משנה: גַּג גָּדוֹל סָמוּךְ לְקָטָן הַגָּדוֹל מוּתָּר וְהַקָּטָן אָסוּר. חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרְצָה לִקְטַנָּה הַגְּדוֹלָה מוּתֶּרֶת וְהַקְּטַנָּה אֲסוּרָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְפִתְחָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכ''א מתוכה לר''ה וכו'. כלו' לדבריו דר''א קאמרי מי לא מודית לן שהמכניס מתוכה לר''ה או מר''ה לתוכה פטור מפני שהוא ככרמלית וא''כ מקום המחיצה נמי ככרמלית וממנה לרשות היחיד או מרה''י למקום מחיצה ג''כ פטור ולהכא נקטי חכמים במלתייהו מתוכה לר''ה לא קאמרי כדנקט ר''א מתוכה לרה''י משום דראייה למילתייהו הוא דנקטי ולהשמיענו דמדמי להו מקום המחיצות למתוכה ור''א ס''ל שאני מקום המחיצה דכיון דדרסי לה רבים כר''ה דמיא והלכה כחכמים:
חייב דברי ר''א. דקסבר ר''א דמקום מחיצה הויא כצידי ר''ה וצידי ר''ה כר''ה דמיא ושאר החצר מודה ר''א דככרמלית הוא והא דנקיט מתוכה איידי דקאמרי רבנן מתוכה קאמר איהו נמי מתוכה והכי קאמר בגמרא:
מתני' חצר שנפרצה לרשות הרבי'. במלואה או יותר מעשר:
הגדולה מותרת. כשעירבה לעצמה ובשביל שנשתיירו בה גפופין מכאן ומכאן הויא הך פרצה כפיתחא אבל הקטנה אסורה להוציא מבתיהן לחצר שלהן שהרי נפרצה במלואה עד שיערבו עם בני הגדולה עירוב אחד לפי שדיורי של גדולה חשובין הן כמו שהן בקטנה ואין דיורי קטנה חשובין כגדולה ואם נפרצה בשבת אף הקטנה מותרת. כשעירבה לעצמה דבכה''ג אמרינן שבת שהותרה מקצתה הותרה כולה:
חצר גדולה שנפרצה לקטנה. כלומר כשנפרצה הגדולה הרי הקטנה נפרצה במלואה להגדולה וכגון שנפרצה מבעוד יום:
הגדול מותר. להכניס לו כלי הבית שלמטה ואין בני קטן אוסרין עליו דהך פירצה שהיא הקטן לפני הגדול כפיתחא הוי ושרי הגדול בגיפופין שנשאר לו מכאן ומכאן וכגון שאין הפרצה יותר מעשר אבל הקטן אסור לו להוציא כלי הבית דבני גדול אסרי עליה שנפרץ לו במלואו:
מתני' גג גדול סמוך לקטן. ונראה הקטן כמו פרוץ ופתוח הוא להגדול:
פיּס'. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. 57a אַתְייָא דִשְׁמוּאֵל לְרַב וּתְרַוַיהוּ פְלִיגִין עַל שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. דְּתַנִּינָן. כָּל גַּגּוֹת הָעִיר רְשׁוּת אַחַת'. שְׁמוּאֵל אָמַר. עַד בֵּית סְאָתַיִים. וְרַב אָמַר. מְטַלְטְלִין בָּם אֲפִילוּ כוֹר אֲפִילוּ כוֹרַיִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבנן דקיסרי וכו' אתיא דשמואל לרב. כלומר אתייא הא דשמואל דלעיל וכן לרב כהא דלקמיה דאף על גב דפליגי בענין היתר הטלטול בגגות אליבא דרבי מאיר כדפרי' לעיל גבי האי פלוגתא אחריתא דידהו מ''מ בהא שוין הן דאפי' לר''מ כל הגגות רשות אחת הן ומכ''ש לר' שמעון דלעולם רשות אחת הן לענין כלים ששבתו לתוכו וא''כ תרווייהו פליגי על שיטתיה דר' יוחנן דמחלק אליבא דר''ש בין עירבו ובין לא עירבי אלא דלעולם גגות וחצירות וקרפיפות רשות אחת הן דתנינן וכו' וכדפרישנא:
משנה: חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים הַמַּכְנִים מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הַיָחִיד אוֹ מֵרְשׁוּת הַיָחִיד לְתוֹכָהּ חַייָב דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מִתּוֹכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהִיא כַכַּרְמְלִית׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכ''א מתוכה לר''ה וכו'. כלו' לדבריו דר''א קאמרי מי לא מודית לן שהמכניס מתוכה לר''ה או מר''ה לתוכה פטור מפני שהוא ככרמלית וא''כ מקום המחיצה נמי ככרמלית וממנה לרשות היחיד או מרה''י למקום מחיצה ג''כ פטור ולהכא נקטי חכמים במלתייהו מתוכה לר''ה לא קאמרי כדנקט ר''א מתוכה לרה''י משום דראייה למילתייהו הוא דנקטי ולהשמיענו דמדמי להו מקום המחיצות למתוכה ור''א ס''ל שאני מקום המחיצה דכיון דדרסי לה רבים כר''ה דמיא והלכה כחכמים:
חייב דברי ר''א. דקסבר ר''א דמקום מחיצה הויא כצידי ר''ה וצידי ר''ה כר''ה דמיא ושאר החצר מודה ר''א דככרמלית הוא והא דנקיט מתוכה איידי דקאמרי רבנן מתוכה קאמר איהו נמי מתוכה והכי קאמר בגמרא:
מתני' חצר שנפרצה לרשות הרבי'. במלואה או יותר מעשר:
הגדולה מותרת. כשעירבה לעצמה ובשביל שנשתיירו בה גפופין מכאן ומכאן הויא הך פרצה כפיתחא אבל הקטנה אסורה להוציא מבתיהן לחצר שלהן שהרי נפרצה במלואה עד שיערבו עם בני הגדולה עירוב אחד לפי שדיורי של גדולה חשובין הן כמו שהן בקטנה ואין דיורי קטנה חשובין כגדולה ואם נפרצה בשבת אף הקטנה מותרת. כשעירבה לעצמה דבכה''ג אמרינן שבת שהותרה מקצתה הותרה כולה:
חצר גדולה שנפרצה לקטנה. כלומר כשנפרצה הגדולה הרי הקטנה נפרצה במלואה להגדולה וכגון שנפרצה מבעוד יום:
הגדול מותר. להכניס לו כלי הבית שלמטה ואין בני קטן אוסרין עליו דהך פירצה שהיא הקטן לפני הגדול כפיתחא הוי ושרי הגדול בגיפופין שנשאר לו מכאן ומכאן וכגון שאין הפרצה יותר מעשר אבל הקטן אסור לו להוציא כלי הבית דבני גדול אסרי עליה שנפרץ לו במלואו:
מתני' גג גדול סמוך לקטן. ונראה הקטן כמו פרוץ ופתוח הוא להגדול:
הלכה: גַּג גָּדוֹל סָמוּךְ לְקָטָן הַגָּדוֹל מוּתָּר וְהַקָּטָן אָסוּר. מַתְנִיתִין בְּאוֹתוֹ הַגַּג. אֲבָל בְּגַג אַחֵר אָסוּר. בְּשֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה. אֲבָל אִם הָיָה שָׁוֶה מוּתָּר. מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל. חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרְצָה לִקְטַנָּה הַגְּדוֹלָה מוּתֶּרֶת וְהַקְּטַנָּה אֲסוּרָה. וִיטַלְטְלוּ בָהּ עַד מְקוֹם מְחִיצוֹת. חֲבֵרַייָה אָֽמְרִין קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אֲחִייָה. מַה דָמַר שְׁמוּאֵל. בְּשַׁבָּת זוֹ. מַה דְהִיא מַתְנִיתִין. בְּשַׁבָּת הַבָּאָה. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁעִירְבוּ עֵירוּב אֶחָד. בֵּין בַּשַּׁבָּת זוֹ בֵין בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה יְהוּ מוּתָּרִין. אִם בְּשֶׁלֹּא עִירְבוּ כָל עִיקָּר. בֵּין בַּשַּׁבָּת זוֹ בֵין בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה יְהוּ אֲסוּרִין. מַה דַהֲוָה עוֹבְדְא הָכִי הֲוָה עוֹבְדְא. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא קוֹמֵי רִבִּי לָא. בְּשֶׁיעִירְבָה זוֹ בִפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ בִפְנֵי עַצְמָהּ. אֲפִילוּ כֵן הַגְּדוֹלָה מוּתֶּרֶת. שֶׁנִּפְרְצָה בִמְלוֹאָהּ. וְהַקְּטַנָּה אֲסוּרָה. שֶׁלֹּא נִפְרְצָה בִמְלוֹאָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה דהוה עובדא הכי הוה עובדא וכו'. כלומר הכא מיירי דהוה עובדא הכי כדאמר ר' בון בר כהנא קומי ר' אילא בהלכה דלעיל וה''נ כשעירבה זו בפני עצמו וזו בפני עצמו ואפי' בן הגדולה מותרת שלא נפרצה במלואה והקטנה אסורה שנפרצה במלואה כצ''ל וכדפרישית במתניתין עד שיערבו עירוב אחד עם בני הגדולה:
ואם בשלא עירבו כל עיקר בני הקטנה ואפילו לעצמה לא עירבה א''כ לעולם יהיו אסורין ואפי' בשבת זו שהרי לא הותרה השבת להם כלל:
אם בשעירבו עירוב אחד. בני הקטנה עם בני הגדולה אם כן הכל כחצר אחת חשיבא ובין בשבת זו ובן בשבת הבאה יהיו מותרין:
מה אנן קיימין. להמתניתין:
מה דאמר שמואל. התם להתיר להם הטלטול בשבת זו ומה דהוא מתניתא דהכא בשבת הבאה הוא דמיירי ולקמי' מדייק עלה ומשני:
מתניתא פליגא על שמואל. הא דשמואל לעיל פ' הדר בהלכה ז' גבי מעשה שהיו מסובין באויר חצר וקדשה עליהן השבת אתא עובדא קומי שמואל ואמר מכיון שהתחילו בתבשיל מבעוד יום מותר אלמא דמיהת לשמואל אמרינן מכיון שהותרה למקצת שבת הותרה כולה והא קתני הכא חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה וקס''ד שנפרצה בשבת ולשמואל אמאי קטנה אסורה הרי הותרה למקצת שבת ויטלטלו בה עד מקום מחיצות וכלומר דנהי דבמקום מחיצות פרוץ הוא ואסור לטלטל מיהו עד מקום מחיצות יטלטלו שכבר הותרה להן למקצת שבת:
גמ' מתניתא באותו הגג. הא דקתני הגדול מותר היינו באותו הגג מותר לטלטל בכולו לאותן כלי הבית שהכניסן לו אבל בגג אחר אסור דלא תימא מכיון שכל הגגות רשות אחת מותר להוציאן מגג זה לגג אחר קמ''ל:
בשאינו שוה. כלו' והא דקתני והקטן אסור בשאין מקום שהוא פתוח להגדול שוה עם הגדול דלא תימא לפרש דלעולם הקטן אסור ואפי' הוא שוה עם הגדול באותו צד שכנגדו אלא שזה גדול ממנו לארכו הלכך קמ''ל דדוקא בשאינו שוה באותו צד הסמוך וכנגדו והוי נפרץ במלואו להגדול ואסרי עליה אבל אם היה שוה בהצד הסמוך להגדול מותר אף הקטן:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר אֶלָּא בְחָצֵר וּבְמָבוֹי. אֲבָל בַּבַּיִת כְּגֶשֶׁר הוּא.
