Vayedaber

Eirouvine

Daf 54a

משנה: כְּצוֹצְרָא שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַיָּם אֵין מְמַלִּין מִמֶּנָּה בַשַּׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ מְחִיצָה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים 54a בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְמַטָּן. וְכֵן שְׁתֵּי כְצוּצְרָיוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ עָשׁוּ לָעֶלְיוֹנָה וְלֹא עָשׂוּ לַתַּחְתּוֹנָה שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עַד שֶׁיְעָרֵיבוּ׃

Traduction

Lorsqu’un balcon domine l’eau (188)Au milieu, on pouvait amener l'eau par un trou percé., on ne doit pas en puiser le samedi, à moins d’avoir élevé à l’entrée ou à la sortie une séparation haute de 10 palmes. De même, si 2 balcons sont l’un au-dessus de l’autre, et que l’on ait construit la séparation pour le supérieur, non pour l’inférieur, il est également interdit de puiser de l’eau de tous deux, jusqu’à leur jonction par l’eruv.

Pnei Moshe non traduit

מתני' כצוצרה שהיא למעלה מן הים. שהוא דף היוצא מכותל רה''י ובולט על גבי המים ויש בו נקב שממלאין מים דרך אותו הנקב:

אין ממלאין ממנה בשבת. דהוי מכרמלית לרה''י:

אא''כ עשו לה מחיצה גבוה י''ט. ע''ג המים כנגד הנקב שבכצוצרה וסביב הנקב כעין כוורת דאמריגן גוד אסיק מחיצתא או שיעשה המחיצה בכצוצרה עצמה סביב הנקב כנגד המים ואמרינן גוד אחית כאלו המחיצה יורדת ונוגעת עד המים וזהו בין מלמעלן בין מלמטן:

וכן שתי כצוצריות זו למעלה מזו. כלומר וכן הדין בשתי כצוצרות שהן זו למעלה מזו צריך כל אחת ואחת שתעשה לה מחיצה עשרה ומותרות שתיהן למלאות ודוקא שיש בין העליונה לבין התחתונה יותר מעשרה טפחים דאז נחשבו כשתים וכל אחת ואחת מותרת בתקנה שהיא עושה לעצמה אבל אם היו שתיהן בתוך עשרה טפחים בין זו לזו נחשבות ככצוצרה אחת ואוסרת זו על זו עד שיערבו שתיהן עירוב אחד:

עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה. כלומר ששתיהן נשתתפו בעשיית המחיצה של העליונה ולהכי קתני עשו והואיל שאין מחיצה לבני התחתונה והן שותפין במחיצת העליונה אוסרין עליהן עד שיערבו עירוב אחד וזהו נמי דנקט התנא בהאי גוונא שיש להעליונה מחיצה ואפ''ה היא ג''כ אסורה מכיון שיש שותפות לבני התחתונה במחיצה זו והן אין להן מחיצה כלל אוסרין עליהן דאלו אם אין להעליונה מחיצה ולתחתונ' יש לה מחיצה לעולם אוסרת העליונה על התחתונה ואע''פ שאין לעליונה שותפת במחיצת התחתונה מפני שהדלי של העליונה עובר דרך התחתונה ואוסרין עליה עד שיערבו כאחד ואם עשתה העליונה מחיצה לעצמה והתחתונ' לא עשתה לה מחיצה אז העליונה מותרת למלאות והתחתונה אסורה:

הלכה: פיס'. רִבִּי זְעִירָא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. וְהוּא שֶׁתְּהֵא מְחִיצָה מְשׁוּקַעַת בַּמַּיִם כִּמְלוֹא הַדְּלִי. וְלֹא נִמְצְאוּ שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בִּרְשׁוּת אַחַת. אָמַר רַב הוּנָא. וְהוּא שֶׁתְּהֵא מְחִיצָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים לַכְּצוֹצְרָה.

Traduction

R. Zeira ou R. Juda dit au nom de Rav: il faut encore, pour rendre cette clôture valable, qu’elle pénètre dans l’eau autant qu’un seau (4 p.); faute de quoi, par une propriété, on arriverait à tirer profit de l’autre, sous la surface de l’eau (si la clôture ne dépassait pas). R. Houna ajoute: il faut que la clôture soit voisine de 3 p. du balcon (comme s’il adhérait).

