[אָמַר רִבִּי פִינְחָס. אַתְייָן אִילֵּין פְּלוּגָתָא כְאִילֵּין פְּלוּגָתָא.
אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹשׁוּעַ. 22a לֹא נִמְצֵאתָה כְשׂוֹרֵף קֳדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. מֵאֵילֵיהֶן הֵן נִשְׂרָפִין. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹשׁוּעַ. לֹא נִמְצֵאתָ עוֹבֵר עַל בַּל ייֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. אָמַר לוֹ. מוּטָב לַעֲבוֹר מִצְוָה בְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא בָאָת לְפָנָיו מִמִּצְוָה בְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּאָת לְפָנָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל ר''י לר''א מוטב וכו' שלא באת לפניו. כלומר דהרי לא עביד מידי ומאיליהן עובר על בל יראה ממצוה בל''ת שבאת לפניו ועובר הוא בידים:
לא נמצאת עובר. לדידך דקאמרת מפרשתה ומניחה וכו':
אמר ליה לר' יהושע לא נמצאת עובר וכו'. כצ''ל ולעיל בסוף עירובין נדפס ג''כ בש''ס:
מאיליהן הן נשרפין. דמיהת אינו שורף ממש היום אלא משייר אחת הוא ואחר כך תשרף:
לא נמצאת כשורף וכו'. כלומר אע''ג דלאו שורף ממש הוא מ''מ מדקאמר אחר שתאפה קורא לה שם חלה ומשייר אחת והרי היא לשריפה עומדת נראה הוא כמפריש לכתחלה בידים לשריפה. ולדידי ניחא דאמינא מפרשתה ומניחה עד הערב וכו' ואז הוא שורפה:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. יִקְרָא לָהּ שֵׁם וְיִרְדֶּנָּהּ. אֲסוּרָה לְטַלְטֵל. וְיִרְדֶּנָּהּ וְיִקְרָא לָהּ שֵׁם. שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֹאכַל. וְיִרְדֶּנָּהּ וְיִקְרָא לָהּ שֵׁם וְיוֹלִיךְ עִמָּהּ אֲחֶרֶת לְקֶרֶן זָוִית. כַּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. מְטַלְטְלִין תְּרוּמָה טְהוֹרָה עִם הַטְּמֵיאָה עִם הַחוּלִּין. וְלָא דַמְיָא. תַּמָּן טְמֵיאָה לְצוֹרֶךְ טְהוֹרָה. בְּרַם הָכָא חוּלִין לְצוֹרֶךְ טְמֵאָה. חֲבֵרַייָא בָעֵי. וְיַשְׁלִיכֶנָּה לָאַשְׁפָּה וְיַקְדִּישֶׁנָּה. וְיֵשׁ אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְיַקְדִּישֶׁנָּה וְיַשְׁלִיכֶנָּה לָאַשְׁפָּה. וְיֵשׁ אָדָם מַבְקִיר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויש אדם מפקיר דבר שאינו שלו. דמכיון שהקדישה אינו שלו ואינו יכול להפקירה:
ויקדישנה וישליכנה לאשפה. דהוי הפקר ושוב אינו עובר בבל יראה:
ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלי. בתמיה דמאחר שהשליכה אינו שלו ולא חל עליה שם חלה:
וישליכנה לאשפה ויקדישנה. לחלה דהשתא אינו עובר עליה בבל יראה שהרי השליכה לאשפה וידי חלה יצא שהרי מקדיש וקורא לה שם ובלאו הכי לא חזיא לאכילה ואמאי אינו קורא לה שם עד שתאפה:
ירדנה ויקרא לה שם ויוליך עמה אחרת לקרן זוית. ואכתי קשיא יקרא לה שם מקודם שתאפה והא דקאמרת אסור לטלטלה יוליך עמה פת אחרת לקרן זוית ואגב אותה פת יכול לטלטלה וכהדא דתנינן לעיל פ' נוטל מטלטלין וכו' ומשני ולא דמייא דתמן מטלטל את הטמאה לצורך טהורה כדמוקמינן שם דמיירי כשהטהורה היא תחת הטמאה וכשרוצה ליטול את הטהורה צריך הוא ליטול בתחלה הטמאה וא''כ לצורך טהורה הוא מטלטלה אבל הכא דאמרת יוליך אחרת עמה א''כ מטלטל להחולין צורך החלה הטמאה דמאי מהניא ליה שמוליך את החולין הרי החולין יכול הוא לטלטלן בפ''ע ומאי דעביד לצורך הטמאה הוא דעביד וזה אסור:
שמא ישכח ויאכל. דכשקורא שם בשעה שהפת מונח בתנור חיישינן שמא אח''כ ישכח איזו היא חלה ויאכל אותה אבל עכשיו שנאפה הכל לגמרי קורא שם לאחת מהן ומיד משיירה ומניחה בקרן זוית:
וירדנה ויקרא לה שם. ולמה ימתין עד שתאפה לגמרי:
על דעתיה דר''א אמאי לא יקרא לה שם עד אחר שתאפה ולמה לא יקרא לה שם בשעת רדייה לתנור וירדנה אח''כ. ומשני אסורה לטלטל אחר שיקרא לה שם שהרי אינה ראויה לאכילה והיאך ירדה איתה:
דְּתַּנִּינָן תַּמָּן. הַנִּיתָּנִין בְּמַתָּנָה אַחַת וכו'. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. לֹא נִמְצֵאתָ עוֹבֵר עַל בַּל תִּגְרַע. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. לֹא נִמְצֵאתָ עוֹבֵר עַל בַּל תּוֹסִף. אָמַר לוֹ. מוּטָב לַעֲבוֹר מִצְוָה בְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא בָאָת לְפָנַי מִמִּצְוָה בְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּאָת לְפָנַי.]
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דתנינן תמן. בפ''ח דזבחים וכו'. והובא זה גם כן בעירובין שם:
א''ל מוטב לעבור וכו'. זה ג''כ מדברי ר' יהושע וסיים במילתא בטעמא:
הלכה: תַּנֵּי. הָרִאשׁוֹנָה כְדֵי שֶׁיְּהֵא כְדֵי הַסִּיקָה. וְהַשְּׁנִייָה כְדֵי שְׁנֵי הַסִּיקִין וַאֲפִייָה אַחַת. וְהַשְּׁלִישִׁית כְּדֵי שְׁלֹשָׁה הַסִּיקִין וּשְׁתֵּי אֲפִיּוֹת. אִם עָשָׂת כִּכַּר רִאשׁוֹן אַחֲרוֹן כְדֵי שְׁלֹשָׁה הַסִּיקִין וְשָׁלֹשׁ אֲפִיּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תני הראשונה וכו'. למילתיה דר''ג מפרש דלא חייש אפי' הן ממתינות הרבה זו על זו כדנקיט ואזיל שהראשונה האופה בתחלה הוא שוהת כדי שיהא כדי הסיקה להתנור בלבד וא''כ השניה שצריכה להמתין על אפיה של הראשונה ועל הסיק שלה אח''כ שוהא היא כדי שני היסיקן דהראשונה ודדידה ואפיה אחת של הראשונה והשלישית שצריכה להסיק עוד לאחר שאפה השניה שוהא היא כדי שלשה הסיקין וכדי שתי אפיות ואח''כ אופה היא:
עשת ככר ראשון וכו'. כלומר ולא עוד אלא שאתה מוצא שלפעמים הן צריכות להמתין כולן כדי שלשה הסיקין ושלש אפיות ואף הראשונה וכגון שהיה לה כדי שתי ככרות לאפות ולפי שהתנור קטן ואינו מחזיק אלא ככר אחד בלבד צריכה עוד להסיקו כדי לאפות הככר השני והיינו דקאמר שאם עשת בתחלה ככר ראשון בלבד ואפאו נמצא ממתנת על ככר אחרון שהיה נילוש כבר שהרי כולן לשות כאחת להבצק שלה ושוהא היא בו כדי שלשה הסיקין והיינו של השניה שהיא אפאה ככר שלה מיד אחר הראשונה וכדי היסק השלישית וכדי היסק דידה לאפות ככר האחרון ונמצא שיש כאן ג' הסיקין וכן ג' אפיות האחת אפיה דידה של ככר הראשון שלה ואפיה של השניה ואפיה של השלישית וכן אם יש גם להשניה שני ככרין וכן גם להשלישית:
משנה: רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שָׁלֹשׁ נָשִׁים לָשׁוֹת כְּאַחַת וְאוֹפוֹת בְּתַנּוּר אֶחָד זוֹ אַחַר זוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ נָשִׁים עוֹסְקוֹת בַּבָּצֵק אַחַת לָשָׁה וְאַחַת עוֹרֶכֶת וְאַחַת אוֹפָה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לֹא כָל הַנָּשִׁים וְלֹא כָל הָעֵצִים וְלֹא כָל הַתַּנּוּרִים שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל תִּפַּח תִּלְטוֹשׁ בְּצוֹנֵין׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' ר''ג אומר לש נשים לשות כאחת. כל אחת ואחת יכולה ללוש כפי תנור מלא ואע''פ שאחת מהן צריכה להמתין כשיעור שתי אפיות אין כאן חמץ ואופות זו אחר זו בתנור אחד וכל אחת ואחת מסיקה התנור לצורכה כדמפרש בגמרא ואפ''ה אין כאן חפש:
וחכמים אומרים. אין להקל כל כך שיהו לשות באחת וממתינות זו על זו באפייה אלא שלש נשים עוסקות כאחת בבצק של כל אחת ואחת אחת לשה וכו' והיינו כשהראשונה שלשה תחילה אופה השניה היא עורכת שכבר לשה הבצק שלה בשעה שערכה הראשונה בצק כלה והשלישית לשה עכשיו וכשגמרה הראשונ' האפייה השניה היא אופה והשלישית עורכת וחוזרת הראשונה ולשה והשלישית אופה והשניה עורכת וכן חוזרת חלילה ומפני שהתנורים שלהן היו קטנים ולא היו מספיקין לאפות הרבה כאחת:
ר''ע אומר וכו'. אדר''ג קאי שאין ראוי לעשות כן לפי שיש נשים עצלניות ושוהות הרבה ויש תנור שאינו חם הרבה ויש עצים שאינן נבערין מהר לפיכך אינו נכון שיהו ממתינת זו על זו אלא כדברי חכמים לפי שכל זמן שעוסקין בבצק אינו בא לידי חימוץ וכן הלכה:
זה הכלל תפח. אם רואה שהבצק שבידה רוצה לתפוח תלטוש ידה בצונן ותקטפנו ויצטנן:
רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יֹאשִׁיָה. חַד כְּהָדֵין וְחַד כְהָדֵין. דָּרַשׁ רִבִּי בֶרֶכְיָה כְּהָדָא דְבֶן בְּתֵירָה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. תִּפַּח תִּלְטוֹשׁ בְּצוֹנֵין׃ מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין פְּלִיגִין. דָּמַר רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כָּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה רִבִּי מַחֲלֹוקֶת וְחָזַר וְשַׁנָה סְתָם. הֲלָכָה כִסְתָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חד כהדין. אחד מהם משני דר' יהושע אדר' יהישע כר' אידי ואידך כר' יוסה:
מתניתא אמרה כן. במתניתין דלקמן זה הכלל. תפח תלטוש בצונן אלמא דתקנתא מעלייתא היא:
מיליהון דרבנן. דלקמן פליגי אהא דמביא ראיה ממתני' דלקמן דקאמרי בל מקום וכו' וחזר ושנה וסתם הלכה בסתם אבל במקום דלא סתים אחר כך עדיין היא במחלוקת והרי מתני' דלקמן לאו סתמא היא אלא דר''ע הוא דאמר הכי:
אֹת֣וֹ וְאֶת בְּנ֔וֹ שֶׁנָּֽפְלוּ לַבּוֹר. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. יַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹן עַל מְנָת לִשְׁחוֹט וְיִשְׁחוֹט. וְהַשֵּׁינִי עוֹשִׂין לֹו פַרְנָסָה שֶׁלֹּא יָמוּת. רִבִּי יוֹשׁוּעַ אוֹמֵר. יַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹן עַל מְנָת לִשְׁחוֹט וְלֹא יִשְׁחוֹט וְיַעֲרִים וְיַעֲלֶה אֶת הַשֵּׁינִי. אַף עַל פִּי שֶׁחִישֵּׁב שֶׁלֹּא לִשְׁחוֹט אֶחָד מֵהֶן מוּתָּר. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. תַּמָּן הוּא אָמַר. אָסוּר לְהַעֲרִים. וְהָכָא הוּא אָמַר. מוּתָּר לְהַעֲרִים. הָכָא מִשּׁוּם בַּל ייֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. תַּמָּן מָה אִית לָךְ. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. תַּמָּן הוּא אָמַר. מוּתָּר לְהַעֲרִים. וְהָכָא הוּא אָמַר. אָסוּר לְהַעֲרִים. אָמַר רִבִּי אִידִי. כָּאן שְׁבוּת. וְכָאן חִיּוּב חַטָּאת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תַּמָּן כְּדֵי לָחוּס עַל נִכְסֶיהֶן שֶׁל יִשַׂראֵל. הָכָא מָה אִית לָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן. גבי אותו ואת בנו ס''ל לר' יהושע מותר להערים כדי לחוס על ממונו של ישראל שלא ימות השני בבור והכא מה אית לך למימר שיהא מותר להערים:
אמר ר' אידי. דר' יהושע אדר' יהישע נמי ל''ק דכאן גבי אותו ואת בנו מה שמעלה מן הבור ביו''ט אינו אלא משום שבות אבל הכא יש כאן חיוב חטאת כשאופה מה שאינו ראוי לו לאכילה וחיוב חטאת לאו דוקא שאין חיוב חטאת ביו''ט אלא כלומר משום מלאכה בי''ט שאינה לצורך אוכל נפש:
תמן הוא אומר אסור להערים והכא גבי חלה קאמר לעיל מותר להערים ומשני הכא מותר משום שלא לעבור על בל יראה כשקורא שם קודם שתאפה והלכך קאמר קורא אחר כך ומערים וכו' אבל תמן גבי אותו ואת בנו מה אית לך למימר ומאיזה טעם נתיר לו להערים:
אותו ואת בנו וכו'. גרסינן להא לקמן בפרק ג' דביצה:
רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. וְיַפְרִידֶינָהּ וְיַשְׁלִיכֶינָהּ לַאֲוֵיר הַבַּיִת וְיִקְרָא לָהּ שֵׁם. תַּמָּן אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. שְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת. אֵין הַבַּיִת מְצָרֵף. בְּכֶלִי הַכֶּלִי מְצָרֵף. וְהָכָא הוּא אָמַר (אָכֵן) [הָכֵן]. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. 22b עַד שֶׁהוּא בָאֲוֵיר הַבַּיִת יִקְרָא לָהּ שֵׁם. אֲוֵיר הַבַּיִת מְצָרֵף לַחַלָּה. אֵין קַרְקַע הַבַּיִת מְצָרֵף לַחָמֵץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויפרידנה. לפירורין קטנים וישליכנה לאויר הבית דשוב אינו עובר שהרי אין בכזית במקום אחד ובטילין הן ויקרא להן שם חלה. ופריך הש''ס אדר' ירמיה והיאך הוא יוצא ידי חלה והרי אין כאן צירוף לכשיעור דהא אמר ר' ירמיה וכו' לעיל בהלכה ב'. שאין הבית מצרף והכא הוא אומר הכין. בתמיה. ומשני ר' יוסה דה''ק עד שהוא באויר הבית קודם שינוח קורא לה שם ואויר הבית שפיר מצרף הוא לכשיעור חלה אבל ההיא דשני חצאי זיתים שהן מונחין בתוך הבית אין קרקע הבית מצרף לכזית חמץ:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source