Vayedaber

משנה: אֵין שׁוֹרִין אֶת הַמּוּרְסָן לַתַּרְנְגוֹלִים אֲבָל חוֹלְטִין. הָאִשָּׁה לֹא תִשְׁרֶה אֶת הַמּוּרְסָן שֶׁתּוֹלִיךְ בְּיָדָהּ לַמֶּרְחָץ אֲבָל שָׁפָל הִיא בִּבְשָׂרָהּ יָבֵשׁ. לֹא יִלְעוֹס אָדָם חִטִּים וְיִתֵּן עַל גַּבֵּי מַכָּתוֹ בַפֶּסַח מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצוֹת׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אם נתן. לתוך החרדל יאכל מיד מפני שהחרדל חד ואינו ממהר להחמיץ כמו החרוסת אבל בחרוסת מודה ת''ק לר''מ דאסור:

לא ילעוס. לא יכוס בשיניו:

מפני שהן מחמיצות. מחמת הרוק שהרוק מחמיץ הוא:

מתני' אין נותנין את הקמת לא לתוך חרוסת. הוא דבר שיש בו חומץ ומים ועשו כדי לטבול בו:

ולא לתוך החרדל. אם יש בו מים:

ור''מ אוסר. אף אם נתן לתוך החרדל דקסבר החרדל שיש בו מים מחמיץ לאלתר כמו החרוסת ואין הלכה כר''מ:

לא במשקין ולא במי פירות. אף על גב דכתיב במים גלתה התורה מדכתיב ובשל מבושל מ''מ:

אבל סכין. אותו בשעת צלייתו בשמן או בשאר מי פירות:

ומטבילין אותו בהן. בשעת אכילתו ולא אמרינן שמבטל טעמו:

מי תשמישו של נחתום. שמצנן בהן ידיו בשעה שהוא עורך ומקטף את המצה:

ישפכו. ודוקא במקום מדרון שלא יהו מכונסים במקום אחד ויתחמצו:

שתוליך בידה למרחץ. לשוף בו בשרה מפני שמחמין בשרייה:

אבל שפה היא על בשרה. במורסן יבש. ואף על פי שהזיעה יוצאת על בשרה דזיעת אדם אינה מחמצת:

מתני' אין שורן את המורסן. במים צוננים וכ''ש בפושרין כדי לתת לתרנגולין מפני שממהרין להחמיץ אבל חולטין אותן במים רותחין שכל זמן שהן רותחין אינם מחמיצין והאידנא נהיג עלמא איסורא אפילו בחליטה ברותחין:

רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זַיִת כָּבוּשׁ אוֹמֵר עָלָיו. בּוּרֵא פְרִי הָעֵץ. רִבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 18b יָרָק שָׁלוּק אוֹמֵר עָלָיו. שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִדְבָרוֹ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מַתְנִיתָה מְסַייְעָה לְרִבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת. אֲבָל לֹא כְבוּשִׁין וְלֹא שְׁלוּקִין וְלֹא מְבוּשָּׁלִין. אִם בְּעֵיינָן הֵם יֵצֵא בָהֶם יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. מָאן יְדַע מִשְׁמַע מִן רִבִּי יוֹחָנָן יְאוּת. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אוֹ רִבִּי בִנְיָמִין. לֹא רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. וְעוֹד מִן הָדָא. מִן מַה דַאֲנָן חַמְיִין רַבָּנִין עָלִין לַבְרִייָתָה וְנָֽסְבִין תּוּרְמוּסִין וּמְבָֽרְכִין עֲלֵיהוֹן. בּוֹרֵא פְרִי הָאֲדָמָה. וְתוּרְמוּסִין לֹא שְׁלוּקִין הֵן. אִין תֵּימַר. שַׁנִייָא הִיא. שֶׁאָֽמְרָה תוֹרָה מְרוֹרִים. תּוּרְמוּסִין כֵּיוָן שֶׁשְּׁלָקָן בָּֽטְלָה מָרָתָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. ולֹא פְלִיגִין. זַיִת עַל יְדֵי שֶׁדַּרְכּוֹ לֵיאָכֵל חַי. אֲפִילוּ כָבוּשׁ בְּעֵינוֹ הוּא. יָרָק כֵּיוָן שֶׁשְּׁלָקוֹ נִשְׁתַּנָּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

