Vayedaber

Psa'him

Daf 1b

רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי. מָהוּ לִבְדּוֹק לְאוֹר הָאֲבוּקוֹת. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. מִפְּנֵי שֶׁאוֹרָן מַבְלִיחַ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק 1b כְּדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁהַנֵּר בּוֹדֵק כָּל שֶׁהוּא. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לְדָבָר זֶכֶר לְדָבָר. וְהָיָה֙ בַּיּוֹם הָהוּא אֲחַפֵּ֥שׂ אֶת יְרֽוּשָׁלַם֖ בַּנֵּר֑וֹת. וְאִית דְּבָעֵי אֵימַר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. נֵר֣ יְ֭י נִשְׁמַ֣ת אָדָ֑ם חֹ֝פֵ֗שׂ כָּל חַדְרֵי בָֽטֶן׃

Traduction

R. Jérémie dit que R. Samuel b. R. Isaac demanda si l’on peut examiner à la lueur des torches? Cela ne va-t-il pas sans dire, fut-il répliqué, -Non, parce que leur lumière vacille. Cette question de R. Samuel est conforme à son opinion, qu’il importe d’examiner avec une lumière qui éclaire bien (3)Tossefta à ce Ch. 1; et l’on peut la résoudre, sinon par un texte formel, du moins par une allusion biblique, puisqu’il est dit (So 1, 12): et il arrivera en ce temps là que je fouillerai Jérusalem avec des lampes. On peut aussi conclure qu’une lumière ordinaire est préférable à la torche, puisqu’il est dit (Pr 20, 27): l’âme humaine est comme une lampe divine qui fouille jusque dans les entrailles.

Pnei Moshe non traduit

מה צריכה ליה. הא דמיבעיא ליה אם מותר לבדוק לאור האבוקה היינו טעמא מפני שאורן מבליח נפסק וקופץ תמיד ואין האור נמשך וקאמר הש''ס ר' שמואל בר ר' יצחק דמיבעיא ליה באור האבוקות כדעתיה הוא דקאמר לעיל דטעמא דאור הנר מפני שהנר בודק כל שהוא בכל מקום ואפילו המועט שבחורין וסדקין ומספקא ליה אם בדוקא תני ליה התנא ולאפוקי אור האבוקה או דילמא עצה טובה קמ''ל ולמצוה מן המובח' קתני:

אע''פ שאין ראיה לדבר. סיפא דהתוספתא דמייתי לקמן היא דקתני לאור הנר מפני שבדיקת הנר יפה מרובה אע''פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר דחיפוש בנר כדכתיב והיה ביום ההוא וגו' וראיה ממש ליתא דמדברי קבלה הוא ועוד דאיכא למימר דקולא הוא דאקיל רחמנא בירושלים דלא בדק לה בנהורא דאבוקה דנפיש טובא אלא בנהורא דשרגא דזוטר טפי דעון רבא משתכח ועון זוטר לא משתכח:

ואית דבעי מימר דנישמעינה מן הדא דכתיב נר אלהים וגו'. אלמא דחיפוש בנר טפי מעלי דחופש כל חדרי בטן כתיב:

אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁבְּדִיקַת הַיּוֹם בְּדִיקָה. דְּתַנִּינָן. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. בּוֹדְקִין אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר שַׁחֲרִית וּבִשְׁעַת הַבִּיעוּר. לֹא סוֹף דָּבָר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא אֲפִילוּ דְרַבָּנִין. דְּתַנִּינָן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אִם לֹא בָדַק אוֹר אַרְבָּעָה עָשָׂר יִבְדּוֹק בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.

Traduction

R. Yossé dit: on peut conclure de la Mishna qu’en cas d’examen accompli par erreur le jour, il est aussi valable, puisqu’il est dit plus loin (§ 3): selon R. Juda, on recherche les traces du levain le soir du 14 Nissan, puis le même jour au matin, enfin à l’instant final du débarras. En réalité, ce n’est pas seulement l’avis de R. Juda, mais aussi celui des autres sages, puisqu’il y est dit ensuite: selon les autres sages, si l’on n’a pas opéré l’examen le soir du 14, on examinera en ce même jour.

