הלכה: מְנַיִין לַשּׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל הֶחָמֵץ שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹֽא תִשְׁחַ֥ט עַל חָמֵץ֭ דַּם זִבְחִ֑י. אֵין לִי אֶלָּא הַשּׁוֹחֵט. הַזּוֹרֵק מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹֽא עַל חָמֵץ֭ דַּם. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מִמַּה שֶׁהוּא מִתְחַייֵב עַל הַזְּרִיקָה הָדָא אָֽמְרָה. פֶּסַח עַצְמוֹ כָשֵׁר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. תִּיפְתָּר שֶׁנִּתְמַנֶּה לוֹ חָמֵץ בֵּין שְׁחִיטָה לִזְרִיקָה. אוֹ שֶׁהָיָה זֶה שׁוֹחֵט וְזֶה זוֹרֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דתיפתר שנתמנה לו חמץ ברשותו בין שחיטה לזריקה ובשעת שחיטה לא היה לו חמץ או שהיה זה שוחט ולא היה לו חמץ וזה זורק והיה לו חמץ שהרי עיקר הלאו על העושה מעשה הוא ששחט או שזרק וא''כ לא תפשוט מהכא דהפסח לא נפסל אם שחטו על החמץ:
אמר רבי יוסי. דמהכא לאו ראיה היא:
ור' שמואל מייתי לה ראיה מהאי רבויא דקרא:
הדא אמרה פסח עצמו כשר הוא. אף אם שחטו על החמץ דמשמע דקרא מרבי זריקה אפי' אם השחיטה היתה על חמץ ואם הוא נפסל אמאי מיחייב על הזריקה הא לא קרינן ביה דם זבחי. ובתוספתא תני בהדיא הפסח כשר כמו שהבאתי במתני':
ת''ל לא תשחט על חמץ דם. כלומר תרי ביה הלאו נמי על הזורק מדכתיב דם והוה ליה למיכתב לא תשחט על חמץ זבחי:
במה שהוא מתחייב על הזריקה מרבויא דקרא:
גמ' מנין לשוחט פסח על החמץ וכו'. מכילתא היא:
משנה: 35b הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל הֶחָמֵץ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַתָּמִיד. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לִשְׁמוֹ חַייָב וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּטוּר. וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִין בֵּין לִשְׁמָן וּבֵין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן פָּטוּר. וּבַמּוֹעֵד לִשְׁמוֹ פָּטוּר וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ חַייָב. וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִין בֵּין לִשְׁמָן וּבֵין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן חַייָב חוּץ מִן הַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' השוחט את הפסח על החמץ. שהיה לו כזית חמץ ברשותו בזמן שחיטת הפסח:
עובר בל''ת. שנאמר לא תזבח על חמץ דם זבחי שלא יזבח הפסח והחמץ קיים. ובגמרא קאמר אחד השוחט ואחד הזורק את הדם ואחד המקטיר את האימורין אם היה ברשות אחד מהן או ברשות אחד מבני החבורה של הפסח כזית חמץ בשעת הקרבתו ה''ז לוקה אבל הפסח עצמו כשר והכי תני לה בהדיא בתוספתא פ''ד השוחט את הפסח על החמץ בי''ד עובר בל''ת פסח עצמו כשר ויוצא בו י''ח בפסח:
אף התמיד. של הערבים בע''פ ששחטו על החמץ עובר בל''ת דדריש זבחי זבח המיוחד לי והוא התמיד ואין הלכה כר' יהודה:
ר''ש אומר הפסח וכו'. ולנוסחא דהכא אף הפסח כלומר אף הפסח יש בו חילוק אם שחטו בזמנו לשמו חייב משום לא תזבח על חמץ ושלא לשמו פטור דשחיטה שאינה ראויה היא שהרי נפסל הפסח ולאו שמה שחיטה:
ושאר כל הזבחים ששחטן. בי''ד בין לשמן בין שלא לשמן והיה לו חמץ פטור ואע''ג דכשרין הן כדתנינן בריש זבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אפ''ה פטור דילפינן שאר הזבחים שאסור לשוחטן על החמץ מדכתיב תרי קראי לא תזבח על חמץ דם זבחי ולא תשחט על חמץ דם זבחי ומדפלגינהו רחמנא ולא כתב זבחיי בחד קרא והכל במשמע בין פסח בין שאר זבחים ש''מ למידרש וה''ק בזמן דאיכא זבח והיינו פסח בי''ד דמחייב עליה ליכא זבחיי דלא מחייב אשאר זבחים ובזמן דליכא זבח כגון פסח במועד דלא מחייב עליה אם שחטו והיה לו חמץ משום דפסח שלא בזמנו ושחטו לשם פסח פסול הוא איכא זבחיי ומיחייב אשאר זבחים:
ובמועד לשמו פטור כדאמרן. דפסול הוא ישלא לשמו חייב דפסח שלא בזמנו שלמים הוא:
ושאר כל הזבחים וכו' חייב. שהרי כשרין הן חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה משום דפסולה היא והוי לה שחיטה שאינה ראויה ואין הלכה כר''ש:
תַנֵּי חִזְקִיָּה. לֹֽא תִשְׁחַ֥ט עַל חָמֵץ֭ דַּם זִבְחִ֑י. הַתּוֹרָה קָֽרְאָת אוֹתוֹ זִבְחִי. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִילוּלֵי דְתַנִּיתָהּ חִזְקִיָּה מָצִינוּ דָבָר פָּסוּל וְחַייָבִין עָלָיו חַטָּאת. הַמְחַמֵּץ אֶת הַפְּסוּלָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חַייָב. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. פָּטוּר. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. חַייָב. בְּשֶׁנִּפְסְלָה מַחְמַת חִימּוּצָהּ. מָאן דְּאָמַר. פָּטוּר. בְּשֶׁלֹּא נִפְסְלָה מַחְמַת חִימּוּצָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אית תניי תני פטור וקאמר רב חסדא דלא פליגי דמ''ד חייב בשנפסלה מחמת חימוצה כלומר בשעת חימוצה אירע בה פסול אחר ונתחייב הוא בחימוץ וקמ''ל דאע''פ שהפסול והחימוץ כאחד בא עליה חייב ומ''ד פטור בשלא נפסלה מחמת חימוצה אלא שכבר היתה פסולה מקודם פטור לפי שאינו מתחייב על מה שכבר נפסל וכהאי דר' מנא דה''נ אלולא דתניתה חזקיה וכו' כדלעיל:
אית תניי תני חייב. הכי תני לה בתוספתא דמנחות פ''ו המחמץ את המנחה אחד מן הכשרה ואחד מן הפסולה עובר בל''ת שנאמר כי כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ:
המחמץ את הפסולה. מנחה שנאמר בה לא תאפה חמץ וכדתנן נמי בריש פ''ה דמנחות כל המנחות באות מצה וכו':
בתמיה. וחטאת דנקט לאו דוקא הוא שהרי אין כאן אלא לאו ולישנא דהאי ש''ס הוא הכי וכלומר מתחייב בחטא הוא ועובר עליו וכן תמצא בסנהדרין ובהרבה מקומות:
אמר ר' מנא אלולא דתניתה חזקיה. ומפר' הכי להכתוב שאפי' נפסל בשחיטה מיחייב על הזריקה לא היינו מפרשין כן משום דכי מצינו דבר פסול וחייבין עליו חטאת:
אי נמי סתמא דהש''ס קאמר לה וכלומר דשאני הכא דגלי קרא אותו זבחי וכדדרי' חזקיה הלכך לא מצית למימר דפסול הוא ועיקר:
תני חזקיה לא תשחט וכו' התורה קראת אותו זבחי. כלומר דר' יוסי מסיק לה וכמו אי נמי הוא ואי נמי דלעולם הפסח פסול היא ואפ''ה מחייב הוא על הזריקה וכדתני חזקיה דהתורה קראת אותו זבחי דהכי משמע לא תשחט על חמץ ואם שחטת לא תזרוק הדם דאכתי זבחי הוא אף ע''פ שנפסל בשחיטה:
הֶקְטֶיר אֵימוֹרִין עַל חָמֵץ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חַייָב. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. פָּטוּר. מָאן דְּאָמַר. חַייָב. דַּם מִכָּל מָקוֹם. מָאן דְּאָמַר. פָּטוּר. זֶבַח. מַה זְבִיחָה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת אֶת הָכַּפָּרָה. יָֽצְאוּ הֶקְטֵיר אֵימוֹרִין שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הָכַּפָּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מ''ד פטור. מדכתיב זבחי משמע דדומיא דזביחה בעינן שמעכבת את הכפרה יצאו הקטר אימורין שאין מעכבין שכל עצמן שלא הקטירו אימוריו כשר:
מ''ד חייב דם מ''מ. כלומר הואיל דמרבינן זריקה מדכתיב דם מרבינן נמי הקטר אימורין דזריקה היא מתרת להקטר אימורין ואם מתחייב בזורק על החמץ מתחייב ג''כ על הקטרת אימורין:
שְׁחָטוֹ עַל חָמֵץ. אַחַר מִי אַתְּ מְהַלֵּךְ. אַחַר אֲכִילָתוֹ אוֹ אָחָר בִּיעוּרוֹ. תַּמָּן אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת אֵין הַבַּיִת מִצְטָרֵף. בְּתוּךְ הַכֶּלִי הַכֶּלִי מִצְטָרֵף. שְׁחָטוֹ עֲלֵיהֶן. מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְאֵין הַבַּיִת מִצְטָרֵף פָּטוּר. אוֹ מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ בְּתוֹךְ הַכֶּלִי הַכֶּלִי מִצְטָרֵף חַייָב. שְׁחָטוֹ עַל סִיעוֹר. מֵאַחַר דְּאָמַר רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. מוּתָּר לְהַאֲכִילוֹ לְכַלְבּוֹ. פָּטוּר. אוֹ מֵאַחַר דְּרַב אָמַר. לוֹקִין עַל אֲכִילָתוֹ. חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן וכו'. מסקנת הבעיא היא דלעיל בפ' ואלו עוברין בהלכה ג' אמר ר' ירמיה וכו' אין הבית מצטרף לכזית לעבור בבל יראה ובל ימצא ובתוך הכלי מצטרף ואם שחטו לפסח על כזית זה אמר מי אתה מהלך מאחר וכו' שחטו על השיאור מי נימא מאחר דאמר רב הונא וכו' לעיל שם בהלכה דמותר בהנאה א''כ כאן פטור הוא דלא דמי לשאר חמץ או מאחר וכו' דלוקה על אכילתו חייב כבשאר חמץ. ולא איפשיטו הני בעיי:
שחטו. להפסח על חמץ אחר מי אתה מהלך למאן דמחלק בין ביעורו ובין אכילתו. אם אחר אכילתו ולכ''ע בכזית או אחר ביעורו ולב''ש בככותבת:
תַּמָּן תַּנִּינָן. [בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים] שְׂאוֹר כַּזַּיִת וְחָמֵץ כְּכּוֹתֶבֶת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים זֶה וָזֶה בְּכַזַּיִת׃ רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲנִינָא. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְבִיעוּרוֹ. אֲבָל לַאֲכִילָה כַזַּיִת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בֵּין לְבִיעוּרוֹ בֵּין לַאֲכִילָה כַזַּיִת. קָם רִבִּי מָנָא עִם רִבִּי חִזְקִיָּה. אְמַר לֵיהּ. מְנָן שְׁמַע רִבִּי הָדָא מִילְּתַא. אֲמַר לֵיהּ. מִן רִבִּי אַבָּהוּ. אֲמַר לֵיהּ. וַאֲנָן אָֽמְרִין. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בֵּין לְבִיעוּרוֹ בֵּין לַאֲכִילָה כַזַּיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל מן ר' אבהו א''ל ואוף אנן אמרין ר' אבהו וכו'. הכי הוא בביצה בהלכה ג' כלומר אף אנו שמענו כן ממנו דאמר בשם ר' יוחנן דבין לביעורו בין לאכילה בכזית לב''ש כמה דאית להו והיינו בשאור:
אבל לאכילה. ד''ה זה וזה בכזית:
תמן תנינן. בריש ביצה ודרשי' להסוגיא נמי התם:
רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּעַייָן. יָכוֹל הַמְקַבֵּל וְהַמְהַלֵּךְ עַל חָמֵץ יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר זֶבַח. מַה זְבִיחָה מְיוּחֶדֶת שֶׁחַייָבִין עָלֶיהָ בַחוּץ. יָצָא הַמְקַבֵּל וְהַמְהַלֵּךְ עַל חָמֵץ שֶׁאֵין חַייָבִין עָלֶיהֶן בַּחוּץ. יָכוֹל הַמַּקְטִיר אֵימוֹרִין עַל חָמֵץ יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכִפֵּר. מַה זְרִיקָה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת אֶת הַכַּפָּרָה. יָֽצְאוּ הֶקְטֵר אֵימוֹרִין שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הָכַּפָּרָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. עַד דְּאַתְּ דַּיִין לָהּ לִפְטוֹר. דּוֹנָהּ לְחִיּוּב. יָכוֹל הַמְקַבֵּל וְהַמְהַלֵּךְ עַל חָמֵץ יְהֵא פָטוּר. תַּלְמוּד לוֹמַר זֶבַח. מַה זְבִיחָה מְיוּחֶדֶת שֶׁחַייָבִין עָלֶיהָ בַחוּץ. אַף אֲנִי אַרְבֶּה הֶקְטֵר אֵימוֹרִין שֶׁחַייָבִין עָלֶיהֶן בַּחוּץ. יָכוֹל הַמַּקְטִיר אֵימוֹרִין עַל חָמֵץ יְהֵא פָטוּר. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכִפֵּר. מַה זְרִיקָה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת אֶת הַכַּפָּרָה. אַף אֲנִי אַרְבֶּה הַמְקַבֵּל וְהַמְהַלֵּךְ שֶׁהֵן מְעַכְּבִין אֶת הָכַּפָּרָה. אָמַר לֵיהּ. דָּבָר שָׁוֶה בִשְׁנֵיהֶן מְלַמֵּד. דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בִשְׁנֵיהֶן אֵינוֹ מְלַמֵּד. זֶבַח. מַה זְבִיחָה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת אֶת הַכַּפָּרָה וְחַייָבִין עָלֶיהָ בַחוּץ. יָצָא הַמְקַבֵּל וְהַמְהַלֵּךְ עַל חָמֵץ שֶׁאֵין חַייָבִין עָלֶיהֶן בַּחוּץ. יָֽצְאוּ הֶקְטֵר אֵימוֹרִין שֶׁאֵינָן מְעַכְּבוֹת אֶת הָכַּפָּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל דבר השוה בשניהן מלמד וכו'. כלומר בשלמא אי דרשת לפטור ניחא דמלמד אתה מזבח ששניהן שוין בו דזביחה מעכבת כפרה וכן חייבין עליה בחוץ וא''כ אי אתה יכול לרבות מקבל ומהלך בחמץ משום דאף ששוין בזביחה לענין עיכוב כפרה מ''מ אינן שוין לענין חיוב בחוץ וכן אי אתה יכול לרבות הקטר אימורין בחמץ דאף ששוין הן בזביחה לענין חיוב בחוץ אינן שוין הן לעיכוב כפרה והלכך כל שאין שוה בשניהן כזביחה אין אתה מלמד בו חיוב:
עד דאתה דיין לה לפטור. דממעטת מזבח למקבל ומהלך וכן נמי ממעטת להקטר אימורין הואיל דדרשי' דוכפר דכתיב בהו לא קאי עלייהו ואינן מעכבין כפרה אע''פ שמצינו בו חיוב בשחוטי חוץ ואימא איפכא ודונה לחיוב גבי חמץ ודריש הכי יכול וכו' ת''ל זבח וכו' ואף אני ארבה הקטר אימורין בחמץ והואיל וחייבין עליהן בחוץ כמו בזביחה ומהאי דרשה דדרשת מוכפר דרוש ביה לחיוב במקבל ומהלך גבי חמץ הואיל והן מעכבין דכל ד' עבודות מעכבין הכפרה:
ת''ל וכפר. גבי האי קרא דחמץ לא כתיב וכפר אלא בעלמא קאי דכתיב בחטאת נשיא ובחטאת יחיד ואת כל חלבה יקטיר וגו' וכפר עליו וגו' ודריש לה בת''כ דאין הקטרת אימורין מעכבין כפרה והאי וכפר דכתיב בהו אזריקה קאי והשתא ה''ק דוכפר דמצינו דכתיב בהקטרה ואפ''ה ילפינן דאינה מעכבת כפרה וא''כ ה''ה נמי הכא גבי חמץ דילפינן מזבח דדבר המעכב כפרה בדוקא הוא:
שאין חייבין עליהן בחוץ. שאין חיוב בשחוטי חוץ אלא שחיטה והעלאה וזריקה וכדאמרי' בפ''ג ובפ' בתרא דזבחים:
רבנן דקסרין בעיין. כלומר דכך היה למדין דרך קושיא יכול וכו':
36a מָלַק עוֹף עַל חָמֵץ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חַייָב. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. פָּטוּר. מָאן דְּאָמַר. חַייָב. דַּם מִכָּל מָקוֹם. מָאן דְּאָמַר. פָּטוּר. זֶבַח. יָצָא עוֹף שֶׁאֵינוֹ זֶבַח. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. מָאן דְּאָמַר. חַייָב. נִיחָא. כְּמַה דְתֵימַר לְעִנְיַין פְּטוֹר. מָאן דְּאָמַר. פָּטוּר. מַה טַעַם. אָמַר לֵיהּ. לְמֵידִין עוֹנֶשׁ מֵעוֹנֶשׁ וְאֵין לְמֵידִין עוֹנֶשׁ מִפְּטוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל למדין עונש מעונש. אם הוה ילפית חיוב מחיוב שפיר דהואיל ומצינו בו איזה חיוב בעלמא לחייבי' ביה נמי אם הקריבו על החמץ אבל אין למדין עונש מפטור דקאמרת דהואיל ובשאר קרבן לכפרה הוא ופטור על עשה דהשלמה בע''פ ניחייבי' בהקריבו על החמץ דזה חיוב מפטור הוא ואין למדין כה''ג:
מ''ד חייב ניחא. דמרבי ליה מדם כל שדמה למזבח אלא מאן דאמר פטור מ''ט ואי משום שאין בו זביחה בפנים מ''ש הא מליקה דידיה כזביחה היא ולא מצית למימר דלא קפיד קרא אלא אזביחה דהא אשכחן דמביא קרבן העוף לכפרה אפי' אחר התמיד כדי לאכול בקדשים לערב ואם קרבן הוא לענין זה נימא נמי דכשאר זבח הוא לחייבו אם הקריבו על החמץ:
יצא עוף שאינו זבח דאין בו בפנים אלא מליקה:
מלק עוף על חמץ. כגון מחוסר כיפורים שמביא קרבנו עוף אחרי חצות בי''ד כדאמרינן לעיל סוף הלכה א' שמביאו אחר התמיד ואין בו עשה דהשלמה הואיל ואין למזבח אלא דמו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source