הלכה: וָאֵילּוּ מְגַלְּחִין בַּמּוֹעֵד הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם וּמִבֵּית הַשִּׁבְייָה וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִין. הָא שְׁאַר כָּל בְּנֵי אָדָם אֲסוּרִין. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. גָּ‍ֽזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁלָּא יִיכָּֽנְסוּ לָרֶגֶל מְנוּוָלִין. תַּמָּן תַּנִּינָן. אַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד אֲסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס. וּבַחֲמִישִׁי מוּתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת׃ הָא שְׁאָר כָּל הַיָּמִים אֲסוּרִין. רִבִּי יוֹסֵה רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם חִזְקִיָּה. גָּֽזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁלָּא יִיכָּֽנְסוּ לְשַׁבָּתָן מְנוּוָלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן וכו'. לעיל בפ''ב דתענית בהל':
גמ' הא שאר כל בני אדם אסורין וכו'. כדפרישית במתני':
וְהַמְנוּדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁהִתִּירוּ לוֹ קוֹדֶם לָרֶגֶל יְגַלֵּחַ. אִם בְּשֶׁלֹּא הִתִּירוּ לוֹ קוֹדֶם לָרֶגֶל אַל יְגַלֵּחַ. אֶלָּא כִי אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁהִתִּירוּ לוֹ קוֹדֶם לָרֶגֶל וְחָל יוֹם שְׁלֹשִׁים שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בָּרֶגֶל. שֶׁאֵין נִידּוּי פָחוּת מִשְּׁלֹשִׁים. וְאֵין נְזִיפָה פְחוּתָה מִשִּׁבְעַת יָמִים. אֵין נִידּוּי פָחוּת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם. עַ֣ד ׀ חוֹדֶשׁ יָמִ֗ים עַ֤ד אֲשֶׁר יֵצֵא֙ מֵֽאַפְּכֶ֔ם. וְאֵין נְזִיפָה פְחוּתָה מִשִּׁבְעָה יָמִים. הֲלֹ֥א תִכָּלֵ֖ם שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים. רִבִּי הֲוָה מוֹקֵר לְבַר אֶלְעָשָׂה. אָמַר לֵיהּ בַּר קַפָּרָא. כָּל עַמָּא שְׁאָלִין לְרִבִּי וְאַתְּ לֵית אַתְּ שְׁאַל לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מַה נִישְׁאוֹל. אֲמַר לֵיהּ. שְׁאוֹל. מִשָּׁמַיִם נִשְׁקְפָה. הוֹמִיָּה בְיַרְכְּתֵי בֵיתָהּ. מְפַחֶדֶת כָּל בַּעֲלֵי כְנָפַיִם. רָאוּהָ נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ. וִֽ֝ישִׁישִׁים קָ֣מוּ עָמָֽדוּ׃ הַנָּס יֹאמַר הוֹ הוֹ. וְהַנִּלְכַּד נִלְכַּד בָּעֲוֹנוֹ. הָפַךְ רִבִּי וְחַמְתֵּיהּ גָּחִיךְ. אָמַר רִבִּי. אֵינִי מַכִּירָךְ זָקֵן. וְיָדַע דְּלֵית הוּא מִתְמַנְייָא בְיוֹמוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
הוה מוקר לבר אלעשא. חתנו שהיה עשיר גדול יעשה לו כבוד וא''ל בר קפרא לבר אלעשא כל עמא וכו'. ולהקניטו לרבי היה מתכוין א''ל לשאול חידה זו על המות ושלא יהא בטוח על העושר וראהו רבי שהיה שוחק וכמלעיג וא''ל רבי איני מכירך זקן וידע בר קפרא דלית הוא מתמני לחכם ביומוי דרבי:
אלא כי אנן קיימין בשהתירו לו קודם הרגל. והיינו לאחר שיכלו ימי נידויו והוא שלשים יום כדלקמיה וחל יום ל' שלו להיות ברגל שאין נידוי וכו' ומהו דתימא הואיל וכלין ימי נידויו בתוך הרגל ימתין עד לאחר הרגל קמ''ל דמותר הואיל והיה אנוס קודם הרגל יגלח מיד:
אם בשהתירו לו. נידוי קודם הרגל א''כ יגלח מיד ואמאי מותר לו לגלח במועד הרי לא אנוס היה. אם בשלא התירו לו קודם הרגל. שלא כלה לו זמן נידויו ומתירין לו עכשיו במועד א''כ אל יגלח וכלומר שאם לא התירו לו מקודם אל יתירו לו עוד עד אחר הרגל ואל יגלח ברגל:
וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִין. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. בְּשֶׁהָיָה חָבוּשׁ אֶצֶל הַגּוֹיִם. אֲבָל אִם הָיָה חָבוּשׁ אֶצֶל יִשְׂרָאֵל לֹא. אֲתַא מֵימַר לָךְ. וַאֲפִילוּ חָבוּשׁ אֶצֶל יִשְׂרָאֵל. אֵינוֹ עָרֶב לָאָדָם לְגַלֵּחַ בְּבֵית הָאֲסוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
הוינן סברין מימר. מעיקרא שדוקא כשהיה חבוש אצל העכו''ם שלא היו מניחין לי לגלח. והדרי ומדייקי דאתא מימר לך ואפילו היה חבוש אצל ישראל וכו' דסתמא קתני' במתני' וכדמפרש טעמא:
תַּנֵּי בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָה. הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם אָסוּר לוֹ לְגַלֵּחַ. רִבִּי יוּדָה כְּדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. אָסוּר לְפָרֵשׂ לַיָּם הַגָּדוֹל. מֵעַתָּה כֹּהֵן שֶׁיָּצָא חוּץ לָאָרֶץ הוֹאִיל וְיָצָא שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים יְהֵא אָסוּר לוֹ לְגַלֵּחַ. חַד כֹּהֵן אֲתַא לְגַבֵּי רִבִּי חֲנִינָה. אָמַר לֵיהּ. מָהוּ לָצֵאת לְצוֹר לַעֲשׂוֹת דְּבַר מִצְוָה לַחְלוֹץ אוֹ לְיַיבֵּם. אָמַר לֵיהּ. אָחִיו שֶׁלְאוֹתוֹ הָאִישׁ יָצָא. בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁנְּגָפוֹ. וְאַתְּ מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת כְּיוֹצֵא בוֹ. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. הָכֵין אָמַר לֵיהּ. אָחִיו שֶׁלְאוֹתוֹ הָאִישׁ הִנִּיחַ חֵיק אִמּוֹ וְחִיבֵּק חֵיק נָכְרִיָּה. וּבָרוּךְ שֶׁנְּגָפוֹ. וְאַתְּ מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת כְּיוֹצֵא בוֹ. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא אֲתַא לְגַבֵּי רִבִּי חֲנִינָה. אָמַר לֵיהּ. כְּתוּב לִי חָדָא אִיגְרָא דְּאִיקָר נֵיפּוּק לְפַרְנָסָתִי לְאַרְעָא בָּרְייָתָא. אָמַר לוֹ. לְמָחָר אֲנִי הוֹלֵךְ אֶצֶל אֲבוֹתֶיךָ. יְהוּ אוֹמְרִים לִי. נְטִיעָה אַחַת שֶׁלְחֶמְדָּה שֶׁהָֽיִתָה לָנוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיתַּרְתָּה לָהּ לָצֵאת לְחוּץ לָאָרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
חדא איגרא דיקר. אגרת של כבוד לצאת לחוץ לארץ לבקש פרנסתי:
אית דבעי מימר הכין אמר ליה וכו'. שא''ל בפירוש מה שעבר אחיו לחבק חיק נכריה ולא היה מחזר אחר פרנסתו בא''י שהוא בחיק אמו:
מעתה. לר' יהודה כהן שיצא חוץ לארץ וכו' שזהו שלא ברצון חכמים מפני שגזרו טומאה על ארץ העמים יהא אסור לו לגלח בחזירתו במועד ואפי' יצא לד''מ כהאי עובדא דלקמיה:
ר' יודא כדעתיה דאמר אסיר לפרש לים הגדול. מפני הסכנה וכשיוצא להרוחה הוא דפליג ר' יהודה ולית הלכתא כוותיה:
משנה: 10a וָאֵילּוּ מְגַלְּחִין בַּמּוֹעֵד הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָה וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוֹרִים וּמְנוּדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים. וְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁאַל לֶחָכָם וְהוּתַּר וְהַנָּזִיר וְהַמְּצוֹרָע מִטּוּמְאָתוֹ לְטַהֲרָתוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