Pnei Moshe non traduit

מתניתא אמרה וכו'. כלומר הא ודאי שמעינן לה ממתניתין דלקמן בפרקין דבדיקת היום הוי בדיקה כדקתני ר' יהודה אומר וכו' ולא סוף דבר אליבא דר''י בלחוד. אלא אפילו ממלתייהו דרבנן שמעינן דבדיקת היום מיהת בדיעבד הוי בדיקה כדקאמרי לא בדק וכו' אלא הא דקמיבעיא לן וצריך לבדוק לאור הנר אפילו בבדיקת היום או שבודק הוא לאור היום:

נשמעינ' מן הדא. דתנינן בתוספתא ריש מכילתין אין בודקין וכו' וניחא הא דקתני לא לאור הלבנה וכו' דאיכ' למימר דבבדיקת הלילה מיירי אלא לאור החמה בתמיה וכי יש חמה בלילה אלא הדא אמרה אפי' ביום צריך לבדוק לאור הנר:

לא סוף דבר וכו'. ולא תימא דדוקא בבית שאין בו אורה אלא אפילו יש בו אורה נמי צריך לבדוק לאור. הנר דהא לא לאור החמה קתני משמע אפי' במקום שהחמה זורחת בבית:

וְצָרִיךְ לִבְדּוֹק לָאוֹר הַנֵּר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אֵין בּוֹדְקִין לֹא לְאוֹר הַחַמָּה וְלֹא לְאוֹר הַלְּבָנָה וְלֹא לְאוֹר הַכּוֹכָבִים אֶלָּא לְאוֹר הַנֵּר. נִיחָא לֹא לְאוֹר הַלְּבָנָה וְלֹא לְאוֹר הַכּוֹכָבִים (אלֹא) [וְלֹא] לְאוֹר הַחַמָּה. וְכִי יֵשׁ חַמָּה בַלַּיְלָה. הָדָא אָֽמְרַה. אֲפִילוּ בַיּוֹם צָרִיךְ לִבְדּוֹק לְאוֹר הַנֵּר. לֹא סוֹף דָּבָר בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אוֹרָה. אֶלָּא אֲפִילוּ בַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אוֹרָה אֲפִילּוּ בְיוֹם צָרִיךְ לִבְדּוֹק לְאוֹר הַנֵּר.

Traduction

Faut-il examiner à la clarté d’une lumière? On peut résoudre la question de ce qu’il est dit: on n’opérera cet examen ni à la clarté du soleil, ni à la lumière de la lune, ni à la lueur des étoiles, mais à l’aide d’une lampe; or, on comprend l’interdit d’user de la lumière de la lune et de celle des étoiles;mais à quoi bon interdire celle du soleil? Brille-t-il la nuit? Cela prouve que, même le jour, il faut examiner avec une lampe. De plus, non seulement dans une maison où les rayons du soleil ne pénètrent pas, mais aussi lorsqu’ils y pénètrent et même le jour, il faut examiner avec une lampe.

מְבוֹאוֹת הָאֲפֵלִין מָהוּ שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לְבוֹדְקָן כַּתְּחִילָּה לְאוֹר הַנֵּר. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין אָֽמְרִין. לֹא כְמַה דְהוּא מִנְהַר בַּלַּיְלִיָּא הוּא מִנְהַר בַּיּומָמָא. דְּאָמַר רַב הוּנָא. כַּד הֲיִנָן עָֽרָקִין בְּאִילֵּין בּוֹטִיתָא דְּסִדְרָא רַבָּא הָיוּ מַדְלִיקִין עָלֵינוּ נֵירוֹת. בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ כֵיהִים הָיִינוּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא יוֹם. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיוּ מַבְהִיקֵין הָיִינוּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא לַיְלָה. וַתְייָא כַיי דָמַר רִבִּי אַחֲווָא בַּר זְעִירָא. נֹחַ בִּכְנִיסָתוֹ לַתֵּיבָה הִכְנִיס עִמּוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ כֵיהוֹת הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יוֹם. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיוּ מַבְהִיקוֹת הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא לַיְלָה. לָמָּה. יֵשׁ חַיָּה אוֹכֶלֶת בַּיּוֹם וְיֵשׁ חַיָּה אוֹכֶלֶת בַּלַּיְלָה. וְהָא כְתִיב צוֹהַר תַּֽעֲשֶׂ֣ה לַתֵּיבָה. כְּמָאן דְּאָמַר. לֹא שִׁימְשׁוּ הַמַּזָּלוֹת בִּשְׁנַת הַמַּבּוּל.