Pnei Moshe non traduit

גמ' והוא שתהא המחיצה משוקעת במים כמלא דלי. דקסבר דכמו דאמרי' לעיל בהלכה ו' גבי בור שבין שתי חצירות שצריך שתהא המחיצה משוקעת וכו' כדפרישית שם ה''נ הכא ומפני שהדלי הולך למקום שאין מחיצה עליו ואם המחיצה משוקעת במים כמלא הדלי תו לא חיישינן שיעבור תחת המחיצה במים להצד שחוץ להמחיצה לפי שאין הדלי עובר כל כך:

ולא נמצאו ב' רשויות משתמשות ברשות אחת. אבבא דשתי כצוצרות הוא דפריך דמדקתני וכן משמע שאם עשו מחיצה לזו ולזו שתיהן מותרות למלאות דרך הנקבים שבכצוצריות ואמאי והא העליונ' ממלאת דרך התחתונה וא''כ ב' רשויות משמשות ברשות אחת הן:

אמר רב הונא והוא שתהא מחיצה בתוך שלשה טפחים לכצוצרה. כלומר דרב הונא בא לתרץ הקושיא ודלא תימא לפרש כדקס''ד שהן מכוונות זו כנגד זו ומש''ה קשיא לך הרי ב' רשויות משתמשות ברשות אחת אלא הב''ע שאינן מכוונות זו כנגד זו וכל אחת ואחת ממלאת לעצמה ואי קשיא פשיטא ומאי קמ''ל היינו בבא דרישא דמ''ש בכצוצרה אחת שממלאת ע''י מחיצה שלה ומ''ש בשתי כצוצריות נמי כל אחת ואחת ממלאת דרך מחיצתה בכצוצרה שלה ל''ק דהכא מיירי שהמחיצה אינה תחת הכצוצרה אלא שעשאה סמוך להכצוצרה בתוך שלשה דכמדובקת לה דמי והיינו דקאמר והוא שתהא המחיצה וכו' כלומר דע''כ דאם אינה תחתיה צריך שתהא סמוכה לה בתוך שלשה דכלבוד היא והשתא נמי לא קשיא הא דפרכת ואלא נמצאו וכו' משום שכל אחת ואחת משתמשת ע''י מחיצה שלה זו בהסמוכה לה בתוך ג' מכאן וזו בהסמוכה לה בתוך שלשה מצד האחר והא קמ''ל שאע''פ שהמחיצות הן בתוך ג' לזו ובתוך ג' לזה לא אמרינן דהויא כרשות אחת ויאסרו זו על זו עד שיערבו אלא דמכיון דמיהת כל אחת ואחת ממלאת דרך המחיצה שלה אינן אוסרין זה על זה:

Eirouvine

Daf 54b

תַּנֵּי. רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַבְיָה אוֹמֵר. כְּצוֹצְרָה שֶׁהִיא לְמַעֲלָה מִן הַיָּם פּוֹתֵחַ אֶת הַמַּעֲזִיבָה וֹמְשַׁלְשֵׁל וּמְמַלֵּא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ בַּנֶּקֶב אַרְבָּעָה טְפָחִים. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוֹחַב אַרְבָּעָה. וְהוּא שֶׁיְּהוּ מְחִיצוֹת גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה. תַּמָּן אָֽמְרֵי. אֲפִילוּ אֵין מְחִיצוֹת גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה נַעֲשִׂית כִּמְשַׁמֶּרֶת חַד. רִבִּי אִידִי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי חִייָה. מוּתָּר לְמַלּוֹת וְאָסוּר לִשְׁפּוֹךְ. אָמַר לֵיהּ. 54b כַּד נִמְנֶה חֲכָמִים נִמְנֶה לָךְ עִמְּהוֹן. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִגְהַר הֲוָה עִימֵּיהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן. מִי לֹא אָמַר לֵיהּ. מוּתָּר לְמַלּוֹת. שֶׁמְּמַלֵּא מִמְּחִיצָתוֹ. וְאָסוּר לִשְׁפּוֹךְ. שֶׁשּׁוֹפֵךְ חוּץ לִמְחִיצָתוֹ.

