליה ולר' אלעזר שמיע ליה:

ולא שמעית מיניה הדא מילתא. שסיפר משמיה דר' חייא הגדול:

אפי' מכירה וכו'. מותר להחזיר:

הניחו בארץ. לאחר שנטלו אסור שוב לטלטלו כדי להחזירו ומחזירן לכירה ולא היה חושש אפי' כשהנחתי הכלי מידי שהרי כשהיה בדיוטא עליונה נשתמש מהן כשנטלן מידי:

נטלו מבעוד יום. ולא הספיק להחזיר עד שקידש עליו היום מהו:

נטלו מבעוד יום וכו'. השתא מהדר לדינא דמתני' דהכא דלב''ה דמתירין אף להחזיר הא פשיטא לן דאם נטלו מבעוד יום מחזירו הוא מבעוד יום ואם נטלו משחשיכה בהא הוא דקמ''ל דמתירין להחזיר משחשיכה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source