Traduction

Dans les ruelles sombres, est-il permis à priori d’examiner avec une lampe, même au jour (puisqu’en raison de l’ombre, la lumière doit produire son effet)? Des paroles des rabbins il résulte une réponse négative, et même là une lumière allumée le jour ne brille pas autant que la nuit. Ainsi R. Houna raconte: lorsque pour éviter nos ennemis nous nous cachions dans les voûtes sombres, sises derrière la grande salle d’études (4)J. Lévy propose de lire: dans les cavernes de Tibériade. V. Midrash Rabba sur (Gn sect. 31., nous allumions des lampes; lorsqu’elles pâlissaient, nous reconnaissions l’arrivée du jour; et lorsqu’elles brillaient, il faisait nuit. C’est conforme à ce qu’a dit R. Ahia b. Zeira: lorsque Noé entra dans l’arche, il emporta avec lui des perles et des pierres précieuses; lorsqu’elles pâlissaient, il savait que c’est le jour, et lorsqu’elles brillaient, il reconnaissait la nuit. Or, c’était important pour lui, afin de pourvoir à la subsistance des animaux qui mangent le jour (5)B. Sanhedrin 108b. et de ceux qui se nourrissent la nuit. -Mais n’est-il pas dit (Gn 6, 16): tu feras du jour (une fenêtre) à l’arche? -C’est que (dit-on), pendant le déluge, les planètes ne fonctionnaient pas (étant sans clarté), et l’on ne savait ni quand il faisait jour, ni quand il faisait nuit (6)Midrash, ib., n° 25..

Pnei Moshe non traduit

מבואית האפילין ביום מהו שיהא צריך לכתחלה לבדקן לאור הנר. וכלומר דמיבעיא ליה אי מהני בהו אור הנר ביום הואיל ואפילין הן וכלילה חשיבא ויכול אף לכתחילה לבדוק בהן ביום ופשיט הש''ס דממילהון דרבנן דלקמן שמעינן דלא כמה היא דמנהרי אור הנר בלילה הוא מנהר ביממא ואפי' במקום האפל דאמר רב הונא כד הוינן ערקין מפני האויבים ומסתתרין עצמן באילין בוטיתא הן המקומות האפילין שאחורי הבית המדרש הגדול והיו מדליקין וכו' והיו כהות ביום:

ואתייא. הא כהאי דאמר רבי אחייא נח היה מכניס עמו לתיבה אבנים טובות ולסימן שבשעה שהיו כהות וכו' ולמה היה צריך לסימן זה מפני שיש חיה אוכלת ביום כו' והיה צריך לידע זמן אכילתן:

והא כתיב צוהר תעשה לתיבה. ויכול היה לראות דרך החלון ומשני כמ''ד שלא שימשו המזלות בשנת המבול ולדידיה האי צהר תעשה שתכניס עמך דבר המצהיר ומנהיר:

רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. בָּתֵּי כְנֵיסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת מָהוּ שֶׁיְּהוּ צְרִיכִין בְּדִיקָה. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. שֶׁכֵּן מַכְנִיסִין לְשָׁם בְּאִבָּרִיּוּת וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים. וַתֵי פְשִׁיטָא לֵיהּ וְהָכֵנִי צְרִיכָה לֵיהּ. הוֹאִיל וְאוֹרָן מְרוּבֶּה. מָהוּ שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לְבוֹדְקָן כַּתְּחִילָּה בַיּוֹם לְאוֹר הַנֵּר.

Traduction

R. Jérémie demanda s’il faut procéder à cet examen dans les synagogues et les salles d’études. A quel cas cette question s’applique-t-elle? (Comment y supposer la présence du pain)? On en apporte pour nourrir le samedi les étrangers de passage, ou pour certains repas exceptionnels des néoménies. -Mais alors ne va-t-il pas sans dire que l’examen est exigible? -La question était nécessaire, parce qu’en raison de la grande clarté qui règne dans ces salles, on se demandait s’il ne suffisait pas de les examiner au jour, sans recourir à la lumière.