Traduction

On a enseigné que R. Hanania b. Akabia dit: lorsqu’un balcon domine l’eau, on perce le chambranle (189)J. Lévy traduit: Aufbau (revêtement de la construction). de façon à descendre le seau par là et l’emplir d’eau. R. Jacob b. Aha au nom de R. Yassa y met la condition que le trou percé soit de 4 p., que le balcon ait au total un carré de 4 coudées (= 24 p. de chaque côté), de façon que, déduction faite du trou médiale, il reste 10 p. de toutes parts (on les suppose descendant jusqu’à l’eau et formant ainsi un enclos élevé de 10 p., ou domaine privé). On a dit là-bas (à Babel), à l’opposé de cet avis, que si même les murs ont moins de 10 p. en hauteur, on les suppose pourtant joints et constituant un ensemble compact. – R. Idi en présence de R. Hiya dit: il est permis, par la clôture du balcon, de puiser de l’eau du bas, non d’en verser (ce qui la mène au loin). Lorsque nous élirons des sages pour chefs, lui fut-il dit, nous te nommerons parmi eux pour cette belle règle. C’est pour le railler, dit R. Mena, qu’il s’exprime ainsi, la règle de R. Idi n’offrant rien de nouveau. -Mais, objecta R. Yossé b. R. Aboun, n’est-il pas dit qu’il est seulement permis de puiser l’eau dans son propre enclos, et que la défense de verser ne s’applique qu’au dehors de l’enclos?

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא סוף פ''ו:

פוחת את המעזיבה. כלו' נוקבה והכי קתני בתוספתא בהדיא ומשלשל הדלי דרך הנקב לממלא ממנה בשבת:

והוא שיש בנקב ארבעה טפחים והוא שיש בו רוחב ארבעה. כלומר שיהא בו ארבעה באורך וברוחב ד':

והוא שיהא מחיצות גבוהות עשרה. כלומר שצריך שיהא בהכצוצרה ד' אמות על ד' אמות דכשהוא עושה בתוכה נקב ד' טפחים על ד' טפחים נשתיירו עשרה טפחים מכל רוח ורוח ואמרי' בהו כוף וגוד אחית כאלו שכפוף הוא מכל רוח ורוח ויש כאן מחיצות גבוהות עשרה וביניהן חלל ד' על ד' שאין מחיצה פחותה מעשרה ואין מחיצה פחותה מארבעה טפחים חלל שביניהן:

תמן. בבבל אמרי אפי' אין מחיצות גבוהות עשרה נעשית כמסמרת חד כלומר כמו שהיא מסומרת ומדובקת על פני המים כאחת דמכיון שהתירו מחיצה תלויה במים אפי' בשאינה גבוה עשרה התירו לר' חנניה בן עקביה ובכולא מילתא פליג אמתני' דלא בעינן שיעשה מחיצה ממש ולא בעי' שתהא גבוה עשרה:

מותר למלאות ואסור לשפוך. אסתם כצוצרה דמתני' קאי דלמלאית הוא שהתירו דרך הנקב אבל לא לשפוך מימיו דרך שם דהוי כשופך לתוך הכרמלית:

אמר ליה. רבי חייה לרב אידי כד נמנה חכמים לסומכן נמנה לך עמהן ופליגי בהא דר' מנא קאמר מגהר או מגחך הוה עמיה דרך שחוק אמר לו כן לפי שלא היטב זה בעיני ר' חייא דמ''ש אם התירן למלאות על ידי המחיצה למה לא נתיר נמי לשפוך:

אמר ר' יוסי בר בון מילא אמר ליה. מילתא בטעמא א''ל והוטב בעיני ר''ח ולשבח אמר ליה כשנמנה חכמים נמנה לך עמהם לפי שיפה אמרת מותר למלאות מפני שממלא דרך מחיצתו אבל אסור הוא לשפוך ששופך חוץ למחיצתו וכלומר שמסתמא כששיפך מימיו אינו מקפיד לשפוך דרך המחיצה ושופך הוא חוץ למחיצתו והוי כשופך מרה''י לכרמלית להדיא:

אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. לֹא אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַבְיָה אֶלָּא בְיָם שֶׁל טִבֵּרִיָּה. שֶׁהֶהָרִים מַקִּיפִין אוֹתָהּ. רִבִּי לָֽעְזָר שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. הָהֵן פיוסרוס זָרַק מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ. אָמַר לֵיהּ. עַל דַּעְתָּךְ אֵין רְשׁוּת הָרַבִּים לְעוֹלָם. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. לְעוֹלָם אֵין רְשׁוּת הָרַבִּים עַד שֶׁתְּהֵא מְפוּלֶּשֶׁת מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. מוּחְלָף שִׁיטַּת רֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר. אֵין רְשׁוּת הָרַבִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא לְעָתִיד לָבֹא. שֶׁנֶּאֱמַר כָּל גֶּיא֙ יִנָּשֵׂ֔א. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. אֵיזוֹ הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד. שְׁבִילֵי בֵית גִּלְגֻּל. וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶן. רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטּוּמְאָה.

