Vayedaber

משנה: הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בַשַּׁבָּת חַייָב עָלָיו חַטָּאת. וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם פֶּסַח אִם אֵינָן רְאוּיִין חַייָב. וְאִם רְאוּיִין הֵן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַייֵב חַטָּאת. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מָה אִם הַפֶּסַח שֶׁהוּא מוּתָּר לִשְׁמוֹ כְּשֶׁשִּׁינָּה שְׁמוֹ חַייָב. זְבָחִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין לִשְׁמָן כְּשֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָן אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא חַייָב. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בַּפֶּסַח שֶׁשִּׁינָּהוּ אֶת שְׁמוֹ בְדָבָר אָסוּר. תֹּאמַר בַּזְּבָחִים שֶׁשִּׁנָּן בְּדָבָר מוּתָּר. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אֵימֻרֵי צִיבּוּר יוֹכִיחַ. שֶׁהֵן מוּתָּרִין לִשְׁמָן הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמָן חַייָב. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְּאֵימֻרֵי צִיבּוּר שֶׁכֵּן יֵשׁ לָהֶן קִיצְבָה. תֹּאמַר בַּפֶּסַח שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אַף הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם אֵימוֹרֵי צִיבּוּר פָּטוּר׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אף השוחט. זבחים אחרים לשם אימורי צבור בשבת פטור. ואין הלכה אלא כר' יהושע:

תאמר בפסח שאין לו קצבה. שהכל שוחטין פסחיהן ומתוך שהוא רואה אחרים הרבה שעסוקין בכך וטרוד הוא להתעסק במצוה ואפי' שחט הוא כבר פסחו כשמצא זבח זה עומד בעזרה כסבור שפסח הוא וה''ז טעה בדבר מצוה ועשה מצוה כל דהוא:

שיש להן קצבה. כמה לשחטן ואינו רואה אחרים עוסקים בשחיטתן ומכיון שנשחטו יודע הוא שא''צ לשחוט עוד הלכך אין זה טועה אלא שוגג שלא היה לו לטעות בדבר זה:

אימורי צבור יוכחו. קרבנות האמורים בצבור בשבת כגון תמידין ומוספין שמותרין לשחטן לשמן והשוחט שאר זבחים לשמן בשבת חייב:

ששינן בדבר מותר. לשם דבר המותר לשחטו בשבת:

לא אם אמרת בפסח. ששינה שמו חייב לפי ששינה אותו בדבר אסור ששאר זבחים אסור לשחטן בשבת:

כששינה את שמו. מודה אתה שהוא חייב כדתנינן ברישא זבחי' שהן אסורין לשמן בשבת שאין זבח יחיד דוחה שבת אלא בשקבוע לו זמן כששינה וכו':

מה אם פסח שמותר לשמו. בשבת:

ור' יהושע פוטר. דקסבר טעה בדבר מצוה ועשה מצוה כל דהוא פטור מחיוב חטאת שבה וזה עשה מצוה שהקריב קרבן דקי''ל כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ולר' יהושע אף הנשחטים לשם פסח כשרים כדקאמר בפ' דלעיל סוף הלכה ב':

ר''א מחייב חטאת. אע''פ שטעה בדבר מצוה:

אם אינן ראויין. לפסח כגון שהוא בן שתי שנים או נקבה וכיוצא בזה מן הבקר וטעה כסבור שהוא פסח ושחטו לשם פסח חייב דהאי לאו טועה בדבר מצוה ועשה מצוה שאין זה כשר לשם פסח:

ואם ראויין. כגון ששחט שה בן שנה שלמים לשם פסח דמתוך שהוא טרוד ובהול לשחוט פסחו טעה בדבר ולא נזכר שהקדישו לשם זבח אחר:

מתני' הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת. בי''ד שחל להיות בשבת והיה יודע שהוא פסח אלא שטעה וכסבור היה כשם שמותר לשמו כך הותר שלא לשמו חייב חטאת שחילל את השבת בשוגג. אבל אם שחטו בטעות שכסבור שהוא שלמים ושחטו לשם שלמים פטור לפי שהפסח כשר שעקירת שמו בטעות לאו עקירה הוא:

תַּנֵּי. חֲגִיגָה הַבָּאָה עִם הַפֶּסַח הָֽיְתָה מִתְבָּעֶרֶת עִמּוֹ. אִיתָא חֲמִי. חֲגִיגָה נֶאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וּפֶסַח נֶאֲכַל עַד חַצּוֹת. וְתֵימַר הָכֵין. 43a בְּעוֹלָה עִמּוֹ עַל שׁוּלְחָנוֹ. הַתַּבְשִׁילִין הָעוֹלִין עִמּוֹ עַל שׁוּלְחָנוֹ צְרִיכִין לְהִתְבָּעֵר עִמּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָֽמְרָה. הָהֵין דַּאֲכַל חוֹבֶץ וּבְדַּעְתֵּיהּ מֵיכוֹל קוּפָּד צָרִיךְ מְבַעֲרָה פִּיסְתָּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

