הלכה: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר אַ֣ךְ בְּכוֹר שׁ֡וֹר אֽוֹ בְכ֨וֹר כֶּ֜שֶׂב אֽוֹ בְכ֥וֹר עֵ֛ז לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה קוֹדֶשׁ הֵ֑ם אֶת דָּמָ֞ם תִּזְרֹ֤ק עַל הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר וְדַם זְבָחֶ֗יךָ יִשָּׁפֵךְ֙ עַל מִזְבַּח֙ יְי אֱלֹהֶ֔יךָ. אִם שְׁפִיכָה לָמָּה זְרִיקָה. וְאִם זְרִיקָה לָמָּה שְׁפִיכָה. תַּנֵּי. יִשָּׁפֵךְ֙. לֹא יַטִּיף. יִשָּׁפֵךְ֙. לֹא יַזֶּה. יִשָּׁפֵךְ֙. לֹא יִזְרוֹק. וּפִירֵשׁ בַּקַּבָּלָה. כֹּהֲנִים זוֹרְקִין אֵת הַדָּם מִיַּד הָלְוִיִּם. הָכֹּל מוֹדִין בִּשְׁפִיכָה דִי הָכֶין. בְּהַזָּייָה דִי הָכֵין. [וּמַה] מַפְלִיגִין. בִּזְרִיקָה. רִבִּי מָנָא אָמַר. זְרִיקָה כְעֵין שְׁפִיכָה. רִבִּי חֲנַנְיָה אָמַר. זְרִיקָה כְעֵין הַזָּייָה. אַמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַדְייָא. קִרָייָא מְסַייֵעַ לְרִבִּי חַנַנְיָה. כִּי מֵ֥י נִדָּ֛ה לֹֽא זוֹרַק עָלָי֖ו טָמֵ֥א יִהְיָה וגו'. הָא דִיי לָא קַייָם גַּבָּהּ הַזָּייָה וְאָתְּ צְווַח לָהּ זְרִיקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הא די לא קיים גבה הזייה. בתמיה הא לא קיימינן הכא אלא גבי הזייה כדכתיב והזה הטהור וגו' ואפי' כן את צווח וקורא לה זריקה שמע מינה זריקה כעין הזייה ולהאי מאן דאמר אין זריקה בכלל שפיכה:
קרא מסייע לר''ח. דכתיב בהזאת מי חטאת כי מי נדה לא זורק עליו וגו':
בזריקה. דר' מנא אמר זריקה היא כעין שפיכה שזורק מרחוק בהכלי על המזבח ונשפך הדם ליסוד ור''ח אומר זריקה היא באצבע כעין הזייה:
ומה פליגין. אמוראי דלקמיה:
הכל מודים בשפיכה די הכן ובהזייה די הכן. כלומר בשפיכה ליכא מאן דפליג שהיא כפי משמעות לשון שפיכה ששופך בשפיכה אחת נגד היסוד וכן במקום שנאמר הזייה ליכא מאן דפליג שהיא כך כפי משמעות הלשון שמזה באצבעו:
ופי' בקבלה וכו'. כלומר מה שאין מפורש מהכתוב שבתורה למדנו ממה שפי' בקבלה דכתי' בד''ה גבי פסח שעשה יחזקיהו המלך וישחטו הפסח בארבעה עשר לחדש השני וגו' ויעמדו על עמדם כמשפטם כתורת משה איש האלהים:
הכהנים זורקין את הדם מיד הלוים. ופסח בשפיכה הוא וכתיב הכהנים זורקין אלא דזריקה בכלל שפיכה היא ולפיכך תנינן נמי במתני' זורקו זריקה אחת:
גמ' כתוב א' אומר וכו'. הא כיצד אם שפיכה למה כתוב זריקה ואם זריקה למה כתוב שפיכה:
תני ישפך וכו'. כלומר וכן משמע מהאי ברייתא דדרי' ישפך ולא שיטיף טיפין טיפין ולא יזה באצבעו ולא יזרוק אלמא דזריקה לאו שפיכה היא:
משנה: 37b שָׁחַט יִשְׂרָאֵל וְקִיבֵּל הַכֹּהֵן נוֹתְנוֹ לַחֲבֵירוֹ וַחֲבֵירוֹ לַחֲיבֵרוֹ מְקַבֵּל אֶת הַמָּלֵא וּמַחֲזִיר אֶת הָרֵיקָן. כֹּהֵן הַקָּרוֹב אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ זוֹרְקוֹ זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְסוֹד׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא הגיעה לאהבתי וגו'. אפי' בפעם הראשון:
שילשו. ואע''פ שלא שילשו כל ההלל מימיהם לפי שהכהנים היו מרובים וזריזים בהקרבה:
ואם שנו. ועדיין יש פסחים לשחוט:
שנו. חוזרין וקורין אותו:
אם גמרו. שהיו פסחיהם מרובים ומשך הזמן עד שגמרו ההלל ועדיין יש לשחוט:
קראו את ההלל. כל אחת ואחת בשעת הקרבת פסחם:
מתני' יצאת כת הראשונ' וכו'. שלא היתה השניה נכנסת עד שיצאת הראשונה כולה וכן הג':
מתני' שחט ישראל. אם היה רוצה לפי שהשחיטה כשירה בזר בכל הקרבנו':
וקיבל הכהן. את הדם מצואר הפסח בהבזך שמקבלה ואילך מצות כהונה:
נותנו לחבירו. שאצלו באותה השורה:
וחבירו לחבירו. משום דברוב עם הדרת מלך:
ומקבל את המלא. מיד הנותן תחילה ואח''כ מחזיר את הריקן ולא יחזיר הריקן ברישא משום דאין מעבירין על המצות וכי מושיט ליה האי המלא בעי מיד לקבולי:
זורקו זריקה אחת. מהבזך עצמו לא מתנה באצבעו שאין טעון מתנת אצבע אלא במקום דכתיב באצבעו:
כנגד היסוד. באותן רוחות המזבח שתחתיהן היסוד לפי שרוח דרומית לא היה לו יסוד על פני כולו שהיסוד היה על פני רוח צפונית ורוח מערבית ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת לפיכך הוצרך לומר כנגד היסוד והזריקה היתה בזקיפה של המזבח והדם נופל ליסוד:
משנה: יָצְאת כַּת הָרִאשׁוֹנָה וְנִכְנְסָה שְׁנִייָּה יָצְאת שְׁנִייָּה וְנִכְנְסָה שְׁלִישִׁית. כְּמַעֲשֵׂה הָרִאשׁוֹנָה כָּךְ מַעֲשֵׂה שְׁנִייָה וּשְׁלִישִׁית. קָרְאוּ אֶת הַהַלֵּל אִם גָּֽמְרוּ שָׁנוּ וְאִם שָׁנוּ שִׁלֵּישׁוּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁלֵּישׁוּ מִימֵיהֶם. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִימֵיהָ שֶׁל כַּת שְׁלִישִׁית לֹא הִגִּיעַ לְאָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי מִפְּנֵי שֶׁעַמָּהּ מוּעָטִון׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא הגיעה לאהבתי וגו'. אפי' בפעם הראשון:
שילשו. ואע''פ שלא שילשו כל ההלל מימיהם לפי שהכהנים היו מרובים וזריזים בהקרבה:
ואם שנו. ועדיין יש פסחים לשחוט:
שנו. חוזרין וקורין אותו:
אם גמרו. שהיו פסחיהם מרובים ומשך הזמן עד שגמרו ההלל ועדיין יש לשחוט:
קראו את ההלל. כל אחת ואחת בשעת הקרבת פסחם:
מתני' יצאת כת הראשונ' וכו'. שלא היתה השניה נכנסת עד שיצאת הראשונה כולה וכן הג':
מתני' שחט ישראל. אם היה רוצה לפי שהשחיטה כשירה בזר בכל הקרבנו':
וקיבל הכהן. את הדם מצואר הפסח בהבזך שמקבלה ואילך מצות כהונה:
נותנו לחבירו. שאצלו באותה השורה:
וחבירו לחבירו. משום דברוב עם הדרת מלך:
ומקבל את המלא. מיד הנותן תחילה ואח''כ מחזיר את הריקן ולא יחזיר הריקן ברישא משום דאין מעבירין על המצות וכי מושיט ליה האי המלא בעי מיד לקבולי:
זורקו זריקה אחת. מהבזך עצמו לא מתנה באצבעו שאין טעון מתנת אצבע אלא במקום דכתיב באצבעו:
כנגד היסוד. באותן רוחות המזבח שתחתיהן היסוד לפי שרוח דרומית לא היה לו יסוד על פני כולו שהיסוד היה על פני רוח צפונית ורוח מערבית ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת לפיכך הוצרך לומר כנגד היסוד והזריקה היתה בזקיפה של המזבח והדם נופל ליסוד:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. לֹא כָל שְׁבוּת הִתִּירוּ בַמִּקְדָּשׁ. וְהָיוּ הַכֹּהֲנִים מִשְׁתַּקְּעִין בַּדָּם עַד אַרְכְּבוֹתֵיהֶן. כֵּיצַד הָיוּ עוֹשִׂין. מַסְטָוִיּוֹת הָיוּ עוֹשִׂין לָהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מסטוייות היו עושין להן. איצטבאות שהיו הולכין עליהן:
והיו הכהנים משתקעין בדם עד ארכבותיהן. כשאין מדיחין העזרה וכיצד היו עושים שלא יהו מטנפין בגדיהם ולהגביהן א''א משום דכתיב מדו בד ודרשי' מדו כמדתו שלא יהא חסר ולא יותר:
גמ' אמר ר' יונתן לא כל שבות התירו במקדש. טעמא דקתני שלא ברצון חכמים הוא מפרש דאע''ג דאין שבות במקדש ס''ל להאי תנא דלא כל שבות התירו אלא דוקא שבות שהוא לצורך עבודה הוא שהתירו לאפוקי להדיח את העזרה שזה לא לצורך העבודה לא התירו בשבת:
והדא אמרה לית הלל הגדול הדא דידן. דאלו הלל שלנו הכל בקיאים בו וכשיתחיל הש''צ יאמרו הציבור לעצמן ולמה אמר ענון בתריי מה דאנא אמר:
חד בר אבייה. ובתענית גורס בר אביי מבני ישיבתו עבר לפני התיבה כשירדו להם גשמים ביום התענית ואמר להן להציבור ענון אתם בתריי מה דאנא אומר תיבה אחר תיבה:
בר קפריא כדעתיה. לטעמיה הוא דאזיל דמפרש להא דתנינן מימיה של כת ג' וכו' ותני בר קפרא עלה זו היא הלל הגדולה אלמא דהלל דידן קורא הלל הגדול:
הדא דידן. הלל שלנו שאנו קורין בחגים ומועדים זהו הלל הגדול:
בגין דכתיב נותן לחם. והיינו גשמים והיינו פרנסה:
מפני שירידת גשמים כלולה בהן. ופריך על דעתיה דר' יוחנן ניחא דביה הוא דכתיב מעלה נשיאים אלא לר' חנינה מ''ט דאיזה רמז במזמור הודו לירידת גשמים:
ובלבד משעומדי' בבית ה'. שצריך להתחיל מהמזמור שלפניו ואח''כ אומרים הודו. ובתענית הגי' ובלבד שעומדים וגו' והכי משמע לקמן דלר' יוחנן אותו המזמור בלבד קוראו הלל הגדול:
גמ' תמן תנינן. סוף פ''ב דתענית והסוגיא שם:
משנה: כְּמַעֲשֵׂהוּ בַחוֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בַשַּׁבָּת אֶלָּא שֶׁהַכֹּהֲנִים מְדִיחִין אֶת הָעֲזָרָה שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כּוֹס הָיָה מְמַלֵּא מִדַּם הַתַּעֲרוֹבֶת וּזְרָקוֹ זְרִיקָה אַחַת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כוס היה ממלא מדם התערובת. המוטל על הרצפה וזורקו וכו' לפי שאם נשתפך הדם של אחד מהם לאחר שנתקבל בכלי אגב הרבה זריזות של הכהנים זריקה זו מכשיר ואין הלכה כר' יהודה:
מתני' כמעשהו. של פסח בחול כך מעשהו בשבת אלא שבזה אין מעשהו בשבת להדיח את העזרה והכהנים היו עושין שלא ברצון חכמים ומדיחין את העזרה מפני הדמים מרובין שבה ולפי שאמת המים היתה מהלכת בעזרה וכשרוצים להדיח פוקקים את נקב יציאתה והמים מתפשטין על פני כל העזרה שהיתה מרצפה של שיש ומדיחין את כולה ואח''כ פותחין את הנקב והמים יוצאין:
תַּנֵּי. הִיא הָֽיְתָה נִקְרֵאת כַּת עֲצֵלִים. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מַה אִם דָּבָר שֶׁמִּצְוֹתוֹ לָכֵן הִיא הָֽיְתָה נִקְרֵאת כַּת עֲצֵלִים. מִי שֶׁהוּא מִתְעַצֵּל בְּמִצְוָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מי שהוא מתעצל במצוה. אינו עושה אותה כלל ע''י עצלותו על אתת כמה וכמה שזהו עצל האמור בכתוב:
ומה אם דבר שמצותו לכן. שהרי א''א בלא כת ג' קורא אותה כת עצלים שהיו להן לזרז עצמן בכל היכולת ולהיות בכת הקודמין:
אמר ר' מנא הדא דידן. אפי' תימא שזהו הלל דידן ולפי דניסא הוה רב שמפורש בו יציאת מצרים ולחבב נס הגדול בגין כן אמר לון ענון בתריי מה דאנא אמר ולא יקראו אותו במהירות ובמרוצה:
הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן. יָֽצְאוּ וְאָֽכְלוּ וְשָׁתוּ. וּבָאוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם וְקָֽרְאוּ הַגְּדוֹלָה׃ אֵיזֹו הִיא הַלֵּל הַגְּדוֹלָה. רִבִּי פַּרְנָךְ בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. ה֭וֹדוּ לֵֽאלֹהֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים. אַמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד מֵ֖שֶׁעֹ֣מְדִים בְּבֵ֣ית יְי. לָמָּה בְאִילֵּין תַּרְתֵּין פַּרְשָׁתָא. רִבִּי זְעוּרָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. מִפְּנֵי שֶׁיְּרִידַת גְּשָׁמִים כְּלוּלָה בָהֶן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא. דִּכְתִיב מַֽעֲלֶ֣ה נְשִׂאִים֘ מִקְצֵ֪ה הָ֫אָ֥רֶץ. וּכְרִבִּי חֲנִינָה מַה. בְּגִין דִּכְתִיב 38a נוֹתֵן לֶ֭חֶם לְכָל בָּשָׂ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ: רִבִּי בָּא וְרִבִּי סִימוֹן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. הָדָא דִידָן. רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הָדָא דִידָן. בַּר קַפָּרָא אָמַר. הָדָא דִידָן. בַּר קַפָּרָא כְדַעְתֵּיהּ. דְּתַנִּינָן. מִימֵיהָ שֶׁל כַּת הַשְּׁלִישִׁית לֹא הִגִּיעָה לְאָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי תַחֲנוּנָיי. מִפְּנֵי שֶׁעַמָּהּ מְמוּעָטִין׃ תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. זוֹ הִיא הַלֵּל הַגְּדוֹלָה. חַד בַּר אַבַּייָה עֲבַר קוֹמֵי תֵיבוֹתָא. אֲמַר לוֹן. עַנּוּן בַּתְרַיי מַה דַנָּה אֲמַר. הָדָא אָֽמְרָה. לֵית הָדָא דִידָן. אָמַר רִבִּי מָנָא. הָדָא דִידָן. נִסָּא הֲוָה רַב. בְּגִין כֵּן אֲמַר לוֹן. עַנּוּן בַּתְרַיי מַה דַנָּא אֲמַר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מסטוייות היו עושין להן. איצטבאות שהיו הולכין עליהן:
והיו הכהנים משתקעין בדם עד ארכבותיהן. כשאין מדיחין העזרה וכיצד היו עושים שלא יהו מטנפין בגדיהם ולהגביהן א''א משום דכתיב מדו בד ודרשי' מדו כמדתו שלא יהא חסר ולא יותר:
גמ' אמר ר' יונתן לא כל שבות התירו במקדש. טעמא דקתני שלא ברצון חכמים הוא מפרש דאע''ג דאין שבות במקדש ס''ל להאי תנא דלא כל שבות התירו אלא דוקא שבות שהוא לצורך עבודה הוא שהתירו לאפוקי להדיח את העזרה שזה לא לצורך העבודה לא התירו בשבת:
והדא אמרה לית הלל הגדול הדא דידן. דאלו הלל שלנו הכל בקיאים בו וכשיתחיל הש''צ יאמרו הציבור לעצמן ולמה אמר ענון בתריי מה דאנא אמר:
חד בר אבייה. ובתענית גורס בר אביי מבני ישיבתו עבר לפני התיבה כשירדו להם גשמים ביום התענית ואמר להן להציבור ענון אתם בתריי מה דאנא אומר תיבה אחר תיבה:
בר קפריא כדעתיה. לטעמיה הוא דאזיל דמפרש להא דתנינן מימיה של כת ג' וכו' ותני בר קפרא עלה זו היא הלל הגדולה אלמא דהלל דידן קורא הלל הגדול:
הדא דידן. הלל שלנו שאנו קורין בחגים ומועדים זהו הלל הגדול:
בגין דכתיב נותן לחם. והיינו גשמים והיינו פרנסה:
מפני שירידת גשמים כלולה בהן. ופריך על דעתיה דר' יוחנן ניחא דביה הוא דכתיב מעלה נשיאים אלא לר' חנינה מ''ט דאיזה רמז במזמור הודו לירידת גשמים:
ובלבד משעומדי' בבית ה'. שצריך להתחיל מהמזמור שלפניו ואח''כ אומרים הודו. ובתענית הגי' ובלבד שעומדים וגו' והכי משמע לקמן דלר' יוחנן אותו המזמור בלבד קוראו הלל הגדול:
גמ' תמן תנינן. סוף פ''ב דתענית והסוגיא שם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source