אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַתְנִיתָה בְּבָא בְטוּמְאָה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל אִם בָּא בְטַהֲרָה וְנִיטְמָא אֵינוֹ נֶאֱכַל בְּטוּמְאָה. שְׁחָטוֹ בְטַהֲרָה וְנִיטְמָא הַצִּיבּוּר. יִיזָרֵק הַדָּם בְּטַהֲרָה וְאַל יֵיאָכֶל הַבָּשָׂר בְּטוּמְאָה. (וְאָמַר אַף בִּזְרִיקָה כֵן.) [רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי נָתָן הִיא. דְּרִבִּי נָתָן אָמַר. יוֹצְאִין בִּזְרִיקָה בְּלֹא אֲכִילָה. שְׁחָטוֹ בְטַהֲרָה וְנִטְמָא הַדָּם הָצָּבוּר. יִזָרֵק הַדָּם בְּטוּמְאָה וְאַל יֵאָכֶל הַבָּשָׂר בְּטוּמְאָה. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ. רָאִינוּ פֶּסַח בָּא בְטַהֲרָה וְנִזְרַק בְּטוּמְאָה. מֵעַתָּה לֹא יִיזָרֵק הַדָּם בְּטוּמְאָה.] שָׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין. רָאִינוּ פֶּסַח שֶׁבָּא בְטַהֲרָה וְנִזְרַק בְּטוּמְאָה. הָא סוֹפָךְ מֵימַר דְּרִבִּי נָתָן הִיא. מוֹדֶה רִבִּי נָתָן בְּחוֹלֶה וּבְזָקֵן. מוֹדֶה רִבִּי נָתָן הִיא בַחֲבוּרָה שֶׁנִּיטְמָא עוֹבֵד שֶׁלָּהּ. שֶׁהֵן נִידָּחִין לַפֶּסַח הַשֵּׁינִי. מוֹדֶה רִבִּי נָתָן בַּחֲבוּרָה שֶׁנִּמְצֵאת יַבֶּלֶת בְּעוֹרָהּ. שֶׁהֵן נִידָּחִין לַפֶּסַח הַשֵּׁינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מודה ר' נתן וכו'. וכן מודה הוא שאם נמצא יבלת בעור הפסח של החבורה שהן נדחין לפסח שני דאע''ג דלא בעי אכילת הפסח מיהו פסח כשר וראוי לאכילה הוא דבעי' ואפי' נמצא היבלת אחר השחיטה דבהכי הוא דאיירי מ''מ מכיון דהוה בי' מקודם אין יוצאין י''ח בו ונדחין הן:
מודה ר' נתן. וכו'. וכן נמי מודה הוא בחבורה שנטמא כהן העובד שלה שאותה חבורה נדחית לפסח שני דלא תימא הא דקאמר ר' נתן יוצאין בזריקה בלא אכילה היינו לומר שאם נזרק הדם יוצא י''ח ואין האכילה מעכבת אבל לא דבעי זריקה דוקא הלכך קמ''ל שלדוקא קאמר ואם נטמא הכהן וא''א לזרוק הדם וכגון שאין שם כהן אחר נדחין הן לפסח שני. א''נ דלדוקא קאמר כהן שלה שהכהן הוא אחד מבני החבורה וקמ''ל שאע''פ שיש כהן אחר לזרוק הדם מ''מ הואיל דבחבורה זו אין מי שראוי לזרוק נדחין הן דנהי דאכילתן לא מעכבא ראויין לזריקה מיהת בעינן ועיקר:
מודה ר' נתן בחולה וזקן. שאין יכולין לאכול כזית דמעכב דנהי דקאמר אכילה לא מעכבא גברא דחזי לאכילה מיהת הוא דבעינן:
הא סופך מימר דר' נתן היא. אלא ע''כ האי ברייתא כר' נתן היא דאתא דס''ל יוצאין בזריקה בלא אכילה הלכך יזרק הדם ואפילו נטמא ואל יאכל הבשר בטומאה מכיון דלא מעכבא:
שלא יאמרו ראינו פסח שבא בטהרה וכו'. שהרי בשעת שחיטה טהורין היו. ופריך מעתה לא יזרק הדם בטומאה מפני גזירה זו שלא יאמרו הפסח שבא בטהרה ונזרק הוא בטומאה ומוטב שלא יזרק הדם כלל שהרי אין הפסח נאכל:
מפני מראית עין שלא יאמרו ראינו פסח שבא בטהרה ונאכל בטומאה. כצ''ל ותיבת ונזרק הכתוב כאן בספרי הדפוס טעות הוא ואגב שיטפא דלקמיה הוא:
יזרוק הדם בטומאה ואל יאכל הבשר בטומאה. כדמפרש ר' יוחנן לטעמא:
שחטו בטהרה ונטמא דם הצבור. כלומר הדם שהוא בצבור ולא נזרק ותוספתא היא ריש פ''ו וכתוב שם ג''כ ונטמא דם הצבור ועל דם הצבור בכלי קאמר וצ''ל הא דמסיים ואל יאכל הבשר בטומאה משום דה''א הואיל ונטמא הדם א''צ עוד לשמרו בטהרה קמ''ל:
ר' נתן היא. אליבא דר' נתן נשנית דס''ל אכילת פסחים לא מעכבא ויוצאין בזריקה בלא אכילה כדתני בתוספתא שהבאתי לעיל:
אמר ר' אלעזר. מתני' דקתני הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה דוקא בבא בטומאה משעה ראשונה שהיו רוב הצבור טמאין מקודם שנשחט אבל אם בא מתחלה בטהרה וכו' כדמפרש ואזיל כדתנינן בהך ברייתא שחטו בטהרה ונטמא הצבור אח''כ וכגון שמת הנשיא ונטמאו רוב הצבור:
יזרק הדם בטהרה. אם יש שם כהנים טהורים יזרקו הן וכן אל יאכל הבשר בטומאה אלא אם יש טהורין מבני החבורה יאכל בטהרה:
בָּא בְטוּמְאַת עוֹבְדִין. הֵיךְ עֲבִידָה. שָֽׁחֲטוּ אוֹתוֹ בַּעֲלֵי מוּמִין וְזָֽרְקוּ אוֹתוֹ טְהוֹרִין. אָמַר רִבִּי הִילָא. וְהַבָּשָׂ֞ר אֲשֶׁר יִגַּ֤ע בְּכָל טָמֵא֙ לֹ֣א יֵֽאָכֵ֔ל. הֲרֵי לֹא נָגַע בוֹ טָמֵא. (וְהַטָּהוֹר) {וְהַ֨בָּשָׂ֔ר} כָּל טָה֖וֹר יֹאכַ֥ל בָּשָֽׂר׃ הֲרֵי יֵשׁ כָּאן טְהוֹרִים שֶׁיֹּאכְלוּהוּ. רִבִּי זְעוּרָה. מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ הַפֶּסַח הַבָּא בְטוּמְאָה וְנֶאֱכַל בְטוּמְאָה [וְהָכָא כְמִי שֶׁבָּא בְטוּמְאָה]. וֵייְדָא אָמַר. רִבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר. רִבִּי זְעוּרָה בָעֵי. בָּא בְטוּמְאַת הַדָּם הֵיךְ עֲבִידָא. מֵאַחַר שֶׁאֵין מַתִּירִין לוֹ לִזְרוֹק כְּמִי שֶׁבָּא בְטוּמְאָה. אוֹ מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ עָבַר וְזָרַק הוּרְצָה כְּמִי שֶׁלֹּא בָא בְטוּמְאָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. וְנָשָׂ֨א אַֽהֲרֹ֜ן אֶת עֲוֹ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים. 49a עֲוֹן הַקְּרֵיבִים. לֹא עֲוֹן הַמַּקְרִיבִים. הִפְרִישׁ בֵּין קְרֵיבִין לְיָחִיד לַקְּרֵיבִין לַצִּיבּוּר. הַקְּרֵיבִין לְיָחִיד אִם יֵשׁ לוֹ אוֹמְרִין לוֹ. הֲבֵא. [וְאִם לָאו. אֵין מַתִּירִין לוֹ לִזְרוֹק אֶת דָּמוֹ.] עָבַר וְזָרַק הוּרְצָה. הַמַּקְרִיבִין לְיָחִיד בֵּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵין שֶׁאֵין לוֹ [לֹא הוּרְצָה. הַקְּרֵיבִין לַצִּבּוּר אִם יֵשׁ אוֹמְרִין לוֹ. הֲבֵא. וְאִם לָאו מַתִּיריִן לוֹ לִזְרק בַּתְּחִילָּה. הַמַּקְרִיבִין לַצִּיבּוּר בֵּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵין שֶׁאֵין לוֹ עָבַר] וְזָרַק הוּרְצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הקריבין לצבור. שנטמאו אם יש קרבן אחר אומרים לו הבא ואם לאו מתירין לו לזרוק הדם בתחלה לפי שקרבן צבור בא בטומאה והמקריבין לצבור שנטמאו בין שיש לו אחר שיקריבנו בטהרה בין שאין לו אם עבר וזרק זה הורצה דס''ל כהן