משנה: הַגַּחֶלֶת כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים. וְשַׁלְהֶבֶת בְּכָל מָקוֹם. הַגַּחֶלֶת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ. וְהַשַּׁלְהֶבֶת לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא יביאו לו מפירותיו. מפני שפירותיו כמוהו ואע''פ שהן ביד אלו שעירבו לבא אצלו ודוקא כשייחד להם קרן זוית או פירותיו כמוהו אבל אם לא ייחד להן הרי הן כרגלי זה שהן מופקדין אצלו:
מי שהיו פירותיו בעיר אחרת. מופקדין אצל אחד מהן:
ושל עולי בבל. שהוא עשוי לעוברי דרכים באמצע הדרך ובני הגולה עשאום לשתות בעלותם לרגל והן מסורים לכל כרגלי הממלא מהם שכל מי שמילא מהן מוליכן למקום שהוא מהלך:
כרגלי אנשי אותה העיר. אלפים אמה לכל רוח:
מתני' בור של יחיד כרגלי יחיד. אין מוליכין המים אלא כרגלי בעל הבור:
ושלהבת לא נהנין. בהן לכתחלה מדרבנן ואם נהנה לא מועלין אינו חייב קרבן מעילה דלית לה מששא:
מתני' הגחלת כרגלי הבעלים. שיש בה ממשות:
והשלהבת. כגון שהדליק הנר בשלהבת חבירו אינו מעכב באיסור תחומין שאין בו ממש והוא כבכל מקום:
הגחלת של הקדש מועלין בה. הנהנה ממנה מביא אשם מעילות:
רִבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר בַּמַּיִם מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶו מַמָּשׁ׃ מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. 22a חַמִּים. מָאן דְּאָמַר. מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. הֲרֵי יֵשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ. מָאן דְּאָמַר. מִפְּנֵי שֶׁהֵן נִבְלְעִין בָּעִיסָּה. הֲרֵי אֵינָן נִבְלְעִין בַּתַּבְשִׂיל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא אמרה. מדקתני ושל עולי בבל כרגלי הממלא הואיל והן מופקרין לכל אדם ש''מ המוצא כלי בדרך בי''ט הרי זה כרגלי המוצא משום דהפקר הוא ועכשיו הוא זוכה בו והרי זה כרגליו ולאפוקי ממ''ד חפצי הפקר קונין שביתה במקומן הן:
ר' יהודה פוטר במים וכו'. ניכר החסרון בכאן שחסר העתקת התוספתא והכי גריס בתוספתא פ''ד ר' יהודה פוטר במים מפני שנבלעין בעיסה. ועלה הוא דשייך להא דקאמר מה נפק מביניהן. כלומר אם כטעמא דבמתני' או כטעמא דגריס בתוספתא וקאמר הש''ס המים עצמן ביניהן והיינו המים בתבשיל בקדירה ולא בעיסה וכדמסיק ואזיל:
מ''ד מפני שאין בהן ממש הרי אין בהן ממש. כצ''ל. שאף שהמים נראין בתבשיל שאינו עבה מ''מ אין שום ממשות בהן אבל למ''ד דזהו הטעם דר' יהודה מפני שהן נבלעין בעיסה הרי אינן נבלעין הן בתבשיל וא''כ להאי טעמא מודה ר' יהודה להת''ק בששאלה מחברתה מים לתבשיל שהולכין אחר רגלי שתיהן:
הלכה: חֲמִשָּׁה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בַגַּחֶלֶת. וַחֲמִשָּׁה בַשַּׁלְהֶבֶת. גַּחֶלֶת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ מוֹעֲלִין בָּהּ. וְהַשַּׁלְהֶבֶת לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. הַגַּחֶלֶת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה אֲסוּרָה. וְהַשַּׁלְהֶבֶת מוּתֶּרֶת. הַמּוּדָּר הֲנָייָהַ מֵחֲיבֵרוֹ אָסוּר בְּגַחַלְּתּוֹ וּמוּתָּר בְּשַׁלְהֶבָתוֹ. הַמּוֹצִיא אֶת הַגַּחֶלֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים חַייָב וְהַשַּׁלְהֶבֶת פָּטוּר. וּמְבָֽרְכִין עַל הַשַּׁלְהֶבֶת וְאֵיה מְבָֽרְכִין עַל הַגַּחֶלֶת. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. אִם הָיוּ הַגְּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת מְבָֽרְכִין. רִבִּי יוֹחָנָן דְּקַרְצִיּוֹן בְּשֵׁם רִבִּי נָחוּם בֵּירִבִּי סִימַאי. וּבִלְבָד בְּנִקְטֶפֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא מין במינן הוא. ואמאי קאמרת יותר מדברי תורה הלא אף בדברי תורה כך הוא למ''ד מין במינו לא בטל אלא אימא החמירו בדבריהם כדברי תורה:
החמירו בדבריהן. שהתחומין מדבריהן והחמירו בהן לעשות היכר שלא יתערבו מים מזה לזה:
אפי' מחיצה של קנים. סגי אעפ''י שמלמטה מתערבין המים ובלבד שלא יהו המים מלמעלה נמשכין לכאן ולכאן להדיא:
גמ' עושין לה מחיצה של ברזל. להפסיק בין חלק בעלי תחום זה לבין חלק בני תחום זה שלא יתערבו המים מתחום לתחום ולא יוכלו לשאוב ממנו בי''ט:
אם היו הגחלים לוחשות. בוערות הרבה וכדמפרש ר' יוחנן ובלבד בנקטפת שהאש מהגחלים לוחשות נקטפת מעט למעלה ושיעורו אם מכניס הקיסם ביניהם דולק הוא מאליו:
ואין מברכין על הגחלת. שאינו נהנה לאורה:
גמ' חמשה דברים נאמרו בגחלת. תוספתא היא בפ''ד והובאה לעיל בפ''ח דברכות בהלכה ו':
משנה: בּוֹר שֶׁל יָחִיד כְּרַגְלֵי יָחִיד. וְשֶׁל אַנְשֵׁי הָעִיר כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר וְשֶׁל עוֹלֵי בָבֶל כְְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא יביאו לו מפירותיו. מפני שפירותיו כמוהו ואע''פ שהן ביד אלו שעירבו לבא אצלו ודוקא כשייחד להם קרן זוית או פירותיו כמוהו אבל אם לא ייחד להן הרי הן כרגלי זה שהן מופקדין אצלו:
מי שהיו פירותיו בעיר אחרת. מופקדין אצל אחד מהן:
ושל עולי בבל. שהוא עשוי לעוברי דרכים באמצע הדרך ובני הגולה עשאום לשתות בעלותם לרגל והן מסורים לכל כרגלי הממלא מהם שכל מי שמילא מהן מוליכן למקום שהוא מהלך:
כרגלי אנשי אותה העיר. אלפים אמה לכל רוח:
מתני' בור של יחיד כרגלי יחיד. אין מוליכין המים אלא כרגלי בעל הבור:
ושלהבת לא נהנין. בהן לכתחלה מדרבנן ואם נהנה לא מועלין אינו חייב קרבן מעילה דלית לה מששא:
מתני' הגחלת כרגלי הבעלים. שיש בה ממשות:
והשלהבת. כגון שהדליק הנר בשלהבת חבירו אינו מעכב באיסור תחומין שאין בו ממש והוא כבכל מקום:
הגחלת של הקדש מועלין בה. הנהנה ממנה מביא אשם מעילות:
הלכה: [בְּאֵר] שֶׁבֵּין שְׁנֵי תְחוּמִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עוֹשִׂין לָהּ מְחִיצָה שֵׁלְבַּרְזֶל. רִבִּי יוֹסֶי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. אֲפִילוּ מְחִיצָה שֶׁלְקָנִים. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ [הַמַּיִם] נִמְשָׁכִין לְכָאן וּלְכָאן. אָמַר רִבִּי יוּדָן. הֶחֱמִירוּ בְדִבְרֵיהֶן יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. וְלֹא מִין בְּמִינוֹ הוּא. אֶלָּא הֶחֱמִירוּ בְדִבְרֵיהֶן כְדִבְרֵי תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא מין במינן הוא. ואמאי קאמרת יותר מדברי תורה הלא אף בדברי תורה כך הוא למ''ד מין במינו לא בטל אלא אימא החמירו בדבריהם כדברי תורה:
החמירו בדבריהן. שהתחומין מדבריהן והחמירו בהן לעשות היכר שלא יתערבו מים מזה לזה:
אפי' מחיצה של קנים. סגי אעפ''י שמלמטה מתערבין המים ובלבד שלא יהו המים מלמעלה נמשכין לכאן ולכאן להדיא:
גמ' עושין לה מחיצה של ברזל. להפסיק בין חלק בעלי תחום זה לבין חלק בני תחום זה שלא יתערבו המים מתחום לתחום ולא יוכלו לשאוב ממנו בי''ט:
אם היו הגחלים לוחשות. בוערות הרבה וכדמפרש ר' יוחנן ובלבד בנקטפת שהאש מהגחלים לוחשות נקטפת מעט למעלה ושיעורו אם מכניס הקיסם ביניהם דולק הוא מאליו:
ואין מברכין על הגחלת. שאינו נהנה לאורה:
גמ' חמשה דברים נאמרו בגחלת. תוספתא היא בפ''ד והובאה לעיל בפ''ח דברכות בהלכה ו':
הָדָא אָֽמְרָה. הַמּוֹצֵא כְּלִי בַדֶּרֶךְ הֲרֵי זֶה כְרַגְלֵי הַמּוֹצֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא אמרה. מדקתני ושל עולי בבל כרגלי הממלא הואיל והן מופקרין לכל אדם ש''מ המוצא כלי בדרך בי''ט הרי זה כרגלי המוצא משום דהפקר הוא ועכשיו הוא זוכה בו והרי זה כרגליו ולאפוקי ממ''ד חפצי הפקר קונין שביתה במקומן הן:
ר' יהודה פוטר במים וכו'. ניכר החסרון בכאן שחסר העתקת התוספתא והכי גריס בתוספתא פ''ד ר' יהודה פוטר במים מפני שנבלעין בעיסה. ועלה הוא דשייך להא דקאמר מה נפק מביניהן. כלומר אם כטעמא דבמתני' או כטעמא דגריס בתוספתא וקאמר הש''ס המים עצמן ביניהן והיינו המים בתבשיל בקדירה ולא בעיסה וכדמסיק ואזיל:
מ''ד מפני שאין בהן ממש הרי אין בהן ממש. כצ''ל. שאף שהמים נראין בתבשיל שאינו עבה מ''מ אין שום ממשות בהן אבל למ''ד דזהו הטעם דר' יהודה מפני שהן נבלעין בעיסה הרי אינן נבלעין הן בתבשיל וא''כ להאי טעמא מודה ר' יהודה להת''ק בששאלה מחברתה מים לתבשיל שהולכין אחר רגלי שתיהן:
משנה: מִי שֶׁהָיוּ פֵירוֹתָיו בְּעִיר אַחֶרֶת וְעֵירְבוּ בְנֵי אוֹתָהּ חָעִיר לָבוֹא אֶצְלוֹ לֹא יָבִיאוּ לוֹ מִפֵּירוֹתָיו. וְאִם עֵירֵב הוּא הֲרֵי פֵרוֹתָיו כָּמוֹהוּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא יביאו לו מפירותיו. מפני שפירותיו כמוהו ואע''פ שהן ביד אלו שעירבו לבא אצלו ודוקא כשייחד להם קרן זוית או פירותיו כמוהו אבל אם לא ייחד להן הרי הן כרגלי זה שהן מופקדין אצלו:
מי שהיו פירותיו בעיר אחרת. מופקדין אצל אחד מהן:
ושל עולי בבל. שהוא עשוי לעוברי דרכים באמצע הדרך ובני הגולה עשאום לשתות בעלותם לרגל והן מסורים לכל כרגלי הממלא מהם שכל מי שמילא מהן מוליכן למקום שהוא מהלך:
כרגלי אנשי אותה העיר. אלפים אמה לכל רוח:
מתני' בור של יחיד כרגלי יחיד. אין מוליכין המים אלא כרגלי בעל הבור:
ושלהבת לא נהנין. בהן לכתחלה מדרבנן ואם נהנה לא מועלין אינו חייב קרבן מעילה דלית לה מששא:
מתני' הגחלת כרגלי הבעלים. שיש בה ממשות:
והשלהבת. כגון שהדליק הנר בשלהבת חבירו אינו מעכב באיסור תחומין שאין בו ממש והוא כבכל מקום:
הגחלת של הקדש מועלין בה. הנהנה ממנה מביא אשם מעילות:
הלכה: אֵילּוּ הֵן הַמִּדְבָּרִיּוֹת. אֵילּוּ שֶׁהֵן יוֹצְאוֹת בַּפֶּסַח וְנִכְנָסוֹת בַּרְבִיעָה. אֵילּוּ הֵן בַּייתוֹת. הַלָּנוֹת בָּעִיר. רִבִּי אוֹמֵר. אֵילּוּ וָאֵילּוּ שֶׁנִּכְנְסוּ לִתְחוּם מִשֶׁחֲשֵׁיכָה מוּתָּרִין לִשְׁחוֹט. אֵילּוּ הֵן מִדְבָּרִיּוֹת. הַגְּדֵילוֹת בָּאֶפֶר. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. הָדָא אָֽמְרָה. כְּלִי שֶׁבָּא מִחוּץ לִתְחוּם לִתְחוּם. מִשֶׁחֲשֵׁיכָה מוּתָּר לְטַלטְלוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. וּבִלְבַד בְּאַרְבַּע אָמּוֹת. כְּהָדָא גַּמְלִייֵל זוּגָא אוֹקְרֶיהּ חַד סִירְקִיי כְּמֵהִין. אֲתַא שְׁאַל לְרִבִּי מָנָא אֲמַר לֵיהּ. קַבְּלִין בְּגַב מַגֵּירֵיוֹן דִּידָךְ. וְאוֹכְלִין בְּאַרְבַּע אַמּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סליק מס' ביצה
אוקריה חד סרקיי. סוחר ערבי כיבדו ושלח לו כמהין ופטריות לדורון ובא ושאל לר' מנא אם מותר לקבלו הואיל ובא מחוץ לתחום היום וא''ל קבלין אותן מחמת שהוא שכן שלך ואוכלן בד' אמות:
ובלבד בארבע אמות. וחוץ לד' אמות לא יטלטלו:
הדא אמרה. מדברי רבי דקאמר דכל שאינו חוץ לתחום לעולם כאלו המדבריות אע''פ שבאו עכשיו מחוץ לתחום לתוך התחום בי''ט מותרים הם לשחוט ש''מ כלי הבא מחקי לתחום לתחום משחשיכה מותר לטלטלו וא''צ להמתין כלל:
אלו הן מדבריות הגדילות באפר. שחוץ לתחום לעולם. אע''פ שנכנסות לתחום בי''ט אין שוחטין אותן מפני שהן מוקצין:
אלו הן המדבריות וכו'. תוספתא היא בשלהי מכלתין:
דא. מכאן הוא דשמעינן מהסיפא מי שזימן אצלו וכו' והרי מכיון שזיכה להן מנותיהן ע''י אחר מערב י''ט לאו כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו הן שהרי זה כמו שהופקדו המנות שלו אצל הבעל הבית ואי אמרת אחרי רגלי הנפקד הולכין אמאי מהני בזיכה להן מעי''ט שיוכלו להוליך בידיהם המנות למקום שהן הולכין אלא ש''מ אחר רגלי המפקיד הולכין הן:
ויי דא אמר. אלא מהיכא שמעינן דין זה אם כרגלי המפקיד או כרגלי מי שהן מופקדין אצלו:
תיפתר שהיה המפתח. מן החדר שמונחין שם הפירות ביד הבעלים או שלא מסרו להן הבעלים רשותו מבעוד יום וכגון שייחד להן רשות ואינן תחת רשות הנפקד ולפיכך הפירות ברשות הבעלים הן ולא ש''מ מהכא מידי לבעלמא:
מתניתא פליגא וכו'. וקשיא דאם תימר כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו א''כ יביאו לו מפירותיו שהרי הם עירבו לבוא אצלו ואת אמרת דהולכין אחרי רגלי הנפקד:
רב ושמואל. פליגי במפקיד פירות אצל חבירו אחרי רגלי מי הולכין:
משנה: מִי שֶׁזִּימֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִין לֹא יוֹלִיכוּ בְיָדְם מָנוֹת אֶלָּא אִם כֵּן זִיכָּה לָהֶן אֶחָד בְּמָנוֹתֵיהֶן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אֵין מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַמִּדְבָּרִיּוֹת אֲבָל מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַבַּייְתוֹת. אֵלּוּ הֵן הַבַּייְתוֹת הַלָּנוֹת בָּעִיר. מִדְבָּרִיּוֹת הַלָּנוֹת בָּאֶפֶר:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הלנות באפר. באחו והוא חוץ לתחום דלאו דעתיה עלייהו:
אין משקין ושוחטין את המדבריות. לפי שמוקצה הם. ומילתא אגב אורחיה קמ''ל דלשקי אינש בהמתו והדר לשחוט משום סרכא דמשכא שתהא נוחה להפשיטה. וכן ע''י השקאה נשמטו הסירכות החלושות מן הריאה:
אלא א''כ זיכה להן אחר וכו'. כלומר שזיכה להן בעל הסעודה ע''י במנות אלו מערב י''ט ואמר לו זכה במנות הללו לפלוני ולפלוני דזכין לאדם שלא בפניו:
מי שזימן אצלו אורחים ביו''ט. לא יוליכו בידם מנות למקום שאין בעל הסעודה יכול לילך לשם. לפי שכל הסעודה הכל כרגלי בעל הסעודה לא כרגלי האורחים:
הלכה: רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. כְּרַגְלֵי הַמַּפְקִיד. וְחוֹרָנָה אָמַר. כְּרַגְלֵי מִי שֶׁהָיוּ מוּפְקָדִין אֶצְלוֹ (הֵן) [כֵּן]. מַתְנִיתָה פְלִיגָה עַל מָאן דְּאָמַר. כְּרַגְלֵי מִי שֶׁהֵן מוּפְקָדִין אֶצְלוֹ הֵן. דְּתַנִּינָן. מִי שֶׁהָיוּ פֵירוֹתָיו בְּעִיר אַחֶרֶת וְעֵירְבוּ בְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר לָבוֹא אֶצְלוֹ. לֹא יָבִיאוּ לוֹ מִפֵּירוֹתָיו. אִין תִּימַר. כְּרַגְלֵי מִי שֶׁהָיוּ מוּפְקָדִין אֶצְלוֹ הֵם. יָבִיאוּ לוֹ מִפֵּירוֹתָיו. אָמַר רִבִּי יוּדָן. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה מַפְתֵּחַ בְּיַד הַבְּעָלִים. אוֹ שֶׁלֹּא מָֽסְרוּ לָהֶן רְשׁוּתוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. 22b וֵיי דָא אֲמַר דָא. מִי שֶׁזִּימֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים לֹא יוֹלִיכוּ בְיָדָם מָנוֹת אֶלָּא אִם כֵּן זִיכָּה לָהֶן אַחֵר בְּמָנוֹתֵיהֶם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. מִכֵּיוָן שֶׁזִּיכֶּה לָהֶן אַחֵר בְּמָנוֹתֵיהֶן לֹא כְרַגְלֵי מִי שֶׁהָיוּ מוּפְקָדִין אֶצְלוֹ הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סליק מס' ביצה
אוקריה חד סרקיי. סוחר ערבי כיבדו ושלח לו כמהין ופטריות לדורון ובא ושאל לר' מנא אם מותר לקבלו הואיל ובא מחוץ לתחום היום וא''ל קבלין אותן מחמת שהוא שכן שלך ואוכלן בד' אמות:
ובלבד בארבע אמות. וחוץ לד' אמות לא יטלטלו:
הדא אמרה. מדברי רבי דקאמר דכל שאינו חוץ לתחום לעולם כאלו המדבריות אע''פ שבאו עכשיו מחוץ לתחום לתוך התחום בי''ט מותרים הם לשחוט ש''מ כלי הבא מחקי לתחום לתחום משחשיכה מותר לטלטלו וא''צ להמתין כלל:
אלו הן מדבריות הגדילות באפר. שחוץ לתחום לעולם. אע''פ שנכנסות לתחום בי''ט אין שוחטין אותן מפני שהן מוקצין:
אלו הן המדבריות וכו'. תוספתא היא בשלהי מכלתין:
דא. מכאן הוא דשמעינן מהסיפא מי שזימן אצלו וכו' והרי מכיון שזיכה להן מנותיהן ע''י אחר מערב י''ט לאו כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו הן שהרי זה כמו שהופקדו המנות שלו אצל הבעל הבית ואי אמרת אחרי רגלי הנפקד הולכין אמאי מהני בזיכה להן מעי''ט שיוכלו להוליך בידיהם המנות למקום שהן הולכין אלא ש''מ אחר רגלי המפקיד הולכין הן:
ויי דא אמר. אלא מהיכא שמעינן דין זה אם כרגלי המפקיד או כרגלי מי שהן מופקדין אצלו:
תיפתר שהיה המפתח. מן החדר שמונחין שם הפירות ביד הבעלים או שלא מסרו להן הבעלים רשותו מבעוד יום וכגון שייחד להן רשות ואינן תחת רשות הנפקד ולפיכך הפירות ברשות הבעלים הן ולא ש''מ מהכא מידי לבעלמא:
מתניתא פליגא וכו'. וקשיא דאם תימר כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו א''כ יביאו לו מפירותיו שהרי הם עירבו לבוא אצלו ואת אמרת דהולכין אחרי רגלי הנפקד:
רב ושמואל. פליגי במפקיד פירות אצל חבירו אחרי רגלי מי הולכין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source