זית כבוש. כמו שכובשין זיתים במלח כדי למתקן נשאר ברכתו עליו כמו בתחלה. ועיקרא דמילתא לעיל בפ' כיצד מברכין גריס לה בהלכה א' ומייתי לה הכא אגב דלקמן:

ירק שלוק. פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא כך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה''ה לכבוש:

מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות וכו'. כלומר דר''ז מתמה על הא דר' שמואל מחזק דבריו של ר' בנימין בשמיה דר' יוחנן וכי מי יודע למימר שפיר טפי משמיה דר' יוחנן ר' חייה בר בא או ר' בנימין בר יפת לא ר' חייה בר בא דהא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתא מפומיה:

ועוד. ראייה מן הדא לדר' חייה משמי' דר' יוחנן:

מן מה שאנו רואין דרבנן עלין לברייתה. להבראה א''נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מועט קודם הליכתן לבית המדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בורא פרי האדמה וכי תורמסין לא שלוקין הן אלמא דכבעינן נחשבו ולא נשתנה הברכה וא''כ הני רבנן לא עבדי כדדייקת ממתני':

אין תימר שניא הוא. שאמרה תורה מרורים. כלומר וכ''ת לעולם בעלמא שלוק לאו כבעינו נחשב וכדמשמע ממתני' והא דאלו רבנן מברכין על התורמס שלוק כמו שהוא בעין היינו טעמייהו דאינהו סברי שנייא היא מתני' דטעמא מפני שאמרה התורה מרורים וכיון ששלקן או כבשן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין יוצאין בהן אבל התורמס הזה מכיון שהוא מר מאוד וצריך לשלקו הרבה והרבה עד ז' פעמים ולפיכך הוא דנשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר הוא מר כמקודם:

תורמסין כיון ששלקן בטלה מרתן. כלומר הא ודאי ליתא דתורמסין נמי כששולקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ''ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה''א ואפ לו אם נשלקו הרבה א''כ ע''כ דטעמייהו דשלוק לעולם נחשב היא כבעין לענין ברכה ודלא כרבי בנימין בר יפת:

אמר רבי יוסי בר' בון דמעיקרא ל''ק על הני תרתי שמעתתא משמיה דרבי יוחנן ולא פליגין כלל הא דרבי חייה בר בא ודרבי בנימין בר יפת דהא דקאמר רבי חייה בזית כבוש הוא דקאמר שכן זית ע''י שדרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא כבוש או שלוק הלכך אפי' הוא כבוש כבעינו היא ולא נשתנה ברכתו אבל הא דרבי בנימין בר יפת בירק היא ואין דרך לאכלו חי ומכיון שנשלק דרכו להיות נשתנה ע''י כך הלכך הלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה:

מתניתא. דידן מסייע לר' בנימין בר' יפת דקתני אבל לא כבושין וכו' אלמא דכבוש ושלוק חד דינא אית להו ולא נחשבו כבעין והלכך אין יוצאין בהן:

הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי אָמַר מִשּׁוּם אָבִיו. אֵי זוֹ הִיא הַמְּעִיסָּה. הַנּוֹתֵן חַמִּין לְתוֹךְ קֶמַח. חֲלִיטָה. קֶמַח לְתוֹךְ חַמִּין. וְהָכָא בֵין חַמִּים לְתוֹךְ מוּרְסָן בֵּין מוּרְסָן לְתוֹךְ חַמִּין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' תני וכו'. בתוספתא היא בריש פ''ק דחלה ומייתי לה הש''ס שם על המתני' המעיסה והחליטה דהתם:

והכא. דקתני במתנית' אבל חולטין סתמא ולא אשכחן עלה לחלק אלא בין חמין לתוך מורסין ובין מורסין לתוך חמין מותר בשיש בהן שמנונית בהחמין והלכך לעולם מותר:

גמ' ובלבד שלא ישהא. את הקמח בתוך החרדל:

מפני שהוא משהא. כלומר לפעמים משהא הוא באכילתו ובתוך כך הוא מחמיץ:

בְּשֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שַׁמְנוּנִית. מָלוּגְמָא שֶׁנִּסְרְחָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. זָקוּק לְבָעֵר. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין זָקוּק לְבָעֵר. מָאן דְּאָמַר. זָקוּק לְבָעֵר. בְּשֶׁנִּתְחַמְּצָה וְאַחַר כָּךְ נִסְרְחָה. וּמָאן דְּאָמַר. אֵינוֹ זָקוּק לְבָעֵר. בְּשֶׁנִּסְרְחָה וְאַחַר כָּךְ נִתְחַמְּצָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מלוגמא. מקמח שנעשית לרפואה ונסרחה עד שנפסלה מאכילת כלב:

בשנתחמצה ואח''כ נסרחה. דמכיון שכבר נתחמצה מקודם חל עליה חובת הביעור:

משנה: אֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לֹא לְתוֹךְ חֲרוֹסֶת וְלֹא לְתוֹךְ חַרְדָּל אִם נָתַן יֹאכַל מִיָּד וְרִבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. אֵין מְבַשְּׁלִין אֶת הַפֶּסַח לֹא בְמַשְׁקִין וְלֹא בְמֵי פֵרוֹת אֲבָל סָכִין וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ בָהֶן. מֵי תַשְׁמִישָׁיו שֶׁל נַחְתּוֹם יִשָּֽׁפְכוּ מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצִין׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אם נתן. לתוך החרדל יאכל מיד מפני שהחרדל חד ואינו ממהר להחמיץ כמו החרוסת אבל בחרוסת מודה ת''ק לר''מ דאסור:

לא ילעוס. לא יכוס בשיניו:

מפני שהן מחמיצות. מחמת הרוק שהרוק מחמיץ הוא:

מתני' אין נותנין את הקמת לא לתוך חרוסת. הוא דבר שיש בו חומץ ומים ועשו כדי לטבול בו:

ולא לתוך החרדל. אם יש בו מים:

ור''מ אוסר. אף אם נתן לתוך החרדל דקסבר החרדל שיש בו מים מחמיץ לאלתר כמו החרוסת ואין הלכה כר''מ:

לא במשקין ולא במי פירות. אף על גב דכתיב במים גלתה התורה מדכתיב ובשל מבושל מ''מ:

אבל סכין. אותו בשעת צלייתו בשמן או בשאר מי פירות:

ומטבילין אותו בהן. בשעת אכילתו ולא אמרינן שמבטל טעמו:

מי תשמישו של נחתום. שמצנן בהן ידיו בשעה שהוא עורך ומקטף את המצה:

ישפכו. ודוקא במקום מדרון שלא יהו מכונסים במקום אחד ויתחמצו:

שתוליך בידה למרחץ. לשוף בו בשרה מפני שמחמין בשרייה:

אבל שפה היא על בשרה. במורסן יבש. ואף על פי שהזיעה יוצאת על בשרה דזיעת אדם אינה מחמצת:

הלכה: [תַּנֵּי.] אֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לֹא לְתוֹךְ חֲרוֹסֶת אוֹ לְתוֹךְ חַרְדָּל. אִם נָתַן יֹאכַל מִיָּד וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁהֵא. רִבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁהֵא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' תני וכו'. בתוספתא היא בריש פ''ק דחלה ומייתי לה הש''ס שם על המתני' המעיסה והחליטה דהתם:

גמ' ובלבד שלא ישהא. את הקמח בתוך החרדל:

מפני שהוא משהא. כלומר לפעמים משהא הוא באכילתו ובתוך כך הוא מחמיץ:

רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הָיָה לֹו יַיִן קוֹסֵס. יְהַב בְּגַוֵּיהּ שְׂעָרִין בְּגִין דְּיִתְמַע. שְׁאַל לְרִבִּי אִימִּי. אֲמַר לֵיהּ. צְרִיךְ אַתְּ לְבָעֵר. [רִבִּי חֲנִינָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי כִּהַיי הֲיָה לֵיהּ דְּבַשׁ מְזוּייָף בְּסוֹלֶת. שָׁאַל לְרִבִּי מָנָא. אָמַר לֵיהּ. צָרִיךְ אַתְּ לְבָעֵר.] חַד מִן אילֵּין דְּרִבִּי כִירַיי הֲוָה לֵיהּ גָּֽרְבִין דִּמְשַׁח בְּגַו אוֹצְרֵהּ דְחִיטַּיָּא שְׁאַל לְרַבָּנִין. אָֽמְרִין לֵיהּ. אֵיזִיל גְּרוֹף תּוֹחְתֵּיהֶן. הוֹרֵי רִבִּי אִימִּי בְאִילֵּין גַּרְבָּיַיא דְּכוּתָחָא. מְמַלֵּא אוֹתָן מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לָעֵת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

