Vayedaber

משנה: רִבִּי דוֹסָא בֶּן אַרְכִּינַס אוֹמֵר הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹמֵר הַחֲלִיצֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה אִם הַיוֹם אִם לְמָחָר וּלְמָחָר הוּא אוֹמֵר אִם הַיוֹם אִם לָאֶמֶשׁ וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שרצו להחמיר על עצמן. דהא לדידהו נמי דגזרי דיר וסהר אטו בקעה הרי בספינה כל זמן שהיא מהלכת מותר להלך את כולה ועוד שהרי שבתו באויר מחיצות מבעוד יום אלא שרצו להחמיר משום דשמא עמדה פתאום ולאו אדעתייהו ושלא רצו לחלק בין שבת באויר מחיצות או לא ומשום חומרא בעלמא והלכה כר''ג וכר''א בן עזריה:

הלכו את כולה. היו מהלכין בכל הספינה ואעפ''י שהלכה בשבת ויצאו חוץ לתחום דהוי כמי שיצא חוץ לתחום ונתון בדיר וסהר הואיל והספינה מוקפת מחיצות:

והפליגה ספינתן בים. ברחוק משפת הים:

שבאו מפרנדין. שם מקום:

ר' יהושע ור' עקיבא אומרים אין לו אלא ד''א. דמכיון דלא שבת באייר מחיצות מבע''י לא מהני ליה המחיצות א''נ משום דגזרי דיר וסהר אטו בקעה שאין לה מחיצות ובבקעה כ''ע מודו שאין לו אלא ד' אמות:

מהלך את כולה. דהואיל ומוקפת מחיצה הרי היא כד''א:

הוליכוהו לעיר אחרת. והיא מוקפת מחיצות או שנתנוהו בדיר או בסהר שהן מוקפין והיקיפן גדול:

כאלו לא יצא. והרי לו כל העיר כד' אמות וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח כאשר בתחלה. דוקא כשהוציאוהו והחזירוהו שלא לדעת אבל יצא לדעת אעפ''י שהחזירוהו בעל כרחו או הוציאוהו בע''כ וחזר לדעת אין לו אלא ד' אמות:

החזירוהו. בתוך התחום:

אין לו אלא ד' אמות. הואיל והוא חוץ לתחום וד' אמות יש לו שזכתה לו התורה דכתיב שבו איש תחתיו וקומתו של אדם בינוני ג' אמות מלבד הראש ואמה אחת לפישוט ידיו ורגליו ובפישוט הידים נכנס הראש:

או רוח רעה. שנכנס בו שד ונטרפה דעתו ויצא חוץ לתחום ואח''כ חזר ונשתפה והרי הוא חוץ לתחום:

מתני' מי שהוציאוהו עכו''ם. לאנסו חוץ לתחום:

מתני' ר' דוסא בן הרכינס וכו' החליצנו. זרזנו והחליצנו כח כמו נחלץ חושים. א''נ הצילנו ומלטנו מכל רע כמו חלצני ה' מאדם רע:

אם היום אם מחר. אם היום הוא החליצנו היום ואם למחר הוא החליצנו מחר:

ולא הודו לו חכמים. לפי שא''צ להזכיר של ר''ח בר''ה ואומר החליצנו סתם בשני הימים והלכה כחכמים:

רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּנֵי֧ אִמִּ֣י נִֽחֲרוּ בִ֗י וגו'. מִי גָרַם לִי לִהְיוֹת נוֹטֵר אֶת הַכְּרָמִים. עַל שֵׁם כַּרְמִ֥י שֶׁלִּי֖ לֹ֥א נָטָֽרְתִּי׃ מִי גָרַם לִי לִהְיוֹת מְשַׁמֶּרֶת שְׁנֵי יָמִים בְּסוּרְיָא. עַל שֶׁלֹּא שָׁמַרְתִּי יוֹם אֶחָד בָּאָרֶץ. סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי מְקַבֶּלֶת שָׂכָר עַל שְׁנַיִם. וְאֵינִי מְקַבֶּלֶת שָׂכָר אֶלָּא עַל אַחַת. מִי גָרַם לִי לְהַפְרִישׁ שְׁתֵּי חַלּוֹת בְּסוּרְיָא. עַל שֶׁלֹּא הִפְרַשְׁתִּי חַלָּה אַחַת בָּאָרֶץ. סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי מְקַבֶּלֶת שָׂכָר עַל שְׁתַּיִם. וְאֵינִי מְקַבֶּלֶת שָׂכָר אֶלָּא עַל אַחַת. רִבִּי יוֹחָנָן קְרִי עֲלֵיהוֹן. גַּם אֲנָי֙ נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם 26b חוּקִּים לֹ֣א טוֹבִ֑ים. רִבִּי אַבָּהוּ אֲזַל לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּאה וְאַטְעִינוֹן לוּלָבִין בְּשׁוּבְתָא. שָׁמַע רִבִּי מִי מַר. מָן מִי יְכוֹל לְהוֹן רִבִּי אַבָּהוּ בְּכָל שַׁתָּא. רִבִּי יוֹסֵי מִישְׁלַח כְּתִיב לְהוֹן. אַף עַל פִּי שֶׁכְּתַבְנוּ לָכֶם סִדְרֵי מוֹעֲדוֹת. עַל תְּשַׁנּוּ מִנהַג אָבוֹתֵיכֶם נוֹחֵי נֶפֶשׁ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בני אמי נחרו בי וכו'. איידי דאיירי בהאי עניינא מייתי להך דרשא. דקרא שהן גרמו להוסיף יום אחד של יום טוב ומכל מקום אינן מקבלין שכר על ההוספה:

חוקים לא טובים. חוקים שהוסיפו עליהם לא טובים הן לקבל שכר על זה:

ואטעינון לולבין בשובתא. הצריכם לנהוג שיהו נוטלין לולב בשבת כמו שהיו עושין בזמן הבית ביום הראשון שחל בשבת:

יכול להון ר' אבהו בכל שתא. וכי יכול ר' אבהו להנהיג אותם כך בכל שנה ושנה כשיחול ראשון בשבת ומה זה שעשה בפעם אחת שאירע שבא אצלם:

ר' יוסי משלח כתיב להון. לבני גולה אע''פ וכו' וכשאתם יודעים ובקיאים בקביעא דירחא מכל מקום אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש לעשות ב' י''ט של גליות:

שמע רבי מימר מן מי. כלומר כששמע רבי לזה אמר מן מי קיבל ר' אבהו כך:

הלכה: פיס'. רִבִּי דוֹסָא בֶּן אַרְכִּינַס אוֹמֵר. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה כול'. מִפְּנֵי שֶׁאָמַר. אִם הַיּוֹם אִם אֶמֶשׁ. אוֹ ייָבֹא כַיי דָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בֵּרִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁלְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַזְכִּיר רֹאשׁ חוֹדֶשׁ. אוֹף הָכָא כֵן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדרן עלך בכל מערבין

גמ' מפני וכו'. מאי טעמא לא הודו לו חכמים אם מפני שאמר אם היום אם אמש ואין זה דרך להסתפק ולומר כך או דהיינו טעמא ויבא הך כהאי דאמר ר' יעקב לקמן בסוף פ''ק דשבועות העובר לפני התיבה ביו''ט של ר''ה אינו צריך להזכיר ר''ח כל עיקר:

ואוף הכא כן. דמה''ט לא הודו לו חכמים מפני שזכרון אחד עולה לכאן ולכאן:

משנה: מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ גוֹיִם אוֹ רוּחַ רָעָה אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. הֶחֱזִירוּהוּ כְּאִילּוּ לֹא יָצָא. הוֹלִיכוּהוּ לְעִיר אַחֶרֶת נְתָנוּהוּ בַדִּיר אוֹ בַסַּהַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמר אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ מִפְּרֻנְדִּין וְהִפְלִיגָה סְפִינָתָם בַּיָם רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הִלְּכוּ אֶת כֻּלָּהּ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרִבִּי עֲקִיבָה לֹא זָזוּ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁרָצוּ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָן׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והפליגה ספינתן בים. ברחוק משפת הים:

שבאו מפרנדין. שם מקום:

מהלך את כולה. דהואיל ומוקפת מחיצה הרי היא כד''א:

הוליכוהו לעיר אחרת. והיא מוקפת מחיצות או שנתנוהו בדיר או בסהר שהן מוקפין והיקיפן גדול:

החזירוהו. בתוך התחום:

או רוח רעה. שנכנס בו שד ונטרפה דעתו ויצא חוץ לתחום ואח''כ חזר ונשתפה והרי הוא חוץ לתחום:

מתני' מי שהוציאוהו עכו''ם. לאנסו חוץ לתחום:

אם היום אם מחר. אם היום הוא החליצנו היום ואם למחר הוא החליצנו מחר:

ולא הודו לו חכמים. לפי שא''צ להזכיר של ר''ח בר''ה ואומר החליצנו סתם בשני הימים והלכה כחכמים:

רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי בָעֵי. אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאָֽמְרוּ תְּחוּם הֵן אוֹ אֵינָן תְּחוּם. אִין תֵּימַר. תְּחוּם הֵן. אֵין נוֹתְנִין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת. אִין תֵּימַר. אֵינָן תְּחוּם. נוֹתְנִין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאָֽמְרוּ תְּחוּם הֵן. וְהָתַנִּינָן. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא זֶה מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ כול'.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר ר' זעירא. מאי תיבעי ליה הא מתניתין אמרה כן שארבע אמות שאמרו תחום הן ואין נותנין לו משני מקומות דהא תנינן בפרקין דלקמן גבי מי שישן בדרך וכו' וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות ר' אליעזר אומר והוא באמצען של הארבע אמות כלומר שני אמות לכל צד היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה שהיו רחוקין זה מזה ששה אמות והרי שני אמות של כל אחד נבלעין הן בתוך של חבירו מביאין ואוכלין באמצע בתוך שני אמות האמצעין ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו וזהו לתוך שתים החיצונות לפי שאין לו בהם כלום היו ג' והאמצעי מובלע ביניהם שהיו ב' אמותיו בתוך של זה וב' אמותיו בתוך של זה הוא מותר עמהם והן מותרין עמו ושנים החיצונים אסורין זה עם זה אלמא שאף על פי שהחיצונים מותרין עם האמצעי לא אמרינן שיהו נחשבין כהאמצעי ולהיות מותרין להשתמש ולהוציא בתוך שני אמות של חבירו החיצון ומשים שזה הוא לכל אחד מן החיצונים כשני מקומות ואין נותנין ארבע אמות משני מקומות:

ארבע אמות שאמרו תחום הן. אם כל הד' אמות צריך שיהו נחשבין בתחום שלו או אינם תחום וכדמפרש ואזיל למאי נפקא מינה הוא דקמיבעיא ליה דאין תימר תחום הן אין נותנין לו ד' אמות משני מקומות שאם היו נכנסין בתוך תחום אחר אין נותנין לו כל הד' אמות שהרי מקצתן חוץ לתחום שלו ואין תימר אינן תחום שאין צריכין להיות כולן בתוך תחום שלו אם כן נותנין לו ארבע אמות אפילו הן משני מקומות שמקצתן הוא אצל תחום שלו ומקצתן נכנסין הן לתוך תחום אחר:

הלכה: מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ גוֹיִם כול'. וְלֹכֵן מָה נָן אָֽמְרִין. וְיֵעָשֶׁה כְמִי שֶׁיָּצָא בִרְשׁוּת וִיהֵא לוֹ אַלְפַּיִים אַמָּה לְכָל רוּחַ. לְפוּם כֵּן מֵימַר. אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. וּמְנַיִין לְאַרְבַּע אַמּוֹת. שְׁב֣וּ ׀ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו. וּמְנַיִין לְאַלְפַּיִים אַמָּה. אַל יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקוֹמוֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי׃ אוֹ חִלֻּף. אָמַר רִבִּי אליעזר. וְתַנּינָן. אִסִּא בֵּן עֲקִיבָה אוֹמֵר מָקוֹם מָקוֹם. נֶאֱמַר כָּאן מָקוֹם. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְשַׂמְתִּ֤י לְךָ֙ מָק֔וֹם. 27a מַה מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן אַלְפַּיִים אַמָּה. אַף מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אַלְפַּיִים אַמָּה. אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאָֽמְרוּ מְלֹא קוֹמָתוֹ וּפִישּׁוּט יָדָיִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הוּא וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹטֵל חָבִית מֵרָאשׁוֹתָיו וְנוֹתֵן אֶל מַרְגְּלוֹתָחו. כְּשֶׁהוּא נִפְנֶה נִפְנֶה מִן הַצָּד. וּבְשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל מִתְפַּלֵּל לוֹכְסוֹן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כשהוא נפנה מן הצד וכו'. כלומר וכיצד יעשה שהרי הוא צריך להתפלל ואין לו אלא אלו ד''א והרי כשנפנה שם אינו יכול להתפלל בתוך ד' אמות הלכך קאמר דכך היא עושה כשהוא נפנה מן הצד של אותן ד' אמות הוא נפנה וארבע אמות שאמרו הן ואלכסונן וא''כ כשהוא מתפלל יכול הוא להתפלל לוכסן והאלכסון היא יותר מד' אמות ונמצא מתרחק הוא ממקום אשר נפנה חוץ לד' אמות:

ר' יהודה אומר הוא. ושלש אמות. כלומר הוא עצמו נחשב לשלש אמות וכן הוא בתוס' פ''ג ר' יהודה אומר גופו שלש אמות וכו' ואמה יתרה שאמרו לא משום פישוט ידים בלי שום צורך אמרו אלא לכך אמרו כדי שיהא נוטל חבית המונחת מראשותיו ונותן אל מרגלותיו:

מלא קומתו. שהיא ג' אמות מלבד הראש ואמה אחת לפישוט ידים כדפרישית במתני':

ונאמר להלן. גבי הורג נפש בשגגה ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה מה מקום שנאמר להלן אלפי' דילפינן מקרא דומדותם מחוץ לעיר אלפים אמה אף מקום שנא' כאן אלפים אמה:

אמר ר' אלעזר. לא היא דהרי ותנינן בהדיא בברייתא דאלפים אמה ממקומו הוא דאנו למדין:

או חלף. דשמא אלפים מתחתיו אנו למדין וד' אמות ממקומו הוא דנפקא לן:

גמ' ולכן מה נן אמרין. כלומר ומאי קמ''ל ולא כן מה אנן אמרין דמהיכי תיתי יהיה לו יותר וקאמר דמהו דתימא ה''א ויעשה זה כמי שיצא ברשות דתנן לקמן יש לו אלפים אמה לכל רוח ומכיון שזה יצא באונס הוי כיוצא ברשות לפום כן צריך מימר אין לו אלא ד' אמות דשאני התם דברשות מצוה הוא שיצא כדאמרינן לקמן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source