משנה: מַה בֵּין פֶּסַח מִצְרַיִם לְפֶסַח דּוֹרוֹת. פֶּסַח מִצְרַיִם מִקְחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר וְטָעוּן הַזָּייָה וָאֲגוּדַּת אֵזוֹב עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי מְזוּזוֹת וְנֶאֱכָל בְּחִפָּזוֹן לַיְלָה אֶחָד וּפֶסַח דּוֹרוֹת נוֹהֵג כָּל שִׁבְעָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לילה אחד. ופסח דורות ניהג כל שבעה. בבבלי פריך וכי פסח נוהג כל שבעה וקאמר חסורי מיחסרא וה''ק ונאכל בחפזון בלילה א' וחמוצו כל היום ופסח דורות חמוצו נוהג כל שבעה ובפסח מצרים שלא היה נוהג חמוצו אלא יום אחד יליף לה מדכתיב ולא יאכל חמץ היום אתם יוצאים קרי ביה הכי לא יאכל חמץ היום שאתם יוצאים בלבד:
פסח מצרים מקחו בעשור. דכתי' בעשור לחודש הזה ויקחו ודרשינן זה מקחו בעשור ואין פסח דורות מקחו בעשור להפריש שיהא זה לפסח אלא נוטל שנים ושלשה ויותר ד' ימים מקודם משום בקור מומין ובע''פ יכול הוא להפריש מהן איזה שירצה:
מתני' מה בין פסח מצרים לפסח דורות וכו'. ובתוספתא חשיב טובא נמי הכא:
65b נִכְנָס בַּלַּיְלָה. נִכְנָס קוֹדֶם לְשֵׁשׁ שָׁעוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִין יִסְבּוֹר רִבִּי אֱלִעֶזֶר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. מַה טַעֲמָא בְּכָל קוֹדֶשׁ לֹֽא תִגָּ֗ע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א תָבוֹא. אֶת שֶׁהוּא חַייָב עַל אֲכִילַת קוֹדֶשׁ חַייָב עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ חַייָב עַל אֲכִילַת קוֹדֶשׁ אֵינוֹ חַייָב עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. אִין יִסְבּוֹר רִבִּי שִׁמְעוֹן כְּרִבִּי לִעֶזֶר מַה טַעֲמָא בְּכָל קוֹדֶשׁ לֹֽא תִגָּ֗ע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א תָבוֹא. אֶת שֶׁהוּא חַייָב עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ חַייָב עַל אֲכִילַת קוֹדֶשׁ. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ חַייָב עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ אֵינוֹ חַייָב עַל אֲכִילַת קוֹדֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
להוציא מה שחלקה לך התורה. ואסרה לך לקרבן כגון רובע וכו':
והתני מן הצאן להוציא את החלקים שבהם. וקס''ד החלקים מחמת גיזת צמרן:
אין יסבור רבי שמעון כרבי אליעזר. כלומר וה''ה נמי יכילנא למיפשט הבעיא דכה''ג אליבא דר''ש אם אכלו ממנו שלא בשעת אכילה שלו כגון ביום אם הן פטורין או לא ותימא נמי כן שאם יסבור ר' שמעון כדרשת ר' אליעזר לענין ביאת מקדש א''כ לעולם פטורין הן גם על אכילת קודש של פסח הבא בטומאה ואפי' שלא בזמן אכילתו מאי טעמא דתידרוש נמי איפכא בכל קודש לא תגע וכו':
