Vayedaber

Beitsah

Daf 17b

משנה: 17b אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים מִן הַקּוֹרוֹת וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְיוֹם טוֹב. וְאֵין מְבַקְּעִין לֹא בַקּוֹרְדֹּם לֹא בַמַּגָּל וְלֹא בַמְּגֵירָה אֶלָּא בַקּוֹפִיץ. בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא פֵרוֹת וְסָתוּם וְנִפְחַת נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף פּוֹחֵת לְכַתְּחִלָּה וְנוֹטֵל:

Traduction

Il est défendu de couper du bois des poutres rangées symétriquement (87)Elles ont ainsi une grande valeur, et par suite on n'y touche pas., ni d’une charpente brisée le même jour de la fête. On ne devra le fendre ni avec une hache, ni l’enlever avec une petite scie, ou un rabot, mais on peut en faire sauter à la pointe de la broche. Si une pièce pleine de fruits est fermée de toutes parts, mais ouverte en un point ébréché, il sera permis par là de prendre des fruits; R. Méir permet aussi d’ouvrir cette pièce spécialement pour prendre des fruits.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אין מבקעין עצים מן הקורות. הסדורות על הארץ ועומדות לבנין וה''ל מוקצה מחמת חסרון כיס ובהא אף ר''ש מודה:

ולא מן הקורה שנשברה בי''ט. ואע''ג דהשתא להסקה קיימא משום דבין השמשות לא הוה דעתיה עלה. והאי סתמא דמתני' כר' יהודה דאית ליה מוקצה וקיי''ל כוותיה בי''ט:

אין מבקעין וכו'. בבבלי קאמר והאמרת רישא אין מבקעין כלל חסורי מחסרא והכי קתני אין מבקעין מן הסואר של קורות ולא מן הקורה שנשברה ביו''ט אבל מבקעין מן הקורה שנשברה מערב י''ט וכשהן מבקעין אין מבקעין לא בקרדום. ולא במגל הוא מגל יד שעשוי לשבר בו עצים והוא חלק. ולא במגירה שהוא כעין סכין ארוך ועשוי בפגימות ולנסר בו עצים עבים ומשום שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול:

אלא בקופיץ. והוא יש לו שני ראשים ראשו אחד חד וקצר ונקרא צד זכרות וראשו אחד רחב ונקרא צד נקבות ומבקע בצד זכרות שלו אבל לא בצד הרחב מפני שהוא כקרדום:

בית שהוא מלא פירות. מוכנין והוא סתום ונפחת מאליו:

נוטל ממקום הפחת. ולא אמרינן מוקצין מחמת איסור הן שאין יכול לפותחו בי''ט ואסח דעתיה מינייהו דכיון דלא הוה פתיחתו איסור דאורייתא כדמוקמינן התם בגמרא דבאוירא דליבני מיירי שאין הבית בנוי בטיט ובסיד אלא סידור של לבנים בלא טיט הלכך לאו מוקצין נינהו כדאמרינן גבי טבל שהוא מוכן אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן ומפני שאינו אלא איסור דרבנן וה''נ כן:

ר''מ אומר אף פוחת לכתחלה ונוטל. דמכיון שאין כאן אלא סידור לבנים זו על זו לא הוי סותר ומותר אף לכתחלה ואין הלכה כר''מ:

הלכה: אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים מִן הַקּוֹרוֹת וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בַּקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְיוֹם טוֹב. אֲבָל בַּקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב מוּתָּר בְּשֶׁאֵין בָּהֶן תּוֹאַר כֶּלִי. אֲבָל אִם יֵשׁ עָלֶיהָ תוֹאַר כֶּלִי. אֲפִילוּ נִשְׁבְּרָה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אָסוּר.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' אין מבקעין וכו' אבל בקורה שנשברה מעי''ט מותר. דדעתיה עליה מאתמול להסקה:

