רִבִּי אִימִּי בָעֵי. חוֹצִיא מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה כִּשְׁנִי זֵיתִים חַייָב שְׁתַּיִם. מִשּׁוּם לֹא תוֹצִ֧יא מִן הַבַּ֛יִת וּמִשּׁוּם לֹא תוֹצִ֧יא ח֑וּצָה. נִמְנוּ עַל הַפֶּסַח. הוֹצִיא אֶחָד כְּזַיִת חַייָב. שְׁנַיִם שְׁלֹשְׁה פְטוּרִין. מִפְּנֵי שֶׁבְּנֵי חֲבוּרָתָן רְאוּיִין לְהִימָּשֵׁךְ אֶצְלָן. אֶלְּא שֶׁהֵן עוֹבְרִין בָּעֲשֵׂה. וּכְרִבִּי שִׁמְעוֹן אֲפִילוּ בָעֲשֵׂה אֵינָן עוֹבְרִין. דְּתַנֵּי. עַ֚ל הַבָּ֣תִּ֔ים אֲשֶׁר יֹֽאכְל֥וּ אוֹתוֹ בָּהֶֽם׃ מְלַמֵּד שֶׁהַפֶּסַח נֶאֱכַל בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת. יָכוֹל אַף אוֹכְלָיו יְהוּ אוֹכְלִין אוֹתוֹ בִשְׁנֵי מְקוֹמוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר בְּבַיִ֚ת אֶחָד֙ יֵֽאָכֵ֔ל. הָא כֵיצַד. פֶּסַח נֶאֱכַל בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת. וְאֵין אוֹכְלָיו אוֹכְלִין אוֹתוֹ בִשְׁנֵי מְקוֹמוֹת. [רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אַף אוֹכְלָיו אוֹכְלִין אוֹתוֹ בִשְׁנֵי מְקוֹמוֹת.] מַה מְקַייֵם רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּבַיִ֚ת אֶחָד֙ יֵֽאָכֵ֔ל. שֶׁלֹּא תְהֵא חֲבוּרָה מִקְצָתָהּ אוֹכֶלֶת בִּפְנִים וּמִקְצָתָהּ אוֹכֶלֶת בַּחוּץ. יָחִיד שֶׁהוֹצִיא כְזַיִת חוּץ לַחֲבוּרָה. מִפְּנֵי שֶׁבְּנֵי חֲבוּרָתוּ רְאוּיִים לִימָּשֵׁךְ אֶצְלוֹ. נִפְטָר מִלֹּא תַעֲשֵׂה. רִבִּי חֵייָה בַּר בָּא בָעֵי. לָמָּה לִי כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אֲפִילוּ כְרַנָּנִן. מִפְּנֵי שֶׁבְּנֵי חֲבוּרָתָן רְאוּיִין לִימָּשֵׁךְ אֶצְלָן נִפְטְרוּ מִלֹּא תַעֲשֵׂה. אֲפִילוּ בַעֲשֵׂה לֹא יְהוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' חייה בר בא בעי. על הא דקאמר לעיל וכר''ש אפי' בעשה אין עוברין למה לי כר''ש הא אפי' כרבנן אין עוברין בלא כלום דהא טעמא דנפטרו מל''ת דלא תוציא מפני שבני חבורתן ראויין להמשך אחריהן ולאכול שם א''כ אחר גמר אכילתן אנו הולכין שבמקום אחד הוא והשתא בדין הוא שאפי' בעשה דבבית אחד יאכל לא יהו עוברין ששם הוא עיקר אכילתן:
יחיד שהוציא כזית חוץ לחבורה מפני שבני חבורתו וכו'. כלומר אם הוא כך שמפני שבני חבורתו ראוין לימשך אצלו כגון שהוא החשוב מבני החבורה וכולן נמשכין אחריו נפטר הוא מל''ת שדינו כדין שנים ושלשה שהוציאו דפטורין הן:
ר''ש אומר אף אוכליו וכו'. דיאכלו דקרא על כל חד וחד מהאוכלין קאי:
דתני. דפליגי בדרשא דקרא על הבתים וכו' כדפרישי' במתני':
וכר' שמעון. בברייתא דלקמיה דדריש בבית אחד יאכל שלא תהא מקצת חבורה אוכלת בפנים ומקצתה בחוץ אפי' בעשה אינם עוברין שהרי כאן נמשכין לאכול במקום אחד ולקמן פריך דאפי' לרבנן אף בעשה אין עוברין:
אלא שהן עוברין בעשה. שאף על פי שהן פטורין מלאו דלא תוציא הואיל ואלו ראוין להמשך אחריהן ולגמור אכילתן במקום שהן מכל מקום מכיון שהתחילו לאכול בבית זה וגומרין במקום אחר עוברין בעשה דבבית אחד יאכל:
נמנו חבורה אחת על הפסח והוציא אחד מהן כזית לחוץ חייב אבל אם הוציאו שנים או שלשה מבני החבורה פטורין מפני שבני חבורה הנשארין ראויין הן להימשך אצלן ולאכול במקום שהן וביחיד הוא דחייב שאין מדרך לרבים להימשך אחר היחיד:
להוציא מחבורה לחבורה בשני זיתים. כלומר שהוציא כזית אחד מחבורה לחבורה באותו בית וחזר והוציא מחבורה השניה מחוץ לבית אם חייב הוא שתים משום לא תוציא מן הבית ומשום לא תוציא חוצה ולהכי קאמר שני זיתים דאלו כזית אחד לא משכחת לה שיהא חייב שתים שהרי על הוצאה מחבורה אינו מתחייב אלא א''כ הוציא מחבורה לחבורה והכי קתני בהדיא בתוספתא פ''ו המוציא כזית בשר מבית לבית ומחבורה לחבורה בשעת אכילה ה''ז חייב שנאמר לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה וא''כ כשהוציא כזית מחבורה לחבורה כבר נפסל כדפרישנא בהלכה דלעיל במתני' ואפי' אם נאמר דמחבורה לחבורה לאו דווקא ואורחא דמילת' נקט מ''מ משהוציא מן החבורה כבר נפסל הוא ושוב אינו מתחייב על כזית הזה כשהוציאו מן הבית ובשני זיתים שפיר משכחת לה כדאמרן א''נ דהך דר' אימי לאו כדרך בעיא מתפרש אלא קושיא הוא דבעי על הא דר' מנא דס''ד דמשמעות חוצה דריש כדלעיל ועלה בעי ר' אימי היכי מדייקת מן הבית למה לי הא שפיר איצטריך להיכא שהוציא שני זיתים מחבורה לחבורה ומן הבית וכדפרישית שמתחייב שתים:
הלכה: 56b כָּתוּב וְלֹא תוֹצִ֧יא מִן הַבַּ֛יִת מִן הַבָּשָׂר֭ ח֑וּצָה. אֵין לִי אֶלָּא חוּץ לַבָּיִת. חוּץ לַחֲבוּרָה מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תוֹצִ֧יא ח֑וּצָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. מִיכָּן שֶׁאִם (אָמַר הֲרֵינִי) [הוֹצִיא] חוּץ לַחֲבוּרָה. שֶׁהוּא מִתְחַייֵב. אָמַר רִבִּי מָנָא. יֹאמַר קִרְייָא. לֹא תוֹצִ֧יא ח֑וּצָה. וַנָן אָֽמְרִין. אִם חוּץ לַחֲבוּרָה שֶׁהוּא מִתְחַייֵב. לֹא כָל שֶׁכֵּן חוּץ לַבָּיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' מנא ואמר קרייה וכו'. ר' מנא הוה ס''ד דלא מיתורא אלא ממשמעות חוצה הוא קא דריש דחוצה מחוץ לחבורה משמע הלכך מדייק דיאמר קרא לא תוציא חוצה בלחוד ואנן אמרין אם מחוץ לחבורה הוא מתחייב לכ''ש חוץ לבית ומן הבית למה:
ת''ל חוצה. ומיותר הוא דכשהוציאו מן הבית הוא חוצה אלא מכאן שאם הוציא אותו מחוץ לחבורה מתחייב הוא בלאו וכדדריש ר' יודן וכלומר שלוקה על כך כמי שהוציאו מן הבית וכדפרישית במתני' דלעיל:
גמ' כתיב ולא תוציאו וגו'. חוץ לחבורה מנין. אפי' באותו בית:
פְּשִׁיטָא דָא מִילְּתַא. הִתְחִילוּ אֵילּוּ וְנִטְמְאוּ אֵילּוּ. זָכוּ טְהוּרִין בְּחֶלְקָן שֶׁלְטְּמֵאִין. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילוּ הִתְחִילוּ אֵילּוּ וְנִיטְמוּ הֵן. זָכוּ טְהוּרִין בְּחֶלְקָן שֶׁלְטְּמֵאִין. אֲבָל הִתְחִילוּ אֵילּוּ וְאֵילּוּ וְנִיטְמָא אֶחָד מֵהֶן. לֹא זָכוּ טְהוּרִין בְּחֶלְקָן שֶׁלְטְּמֵאִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל התחילו אלו ואלו. לאכול ונטמא אחד מהן. כלומר אחת מהחבירות האלו בהא מסתברא שלא זכו הטהורין בחלקן של טמאין מפני שכל אחת ואחת התחילו כבר לאכול והרי זה כאוכל בשני מקומות:
ולא עוד אלא אפי' התחילו אילו. בני החבורה האחת לאכול ונטמאו הן עצמן והשניה לא התחילו לאכול זכו אלו חבורה השניה הטהורין בחלקן של טמאין ואוכלין שם ואעפ''י שכבר התחילו לאכול אלו שנטמאו וזו היא הרבותא בהאי ולא עוד:
פשיטא דא מילתא התחילו אלו. על שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד קאי שהתחילו מבני חבירה האחת לאכול ונטמאו אלו האחרים מהחבורה השניה מקודם שהתחילו לאכול פשיטא הוא שזכו הטהורין בחלקן של טמאים ואוכלין הן את חלקן ואין כאן משום אוכל בשני מקומות לפי שעכשיו חבורה זו הטהורין הולכין למקום שהי' אלו שנטמאו ושם אוכלין את חלקן ומה שאכלו בתחלה במקומם מחלקן הוא שאכלו והפסח נאכל הוא בשני מקומות או שמביאין חלקן של הטמאים למקומן ואוכלין:
רִבִּי חִייָא בַּר בָּא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה בָעֵי. מֵעַתָּה הַמּוֹצִיא אֵינוֹ חַייָב עַד שָׁעָה שֶׁיֹּאכַל. אֲתַא רִבִּי שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַמּוֹצִיא אֵינוֹ חַייָב עַד שָׁעָה שֶׁיֹּאכַל. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. וְתַנֵּי תַמָּן. יָחִיד שֶׁהוֹצִיא כְזַיִת חוּץ לַחֲבוּרָה חַייָב. וְלֹא פָסַל עַצְמוֹ מִפְּנֵי חֲבוּרָתוֹ. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ לֹא אָכַל. אִין תֵּימַר. אָכַל. לַמָּה לִי לֹא פָסַל עַצְמוֹ מִבְּנֵי חֲבוּרָתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כֵּיוְן שֶׁהוֹצִיאוֹ פְּסָלוֹ. אֲפִילוּ אָכַל. דָּבָר פָּסוּל אָכַל. וַיי דָא אֲמַר דָא. יֵשׁ שׁוֹבֵר אַחַר שׁוֹבֵר. אֵין מוֹצִיא אַחַר מוֹצִיא. אוֹ הָדָא אָֽמְרָה כֵּיוְן שֶׁהוֹצִיאוֹ פְּסָלוֹ. אוֹ הָדָא אָֽמְרָה. הַמּוֹצִיא אֵינוֹ חַייָב עַד שָׁעָה שֶׁיֹּאכַל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
או הדא אמרה וכו'. כלומר דדחי לה דאכתי לא תפשוט דאיכא למימר או דנשמע מכאן דכיון שהוציאו פסלו להפסח והיינו טעמא דלא משכחת חיובא במוציא אחר מוציא לפי שאינו חייב אלא המוציא מפסח הכשר או דנימא כדקאמרת הדא אמרה המוציא אינו חייב עד שעה שיאכל וזיל הכא ומדחי לה וזיל הכא ומדחי לה ולא תפשוט מידי:
ויידא אמר. ומאיזה דבר נלמד אם המוציא אינו חייב עד שעה שיאכל. דאי מהאי ברייתא נפשוט לה דתני יש שובר אחר שובר שאם שבר עצם הפסח וחזר ושבר חייב על כל או''א ואין מוציא אחר מוציא וקס''ד דטעמא משום שאין המוציא מתחייב אלא עד שעה שיאכל ממנו ומכיון שכבר אכל שוב אינו מתחייב על הוצאה השנייה דשעת אכילה בעינן והוצאה הראשונה היא שהיתה מיד בשעה שאכל ואינו חייב אלא אחת:
אמר ר' יוסה אפילו תימא בשכבר אכל ממנו ומהו דתימא ה''א דהואיל מכיון שהוציאו ממנו פסלו להפסח וא''כ אפי' אכל איגלאי מילתא למפרע דמה שאכל דבר פסול אכל ולא יצא בו י''ח קמ''ל שלא פסל עצמו מבני חבורתו שאכלו ג''כ מקודם לפי שבשעה שאכל הפסח כשר היה:
אמר ר' זעירא והא תניי תמן. בברייתא יחיד שהוציא וכו' ולא פסל עצמו מבני חבורתו שאעפ''י שהוא מתחייב על ההוצאה מ''מ ראוי הוא עדיין לאכול עמהן וא''כ הדא אמרה אפי' לא אכל ממנו הוא מתחייב דאין תימר בשכבר אכל ממנו מיירי קשיא ל''ל דקתני לא פסל עצמו מבני חבורתו הא סתם אכיל' בכזית הוא ומכיון שאכל ממנו כזית יצא ידי חובתו ולענין מה הוא דקאמר לא פסל עצמו:
אתא רבי שמואל ורבי אבהו. וקאמר בשם רבי יוחנן דאין הכי נמי שהדין כך הוא המוציא וכו' והכי הוא בהדיא בתוספתא שהבאתי בריש הלכה דקתני המוציא בשעת אכילה ור' יוחנן קמ''ל דעד שעה שיאכל המוציא בעצמו ממנו:
מעתה. דמוקית לה לפלוגתייהו דר''ש ורבנן אם בשעה שהיו יושבין ואוכלין אירע להם איזה דבר שצריכין לעקור מי נימא נמי דלעולם אין המוציא בשר הפסח חייב עד שעה שיאכל ממנו:
שַׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כְּזַיִת וְהוּא בְצַד הַתַּנּוּר. אִם הָיָה פִיקֵּחַ מְמַלֵּא אֶת כְּרֵיסוֹ מִמֶּנּוּ. אִם רָצוּ לַחֲלוֹק לוֹ כָבוֹד. בָאִין וְאוֹכְלִין עִמּוֹ בְצַד הַתַּנּוּר. וְאִם לָאו. נוֹתְנִין לוֹ חֶלְקוֹ וְאוֹכֵל בִּמְקוֹמוֹ. 57a תַּמָּן אָֽמְרִין. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. וְלָא שְׁמִיעִין דַּאֲמַר רִבִּי הִילָא רִבִּי אִיסִּי רִבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הַכֹּל מוֹדִין בַּתְּחִילָּה שֶׁיֵן חוֹלְקִין. בַּסּוֹף שֶׁאֵינָן חוֹלְקִין. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין וּפָֽקְעָה עֲלֵיהֶן הַקּוֹרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. עוֹקְרִין הֵן חֶלְקָן וְאוֹכְלִין בְּמָקוֹם אַחֵר. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אֵיהָן עוֹקְרִין אֶת חֶלְקָן וְאוֹכְלִין בְּמָקוֹם אַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה. הן פליגין בכה''ג שבשעה שהן יושבין ואוכלין אירע להם איזה אונס שפקעה ונשברה עליהן הקורה שבבית וצריכין לעקור מכאן או כיוצא בזה וכמו דתני בתוספתא פרק ששי רבי שמעון אומר הרי שהיו יושבין ואוכלין וראו נחש או עקרב הרי אלו עוקרין את פסחיהן ואוכלין אותו במקום אחר דרבי שמעון סבירא ליה עוקרין הן ונוטלין חלקן ואוכלין במקום אחר ורבנן סבירא להו שאף על פי שצריכין הן לעקור משם הואיל והתחילו לאכול שוב אין עוקרין את חלקן עמהן ולאכול במקום אחר לפי שאין האוכל אוכל בשני מקומות והשתא הך סיפא דברייתא דלעיל ככולי עלמא אתיא:
ולא שמיעין וכו'. אבל לא שמעו להא דאמר ר' הושעיה דהכל מודין בתחלה קודם שישבו לאכול שהן חולקין הפסח לשני מקומות שהרי נאכל הוא בשני מקומות ואפי' לרבנן לא חיישינן שמא יבא הא כל לאכול בשני מקומות ובסוף כשישבו לאכול הכל מודים שאין חולקין דכשאין להן אונס אף ר''ש מודה שאין האוכל אוכל בשני מקומות:
תמן. בבבל אמרי דהך סיפא דברייתא דקתני ואם לאו נותנין לו חלקו ואוכל במקומו דר''ש הוא דאיהו סבירא ליה שהפסח נאכל וכן האוכל אוכל בשתי מקומות כדלעיל בהברייתא ולדידיה לא היה צריך ליתן לו חלקו ושיאכל במקומו שהרי יכול הוא לאכול עמהן אעפ''י שאכל כזית בצד התנור אלא דהא קמ''ל שיכולין הן לחלק וליתן לו חלקו שיאכל במקומו ולא חיישינן דמאחר שחולקין הפסח לאכלו בשני מקומות שמא יאכל אחד מכאן ומכאן שאם יאכל מיתר הוא דאף האוכל אוכל בשני מקומות ס''ל דאלו לרבנן שאין האוכל אוכל בשני מקומות אין חולקין לכתחלה משום האי חששא כך היו רבנן דתמן אומרים:
אם רצו. בני חבורה לחלוק לו כבוד:
והוא בצד התנור. בשעה שצולהו להפסח והוא נמנה עליו ושכח והכניס כזית ממנו לתוך פיו אם היה פקח ממלא את כריסו ממנו במקום שהוא שאם יפנה משם שוב אינו יכול לאכול שאין נאכל בשני מקומות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source