והנזיר. שהשלים נזירתו במועד. והמצורע מטומאתו לטהרתו. שאל שביעי שלו במועד מותר הוא בתספורת כדכתיב ביום השביעי יגלח את כל שערו אבל כל אדם אסור לו לגלח במועד כדאמר בגמרא שגזרו חכמים כדי שלא יכוונו לגלח בתוך המועד מפני שהם בטלים ממלאכה ויכנסו לרגל ביו''ט הראשון כשהן מנוולין ומהאי טעמא נמי אסרו הכיבוס במועד:
וכן מי שנשאל לתכם והותר. שנדר שלא לגלח ומצא חכם במועד שיתיר לו נדרו או שנתחרט על נדרו במועד:
מנודה שהתירו לו חכמים. במועד שלא היה יכול. לגלח קודם המועד שהמנודה אסור בתספורת:
והיוצא מבית האסורים. ואפי' היה חבוש ביד ישראל שהיו מניחין לו לגלח אפ''ה מיקרי אונס שאינו ערב לאדם לגלח בבית האסורים והכי מסקינן בגמרא:
מתני' ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים. במועד שלא היה לו פנאי לגלח קודם המועד והוא שיצא למזונות ולהרווחה אבל אם יצא לטיול בעלמא אסיר דהוי כיצא שלא ברשות:
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תּווּדֵס אִישׁ רוֹמִי הִנְהִיג אֶת אַנְשֵׁי רוֹמִי שֶׁיְּהוּ אוֹכְלִין גְּדָיִים מְקוּלָּסִין בְּלֵילֵי פְסָחִים. שָֽׁלְחוּ חֲכָמִים וְאָֽמְרוּ לוֹ. אִילוּלֵי שֶׁאַתּ תֵּווּדַס לֹא הָיִינוּ מְנַדִּין אוֹתָךְ. וּמָהוּ תֵּווּדַס. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. דַּהֲוָה מְשֵׁלֵּחַ פַּרְנָסַתְהוֹן דְּרַבָּנִן. לֹא נִמְצֵאתָה מֵבִיא אֶת הָרַבִּים לִידֵי אֲכִילַת קֳדָשִׁים בַּחוץ. שֶׁכָּל הַמֵּבִיא אֶת הָרַבִּים לִידֵי אֲכִילַת קֳדָשִׁים בַּחוץ צָרִיךְ נִידּוּי.
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לִֵוי שְׁלַח בָּתָר חַד בַּר נַשׁ תְּלָתָה זִימְנִין וְלָא אֲתַא. שְׁלַח אֲמַר לֵיהּ. אִילוּלֵי דְלָא חֲרָמִית בַּר נַשׁ מִן יוֹמוֹי הֲוִינָא מְחַרַם לְהַהוּא גוּבְרָא. שֶׁעַל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְבָרִים מְנַדִּין וְזֶה אֶחָד מֵהֶן. וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא יָב֜וֹא לִשְׁל֣שֶׁת הַיָּמִ֗ים כַּֽעֲצַ֤ת הַשָּׂרִים֙ וְהַזְּקֵנִ֔ים יָֽחֳרַ֖ם כָּל רְכוּשׁ֑וֹ וְה֥וּא יִבָּדֵ֖ל מִקְּהַ֥ל הַגּוֹלָֽה׃ אָמַר רִבִּי יִצְחָק בֵּירִבִּי לָֽעְזָר. אִית סַגִּין מִינְּהוֹן מְבַדְּרָן בְּמַתְנִיתָא. תַּמָּן תַּנִּינָן. שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח אָמַר לוֹ צָרִיךְ אַתָּה לִנָּדוֹת. שֶׁאִילּוּ נִגְזְרָה גְזֵירָה כְשֵׁם שֶׁנִּגְזְרָה בִימֵי אֵלִיָּהוּ [לֹא נִמְצֵאת מֵבִיא אֶת הָרַבִּים לִידֵי חִלּוּל הַשֵּׁם. שֶׁכָּל הַמֵּבִיא אֶת הָרַבִּים לִידֵי חִלּוּל הַשֵּׁם צְרִיךְ נִידּוּי. תַּמָּן תַּנִּינָן. שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל אִם מְעַכֵּב אַתָּה אֶת הָרַבִּים נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָן לְעָתִיד לָבוֹא.] לֹא נִמְצֵאתָ מְעַכֵּב אֶת הָרַבִּים מִלַּעֲשׂוֹת מִצְוָה. שֶׁכָּל הַמְעַכֵּב אֶת הָרַבִּים לַעֲשׂוֹת דְּבַר מִצְוָה צָרִיךְ נִידּוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן בפ''ג דתענית וכו':