בשאין בהן תואר כלי. לאחר שנשברה דלא חזי אלא להסקה אבל אם יש עליה תואר כלי וחזי למידי אפי' נשברה מעי''ט אסור דאכתי לאו דעתיה עליה להסקה אלא לתת בה איזה דבר. ואתיא כמ''ד אין מסיקין בכלים בי''ט:

תַּנֵּי. סוֹכוֹת תְּאֵינִים וּבָהֶן תְּאֵנִים. מַכְבֶּדוֹת וּבָהֶן תְּמָרִים שֶׁהִכִנִיסָן לְאוֹכְלִין. אוֹכֵל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב. הִכִנִיסָן לְעֵצִים. אֵין אוֹכֵל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא פ''ד:

סוכי תאינים. ענפי תאני' ובהן תאני' והכניסן לאוכלין להתאנים שיש בהן:

הכניסן לעצים. ודעתיה על הסוכות להסיק בהן ולא בשביל התאנים שבהן אין אוכל מן התאנים בי''ט לפי שאינן מן המוכן:

רַב אָמַר. מַסִּיקִין בְּכֵלִים וְאֵין מַסִּיקִין בְשִׁבְרֵי כֵלִים. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּכֵלִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בְּיוֹם טוֹב. אֲבָל בְּכֵלִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב מוּתָּר בְּשֶׁאֵין עֲלֶיהֶן תּוֹאַר כֶּלִי. אֲבָל אִם יֵשׁ עֲלֶיהֶן תוֹאַר כֶּלִי וַאֲפִילוּ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בְיוֹם טוֹב מוּתָּר.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

רב אמר מסיקין בכלים. בי''ט לפי שהוכנו לאיזה מלאכה מבערב ולית בהו משום מוקצה ופליג אהא דלעיל:

הדא דאת אמר. אין מסיקין בשברי כלים:

מותר. לפי שמאתמול דעתיה עלייהו להסקה:

בשאין עליהם תואר כלי. לאחר שנשברו הוא דאסור בשנשברו בי''ט אבל אם נשאר תואר כלי על השברים אפילו נשברו בי''ט מותר שהרי מסיקין בכלים:

תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. מַסִּיקִין בְּאוֹכְלִין. אֲבָל לֹא בִקְלִיפֵּיהֶן וְלֹא בְגַלְעִינֵיהֶן. רַב הֲוָה יְתִיב קוֹמֵי רִבִּי חִייָה רָבָּה וַהֲוָה אֲכִיל. וַהֲוָה מִתְחַמֵּי זְרֵק גַּו תַּפְייִהּ וּזְרֵק קוֹמֵי תַפְייֵהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָה רַבָּה. הָכָא זְרוֹק. אָמַר לֵיהּ. מַה בֵין הָכָא וּמַה בֵין הָכָא. אָמַר לֵיהּ. בֶּן פֵּיחָה. אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. אוֹכְלָה הֲוָה זְרֵק. אָמַר רִבִּי אִימִּי בַּבְלָייָא. חוֹלֶה הֲוָה. אָמַר לֵיהּ. כְּנֶגֶד כֵּן אָסוּר בְּיוֹם טוֹב.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

מסיקין באוכלין. דאגב דמטלטל להו לאכילה חזו נמי להסקה:

אבל לא בקליפיהן וכו'. לאחר שאכל הפירות בי''ט משום דהוו להו נולד:

והוה אכיל. רב תמרים וזרק הגרעינין:

והוה מתחמי זרק גו תפייה וכו'. כלומר שהיה נראה כמתכוין לזרוק תוך הכירה שיש בה אש אלא שנזדמן לו שזרק לפני הכירה. תפייה היא כירה מקום שפיתת שתי קדירות מלשון בי תפי:

א''ל ר' חייה רבה הכא זרוק. שתהא נזהר ולא תזרוק אלא לפני הכירה כאשר נזדמן לך עכשיו ולא כפי אשר התכוונת לזורקן לתוך הכירה:

מה בין הכא ומה בין הכא. אמאי לתוך הכירה אסור:

בן פיחה. בן גדולים:

אחריהם ראוי לילך והם אמרו אין מסיקין בגרעינין:

אמר ר' חנינא. כך היה המעשה אוכלה הוה זריק וזה מותר שמסיקין באוכלין:

א''ר אימי. לרבי חנינא בבלייא לא כך ולא כך היה המעשה אלא רב חולה הוה ואכל תמרים להברותו וזרק הגרעינין לתוך הכירה ולא בי''ט הוה אלא שר' חייה אמר לו כנגדו בי''ט אסור:

וְלֹא בְּקוֹרְדוֹם. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרִין. מְבַקְּעִין בְּקוֹרְדוֹם. תַּנָּא רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מְבַקְּעִין בְּקֹרְדוֹם. שְׁמוּאֵל אָמַר. הֲלָכָה כְמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. מְבַקְּעִין בְּקֹרְדוֹם. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּופֵּר אָמַר מִשֵּׁם רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן שַׁמּוּעַ. בֵּית שַׁמַּי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.

Traduction

Ni avec une hache. '' Chez R. Yanaï au contraire, on permet une telle opération, et c’est aussi l’avis professé par R. Oshia. Samuel dit aussi que cet avis est adopté comme règle. Selon R. Yossé b. Kippar au nom de R. Eliézer b. Shamoua’, c’est un sujet en discussion entre l’école de Shammaï et celle de Hillel: la première le défend; l’autre le permet.

Pnei Moshe non traduit

מבקעין בקרדום. והיינו בנקבות שלו אם הוא עשוי כקופיץ שיש לו צד חד וצד רחב ולא גזרינן דהאי גיסא אטו האי גיסא:

תני ר' יוסי בן כיפר וכו'. פלוגתא דב''ש וב''ה היא:

וְלֹא בַמַּגָּל. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מַבְקִעִין. [וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין מַבְקִעִין. אָמַר רַב חִסְדָּא]. מָאן דְּאָמַר מַבְקִעִין. בְּמַגָּל שֶׁלְיָד. מָאן דְּאָמַר אֵין מַבְקִעִין. בְּמַגָּל שֶׁלְקָצִיר.

Traduction

– ''Ni avec une scie. Les uns permettent de fendre du bois de cette façon; les autres l’interdisent. '' R. Hisda explique cette divergence, en disant que les premiers parlent d’une scie à la main (ne représentant pas un outil ordinaire de manœuvre); les autres (comme la Mishna), parlent d’un outil de moissonneur.

Pnei Moshe non traduit

מ''ד מבקעין במגל של יד. שאינו מעשה אומן כמגל של קציר ומפרש למגל דמתני' במגל של קציר איירי:

אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מְפַסְפְּסִין בִּקְלָקִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין מְפַסְפְּסִין. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. מְפַסְפְּסִין. בְּבָרִיא. מָאן דְּאָמַר. אִין מְפַסְפְּסִין. בְּתָשׁ.

Traduction

Les uns enseignent aussi qu’il est permis d’étaler du fourrage (91)Cf. J., (Nazir 6, 3), fin (f 58b), où le même terme a le sens de peigner, adopté ici par le comment. Pné-Mosché. avec un râteau de Cilicie (92)Ou: étoffe en poils de chèvre, selon le même.; d’autres enseignent que c’est défendu. R. Hisda explique également cette divergence: la première s’applique aux animaux sains (qui mangent tout, même la verdure froissée); d’autres parlent d’animaux malades ou délicats (qui ne mangeraient pas ce qui est froissé).

