אֵית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שְׁמוּעָה קְרוֹבָה בְתוֹךְ שְׁלֹשִׁים. וּרְחוֹקָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. אֵית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שְׁמוּעָה קְרוֹבָה בְתוֹךְ שְׁנֵים עַשָׂר חוֹדֶשׁ. וּרְחוֹקָה לְאַחַר שְׁנֵים עַשָׂר חוֹדֶשׁ. רִבִּי אַבָּהוּ בִשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. שְׁמוּעָה קְרוֹבָה בְתוֹךְ שְׁלֹשִׁים וּרְחוֹקָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
הלכה כדברי מי שהוא אומר וכו'. דהלכה כדברי המיקל באבל:
אית תניי תני שמועה קרובה. נקראת כשהיא בתוך שלשים:
מְנַיִין לָאֵבֶל מִן הַתּוֹרָה שִׁבְעָה. וַיַּעַ֧שׂ לְאָבִ֛יו אֵבֶ֭ל שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ וּלְמֵידִין דָּבָר קוֹדֶם לְמַתַּן תּוֹרָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. וּפֶ֩תַח֩ אוֹהֶל מוֹעֵ֜ד תֵּֽשְׁב֨וּ יוֹמָ֤ם וָלַ֨יְלָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּשְׁמַרְתֶּ֛ם אֶת מִשְׁמֶ֥רֶת מִשְׁכַּן י֨י. כְּשֵׁם שֶׁשִּׁימֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ שִׁבְעָה. 15a כָּךְ אַתֵּם שִׁמְרוּ עַל אֲחֵיכֶם שִׁבָעָה. וּמְנַיִין שֶׁשִּׁימֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ שִׁבְעָה. וַיְהִ֖י לְשִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וּמֵ֣י הַמַּבּ֔וּל הָי֖וּ עַל הָאָֽרֶץ. ומִּתְאַבְּלִין קוֹדֶם שֶׁיָּמוּת הַמֵּת. אֶלָּא בָשָׂר וָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֶה עָתִיד לִהְיוֹת אֵינוֹ מִתְאַבֵּל עַד שֶׁיָּמוּת הַמֵּת. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא יוֹדֶעַ מֶה עָתִיד לִהְיוֹת שִׁימֵּר עַל עוֹלָמוֹ תְּחִילָּה. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. אֵילּוּ שִׁבְעַת יְמֵי אֲבְלוֹ שֶׁלְמְתוּשֶׁלַח הַצַּדִּיק. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כִּי שְׁ֛מֶן מִשְׁחַ֥ת י֙י עֲלֵיכֶ֑ם. כְּשֵׁם שֶׁנִּתְרַוִּיתֶם בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה כָּל שִׁבְעָה. כָּךְ אַתֶּם שִׁמְרוּ עַל אֲחֵיכֶם כָּל שִׁבְעָה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַל נָ֥א תְהִ֖י כַּמֵּ֑ת. תִּסָּגֵ֞ר. מַה יְמֵי הַמֵּת שִׁבְעָה אַף יְמֵי הֶסְגֵּר שִׁבְעָה. חַד בִּרְבִּי אֲמַר הָדָא דְרִבִּי יוֹחָנָן קוֹמֵי דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְלָא קִיבֵּל עֲלוֹי. אֲמַר. הָכָא עֲבַד לָהּ לְהֶסְגֵּר. וְהָכָא עֲבַד לָהּ לְהֶחְלֵט. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּיי. אַל נָ֥א תְהִ֖י כַּמֵּ֑ת. מַה יְמֵי הַמֵּת אֵינָן עוֹלִין. אַף יְמֵי הֶחְלֵט אֵינָן עוֹלִין. רִבִּי יִרְמְיָה וְרִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וַֽיִּתְּמ֔וּ יְמֵ֥י בְכִ֖י אֵ֥בֶל מֹשֶֽׁה׃ יְמֵ֥י שִׁבְעָה. בְכִ֖י שְׁנֵיִם. אֵ֥בֶל שְׁלֹשִׁים. וְאִית דִּמְחַלְּפִין. יְמֵ֥י שְׁנֵיִם. בְכִ֖י שִׁבְעָה. אֵ֥בֶל שְׁלֹשִׁים. רִבִּי יוֹסֵה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי חִייָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא. וְהָֽפַכְתִּ֨י חַגֵּיכֶ֜ם לְאֵ֗בֶל. מַה יְמֵי הַחַג שִׁבְעָה. אַף יְמֵי הָאֵבֶל שִׁבְעָה. אָמַר רִבִּי אִמִּי לְרִבִּי חִייָה בַּר בַּא. אוֹ מַה יְמֵי הַחַג שְׁמוֹנָה. אַף יְמֵי הָאֵבֶל שְׁמוֹנָה. אָמַר לֵיהּ. שְׁמִינִי רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא. אוֹ מַה הַעֲצֶרֶת יוֹם אֶחַד. אַף הָאֵבֶל יוֹם אֶחַד. אָמַר לֵיהּ. מִיכָּן לַשְּׁמוּעָה רְחוֹקָה. וְתַנֵּי כֵן. שְׁמוּעָה קְרוֹבָה יֵשׁ לָהּ שִׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים. וּרְחוֹקָה אֵין לָהּ שִׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
מכאן לשמועה רחוקה. היקשא לעצרת נמי ילפינן מהאי קרא ולשמועה רחוקה הוא דאתא שאינה נוהגת אלא יום אחד:
ר' יונה ור' חייה וכו'. מכאן למדנו לאבל שבעה דכתיב והפכתי חגיכם לאבל וגו':
ואית דמחלפין. ודרשי כסדר שהשנים הראשונים הן לבכי מדסמיך בכי לימי ומדלא כתיב בכי ימי אבל משה דריש לרבות שבעה שהן נוהגין ביותר משאר ימים שאחריהם ואבל לשלשים היא דאתיא:
אבל. רמז לשלשים:
בכי. רמז לשני ימים לבכי:
ימי. רמז לשבעה:
ולא קביל עלוי. ר''ל להאי דר' יוחנן לפי שהיה קשה לו ואמר הכא עבד לה להסגר דמקיש ימי המת לימי הסגר. והכא בנזיר שם דתנינן ימי הסגר של מצורע הרי אלו עולין למנין ימי הנזירות אבל ימי החלטו אין עולין לו ויליף ר' יוחנן מדכתיב אל נא תהי כמת מקיש ימי החלט למת מה ימי המת וכו' וסותרין הדרשות אהדדי. ובנזיר גריס איפכא וע''ש:
מה ימי המת שבעה אף ימי הסגר שבעה. כלומר דימי הסגר כתיב בהדיא שבעה ומדקאמר אל נא תהי כמת מכאן רמז לאבל ימי המת שבעה דשוין הן לימי הסגר. וגרסי' ולהא לקמן בפ''ז דנזיר בהלכה ג':
כך אתם שמרו על אחיכם כל שבעה. שידע שעתידים למות ביום השמיני:
ולמדין דבר מקודם למתן תורה. בתמיה שמא משניתנה תורה נתחדשה הלכה אלא כדר' יעקב בר אחא דיליף מלאחר מ''ת:
הוֹרֵי רִבִּי אָחָא בַּבָּא מִן הַדֶּרֶךְ וְהָיוּ רַגְלָיו קֶיהוֹת עָלָיו שֶׁמּוּתָּר לְהַרְחִיצָם בַּמַּיִם. תַּנֵּי. אָבֵל וּמְנוּדֶּה שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ מוּתָּרִין בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל. לִכְשֶׁיָּבוֹאוּ לָעִיר יַחֲלוֹצוּ. וְכֵן בְּתִשְׁעָה בְאַב וְכֵן בְּתַעֲנִית צִינּוּר. תַּנֵּי. מְקוֹם שְׁנָּהֲגוּ לִשְׁאוֹל בְשָׁלוֹם אֲבֵילִים בַּשַּׁבָּת שׁוֹאֲלִין. וּבַדָּרוֹם שׁוֹאֲלִין. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּא אֲזַל לְחַד אֲתַר. חֲמָא אָבֵילַייָא בְשׁוּבְתָא וּשְׁאַל בּוֹן. אֲמַר. אֲנִי אֵינִי יוֹדֲעַ מִנְהַג מְקוֹמְכֶם. אֶלָּא שָׁלוֹם עֶלֵיכֶם כְּמִנְהַג מְקוֹמֵינוּ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲלַפְתָּא הֲוָה מְשַׁבֵּחַ בְּירִבִּי מֵאִיר קוֹמֵי צִיפּוֹרָאִיי. אָדָם גָּדוֹל אָדָם קָדוֹשׁ אָדָם צְנוּעַ. חַד זְמַן חֲמָא אָבֵילַייָא וּשְׁאַל בּוֹן. אָֽמְרִין לֵיהּ. רִבִּי. אָהֶנּוּ דְאַתְּ מַתְנִי שְׁבָחֵיהּ. אֲמַר לוֹן. מָה עֲבַד. אָֽמְרוּ לֵיהּ. חֲמָא אָבֵילַייָא בְשׁוּבְתָא וּשְׁאַל בּוֹן. אֲמַר לוֹן. בָּעֵיי אַתּוֹן מֵידַע מָהוּ חֵיילֵיהּ. בָּא לְהוֹדִיעֵנוּ שֶׁאֵין אֵבֶל בַּשַּׁבָּת. דִּבְתִיב בִּרְכַּ֣ת י֨י הִ֣יא תַֽעֲשִׁ֑יר. זוֹ בִּרְכַּת שַׁבָּת. וְלֹֽא יוֹסִ֖ף עֶ֣צֶב עִמָּֽהּ׃ זוֹ אֲבֵילוּת. כְּמַה דַתְּ אֲמַר נֶעֱצַ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ עַל בְּנֽוֹ׃
תַּנֵּי. אֵילּוּ דְּבָרִים שֶׁאָבֵל אָסוּר בָּהֶן כָּל שִׁבְעָה. בִּרְחִיצָה בְסִיכָה בִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּיטָּה מִלְּסַפֵּר וּמִלְכַבֵּס מִלִּקְרוֹת בַּתּוֹרָה ומִלְּשַׁנּוֹת מִדְרָשׁ הֲלָכוֹת וְהַגָּדוֹת מִשְּׁאֵילַת שָׁלוֹם וּמִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה. מָאן תַּנָּא. אָבֵל אָסוּר בִּרְחִיצָה כָּל שִׁבְעָה. רִבִּי נָתָן. רִבִּי אִמִּי הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא. שָׁאַל לְרִבִּי חִייָה בַּר בָּא וְהוֹרֵי לֵיהּ כָּל שִׁבְעָה כְרִבִּי נָתָן. רִבִּי יוֹסֵה הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא. שָׁלַח לְרִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא כֵן אַלְפָּן רִבִּי. רִבִּי אִמִּי הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא. וְשָׁאַל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְהוֹרֵי לֵיהּ כָּל שִׁבְעָה כְרִבִּי נָתָן. אָמַר לֵיהּ. וְדִילְמָא תְּרֵין עוֹבְדִין אִינּוּן. אֲנָן אָֽמְרִין לָהּ עַל דְּרִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא וְאַתּוֹן אָֽמְרִין לָהּ עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְעוֹד מִן הָדָא. רִבִּי חָמָא אָבוֹי דְּרַב הוֹשַׁעְיָה הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא. שְׁאִל לְרַבָּנִן וְאָֽסְרִין. רִבִּי יוֹסֵה בָעֵי. הֵיידָן רַבָּנִן. רַבָּנִן דְּהָכָא [אוֹ] רַבָּנִן מִדְּרוֹמָא. אִין תֵּימַר רַבָּנִן דְּהָכָא. נִיחָא. אִין תֵּימַר רַבָּנִן דִּדְרוֹמָא. רַבְרְבַייָא קוֹמוֹי וְהוּא שְׁאִיל לִזְעִירַייָא. אִין תֵּימַר רַבָּנִן דְּהָכָא. נִיחָא. אִין תֵּימַר רַבָּנִן דִּדְרוֹמָא. אַתּוֹן שָֽׁרְייָן וְאֵינּוּן אָֽסְרִין. דְּתַנֵּי. מְקוֹם שְׁנָּהֲגוּ לִרְחוֹץ אַחַר הַמִּיטָּה מַרְחִיצִין. וּבְדָרוֹם מַרְחִיצִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. מִי שֶׁהוּא מַתִּיר אֶת הָֽרְחִיצָה עוֹשֶׂה אוֹתָהּ כַּאֲכִילָה וּשְׁתִייָה. הָדָא דְּאַתָּ מַר בִּרְחִיצָה שֶׁהִיא שֶׁלְתַּעֲנוֹג. אֲבָל בִּרְחִיצָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג מוּתָּר. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא עָלוּ בוֹ חַטָּטִין. אֶתוֹן וּשְׁאָלוּן לְרִבִּי יָסָא. מָהוּ דְּיַסְחֵי. אֲמַר לוֹן. וְאִין לָא סְחִי מַייִת הוּא. אִין כֵּינִי אֲפִילוּ בְתִשְׁעָה בְאַב. אִין כֵּינִי אֲפִילוּ בְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. רִבִּי יוֹסֶי בֶן חֲנִינָה רָאוּ אוֹתוֹ טוֹבֵל. אִין לְקֵירוּיָיו לָא יָֽדְעִין וְאִין לְהַקֵּר גּוּפוֹ שֶׁאֵין רְחִיצַת צוֹנִין רְחִיצָה לָא יָֽדְעִין. הוֹרֵי רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֶן כָּהֵן תַּנָּייָא.
Pnei Moshe (non traduit)
מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ב דברכות בהלכה ז' ומקצת בפ' בתרא דיומא ובפ''ק דתענית ע''ש עד נעצב המלך על בנו:
הֲרֵי שֶׁשָּׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת בָּרֶגֶל. לֹא הִסְפִּיקוּ יְמֵי הָרֶגֶל לָצֵאת עַד שֶׁשָּֽׁלְמוּ לֹו שְׁלֹשִׁים. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. מִכֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים מוֹנֶה שִׁבְעָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי. מִכֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע בְּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְאַבֵּל כְּמִי שֶׁשָּׁמַע לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. [וְ]אֵין לוֹ אֶלָּא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד. רִבִּי אִידִי דְקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בָּאָת לוֹ שְׁמוּעָה קְרוֹבָה בַשַּׁבָּת. קוֹרֵעַ לְמָחָר וּמִתְאַבֵּל. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. אֵינוֹ מִתְאַבֵּל. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. וְיֵשׁ קְרִיעָה בְלֹא אֵיבוּל. שֶׁכֵּן עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ אֲפִילוּ לְאַחַר כַּמָּה חַייָב לִקְרוֹעַ. רִבִּי אַבְּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ טְפֵילָה לַטְּפֵילָה אָסוּר בְּתִגְלַחַת. כְּהָדָא רִבִּי מָנָא הֲוָה בְקַיְסָרִין. שֶׁמַע דִּדְמָךְ בַּר בְּרֵיהּ וַאֲזַל וּסְפַד. אָֽמְרוּן לֵיהּ. לֹא כֵן אַלְפָּן רִבִּי. אֲפִילוּ טְפֵילָה לַטְּפֵילָה אָסוּר בְּתִגְלַחַת. אֲמַר לוֹן. בְּאִינּוּן דַּהֲווֹן גַּבֵּיהּ. אֲנָן לָא הֲוִינָן גַּבֵּיהּ. רִבִּי אֶבודַמִי בַּר טוֹבִי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. וַאֲפִילוּ טְפֵילָה לַטְּפֵילָה חַייָב