היתה מתבערת עמו. וקא סלקא דעתך מטעמא דנותר וישרפנה עם הפסח קאמר ולפיכך מתמה:

איתא חמי. בא וראה:

חגיגה נאכלת וכו' ותימר הכין. שמתבערת עמו:

בעולה עמו על שלחנו. לא בשריפה מטעמא דנותר קאמר אלא בהעולה ממנה עם הפסח על שלחנו שהתבשילין העולין מהן על השלחן כשמבער תבשילי הפסח מהשלחן מבער גם תבשיל חגיגה עמו מהשלחן אע''פ שעדיין לאו נותר הן וטעמו שאם יתותרו על השלחן אחר שנטל תבשילי הפסח ממנו שמא יאכל איזה דבר מהן ונמצא נאכלת אחר הפסח ואין אוכלין חגיגה אחר הפסח:

הדא אמרה ההין דאכל חובץ. מי שאכל גבינה ומאכלי חלב:

ובדעתיה למיכל קופד. בשר אח''כ:

צריך מבערה פיסתה. חתיכת הגבינה מעל השלחן שמא יבא לאכול ממנה אחר הבשר:

אָֽמְרִין. לֵית הָדָא דְרִבִּי לִיעֶזֶר תְּתוּבָה עַל דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. הֵיאַךְ אַתְּ מֵשִׁיבֵינֵי מִדָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְחַלֵּף עַל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִיתְחַלֵּף. וְלֹא הָדָא דְרִבִּי יוֹשׁוּעַ תְּתוּבָה עַל דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. הֲרֵי פִסְחוֹ שֶׁל רְאוּבֵן שֶׁשְּׁחָטוֹ לְשֵׁם שִׁמְעוֹן הֲרֵי שִׁינֵּהוּ לְדָבָר כָּשֵׁר. וְתֵימַר. חַייָב.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הרי פסחו של ראובן וכו'. והרי שינהו לדבר כשר ומותר שהרי לשם פסח שחט אותו אלא ששינה לשם בעלים ואת אומר בו שהוא חייב משום דשינוי בעלים ג''כ פוסל בו ומעתה אין זו תשובה כלל דלא תליא מידי אם שינה אותו לדבר המותר או לדבר האסור ולא היה צריך ר''א לומר לו אימורי צבור יוכיחו דהתשובה עצמה של ר' יהושע איכא למיפרכה:

ולא הדא דר' יהושע תתובה על דר''א וכו'. וכן מה שהשיב לו ר' יהושע לר''א אם אמרת בפסח בשינה את שמו בדבר אסור לאו תשובה היא דהוא יכול מימר ליה ר''א לר' יהושע:

דהוא יכול מימר ליה. ר' יהושע לר' אליעזר היאך את משיבני מדבר שדרכו לחלף שהוא פסח לשם שלמים לפי שמותר הפסח קרב הוא שלמים וא''כ מדרך להתחלף הוא בשלמים ולפיכך חייב הוא כששינה ושחטו לשם שלמים בשבת שהרי פסול היא שלא לשמו ואתה משיבני מזה על דבר שאין דרכו להתחלף שהוא שלמים לשם פסח שאין מתחלף שלמים לפסח מעולם וא''כ זה ששחט שלמים לשם פסח בשבת אין אתה יכול לומר בו שהיה יודע שהוא שלמים ואפי' כן שחטן לשם פסח שהרי אין הפסח משתנה מהשלמים אלא על כרחך שזה טעה שכסבור היה שהוא פסח מכיון שהן ראויין לפסח שהוא בן שנה וזכר והוה ליה כטועה בדבר מצוה ובדין הוא שיהא פטור דהא מיהת עשה מצוה כדפרי' במתני' ולא היה צריך ר' יהושע להשיבו בענין אחר כמו שהשיב לו דבלאו הכי לאו ק''ו הוא כלל:

לית הדא דר' אליעזר תשובה על דר' יהושע. שא''ל מה אם פסח שהוא מותר לשמו:

אמרין. בני הישיבה על האי שהשיב ר' אליעזר לר' יהושע ור' יהושע לר' אליעזר במתני':

הלכה: מַתְנִיתָה בְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁהוּא פֶסַח וּשְׁחָטוֹ לְשֵׁם שְׁלָמִים. הָיָה יוֹדֵעַ בוֹ שֶׁהוּא שְׁלָמִים וּשְׁחָטוֹ לְשֵׁם עוֹלָה. רִבִּי מָנָא אָמַר. יֵשׁ בָּעֲשִׂייָתוֹ מִצְוָה. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. אֵין בָּעֲשִׂייָתוֹ מִצְוָה. אֵילֵי צִיבּוּר שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהֵן כְּבָשִׂים וּשְׁחָטָן לְשֵׁם אֵלים שֶׁמָּא לֹא עָלוּ לְצִיבּוּר לְשֵׁם אֵלים. 43b וְתַנֵּי כֵן. אֵילֵי צִיבּוּר שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהֵן כְּבָשִׂים וּשְׁחָטָן לְשֵׁם אֵילים כְּבָר עָלוּ לַצִּיבּוּר לְשֵׁם חוֹבָה. מַתְנִיתָה בְסָבוּר בּוֹ שֶׁהוּא פֶסַח וּשְׁחָטוֹ לְשֵׁם פֶּסַח. הָיָה יוֹדֵעַ בוֹ שֶׁהוּא שְׁלָמִים אֶלָּא שֶׁהָיָה סָבוּר לוֹמַר שֶׁמּוּתָּר לְשַׁנּוֹת שְׁלָמִים לְשֵׁם פֶסַח. רִבִּי מָנָא אָמַר. אֵין בָּעֲשִׂייָתוֹ מִצְוָה. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. יֵשׁ בָּעֲשִׂייָתוֹ מִצְוָה. מִסְתַּבְּרָא דְרִבִּי מָנָא בְקַדְמִייָתָא וּדְרִבִּי יוֹסֵי בָאַחֲרִיתָה