הלכה: פיס'. וְלָמָּה לִי מִשְׁתֵּי רוּחוֹתֶיהָ. אֲפִילוּ מֵרוּחַ אַחַת. וְלֹא רַב הוּא. דְּרַב אָמַר. חָצֵר נִיתֶּרֶת בִּשְׁנֵי פַסִּין. רִבִּי שְׁמוּאֶל בְשֵׁם רִבִּי זֵירָא. בְּמַחֲלוֹקֶת. מָאן דָּמַר תַּמָּן בְּפַס אֶחָד וָכָא בְפַם אֶחָד. מָאן דָּמַר תַּמָּן בִּשְׁנֵי פַסין וָכָא בִשְׁנֵי פַסין. נִפְרָץ מִן הָאֶמְצָע מוּתָּר. שְׁמוּאֵל אָמַר. אָסוּר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אִין לֵית הָדָא אוּלְפַּן דִּשְׁמוּאֵל קַשְׁיָא. נִפְרָץ כָּל אוֹתוֹ הָרוּחַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. הָדָא הִיא אֶכְּסֶדְרָה. אִילּוּ אֶכְּסֶדְרָה. שֶׁמָּה אֵינָהּ מוּתֶּרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ולמה לי משתי רוחותיה. דהיכי דמי אי בעשר פיתחא הויא ואי ביותר מעשר א''כ אפי' ברוח אחת נמי פירצה הוא:
ולא רבי הוא דרבי אמר וכו'. כצ''ל דרבי ס''ל הכי גבי חצר בפ''ק בהל' א' וכפי הגי' בברייתא שהבאתי שם כלומר דמשני דליכא למיתני מרות אחת אליבא דר' דסתם לן מתני' דאיהו ס''ל דחצר שנפרצה במלואה ניתרת בשני פסין א' מכאן וא' מכאן ומסקינן התם דלמ''ד בשני פסין בכל שהוא מכאן ובכל שהוא מכאן סגי ומכיון שכן לא פסיקא ליה למיתני מרוח אחת דע''כ צריך שיהא פרוצה כל הרוח ולא נשתייר אפי' כל שהוא מכאן ומכאן והאי מילתא דלא שכיחא היא הלכך נקט מילתא דפסיקא שנפרצה משתי רוחותיה:
ר' שמואל בשם ר''ז במחלוקת. דהתם תליא מילתא דפליגא תנאי ולחד ס''ל דבפס אחד סגי ובלבד שיהא הפס רחב ד' א''כ למ''ד תמן בפס אחד הכא נמי בפס אחד שיהא רוחב ארבעה ולדידיה איכא למימר דהוה מצי למיתני מרוח אחת ולא נשתייר רחב ארבעה ולמ''ד התם בשני פסין ומשהו מכאן ומכאן הכא נמי בשני פסין של כל שהו סגי ומכיון דמיהת בפלוגת' תליא מילתא להכי לא קתני מרוח אחת:
נפרץ מן האמצע מותר. אבית דמתני' קאי שאם נפרץ מאמצע מותר דהרי הבית מקירה הוא ואפי' ביותר מעשר אמרי' ביה פי תקרה יורד וסותם אלא הב''ע שנפרץ בקרן זוית והיינו דקתני משתי רוחותיו שהפרצה תופס' משתי רוחותיו ונפרץ ג''כ התקרה בקרן זוית דבכה''ג לא אמרינן פי תקרה:
שמואל אמר אסור. אפילו נפרץ באמצע והפירצה יותר מעשר ולקמיה פריך עליה:
א''ר זעירא אין לית הדא אולפן דשמואל קשיא. אם לא כך קיבל שמואל בהלכה קשיא דאמאי לא אמרי' ביה פי תקרה:
נפרץ כל אותו הרוח. מאי באמצע אסור דקאמר שנפרץ כל אותו הרוח שבאמצע הבית:
אמר ר' יוסי בר' בון. דאכתי קשיא הדא היא אכסדרה שפתוחה היא אילו אכסדרה שמא אינה מותרת דאמרינן פי תקרה יורד וסותם בית נמי נימא פי תקרה וקשיא על הדא דשמואל:
רב ירמי' בשם רב. נמי קאמר דבשניטלו ראשי זויות מכאן ומכאן מיירי ובלבד בשוה כלומר שלא יהא ראש זויות אחד ניטל מעט פחות מהשני. א''נ דרב ירמיה שמע כך מרב דאמר ובלבד בשוה ופי' דכך כוונתו דבשניטלו ראשי זויות מכאן ומכאן קאמר שתהא כל הפרצה בשוה ושלא נשתיירו ראשי הזויות מכאן ומכאן:
א''ל. ההיא מרבנן שדיבר ר' זריקא עמו ומאי קא מתמהת וכי לית בר נש דהוא שמע מילה דלית חבריה. שמיע ליה אם אתה לא שמעית מיניה דא מילתא אחרים שמעו ממנו:
זמנין סגין פשטית. ההלכה עם רבי יעקב בר בון ולא שמעית מיניה דא מילתא דר''א ורבנן במקום מחיצות הוא דפליגי כדקאמר ר' יעקב בר בון בשם ר' חנינה:
ר' זעירא ור' אילא תריהון אמרין. דלא כר' זריקא אלא דר''א ס''ל אסור אפי' שלא ממקום מחיצות דכולה כר''ה חשיבא אבל ממקום מחיצות אפי' רבנן מודו דהוי כרה''ר:
ובלבד בארבעה. ודוקא אם יש בהנשאר בזויות ארבעה טפחים שהוא מקום חשוב בהא הוא דאמרינן דבעי' שניטלו גם ראשי זויות אבל אם לא נשתיירו מקום ארבעה הוי כניטלו:
בשניטלו ראשי זויות מכאן ומכאן. כלומר כשנפרצה המחיצה ולא נשתיירו בה הזויות מכאן ומכאן שאם נשתיירו בה זויות מודה ר''א דלא הויא מקום המחיצה כר''ה:
גמ' ר' זריקא וכו' לא אמר ר''א. להתחייב עליה אלא ממקום מחיצות אבל שאר החצר מודה דככרמלי' הוא כדפרישית במתניתין:
משנה: חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה שְׁתֵּי רוּחוֹת וְכֵן בַּיִת שֶׁנִּפְרַץ מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתָיו וְכֵן מָבוֹי שֶׁנִּיטְּלָה קוֹרָתוֹ אוֹ לְחָיָיו מוּתָּרִין בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת וַאֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבֹא דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִם מוּתָּרִין בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת מוּתָּרִין לֶעָתִיד לָבוֹא. וְאִם אֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבוֹא אֲסוּרִין בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו. הכא נמי כגון שנפרץ בקרן זוית וכגון שהתקרה שעל גביו ג''כ נפרץ באלכסון עם המחיצות בקרן זוית דבכה''ג לא אמרי' פי תקרה יורד וסותם:
וכן מבוי שניטלה קורתו או לחייו. שלו בכל אלו לר' יהודה מותרין הן באותו שבת הואיל ונפרצו היום והותר למקצת השבת ואסורין לעתיד לבא:
ר' יוסי אומר אם מותרין לאותה שבת וכו'. כלומר דר' יוסי לאיסור קאמר הואיל ואסורין לעתיד לבא אסורין לאותה שבת דלא אמרי' שבת שהותרה מקצתה הותרה כולה אלא היכא דאיתנהו למחיצות וכגון לעיל בהלכה ב' גבי קצר גדולה שנפרצה לקטנה וכו' דאמרי' דוקא שנפרצה מבעוד יום אבל אם נפרצה בשבת אף הקטנ' מותרת בשעירב' לעצמה דהאיכא מחיצותיה ואין זה אלא כדיורין הבאין בשבת שדיורי גדולה באין להוסיף עליה ולא אסרי מכיון שהותרה למקצת שבת וכן כותל שבין ב' חצירות וכל אחת עירבה לעצמה ונפל הכותל בשבת דקיי''ל אלו מטלטלין עד עיקר המחיצה ואלו מטלטלין עד עיקר המחיצה שהואיל והותרה למקצת שבת הותרה כולה ואע''פ שנתוספו הדיורין שהדיורין הבאין בשבת אינן אוסרין וכן כל כיוצא בזה אבל הכא מכיון דליתנהו למחיצות שלהן שהרי נפרצה לא אמרינן שבת שהותרה מקצתו הותרה כולה והכי סבירא ליה לר' יוסי וקיי''ל כוותיה:
מתני' חצר שנפרצה מב' רוחותי'. ואפי' נפרצה לכרמלית והמסקנא בגמ' שנפרצה בקרן זוית והיינו שתופסת מב' רוחותיה ובכה''ג אפי' אין הפרצה אלא עד עשר אמות הויא פירצה ואע''פ שכל פירצה שהיא עד עשר ועשר בכלל הויא כפתח הכא פירצה היא משום דפיתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי:
הלכה: פיס'. רִבִּי זְרִיקָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר נּוּן בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. לֹא אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר אֶלָּה מִמְּקוֹם מְחִיצוֹת בְּשֶׁנִּיטְלוּ רָאשֵׁי זָוִיּוֹת מִיכָּן וּמִיכָּן. 57b וּבִלְבַד בְּאַרְבָּעָה. רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי אִילָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרֵי. אָסוּר שֶׁלֹּא מִמְּקוֹם מְחִיצוֹת. אֲבָל מִמְּקוֹם מְחִיצוֹת אֲפִילוּ רַבָּנִן מוֹדוּ. אָמַר רִבִּי זְרִיקָן. זִימְנִין סַגִּין פָּֽשְׁטִית עִם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר בּוּן וְלֹא שָֽׁמְעִית מִינֵּיהּ דָּא מִילְּתָא. אָֽמְרִין לֵיהּ. וְלֵית בַּר נַשׁ הֲוֵי שְׁמַע מִילָּה דְלֵית חַבְרֵיהּ שְׁמִיעַ לֵיהּ. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. בְּשֶׁנִיטְלוּ רָאשֵׁי זָוִיּוֹת מִיכָּן וּמִיכָּן. וּבִלְבַד בְּשָׁווֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ולמה לי משתי רוחותיה. דהיכי דמי אי בעשר פיתחא הויא ואי ביותר מעשר א''כ אפי' ברוח אחת נמי פירצה הוא:
ולא רבי הוא דרבי אמר וכו'. כצ''ל דרבי ס''ל הכי גבי חצר בפ''ק בהל' א' וכפי הגי' בברייתא שהבאתי שם כלומר דמשני דליכא למיתני מרות אחת אליבא דר' דסתם לן מתני' דאיהו ס''ל דחצר שנפרצה במלואה ניתרת בשני פסין א' מכאן וא' מכאן ומסקינן התם דלמ''ד בשני פסין בכל שהוא מכאן ובכל שהוא מכאן סגי ומכיון שכן לא פסיקא ליה למיתני מרוח אחת דע''כ צריך שיהא פרוצה כל הרוח ולא נשתייר אפי' כל שהוא מכאן ומכאן והאי מילתא דלא שכיחא היא הלכך נקט מילתא דפסיקא שנפרצה משתי רוחותיה:
