אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה חוּצָה לָהּ כְּעִיר חֲדָשָׁה שֶׁבִּיהוּדָה. כְּגוֹן צְנָ֥ן וַֽחֲדָשָׁ֖ה וּמִגְדַּל גָּֽד׃ שֶׁיֶשׁ בָּהּ חֲמִשָּׁה דִּיוּרִין. אֲפִילוּ אֲנָשִׁים נָשִׁים וָטָף. אַסִּי אָמַר. וּבִלְבַד יִשְׂרָאֵל. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל שִׂמְעוֹן בַּר חִייָה בְשֵׁם רַב. בִּפְתוּחִין לְתוֹכָהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִכֵּיוָן שֶׁהֵן פְּתוּחִין לְתוֹכָהּ נַעֲשׂוּ כוּלָּן רְשׁות אַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בפתוחין לתוכה. אותה השיור שחוצה לה צריך שיהו הדיורין פתוחין לתוך העיר. והקשה ר' מנא דאי הכי הרי מכיון שהן פתוחין לתוכה נעשו כולן רשות אחת וא''כ מאי קמ''ל פשיטא דהוי שיור אלא אע''פ שאין פתוחין לתוכה אלא אחורי הבתים הן לעיר עושין אותה שיור:
ובלבד ישראל. דדירת נכרים לאו שמה דירה:
אפי' אנשים ונשים וטף. כלומר אפילו אין הדיורין כולם אנשים אלא שהנשים והטף משלימין אותן:
אא''כ עשה חוצה וכו'. וקאמר כגון עיר צנן וחדשה קראו אותה או מגדל גד שיש בה חמשים דיורין כצ''ל שכך הוא לר' יהודה:
הלכה: פיס'. עִיר שֶׁלְיָחִיד שֶׁנַּעֲשֵׂית שֶׁל רַבִּים כול'. תַּנֵּי בְשֵׂם רִבִּי יוּדָה. אֵין מְעָֽרְבִין אוֹתָהּ חֶצְייָן. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי רִבִּי חִייָה. כֵּיצַד מַתִּירִין רְשׁוּת הָרַבִּים. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. לֶחִי מִיכָּן וְְלֶחִי מִיכָּן. קוֹרָה מִיכָּן וְקוֹרָה מִיכָּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לֶחִי וְקוֹרָה מִיכָּן וְעוֹשֶׁה צוּרַת פֶּתַח מִיכָּן. וְהָכָא אָמַר הָכֵין. לֹא עַל הָדָא אִיתְאֲמָרַת אֶלָּא עַל הָדָא. אֲפִילוּ עִיר גְּדוֹלָה כְּאַנְטוֹכִיָּא וְאֵין בָּהּ אֶלָּא דֶּלֶת אַחַת בִּלְבַד מְעָֽרְבִין עָלֶיהָ. תַּנֵּי בְשֵׂם רִבִּי יוּדָה. אֵין מְעָֽרְבִין אוֹתָהּ חֶצְייָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָֽמְרָה. בְּנֵי הַמָּבוֹי שֶׁנָּֽתְנוּ קוֹרָתָן עַל (גַּבֵּי) [פֶּתַח] הַמָּבוֹי אֵילּוּ מוּתָּרִין וְאֵילּוּ אֲסוּרִין. נָֽתְנוּ אֵילּוּ וְאֵילּוּ. אֵילּוּ וְאֵילּוּ אֲסוּרִין. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. נוּתֵן אֶת הַקּוֹרָה עַל פֶּתַח הַמָּבוֹי וּמַתִּיר אֶת הַמָּבוּי חֲמִשָּׁה מְבוּאוֹת פְּתוּחוּת לְמָבוֹי. נָּֽתְנוּ קוֹרָתָן בְּאֶמְצַע הַמָּבוֹי. אֵילּוּ מוּתָּרִין וְאֵילּוּ אֲסוּרִין. נָֽתְנְוּ אֵילּוּ וְאֵילּוּ אֵילּוּ וְאֵילּוּ אֲסוּרִין. אֵילּוּ וְאֵילּוּ אֲסוּרִין. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. נוּתֵן אֶת הַקּוֹרָה עַל פֶּתַח הַמָּבוֹי וּמַתִּיר אֶת הַמָּבוּי. 36a חַד רִבִּי פִינְחָס סְלַק לְהָכָא. חֲזָא בְּפֶתַח דְּשֻׁקְתָא דִּגְזוֹרַאי אָמַר לָהֶן. חִלַּקְתֶּם עֵירוּבְכֶם. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוּדָה בַּר שָׁלוֹם. לְחִיזּוּק בָּתִּים נַעֲשֵׂית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ניחא וכו'. זו היא הקושיא שהקשה לו דניחא הרישא. אלא הסיפא לעירובו אלפים ולביתו יותר מכאן בתמיה הא לא משכחת לה ומש''ה אוקי להמתניתין למזרח בנו וכו' כדאמרן. והתם משני לה וכדפרישי' במתני':
גמ' מן קשויי (לה) מקשי לה בר קפרא למזרח בנו וכו'. כלומר מכח הקושיא דהיה מקשה בר קפרא על הסיפא דמתני' דקתני לעירובו אלפיים אמה ולביתו יותר מכאן היכי משכחת לה דליהוי ביתו רחוק טפי הא עירובו במערב ביתו והוא במזרח ביתו ולפיכך פירש דלאו במזרח ביתו ובמערב ביתו קאמר אלא למזרח בנו ולמערב בנו:
חד. צורבא מרבנן ושמיה ר' פנחס סליק להכא וחזא בפתח דשוקתא דגזוראי כך היה נקרא אותו השוק שהיו דרין בו אותן הגוזרין נסרין וראה שם כמין דקה לפני פתח המבוי ושאל אותם אם חלקתם עירוב שלכם ולכך נעשה הסימן הזה וא''ל רבי יודה בר שלום לא היא אלא לחיזוק הבתים נעשה זה וקמ''ל בהאי עובדא שצריך שיעשו במתכוין לסימן שחלקו את עירובן וזה שנעשה לחיזוק הבתים שלא יהו העוברין ושבים מקלקלין את הבתים לאו כלום הוא לסימן הסילוק:
גמ' תני בשם ר' יודה אין מערבין אותה חציין. עיר של יחיד ונעשית של רבים אין מערבין אותה לחצאין דכיון דמעיקרא אחת היתה והורגלו לערב את כולה ולהיות אחד אסרי הני אהני דהוי כמבוי שאחד מן החצרות לא נשתתפה עמהן שאוסרת על כל בני המבוי לטלטל במבוי:
מחלפה שיטתיה. דהא תני ר''ח ומייתי לה לעיל בפ''ק בהלכה א' כיצד מתירין רשות הרבים וכו' וכדפרישית שם דבמבואות המפולשו' לר''ה קאמר וקתני לר' יהודה לחי או קורה מכאן ומכאן שמעינן מיהת דמתירין לכל מבוי ומבוי בפני עצמו ולא אסרי הני אהני:
והכא אמר הכין. בתמיה דאין מערבין העיר לחצאין:
לא על הדא איתאמרת. הא דר' יהודה דבעיר שיש לה ב' פתחים מערבין אותה לחצאין לפי שאלו יוצאין בפתח זה ואלו יוצאין בפתח זה ומסתלקין עצמן אלו מאלו ואין אוסרין זע''ז אלא על הדא איתמר הא דר' יהודה דתנינן בברייתא אפי' עיר גדולה כאנטוכיא אם אין בה אלא דלת ופתח אחד שיוצאין ממנה מערבין עליה את כולה ועלה תני בשם ר' יודה אין מערבין אותה לחצאין דמכיון שאינן יכולין להסתלק אלו מאלו שאין להעיר אלא פתח אחד כשמערבין לחצאין אוסרין אלו על אלו:
בני המבוי שנתנו קורתן על פתח המבוי. כגון בעיר שיש בה מבואות הרבה ומבוי אחד עשו להן תיקון בקורה להיות מותר לטלטל במבוי וכדין המבוי שמשתתפין בחצרות להיות נחשב המבוי כאחד ושאר המבואות לא עשו להם שום תיקון א''כ אלו בני המבוי מותרין הן במבוי שלהן ואלו אסורין ומשום הא דלקמן נקט נמי להא. אע''ג דמילתא דפשיטא היא:
נתנו אלו ואלו. שכל מבוי ומבוי עשו להן תיקון ונשתתפו כל אחד ואחד בפני עצמן אלו ואלו אסורין משום דאסרי הני אהני הואיל וכולן בעיר שנחשבת כאחת הן וכדלעיל:
כיצד הוא עושה. להתיר לכל מבוי ומבוי בפני עצמו:
נותן את הקירה על פתח המבוי. הך קורה דהכא לאו קורה שהיא לתיקון המבוי דהא כבר עשו להן תיקון כדקאמר נתנו אלו ואלו וכו' ואדרבה זה גורם להן לאסור אלו על אלו מכיון שכל מבוי ומבוי עירבו ונשתתפו בפני עצמן אלא קורה אחת כמין דקה ואיצטבא עושין להן לפני פתחיהן להיכר שנסתלקו זה מזה ומתיר בכך את כל מבוי ומבוי בפ''ע:
חמשה מבואות וכו'. כלומר וכן הדין בחמשה מבואות קטנות פתוחות למבוי גדול אחד ואם נתנו קורתן שהוא לתיקון המבוי באמצע המבוי הגדול אלו שיש להן תיקון מותרין ואלו אסורין בדין המבוי שתיקונו הוא באמצע. ואם כל מבוי ומבוי עשו להן תיקון בפני עצמן ועירבו לעצמן אוסרין אלו על אלו כיצד הוא עושה נותן את הקורה והיא הדקה לפני פתחן לסימן שנסתלקו זה מזה ומתיר את המבוי כל אחד ואחד בפני עצמו:
הדא אמרה. מדקאמר דבעיר שכולה נחשבת כאחת אם מערב לחצאין אוסרין אלו על אלו ש''מ דגם במבואו' הדין כן כדמסיים ואזיל:
משנה: מִי שֶׁהָיָה בַמַּזְרַח וְאָמַר לִבְנוֹ לְעָרֵב לוֹ בַמַּעֲרָב. בַּמַּעֲרָב וְאָמַר לִבְנוֹ לְעָרֵב לוֹ בַמִּזְרָח אִם יֵשׁ מִמֶּנּוּ וּלְבֵיתוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה וּלְעֵירוּבוֹ יוֹתֵר מִכָּן מוּתָּר לְבֵיתוֹ וְאָסוּר לְעֵירוּבוֹ. לְעֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה וּלְבֵיתוֹ יוֹתֵר מִכָּן מוּתָּר לְעֵירוּבוֹ וְאָסוּר לְבֵיתוֹ. הַנּוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ בְּעִיבּוּרָהּ שֶׁל עִיר לֹא עָשָׂה כְלוּם. נְתָנוֹ חוּץ לַתְּחוּם מַה שֶׁנִּשְׂכַּר הוּא מַפְסִיד׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה שנשכר. לרוח זה הוא מפסיד לרוח שכנגדו שהרי הוא מונה מן העירוב אלפים לכל רוח ואם דרך משל נתנו בסוף אלף למזרח נמצא שכלות אלפים של מזרח בסוף ג' אלפים מן העיר ונשתכר אלף למזרח והאלפים של מערב כלות בסוף אלף של מערב העיר והרי מפסיד אלף וקמ''ל בזה שאין העיר בכלל החשבון של האלפים שלו אלא כולה נחשבת לו כד' אמות ודוקא בכה''ג שהעיר מובלעת בתוך האלפים שלו או שהן כלות בסוף העיר אבל אם כלות האלפיים באמצע העיר או באיזה מקום בתוך העיר. אין לו אלא אלפים ממקו' העירוב ובמקום שהן כלות אפילו הוא בתוך העיר אינו יכול לילך יותר דבכה''ג נחשבת לו העיר בחשבון של האלפיים כדתנן במתניתין דלקמן ולמודד שאמרו נותנין לו אלפיים שאפי' סוף מדתו כלה במערה:
נתנו חוץ לתחום. בגמרא קאמר חוץ לתחום ס''ד הא לא הוי עירוב אלא אימא חוץ לעיבורה של עיר:
לא עשה כלום. שהרי בלאו העירוב נמי יש לו מעיבורה של העיר אלפים אמה לכל רוח דכל העיר עם עיבורה נחשבין לו כד' אמות ומכ''ש אם נותן עירובו בתוך העיר דלא עשה כלום:
הנותן את עירובו בעיבורה של עיר. באחד מן הבתים העומדים בעיבורה שהוא ע' ושיריים:
ואסור לביתו. למנות אלפים מביתו לכל רוח:
לעירובו אלפים אמה ולביתו יותר מכאן. בגמרא מקשי היכי משכחת לה שיהא לביתו יותר מלעירובו הא כיון דהוא קאי במזרח ביתו ואמר לערב לו במערב ביתו נמצא ביתו עומד בינו לבין עירובו והרי עירובו רחוק טפי מביתו ומשני התם דמשכחת לה כגון דקאי ביתיה באלכסונו שבינו לבין עירובו ועירובו משוך הוא למערב יותר מביתו ואפ''ה מכיון שלפעמים האלכסון יותר רב מכדי משך השוה שבינו לבין עירובו הרי ביתו רחוק ממנו יותר מעירובו:
מותר לביתו. כלומר לדין ביתו שקונה לו שביתתו בביתו ואסור הוא לדין עירובו דמכיון שעירובו רחוק ממנו יותר מאלפים אין עירובו קונה לו שהרי אינו יכול לילך וליטלו ומכיון שכן אמרינן דמסתמא בביתו ניחא ליה שיקנה שביתתו שהרי אין עירובו עירוב ויש לו מביתו אלפים אמה לכל רוח:
אם יש ממנו ולביתו אלפים אמה ולעירובו יותר מכאן. שנתן לו העירוב מביתו והלאה:
ואמר לבנו. מבעוד יום ערב לי במערב:
מתני' מי שהיה במזרח. בשדה וקידש עליו שם היום:
הלכה: פיס'. מִי שֶׁהָיָה בַמִּזְרָח כול'. מִן קוֹשֵׁיי מַקְשֵׁי לָהּ בַּר קַפָּרָא. לְמִזְרָח בְּנוֹ וּלְמַעֲרָב בְּנוֹ. נִיחָא אִם יֵשׁ מִמֶּנּוּ וּלְבֵיתוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה וּלְעֵירוּבוֹ יוֹתֵר מִִיכֵּן. מוּתָּר לְבֵיתוֹ וְאָסוּר לְעֵירוּבוֹ. לְעֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה וּלְבֵיתוֹ יוֹתֵר מִכָּן. מוּתָּר לְעֵירוּבוֹ וּלְבֵיתוֹ אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ניחא וכו'. זו היא הקושיא שהקשה לו דניחא הרישא. אלא הסיפא לעירובו אלפים ולביתו יותר מכאן בתמיה הא לא משכחת לה ומש''ה אוקי להמתניתין למזרח בנו וכו' כדאמרן. והתם משני לה וכדפרישי' במתני':
גמ' מן קשויי (לה) מקשי לה בר קפרא למזרח בנו וכו'. כלומר מכח הקושיא דהיה מקשה בר קפרא על הסיפא דמתני' דקתני לעירובו אלפיים אמה ולביתו יותר מכאן היכי משכחת לה דליהוי ביתו רחוק טפי הא עירובו במערב ביתו והוא במזרח ביתו ולפיכך פירש דלאו במזרח ביתו ובמערב ביתו קאמר אלא למזרח בנו ולמערב בנו:
חד. צורבא מרבנן ושמיה ר' פנחס סליק להכא וחזא בפתח דשוקתא דגזוראי כך היה נקרא אותו השוק שהיו דרין בו אותן הגוזרין נסרין וראה שם כמין דקה לפני פתח המבוי ושאל אותם אם חלקתם עירוב שלכם ולכך נעשה הסימן הזה וא''ל רבי יודה בר שלום לא היא אלא לחיזוק הבתים נעשה זה וקמ''ל בהאי עובדא שצריך שיעשו במתכוין לסימן שחלקו את עירובן וזה שנעשה לחיזוק הבתים שלא יהו העוברין ושבים מקלקלין את הבתים לאו כלום הוא לסימן הסילוק:
גמ' תני בשם ר' יודה אין מערבין אותה חציין. עיר של יחיד ונעשית של רבים אין מערבין אותה לחצאין דכיון דמעיקרא אחת היתה והורגלו לערב את כולה ולהיות אחד אסרי הני אהני דהוי כמבוי שאחד מן החצרות לא נשתתפה עמהן שאוסרת על כל בני המבוי לטלטל במבוי:
מחלפה שיטתיה. דהא תני ר''ח ומייתי לה לעיל בפ''ק בהלכה א' כיצד מתירין רשות הרבים וכו' וכדפרישית שם דבמבואות המפולשו' לר''ה קאמר וקתני לר' יהודה לחי או קורה מכאן ומכאן שמעינן מיהת דמתירין לכל מבוי ומבוי בפני עצמו ולא אסרי הני אהני:
והכא אמר הכין. בתמיה דאין מערבין העיר לחצאין:
לא על הדא איתאמרת. הא דר' יהודה דבעיר שיש לה ב' פתחים מערבין אותה לחצאין לפי שאלו יוצאין בפתח זה ואלו יוצאין בפתח זה ומסתלקין עצמן אלו מאלו ואין אוסרין זע''ז אלא על הדא איתמר הא דר' יהודה דתנינן בברייתא אפי' עיר גדולה כאנטוכיא אם אין בה אלא דלת ופתח אחד שיוצאין ממנה מערבין עליה את כולה ועלה תני בשם ר' יודה אין מערבין אותה לחצאין דמכיון שאינן יכולין להסתלק אלו מאלו שאין להעיר אלא פתח אחד כשמערבין לחצאין אוסרין אלו על אלו:
בני המבוי שנתנו קורתן על פתח המבוי. כגון בעיר שיש בה מבואות הרבה ומבוי אחד עשו להן תיקון בקורה להיות מותר לטלטל במבוי וכדין המבוי שמשתתפין בחצרות להיות נחשב המבוי כאחד ושאר המבואות לא עשו להם שום תיקון א''כ אלו בני המבוי מותרין הן במבוי שלהן ואלו אסורין ומשום הא דלקמן נקט נמי להא. אע''ג דמילתא דפשיטא היא:
נתנו אלו ואלו. שכל מבוי ומבוי עשו להן תיקון ונשתתפו כל אחד ואחד בפני עצמן אלו ואלו אסורין משום דאסרי הני אהני הואיל וכולן בעיר שנחשבת כאחת הן וכדלעיל:
כיצד הוא עושה. להתיר לכל מבוי ומבוי בפני עצמו:
נותן את הקירה על פתח המבוי. הך קורה דהכא לאו קורה שהיא לתיקון המבוי דהא כבר עשו להן תיקון כדקאמר נתנו אלו ואלו וכו' ואדרבה זה גורם להן לאסור אלו על אלו מכיון שכל מבוי ומבוי עירבו ונשתתפו בפני עצמן אלא קורה אחת כמין דקה ואיצטבא עושין להן לפני פתחיהן להיכר שנסתלקו זה מזה ומתיר בכך את כל מבוי ומבוי בפ''ע:
חמשה מבואות וכו'. כלומר וכן הדין בחמשה מבואות קטנות פתוחות למבוי גדול אחד ואם נתנו קורתן שהוא לתיקון המבוי באמצע המבוי הגדול אלו שיש להן תיקון מותרין ואלו אסורין בדין המבוי שתיקונו הוא באמצע. ואם כל מבוי ומבוי עשו להן תיקון בפני עצמן ועירבו לעצמן אוסרין אלו על אלו כיצד הוא עושה נותן את הקורה והיא הדקה לפני פתחן לסימן שנסתלקו זה מזה ומתיר את המבוי כל אחד ואחד בפני עצמו:
הדא אמרה. מדקאמר דבעיר שכולה נחשבת כאחת אם מערב לחצאין אוסרין אלו על אלו ש''מ דגם במבואו' הדין כן כדמסיים ואזיל:
עִיר מָהוּ שֶׁתַּעֲלֶהּ מִמִּידַּת אַלְפַּיִים. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי סִימוֹן בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין עִיר עוֹלָה מִמִּידַּת אַלְפַּיִים. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. עִיר עוֹלָה מִמִּידַּת אַלְפַּיִים. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ בְנֵי טִיבֵּרִיָּא מְהַלְּכִין אֶת כָּל חַמָּתָה. וּבְנֵי חַמָּתָה אֵינָן מַגִּיעִין אֶלָּא עַד הַכִּיפָּה. וְעַכְשָׁיו בְּנֵי חַמָּתָה וּבְנֵי טִיבֵּרִיָּא עִיר אַחַת הִיא. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. מַעֲשֶׂה בְרוֹעֶה אֶחָד זָקֵן שֶׂבָּא וְאָמַר לִפְנֵי רִבִּי. זָכוּר אֲנִי שֶׁהָיוּ בְנֵי מִגְדָּל עוֹלִין לְחַמָּתָה וּמְהַלְּכִין אֶת כָּל חַמָּתָה וּמַגִּיעִין לְחָצֵר הָחִיצוֹנָה הַסְּמוּכָה לַגֶּשֶׁר. וְהִתִּיר רִבִּי שֶׁיְּהוּ בְנֵי מִגְדָּל עוֹלִין לְחַמָּתָה וּמְהַלְּכִין אֶת כָּל חַמָּתָה וּמַגִּעִין לְחָצֵר הָחִיצוֹנָה עַד הַגֶּשֶׁר. וְעוֹד הִתִּיר רִבִּי שֶׁיְּהוּ בְנֵי גָּדֵר יוֹרְדִין לְחַמָּתָהּ וְעוֹלִין לְגָדֵר. וּבְנֵי חַמָּתָהּ אֵינָן עוֹלִין לְגָדֵר. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִפְּנֵי הָֽרְשׁוּיוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא מִן הַטַּעַם הַזֶּה אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן. אַנְשֵׁי עִיר גְּדוֹלָה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר קְטַנָּה. וְאֵין אַנְשֵׁי עִיר קְטַנָּה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר גְּדוֹלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא מן הטעם הזה אלא בגין דתנינן וכו'. וגדר היתה עיר גדולה וחמתן עיר קטנה:
שיהיו בני גדר יורדין לחמתה וכו'. גדר היתה למעלה בשיפוע ההר וחמתן מלמטה והתיר לבני גדר שיהיו יורדין לחמתן וחוזרין ועולין לבתיהן ולבני חמתן לא התיר שיהיו עולין לגדר וקאמר ר' מנא מפני הרשויות שהיו אלו תחת רשות ושררה אחרת מאלו ובני גדר היו מכין וחובטין לבני חמתן כשבאו ברשותן:
שהיו בני מגדל. שהוא מרוח אחרת של חמתה ומהלכין את כל חמתה וכו' והתיר רבי על פי אותו הרועה שהיו נוהגין כן:
מעשה ברועה אחד זקן וכו'. בתוספתא סוף פ''ד היא:
בראשונה היו בני טבריא מהלכין את כל חמתה. חמתה עיר קטנה הסמוכה לטבריא וטבריא עיר גדולה היתה והיו מהלכין את כל העיר חמתה ובני חמתה לא היו מגיעין לילך בכל טבריא אלא עד הכיפה שהיתה שם במקום שכלתה מידתן ועכשיו הוסיפו בבנין בימיהם ונעשה הכל עיר אחת:
אין עיר עולה ממידת אלפים. אלא מונה אלפים חוצה לה מלבד העיר:
הלכה: פיס'. אַנְשֵׁי עִיר גְּדוֹלָה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר קְטַנָּה כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אַנְשֵׁי עִיר גְּדוֹלָה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר קְטַנָּה. אַנְשֵׁי עִיר קְטַנָּה אֵינָן מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר גְּדוֹלָה. כֵּיצַד. לֵית כָּאן כֵּיצַד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כיני מתני' אנשי עיר גדולה וכו' ואין אנשי עיר קטנה וכו'. כן צריך לגרוס ולהאי גי' לא גריס כיצד אלא דסמי מכאן ולית כאן כיצד כדפרישית הכל במתני' עיר מהו שתעלה ממידת אלפים. על הא דקתני הנותן את עירובו חוץ לתחום והיינו חוץ לעיבורה של עיר קאי דמי אמרינן שמפסיד כל העיר לפי שמדת העיר עולה לו במדת אלפים או לא:
משנה: אַנְשֵׁי עִיר גְּדוֹלָה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר קְטַנָּה. וְאַנְשֵׁי עִיר קְטַנָּה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר גְּדוֹלָה. כֵּיצַד מִי 36b שֶׁהָיָה בְעִיר גְּדוֹלָה וְנָתַן אֶת עֵירוּבוֹ בְעִיר קְטַנָּה. אוֹ בְעִיר קְטַנָּה וְנָתַן אֶת עֵירוּבוֹ בְעִיר גְּדוֹלָה מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵין לוֹ מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' עקיבא. פליג וס''ל שהנותן את עירובו בעיר אין כל העיר נחשבת לו כארבע אמות ואין מונין לו האלפים אלא ממקום עירובו ואין הלכה כר''ע:
כיצד. התם מפרש דמאן דמתני במתני' כהאי נוסחא אנשי ואין אנשי מוקים להאי כיצד וכו' בחסורי מחסרא וה''ק במה דברים אמורים במודד אלפים אבל הנותן את עירובו בין אלו ובין אלו מהלכין כיצד מי שהיה בעיר גדולה ונתן את עירובו בעיר קטנה וכו':
מתני' אנשי עיר גדולה וכו' לפי נוסחא דהמתניתין בנותן את עירובו מתפרשא שהנותן את עירובו בתוך העיר בין אנשי עיר גדולה שנתנו עירובן בתוך העיר קטנה ובין אנשי עיר קטנה שנתנו עירובן בעיר גדולה מהלכין את כולה לפי שהנותן עירובו בעיר כל העיר נחשבת לו כארבע אמות וכדמפרש התנא כיצד מי שהיה בעיר גדולה ונתן את עירובו וכו'. ואית דגרסי במתני' אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל העיר גדולה והכי גריס לה הכא בגמרא ולפי הך גירסא האי כיצד לא מיתפרשא וכדקאמר בגמרא לית כאן כיצד וסמי מכאן אלא מילתא אחריתא קתני מי שהיה בעיר גדולה וכו' ורישא דמתני' לאו בנותן את עירובו מיירי אלא במודד וה''ק אנשי עיר גדולה שהיתה להן עיר קטנה בתוך אלפים שלהן ומונין מעירן והולכין מהלכין את כל העיר קטנה כלומר שנחשבת להן כולה כארבע אמות הואיל והיא בתוך האלפים שלהן ומשלימין מדת התחום חוצה לה אבל אין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל העיר גדולה כארבע אמות לפי שמדת אלפים שלהן כלה בתוך העיר הגדולה ואין הולכין בה אלא עד סוף תחומן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source