משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יָחֵם אָדָם חַמִּין לְרַגְלָיו אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ רְאוּיִין לִשְׁתִייָה. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. וְעוֹשֶׂה מְדוּרָה וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ:
Pnei Moshe (non traduit)
וב''ה מתירין. דאמרי' מתוך שהותרה הבערה לצורך אוכל נפש הותרה אף שלא לצורך אכילה כשיש בה צורך איזו הנאה. והלכה כך היא חמין שהוחמו בי''ט רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו שהוא דבר השוה לכל נפש אבל לא כל גופו שאינו אלא לבני אדם מעונגין וגזרינן י''ט אטו שבת וחמין שהוחמו מערב י''ט רוחץ בהן כל גופו בי''ט:
מתני' ב''ש אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו. לרחיצה שאוכל נפש התירה התורה ולא להבעיר האור בשביל הרחיצה:
עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה. בי''ט ודברי ב''ה היא דאמרינן מתוך:
מַעֲשֶׂה בְהִלֵּל הַזָּקֵן 11b שֶׁהֵבִיא עוֹלָתוֹ לָעֲזָרָה וְסָמַךִ עָלֶיהָ. וְחִבְּרוּ עָלָיו תַּלְמִידֵי שַׁמַּי. הִתְחִיל מְכַשְׂכֵּשׂ בִּזְנָבָהּ. אֲמַר לוֹן. רְאוּ נִקֵיבה הִיא וּשְׁלָמִים הֵבֵאתִיהָ. וְהִפְלִיגָן בִּדְבָרִים וְהָֽלְכוּ לָהֶן. לְאַחַר יָמִים גָּֽבְרָה יָדָן שֶׁלְבֵּית שַׁמַּי. וּבִקְשׁוּ לִקְבוֹעַ הֲלָכָה כְדִבְרֵיהֶן. וְהָיָה שָׁם בָּבָא בֶּן בִּיטַיי מִתַּלְמִידֵי בֵית שַׁמַּי יוֹדֵעַ שֶׁהֲלָכָה כְבֵית הִלֵּל. פַּעַם אַחַת נִכְנַס לָעֲזָרָה וּמַצָא אוֹתָהּ שׁוֹמֶמֶת. אָמַר. יְשַׁמּוּ בָתֵּיהֶן שֵׁלְאֵילוּ שֶׁהֵשִׁימוּ בֵית אֱלֹהֵינוּ. מֶה עָשָׂה. שָׁלַח וְהֵבִיא שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים צֹאן מִצֹּאן קֵדָר. וּבִיקְּרָן מִמּוּמִין וְהֶעֱמִידָן בְּהַר הַבַּיִת. אָמַר לָהֶן. שְׁמָעוּנִי אֲחַיי בֵית יִשְׂרָאֵל. כָּל מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה יָבִיא עוֹלוֹת יָבִיא וְיִסְמוֹךְ. יָבִיא שְׁלָמִים יָבִיא וְיִסְמוֹךְ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִקְבְּעָה הֲלָכָה כְבֵית הִלֵּל. וְלֹא אָמַר אָדָם דָּבָר. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר לָֽעְזָר. הָדָאּ אָֽמְרָה. בְּשֵׁירוּתָא בְעָייָא מוּלַיי סמא דְקִיסָּא מִינֵּיהּ וּבֵיהּ. כָּל גּוּמִרָא דְלָא כְווִיָה בְשַׁעְתָּהּ לָא כְווִיָה. שׁוּב מַעשֶׂה בְאֶחָד מִּתַּלְמִידֵי הִלֵּל שֶׁהֵבִיא עוֹלָתוֹ לָעֲזָרָה וְסָמַךִ עָלֶיהָ. וְרָאָהוּ אֶחָד מִתַּלְמִידֵי שַׁמַּי. אָמַר לֵיהּ. מַה זוֹ סְמִיכָה. אָמַר לֵיהּ. מַה זוֹ שְׁתִיקָה. שִׁיִתְּקוֹ בִנְזִיפָה וְהָלַךְ לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא אמרה וכו'. כה''ג גרסי' לעיל בפ' בתרא דמעשר שני בהלכה ה' גבי עובדא דר''א בן עזריה ור''ע והכי גריס שם הדא כשירותא בעיי מולייא סב דקיסא מיניה וביה. ודרך משל הוא זה. כשהכשורה זו שנותנין אותה לבנין חסירה איזה דבר וצריכה היא למלא אותה וכדי שלא יבא הדבר לשהייה ותשכח לתקן אותה טול קיסם אחד מיניה וביה גופה ותמלא אותה. וכן המשל אומר כל גחלת שאינה בוערת בשעתה אינה בוערת וכלומר כשמתחלת להיות בוערת ואין מנפחין אותה עד שתתלהב ותבעיר שוב אינה בוערת לפי שהולכת וכבת וכך הוא הדבר הזה של בבא בן בוטי. שמיהר ועשה מעשה מיד שלא יבא הדבר לידי שהייה ושכחה וכדי לקבוע הלכה כדברי ב''ה:
חַמִּין שֶׁהוּחְמוֹ בַיּוֹם טוֹב. וְכֵן הַמַּיִם שֶׁהוּחְמוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לַשַּׁבָּת. רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. מַרְחִיץ בָּהֶן פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. וְחוֹרָנָה אָמַר. מַרְחִיץ בָּהֶן גּוּפוֹ אִיבָרִים אֵיבָרִים. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אֲמַר דָא וּמָאן אֲמַר דָא. מִן מַה דְתַנֵּי שְׁמוּאֵל מַרְחִיץ בָּהֶם פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. הֲוֵי [רַב] דּוּ אָמַר. מַרְחִיץ בָּהֶן גּוּפוֹ אִיבָרִים אֵיבָרִים. חַד פִּילוֹסוֹפוֹס שָׁאַל לְבַר קַפָּרָא. אַבַּלָּט שְׁאַל לְלֵוֵי סָרִיסָא. מוֹתָּר לִשְׁתּוֹת וְאָסוּר לִרְחוֹץ. אָמַר לֵיהּ. אִם תִּרְאֶה סָרִיס מִתְחַבֵּק עִם אִשְׁתְּךָ שֶׁמָּא אֵינוֹ רַע לָךְ. אָמַר לֵיהּ. אִין. אָמַר לֵיהּ. וּמָכִי [הוּא] לָךְ כְּלוּם. אָמַר לֵיהּ. שֶׁלֹּא תִּתְפָּרֵץ. אָמַר לֵיהּ. וְהָכָא שֶׁלֹּא יִתְפָּ‍ֽרְצוּ. כֵּיוָן שֵׁיָּצָא אָֽמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו. רִבִּי. לָזֶה דִיחִיתָה בְקָנֶה. לָנו מָה אַתְּ מֵשִׁיב. אָמַר לָהֶן. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֳמַר אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֣ל לְכָל נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵֽעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם:
Pnei Moshe (non traduit)
חמין שהוחמו בי''ט וכו'. גרסינן להא לעיל בפ''ג דשבת בהלכה ד' ושם פירשתי:
וְעוֹשֶׂה מְדוּרָה וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ: דִּבְרֵי הַכֹּל. וְהוּא שֶׁיְּהֵא קוּמְקוּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. פָּתַר לָהּ פֶּתֶר אוֹחְרוֹן. עַל דַּעְתּהוֹן דְּבֵית שַׁמַּי וְהוּא שֶׁיְּהֵא קוּמְקוּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. עַל דַּעְתּוֹן דְּבֵית הִלֵּל. אֲפִילּוּ אֵין הַקּוּמְקוּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
פתר לה פתר אוחרן. וכן יכול אתה לפרש פתרא אחרינא דבענין שיהא קומקום כנגד המדורה פליגי בה דלב''ש הוא דצריך כך ואי לאו הכי לא יתחמם כנגדה ולב''ה לעולם מותר דהא ס''ל דאמרינן מתוך:
והוא שיהא קומקום. של מים כנגד המדורה להחם המים כדי לשתות דאז אגב שמותר להחם המים כדי לשתות מותר ג''כ להתחמם כנגד המדורה:
ועושה מדורה וכו' דברי הכל. היא דאף ב''ש מודים דהנאת כל גופו מותר:
הלכה: פָּתַר לָהּ תְּרֵין פְּתָרִין. עַל דַּעְתּוֹן דְּבֵית שַׁמַּי וְהוּא שֶׁשָּׁתָה מֵהֶן. עַל דַּעְתּוֹן דְּבֵית הִלֵּל. וְהֵן שֶׁיְּהוּ רְאוּיִן לִשְׁתִייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