Traduction

–Non, dit R. Hiya b. Aba, cette règle a été seulement dite par R. Hanania b. Akabia pour le lac de Tibériade, entouré de montagnes de toutes parts. R. Eliézer demanda à R. Yohanan: quelle est la règle si le samedi on jette un objet d’un endroit situé au milieu (190)Le terme du texte, peu clair, est peut être un composé de pessos et oros (chaîne de montagnes ?). des montages epeisado'' sur la voie publique, ou de celle-ci dans une telle localité. Si cet entourage constituait une différence avec la voie publique, répliqua R. Yohanan, il n’y aurait aucune voie publique, tout pays étant accidenté de montagnes. Selon R. Simon b. Lakish, en effet, une voie sera en réalité publique lorsqu’elle passera en ligne droite d’un point à l’autre. Cet avis (qu’une telle voie, quoique rare, est possible) forme une contradiction avec ce qu’il dit: il n’y a pas de voie publique en ce bas-monde (en raison de l’impossibilité de ne pas rencontrer de montagnes), mais seulement dans la vie future, selon ces mots (Is 40, 4): les montagnes seront abaissées et les vallées relevées (en niveau uniforme). Une Mishna (191)(Toharot 6, 6). contredit l’avis de R. Simon b. Lakish, en disant que les sentiers tortueux des maisons (peu praticables), ou des chemins de ce genre, sont considérés comme domaines particuliers pour le déplacement shabatique, mais comme voie publique au point de vue de l’impureté (n’étant pas clos).

Pnei Moshe non traduit

לא אמר ר' חנניה בן עקביה. להא דלעיל אלא בים של טבריה שההרים מקיפין אותה וכבין המחיצות הוא אבל בשאר מימות מודה הוא שצריך מחיצה ממש:

ר' אלעזר שאל לר' יוחנן ההן פיוסרוס. הוא דרך עקמימות שהוא סובב בין ההרים אם זרק מתוכה לר''ה או מר''ה לתוכה מהו לפי שמחמת שזה הדרך בין ההרים אינו נידון כרה''ר:

פיוסרוס. דוגמתו לעיל בפרק הרואה בהלכה א' גבי מעשה בר''ג שראה נכרית אחת נאה וכו' זו דרכו של ר''ג להסתכל בנשים אלא דרך עקמומית היתה כגון ההן פיפסדוס ובפ''ק דע''ז גריס פווסרוס והביט בה שלא בטובתו:

א''ל על דעתך אין ר''ה לעולם. דנימא נמי ירושלים הרים סביב לה ואינה ר''ה וכן כל א''י דמקיף לה סולמא דצור מהך גיסא ומחתנא דגדר מהך גיסא:

לעולם אין ר''ה. להתחייב עליה:

עד שתהא מפולשת מסוף העולם ועד סופו. כלומר עד שיודע לך שאינה כלה למקום שיש הרים וגבעות:

מחלף שיטתיה דר''ל. דמהכא משמע דמיהת איכא ר''ה בעולם הזה והא בעלמא אמר אין ר''ה גמורה כלל בעולם הזה מחמת הרים וגבעות אלא לעתיד לבא שנאמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור וגו':

מתניתא פליגא על ר''ל. דאשכחן בהדיא דקחשיב התנא למקום שבילי בית גלגול שבא''י לר''ה כדתנן פ''ו דטהרות איזוהי רה''י וכו' ר''ה לטומאה:

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר רִבִּי יוֹסֶי אֶלָּא לְעִנְיַין סוּכָּה. אֲבָל לְעִנְיַין שַׁבָּת אַף רִבִּי יוֹסֵי מוֹדֶה. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי חֲנִינָא אָֽמְרָה אַף לְעִנְיַין שַׁבָּת. דָּמַר רִבִּי חֲנִינָה. שִׁלְטוֹן בָּא לְצִיפּוֹרִי וְתָלוּ לוֹ קָטִיּוֹת. וְהִתִּיר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי לְטַלְטֵל תַּחְתֵּיהֶן. כְּשִׁיטַּת אָבִיו. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. אַתְייָא דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָא כְרִבִּי חֲנַנְיָה. וּתְרַווֵיהוֹן פְּלִיגֵי עַל שִׁיטַּת רִבִּי יוֹחָנָן. דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי יוּדָן וְרִבִּי יוֹסֵי וַחֲנַנְיָה בֶּן עֲקַבְיָה שְׁלָשְׁתָּן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. רִבִּי יְהוּדָה דִגְשָׁרִים מְפוּלָּשִׁים. רִבִּי יוֹסֵי הָא דְסוּכָּה. רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַבְיָה דְּתַנֵּי. רִבִּי חֲנַנְיָה הִתִּיר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים. הִתִּיר כְּצוֹצְרָא. ועינה שֶׁבַּיָּם. וַהֲבָאַת אֲלִינְטִית.