Pnei Moshe non traduit

אית תניי תני מפספסין בקלקוס וכו'. גרסי' להא בפ''ו דנזיר סוף הלכה ג' אהא דשנינו שם נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק. קילקין היא בגד העשוי משער העזים לפספס בו ומותר הנזיר לפספס בו שערו דדבר שאינו מתכוין הוא:

מ''ד מפספסין בבריא. ושערו חזק ואין חושש לתלישת השער דלא הוי פסיק רישא:

מ''ד אין מפספסין בתש. שתש כחו ובפספוס כל שהוא בא לידי תלישת שער והוה כסורק שהיא כפסיק רישא:

אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מוֹלְלִין עֲצֵי בְשָׂמִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין מוֹלְלִין.‏ מָאן דְּאָמַר. מוֹלְלִין. בְּלַחִים. מָאן דְּאָמַר. אֵין מוֹלְלִין. בִּיבֵישִׁין.

Traduction

Les uns permettent de rouler à la main du bois de senteur pour aviver l’odeur; d’autres le défendent. C’est que les uns parlent de bois vert (qu’un tel frottement ne brise pas); les autres de bois sec (qui forcement se rompt ainsi).

Pnei Moshe non traduit

בלחים. ומוללן להריח בהן ואינו מתכוין לפורכן וביבשין מסתמא נפרכין הן ואין מוללין:

Beitsah

Daf 18a

משנה: אֵין פּוֹתְחִין אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֶלִי וְאֵין עוֹשִׂין פֶּיחָמִין וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַפְּתִילָה לִשְׁנָיִם. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חוֹתְכָהּ בָּאוּר לִשְׁתֵּי נֵירוֹת:

Traduction

Il n’est pas permis de perforer un récipient de luminaire par une forme de potier, parce que cela équivaut à une fabrication d’ustensile, ni fabriquer du charbon, ni couper une mèche en deux. R. Juda dit: on peut la couper à la lumière (en l’allumant par le milieu), pour l’utiliser à deux luminaires.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אין פוחתין את הנר. ליטול אחד מן הבצים של יוצר חרש ולתחוב אגרופו לתוכו לחקוק נר מפני שהוא עושה כלי. ונוסחת המשניות אין פותחין וכך הוא נוסחת הרמב''ם ופירש שני כוסות או שתי נרות שהן מחוברין בתחלת עשייתן אין פותחין אותן לשנים מפני שהוא כמתקן כלי:

ואין עושין פחמין. דאינהו נמי כלי לצורפי זהב:

ואין חותכין וכו'. דפתילה נמי כלי הוא להדלקה שצריכה עשייה ותיקון:

ואין חותכין אותה לשנים. לפי שהוא מתקן כלי ולמעכה ביד שתהא חלקה מותר:

חותכה באור לשתי נרות. שנותן שני ראשי הפתיל' בפי שתי נרות שצריך להדליקן כאחת ומדליק באמצע ונמצאת הפתילה נחלקת בפי שתי נרות. והלכה כר' יהודה:

הלכה: תַּנִּי. לָפַּסִּים סְתוּמוֹת. עֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. לֹא יִפְתַּחֵם בְּיוֹם טוֹב. מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִמַכְשִׁיר כֶּלִי בְיוֹם טוֹב.

Traduction

On a enseigné: il n’est pas permis d’ouvrir en ce jour des écuelles lopa'' fermées, préparées dès la veille de la fête (qu’il reste à fendre en 2 pour s’en servir), parce qu’en cela consiste l’appropriation de cet ustensile.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני. בתוספתא פ''ג:

אין פותחין לפסין סתומין ורשב''ג מתיר. לפסים כלי חרס סתומות והן עשויין כמין כדור חלול מבפנים ולאחר שמלבנים אותן בכבשן פותחין אותן באמצע ונעשין שני כלים:

תַּמָּן תַּנִּינָן. עַל לְפָסִין אִרוֹנִיּוֹת שֶׁהֵן טְהוֹרוֹת בְּאֹהֶל הַמֵּת וּטְמֵאוֹת בְּמַשָּׂא הַזָּב. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן צָדוֹק אוֹמֵר אַף בְּמַשָּׂא הַזָּב טְהוֹרוֹת. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן׃ אַתְיָא דִיחִידָאָה דְהָכָא כִּסְתוּמָה דְתַמָּן. וְדִיחִידָייָה דְתַמָּן כִּסְתוּמָה דְהָכָא.