ר' שמואל בשם ר''ז במחלוקת. דהתם תליא מילתא דפליגא תנאי ולחד ס''ל דבפס אחד סגי ובלבד שיהא הפס רחב ד' א''כ למ''ד תמן בפס אחד הכא נמי בפס אחד שיהא רוחב ארבעה ולדידיה איכא למימר דהוה מצי למיתני מרוח אחת ולא נשתייר רחב ארבעה ולמ''ד התם בשני פסין ומשהו מכאן ומכאן הכא נמי בשני פסין של כל שהו סגי ומכיון דמיהת בפלוגת' תליא מילתא להכי לא קתני מרוח אחת:
נפרץ מן האמצע מותר. אבית דמתני' קאי שאם נפרץ מאמצע מותר דהרי הבית מקירה הוא ואפי' ביותר מעשר אמרי' ביה פי תקרה יורד וסותם אלא הב''ע שנפרץ בקרן זוית והיינו דקתני משתי רוחותיו שהפרצה תופס' משתי רוחותיו ונפרץ ג''כ התקרה בקרן זוית דבכה''ג לא אמרינן פי תקרה:
שמואל אמר אסור. אפילו נפרץ באמצע והפירצה יותר מעשר ולקמיה פריך עליה:
א''ר זעירא אין לית הדא אולפן דשמואל קשיא. אם לא כך קיבל שמואל בהלכה קשיא דאמאי לא אמרי' ביה פי תקרה:
נפרץ כל אותו הרוח. מאי באמצע אסור דקאמר שנפרץ כל אותו הרוח שבאמצע הבית:
אמר ר' יוסי בר' בון. דאכתי קשיא הדא היא אכסדרה שפתוחה היא אילו אכסדרה שמא אינה מותרת דאמרינן פי תקרה יורד וסותם בית נמי נימא פי תקרה וקשיא על הדא דשמואל:
רב ירמי' בשם רב. נמי קאמר דבשניטלו ראשי זויות מכאן ומכאן מיירי ובלבד בשוה כלומר שלא יהא ראש זויות אחד ניטל מעט פחות מהשני. א''נ דרב ירמיה שמע כך מרב דאמר ובלבד בשוה ופי' דכך כוונתו דבשניטלו ראשי זויות מכאן ומכאן קאמר שתהא כל הפרצה בשוה ושלא נשתיירו ראשי הזויות מכאן ומכאן:
א''ל. ההיא מרבנן שדיבר ר' זריקא עמו ומאי קא מתמהת וכי לית בר נש דהוא שמע מילה דלית חבריה. שמיע ליה אם אתה לא שמעית מיניה דא מילתא אחרים שמעו ממנו:
זמנין סגין פשטית. ההלכה עם רבי יעקב בר בון ולא שמעית מיניה דא מילתא דר''א ורבנן במקום מחיצות הוא דפליגי כדקאמר ר' יעקב בר בון בשם ר' חנינה:
ר' זעירא ור' אילא תריהון אמרין. דלא כר' זריקא אלא דר''א ס''ל אסור אפי' שלא ממקום מחיצות דכולה כר''ה חשיבא אבל ממקום מחיצות אפי' רבנן מודו דהוי כרה''ר:
ובלבד בארבעה. ודוקא אם יש בהנשאר בזויות ארבעה טפחים שהוא מקום חשוב בהא הוא דאמרינן דבעי' שניטלו גם ראשי זויות אבל אם לא נשתיירו מקום ארבעה הוי כניטלו:
בשניטלו ראשי זויות מכאן ומכאן. כלומר כשנפרצה המחיצה ולא נשתיירו בה הזויות מכאן ומכאן שאם נשתיירו בה זויות מודה ר''א דלא הויא מקום המחיצה כר''ה:
גמ' ר' זריקא וכו' לא אמר ר''א. להתחייב עליה אלא ממקום מחיצות אבל שאר החצר מודה דככרמלי' הוא כדפרישית במתניתין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source