Traduction

Selon R. Yohanan (192)Jér., (Suka 1, 10), R. Yossé n’a permis d’échelonner les parois (pour constituer un mur) qu’à l’égard de l’érection d’une Suka, qui nécessite aussi une hauteur de 10 p.; mais, au point de vue shabatique, qui est plus grave, R. Juda reconnaît aussi que ce mode fictif de clôture est insuffisant. Toutefois, il paraît que même un tel mur est admis, d’après ce que l’on peut conclure du fait raconté par R. Hanina: lors de l’arrivée d’un gouverneur (sultan) à Sephoris, on posa des tentures mobiles formant des clôtures au milieu des ruelles, et R. Ismaël b. R. Yossé permis de transporter dans ces espaces ainsi clos (même sans eruv), selon l’avis de son père (193)R. Yossé donc les autorisait aussi, bien que les tentures ne touchaient pas au sol.. R. Yossé b. R. Aboun dit au nom de R. Samuel b. R. Isaac: l’opinion de R. Yossé b. R. Hanina est conforme à celle de R. Hanina son père; et tous deux (père et fils) contestent l’opinion de R. Yohanan, car R. Yossé b. Hanina, R. Judan et R. Hanania b. Akabia expriment tous trois des avis qui reviennent au même (l’on accorde des facilités pour le transport si même le mur est incomplet): R. Juda l’exprime plus loin (9, 5), au sujet des ponts aux voûtes accessibles de toutes parts; R. Yossé, comme il vient d’être dit pour la Suka ; R. Hanania b. Aqabia, dans l’enseignement suivant (194)Ci-dessus, (Shabat 3, 4), et les notes., ou ce rabbin permit 3 objets, d’enfouir dans les cosses des légumineux en mer (195)Malgré la rosée accidentelle survenant aux fruits cueillis de grand matin, ils échappent à l'impureté., d’user des importations dans les châteaux forts (castra), enfin de rapporter du linge du bain.

Pnei Moshe non traduit

אמר ר' יוחנן לא אמר ר' יוסי אלא לענין סוכה. הך מילתא בפ''ק דסוכה היא והתם גריס לה על המתני' המשלשל בדפנות וכו' ר' יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה י' טפחים כך מלמעלה למטה עשרה טפחים ומפרש ר' יוחנן דלא אמר להכשיר מחיצת תלויה י' טפחים למעלה מהארץ אלא לענין סוכה אבל לענין שבת דחמירא אף ר' יוסי מודה דלא הוי מחיצה אם גבוה מהארץ ג' טפחים ואיידי דלקמן מייתי לה הכא:

שלטון בא לציפורין. והיו צריכין לטלטל ולהביא לו מה שצריך:

ותלו לו קיטיות. סדינין ובגדים למחיצה מזה ומזה והתיר רבי ישמעאל בר' יוסי לטלטל תחתיהן וכשיטת אביו שאף על פי שהיו תלויין גבוהין מן הארץ וכר' יוסי אלמא דר' יוסי סבר אף לענין שבת כן:

ותרויהון פליגא על שיטת ר' יוחנן. ואליבא דר' יוסי דקאמר דדוקא לענין סוכה הוא דס''ל לר' יוסי כן:

דאמר ר' יוסי בר חנינא ר' יודן כו' כצ''ל:

שלשתן אמרו דבר אחד. להקל בטלטול ע''י מחיצות ואע''פ שאינן מחיצות גמורות:

ר' יודה דגשרים המפולשין. לקמן בסוף פ' כל גגות:

ר' יוסי הא דסוכה. וכר' חנינא דאמר אף לענין שבת:

התיר כצוצרה. הא דלעיל:

ועצה שבים. כך היא לעיל בפ' כירה ובפ''ק דסוכה:

עצה שבים. פסולות שבקטניות שבאו עליהן מים שלא במתכוין לכך ולא ניחא ליה והתיר שלא יוכשרו לקבל טומאה:

והבאת אלונטית. ואע''פ שעשרה בני אדם נסתפגו בו ולא חייש לסחיטה כדאמרי' לעיל בפ' חבית:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source