Traduction

On a dit ailleurs (94)(Eduyot 2, 5).: ces sortes de vases restent purs même dans la pièce où se trouve un mort (étant encore fermés), mais si l’homme atteint de gonorrhée les prend, il les rendrait impurs en les portant (à cause de leur appropriation future); selon R. Eliézer b. R. Çadoq, elles échappent même à cette dernière contamination. L’avis contraire isolé de notre premier enseignement (qui permet d’ouvrir un tel vase le jour de fête) est conforme à l’avis anonyme professé ailleurs au sujet de l’impureté communicative d’un gonorrhéén (tous deux tiennent compte de l’appropriation future); l’avis isolé au sujet de ce dernier point (celui de R. Eliézer, qui n’admet pas la contagion impure) est conforme à l’avis anonyme du premier enseignement (que c’est un vase inachevé).

Pnei Moshe non traduit

תמן תנינן. בפ''ב דעדיות:

ג' דברים אמרו לפני ר' ישמעאל וכו' ועל לפסים ארוניות. כמו ערוניות שמשתמשין בהן בעיירות ועשויין כדלעיל:

שהן טהורות באהל המת. כל זמן שלא פתחו אותן דכלי חרס אינו מטמא מגבו אלא מאוירו דכתיב וכל כלי פתוח זה כלי חרס שהטומאה מקדמת לפתחו לפי שאינו מיטמא אלא דרך פתחו ואינו מיטמא מגבו וכלים אלו אין להן אויר:

וטמאות במשא הזב. בטומא' היסט שאם ניטלטלו או נתנענעו במשא הזב טמאים אע''פ שאין להן אויר:

מפני שלא נגמרה מלאכתן. דס''ל מה שחותכין אותן זו היא גמר מלאכתן ועד שלא נחתכו לשנים לא נגמרו:

אתייא דיחידאה דהכא כסתמא דתמן. יחידאה דהתוספתא דהכא והוא רשב''ג דמתיר דס''ל דשם כלי עליו אע''פ שעדיין לא נפתח ולפיכך מתיר הוא לפתחו בי''ט דאין כאן מתקן מנא וזהו כסתמא דהתם ת''ק דעדיות דמטמא במשא הזב דנגמרה מלאכתן חשיב ליה מאחר שכבר נתלבנו בכבשן:

ודיחידאה דתמן. ר''א בר' צדוק דלא משוי להו כלי עד שיפתחו זהו כסתמא דהכא והוא ת''ק דהתוספ':

רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה. בְּקַעַת סוֹמְכָהּ לַכּוֹתֶל בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תְכַסְכֵּס. תַּנֵּי: אֵין מְכַבִּין אֶת הַבְּקַעַת בִּשְׁבִיל לָחוּס עָלֶיהָ. אִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תָעַשֵּׁן אֶת הַבַּיִת וְאֶת הַקְּדֵירָה. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. בְּשֶׁאֵין שָׁם אֲוִיר. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם אֲוִיר מַשְׁלִיכָהּ לָמֲוִיר וְדַייוֹ. אָמַר רִבִּי נָסָא. וְיֵאוּת. כֵּן אֲנָן אָֽמְרִין. הָדָא קִילוּרִיתָה שָׁרֵי מִישׁוֹף וּמִיכְחוֹל מִינָהּ בְּיָמָא טָבָא. אָמַר רִבִּי מָנָא. כָּאן לְשִׁימּוּר כָּאן לִרְפוּאָה.

