רִבִּי יִצְחָק בַּר גּוּפְתָּא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. אִילּוּ יָחִיד בַּפֶּסַח לָמֵד מִן הַצִּיבּוּר בַּפֶּסַח. עוֹבֵד בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה לָמֵד מִן הַצִּיבּוּר בַּפֶּסַח. רִבִּי אִמִּי בָעֵי. הָהֵן טָמֵא מָה אַתְּ עֲבַד לֵיהּ. כְּטָמֵא טוּמְאַת זִיבָה וְטוּמְאַת צָרַעַת. וְהָתַנִּינָן. מְחוּסְּרֵי כַפָּרָה. אָם מִשֶׁטָּבַל הוּא מְחַלֵּל. לֹא כָּל שֶׁכֵּן עַד שֶׁלֹּא טָבַל. הָהֵן טְבוּל יוֹם מַה אַתְּ עֲבַד לֵיהּ. בִּטְבוּל יוֹם מִן הַמֵּת. אִיתָא חֲמִי. טָמֵא מֵת אֵינוֹ מְחַלֵּל. לֹא כָּל שֶׁכֵּן טְבוּל יוֹם מִן הַמֵּת. אֶלָּא טְבוּל יוֹם מִן הַשֶּׁרֶץ. אִיתָא חֲמִי. טְבוּל יוֹם מִן הַמֵּת אֵינוֹ מְחַלֵּל. לֹא כָּל שֶׁכֵּן טְבוּל יוֹם מִן הַשֶּׁרֶץ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יוּדָן. מַגַּעֵי זָבִין. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין פָּֽתְרִין כּוּלָּהּ בְּזָב. טְבוּל יוֹם שֶׁרָאָה אַחַת. טָמֵא (מת) שֶׁרָאָה שְׁתַּיִם. מְחוּסָּר כִּיפּוּרִים שֶׁרָאָה שָׁלשׁ. עַל דָּעְתִּין דִּדְּרוֹמָאיֵי. מַגַּע זָב כְּזָב. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. וְנָשָׂ֨א אַֽהֲרֹ֜ן אֶת עֲוֹ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים. עֲוֹן הַקְּרֵיבִין. לֹא עֲוֹן הַמַּקְרִיבִין. מָהוּ עֲוֹן הַקְּרֵיבִין. דַּם זָב. לֹא מַגַּע זָב. וְדִכְווָתָהּ. עֲוֹן הַמַּקְרִיבִין. מַגַּעֵי הַזָּב. הָדָא אָֽמְרָה. הָיָה הַצִּיבּוּר מַגַּעֵי זָבִין וּמַגַּעֵי זָבוֹת. אֵינָן עוֹשִׂין בְּטוּמְאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
נשמעינה. לזה מן הדא וכו' דאמר לעיל דדריש עון טומאת הקריבין הציץ מרצה ולא עון המקריבין ומהו עון טומאת הקריבין דם זב בתמיה וכי הדם זב הוא לא מגע זב קאמר שאם נטמא הדם במגע הזב הציץ מרצה אף טומאת המקריבין שאין הציץ מרצה נמי דכוותה שאם נטמא במגע זב הוי כזב וא''כ הדא אמרה שאם היה הצבור מגעי זבין ומגעי זבות אין עושין הפסח בטומאה אלא נדחין לפסח שני כמו אם היו בעצמן זבין:
על דעתן דדרומאי. איכא למיבעי אם מגע זב כדין זב גופיה לענין קרבן פסח דכמו דצבור זבין אין מביאין בטומאה מגעי זבין נמי אין מביאין ולדרומאי דעבדין מגע זב כזב לענין חלול עבודה כדמפרש ר' שמואל אליבייהו אם ה''ה לענין פסח כן:
טמא שראה שתים כצ''ל ואין צריך קרבן ומחוסר כפורים בשראה ג' ראיות מיירי דהוי זב גמור וצריך קרבן:
רבנן דקסרין פתרין. אליבא דזקני דרום דמצי לפרושי דכולה בזב מיירי טבול יום שראה אחת ואינו אלא כבעל קרי:
אמר ר' שמואל בר יודן. דמטבול יום לא קשיא לזקני דרום דיכולין לפרש בטבול יום דמגעי זבין שהנוגע בזב מטמא טומאת ערב וזה אינו מחוסר כפרה ושפיר מצי לאוקמי בכהאי גוונא:
אלא בטבול יום מן השרץ. וכ''ת דמפרשי דבטבול יום מן השרץ מיירי א''כ קשיא איתא חמי טבול יום מן המת דחמיר ועל כרחך דלזקני דרום אינו מחלל כדאמרן ולכ''ש שטבול יום מן השרץ בדין הוא שלא יחלל:
איתא חמי. בא וראה טמא מת גופיה אינו מחלל עבודה ולכ''ש לטבול יום מן המת שלא יחלל והאיך תני במתני' לטבול יום שמחלל:
ההן טבול יום מה את עביד ליה. ועוד קשיא דההן טבול יום דקתני במתני' מה את מפרש ליה על כרחך בטבול יום מן המת דמזיבה וצרעת תיפוק ליה דמחוסר כפרה הוא ולזקני דרום קשיא:
ר' אמי בעי. קושיא אחריתא על הא דזקני דרום מהאי מתני' דזבחים גופה דהא לדידהו ההן טמא דקתני במה את מפרש ליה בטמא טומאת זיבה וצרעת שהן מחוסרי כפרה. וא''כ קשיא והתנינן במתני' מחוסרי כפרה שמחללין עבודה ואם משטבל ואינו אלא מחוסר כפרה בלבד הוא מחלל לכ''ש עד שלא טבל ולמה צריכה ליה למיתני לטמא:
ר' יצחק בר גופתא. הקשה לפני ר' מנא על האי דזקני דרום דמעיקרא דדינא ליתא כלל דהאיך נילף לכהן בקרבנות היחיד בשאר ימות השנה שמרצה בטומאת מת מהא דאשכחן בצבור בפסח שהרי הבעלים גופייהו לא ילפינן יחיד בפסח מן הצבור בפסח ואלו יחיד וכו' היה למד מן הצבור שפיר הוה ילפינן נמי עובד וכו' מן הצבור בפסח אבל השתא איך נילף עובד ביחיד מן הצבור בפסח:
תַּמָּן תַּנִּינָן. כָּל הַזְּבָחִים שֶׁקִּיבֵּל דָּמָן זָר. אוֹנֵן. וּטְבוּל יוֹם. מְחוּסַּר בְּגָדִים. מְחוּסַּר כִּיפּוּרִים. וְשֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִים. עָרֵל. טָמֵא. יוֹשֵׁב. עוֹמֵד עַל גַּבֵּי כֵלִים. עַל גַּבֵּי [בְהֵמָה. עַל גַּבֵּי] חֲבֵירוֹ. פָּסַל. דְּרוֹמַאיֵי אָֽמְרֵי. בְּטָמֵא טוּמְאַת זִיבָה וְטוּמְאַת צָרַעַת אֲנָן קַייָמִין. אֲבָל בְּטָמֵא מֵת אֵינוֹ מְחַלֵּל. מֵאַחַר שֶׁהוּתָּר מִכְּלַל טוּמְאָה לְרַבִּים כַּפֶּסַח. מְתִיב רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לִדְרוֹמָאיֵי. מָה אִם הַבְּעָלִים שֶׁיִּיפִּיתָה כוֹחָן בִּשְׁאָר כָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁבַּשָּׁנָה. הוֹרְעֵתָה כוֹחָן בְּטָמֵא מֵת בַּפֶּסַח. עוֹבֵד. שֶׁהוֹרְעֵתָה כוֹחוֹ בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת שֶׁלְכָּל הַשָּׁנָה. אֵינוֹ דִּין שֶׁתּוֹרֶע כּוֹחוֹ בְּטָמֵא מֵת בַּפֶּסַח. וְעוֹד שֶׁשָּׁנָה רִבִּי. הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טּוּמְאַת הַדָּם. אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טּוּמְאַת הַגּוּף. אִין תֵּימַר בְּטָמֵא טוּמְאַת זִיבָה וְטוּמְאַת צָרַעַת אֲנָן קַייָמִין. 52b לֵית יְכִיל. דְּתַנִּינָן. מִטַּמֵּא טוּמְאַת תְּהוֹם הַצִּיץ מְרַצֶּה׃ מָה עָֽבְדִין לָהּ דְּרוֹמַאיֵי. פָּֽתְרִין לָהּ בַּבְּעָלִים. וְהָא תַנִּינָן. נָזִיר. פָּֽתְרִין לָהּ בָּעוֹבְדִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לֹא שַׁנְייָא. הִיא בְעָלִים הִיא עוֹבְדִין. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. הֲרֵי זֶה קַל וָחוֹמֶר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תְּשׁוּבָה. דְּאִינּוּן יָֽכְלִין מֵימַר לֵיהּ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בִּבְעָלִים. שֶׁהוֹרְעֵתָה כוֹחָן בְּזָקֵן וּבְחוֹלֶה. תֹּאמַר בְּעוֹבֵד. שֶׁיִּיפִּיתָה כוֹחוֹ בְּזָקֵן וּבְחוֹלֶה. וְכָל קַל וָחוֹמֶר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תְּשׁוּבָה בָּטֵל קַל וָחוֹמֶר. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. הֲרֵי זֶה קַל וָחוֹמֶר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תְּשׁוּבָה. דְּאִינּוּן יָֽכְלִין מֵימַר לֵיהּ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בִּבְעָלִים. שֶׁמִּילַת זְכָרָיו וָעֲבָדָיו מְעַכְּבִין אוֹתוֹ. תֹּאמַר בְּעוֹבֵד. שֶׁאֵין מִילַת זְכָרָיו וָעֲבָדָיו מְעַכְּבִין אוֹתוֹ. וְכָל קַל וָחוֹמֶר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תְּשׁוּבָה בָּטֵל קַל וָחוֹמֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
הרי זה ק''ו שיש עליו תשובה וכו'. וכדאמרינן לעיל דזקן וחולה בבעלים אין שוחטין עליו את הפסח וכהן זקן וחולה כשר הוא לעבודה. ואם כן הק''ו דרשב''ל בטל הוא דאית ליה פירכא שכן מצינו שהעובד יפה כחו משל בעלים:
אמר ר' חנינא הרי זה ק''ו וכו'. כלומר ומצד אחר גם כן מיפריך הוא שכן יפה כחו של העובד בפסח שאין מילת זכריו ועבדיו של הבעלים מעכבין אותו מלעבוד תאמר בבעלים שמעכבין אותו מלעשות פסחו כדכתיב גבי זכרים המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו וגבי עבדים ומלתה אותו אז יאכל בו:
תמן תנינן. בריש פ''ב דזבחים:
כל הזבחי' שקיבל דמן וכו'. דמקבלה ואילך צריך כהונה ובכשר אבל אלו הפסולין מחללין העבודה:
דרומייא. זקני דרום אמרין דהא דקחשיב בהאי מתני' דטמא מחלל עבודה בטמא טומאת זיבה או טומאת צרעת אנן קיימינן ומשום דלא אשכחן בטומאה דכה''ג שהותרה מכללה בצבור אבל בטמא טומאת מת נהי דלכתחלה לא יעבוד אם עבד אינו מחלל העבודה מאחר שטומאת מת הותר מכלל טומאה לרבים גבי פסח וה''ה שהותר מכלל טומאה בכל קרבנות צבור אלא משום דשאר קרבנות צבור שדוחין הטומאה בטומאת מת מפסח היא דילפינן כדאמרינן לעיל ריש פ''ו להכי נקט בפסח:
מתיב רשב''ל לדרומיי. הא האי מתני' בקרבן יחיד מיירי והיאך גמריתו דכהן טמא מת מרצה בדיעבד מהאי דהותרה מכללה בקרבנות צבור אדרבה נילף מק''ו שאינו מרצה בקרבן יחיד דמה אם הבעלים שיפיתה כוחן בשאר כל הטמאות שבשנה שמשלח הוא קרבנותיו אם הוא טמא שרץ או טומאת זיבה בשביעי שלו דדמי לטמא שרץ שיכול לאכול בקדשים לערב וכן כל כיוצא בזה:
הורעת כחן.. של בעלים בטמא מת בפסח שהיחיד שנטמא טמא מת אינו יכול לשלח קרבנו אלא נדחה לפסח שני:
עובד. כהן העובד שהורעת כחו בשאר כל הטומאות של כל השנה דהא מודיתו דכהן הטמא בשאר הטומאות כגון זיבה וצרעת וטמא שרץ שמחלל הוא העבודה אינו דין שהורעת כחי בטמא מת בפסח כלומר אף בפסח וה''ה בכל קרבנות יחיד בדין הוא שהורע כחו של הכהן בטומאת מת שהרי הורעת כחו משל בעלים בשאר כל הטומאות:
ועוד בלאו האי ק''ו קשיא על זקני דרום ממתני' דידן ששנה רבי וכו'. והרי בהדיא שאינו מרצה על טומאת הגוף:
אין תימר וכו'. וכי תימא דמתני' בנטמא טומאת זיבה וצרעת אנן קיימין לית אתה יכול לפרש כן דהא תנינן נטמא טומאת התהום הציץ מרצה ואין לך עושה קבר התהום אלא למת בלבד כדאמרינן לעיל אלמא דבטומאת מת הוא דאיירינן במתני':
מה עבדין לה דרומאי. להמתני' פתרין לה בבעלים להא דקתני נטמא טומאת הגוף אין הציץ מרצה אבל בכהן העובד הציץ מרצה בטומאת מת:
והא תנינן נזיר פתרין לה בעובדין כלומר והא דתנינן נזיר במתני' לא צריכו לאוקמי בבעלים דוקא אלא אף בכהנים העובדים ומשום שבנזיר א''א לומר שהותרה טומאת מת מכללה ואף בהן שנטמא טומאת הגוף אין הציץ מרצה:
על דעתיה דרשב''ל. דמקשה לדרומאי מהמתני' משום דס''ל לא שנייא היא בעלים היא עובדין ועל תרוויהו תנינן נטמא טומאת הגוף אין הציץ מרצה:
משנה: נִטְמָא שָׁלֵם אוֹ רוּבּוֹ שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה. נִטְמָא מִיעוּטוֹ וְהַנּוֹתָר שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ בְחַצְרוֹתֵיהֶן אוֹ עַל גַּגּוֹתֵיהֶן מֵעֲצֵי עַצְמָן. הַצַּיְקָנִין שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה בִּשְׁבִיל לֵיהָנוֹת מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
מעצי עצמן. הציקנים הן הצרי עין ומקמצין את שלהן שורפין את המיעוט ולהנותר מפסח טהור לפני הבירה ובשביל ליהנות מעצי המערכה וקמ''ל דאין חוששין לכך מכיון שהן עצמן רוצין להתבייש ובשביל ליהנות בדבר מיעוט:
נטמא מיעוטי. לא הזקיקוהו לביישו וכן הנותר של פסח טהור ושורפין אותו בחצרותיהן או על גגותיהן:
מעצי המערכה. לפי שלב ב''ד מתנה עליהן שיכול ליהנות משל הקדש הואיל והזקיקוהו לשרפו לפני הבית ולביישו:
מתני' נטמא שלם או רבו שורפין אותי לפני הבירה. כל המקדש כולו קרוי בירה שנאמר אל הבירה אשר הכינותי ואית דאמרי מקום היה בהר הבית ושמו בירה וכדקאמר טעמו בגמ' ששורפין אותו שם כדי לפרסמו ולביישו ושיזהרו שלא יביאו עוד לידי טומאה ודוקא אם לא נזהר עד שנטמא רובו:
הלכה: תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. פְּסוּל גּוּף [פִּיגּוּל הוּא וְ]נִשְׂרַף מִיָּד. [נִטְמְאוּ בְעָלִים אוֹ שֶׁמֵּתוּ] פְּסוּל מַכְשִׁיר טָעוּן צוּרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. פֶּסַח שֶׁיָּצָא אוֹ שֶׁנִּיטְמָא. פְּסוּל גּוּף הוּא וְנשְּרַף מִיָּד. נִיטְמְאוּ הַבְּעָלִים אֹו שֶׁמֵּתוּ. פְּסוּל מַכְשִׁיר הוּא וְטָעוּן צוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
נטמאו הבעלים וכו'. כדפרישי' במתני':
גמ' תני ר' חייה פסול פיגול גוף הוא. כל שנפסל מחמת עצמו או שנתפגל זהו פסול הגוף וישרף מיד:
כל שכך אין שומעין לו. ופשיט לה דבזה מכל שכן שאין שומעין לו לשרוף על גגו דכדי לביישו על שלא נזהר מלטמאו הזקיקוהו לשרפו לפני הבירה:
לא צורכה דלא אמר וכו'. כלומר לא צריכה בהא דמספקא לן אלא אם אמר הריני שורפו על גגי מעצי עצמי מהו דאפשר דרשאי הוא מכיון שאינו רוצה ליהנות משל הקדש ואין כאן משום שלא לבייש את מי שאין לו הואיל ואינו נראה לכל:
אמר הריני שורפו וכו'. כלומר הא פשיטא לן שאם רוצה לשרוף לפני הבירה מעצי עצמן אין שומעין לו כדי שלא לבייש את מי שאין לו עצים:
גמ' כדי לפרסמו וכו'. כדפרישית במתני':
משנה: הַפֶּסַח שֶׁיָּצָא אוֹ שֶׁנִּטְמָא יִשָּרֵף מִיָּד. נִיטְמְאוּ הַבְּעָלִים אוֹ שֶׁמֵּתוּ תְּעוּבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר אַף זֶה יִשָּרֵף מִיָּד שֶׁאֵין לוֹ אוֹכְלִין׃
Pnei Moshe (non traduit)
תעובר צורתו. ימתין עד שיבא לידי נותר וישרף בששה עשר לפי שאין שורפין קדשים בי''ט ששריפת קדשים עשה וי''ט ל''ת ועשה ואין עשה דוחה ל''ת ועשה אף זה ישרף מיד בבבלי קאמר דלא פליג ר' יוחנן בן ברוקה את''ק אלא כשנטמאו הבעלים או מתו קודם זריקת הדם דלא איתחזי בשר לאכילה והוה ליה כפסולו בגופו ואין הלכה כר' יוחנן ב''ב:
מתו הבעלים או שנטמאו. אין זה פסול הגוף בהפסח אלא מחמת דבר אחר הוא ונקרא פסול מכשיר כמו שנטמא הדם כדקאמר לעיל סוף פ''ו:
מתני' הפסח שיצא חוץ לחומת ירושלים או שנטמא בי''ד ישרף מיד ואין טעון עבור צורה שיפסל משום נותר וטעמא דזהו נקרא פסול הגוף כדקאמר בגמרא:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִגְדָּל הָיָה עוֹמֵד בְּהַר הַבַּיִת וְהָיָה קָרוּי בִּירָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כָּל הַר הַבָּיִת קָרוּי בִּירָה. לַעֲשׂוֹת הַכֹּ֔ל וְלִבְנ֖וֹת הַבִּירָ֥ה אֲשֶׁר הֲכִינֽוֹתִי׃
Pnei Moshe (non traduit)
כל הר הבית קרוי בירה. כלומר אף המקדש שבהר הבית קרי בירה דכתיב ולבנות הבירה אשר הכנותי ועל המקדש קאי:
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. לְהוֹדִיעַ לָבוֹא אַחֲרָיו שֶׁהוּא צֵויקָן. תֵּדַע לָךְ. בְּכָל אָתָר לֹא צָווַח לֵיהּ צֵוייקָן. וָכָא אַתְּ צָווַח לֵיהּ צֵוייקָן. קַל הֵקִילוּ בָּאַכְסְנַיי.
