משנה: זָב שֶׁרָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת שׁוֹחֲטִין עָלָיו בַּשְּׁבִיעִי. רָאָה שָׁלֹשׁ שׁוֹחֲטִין עָלָיו בַּשְּׁמִינִי. וְכֵן שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַּשֵּׁנִי. רָאָת שְׁנֵי יָמִים שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַשְּׁלִישִׁי. וְהַזָּבָה שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַּשְּׁמִינִי׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והזבה. שראתה ג' ימים רצופין בתוך הי''א יום היא זבה גמורה וצריכה שבעה נקיים ולהביא קרבן בח' שוחטין עליה בח' כדין הזב ותבא כפרתה עד שתחשך ותאכל:
שומרת יום כנגד יום. היא הרואה בתוך י''א יום שבין נדה לנדה שהן נקראין ימי זיבה ואם היא רואה בהן יום א' שומרת היא לספור ביום המחרת אם תראה עוד ושוחטין עליה ביום השני דכיון שכפרה מקצת היום מותרת היא לטבול ושוחטין עליה ואע''פ שמחוסרת הערב שמש דשמשא ממילא ערבא:
ראה שלש. ולא חזי למיכל עד דמיית כפרה שוחטין עליו בשמיני שלו שחל בע''פ אפי' עדיין לא הקריב כפרתו והוא שנתן קרבנותיו לב''ד דליכא למיחש דילמא פשע שחזקה שאין ב''ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל מעות שבשופרות:
שוחטין עליו בשביעי. לאחר שטבל דכשיערי' שמשו חזי למיכל לאורתא ואם אחר שנזרק הדם ראה עוד ראייה אחת פטור הוא מלעשות פסח שני מפני שבשעת זריקה ראוי היה לאכול לערב אבל טמא מת שחל שביעי שלו בי''ד נדחה הוא לפסח שני אע''ג דחזי הוא למיכל לאורתא דנלמד זה מן הכתוב דכתיב ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא וביום ההוא למה לי אלא ללמד ששביעי שלהן חל להיות בע''פ וביום ההוא דאינן יכולין לעשות הפסח ואעפ''י שטבלו והוזה עליהן אבל אם היה למחר היו יכולין לעשות והן שאלו אי מהני להו מה שטבלו ויכולין לשחוט עליהן לאכול לערב או לא וזה מדוייק מדשאלו ואמרו אנחנו טמאים לנפש אדם והא כבר כתיב שהיו טמאים לנפש אדם וידוע היה אלא ששאלו כמסתפקים ואמרו אמת שאנחנו היינו טמאים לנפש אדם אבל כבר טבלנו ואם כן למה נגרע לבלתי הקריב משארי טבול יום שיכולין לאכול לערב או דילמא שאני טבולי יום דטומאת מת ואמר להם משה עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם לכם דייקא הואיל ואתם טבולי יום דמת ואם יכולין לשחוט עליכם לאכול לערב ואמר רחמנא ידחו לפסח שני:
מתני' זב שראה שתי ראיות. שטמא הוא טומאת שבעה ואינו צריך קרבן:
רַב חוּנָא אָמַר. הִפְרִישׁ פִּסְחוֹ וְאָמַר. עַל מְנָת שֶׁלֹּא יִימָּנֶה אַחֵר עִמִּי. אֵין אַחֵר נִמְנֶה עִמּוֹ. הִפְרִישׁוֹ סְתָם. 61a כָּל מַה שֶׁיְּבוֹאוּ מִינּוּיָיו הֵן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. וְאִם יִמְעַ֣ט הַבַּ֘יִת֘. מְלַמֵּד שֶׁהֵן מִתְמָעַטִין וְהוֹלְכִין. בִּלְבַד שֶׁיְּהֵא שָׂם אֶחָד מִבְּנֵי חֲבורָה הָרִאשׁוֹנְה וְאֶחָד מִבְּנֵי חֲבורָה הַשְּׁנִייָה. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. בֵּין מִן הָרִאשׁוֹנְה בֵין מִן הַשְּׁנִייָה. בִּלְבַד שֶׁלֹּא יַנִּיחוּ אֶת הַפֵּסַח כְּמוֹת שֶׁהוּא. אִין תֵּימַר. כָּל מַה שֶׁיְּבוֹאוּ מִינּוּיָיו הֵן. הֵן בְּנֵי חֲבורָה הָרִאשׁוֹנְה הֵן בְּנֵי חֲבורָה הַשְּׁנִייָה. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. הִפְרִישׁ פִּסְחוֹ וּמָשַׁךְ יָדוּ וְנִמְנֶה אַחֵר עִמּוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב חוּנָה. כָּשֵׁר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זעוּרָא. פָּסוּל. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב חוּנָה. הֶקְדֵּשׁ יָחִיד הוּא.וְהֶקְדֵּשׁ יָחִיד עוֹשֶׂה תְמוּרָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זעוּרָה. הֶקְדֵּשׂ שׂוּתָפִין הוּא. וְאֵין הֶקְדֵּשׂ שׂוּתָפִין עוֹשֶׂה תְמוּרָה. נִמְנוּ עָלָיו מֵאָה בְנֵי אָדָם כְּאַחָתַ. רַב חוּנָה אָמַר. אִם יֵשׁ כְּזַית לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. כָּשֵׂר. וְאִם לָאו פָּסוּל. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא.. מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ [כְּזַית לְכָל אֶחָד וְאֶחָד] מֵהֶם. כְּשֵׂר. וְאָם לָאו. פָּסל. וְתַנֵּי כֵן. נִמְנוּ עָלָי וְחָֽזְרוּ וְנִמְנוּ עָלָי. עַד מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ כְּזַית לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם. כָּשֵׂר. וְאִם לָאו. פָּסוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רב הונא אמר אם יש כזית לכל אחד ואחד כשר. דס''ל הואיל ונמנו עליו מאה כאחת צריך שיהא בו כזית לכל אחד ואחד מן המאה ואם לאו אע''פ שיש כזית לפחות ממאה לכל אחד ואחד פסול ור' זעירא ס''ל עד מקום שיש כזית וכו' כלומר בתר הנמנין עליו בראשונה אזלינן ועד מקום שיהא בו כזית לכלי אחד ואחד כשר ותני בהדיא בברייתא כן נמנו עליו וחזרו ונמנו עליו וכו'. ואם מאה נמנו עליו כאחת נמי הדין כן שמשערין עד שיהא כזית לכל אחד וא' ולהם הוא כשר והשאר צריכין להמנות על פסח אחר ואין הפסח נפסל בשביל שאין בו כזית לכל אחד הנמנין עליו כאחת:
על דעתה דרב הונא וכו'. ועוד איכא בינייהו דלרב הונא משכחת לה שיהא נקרא הקדש יחיד שזה מושך ידו ממנו ואח''כ נמנה האחר עליו וקיי''ל בריש פ''ב דתמורה שהקדש יחיד הוא עושה תמורה אבל לר' זעירא אין לזה למשוך ידו ממנו עד שימנה האחר בתחלה עליו וה''ז עכשיו כהקדש שותפין ואין הקדש שותפין עושה תמורה כדתנינן שם:
הפריש פסחו. סתם ומשך ידו ממנו ואח''כ נמנה אחר עליו על דעתי' דרב הונא כשר דהא לדידיה ע''כ לא ס''ל כהאי דר' יוסי בהתוספתא או דלא שמיע ליה דהא כל מי שיבואו מינוייו הן קאמר ולדעתיה דר' זעירא פסול משום שכשמשך ידו ממנו הניחו להפסח כמות שהוא וכר' יוסי נמי פסול:
מה נפיק מביניהון. מה איכא עוד נ''מ מבינייהו דרב הונא ור' זעירא:
אין תימר וכו'. שאם תאמר בהפרישו סתם כל מי שיבא להימנות עליו ה''ז מינוייו א''כ הן הן חבורה הראשונה הן הן השנייה דמה לי אלו ומה לי אלו ואפי' לא נשתייר שום אחד מהן הא אמרת כל מי שיבואו מינוייו הן:
מתניתא אמרה כן. בתמיה וכי כך שנינו בבריית' דהתוספתא בפ''ז דדרשינן ואם ימעט הבית מלמד שהן מתמעטין והולכין והועתקה כאן בטעות וה''ג בתוספתא שם לעולם נמשכין והולכין ובלבד שנשתייר אחד מבני חבורה הראשונה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר בין מן חבורה הראשונה בין מחבורה אחרונה ובלבד שלא יניח את הפסח כמות שהוא שמעינן מיהת דלא פליגי אלא אם צריך שישתייר אחד מהחבורה הראשונה עליו ולר' יוסי מיהת צריך שאחר שנמשכו החבורה הראשונה והניחו א' מהם ונמנו עליו חבורה שנייה אע''פ שזה הנשאר בתחלה מהראשונה יכול הוא עכשיו ג''כ למשוך ממנו שהרי יש כאן מנויין אחרים עליו מ''מ כשירצו אף אלו השניים להמשך ממנו צריך שישאר אחד מהן עליו שלא יניחו להפסח כמות שהוא מבלתי מנויין והך ברייתא ע''כ בהפרישו סתם איירי שאם היה איזה תנאי בשעת הפרשה לאו הוו פליגי בה ר' יהודה ור' יוסי שהכל הולך אחר התנאי של שעת הפרשה והשתא קשיא לרב הונא כדמסיק ואזיל:
כל מה שיבואו מינוייו הם. ואפי' הוא עצמו יכול לימשך ידו ממנו וא''צ שישארו מן הנמנין בתחלה עליו אלא כל הרוצה לבא ולהמנות עליו הרי זה מינוייו:
הפרישו סתם. שלא אמר אלא הריני מפריש זה לפסח:
ר''ה אמר הפריש פסחו וכו' אין אחר נמנה עמו. אע''פ שאח''כ רוצה לחזור בו ולימנות אחר עמו מפני שבשעת הפרשה לא היה דעתו אלא שיהא לו לבדו:
רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בְּקַדְמִיתָא הֲוִינָן אָֽמְרִין. יִשְׂרָאֵל עָרֵל מַזִּין עָלָיו. וְלָא הֲוִינָן אָֽמְרִין כְּלוּם. תַּנָּא רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבְדִּי קוֹמֵי רִבִּי הִילָא. נֶאֱמַר כָּאן וְאָז֙ יִקְרַ֣ב לַעֲשֹׂוֹתוֹ. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אָז֭ יֹ֥אכַל בּֽוֹ. מַה אָז שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן עַד שֶׁיְּהֵא כָשֵׂר בִּשְׁעַת אֲכִילָה. אַף אָז שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן עַד שֶׁיְּהֵא כָשֵׂר בִּשְׁעַת (אֲכִילָה) [שְׁחִיטָה].