Traduction

R. Aba au nom de R. Juda permet, sitôt le foyer débarrassé, d’en enlever une bûche incandescente inutile, et de l’adosser à un mur où elle s’éteindra, pour que le fourneau n’éclate pas. On a enseigné: il n’est pas permis d’éteindre une bûche pour la ménager, mais c’est permis pour ne pas enfumer toute la maison, ou une marmite pleine. Toutefois, dit R. Hanania, c’est seulement vrai lorsqu’il n’y a pas là d’espace vide pour y jeter la bûche brûlante; mais s’il y en a, on l’y jettera, et on la laissera s’éteindre seule. Mais, demanda R. Nassa, cet enseignement est-il fondé? Est-il permis de même de s’oindre le bord de l’oeil avec un collyre (collyrium) le jour de fête, pour que le collyre pénètre spontanément? (N’est-il pas évidemment défendu?) Il y a une distinction à établir, dit R. Mena, en ce que, pour préserver la bûche, il suffit de la laisser s’éteindre; mais, en employant le collyre, on a pour but de se guérir (aussi, cet acte est réel et interdit).

Pnei Moshe non traduit

בקעת. בוערת שעל הכירה לאחר שנסתלקה הקדיר' ואינו יכול לכבותה סומכה לכותל שתהא נכבית מאליה ובשביל שלא תכסכס מחמת האש שבתוכה ותתפרק ותתקלקל:

תני. בתוספתא שם:

בשביל לחוס עליה. שלא תבער כולה:

בשאין שם אויר. כלומר שאין לו מקום להשליכה לחוץ על הרוח:

ודיו. כלומר והיא נכבית מחמת הרוח ואין כאן חשש:

א''ר נסא ויאות. בתמיה וכי כן אנן אמרין הדא קלוריתא וכו'. כלומר הרי זה דומה לקילורית של עין שאסור לכחול עינו ממנה בי''ט משום רפואה וכי תאמר בה שמשיף ממנה חוץ לעין וכדי שיכנס הכחול לתוך העין מאליו זה ודאי אסור וה''נ היכי נאמר שמשליכה לחוץ על הרוח שמא נכבית והרי זה כמכבה הוא:

א''ר מנא. לא דמי למשיף בכחול חוץ לעין לפי שכאן לשימור שאינו מתכוין אלא שתהא הבקעת משומרת לו לכשיצטרך ולא עביד מידי שהרי מאליה היא נכבית אבל כאן גבי קילורית אפי' אם משיף הוא בכחול חוץ לעין סוף סוף לרפואה הוא מתכוין שבודאי יכנס לתוך העין וכמאן דעביד רפואה בידים הוא:

אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. 18a מַמְתִּקִין אֶת הַחַרְדָּל בַּגַּחֶלֶת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין מַמְתִּקִין. מָאן דְּאָמַר. מַמְתִּקִין. בְּשֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַגַּחֶלֶת. וּמָאן דְּאָמַר. אֵין מַמְתִּקִין. בְּשֶׁנָּתַן אֶת הַגַּחֶלֶת עָלָיו.

Traduction

Les uns permettent de déposer un charbon ardent dans la moutarde et de l’y laisser s’éteindre (pour enlever l’âcreté de la moutarde); d’autres le défendent. C’est que les uns parlent du cas où l’on met la moutarde sur les charbons (ce qui n’éteint pas tous les charbons); les autres parlent de l’opération inverse (interdite, parce qu’alors on éteint tout).

Pnei Moshe non traduit

ממתקין את החרדל בגחלת. שדרך לכבות את הגחלת או אבן ניסוקת לתוכו כדי למתקו:

בשנתנו על גבי הגחלת. מלמעלה ואין כל הגחלת נכבה:

בשנתן את הגחלת עליו. כלומר לתוכו דאז מכבה הוא:

אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שָׁפִין אֶת הַכֶּסֶף בְּקְרֶטִיקוֹן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין שָׁפִין. מָאן דְּאָמַר. שָׁפִין. בְּשֶׁנְּתָנוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וּמָאן דְּאָמַר. אֵין שָׁפִין. בְּשֶׁנְּתָנוֹ בְיוֹם טוֹב.