היה לו יין קוסס. שמתחיל להיות חומץ ונתן לתכו שעורין בשביל שיהא חומץ חזק:

צריך אתה לבער. משום שבשעה שנתן השעורין לתוכו עדיין לא היה חומץ כ''כ שיהא צופדן:

מזויף בסולת שאל לר' מנא. משום דהיה סבור הואיל ומי פירות אינן מחמיצין אפשר דאין בכך כלום וא''ל ר' מנא צריך אתה לבער שאף על פי כך כשהסולת מעורב בו ונשתהא הרבה בא לידי חימוץ. הוה ליה גרבין דמשח. חביות ומדות של שמן בתוך אוצר שהחיטים מונחות שם:

איזיל גרוף מן תוחתיהן. צריך אתה לגרוף ולנקות החיטים מתחת החביות שנתפזרו שם ולבערן:

באילין גורבייא דכותחא. אותן החביות והמדות שמניחין הכותח בתוכן ויש בהן חמץ כדרך שנותנין בהכותח:

והורי רבי אימי. שיהא ממלא אותן מים ג' ימים מעת לעת וזהו הכשירן להשתמש בהם בפסח:

הדרן עלך פרק כל שעה

מֵי תַשְׁמִישָׁיו שֶׁל נַחְתּוֹם יִשָּֽׁפְכוּ. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצִין׃ אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שׁוֹפְכָן בְּמָקוֹם אַשְׁבּוֹרֶן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שׁוֹפְכָן בְּמָקוֹם קַטַפֱרֵס. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מָאן דְּאָמַר. שׁוֹפְכָן בְּמָקוֹם אַשְׁבּוֹרֶן. כְּשֶׁהָיָה אַשְׁבּוֹרֶן גָּדוֹל. מָאן דְּאָמַר. בְּמָקוֹם קַטַפֱרֵס. כְּשֶׁהָיָה קַטַפֱרֵס גָּבוֹהַּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי פִינְחָס בְּשֵׁם רִבִּי אִילָא. הָכֵין הֲוָה הֲוִי בָהּ. שָׁרָה חִיטִין וּשְׂעוֹרִים בַּמַּיִם. נִתְחַמְּצוּ אֲסוּרוֹת. לֹא נִתְחַמְּצוּ מוּתָּרוֹת. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. שָׁרָה וּשְׂעוֹרִים בַּמַּיִם. נִתְבַּקְּעוּ הֲרֵי אֵילּוּ אֲסוּרוֹת. שְׁרָייָן בַּחוֹמֶץ מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁהַחוֹמֶץ צוֹפְדָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואית תניי תני שופכן במקום קטפרס. ומפרש ר' יוסה דלא פליגי דמ''ד שופכן במקום אשבירן בשהיה אותו המקום גבוה והמים יורדין למטה ואינן מתכנסין לפי שנתפזרין בירידתן על אורך מקום הגבוה אבל לא ישפכן בקטפרס שהיא מקום מדרון מפני שמתכנסין ומאן דמתיר לשפכן בקטפרס מיירי בשהיה מקום הקטפרס גדול ורחב הרבה מפני שהמים מתפשטין ואינן מתכנסין במקום אחד:

הכין הוה רבי כי הוי בה. כלומר הכין נמי הוה מתרץ רבי והוא ר' אילא כד הוי מקשה ורמו הברייתות אהדדי ומשני כדמשני ר' יוסה:

שרה חטים וכו'. ר' יוסה פליג וסבירא ליה דאם נתבקעו אסורות אע''פ שאין חמיצן ניכר ודוקא במים אבל אם שרה אותן בחומץ מותר:

מפני שהחומץ צופדן. מצמיתן ומחזקן ואינן מחמיצין:

אית תניי תני שופכן במקום אשבורן. הכי תני לה בתוספתא פ''ג שופכן במקום האשבורן ואין שופכין אותן במקום קטפרס מפני שמתכנסות ובאות לידי חימוץ:

אֵין לָשִׁין מַצָּה בְמַשְׁקִין אֲבָל מְקַטְּפִין אוֹתָהּ בְּמַשְׁקִין. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה. אֲנִי הָיִיתִי עִם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּסְפִינָה וְלַשְׁתִּי מַצָּתָן בְּמַשְׁקִין. אֵין לָשִׁין מַצָּה בְרוֹתְחִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹלְטִין. וְלֹא בְפוֹשְׁרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצִין. אֲבָל לָשִׁין אוֹתָן בְּצוֹנִין. וְהָא תַנִּינָן. כָּל הַמְּנָחוֹת נִילוֹשׁוֹת בְּפוֹשְׁרִין [וּמְשַׁמְּרָן שֶׁלֹּא יַחֲמִיצוּ]. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תַּמָּן הַדָּבָר מָסוּר לַכֹּהֲנִים וְהַכֹּהֲנִים זְרִיזִין הֵן. וְהָכָא הַדָּבָר מָסוּר לַנָּשִׁים וְהַנָּשִׁים עֲצֵילוֹת הֵן. לֹא צוּרְכָה דְלֹא. הַכֹּהֲנִים עַצְמָן מָהוּ שֶׁיְּלוֹשׁוּ מַצַָּתָן בְּפוֹשְׁרִין. ייָבֹא כְהָדָא תַנָּא. רִבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי. נִידָּה חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת. [כֹּהֶנֶת אֵינָהּ חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת. נִידָּה כֹהֶנֶת חוֹפֶפֶת וְסוֹרֶקֶת.] שֶׁלֹּא תַחֲלוֹק בֵּין נִידָּה לְנִידָּה. אוֹף הָכָא שֶׁלֹּא תַחֲלוֹק בֵּין מַצָּה לְמַצָּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וקאמר הש''ס יבוא זה כהדא דתנא ר' זכריה וכו'. לעיל בפ''ק בהלכה א' דאף נדה כהנת שהיא רגילה בטבילה לתרומה מ''מ לטבילת נדתה צריכה להיות חופפת וסורקת מקודם כדי שלא לחלוק בין נדה לנדה וה''נ שלא לחלוק בין מצה למצה בפסח אפי' הכהנים אין לשין בפושרין:

לא צריכא דלא וכו'. כלומר לא צריכא דקא מיבעיא לן אלא אם הכהנים עצמם ילושו מצתן בפסח בפושרין ומפני שהן רגילין בשמירה או לא:

ומשני תמן הדבר מסור לכהנים וכו'. והנשים עצילות הן ואין סומכין על שמירתן:

והא תנינן. בריש פ''ה דמנחות כל המנחות באות מצה וכו' ונילושות אם בפושרין וכו':

אין לשין מצה ברותחין. תוספתא שם מפני שהמים רותחין חולטין את העיסה ואינה נערכת יפה:

אין לשין את המצה במשקין וכו'. תוספתא היא בפ''ג:

כָּתוּב וּבָשֵׁ֥ל מְבוּשָּׁל בַּמָּ֑יִם. אֵין לִי אֶלָּא מַיִם. מְנַיִין לְרַבּוֹת שְׁאָר מַשְׁקִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבָשֵׁ֥ל מְבוּשָּׁל [מִכָּל מָקוֹם.] 19a עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. קַל וָחוֹמֶר. מָה אִם מַיִם שֶׁאֵינָן מְפִיגִין טַעֲמָן אַתְּ אָמַר. אָסוּר. שְׁאָר מַשְׁקִין שֶׂמְּפִיגִין טַעֲמָן לֹא כָל שֶׁכֵּן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עד כדון כר' עקיבא. דדריש לישנא יתירא בכ''מ לרבות הוא אבל לרבי ישמעאל דס''ל בכ''מ דברה תורה כלשון בני אדם שאר משקין מנא ליה וקאמר דמייתי להו בק''ו כדתני וכו':

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source