Pnei Moshe non traduit

מר צריכת ליה. מפני מה מספקא ליה ומהיכי תיתי שיהו צריכין בדיקה. וקאמר משום שכן מכניסין חמץ לשם בשבתות שאוכלין שם חזני בה''כ וכן בר''ת שהיו סועדין שם סעודות בעת קידוש החדש כדאמר בסנהדרין. ופריך א''כ ותהא פשיטא ליה דצריכין בדיקה ומשני להכן הוא דמיבעי ליה הואיל ואורן מרובה מהו שיהא צריך לבודקן בתחלה ביום לאור הנר או דילמא מכיון דאורן מרובה בודק הוא לאור היום:

Psa'him

Daf 2a

רִבִּי יוֹסֵה בְעֵי. חֲצֵירוֹת שֶׁהִּירוּשָׁלִַם שֶׁאוֹכְלִין שָׁם חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נְזִיר. מָהוּ שֶׁיְּהוּ צְרִיכִין בְּדִיקָה. בְּלֹא כֵן אֵיכָן בְּדוּקוֹת מִן הַנּוֹתָר. ייָבֹא כְהָדָא תַנָּא רִבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵי דְּרִבִּי לֵוִי. נִידָּה חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת. [כֹּהֶנֶת אֵינָהּ חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת. נִידָּה 2a כֹהֶנֶת חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת.] שֶׁלֹּא תַחֲלוֹק בֵּין נִידָּה לְנִידָּה. אוֹף הָכָא שֶׁלֹּא תַחֲלוֹק בֵּין בִּיעוּר לְבִיעוּר. תַּנֵּי רִבִּי גַמְלִיאֵל בַּר אִינְייָנִי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. נִידָּה שֶׂהִיא מַפְסֶקֶת כָּל שִׁבְעָה חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת. כֹּהֶנֶת שֶׁהִיא טוֹבֶלֶת בְּכָל יוֹם אֵינָהּ חוֹפֶפֶת וְאֵינָהּ סוֹרֶקֶת. אָמַר לֵיהּ. לְשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם נִצְרְכָה.

Traduction

De même, R. Yossé demanda si dans les cours de Jérusalem, où l’on mange les gâteaux d’actions de grâces et les flancs offerts par le naziréen (7)Casuistique Neta' Schaschouim, section 1, 7., l’examen est nécessaire: ne sont-elles pas déjà à l’abri de tout soupçon, puisqu’il faut avoir souci de ne laisser aucun reliquat, sous peine de le brûler dès le matin (Lv 7, 15)? -C’est que le présent cas est conforme à ce qu’a dit plus loin (2, 7) R. Zakharia, gendre de R. Levi: les femmes, après les menstrues (au moment de prendre le bain légal), doivent ramasser leurs cheveux à la main et les peigner (pour qu’à l’aide de cette séparation l’eau puisse bien y pénétrer); mais si la femme d’un cohen se purifie pour manger l’oblation (ses bains sont plus fréquents), elle est dispensée de cet usage; enfin, lorsque cette dernière prend le bain légal après les menstrues, elle devra faire comme les autres femmes, afin qu’il n’y ait pas de distinction entre une femme menstruée et une autre. Il en sera donc de même ici pour la question de l’examen pascal entre les cours ordinaires et celles où l’on mange des sacrifices. R. Gamliel b. R. Iniouna expliqua devant R. Mena que cela ne prouve rien: la menstruée qui a interrompu les bains pendant une période de 7 jours doit, pour cette raison, procéder à la séparation des cheveux (même si elle est femme de cohen); tandis que la femme de cohen qui prend le bain pour consommer des objets sacrés est dispensée de la préparation des cheveux, en raison de la fréquence des bains. -Non, lui répondit R. Mena, il a fallu dire que cette dernière y est aussi soumise, parce qu’on n’établit pas de distinction d’avec celle qui (en dehors des menstrues) s’observe chaque si elle n’a pas de gonorrhée (cas semblable à la purification journalière du cohen pour les consommations sacrées).