לִקְרוֹעַ. דְּאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. הֵאָנֵ֣ק ׀ דּוֹם מִיכָּן שֶׁהוּא צָרִיךְ לְצַווֵחַ. מֵתִים֙ אֵ֣בֶל לֹֽא תַֽעֲשֶׂ֔ה. מִיכָּן שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהִתְאַבֵּל. פְּאֵֽרְךָ֙ חֲב֣וֹשׁ עָלֶ֔יךָ. אִית דְּבָאֵי מֵימַר. אֵילּוּ הַתְּפִילִּין. אִית דְּבָאֵי מֵימַר. זֶה הַגִּיהוּץ. 15b מָאן דְּאָמַר. אֵילּוּ הַתְּפִילִּין. אִי מַה תְפִילִּין לִשְׁנֵי יָמִים. אַף הָאֵבֶל לִשְׁנֵי יָמִים. מָאן דְּאָמַר. זֶה הַגִּיהוּץ. אִי מַה הַגִּיהוּץ שְׁלֹשִׁים יוֹם. אַף הָאֵבֶל שְׁלֹשִׁים. וּנְעָלֶי֖ךָ תָּשִׂ֣ים בְּרַגְלֶי֑ךָ. מִיכָּן שֶׁהוּא אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדַּל. וְלֹ֤א תַעְטֶה֙ עַל שָׂפָ֔ם. מִיכָּן שֶׁהוּא צָרִיךְ לְכַסּוֹת אֶת פִּיו. וִיכַסֶּינָּה מִלְרַע. אָמַר רַב חִסְדָּא. דְּלָא יְהַווּן אָֽמְרִין. פּוּמֵיהּ הוּא חֲשַׁשׁ. וְלֶ֥חֶם אֲנָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽל׃ מִיכָּן שֶׁהַקְּטַנִּים הוֹלְכִין אֶצֶל הַגְּדוֹלִים. וּמְנַיִין שֶׁהַגְּדוֹלִים הוֹלְכִין אֶצֶל הַקְּטַנִּים. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. כָּתוּב כִּֽי כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר י֨י אַל תָּבוֹא֙ בֵּ֣ית מַרְזֵ֔חַ וג'.
Pnei Moshe (non traduit)
אל תבא בית מרזח. וירמיה כשיבא אל בית האבל הרי גדולים אצל הקטנים:
מכאן שהקטנים הולכין אצל הגדולים. להביא לו לחם להברותו דאנשים שהביאו ליחזקאל הן קטנים לנגדו:
דלא יהוון אמרין פומיה הוא חשש. ומכסה מפני הכאב ואינו ניכר שהיא משום אבלות:
ויכסינה מלרע. יכסה פיו מלמטה:
לכסות את פיו. שיתעטף בסודרו עד שיכסה את פיו:
מאן דאמר אלו התפלין. למדנו אי מה התפלין שני ימים הראשונים אף עיקר האבל שני ימים הראשונים וכמ''ד לעיל ימי שנים:
זה הגיהוץ. שאסור לאבל ללבוש בגד מגוהץ:
דאמר ר' אבהו. על מנהג אבילות קאי דמדקאמר הקב''ה ליחזקאל אל תנהג מנהג אבלים שמע מינה לדרך האבלים ומדא''ל האנק דום מכאן שהאבל צריך לצווח שישמעו צערו ומדא''ל מתים אבל לא תעשה מכאן שצריך להתאבל ומדא''ל פארך חבוש עליך וכו':
ואפי' טפילה לטפילה. חייב ג''כ לקרוע כשהיה אצלו:
ואזל וספר. גילח וא''ל לא כן אלפן רבי אפי' טפילה בטפילה אסור בתגלחת ואמר לון ההיא באינון דהוון גביה בשנעשה אבל ואנן לא הוינן גביה:
אפי' טפילה לטפילה. שהוא נטפל לו באבלות כגון שמת בן בנו והבן הוא האבל ונטפל הזקן עמו ואסור בתגלחת:
ויש קריעה בלא איבול. בתמיה והשיב לו ר' חנינא שכן מצינו שעל אביו ואמו אפי' למחר כמה שהוא אחר זמן האבילות ואפ''ה חייב לקרוע:
אמר לון רבי יוסי. דלא היא אלא מכיון ששמע בשעה שאינו יכול להתאבל ברגל כמי ששמע לאחר שלשים לפי שאחר הרגל נעשית שמועה רחוקה הלכך אין לו אלא יום אחד בלבד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source