המרצה בקרבנות הצבור אם הקריב בטומאה הורצה בדיעבד שמעי' השתא דקרבן פסח דתנינן בי' במתני' דלקמן שאם נזרק דמו ואח''כ נודע שהבשר טמא הציץ מרצה וה''ז כהקריבין ליחיד בהאי דר' הושעיא שלכתחלה אין מתירין לו לזרוק את דמו אלא שאם עבר וזרק הורצה והיינו בטומאת בשר שמכיון שאין הפסח בא אלא לאכילה אם נטמא הבשר לא יזרק לכתחלה את דמו אבל בטומאת הדם דהפסח ראוי לאכילה נהי דנמי דלכתחלה אין מתירין לו לזרוק מ''מ כיון דבדיעבד הורצה. כדתנן לקמן הנזיר ועושה פסח הציץ מרצה על טומאת הדם וה''ז כשאר פסח הבא בטהרה ונאכל הוא בטהרה ונפשטה הבעיא דר' זעירא:
הפריש בין קריבין ליחיד וכו'. כלומר אבל יש הפרש בין קרבנות יחיד לבין קרבנות צבור ובין קריבין למקריבין בשניהן שהקריבין ליחיד אם יש לו קרבן אחר אומרים לו הבא האחר ואם לאו אין מתירין לו לכתחלה לזרוק את דמו ואם עבר וזרק הורצה ובהמקריבין ליחיד שנטמאו לעולם לא הורצה שאין הציץ מרצה על עון המקריבין:
נישמעינה. לזה מן הדא דאמר ר' הושעיא ונשא אהרן את עון הקדשים גבי ציץ כתיב ומדכתב עון הקדשים דריש שהציץ מרצה עון הקרבים שנקרבו בטומאה אבל לא עון המקריבים בטומאה ומדלקמן נפשטה הבעיא דרבי זירא:
והיידא אמר. ובאיזה ענין מיירי עד דאמר ר' שמואל בשמיה שכך הוא מה דרבי זעירא בעי אם בא בטומאת הדם היך עבידא אם נטמא הדם מהו מי נימא מאחר שלכתחלה אין מתירין לו לזרוק הדם שנטמא דין הפסח הזה כמי שבא בטומאה הוא שדמו נטמא ולא נזרק והרי זה כשאר הפסח שבא בטומאה שנאכל בטומאה ואינו צריך לשומרו בטהרה או דנימא מאחר שאלו עבר וזרק הורצה כדתנן במתני' דלקמן נטמא טומאת הדם הציץ מרצה הרי זה כמי שלא בא בטומאה שהרי הורצה הוא ואינו נאכל אלא בטהרה והיינו דקאמר רבי זירא לעיל מאחר שאילו הפסח הבא בטומאה ונאכל בטומאה והכא כמי שבא בטומאה ולא הוה ידעי' אהיכא קאי עד שבא ר' שמואל ופירש בשמיה דאם בא בטומאת הדם הוא דקא מיבעיא לי' וכדאמרן:
ר' זעירא וכו'. דברי רבי הילא הן כלומר שמענו לרבי זעירא דאיהו בעי לגוונא דצריכא למיבעי ואמר מאחר שאילו הפסח הבא בטומאה והכא כמי שבא בטומאה כך שמענו ממנו אבל לא הוה ידעי' היכא קאי וכדמסיק ואזיל:
אמר רבי הילא. מאי תיבעי לך דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל והרי כאן לא נגע בו טמא וכן נמי כתיב והבשר כל טהור יאכל בשר והרי יש כאן טהורים שיאכלוהו:
עובדין היך עבידא. בעיא הוא אם אירע כעין דבר זה בכהנים העובדין מהו וכדמפרש ואזיל שאם שחטו אותו בעלי מומין שפסולין לעבודה וזרקו טהורין את הדם ובפסח מיירי ואם הבשר מותר באכילה שאע''פ ששחטו אותו בעלי מומין מכל מקום השחיטה עצמה כשירה היא כדתנן ריש פ''ג דזבחים כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשירה:
משנה: נִיטְמָא קָהָל אוֹ רוּבּוֹ אוֹ שֶׁהָיוּ הַכֹּהֲנִים טְמֵאִים וְהַקָּהָל טָהוֹר יֵעָשֶׂה בְטוּמְאָה. נִיטְמָא מִיעוּט הַקָּהָל הַטְּהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן וְהַטְּמֵאִין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נטמא מיעוט הקהל. והטהורין יכולין לעשות בטהרה שהי' הכהני' וגם כלי שרת טהורין. הם יעשו את הראשון ומיעוט הטמאין נדחין לפסח שני:
מתני' נטמא הקהל או רובו וכו' יעשו בטומאה. ואין נדחין לפסח שני ובין שרוב הקהל טמאין או הכהנים או שהכלי שרת טמאין יעשו הכל בטומאה בין הטמאים ובין מיעוט הטהורים. ודבר זה לא נאמר אלא בטומאת מת בלבד וכדפרישית בריש פרק דלעיל דלמדו חכמים מדכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש וגו'. איש נדחה לפסח שני ואין צבור נדחין לפסח שני אלא יעשו בטומאה ואף היחידים הטהורים עושין עמהן בטומאה לפי שאין קרבן הצבור חלוק ומדכתיב לנפש דרשי' לומר שאין זה אלא בטומאת המת בלבד ובשאר טומאות הכל נדחה לפסח שני:
רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר אַ֣ךְ בְּכוֹר שׁ֡וֹר אֽוֹ בְכ֨וֹר כֶּ֜שֶׂב אֽוֹ בְכ֥וֹר עֵז֖ וגו'. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר וְזָרַ֨ק הַכֹּהֵ֤ן אֶת הַדָּם֙ עַל מִזְבַּ֣ח יְי פֶּ֖תַח אוֹהֶל מוֹעֵ֑ד וְהִקְטִ֣יר הַחֵ֔לֶב לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַֽיי. עַד שֶׁיְּהֵא שָׁם אוֹ בָשָׂר לַאֲכִילָה אוֹ אֵימוֹרִין לְהַקְטָרָה. תַּמָּן תַּנִּינָן. נִטְמְאוּ שְׁיֵרֶיהָ נִשְרְפוּ שְׁיֵרֶיהָ אָֽבְדוּ שְׁיֵרֶיה. כְּמִידַּת רִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּשֵׁירָה וּכְמִידַּת רֵבִּי יְהוֹשֻׁעַ פְּסוּלָה. [שֶׁלֹּא בִכְלִי שָׁרֵת פְּסוּלָה. רִבִּי יִשָׁמָעֵאל מַכְשִׁיר. הִקְטִיר קֻמְצוֹ פַּעֲמַיִם. כְּשֵׁרָה׃] עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אִם אֵין דָּם אֵין בָּשָׂר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּשָׂר יֵשׁ דָּם. אִם אֵין קוֹמֶץ אֵין שְׁיֵרִיים. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שְׁירִיים יֵשׁ קוֹמֶץ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אִם אֵין דָּם אֵין בָּשָׂר. אִם אֵין בָּשָׂר אֵין דָּם. אִם אֵין קוֹמֶץ אֵין שְׁיֵרִיים. אִם אֵין שְׁיֵרִיים אֵין קוֹמֶץ. אָמַר רִבִּי מָנָא. תִּיפְתָּר כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שְׁייֵרִים יֵשׁ קוֹמֶץ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. רַב וְרִבִּי יוֹחָנָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. מוֹדֶה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם עָבַר וְזָרַק אֶת הַדָּם שֶׁהוּרְצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רב ור' יוחנן תריהון אמרין. דלא פליג רבי יהושע אלא לכתחילה ומודה הוא שאם עבר וזרק את הדם הורצה ואף על פי שאין בשר הורצה הוא להקטיר את האימורין וארישא דמתני' דמיירי בפסח קאמרי דקתני נטמא בשר וחלב קיים אין זורק את הדם ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם זרק הורצה:
תמן תנינן וכו'. בפ''ג דמנחות והבאתי הכל לעיל עם הפלוגתא דר''א ורבי יהושע בתוספתא גבי הא דר' מנא תיפתר וכו' דלעיל דמוקי להא דר' שמי כר''א ומייתי לה הדר כאן לומר דמתני' דקתני אפי' נטמא הבשר וכו' כר''א דתוספתא מיתוקמא דקאמר אף על פי שאין בשר יש דם ואיידי דקאמר לעיל אף על פי שאין שיריים וכו' מייתי לה נמי הכא בהאי לישנא ומשום דפלוגתייהו בקומץ ושיריים תני לה בהדיא במתני' דמנחות ואידך פלוגתא בברייתא היא:
כתוב אחד אומר אך בכור שור וגו' את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר וגו' וכתיב בתריה ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין וגו' הרי נזכר כאן זריקת הדם בשביל הקטרת אימורין ובשביל הבשר לאכילה וכתוב אחד אומר וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' וגו' והקטיר החלב לריח ניחח לה' ואין כאן בשר לאכילה הא כיצד עד שיהא שם או בשר לאכילה או אימורין להקטרה דכתיב וזרק הכהן וגו' גילה לך דלאו דוקא שיהו כאן האימורין להקטרה וגם הבשר לאכילה באותן הקרבנות ששתיהן נוהגות בהן אלא אפי' יש בהן אלו שתיהן אתה מוצא שלפעמים זריקת הדם בשביל אחת מהן ועד שיהא שם או בשר לאכילה או אימורין להקטרה והיינו דתנינן במתני' ובמוקדשין אינו כן אלא אע''פ שנטמא הבשר והחלב קיים זורק את הדם:
חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁנִּתְעָֽרְבו עוֹרוֹת פִּסְחֵיהֶן וְנִמְצֵאת יַבּוֹלֶת בְּעוֹרָהּ שֶׁלְאַחַת מֵהֶן. כּוּלְּהֹן יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁינִי. סָֽבְרִין מֵימַר דְּרִבִּי נָתָן הִיא. 49b תִּיפְתָּר דִּבְרֵי הַכֹּל בְּמִיטָּמֵא בִּסְפֵק קֶבֶר הַתְּהוֹם. וּכְרִבִּי נָתָן זוֹרֵק אֶת הַדָּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכר' נתן זורק את הדם. כלומר ודאי אליבא דר' נתן בלאו הכי ניחא דלדידיה לא צריך לדחוקי כולי האי והא דקתני זורק את הדם שפיר הוא אליבא דר' נתן מיהו הא דמסיים ואל יאכל הבשר בטומאה יכילנא לשנויי לך ולאוקמי להא כד''ה ובנטמא בספק קבר התהום עסקינן:
כולהון יוצאות לבית השריפה. לפי שאינו ידוע מאיזה חבורה הוא ופטורין מלעשות פסח שני וסברין בני ישיבה מימר דהאי ברייתא דר' נתן היא דאלו להת''ק דהתוספתא כמו שהבאתי לעיל בריש הסוגיא צריכין הן לעשות פ''ש. כך היה נראה לכאורה אלא דלפ''ז לא שייך הא דקאמר תיפתר ד''ה במיטמא וכו' דטומאה מאי עבידתה הכא וע''כ צ''ל דהגי' בספרים מסורסת היא והרבה תמצא כן בהעתקת הש''ס הזה והאי סברין מימר דר' נתן היא מקומו מקודם מודה ר' נתן קמא הוא ובתר דקאמר הא סופך מימר דר' נתן היא שם היא דשייכא ועל הא דקאמר הא סופך מימר על כרחך דר' נתן היא עלה קאמר דסברין מימר מעיקרא כן דהך תוספתא דקתני יזרק הדם בטומאה ואל יאכל הבשר בטומאה לא מיתוקמא אלא כר' נתן דס''ל יוצאין בזריקה בלא אכילה והדר קאמרי' דלא היא אלא תיפתר הך תוספתא כד''ה ובמיטמא בספק בקבר התהום מיירי והלכך אל יאכל הבשר בטומאה דטמא אין כאן טומאה כלל והיאך יטמא הבשר בטומאה ודאית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source