על דעתין דב''ה והן שיהו ראוין לשתיה. כלומר הא דקתני בדברי ב''ש אא''כ ראוין לשתיה לאו בראוין לחוד הדבר תלוי אלא שצריך שישתה מהן בבירור אלא דלב''ה דמקילין כשהן ראוין לשתיה מותר אע''ג שהמחמה בעצמו אינו שותה מהן ראוין הן לשאר בני אדם ויש לו ג''כ איזו הנאה מזה שמכבד הוא לאחרים ואמרי' מתוך:
גמ' פתר לה תרין פתרין. אתה יכול לפרש המתני' ופלוגתייהו דב''ש וב''ה בשני אופני פירושים הא' דנאמר לדעתייהו דב''ש דוקא והוא ששתה מהן דהא לית להו מתוך אלא דמיירי ששותה ג''כ מהן ומרבה במים שיהו ג''כ לרחוץ רגליו:
וְעוֹשִׂין גְּדִי מְקוּלָּס בְּלֵילֵי פְסָחִים. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין: אֵי זֶהוּ גְדִי מְקוּלָּס. כּוּלּוֹ צְלִי רֹאשׁ֥וֹ עַל כְּרָעָ֖יו וְעַל קִרְבּֽוֹ. שָׁלַק מִקְצַת וּבִישֵּׁל מִקְצַת אֵין זֶה גְדִי מְקוּלָּס. מַכְנִיסִין גְדִי מְקוּלָּס בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלְחַג (וּבְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן) [וּבְלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן] שֶׁלְפֶּסַח. מַכְנִיסִין עֵגֶל מְקוּלָּס בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלְפֶּסַח אֲבָל לֹא גְדִי מְקוּלָּס. תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יסֵה. תֵּווּדֵוֹס אִישׁ רוֹמִי הִנְהִיג אֶת אַנְשֵׁי רוֹמִי שֶׁיְּהוּ אוֹכְלִין גְּדָיִים מְקוּלָּסִין בְּלֵילֵי פְסָחִים. שָׁ‍ֽלְחוּ חֲכָמִים וְאָֽמְרוּ לוֹ אִילוּלֵי שֶׁאַתּ תֵּווּדַס לֹא הָיִינוּ מְנַדִּין אוֹתָךְ. מָהוּ תֵּווּדַס. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. דַּהֲוָה מְשֵׁלֵּחַ פַּרְנָסַתְהוֹן דְּרַבָּנִן. לֹא נִמְצֵאתָ מֵבִיא אֶת הָרַבִּים לִידֵי אֲכִילַת קֳדָשִׁים בַּחוץ. שֶׁכָּל הַמֵּבִיא אֶת הָרַבִּים לִידֵי אֲכִילַת קֳדָשִׁים בַּחוץ צָרִיךְ נִידּוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
שלק מקצת. או בישל מקצת אין זה גדי מקולס:
מכניסין עגל מקולס. ולא גזרינן אטו גדי מקולס:
מהו תודוס. מה שבחו ששלחו לו אלולא שאת תודוס:
לידי אכילת קדשים בחוץ. כלומר שנראה כאוכל קדשים בחוץ:
נפלת מנרתא קומיהן. ושל פרקים הוה ונתפרקו החוליות מחמת הנפילה והיה כל אחד ואחד נשמט וברח משם שלא רצו להחזירה הואיל ור''ג מחמיר כב''ש:
לא בדא. אסרי ב''ש לזקפה בי''ט:
במנורה של פרקים. דמיחזי כבנין:
הלכה: שֶׁלְבֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיוּ מְכַבְּדִין בֵּין הַמִּיטּוֹת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק. פְּעָמִים הַרְבֶּה אָכַלְתִּי אֶצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְלֹא הָיוּ מְכַבְּדִין בֵּין הַמִּיטּוֹת. אֶלָּא סַדִּינִים הָיוּ פוֹרְשִׂין עַל גַּבֵּי הָאָרֶץ. וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ הָאוֹרְחִין יוֹצְאִין הָיוּ קוֹפְלִין אוֹתָן. אָֽמְרוּ לוֹ. אִם כֵּן אַף בַּשַּׁבָּת מוּתָּרִין לַעֲשׂוֹת