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מסתברא דר' מנא בקדמייתא דרבי יוסי באחרייתא. וקאמר הש''ס דמסתברא הוא כהאי דרבי מנא בפלוגתא קמייתא דידהו ביודע בו שהוא שלמים ושחטו לשם פסח דיש בעשייתו מצוה מטעמא דפרישית לעיל. וכר' יוסה מסתברא היא בפלוגתא בתרייתא דידהו דיש בעשייתו מצוה וטועה בדבר מצוה נקרא וכדפרישית:

רבי יוסה אמר יש בעשייתו מצוה. דהא מיהת טועה היה שכסבור שמותר לשנות שלמים לשם פסח ומכיון דראויין הן לשם פסח ושחטן לשם פסח בטעות דעתו גם זה נקרא טועה בדבר מצוה ולר' יהושע דמכשיר לעיל בפ' תמיד נשחט בסוף הלכה ד' בשוחט אחרים לשמו בזמנו הרי יש בעשייתו מצוה ופטור:

רבי מנא אמר אין בעשייתו מצוה. משום שזה לאו טועה בדבר מצוה הוא שהרי יודע בו שהוא שלמים ועקרו לשם פסח ואפילו ר' יהושע מודה בזה שהוא חייב:

מתניתא כסבור שהוא פסח וכו'. הא דקתני בסיפא דרישא ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח וכו' אם ראויין רבי אליעזר מחייב ור' יהושע פוטר מיירי שטעה וכסבור בו שהוא פסח ושחטו לשם פסח וזהו שנקרא טעה בדבר מצוה שהרי ראויין הן לשם פסח ועשה מצוה דכשירין הן ובהא הוא דפוטר ר' יהושע אבל אם היה יודע בו שהוא שלמים אלא שהטעות הוא שהיה סבור לומר שמותר לשנות שלמים לשם פסח בהא הוא דפליגי רבי מנא ור' יוסה ואליבא דר' יהושע:

ותני. בהדיא כן אילי צבור וכו'. דהטעם הוא מפני שכבר עלו לצבור לשם חובה דהא אילים הן ובכה''ג הוא דפטור משום שבת משום דאין בטעות שלו כלום דאילים הן ולשם אילים שחטן אבל אילו שחט כבשי צבור לשם אילים חייב מכיון שלא עלו לשם חובת אילים וה''ה בשלמים ששחטן לשם עולה:

אילי צבור. של מוספין שהיה סבור שהן כבשים בני שנה ושחטן לשם אילים של מוספין שמא לא עלו לצבור לשם אילים. ודברי ר' יוסי הן דמסיק למילתיה וכלומר ואל תשיבני מאילי צבור וכו' דשאני הכא דזה נקרא בעשייתו מצוה משום שעלו לצבור לשם חובת אילים:

ר' יוסי אמר אין בעשייתו מצוה. הואיל ולא עלו לבעלים לשם חובה:

ר' מנא אמר יש בעשייתו מצוה. דהא מיהת כשר הוא הקרבן דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה והוה ליה כטועה בדבר מצוה ועשה איזה מצוה ולר' יהושע דמתני' פטור:

היה יודע בו שהוא שלמים וכו'. מילתא באנפי נפשה היא ולאשמועינן פלוגתא דאמוראי בעלמא שאם שחט שלמים לשם עולה בשבת והיה יודע בו שהוא שלמים אלא ששגג בשבת שנעלמה ממנו שהיום שבת. ומיהו נראה דטפי ניחא לגרוס ושחטו לשם פסח דבהכי הוא דאיירינן כאן ואף לגי' הספר הדין הוא לפי פלוגתא דאמוראי ביודע שהוא שלמים ושחטו לשם פסח ג''כ בענין זה בעצמו שזהו לאו עיקר הוא לסברא דר' מנא:

ושחטו לשם שלמים. ובזה הוא ששגג כדפרישית במתני' ומיהו לא טעה בדעתו לומר שהוא שלמים דעקירה בטעות היא ולא הויא עקירה אלא שידע בו שהוא פסח וכדאמרן:

גמ' מתניתא. דקתני השוחט פסח שלא לשמו בשבת חייב בשיודע בו שהוא פסח וכסבור היה שכשם שהוא מותר לשחטו בשבת לשמו כך הוא מותר שלא לשמו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source