אית סגין מנהון. יש הרבה דברים שמנדין על כך והן מפוזרין בכמה מקומות במשנה כדקחשיב ואזיל:
בִּיקְשׁוּ לְנַדּוֹת אֶת רִבִּי לִיעֶזֶר. אָֽמְרִין. מָאן אֲזַל מוֹדַע לֵיהּ. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה. אֲנָא אֲזַל מוֹדַע לֵיהּ. אֲתַא לְגַבֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי רִבִּי. חֲבֵירֶיךָ מְנַדִּין לְָךְ. נַסְתֵּיהּ נְפַק לֵיהּ לִבִרָא אֲמַר. חָרוּבִיתָא חָרוּבִיתָא. אִין הֲלָכָה כְדִבְרֵיהֶם אִתְעוֹקְרִין. וְלָא אִיתְעֹקְרָת. אִין הֲלָכָה כִדְבָרַיי אִתְעוֹקְרִין. וְאִיתְעֹקְרָת. אִין הֲלָכָה כְדִבְרֵיהֶן חוֹזְרִין. וְלָא חָֽזְרָת. אִין הֲלָכָה כִדְבָרַיי חוֹזְרִין. וְחָֽזְרָת. כָּל הָדֵין שְׁבָחָא וְלֵית הֲלָכָה כְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. מִשֶּׁנִּיתְנָה לֹא נִיתְנָה אֶלָּא אַֽחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטּוֹת׃ [וְלֵית רִבִּי אֱלִעֶזֶר יָדַע שֶׁאַֽחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטּוֹת׃] לֹא הִקְפִּיד אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁשָּֽׂרְפוּ טַהֲרוֹתָיו בְּפָנָיו. תַּמָּן תַּנִּינָן. חִיתְּכוֹ חוּלְיוֹת וְנָתַן חוֹל בֵּין חוּלְייָא לְחוּלְייָא. רִבִּי לִיעֶזֶר מְטַהֵר וַחֲכָמִים מְטַמִּין. זֶה תּנּוּרוֹ שֶׁלְחֲכִינָיי. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. חָכַךְ גָּדוֹל נַעֲשֶׂה בְאוֹתוֹ הַיּוֹם. כָּל מָקוֹם שֶׁהַֽיְתָה עֵינוֹ שֶׁלְרִבִּי לִיעֶזֶר מַבֶּטֶת הָיָה נִשֶׂרָף. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילוּ חִיטָּה אַחַת חֶצְייָהּ נִשֶׂרָף וְחֶצְייָהּ לֹא נִשֶׂרָף. וְהָיוּ עֲמוּדֵי בֵית הַווַעַד מְרוֹפָפִין. אָמַר לָהֶן רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אִם חֲבֵרִים מִתְלַחֲמִים אַתֶּם מָה אִיכְפַּת לָכֶם. וְיָֽצָאָה בַת קוֹל וְאָֽמְרָה. הֲלָכָה כֶאֱלִיעֶזֶר בְּנִי. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִיא. רִבִּי קְרִיסְפִּי רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי. אִם יֹאמַר לִי אָדָם. כָּךְ שָׁנָה רִבִּי לִיעֶזֶר. שׁוֹנֶה אֲנִי כִדְבָרָיו. אֶלָּא דְתַנָּיָא מְחַלְּפִין. חַד זְמַן הֲוָה עֲבַר בַּשּׁוּקָא וַחֲמַת חָדָא אִיתָא סְחוֹתָה דְבֵייתָא וּטְלָקַת וְנָֽפְלָת גַּו רֵישֵׁיהּ. אָמַר. דּוֹמֶה שֶׁהַיּוֹם חֲבֵירַיי מְקָֽרְבִין אוֹתִי. דִּכְתִיב מֵאַשְׁפּוֹת יָ֘רִ֥ים אֶבְיֽוֹן׃
Pnei Moshe (non traduit)
סחותה דבייתה. היתה מכבדת האשפה שבבית והשליכה לחוץ ונפל מהאשפה בראשו של ר''א:
תמן תנינן. בפ''ה דכלים:
נסתיה. לקחו והוציאו לחוץ אל אינן החרוב ואמר וכו':
בִּיקְשׁוּ לְנַדּוֹת אֶת רִבִּי מֵאִיר. אָמַר לָהֶן. אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם עַד שֶׁתֹּאמְרוּ לִי אֶת מִי מְנַדִּין וְעַל מַה 10b מְנַדִּין וְעַל כַּמָּה דְבָרִים מְנַדִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
איני שומע לכם וכו'. והרי אתם כמנדין שלא ברשות שאין מנדין אלא על כ''ד דברי':
בקשו חכמים לנדות את ר''מ שהיה חולק על דבריהם ואין אדם יכול לעמוד על סוף דעתו כדאמרי' בפ''ק דעירובין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source