אמר ר' יוסי אין יסבור ר' אליעזר כר' שמעין. כלומר האי מילתא תליא אם רבי אליעזר סבירא ליה נמי כהאי דרשה דדריש רבי שמעון לענין לפוטרן מכרת דאוכל קדשים בטומאת הגוף אם כן ה''ה נמי לענין ביאת המקדש לרבי אליעזר איכא למדרש הכי כדמסיי' ואזיל מה טעמא משום דכתיב בכל קודש לא תגע וגו' והאי לא תגע על אכילת קדש נאמר דומיא דאל המקדש לא תבא דחייבין עליו וה''ה על אכילת הקדש דלא מצינו שיהא חייב על הנגיעה והשתא דרוש נמי את שהוא חייב על אכילת קודש וכו' ואת שאינו חייב על אכילת קודש כגון פסח הבא בטומאה לרבי שמעון אינו חייב כלל גם על ביאת המקדש ואפי' נכנס שלא בשעת הקרבה:
נכנס בלילה. בעיא היא לר''א דפוטר נמי את ביאת המקדש אם דוקא בזמן הקרבה ואם נכנסו זבין וזבות בלילה או קודם לשש שעות שאינו זמן הקרבה מהו:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אַף רִבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי דִּכְווָתְהוֹן. דָּתַנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁלֹּא הָיָה פֶסַח מִצְרַיִם אֶלָּא יוֹם אֶחַד בִּלָבַד. שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹ֥א יֵֽאָכֵ֖ל חָמֵֽץ׃ הַיּ֖וֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דתני וכו' ונוהג כל שבעה על חמוצו קאי ופסח מצרים לא היה חמוצו אלא יום אחד בלבד:
אף ר' יוסי הגלילי דכוותהון. כתנא דמתני':
תַּנֵּי. בֶּן בַּגבַּג אוֹמֵר. שֶׂ֥ה תָמִ֛ים. אֵין גִּיזְה תְמִימָה. וְהָתַנֵּי. מִן הַצֹּאן. לְהוֹצִיא אֶת הַחֲלָקִים שֶׁבָּהֶן. אָמַר רִבִּי אָבּוּן. לְהוֹצִיא אֶת שֶׁחִלְקָה [לָךְ הַתּוֹרָה]. רוֹבַע וְנִרָבַּע וּמוקְצֶה וְנֶעֱבַד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
להוציא מה שחלקה לך התורה. ואסרה לך לקרבן כגון רובע וכו':
והתני מן הצאן להוציא את החלקים שבהם. וקס''ד החלקים מחמת גיזת צמרן:
אין יסבור רבי שמעון כרבי אליעזר. כלומר וה''ה נמי יכילנא למיפשט הבעיא דכה''ג אליבא דר''ש אם אכלו ממנו שלא בשעת אכילה שלו כגון ביום אם הן פטורין או לא ותימא נמי כן שאם יסבור ר' שמעון כדרשת ר' אליעזר לענין ביאת מקדש א''כ לעולם פטורין הן גם על אכילת קודש של פסח הבא בטומאה ואפי' שלא בזמן אכילתו מאי טעמא דתידרוש נמי איפכא בכל קודש לא תגע וכו':
אמר ר' יוסי אין יסבור ר' אליעזר כר' שמעין. כלומר האי מילתא תליא אם רבי אליעזר סבירא ליה נמי כהאי דרשה דדריש רבי שמעון לענין לפוטרן מכרת דאוכל קדשים בטומאת הגוף אם כן ה''ה נמי לענין ביאת המקדש לרבי אליעזר איכא למדרש הכי כדמסיי' ואזיל מה טעמא משום דכתיב בכל קודש לא תגע וגו' והאי לא תגע על אכילת קדש נאמר דומיא דאל המקדש לא תבא דחייבין עליו וה''ה על אכילת הקדש דלא מצינו שיהא חייב על הנגיעה והשתא דרוש נמי את שהוא חייב על אכילת קודש וכו' ואת שאינו חייב על אכילת קודש כגון פסח הבא בטומאה לרבי שמעון אינו חייב כלל גם על ביאת המקדש ואפי' נכנס שלא בשעת הקרבה:
נכנס בלילה. בעיא היא לר''א דפוטר נמי את ביאת המקדש אם דוקא בזמן הקרבה ואם נכנסו זבין וזבות בלילה או קודם לשש שעות שאינו זמן הקרבה מהו:
הלכה: אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. דּוּקִים וְתַבְלוּלִים פּוֹסְלִין בּוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין דּוּקִים וְתַבְלוּלִים פּוֹסְלִין בּוֹ. מָאַן דְּאָמַר. דֻּקִים וְתַבְלוּלִין פּוֹסְלִין בּוֹ. נִיחָא. דִּכְתִיב שֶׂ֥ה תָמִ֛ים. מָאן דְּאָמַר. אֵין דּוּקִים וְתַבְלוּלִים פּוֹסְלִין בּוֹ. מַה מְקַייֵם שֶׂ֥ה תָמִ֛ים. אֲפִילוּ בְּקָרְבְּנוֹת בְּנֵי נֹחַ אֵינוֹ. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יָסָא. פָּשַׁט רִבִּי לָֽעְזָר לַחֲבֵרַייָא. מִכָּל הַחַ֠י מִֽכָּל בָּשָׂ֞ר. שֶׁיְּהוּ שְׁלֵימִין בְּאֵיבָרֵיהֶן. תַּמָּן יֵשׁ מֵהֶן לַמִּזְבֵּחַ. בְּרַם הָכָא אֵין מֵהֶם לַמִּזְבֵּחַ. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. מִכֵּיוָן שֶׁכָּתוּב בָּהּ כַּפָּרָה כְקֳדָשִׁים כְּמִי שֶׁיֵּשׁ מֵהֶם לַמִּזְבֵּחַ. וְחַנֵּי כֵן. שָׁלֹשׁ מִזְבְּחוֹת הָיוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם. מַשְׁקוֹף וּשְׁתֵּי מְזוּזוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אַרְבָּעָה. סַף וּמַשְׁקוֹף וּשְׁתֵּי מְזוּזוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. סַף כֶּלִי. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. סַף אַסְקוּפָּה. מָאן דְּאָמַר. סַף כֶּלִי. וְאֶת הַסִּיפִּים וְאֶת הַֽמְזַמְּר֧וֹת וְאֶת הַמִּזְרָק֛וֹת. מָאן דְּאָמַר. סַף אַסְקוּפָּה. בְּתִתָּ֨ם סִפָּ֜ם אֶת סִיפִּיי. מָאן דְּאָמַר. כֶּלִי. נִיחָא. דִּכְתִיב מִן הַדָּ֖ם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ף. מָאן דְּאָמַר. סַף אַסְקוּפָּה. מַה מְקַייֵם סַף כֶּלִי. מֵבִיא סַף כֶּלִי וְנוֹתֵן עַל הָאַסְקוּפָּה וְטוֹבֵל וּמַזֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין גיזה תמימה. כלומר אפי' לקח הגיזה מן השה תמים נקרא:
אית תניי תני ארבעה. מזבחות סף וכו' ובסף גופיה נמי תנאי פליגי אית תניי תני סף הוא הכלי שקבלו הדם כמה דאת אמר ואת הספים ואת המזמרות וגו' ואית תנא דקאמר סף הוא אסקופה של הבית כד''א בתתם ספם וגו'. מ''ד סף אסקופה מה מקיים סף דקרא דמשמע שהוא כלי וקאמר דכך עשו מביא סף כלי ומקבל הדם ונתן הכלי על האסקופה וטובל האגודה בהכלי ומזה וקחשיב ארבעה מקומות משום שלא היה טובלין מהכלי עד שנתנו אותו על האסקופה:
גמ' ותני. בחדא ברייתא כן כדתני במתני' על המשקוף ועל שתי המזוזות דקתני שלש מזבחות היו לאבותנו במצרים שנתנו עליו הדם:
תמן וכו'. לא שייך הא להכא מידי אלא התם הוא דבעי למידחי כן דקאמר תמן יש מהן למזבח וכלומר בבמה דכמזבח של בני נח הוא ואסורין ברם הכא בעגלה ערופה אינה קריבה למזבח ועלה קאמר שם ר' חונה בשם ר' ירמיה מכיון שכתיב בה כפרה כקדשים דכתיב כפר לעמך וגו' ונכפר להם הדם כמי שיש מהן למזבח ואגב דמייתי להא דפשט רבי אליעזר לחברייא מסיק להא דהתם נמי הכא כדרך מעתיקי הש''ס הזה בכ''מ:
דכי לא כן אמר ר' ייסא וכו'. זה הובא בפ''ק דמגילה ועיקרא דהאי מילתא בפ' עגלה ערופה בהלכה ה' דבעי התם מחוסרי איברין מהו שיפסלו בה בעגלה דקיימא לן אין המומין פוסלין בעגלה ומחוסר אבר מהו קאמר נמי התם אפי' בקרבנות בני נח אינו ומאי תבעי לך דהא לא כן אמר ר' ייסא פשט ר''א לחברייא דאף ששאר מומין אינן פסולין לבני נח מחוסרי איברין פסולין להן מדכתיב מכל החי וגו' אמרה התורה תבא בהמה שחיין ראשי איברין שלה והזהיר הקב''ה לנח מלהביא מחוסר אבר לכתיבה מפני שעתיד להביא קרבן מהם:
אפילו בקרבנות בני נח אינו. כלומר ולא מצי למימר דלמעוטי מחוסר אבר בלבד הוא דאתא דקשיא למה ליה תמים תיפוק ליה שאפי' בקרבנות בני נח אינו כשר מחוסר אבר:
אית תניי תני דוקין. שבעין ותבלולין שבעין פוסלין בו בפסח כבשאר קדשים משום מום:
מאן דאמר פוסלין בו ניחא דכתיב שה תמים. אלא למאן דאמר אין פוסלין בו מה מקיים הוא שה תמים:
תַּמָּן תַּנִּינָן. וְולַד חַטָּאת וּתְמוּרַת חַטָּאת וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְעָלֶיהָ וְשֶׁעִיבְּרָה שְׁנָתָהּ וְשֶׁאָבְדָה וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולמה לא אמר בארבעה עשר. ומאי האי דדייק ליה למימר מתו בעלים בי''ג:
כל שנראה וכו'. משום דסבירא ליה כל שנראה ליקרב היום בפסח ונדחה הוא מחמת שמתו בעליו אין גופו קרב שלמים אלא ירעה הלכך קאמר בי''ג עשר דוקא דהואיל ואין ראוי היום לפסח לא מיקרי נדחה וגופו לשלמים הוא עומד:
תמן תנינן בריש פ''ד דתמורה ולד חטאת וכו' וקאמר הש''ס דאשכחן פלוגתא דאמוראי באלו דקא חשיב בהאי מתני' וכדמפרש ואזיל:
רִבִּי הִילָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. מֵתוּ בְעָלִים בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר. גּוּפוֹ קָרֵב שְׁלָמִים. וְלָמָּה לֹא אָמַר. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. כָּל שֶׁנִּרְאֶה לִיקָּרֵב בְּפֶסַח אֵין גּוּפוֹ קָרֵב שְׁלָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתו בעלים בי''ג. ואינו ראוי לפסח היא גופו קרב שלמים דמותר הפסח הוא וכל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים ומתו הבעלים אחד מחמש חטאות המתות הוא:
הֵמִיר בָּהּ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר. רִבִּי זְעוּרָה אָמַר. תְּמוּרָתוֹ קְרֵיבָה שְׁלָמִים. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצחָק אָמַר. אֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵיבָה שְׁלָמִים. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצחָק מִן הָדָא. לְאַחַר הַפֶּסַח יָבִיא שְׁלָמִים. וְכֵן תְּמוּרָתוֹ׃ אִין תֵּימַר. הֵמִיר בּוֹ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר וּתְמוּרָתוֹ קְרֵיבָה שְׁלָמִים. וִיתִיבִינֵיהּ. לֹא מוטָּב לְלַמֵּד תְּמוּרַת פֶּסַח מִפֶּסַח וְלֹא לְלַמֵּד תְּמוּרַת שְׁלָמִים מִפֶּסַח.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