Pnei Moshe non traduit

חלות תודה. ויש בהן חמץ. ופריך ובלא כך וכי אין בדוקות מן הנותר שהיו צריכין לבדוק בכל פעם אם יש איזה נותר מהן כדי לשורפו וא''כ למה צריך בדיקה עכשיו הלא כבר בדוקות הן וקאמר הש''ס דיבא הך דינא כהדא דתני ר' זכריה נדה חופפת וסורקת מפני החציצה אבל כהנת שטובלת מפליטת שכבת זרע כדי לאכול בתרומה אינה צריכה חפיפה וסריקה מפני שנזהרת מדבר החוצץ ונדה כהנת חופפת וסורקת כדי שלא תחלוק בין נדה לנדה ואוף הכא נמי כן דמ''מ צריכות בדיקה:

שלא לחלוק בין ביעור לביעור. כלומר שלא לחלוק בין מקומות הצריכות בדיקה כדי לבער ובין חצירות אלו:

תני ר''ג וכו'. טעמא מפרש מה ראו לחלק בין נדה לכהנת. א''נ ר''ג פליג אהא דלעיל דאפי' נדה כהנת ס''ל א''צ חפיפה וסריקה הואיל והיא טובלת בכל יום כלומר דשכיחא לה טבילה בכל זמן מפני התרומה:

א''ל. ר' מנא:

לשומרת יום כנגד יום נצרכה. כלומר הא דקתני דנדה כהנת צריכה חפיפה וסריקה שלא תחליק היינו בין נדה שומרת יום כנגד יום הוא דקאמר דכל נדה שטבלה לאחר ז' ימי נדה שומרת יום כנגד יום בימי זיבה שהן בין ימי נדה לימי נדה כדין זבה דאורייתא ואם ראתה יום אחד שומרת יום שלאחריו אם תראה עוד ועד ג' ימים הויא זבה ואם לא ראתה טובלת ביום השני והרי לא הפסיקה אלא יום אחד בין טבילת נדה ובין טבילת שומרת יום כנגד יום ואעפ''כ צריכה חפיפה וסריקה א''כ שפיר קאמר שלא תחלוק בין נדה כגון זו או לבין נדה כהנת ולעולם צריכה חפיפה וסריקה:

חוֹרֵי הַבָּיִת הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים וְהַיָּצִיעַ וְהַחַדּוּת וְהָעֲלִייָה וְגַג הַבַּד וְגַג הַמִּגְדָּל בֵּית הַתֶּבֶן וּבֵית הַבָּקָר וּבֵית הָעֵצִים וּבֵית הָאוֹצָרוֹת אוֹצְרוֹת הַיַּיִן וְאוֹצְרוֹת הַשֶּׁמֶן וְאוֹצְרוֹת הַפֵּירוֹת אֵינָן צְרִיכִין בְּדִיקָה. נִיחָא הָעֶלְיוֹנִים. וְהַתַּחְתּוֹנִים. הָדָא אָֽמְרָה. לֹא חָשׁוּ לִנְפִילָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. תִּיפְתָּר שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן סְמוּכִין לַכּוֹתֶל. אֶחָד לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה וְאֶחָד לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה. וְהָא תַנִּינָן חַדּוּת. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁלֹּא חָשׁוּ לִנְפִילָה. מִתְייָרֵא הוּא הַתִּינּוֹק לֵילֵךְ לְשָׁם. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא נִתְגַּלְגֵּל חָמֵץ לְשָׁם. תִּיפְתָּר בְּחַדּוּת שֶׁיֵּשׁ לָהּ לִיזְבִּיז. וְגַג הַבַּד וְגַג הַמִּגְדָּל. הָדָא דְתֵימַר. בִּגְבוֹהִין שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. אֲבָל אִם אֵינָן גְּבוֹהִין שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כָּאָרֶץ הֵם. וּבְאוֹתוֹ שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ חָמֵץ. אֲבָל בְּאוֹתוֹ שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ חָמֵץ אֲפִילוּ גָבוֹהַּ כַּמָּה צָרִיךְ בְּדִיקָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. וְיֵאוּת. כֵּן אֲנָן אָֽמְרִין. הָדָא פִיפְייָארוֹת אֲפִילוּ גָבוֹהַּ כַּמָּה לֹא תְהֵא צָרִיכָה בְדִיקָה.