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נאמר כאן במילת זכרים המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו. ונאמר להלן במילת עבדים ומלתה אותו אז יאכל בו מה אז שנאמר בעבד עד שיהא כשר בשעת אכילה שהרי אז יאכל בו כתיב וא''כ צריך שיהא ראוי לאכילה ואם נטמא כשהיה ערל אינו מקבל הזאה עד שימול דהכי משמע שהמילה היא מכשרתו מכל דבר המעכב אכילה כגון שהיה ג''כ טמא ולא נטהר אלא עד שעה שימול אף אז שנאמר במילת זכרים עד שיהא כשר בשעת שחיטה מכל דבר המעכב אכילה וכלומר שאף שמצינו שהערל משלח קרבנותיו ואם ימול אח''כ יכול לאכול לערב קמ''ל בפסח שאם היה טמא דבעינן שיטהר אחר שימול וקודם שחיטה ולאפוקי אם ירצה להטהר ולקבל הזאה כשהוא ערל:
ולא הוינן אמרין כלום. עכשיו נודע לנו שלא אמרנו כלום וכדשמעינן מדתנא ר' סימון דלקמיה:
בקדמיתא. מעיקרא הוינן אמרין ישראל ערל מזין עליו וכדאמר ר' יוחנן בשם ר' בנייה לקמן בסוף פרקין שהערל מקבל הזאה:
הלכה: רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן אַבָּא בַּר בַּר חָנָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָה בְּשֶׂחַבְּשׁוּהוּ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם חַבְּשׁוּהוּ גוֹיִם. אֲשֶׁ֣ר פִּ֭יהֶם דִּבֶּר שָׁ֑וְא וִֽ֝ימִינָ֗ם יְמִ֣ין שָֽׁקֶר. בְּנָתוּן חוּץ לִירוּשָׁלֵם. אַבָל בְּנָתוּן בְּתוֹךְ לִירוּשָׁלֵם. אָפִילוּ לֹא הִבְטִיחוֹ. כְּמִי שֶׁהִבְטִיחוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בנתון בבית האסורין חוץ לירושלים. אבל אם הוא בתוך ירושלים אפי' לא הבטיחו להוציאו דינו כמו שהבטיחוהו ושוחטין עליהן שהרי יכולין להביא הפסח לבית האסורין ויאכלו שם:
גמ' מתניתא. דקתני מי שהבטיחוהו להוציא מבית האסורים שוחטין עליו בשחבשוהו ישראל והבטיחוהו להוציאו שהן שומרין הבטחתן אבל בחבשוהו עכו''ם אשר פיהם דבר שוא וגו' ואין סומכין על הבטחתן:
הדא אמרה שבועל נדה טהור ביום ז' שלו. כלומר אע''פ שטמא שבעה כהנדה עצמה מ''מ יכול לטבול ביום השביעי ולהטהר דקיי''ל כל חייבי טבילות טבילתן ביום חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה וקמ''ל דלענין טבילה אין בועל נדה כנדה:
גמ' תני רבי חייה נדה שוחטין עליה בשמיני. כלומר בשמיני אין בז' לא משום דנדה צריכה לטבול בלילה לאורתא דז' ועד דעבדא הערב שמש בשמיני לא חזיא למיכל:
משנה: הָאוֹנֵן וְהַמְפַקֵּחַ בַּגָּל וְכֵן מִי שֶׁהִבְטִיחוּהוּ לְהוֹצִיאוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין הַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן שֶׁהֵן יְכוֹלִין לוֹכַל כַּזַּיִת שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן. וְעַל כּוּלָּן אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן בִּפְנֵי עַצְמָן שֶׁלֹּא יָבִיאוּהוּ אֶת הַפֶּסֶח לִידֵי פְסוּל. לְפִיכָךְ אִם אֵירַע בָּהֶן פְּסוּל פְּטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי חוּץ מִן הַמְפַקֵּחַ בַּגַּל שֶׁהָיָה טָמֵא מִתְּחִלָתוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חוץ מן המפקח בגל. ונמצא שמת הוא תחתיו שזה צריך לעשות פסח שני לפי שהיה טמא מתחלתו קודם שחיטה וזריקה שהרי האהיל על הטומאה משעה שהתחיל לפקח ודוקא שהיה גל עגול מבלי משך כלל כגון שהוא כמו עגול העמוד שבודאי האהיל עליו מתחלתו אבל אם היה גל ארוך ואפשר שבשעת שחיטה וזריקה עדיין לא האהיל על הטומאה פטור הוא מלעשות פסח שני:
לפיכך. הואיל ואין זה אלא משום חששא בעלמא ובשעת שחיטה וזריקה ראויין היו אף אם אירע להן פסול כמו שאמרנו פטורין הן מלעשות פסח שני:
שלא יביאו את הפסח לידי פסול. האונן שמא מתוך טירדתו יטמא למתו ומפקח את הגל שמא ימצאנו מת ונמצא שהאהיל על הטומאה והחבוש בבית האסורין אע''פ שהבטיחוהו להוציאו שמא לא יוציאו אותו ובבבלי מוקי להא דדווקא בחבוש בבית האסורי' של עכו''ם שאין שומרין הבטחחן אבל אם היה בבית האסורין של ישראל כגון לכופו להוציא אשה פסולה שנשא או לשלם ממון אם הבטיחוהו להוציאו שוחטין עליו אפי' בפני עצמן דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ואם הבית אסורין הוא בתוך ירושלי' אפי' הוא של עכו''ם שוחטין עליו בפני עצמו דאפשר דמעייל ליה לפסח לבית האסורים ואכיל ליה התם וחולה וזקן אין שוחטין עליהן בפני עצמן שמא יכבד עליהם החולי והחולשה ולא יוכלו לאכול כזית:
וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין וכו'. שוחטין עליהן ועל כולן שאמרנו אין שוחטין עליהן בפני עצמן. אלא עם חבורת אחרים הוא ששוחטין עליהן:
והמפקח את הגל. שנפל על האדם ואין ידוע אם חי אם מת והוא חופר ומשליך האבנים לבקשו שוחטין עליו כל זמן שלא נודע שנטמא:
מתני' האונן. כל זמן שלא נקבר המת וכן לאחר שנקבר כל אותו יום של המיתה קרוי אונן והלילה שלאחריו אין אנינות עליו אלא מדבריהם ולא העמידן דבריהם באונן במקום כרת גבי פסח ולפיכך שוחטין עליו דחזי למיכל לאורתא אחר שיטבול כדתנן לקמן בהלכה ח' ודוקא שמת לו המת אחר חצות שכבר נתחייב בקרבן פסח אבל אם מת לו מת קודם חצות אין שוחטין עליו אלא ידחה לשני:
הלכה: 61b תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. נִדְּה שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַשְּׁמִינִי. בּוֹעֵל נִדָּה שׁוֹחֲטִין עָלָיו בַּשְּׁבִיעִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁבּוֹעֵל נִדָּה טָהוֹר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בנתון בבית האסורין חוץ לירושלים. אבל אם הוא בתוך ירושלים אפי' לא הבטיחו להוציאו דינו כמו שהבטיחוהו ושוחטין עליהן שהרי יכולין להביא הפסח לבית האסורין ויאכלו שם:
גמ' מתניתא. דקתני מי שהבטיחוהו להוציא מבית האסורים שוחטין עליו בשחבשוהו ישראל והבטיחוהו להוציאו שהן שומרין הבטחתן אבל בחבשוהו עכו''ם אשר פיהם דבר שוא וגו' ואין סומכין על הבטחתן:
הדא אמרה שבועל נדה טהור ביום ז' שלו. כלומר אע''פ שטמא שבעה כהנדה עצמה מ''מ יכול לטבול ביום השביעי ולהטהר דקיי''ל כל חייבי טבילות טבילתן ביום חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה וקמ''ל דלענין טבילה אין בועל נדה כנדה:
גמ' תני רבי חייה נדה שוחטין עליה בשמיני. כלומר בשמיני אין בז' לא משום דנדה צריכה לטבול בלילה לאורתא דז' ועד דעבדא הערב שמש בשמיני לא חזיא למיכל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source