מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר אֵין מוֹכְרִין. לָמָּה. שֶׁהוּא מוֹצִיאָהּ מִידֵי גִיזָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה עֵז. שֶׁהוּא מוֹצִיאָהּ מִידֵי בְכוֹרָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה זָכָר. שֶׁהוּא מוֹצִיאוֹ מִידֵי מַתָּנוֹת. מֵעַתָּה חִיטִּין אַל יִמְכּוֹר לֹו. שֶׁהוּא מוֹצִיאָן מִידֵי חַלָּה. יַיִן וְשֶׁמֶן אַל יִמְכּוֹר לוֹ. שֶׁהוּא שֶׁמּוֹצִיאָן מִידֵי בְרָכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מעתה. אי חיישית למה שהוא מפקיען מן המצות שהיה אפשר להתחייב בהן אח''כ א''כ אף חטין אל ימכור לו מפני שמוציאן ממצות חלה שהיה מתחייב בהקמח ויין ושמן אל ימכור לו מפני שהיא מוציאן מן הברכה אם היה נהנה מהן בתמיה אלא דליתא להאי טעמא:
הגע עצמך שהיתה עז ואין בה גיזה. ומשני דאכתי מוציאה הוא מידי בכורה שהוולדות יהו פטורין מן הבכורה ואף על פי שחוזר ולוקח מיד הנכרי אח''כ:
זכר. ואין כאן וולדות וקאמר דעכ''פ מוציאו מידי מתנות הזרוע ולחיים והקיבה:
למה. מ''ט דקאמר מפני שהוא מוציאה מידי גיזה. ואינו מקיים בה מצות ראשית הגז:
הלכה: מוּתָּר לְגַדֵּל. אָמַר רִבִּי בָּא. כְּגוֹן מָהִיר שֶׁהוּא שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל עַל שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל. 27a הֲווֹן בָּעֵיי מֵמַר. מָאן דְּאָמַר. מוּתָּר לִמְכּוֹר. מוּתָּר לְיַיחִֵד. וּמָאן דָּמַר. אָסוּר לִמְכּוֹר אָסוּר לְיַיחֵד. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רַב. וַאֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר. מוּתָּר לִמְכּוֹר. אָסוּר לְיַיחֵד. מַּה בֵין לִמְכּוֹר מַה בֵין לְיַיחֵד. תַּמָּן מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מוֹכְרְהּ לוֹ כִּבְהֶמְתּוֹ שֶׁלְּגוּי הִיא. בְּרַם הָכָא בְּהֶמְתּוּ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל הִיא וְהוּא חָשׁוּד עָלֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מותר לגדל. בתמיה והא תנינן בפרק מרובה אין מגדלין בהמה דקה בא'' וקאמר ר' בא כגון מהיר וכו' שם מדבר לא''י והיא ט''ז מיל על ט''ז מיל ושם הותר לגדל בהמה דקה וכן אמר במרובה בהלכה ז' דהא דקאמר שם אבל מגדלין במדברות שבא''י היינו מדבר מהיר:
הוין. בני הישיבה בעיין מימר דמ''ד מותר למכור ס''ל נמי דמותר לייחד הבהמה אצל נכרי. וגרסינן להא בפ''ק דע''ז בהל' ו' עד סוף כל הסוגיא:
ומ''ד אסור למכור. ס''ל כהאי תנא דריש פ''ב דע''ז אין מעמידין בהמה בפונדקאות של נכרים לפי שחשודין על הרביעה:
ר' יונה וכו'. דחי לה דליתא להא דהוון בעי מימר אלא אפי' מ''ד מותר למכור אסור לייחד ודכ''ע אית להו הא דאין מעמידין:
מה בין למכור וכו'. מכיון דחיישינן לרביעה א''כ אף למכור אסור דבני נח מצווין על הרביעה וקעבר אלפני עור לא תתן מכשול:
וקאמר דשאני מכירה. דהתם כשמוכרה לו הרי כבהמתו של עכו''ם היא והוא חס עליה לרובעה לפי שברביעה נעשית עקרה אבל כשמייחדה אצלו בהמתו של ישראל היא וחשוד הוא לרובעה ולפיכך אסור לייחד מקום וכו':
בְּכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָּה. מַה בֵין גַּסָּה מַה בֵין בְּהֵמָה דַקָּה. בְּהֵמָה גָסָּה יֵשׁ בָּהּ חִיּוּב חַטָּאת. בְּהֵמָה דַקָּה אֵין בָּהּ חִיּוּב חַטָּאת. וְאֵינוֹ חוֹלֵב וְאֵינוּ גוֹזֵז. תַּמָּן הוּא מִתְחַייֵב. בְּרַם הָכָא הִיא מִתְחַייֶבֶת. וְכֵיוָן שֶׁהוּא מוֹכְרָהּ לוֹ לֹא בְהֶמְתּוֹ שֶׁלְּגוֹי הִיא. אָמַר רִבִּי אִימִּי בַּבְלָייָא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. פְּעָמִים שֶׁהוּא מוֹכְרָהּ לוֹ לְנִיסָּיוֹן. וְהוּא מַחֲזִירָהּ לוֹ לְאַחַר ג' יָמִים. וְנִמְצָא עוֹבֵר עֲבֵירָה בִבְהֶמְתּוֹ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. מֵעַתָּה לְנִיסָּיוֹן אָסוּר. שֶׁלֹּא לְנִיסָּיוֹן מוּתָּר. זוֹ מִפְּנֵי זוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומשני זו מפני זו. גזרו במכירה לחלוטין משום מכירה לנסיין:
מעתה. נימא אם מוכרה לנסיון יהא אסור ושלא לנסיון אלא לחלוטין מותר ואמאי קסתים התנא במתני':
א''ר אימי וכו'. היינו חיוב חטאת דקאמר לפי שלפעמים הוא מוכרה לו לנסיון על איזה ימים אם תיטב בעיניו ואם לאו יחזירנה לו וכשהוא מחזירה אח''כ נמצא בשעה שעבד בה הנכרי עבודה בהמתו של ישראל היתה ומתחייב בה משום שביתת בהמתו:
ברם הכא וכו' עד חשיד עליה טעות הוא אגב שיטפא דלעיל ובע''ז ל''ג לה כלל:
וכיון שהוא מוכרה לו וכו'. בתמיה ומאי חיוב חטאת דקאמרת:
תמן. בבהמה דקה הוא מתחייב שהוא החולב והגוזז ואין הבהמה עצמה עושה מלאכה של חיוב חטאת ברם הכא בבהמה גסה היא עצמה מתחייבת כלומר שהיא גופה עושה המלאכה של חיוב חטאת כגון שחורשת וכיוצא בה ובכה''ג הוא דאדם מצווה על שביתת בהמתו:
ואינו חולב ואינו גוזז. בתמיה וא''כ אף בבהמה דקה יש חיוב חטאת בשבת:
בכל מקום וכו'. בהמה גסה יש בה חיוב חטאת שראויה למלאכה שיש בה חיוב חטאת לישראל וכשהנכרי עושה בה המלאכה בשבת עובר הישראל על שביתת בהמתו כדמסיק לקמן:
בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בַּסּוּס׃ לֹא אָמַר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא בְסוּס זָכָר שֶׁהוּא הוֹרֵג [בְּעָלָיו] בַּמִּלְחָמָה. יֵשׁ אוֹמְרִים. שֶׁרָץ אַחַר נְקֵיבָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַשְׁתִּין. מַה נְפַק בֵּינֵיהוֹן. הַסּרִיס. מָאן דְּאָמַר. שֶׁהוּא רָץ אַחַר הַנְּקֵיבָה. [זֶה] אֵינוּ רָץ אַחַר נְקֵיבָה. מָאן דָּמַר. שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַשְׁתִּין. אַף הוּא עוֹמֵד וּמַשְׁתִּין. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי תַּנְחוּם בַּר חִייָה. לִכְשֶׁיַּזְקִין הוּא כוֹדְנוֹ בָרֵיחַייִם. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי חוּנָה. בֶּן בְּתֵירָה וְרִבִּי נָתָן אָֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד. דְּתַנֵּי. הוֹצִיא בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹפוּת. בֵּין חַיִּים בֵּין מֵתִים חַייָב. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. מֵתִים חַייָב. חַיִּין פָּטוּר. רַבָּנִין אִית לְהוֹן מִשּׁוּם חִיּוּב חַטָּאת. וְאִינּוּן מְתִיבִין לֵיהּ הָכֵין. כְּשִׁיטָּתוֹ הֵשִׁיבוּהוּ. כְּשִׁיטָּתָךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר. מִשּׁוּם הִילְכוֹת בְּהֵמָה גַסָּה. אוֹף אֲנָן אִית לָן. לִכְשֶׁיַּזְקִין הוּא כוֹדְנוֹ בָרֵיחַיִים. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא אָסוּר מִשּׁוּם שְׁנֵי דְבָרִים. מִשּׁוּם כְּלֵי זַיִין וּמִשּׁוּם הִילְכוֹת בְּהֵמָה גַסָּה. וְתַנֵּי כֵן. חַיָּה גַסָּה כִבְהֵמָה גַסָּה. מָאן תַּנִּיתָהּ. רִבִּי. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי בִּיסְנָא חָנִין בַּר בָּא בְשֵׁם רַב. חַסָּה גַסָּה כִבְהֵמָה דַקָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא אמר בן בתירה אלא בסוס זכר וכו'. כצ''ל וכ''ה שם לפי שהסוס זכר מסוכן הוא שדרכו להרוג בעליו במלחמה ולפיכך מותר למכור אותו להם כדי להוציאו מביתו:
יש אומרים וכו'. לפרושי הא דקאמר שהורג בעליו במלחמה יש אומרים מפני שהוא רץ אחר הנקבה שרואה אצל השונאים ורץ במקום הסכנה וי''א מפני שעומד ומשתין ואין בעליו יכולין להציל עצמן ולברוח במקום סכנה:
מה ביניהון. בין הני טעמי סוס הסריס איכא בינייהו:
דברי חכמים. ולדברי חכמי' שחוסרין בסוס מפרש ר' אחא דטעמייהו משום שלכשיזקין חזי למלאכה דכידנו ברחיים וטוחן בשבת ולקמן מפרש לה:
בן בתירה ור' נתן אמרו דבר אחד. דסבירא להו דאף בשאר בעלי חיים אמרינן שהחי נושא א''ע כדלקמן:
דתני. בתוספתא דשבת:
חייב דלא אמרי' חי נושא את עצמו אלא באדם אבל לא בבהמה וחיה ועופות:
ר' נתן אומר וכו' חיים פטור. דס''ל אף בבהמה חיה ועופות אמרי' חי נושא את עצמו והיינו כבן בתירה דמתיר אפי' בסוס המיוחד לעופות כדפרישית במתני':
רבנן וכו'. כלומר דפריך אי הכי דפליגי בן בתירה ורבנן בסוס המיוחד לעופות וא''כ לרבנן אית להון משום חיוב חטאת ואינון מתיבין ליה הכין בתמיה שהשיבו לו לבן בתירה דלכשיזקין כודנו וכו' תיפוק לי' דלדידהו במאי דפליגי חיוב חטאת אית ביה ומשני בשיטתו של בתירה השיבוהו לדידן בלאו הכי חיוב חטאת איכא אלא דלשיטתך דאמרת דאף בכל בעלי חיים חי נושא א''ע אינו אסור אלא משום שבות אף אנן נימא לך דמ''מ שייכא חיוב חטאת בסוס דלכשיזקין כודנו ברחיים ומטחינו בשבת:
בשיטתך שאת אומר משום שבות וכו'. כך הגי' בע''ז ולגי' דהכא היינו הך דהלכות בהמה גסה אינה אלא משום שבות במקום דליכא מלאכה בשעת המכירה לבן בתירה אומר אני שהוא אסור למכור הסוס להן משום שני דברים:
משום כלי זיין. מפני שהנכרי מלמדו להרוג ביד את הנופלים ואף שיש עדיין חיות בהם:
ומשום הלכות בהמה גסה. כדאמרן דחזי למלאכה כשיזקין:
ותני כן וכו' מאן תניתה רבי. דלדידיה גם בחיה גסה שייכי הני טעמי ומדינא אסור למכור להן חיה גסה כמו בהמה גסה:
דברי חכמים. אבל לדברי חכמים קאמר ר' ביסנא בשם רב דלא ס''ל להא דרבי אלא חיה גסה כבהמה דקה וליכא איסורא מדינא אלא במנהגא תליא מלתא:
רִבִּי יוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה. לֹא אָמַר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא בַּשְּׁבוּרָה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִהִתְרַפְּאוֹת. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲרֵי מֵבִיאִין לָהּ זָכָר וְנִרְבַּעַת מִמֶּנּוּ. אָמַר לָהֶן. אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְשָׁבוּר [זָכָר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְרַפְּאוֹת]. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲלֹא מֵבִיאִין לוֹ נְקֵיבָה וְהוּא רוֹבְעָהּ וְהִיא יוֹלֶדֶת. רַב אַבּוּן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְהַמְצִיא לָהֶן זֶרַע. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַלּוֹקֵחַ עוּבַּר חֲמוֹרוֹ שֶׁלְּנָכְרִי. הַמּוֹכֵר לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. הַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ. וְהַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ. וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְקַבָּלָה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. רִבִּי חַגַּיי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לְהַמְצִיא לָהֶן עבדים. אָמַר לֵיהּ. כְּבָר קְדָמָךְ רִבִּי אַבּוּן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. דָּמַר רִבִּי אַבּוּן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְהַמְצִיא לָהֶן זֶרַע.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כבר קדמך ר' אבון. דקאמר לעיל זאת אומרת וכו' וכדאמרן דמדייק שאף ר' יהודה מודה שאסור למכור עוברין להן:
לית הדא אמרה. שאסור להמציא להן עוברים. כצ''ל וכך הוא בע''ז וכי לאו ש''מ מהאי מתניתין שאפי' עוברין אסור למכור להן דהא קתני אע''פ שאינו רשאי וכלומר דש''מ דלכ''ע הוא אסור דאף ר' יהודה לא פליג אלא בשבירה:
תמן תנינן. בריש בכורות:
זאת אומרת שאסור להמציא להן זרע. עוברין לנכרים ואף לר' יהודה קאמר דש''מ דאסור למכור עוברין שבבהמה לנכרי כמו שאסור למכור לו הבהמה עצמה דהא ר' יהודה השיב אף אני לא אמרתי אלא בשבור זכר אלמא היכא דאיכא חששא דעוברין להדיא סבירא ליה לר' יהודה נמי דאסור:
בשבור זכר וכו' אמרו לו והרי מביאין לו נקבה וכו'. ואכתי חזי לעוברין הוי:
והרי מביאין לה זכר ונרבעת ממנו. וכיון דסבירא לך ביכולה להתרפאות אסור משום דלבתר הכי תיחזי למלאכה א''כ הכי נמי בשאינה יכולה להתרפאות דהא חזיא לרביעה ויולדת ולכשיוליד העובר חזי נמי למלאכה:
אלא בשבורה שאינה יכולה להתרפאות. אבל אם יכולה היא להתרפאות מודה ר' יהודה שאסור דהא לבתר דמיתרפיא חזיא למלאכה:
עָבַר וּמָכַר קוֹנְסִין בּוֹ. כְּשֵׁם שֶׁקּוֹנְסִין לַהֲלָכָה כָּךְ קוֹנְסִין לְמִנְהָג. מְנַיִין שֶׁקּוֹנְסִין בּוֹ לְמִנְהָג. חַד בַּר נַשׁ זְבִין גְּמָלָא לְחַד אֲרָמָאֵי. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וּקְנָסֵי בְכִיפְּלֵה בְּגִין דְּיַיחְזוֹר לֵיהּ גְּמָלָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. לְסִרְסוּר קָֽנְסוּ וַהֲווֹן צְווָחִין לֵיהּ בְּרָא דִמְסַרְסֵר לָאֲרָמָאָה. מַה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. הַלּוֹקֵח בְּהֵמָה מִן הַגּוֹי וְיָֽלְדָה בְּכוֹר. מַעֲלֶה עִמּוֹ בְשָׁוֶה וְנוֹתֵן חֲצִי דָמִים לַכֹּהֵן. נְתָנָהּ לוֹ בְקַבָּלָה. מַעֲלֶה עִמּוֹ אֲפִילוּ עֶשֶׂר דָּמִים בְּשָׁווֶה וְנוֹתֵן כָּל הַדָּמִים לַכֹּהֵן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. הוֹאִיל וְאֶצְבַּע הַגּוֹי בָאֶמְצַע נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוּדָה. 27b וְרָבָה מִן דְּרִבִּי יוּדָה. מַה דְּאָמַר רִבִּי יוּדָה מִשּׁוּם הִילְכוֹת בְּכוֹרָה. מַה דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם הִילְכוֹת בְּהֵמָה גַסָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ורובה מן דר' יהודה. ועדיפא דידיה מהא דר''י ומחמיר טפי דאלו ר' יהודה לא קאמר אלא משום הלכות בכורה דמדאורייתא היא וקניס היכא דהפקיעו מן הבכורה. ומה דאמר ר''ל בהלכות בהמה גסה דעיקר איסור המכירה אינו אלא גזירה דרבנן:
רשב''ל כר' יהודה. כלומר דקאמר הש''ס אין דרשב''ל כשיטתיה דר' יהודה:
מה. ושואל הש''ס מה הפסק הזה דר''ל אם כר''י ס''ל ולא כרבנן דתני בתוספתא ריש פ''ב דבכורות וחסר כאן בהעתקה וה''ג התם הלוקח עובר פרתו של נכרי והמוכר לו אע''פ שאיני רשאי והמשתתף לו והניתן לו בשותפות והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה ר' יהודה אומר אף המקבל מן הנכרי אף על פי שאינו רשאי ה''ז מעלה בשויו ונותן חצי דמיו לכהן והנותן לו בקבלה אע''פ שאינו רשאי ה''ז מעלה אותו ואפי' עשרה בשויו ליתן דמיו לכהן וחכ''א הואיל ואצבע הנכרי באמצע שידו בו לעולם נפטרה היא מן הבכורה. קתני מיהת דלר' יהודה במקום שאינו רשאי כגון שנותן לו בקבלה דהוי כמוכר לנכרי בהמה גסה דאע''ג דמדינא פטור מן הבכורה שהרי יד הנכרי באמצע אפי' כן קונסין אותו ומעלה להנכרי ליתן לו כמה וכמה בשויו כדי שיתן הבכור לכהן. ודמיו לכהן דנקיט לאו דוקא הוא אלא כלומר הבכור שהוא בדמיו ושוויו יתן לכהן:
והוה צווחין ליה. היו קוראין להסרסור הזה לגנאי ברא דמסרסר לארמאי:
וקנסיה בכיפלא. שיהדר אח''כ שיחזור לו הנכרי הגמל ואפי' יהא צריך ליתן לו בכפל הדמים אשר לקח ממנו וכדמפרש ר' יוסה בר' בון שהסרסור מכרו לנכרי. ולהסרסור הוא שקנסו דאלו להמוכר עצמו לאו משום מנהגא הוא דמדינא הוא דאסור בהמה גסה והגמל עומד למשא הוא אלא ע''י הסרסור הוא שמכרו ומדינא שרי וקנסו משום מנהגא בעלמא שהיו נוהגין שם שלא למכור בהמה גסה אפי' ע''י סרסור:
מנין שקונסין בו למנהג. וקאמר מהאי עובדא דר''ל שמעינן לה:
עבר וכו'. בעיא היא אם עבר ומכר במקום שנהגו שלא למכור שום בהמה אם קונסין אותו הואיל ואינו אלא מנהג משום חומרא וקאמר הש''ס דכשם שקונסין להלכה אם עבר בדבר שהוא מן הדין כגון המטיל מום בבכור כך קונסין אם עבר על מנהג המקום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source