Traduction

Les uns permettent de nettoyer de l’argenterie avec de la craie (creticum), d’autres le défendent. C’est que les uns parlent du cas où l’on a apposé cet ingrédient sur l’argenterie avant la fête (il a eu le temps de s’amollir); d’autres parlent du cas où on l’appose en ce jour.

Pnei Moshe non traduit

שפין את הכסף בקרטיקין. גרטיקין הוא משמרי יין כשנתייבשו ונתקשו וחפין ושפין בו את הכלים לנקותו:

בשנתנו מערב י''ט. על כלי הכסף ונתרכך ואין כאן משום ממתק וכשנתנו בי''ט על הכלי ושף בו ועדיין קשה הוא הוה ליה ממחק:

רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף הוּא פּוֹחֵת כַּתְּחִילָּה וְנוֹטֵל׃ רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. וּבִלְבַד כְּנֶגֶד הַפְּחָת. וְהָא תַנֵּי. מוֹדִין חֲכָמִין לְרִבִּי מֵאִיר בְּחוֹתָמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע שֶׁמְפַקְפְּקִין וּמַפְקִיעִין וּמַתִּירִין וְחוֹתְכִין. בַּשַּׁבָּת מְפַקְפְּקִין. אֲבָל לֹא מַפְקִיעִין וְלֹא מַתִּירִין וְלֹא חוֹתְכִין. וּבַכֵּלִים בַּשַּׁבָּת מוּתָּר. וְאֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב.

Traduction

– ''R. Méir permet d’ouvrir spécialement la pièce pleine de fruits pour en prendre ce jour,'' dit la Mishna; à condition, dit R. Aba ou R. Juda au nom de Samuel, d’en prendre en face de cette ouverture, non de côté. – (93)'''''' Suit une phrase traduite (Shabat 16, 2); cf. ci-après, 5, 2 ( 63b).''''''.

Pnei Moshe non traduit

ר''מ אומר וכו' ובלבד כנגד הפתח. הוא נוטל אבל לא מן הצדדים שלא התיר ר''מ אלא מה שהוא צריך לכבוד יו''ט:

והא תני. בתוספתא פ''ג. והובאה לעיל בשבת פ' ואלו קשרים בהלכה א' ובסוף פ' תולין ולקמן בפ' משילין בהלכה ב'. וגי' דהכא עיקרית וכמו שכתובה באלו המקומות שציינתי ובגי' התוספתא יש ט''ס:

מודים חכמים לר''מ בחותמות שבקרקע. דברים שעשויים לסגור על מה שהוא בקרקע כגון דלתי פתחי בורות ומערות והן סגורים בקשרי חבלים:

שמפקפקין. מרככין ומפקיעין אותן בי''ט:

ומתירין את הקשר. דלאו קשר של קיימא הוא:

וחותכין. דקסבר האי תנא דאין סתירה בבנין שהוא בקרקע ומשום שמחת י''ט התירו:

בשבת מפקפקין התירו אבל לא מפקיעין וכו'. אבל שבכלים כגון תיבה סגורה על ידי קשר מותר הכל דאין בנין וסתירה בכלים קתני מיהת מודים חכמים לר''מ בחותמות שבקרקע מותר בי''ט ולא מחלקינן לענין מה שהוא נוטל אם כנגד המקום שחותך הקשר או אם מן הצדדים ומינה דלר''מ מה שהוא מתיר לפחות הבית וליטול נמי אין חילוק בין אם הוא נוטל ממה שכנגד הפתח או אם מן הצדדין וקשיא להא דקאמר לר''מ ובלבד שכנגד הפתח. ולא משני מידי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source