Traduction

Les trous trop élevés des murs de la maison (hors de la portée), ou ceux qui sont trop bas à terre, l’appentis, la citerne, les combles, le faîte d’un pressoir, le sommet d’une armoire, la grange au blé, l’écurie, le magasin au bois, la pièce aux trésors, le réservoir du vin, celui de l’huile, le grenier aux fruits, n’ont pas besoin d’être examinés. Cette dispense se comprend pour les trous supérieurs; mais, dans ceux du bas, n’est-il pas à craindre que du pain y soit tombé? La dispense même indique que l’on n’éprouve pas cette crainte. Selon R. Yossé, la dispense en ce cas est justifiée, parce qu’il s’agit de trous situés dans le même mur, l’un au-dessus de dix palmes, l’autre au-dessous de dix (8)Dans cette cavité latérale, quoique basse, il ne peut guère rien tomber.. -Mais n’a-t-on pas dit aussi que l’on dispense de l’examen les citernes (qui forment un creux du sol où des objets peuvent tomber facilement)? Cette dispense indique que l’on ne suppose pas un tel accident, et il n’est pas à supposer qu’un enfant y laisse tomber du pain, parce que la peur le détourne de ce côté. -Mais n’y a-t-il pas à craindre qu’en marchant on y pousse des miettes de pain? On peut admettre qu’il s’agit d’une telle cavité pourvue d’un rebord. Quant à la dispense pour le faîte d’un pressoir, ou le sommet d’une armoire, elle a seulement lieu si ces emplacements sont situés à plus de 3 palmes du sol; mais, à une distance moindre, on les assimile au sol, et, par suite de la possibilité d’amener du pain, l’examen est exigible; de plus, il s’agit du cas où l’on n’y a jamais placé de pain, car si l’on s’en est servi à cet effet, il faut l’examiner, à quelle hauteur que soit situé cet emplacement. Ce dernier avis, ajoute R. Mena, est exact; sans quoi, l’on dirait qu’à l’égard des treillages (9)En branches fines de l'arbuste Papyrus (? Papiari)., s’ils sont à une grande hauteur, il ne faut pas non plus les examiner (en réalité cet examen est dû). –

Pnei Moshe non traduit

חורי הבית וכו'. תוספתא בפרק קמא והתם גריס ואוצרות של תבואה וגירסא דהכא יותר ניחא דבית אוצרות דרישא היינו של תבואה ואוצרות דסיפא אוצרות הפירות הן:

ניחא העליונים. דא''צ בדיקה שאין דרך להשתמש במקום הגבוה:

והתחתונים. בתמיה דקס''ד התחתונים הסמוכין לארץ וליחוש שמא נפל חמץ בהן:

הדא אמרה לא חששו לנפילה. דמכיון שהן סמוכין לארץ אינן נוחין להשתמש בהן ולנפילת חמץ לשם לא חיישינן:

אמר ר' יוסי דלא היא דמהכא לא שמעי' מידי דתיפתר דתחתונים דקתני לאו תחתונים ממש אלא שהיו שניהם סמוכים לכותל וכו' כלומר בין העליונים ובין התחתונים דקתני שניהן סמוכין לכותל הן והיינו שהחורין בתוך הכותל הן אלא העליונים קרא התנא לאותן שהן למעלה מעשרה ולאותן שהן למטה מעשרה קרי להו תחתונים ומכיון שהחורין בכותל הן לא שייכא בהו נפילת חמץ ולעולם אימא לך בעלמא חיישינן לנפילה:

והא תנינן חדות. שהיא חפירה בקרקע ובבנין שפיר שייך נפילה לשם ואפ''ה קתני א''צ בדיקה א''כ הדא אמרה לא חשו לנפילה ודחי לה הש''ס דמהכא נמי לא ש''מ מידי לפי שמתיירא הוא התינוק לילך לשם שמא יפיל לתוך החפירה וכלומר דהא עיקר חששא דס''ד למיחש הכא אינה אלא מפני התינוקת דאין דרך בני אדם גדולים להשתמש בהן ולהכניס שם חמץ ולפיכך נמי גבי חורין דאין דרך להשתמש בהן אלא התינוקת הלכך בין חור שהוא למעלה מעשרה ובין שהוא למטה מעשרה לגבי התינוקת גבוהין הן ואין דרכן לתת חמץ לשם ואינן צריכין בדיקה:

וחש לומר. והא אכתי איכא למיחש שמא נתגלגל חמץ לשם. ומשני דמיירי בחדות שיש לה ליזבז והיא שפה סביב וליכא למיחש שנתגלגל לתוכה:

וגג הבד וגג המגדל. קתני א''צ בדיקה:

הדא דתימר בגבוהין ג' טפחים. כלומר שהגג שלהן גבוה ג' טפחים סביב סביב כמין מעקה דלא ניחא תשמישתיה על גבן אבל אם אין להן מעקה סביב גבוה ג' טפחים כארץ הן חשובין דניחא תשמישתיהו לתת על גבן וצריכין בדיקה:

ובאותו שלא נשתמש בו חמץ. כלומר וכל אלו דקחשיב שא''צ בדיקה דיקא בידוע שלא נשתמש בו חמץ וקמ''ל דלא חיישינן דילמא נשתמש בו חמץ ולאו אדעתיה אלא מכיון דאין דרך להשתמש שם מסתמא אין צריך בדיקה אבל אם לפעמים נשתמש חמץ באותו מקום אפילו גבוה כמה צריך בדיקה:

אמר רבי מנא ויאות. שפיר הוא דודאי צריך בדיקה:

כן אנן אמרין. כלומר דאי לא תימא הכי וכי כן אנן אמרין:

הדא פיפייארות. והוא כלי ארוג מקנים ועשוי כמין סריגי חלונות ונותנין חפצים ומאכלים בתוך הסריגים שעשויין כמין חורין חורין:

ואפילו גבוה כמה. כלומר בגבוה הרבה תאמר נמי לא תהא צריכה בדיקה. בתמיה אלא ודאי במקום שמדרך להשתמש בו חמץ צריך בדיקה:

פיפייארות. דוגמתו שנינו בפי''ו דכלים אפיפיירות שעשה להן קנים מלמטן למעלה לחיזוק טהורה:

תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מִיטָּה שֶׁהִיא חוֹצֶצֶת בְּתוֹךְ הַבָּיִת וְעֵצִים וַאֲבָנִים מוּנָחִין תַּחְתֶּיהָ. בּוֹדֵק צַד הַחִיצוֹן וְאֵינוֹ בּוֹדֵק צַד הַפְּנִימִי. מִפְּנֵי שֶׁעֵצִים וַאֲבָנִים מוּנָחִין תַּחְתֶּיהָ. הָא אִם אֵין עֵצִים וַאֲבָנִים מוּנָחִין תַּחְתֶּיהָ צָרִיךְ לִבְדוֹק צַד הַפְּנִימִי. הָדָא אָֽמְרָה (שֶׁלֹּא) חָשׁוּ לִנְפִילָה. אֲנִי אוֹמֵר. תִּינּוֹק (יָגַע) [רַגָּע] וְהִכְנִיס שָׁם חָמֵץ.

Traduction

On a enseigné: lorsqu’un lit, par sa situation, sépare une pièce en deux parts, qu’il y a des pierres et du bois au-dessous (formant une clôture complète), on devra examiner le côté extérieur, non l’intérieur. Or, c’est à cause de la présence des pierres et du bois qu’il y a dispense (il n’est plus possible alors d’admettre qu’une parcelle ait passé de l’autre côté); mais sans leur présence, l’examen du côté intérieur serait exigible; n’est-ce pas reconnaître la crainte que du pain ait glissé là, malgré la situation basse du lit? Il se peut, fut-il répondu, qu’un enfant ayant touché au pain ait glissé sous le lit et qu’il ait laissé des miettes.

Pnei Moshe non traduit

תני רשב''ג אומר וכו'. סיפא דתוספתא דלעיל היא:

מטה שהיא חוצצת בתוך הבית. שהיא חולקת את כל הבית ומגעת מכותל לכותל ואינו יכול לעבור להשתמש בצד הפנימי כגון שהמטה גבוה היא ואם עצים ואבנים מונחין תחתיה אינו יכול להשתמש באותו צד לא דרך עליה ולא דרך תחתיה הלכך בודק צד החיצון בלבד וא''צ לבדוק צד הפנימי:

מפני שעצים ואבנים וכו'. ומדייק הש''ס טעמא שעצים ואבנים מונחין תחתיה הא לאו הכי צריך לבדוק גם צד הפנימי א''כ הדא אמרו חשו לנפילה שהרי מ''מ לא ניחא ליה תשמישתיה תחתיה אי לאו דטעמא דחיישינן שמא מאיליו נפל שם חמץ ודחי לה הש''ס דלעולם בעלמא במקום שאין דרך להשתמש ולהכניס שם חמץ לא חיישינן לנפילה והכא היינו טעמא לפי שאני אומר חינוק נגע. הגיע לתחתיה והכניס שם חמץ לצד הפנימי הלכך דוקא אם עצים ואבנים מונחין תחתיה שאין התינוק יכול לעבור דרך תחתיה אז א''צ לבדוק צד הפנימי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source