Pnei Moshe (non traduit)
קל הוא שהקלו באכסנאי. כלומר דדחי לה דמהאי דסוף פ''ג אין ראייה שאכסנאי נקרא מכיון שהחזיק בדרך והקילו בו ליהנות לכתחלה מעצי המערכה:
תדע לך. שהוא כן דבכל אתר לא צווח ליה צייקן וכלומר דבעלמא לא שמעינן שהתנא קורא אותו צייקן וכהאי דתנינן לעיל סוף פ''ג גבי מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קודש שאם לא עבר צופים חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה ואינו מכנה שם בשם צייקן. והכא קורא אותו צייקן אלא דטעמא דהכא הואיל ולא נזהר מטומאה ומנותר ואפי' כן הקהילו בו שלא לביישו מכיון שאינו אלא מיעוט והוא בעצמו רוצה להתבייש בשביל ליהנות מעצי המערכה אומרים לו ליהנות כדי להודיע לכל ולא יעשו אחריו כיוצא בו:
ר' ירמיה בשם ר' הילא. טעמא שמניחין להציקנין ליהנות מעצי הקדש כדי להודיע לבא אחריו שהוא ציוקן וכלומר שהכל יראו ויאמרו כמה צייקן הוא זה בשביל דבר קל ומתבייש בעצמו וכדי שלא יעשו כמוהו:
הלכה: 53a רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. כְּדֵי לְפַרְסְמוֹ. לְהוֹדִיעַ שֶׁקִּילְקֵל בּוֹ. אָמַר. הֲרֵינִי שׂוֹרְפוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי עַצְמוֹ. אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. לֹא צוֹרְכְה דְלֹא. [אָמַר.] הֲרֵינִי שׂוֹרְפוֹ עַל גַּגִּי מֵעֲצֵי עַצְמִי. כָּל שֶׁכֵּן אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
נטמאו הבעלים וכו'. כדפרישי' במתני':
גמ' תני ר' חייה פסול פיגול גוף הוא. כל שנפסל מחמת עצמו או שנתפגל זהו פסול הגוף וישרף מיד:
כל שכך אין שומעין לו. ופשיט לה דבזה מכל שכן שאין שומעין לו לשרוף על גגו דכדי לביישו על שלא נזהר מלטמאו הזקיקוהו לשרפו לפני הבירה:
לא צורכה דלא אמר וכו'. כלומר לא צריכה בהא דמספקא לן אלא אם אמר הריני שורפו על גגי מעצי עצמי מהו דאפשר דרשאי הוא מכיון שאינו רוצה ליהנות משל הקדש ואין כאן משום שלא לבייש את מי שאין לו הואיל ואינו נראה לכל:
אמר הריני שורפו וכו'. כלומר הא פשיטא לן שאם רוצה לשרוף לפני הבירה מעצי עצמן אין שומעין לו כדי שלא לבייש את מי שאין לו עצים:
גמ' כדי לפרסמו וכו'. כדפרישית במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source