כֵּן. שֶׁלְבֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיוּ מַכְנִיסִין אֶת הַמֻּגְמָר בִּמְגוּפָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק. פְּעָמִים הַרְבֶּה אָכַלְתִּי אֶצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְלֹא הָיוּ מַכְנִיסִין אֶת הַמֻּגְמָר בִּמְגוּפָה. אֶלָּא פֻּרְדִּיסְקִים הָיוּ מְעַשְּׁנִין מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ הָאוֹרְחִין נִכְנָסִין הָיוּ פוֹתְחִין אוֹתָן. אָֽמְרוּ לוֹ. אִם כֵּן אַף בַּשַּׁבָּת מוּתָּרִין לַעֲשׂוֹת כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' של בית ר''ג וכו'. הכל בתוספתא פ''ב:
במגופה. כלי כמגופה העשוי לכך:
פרדיסקים. ובתוספתא גריס ערדיסקאות והוא כלי מלא נקבים והעשן שהיו מכניסין שם מערב יום טוב כשפוקקין הנקבים ובי''ט היו פותחין אותן:
אבל אם עשה לו עירובי תבשילין. אף לב''ש מותר ומה בין תבשיל ומה בין חמין בשלא הניח עירובי תבשילין תבשיל דרכו וכו' כדפרישית:
גמ' הדא דתימר בשלא עשה לו ע''ת. בהא קסברי ב''ש דאף ע''ג דמי שלא הניח ע''ת מתירין לו לאפות פת אחת ולבשל קדירה אחת כדאמרינן לעיל בהלכה א' מ''מ לטמון לו חמין לא התירו וטעמא כדמפרש לקמיה מה בין חמין ובין תבשיל שהתבשיל דרכו לאכול ממנו כלומר גם היום יכול לטעום ולאכול ממנו אבל חמין כשמטמין אין דרכו לשתות מהם היום ומוכחא מילתא דאדעתא דשבת קעביד והרי לא הניח עירובי תבשילין:
משנה: אַף הוּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים לְהָקֵל. מְכַבְּדִין בֵּין הַמִּיטּוֹת וּמַנִּיחִין אֶת הַמֻּגְמָר בְּיוֹם טוֹב וְעוֹשִׂין גְּדִי מְקוּלָּס בְּלֵילֵי פְסָחִים וַחֲכָמִים אוֹסְרִין׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אף הוא. ר''ג היה אומר ג' דברים להקל:
מכבדין בין המטות. שהיו רגילין להסב על המטות ולאכול והואיל ומקום מיעוט הוא מכבדין בי''ט שם ולא חיישינן משום אשוויי גומות כדחיישינן גבי בית שהוא גדול וא''א שלא יהיה שם גומא:
ומניחין את המוגמר בי''ט. לבונה ע''ג גחלים כדי להריח בה אבל לגמר את הכלים לכ''ע אסור:
גדי מקולס. כרעיו ובני מעיו תלוין חוצה לו בצידו וצולהו והיו עושין כך זכר לפסח כדכתיב ראשו על כרעיו ועל קרבו:
מקולס. כגבור שכלי זיינו עמו. וכובע נחשת תרגומו וקולסא דנחשא. פ''א מקולס מכובד מלשון קילוס:
וחכמים אוסרין. בשלשתן בכיבוד משום אשווי גומות ובמוגמר משום דלאו שוה לכל נפש הוא שאינו אלא למפונקים ולמי שריחו רע וגדי מקולס מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ. והלכה כחכמים:
וחרי. בגמרא מפרש חד אמר מלשון חרי האף הגדול הזה כלומר עיסה גדולה הנאפית ונחרכת ע''ג גחלים של אש דבעיא היסק גדול וחד אמר מלשון שלשה סלי חורי על ראשי כלומר חררות גדולות הראויות על שלחן המלך. ואין הלכה כר''ג בכל הא דמחמיר כב''ש:
ואין אופין פיתן גריצות. ככרות עבות אלא רקיקין דקין שאין אופין פת מרובה בי''ט משום טירחא וב''ה סברי אופין פת מרובה שבזמן שהפת מרובה היא נאפית יפה:
ואין זוקפין את המנורה בי''ט. בגמרא מפרש דבמנורה של פרקים קאמר שאם נתפרקו הפרקים אין מחזירין אותן וב''ה סברי הואיל דחזרת החוליות אין בה אלא משום דהוי כבונה ואין בנין בכלים אלא בבית ואהלים הוא דשייך בנין:
מתני' אין טומנין את החמין מיו''ט לשבת. דקסברי ב''ש אין אופין אא''כ עירב בפת ואין מבשלין אלא א''כ עירב בתבשיל ואין טומנין אלא א''כ היו לו חמין טמונים מעי''ט וב''ה סברי דאופין ומבשלין וטומנין על עירוב של תבשיל בלבד. ולענין פסק הלכה נתבאר לעיל דהמסקנא שצריך בעירובי תבשילין פת ובשר:
אֵין אוֹפִין פִּיתָּן גְּרִיצוֹת אֶלָּא רְקִיקִין. מִתּוֹךְ שֶׁאַתְּ מְיַיגְעוֹ. אַף הוּא אֵינוֹ אוֹפֶה אֶלָּא צוֹרְכוֹ. רִבִּי אָחָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. מֶ֥ה חֳרִ֛י הָאַ֥ף הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה: וְרַבָּנִן שָֽׁמְעִין לָהּ מִן הָדָא. וְהִנֵּ֗ה שְׁלֹשָׁ֛ה סַלֵּ֥י חוֹרִי עַל רֹאשִֽׁי׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתוך וכו'. כלומר דטעמא דאסרי לאפות פת גריצין דמתוך שאתה מייגעו לעשות רקיקין דקין אף הוא אינו אופה אלא כדי צורכו היום ואם אתה מתירו לאפות פת מרובה חיישינן שמא יאפה יותר מכדי צרכו בי''ט וטרח טירחא שלא לצורך היום:
ר' אחא שמע לה מן הדא וכו'. לפרש לשון חרי קאי וכדפרישית במתני':
וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְּיוֹם טוֹב. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בִּמְנוֹרָה שֵׁל פְּרָקִים. אֲבָל בִּמְנוֹרָה שֶׁאֵינָהּ שֵׁל פְּרָקִים לֹא בְדָא. כְּהָדָא תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי יוֹסֵי הֲווֹן יְתִיבִין. נָֽפְלָת מְנַרְתָּא קוֹמֵיהוֹן וַהֲוָה כָל חַד וָחַד שְׁמִיט גַּרְמֵיהּ וַעֲרַק.
Pnei Moshe (non traduit)
שלק מקצת. או בישל מקצת אין זה גדי מקולס:
מכניסין עגל מקולס. ולא גזרינן אטו גדי מקולס:
מהו תודוס. מה שבחו ששלחו לו אלולא שאת תודוס:
לידי אכילת קדשים בחוץ. כלומר שנראה כאוכל קדשים בחוץ:
נפלת מנרתא קומיהן. ושל פרקים הוה ונתפרקו החוליות מחמת הנפילה והיה כל אחד ואחד נשמט וברח משם שלא רצו להחזירה הואיל ור''ג מחמיר כב''ש:
לא בדא. אסרי ב''ש לזקפה בי''ט:
במנורה של פרקים. דמיחזי כבנין:
הלכה: אַבָּא בַּר רַב חוּנָה אָמַר. [הָדָא דְתֵימַר] בְּשֵׁלֹּא עָשָׂה לוֹ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין. אֲבָל אִם עָשָׂה לוֹ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין מוּתָּר. מַה בֵין תַבְשִׁיל מַה בֵין חַמִּין. תַּבְשִׁיל דַּרְכּוֹ לוֹכַל מִמֶּנּוּ. חַמִּין אֵין דַּרְכּוֹ לִשְׁתוֹת מֵהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' של בית ר''ג וכו'. הכל בתוספתא פ''ב:
במגופה. כלי כמגופה העשוי לכך:
פרדיסקים. ובתוספתא גריס ערדיסקאות והוא כלי מלא נקבים והעשן שהיו מכניסין שם מערב יום טוב כשפוקקין הנקבים ובי''ט היו פותחין אותן:
אבל אם עשה לו עירובי תבשילין. אף לב''ש מותר ומה בין תבשיל ומה בין חמין בשלא הניח עירובי תבשילין תבשיל דרכו וכו' כדפרישית:
גמ' הדא דתימר בשלא עשה לו ע''ת. בהא קסברי ב''ש דאף ע''ג דמי שלא הניח ע''ת מתירין לו לאפות פת אחת ולבשל קדירה אחת כדאמרינן לעיל בהלכה א' מ''מ לטמון לו חמין לא התירו וטעמא כדמפרש לקמיה מה בין חמין ובין תבשיל שהתבשיל דרכו לאכול ממנו כלומר גם היום יכול לטעום ולאכול ממנו אבל חמין כשמטמין אין דרכו לשתות מהם היום ומוכחא מילתא דאדעתא דשבת קעביד והרי לא הניח עירובי תבשילין:
משנה: שְׁלשָׁה דְבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַחְמִיר כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. אֵין טוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת. וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְּיוֹם טוֹב. וְאֵין אוֹפִין פִּיתָּן 12a גְּרִיצוֹת אֶלָּא רְקִיקִין. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל מִימֵיהֶן שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא הָיוּ אוֹפִין פִיתָּן גְּרִיצוֹת אֶלָּא רְקִיקִין. אָֽמְרוּ לוֹ מַה נַּעֲשֶׂה לְבֵית אָבִיךָ שֶׁהָיוּ מַחְמִירִין עַל עַצְמָן וּמְקִלִּין עַל כָּלִ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת אוֹפִין פִּיתָן גְּרִיצוֹת וָחֹרִי:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אף הוא. ר''ג היה אומר ג' דברים להקל:
מכבדין בין המטות. שהיו רגילין להסב על המטות ולאכול והואיל ומקום מיעוט הוא מכבדין בי''ט שם ולא חיישינן משום אשוויי גומות כדחיישינן גבי בית שהוא גדול וא''א שלא יהיה שם גומא:
ומניחין את המוגמר בי''ט. לבונה ע''ג גחלים כדי להריח בה אבל לגמר את הכלים לכ''ע אסור:
גדי מקולס. כרעיו ובני מעיו תלוין חוצה לו בצידו וצולהו והיו עושין כך זכר לפסח כדכתיב ראשו על כרעיו ועל קרבו:
מקולס. כגבור שכלי זיינו עמו. וכובע נחשת תרגומו וקולסא דנחשא. פ''א מקולס מכובד מלשון קילוס:
וחכמים אוסרין. בשלשתן בכיבוד משום אשווי גומות ובמוגמר משום דלאו שוה לכל נפש הוא שאינו אלא למפונקים ולמי שריחו רע וגדי מקולס מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ. והלכה כחכמים:
וחרי. בגמרא מפרש חד אמר מלשון חרי האף הגדול הזה כלומר עיסה גדולה הנאפית ונחרכת ע''ג גחלים של אש דבעיא היסק גדול וחד אמר מלשון שלשה סלי חורי על ראשי כלומר חררות גדולות הראויות על שלחן המלך. ואין הלכה כר''ג בכל הא דמחמיר כב''ש:
ואין אופין פיתן גריצות. ככרות עבות אלא רקיקין דקין שאין אופין פת מרובה בי''ט משום טירחא וב''ה סברי אופין פת מרובה שבזמן שהפת מרובה היא נאפית יפה:
ואין זוקפין את המנורה בי''ט. בגמרא מפרש דבמנורה של פרקים קאמר שאם נתפרקו הפרקים אין מחזירין אותן וב''ה סברי הואיל דחזרת החוליות אין בה אלא משום דהוי כבונה ואין בנין בכלים אלא בבית ואהלים הוא דשייך בנין:
מתני' אין טומנין את החמין מיו''ט לשבת. דקסברי ב''ש אין אופין אא''כ עירב בפת ואין מבשלין אלא א''כ עירב בתבשיל ואין טומנין אלא א''כ היו לו חמין טמונים מעי''ט וב''ה סברי דאופין ומבשלין וטומנין על עירוב של תבשיל בלבד. ולענין פסק הלכה נתבאר לעיל דהמסקנא שצריך בעירובי תבשילין פת ובשר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source