חֲבֵרַיָּא אָֽמְרִין. חֲמִישִּׁית כְּרִבִּי יוּדָה הִקְדִּישׁוֹ מוּקְדָּשׁ. עֲשָׂאוֹ תְרוּמָה אֵינָהּ תְּרוּמָה. הִקְדִּישׁוֹ מוּקְדָּשׁ. הֶקְדֵּשׁ דָּמִים. עֲשָׂאוֹ תְרוּמָה אֵינָהּ תְּרוּמָה. שֶׁלֹּא נִיתְנָה תְרוּמָה אֶלָּא לַאֲכִילָה בִּלְבַד. אֲמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי. לָא מִסְתַּבְּרָא דְלָא חִילּוּפִּין. הִקְדִּישׁוֹ אֵינוֹ מוּקְדָּשׁ. עֲשָׂאוֹ תְרוּמָה הֲרֵי זָה תְרוּמָה. הִקְדִּישׁוֹ אֵינוֹ מוּקְדָּשׁ. שֶׁאֵין פּוֹדִין אֶת הַקֳּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לִכְלָבִים. עֲשָׂאוֹ תְרוּמָה הֲרֵי זָה תְרוּמָה. טְהוֹרָה הִיא דְּבַר תּוֹרָה. אַתְּ הוּא שֶׁגָּזַרְתָּה עָלֶיהָ שְׂרֵיפָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר לון רבי יוסי אדרבה לא מסתברא אלא איפכא דאינו מוקדש שהרי אינו ראוי אלא למאכל בהמה ואין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים והואיל וכך לא חל עליו ההקדש כלל אבל לענין תרומה ה''ז תרומה טהורה ד''ת כלומר תרומה גמורה מד''ת כשאר תרומה טהורה אלא שאתה הוא שגזרתה עליה מדבריהם ואינה עומדת אלא לשריפה בששית והואיל ואפילו בששית אינו אלא מדבריהם בשריפה הילכך מיהת בה' הויא תרומה אפילו לרבי יהודה:
רַב אָמַר. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. הַמְקַדֵּשׁ בְּחָמֵץ מִשֵׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן לֹא עָשָׂה כְלוּם. אָמַר רִבִּי חוּנָה. וְיֵאוּת. אִילּוּ חִטִּים קוֹרְטֻבָּנִיוֹת בַּמִּדִבָּר דִּילְמָא טָבָן אִינּוּן בְמוֹעֲדָא כָלוּם. חַד בַּר נַשׁ אַפְקִיד דִיסִיקִיָא דְּפִיסְתָּא גַּבֵּי רִבִּי חִייָה רוּבָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. יוֹחָנָן חִיקוֹקִיָא הֲוָה. אֲתַא שְׁאַל לְרִבִּי. אֲמַר לֵיהּ. תִּימָּכֵר עַל פִּי בֵּית דִּין בִּשְׁעַת הַבִּיעוּר. חַד בַּר נַשׁ אַפְקִיד גַּרְבָּא דְכוּתְחָא גַּבֵּי רַב חִייָה בַּר אַשִׁי. אֲתַא שְׁאַל לְרַב. אֲמַר לֵיהּ. ימָּכֵר עַל פִּי בֵּית דִּין בִּשְׁעַת הַבִּיעוּר. הֵיי דָנוֹ שְׁעַת הַבִּיעוּר. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. בְּשַׁחֲרִית. רִבִּי בָּא אָמַר. חֲמִישִּׁית כְּרִבִּי יוּדָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. יְאוּת אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. כְּלוּם אָֽמְרוּ לִיגַּע בָּהֶן לְמוֹכְרָן לֹא מִפְּנֵי הָשֵׁב אֲבֵידָה לַבְּעָלִים. 5a חֲמִישִּׁית כְּרִבִּי יוּדָה לֹא טָבָה כְלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חמישית כרבי יהודה. לרבי יהודה כך היא הדין בחמץ בשעה חמישית אם הקדישו לבדק הבית מוקדש היא כדמפרשי טעמייהו שהרי אין הקדש זה אלא לדמים ועדיין בר דמים הוא שמותר בהנאה אפילו לרבי יהודה ואם עשאו תרומה אינה תרומה שלא ניתנה אלא לאכלה בלבד:
חמישית כרבי יהודה לא טבה כלום. שאע''פ שעדיין מותר בהנאה מ''מ יש הפסד להמפקיד שבאותו שעה אינו נמכר אלא הרבה בזיל:
יאות אמר רבי ירמיה. שימכור קודם שהגיע שעה חמישית שהרי כלום אמרו ליגע בהן למכרן לא מפני השב אבידה לבעלים כדרשב''ג בפ' המפקיד שם דסבירא לי' במפקיד פירות אצל חבירו והן הולכין לאיבוד מוכרן בפני בית דין שזהו השב אבידה לבעלים שלא יפסידן לגמרי וה''ה לחמץ בערב פסח ואם כן צריך למכרו בשעה שעדיין ראוי לאכילה:
בשחרית. כלומר כל אותן ד' שעות של שחרית שמותר לאכול לרבי יהודה ונקרא שעת הביעור שמכאן ואילך עוסקין בו לבערו וצריך למוכרו בשעה שעדיין אין בו איסור כלל אפילו מדבריהם כדקאמר רבי יוסה לקמן:
רבי בא אמר חמישית כרבי יודה. כלומר אפילו לרבי יהודה יכול להמתין עד שעה חמישית שהרי עדיין אינו מוטל עליו לבערו עד תחילת שש:
רב אמר דברי רבי מאיר וכו'. כלומר אפילו לדברי רבי מאיר המקדש בחמץ גמור מו' שעות ולמעלה דלדידיה אינו אלא מדבריהן אפ''ה הואיל והחמץ דאורייתא לא חיישינן להקדושין:
אמר רבי הונה ויאות שפיר קאמר רב שהרי אלו חטין קורטבניות שהן גדלין במדבר והן קשין מאוד ואם באו מים עליהן אינם אלא חמץ נוקשה ודלמא טבין אינון במיעדא כלום בתמיה ואפ''ה אם קדש בהן אשה בימי מועד אינו כלום אלמא הואיל והשעות דאורייתא אף על פי שהחמץ אינו אסור בהנאה אלא מדבריהם כגון זה אין הקידושין כלום וה''ה המקדש בחמץ דאורייתא בשעות דרבנן אין הקידושין כלום:
דיסקייא דפיסתא. שק מלא חתיכות חמץ והכי גריס לה נמי בפרק המפקיד בהלכה ד':
אתא רבי חייה רובה שאל לרבי מה יעשה בפקדון הזה וא''ל תמכר על פי בית דין בשעת הביעור קודם זמן האיסור כדי שלא יפסיד המפקיד הכל:
גרבא דכותחא. ויש חמץ בכותח:
היידנו. איזו שעה נקראת שעת הביעור:
משנה: וְעוֹד אָמַר רִבִּי יְהוּדָה שְׁתֵּי חַלּוֹת שֶׁל תּוֹדָה פְּסוּלוֹת וּמוּנָּחוֹת עַל גַּג הָאִיצְטֳבָא. כָּל זְמַן שֶׁהֶן מוּנָּחוֹת כָּל הָעָם אוֹכְלִין. נִיטְלָה אַחַת תּוֹלִין לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין. נִיטְלוּ שְׁתֵּיהֶן הִתְחִילוּ כָּל הָעָם שׂוֹרְפִין. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר חוּלִין נֶאֱכָלִין כָּל אַרְבַּע וּתְרוּמָה כָּל חָמֵשׁ וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תרומה כל חמש. מפרש בגמרא מפני קדושתה נתנו לה זמן שעה יותר הואיל ומדאורייתא מותר באכילה. ואין הל' כר''ג:
מתני' ר''ג אומר. חולין נאכלין כל ד' כר' יהודה:
ניטלה אחת מהן. שבתחילת שעה חמישית בא שליח ב''ד ונטל אחת מהן והעם מכירין שהגיע שעה חמישית ולא אוכלין אלא תולין:
על גג האיצטבא. שהיתה בהר הבית לסימן שיהו הכל רואין אותן:
פסולות. מפרש בבבלי מתוך שהן מרובות נפסלות בלינה לפי שהיה הכל מביאין תודותיהן בי''ג ולא בי''ד שאין מביאין קדשים לבית הפסול שבי''ד אינן נאכלות כל היום אלא עד שש שעות ותודה נאכלת ליום ולילה לפיכך היה הכל מביאין בי''ג ומתוך שמרובות נפסלות הן בלינה. ובגמ' הכא מוסיף בטעמא שמפני שהיו ממהרין להביא תודותיהן בי''ג וח''א שלא ישפוך דמה של אחד מהן והיא נפסלת וקסבר תנא דמתני' שאלו היו כשירות לא היו נותנין אותן שם כדי לפסלן בידים שהרי מונחות שם עד זמן הביעור ונשרפות:
מתני' ועוד אמר ר' יהודה שתי חלות של תודה. מן החמץ של תודה דחלות תודה ארבעים ועשרה מהן חמץ:
רִבִּי חֲנַנְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְיִקְבְּעוּ לָהּ תְּקִיעָה. אָמַר לֵיהּ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָה [אוֹמֵר. שֶׁמָּא] לְתָמִיד הֵן תוֹקְעִין [וְהֵן מִתְקַלְקְלִין]. אָמַר לֵיהּ. וְהָא תַנִּינָן. שָׁלשׁ לְהַבְטִיל הָעָם מִן הַמְּלָאכָה. וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל. אָמַר לֵיהּ. תַּמָּן כָּל עֶרֶב שַׁבָּת וְעֶרֶב שַׁבָּת הֵן תוֹקְעִין וְאֵינָּן טוֹעִין. בְּרַם הָכָא אַחַת לְקִיצִּין הֵן. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן. אַף הֵן סְבוּרִין שֶׁמָּא לְתָמִיד הֵן תוֹקְעִין וְהֵן מִתְקַלְקְלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והא תנינן. שם בע''ש מוסיפין עוד ג' להבטיל את העם ממלאכה וכו' ולא חיישי' לקלקול ומשני התם מתוך שהיו עושין בכל ע''ש כבר היו רגילין בהסימן אבל הכא. אחת לקיצין הן פעם אחת בשנה ואם אומר את כן וכו' והן מתקלקלין:
נמצאת אומר וכו'. כלומר שלא יהא להן הדבר ברור דסבירין שמא לתמיד של בין הערבים תוקעין כדתנן בפ' החליל בכל יום היו שם כ''א תקיעות וכו' ט' לתמיד של בין הערבים והן מתקלקלין באכילת חמץ:
ויקבעו להם תקיעה. לסימן וכשיתקעו פעם שניה ידעו שהגיע הזמן לשרוף:
תַּנֵּי. שְׁתֵּי פָּרוֹת חוֹרְשׁוֹת [בִּירוּשָׁלִַם.] וִירושָׁלִַם לֹא בְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מָלָאכָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׁר הִיא. נִרָאֵית כְּחוֹרְשׁוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שְׁתֵּי נֵירוֹת דּוֹלְקִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שְׁנֵי סַדִּינִין. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. וְלֹא פְלִיגִין. מָאן דְּאָמַר. שְׁתֵּי פָּרוֹת שְׁתֵּי נֵירוֹת. בַּחוֹל. מָאן דָּמַר. שְׁנֵי סַדִּינִין. בַּשַּׁבָּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשבת כשחל ע''פ בשבת. שא''א בפרות ובנרות שאף שלא היו הפרות חורשות ממש מ''מ א''א להשים כלי המחרישה עליהן בשבת:
שני סדינין. היו תולין על העמוד בהר הבית ניטלה א' מהן וכו':
שתי נרות דולקות. היו להם לסימן וכשכבה א' מהן תולין וכו':
ניטלה אחת מהן וכו'. ומי שלא ראה החלות בהר הבית ראה הסימן בפרות. ופריך וכי ירושלים לא במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בי''ד היא דאע''ג ששנינו לקמן בפ' ד' ביהודה עושין מלאכה בע''פ עד חצות מ''מ בירושלים מסתמא היה נוהג איסור מכיון שמתקבצין שם ממקומות הנוהגות איסור. ומשני נראות כחורשות שהיו עומדות וכלי מחרישה עליהן כדי שלא יהא זזין משם מאליהן ולפיכך ג''כ היו צריך ב' פרות דאי היו חורשות ממש בחד פרה סגי:
שתי פרות חורשות בירושלים. עוד סימן אחר היו להן שתי פרות היו חורשות בהר המשחה וכל זמן שהיו שתיהן שם אוכלין:
הלכה: רִבִּי שִׁמְיוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. כְּשֵׁירוֹת הָיוּ. מִשֵּׁם מַאי הוּא פוֹסְלָן. שֶׁלֹּא לִשׁחוֹט עֲלֵיהֶן אֶת הַזֶּבַח. 5b וְלֹא בִשְׁחִיטָה הֵן קְדֵישׁוֹת. וְיִפָּדֶה וְיֵאָכֵל. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. חוֹלִייָא קוֹמוֹי לֹא אָכַל. וְאַתְּ אָמַרְתָּ. יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל. רִבִּי [חֲנִינָא] אָמַר. פְּסוּלוֹת הָיוּ. מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ מְמַהֲרִין לְהָבִיא תוֹדוֹתֵיהֶן מִפּנֵי חָמֵץ שֶׁבַּתוֹדָה. וְאֵי אֶיפְשַׁר שֶׁלֹּא יִישָּׁפֵךְ דָּמָהּ שֶׁלְאֶחָד וְהִיא נִפְסֶלֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פסולות ממש היו וכו'. כדפרישית במתני':
אמר רבי חנניה חולייא קומי דר''ל לא אוכל ואת אמר יפדה ויאכל. כלומר שהרי שנינו ניטלה א' מהן תולין לא אוכלין ולא שורפין ואם כן ודאי באותה שעה אינן ראויות לאכילה ואע''פ שבשעה שמניחין אותן עדיין מותר באכילת חמץ מ''מ הואיל ומצוי הרבה לאכילה בלתי אותן החלות מהיכי תיתי שיפדה אותן כדי שיהו ראויות לאכילה הרי אין אוכלין חמץ אלא עד סוף ד' שעות ומכאן ואילך אסורות באכילה ולמה ירבה עוד בחמץ:
ולא בשחיטה הן קדושות וכו'. ר''ל הוא דקשיא ליה על הא דר' ינאי וכי לא כשחיטת הזבח הן קדושות קדושת הגוף ואם לא נשחט הזבח אין עליהן אלא קדושת דמים א''כ ויפדה אותן והן יוצאות לחולין ויאכל אותן:
משם מאי היא פוסלן. כלומר אלא משום הכי קראן התנא פסולות משום דמיירי שלא נשחט עליהן הזבח וכגון שאבד הזבח ואין להן תקנה לאכול שהזבח הוא שמתיר אותן באכילה:
גמ' כשירות היו. ס''ל לר' ינאי דלאו פסולות ממש היו שהרי מצוין אוכלין לאכלן שלחמי תודה מותרת לזרים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source