המיר בו. בפסח בי''ג:
תמורתן קריבה. עצמה שלמים דהואיל ואין היום ראוי לפסח מתחלתה לשם שלמים היא דקאי ואין זה קרוי נדחה לומר בה שתרעה:
ר' שמואל בר יצחק אמר אין תמורתו קריבה עצמה שלמים ומשום דמ''מ מכיון דבזמן שחיטת הפסח אכתי עומד התמורה הוי ליה כנדחה ותרעה עד שתסתאב ותמכר ויקח בדמיה שלמים:
חייליה. סיעתיה דר' שמואל דסבירא ליה אין תמורתו עצמה קריבה שלמים מן הדא דהמתני' ממה שהשיב ר''ע וקאמר אני אפרש וכו' ואם נמצא לאחר שחיטת הפסח יבא עצמו שלמים וכן תמורתו והשתא אם תאמר דבשהמיר בו בי''ג נמי הדין שתמורתו עצמה קריבה שלמים א''כ קשיא ויתביני' ר''ע לר' יהושע כהאי גוונא גופיה דיש הפרש בין המיר בו בי''ד דאיכא למימר ביה קבעתיה זמן שחיטת הפסח ונדחה ותרעה וכו' ויקח בדמיה שלמים ובין המיר בו בי''ג שהתמורה עצמה קריבה שלמים ואמאי דחיק נפשיה למצוא ההפרש בין קודם השחיטה ובין לאחר השחיטה הא כהאי גוונא איכא רבותא טפי כדמסיק ואזיל:
לא מוטב ללמד תמורת פסח מפסח ולא ללמד תמורת שלמים מפסח. כלומר וכי לא מוטב יותר ללמדינו החידוש דאפי' המיר בו קודם ארבעה עשר דאכתי לפסח הוא עומד ומה שהמיר בו נקרא תמורת פסח ולילף התמורה מפסח עצמו דכל היכא דנדחה בידים אין הוא עצמו קרב שלמים וכמו כן תמורת הפסח והיינו שהמיר בו בשעודנו עומד לפסח כדאמרן ולדידך אפי' בכה''ג כנדחה הוא והתמור' עצמה אינה קריבה שלמים והיה לו לר''ע להשמיענו זה ולא ללמד תמורת שלמים מפסח וכלומר דהשתא דקאמר במתני' דבשהמיר בו לאחר שחיטה הוא עצמו קרב שלמים כמו הפסח שנמצא אחר שחיטה וזה נקרא תמורת שלמים מפסח שהרי זה שנמצא אחר השחיטה שלמים הוא דמותר הפסח הוא וממילא לשלמים הוא עומד ומה שהמיר בו תמורת שלמים נקרא ופשיטא שהתמורה עצמה קריבה שלמים כדתנן בריש פ''ג דתמורה תמורת שלמים וולדן וכו' עד סוף העולם הרי אלו כשלמים ואין כאן שום חידוש במה שר''ע מלמד אותנו ומוטב היה לו ללמד בשהמיר בו בי''ג ואפי' כן התמורה עצמה קריבה שלמים ומדלא השיב ר''ע כן ש''מ דסבירא ליה שאם המיר בו בי''ג אין תמורתו עצמה קריבה שלמים וכסברי' דרב שמואל בר רבי יצחק:
הלכה: רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. אָף בִּתְמוּרַת אָשָׁם כֵּן. תְּמוּרַת אָשָׁם קְרֵיבָה וּתְמוּרַת אָשָׁם אֵינָהּ קְרֵיבָה. אָמַר רִבִּי יּוֹסֵה. פֶּסַח שֶׁהִקְרִיבָהּ [בְּשַׁחֲרִית] אֵינָהּ פֶּסַח. עוֹלָה הִקְרִיבָהּ בְּשַׁחֲרִית עוֹלָה הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ר' יודן בעי. מאי שנא דנקט בתמורת פסח וכדמפרש רבי עקיבא הלא אף בתמורת אשם כן שמצינו יש תמורת אשם קריבה עצמה ויש שאינה היא עצמה קריבה וזה אליבא דר' אלעזר בפ''ג דתמורה דתנינן שם פלוגתא דתנאי בתמורת אשם דת''ק סבירא ליה תמורת אשם לעולם תרעה עד שתסתאב ותמכר ויפלו דמיה לנדבה דכל שבחטאת מתה באשם תרעה ותמורת חטאת היא אחת מחמש חטאות המתות דתני התם בריש פ''ד ומייתי להו לקמן ור' אליעזר אומר ימותו משום דר' אליעזר מקיש בכל מקום אשם לחטאת מדכתיב כחטאת כאשם ר' אליעזר אומר יביא בדמיה עולות דסבירא ליה דמותרות לנדבת יחיד אזלי ולא לנדבת צבור והשתא לדידיה הוא דאשכחן דלפעמים התמורה עצמה אם זכר הוא קרב עולה כגון שאבד והפריש אחר תחתיו ונמצא אחר השחיט' ואם המיר בו הוא קרב עולה שהרי לא נדחה בידים ואם המיר בו קוד' שחיטת האחר הרי הוא נדחה בידים וירעה וכו' ויקח בדמיו עולה וכן בהתמורה:
אמר ר' יוסה. היינו טעמא דלא מיתני באשם ותמורתו דלא דמי לפסח דאלו פסח שהקריב בשחרית בארבעה עשר אינו פסח וזמן השחיטה שהוא אחר חצות הוא שקבעתו וא''כ יש הפרש בין נמצא קודם השחיטה או לאחר השחיטה כדפרישית במתניתין אבל גבי אשם שהתמורה קרב עולה לר' אלעזר אין זמן השחיטה גורם הקביעית שהרי עולה שהקריבה בשחרית ג''כ עולה היא ואי אתה יכול למצוא ההפרש בה כמו גבי פסח:
משנה: 66a אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שָׁמַעְתִּי שֶׁתְּמוּרַת הַפֶּסַח קְרֵיבָה וּתְמוּרַת הַפֶּסַח אֵינָהּ קְרֵיבָה וְאֵין לִי לְפָרֵשׁ. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֲנִי אֲפָרֵשׁ. הַפֶּסַח שֶׁנִּמְצָא קוֹדֶם שְׁחִיטַת הַפֶּסַח יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְיִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמָיו שְׁלָמִים וְכֵן תְּמוּרָתוֹ. לְאַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח. קָרֵב שְׁלָמִים. וְכֵן תְּמוּרָתוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכן תמורתו. אם המיר בהנמצא אחר שחיטת הפסח התמורה עצמה קריבה שלמים וה''ה דהוה מצי למיתני בפסח גופיה יש פסח קרב שלמים ויש פסח שאין עצמו קרב שלמים אלא הא קמ''ל דאיכא תמורת הפסח דלא קרבה ולא אמרינן דמתחלתה לשם שלמים היא ואפילו המיר קודם שחיטה לא קבעתה זמן השחיטה לשם פסח ואין בה דיחוי אלא אף התמורה נקבעת לשם פסח ונדחית:
אחר שחיטת הפסח. אם נמצא לאחר שכבר שחט השני לשם פסח והרי לא קבעתו שעת השחיטה לפסח ולא נדחה בידים קרב הוא עצמו שלמים:
וכן תמורתו. אם המיר בו בהנמצא בהמת חולין קודם שחיטה תרעה וכו' ליקח בדמיה שלמי':
ויקח בדמיו שלמים. והוא עצמו לא קרב שלמים משום דזה הוא כמו שדחוהו בידים מלהקריבו:
ירעה עד שיסתאב וכו'. ממשמעות דברי ר''ע נראה דס''ל דזה הראשון שנמצא ירעה והשני הוא שיקרב לשם פסח ובגמרא הכא פליגי תנאי בזה אם המצוה בראשון או בשני:
אמר ר''ע אני אפרש הפסח. שהיה אבוד והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון קודם שחיטת הפסח זה השני שהיה עומד לפנינו והרי קבעתו שעת השחיטה לשם פסח ועכשיו הרי שניהן עומדין:
מתני' אמר ר' יהושע שמעתי. מרבותי שיש תמורת הפסח שהיא עצמה קריבה שלמים ויש תמורת הפסח שאינה קריבה היא עצמה שלמים אלא תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה שלמים ואין לי לפרש באיזה אופן הוא ההפרש שביניהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source