אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וְתַנֵּי כֵן. שְׁמִינִי רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ. פַּיִיס בִּפְנֵי עַצְמוֹ. בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. רֶגֶל. דְּאָמַר רִבִּי אַבּוּן בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. בְּכוּלְּהֹם כְּתִיב וּבַיּוֹם וְכָאן כְּתִיב בַּיּוֹם. לְלַמְּדָךְ שֶׁהוּא רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ. פַּיִיס. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. בַּשְּׁמִינִי חָֽזְרוּ לַפַּיֵיס כִּרְגָלִים. בְּרָכָה. אָמַר רִבִּי לָא. זְמָן. קָרְבָּן. פַּ֥ר אֶחָ֖ד אַ֣יִל אֶחָ֑ד.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' יוחנן ותני כן וכו'. לעיל בפ' החליל בה''ו גרסי' להא עד סוף הלכה והתם הוא דשייכא על דקתני שם בשמיני חזרו לפייס כברגלים ואגב דאיירי ביום טוב האחרון מייתי לה נמי הכא:
הלכה: 6a רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. נֶאֱמַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּפֶּסַח וְנֶאֱמַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּחַג. מַה חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר בַּפֶּסַח יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן תַּשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן. אַף חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר בַּחַג יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן תַּשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן. יְהוּדָה בַּר סַפְרָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעִיָה. וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽיהֹוָ֔ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים. וְכִי שִׁבְעָה הֵם. וַהֲלֹא שְׁמוֹנָה הֵם. אֶלָּא צֵא שַׁבָּת מֵהֶם הֲרֵי שִׁבְעָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְכִי מִיכָּן לָמַדְנוּ שֶׁאִין חֲגִיגָה דוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. לֹא מִמָּקוֹם אַחֵר. הָתִיב רִבִּי יוֹחָנָן אֲחוֹי דְרַב סַפְרָא. וְהָא תַנֵּי. אַף בַּפֶּסַח כֵּן. מֵעַתַּה צֵא שַׁבָּת מֵהֶם הֲרֵי שִׁשָּׁה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁחָל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. מֵעַתַּה צֵא מֵהֶם שְׁנֵי יָמִים הֲרֵי שִׁשָּׁה. אָתָא רִבִּי חֲנַנְיָה יְהוּדָה בַּר סַפְרָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעִיָה. וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽיהֹוָ֔ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים. וְכִי שִׁבְעָה הֵם. וַהֲלֹא שְׁמוֹנָה הֵם. אֶלָּא צֵא שַׁבָּת מֵהֶם. שֶׁכְּבָר לָמַדְנוּ שֶׁאֵין חֲגִיגָה דוֹחָה שַׁבָּת. מַה תַלְמוּד לוֹמַר תְּחָגּוּהוּ. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן תַּשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' דע. שזה גרם להם שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים להרביץ תורה ולהגדילה וכדדריש מקרא על מה אבדה הארץ וגו' שאלו לא עזבו את התורה היתה התורה מחזירן לטובה כדלקמן:
אתא ר' חנניה וכו'. וקאמר לא כדאמריתו מעיקרא דרבי יהודה בר ספרא קאמר בשם ר' הושעיה לדרוש מקרא דוחגותם כדלעיל והוה קשיא וכי מכאן למדנו שאין חגיגה דוחה שבת וכו' כדאקשי ר' יוסי אלא הכי הוא דקאמר יהודה בר ספרא בשם ר' הושעיה לדרוש מסיפיה דהאי קרא על תשלומין לי''ט האחרון וחגותם וגו' וכי שבעה הם וכו' אלא צא שבת מהם שכבר למדנו ממקום אחר שאין חגיגה דוחה שבת כדלעיל וא''כ שבעה דקאמר קרא שפיר הוא אלא מה ת''ל עוד תחוגו אותו בהאי קרא הא בחגיגה מיירי אלא מלמד שי''ט האחרון ג''כ תשלומין לראשון והשתא לא צריכין למילף מג''ש דקאמר ר' יוחנן לעיל אלא מהאי קרא גופיה למדנו לתשלומין להאחרון:
התיב וכו'. אהא דקאמר וכי שבעה הם וכו' מדייקי והא תני אף בפסח כן כלומר נימא אף בפסח כן דכתיב ביה נמי והקרבתם אשה לה' שבעת ימים וגו' מעתה צא שבת מהן הרי אינן אלא ששה:
אמר ר' יוסי וכי מכאן למדנו וכו'. דלדבריך הכתוב הזה מלמדנו שאין חגיגה דוחה שבת והלא ממקום אחר כבר למדנו זה שהרי חגיגה אין זמנה קבועה דמיהת כל ז' יש לה תשלומין כדכתיב בהדיא וחגותם וגו' ואף דאכתי לא למדנו הג''ש ליום האחרון וא''כ כבר נפקא לן דכל קרבן שאין זמנו קבוע אינו דוחה שבת כדילפינן בפ''ב דתמורה:
יהודה בר ספרא וכו'. דריש מקרא דוחגותם וגו' שבעת ימים והלא שמונה הם דלאחר דנפקא לן מג''ש דהאחרון נמי בכלל תשלומין הוא א''כ שמונה הם אלא ללמד ולומר צא מהן שבת שאין חגיגת החג דוחה שבת והרי שבעה הם:
גמ' ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל. מכאן למדנו די''ט האחרון של חג ג''כ תשלומין לראשון הוא כמו דשביעי שהוא אחרון של פסח תשלומין לראשון הוא דילפינן ט''ו ט''ו לג''ש וליכא למיפרך הכא מה לשביעי של פסח שכן אינו חלוק משלפניו דהא אנן לא. ילפינן ג''ש משביעי של פסח אלא ט''ו ט''ו מיום ראשון הוא דילפינן מה להלן יום ראשון יש לו תשלומין אף ביום האחרון אף יום הראשון של חג יש לו תשלומין גם ביום האחרון:
הגע עצמך וכו'. זו קושיא אחריתא היא ואדחג מהדר הגע עצמך שאם חל י''ט הראשון של חג בשבת וא''כ אחרון של חג נמי בשבת מעתה צא מהן שני ימים שאין חגיגה נוהגת בהן הרי אינן אלא ששה. ולא חש הש''ס לתרץ הקושיא דחג דשבעה מיהת ברוב השנים איתא אבל שמונה לא משכחת לה כלל:
הלכה: תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. אִם רָאִיתָ עֲייָרוֹת שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִמְּקוֹמָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּע שֶׁלֹּא הֶחֱזִיקוּ בִּשְׂכַר סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים. מַה טַעַם. עַל מָה֙ אָֽבְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ נִצְּתָ֥ה כַמִּדְבָּר֭ מִבְּלִי֭ יוֹשֶׁב׃ וַיֹּ֣אמֶר י֙י עַל עָזְבָם֙ אֶת תּ֣וֹרָתִ֔י.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' דע. שזה גרם להם שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים להרביץ תורה ולהגדילה וכדדריש מקרא על מה אבדה הארץ וגו' שאלו לא עזבו את התורה היתה התורה מחזירן לטובה כדלקמן:
אתא ר' חנניה וכו'. וקאמר לא כדאמריתו מעיקרא דרבי יהודה בר ספרא קאמר בשם ר' הושעיה לדרוש מקרא דוחגותם כדלעיל והוה קשיא וכי מכאן למדנו שאין חגיגה דוחה שבת וכו' כדאקשי ר' יוסי אלא הכי הוא דקאמר יהודה בר ספרא בשם ר' הושעיה לדרוש מסיפיה דהאי קרא על תשלומין לי''ט האחרון וחגותם וגו' וכי שבעה הם וכו' אלא צא שבת מהם שכבר למדנו ממקום אחר שאין חגיגה דוחה שבת כדלעיל וא''כ שבעה דקאמר קרא שפיר הוא אלא מה ת''ל עוד תחוגו אותו בהאי קרא הא בחגיגה מיירי אלא מלמד שי''ט האחרון ג''כ תשלומין לראשון והשתא לא צריכין למילף מג''ש דקאמר ר' יוחנן לעיל אלא מהאי קרא גופיה למדנו לתשלומין להאחרון:
התיב וכו'. אהא דקאמר וכי שבעה הם וכו' מדייקי והא תני אף בפסח כן כלומר נימא אף בפסח כן דכתיב ביה נמי והקרבתם אשה לה' שבעת ימים וגו' מעתה צא שבת מהן הרי אינן אלא ששה:
אמר ר' יוסי וכי מכאן למדנו וכו'. דלדבריך הכתוב הזה מלמדנו שאין חגיגה דוחה שבת והלא ממקום אחר כבר למדנו זה שהרי חגיגה אין זמנה קבועה דמיהת כל ז' יש לה תשלומין כדכתיב בהדיא וחגותם וגו' ואף דאכתי לא למדנו הג''ש ליום האחרון וא''כ כבר נפקא לן דכל קרבן שאין זמנו קבוע אינו דוחה שבת כדילפינן בפ''ב דתמורה:
יהודה בר ספרא וכו'. דריש מקרא דוחגותם וגו' שבעת ימים והלא שמונה הם דלאחר דנפקא לן מג''ש דהאחרון נמי בכלל תשלומין הוא א''כ שמונה הם אלא ללמד ולומר צא מהן שבת שאין חגיגת החג דוחה שבת והרי שבעה הם:
גמ' ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל. מכאן למדנו די''ט האחרון של חג ג''כ תשלומין לראשון הוא כמו דשביעי שהוא אחרון של פסח תשלומין לראשון הוא דילפינן ט''ו ט''ו לג''ש וליכא למיפרך הכא מה לשביעי של פסח שכן אינו חלוק משלפניו דהא אנן לא. ילפינן ג''ש משביעי של פסח אלא ט''ו ט''ו מיום ראשון הוא דילפינן מה להלן יום ראשון יש לו תשלומין אף ביום האחרון אף יום הראשון של חג יש לו תשלומין גם ביום האחרון:
הגע עצמך וכו'. זו קושיא אחריתא היא ואדחג מהדר הגע עצמך שאם חל י''ט הראשון של חג בשבת וא''כ אחרון של חג נמי בשבת מעתה צא מהן שני ימים שאין חגיגה נוהגת בהן הרי אינן אלא ששה. ולא חש הש''ס לתרץ הקושיא דחג דשבעה מיהת ברוב השנים איתא אבל שמונה לא משכחת לה כלל:
משנה: רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֵיזֶהוּ מְעוּוָּת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתְקוֹן זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מַמְזֵר. אִם תֹּאמַר בְּגַנָּב וְגַזְלָן יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר וּלְתַקֵּן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֵין קוֹרִין מְעוּוָּת אֶלָּא לְמִי שֶׁהָיָה מְתוּקָּן מִתְּחִילָּה וְנִתְעַווֵת. וְאֵיזֶה זֶה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁפִּירֵשׁ מִן הַתּוֹרָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
מעוות. משמע שהיה מתוקן ונתקלקל ונתעוות:
יכול הוא לחזור. דמי גניבתו וגזילו לבעלים ויהא מתוקן מן החטא:
מתני' ר''ש בן מנסיא אומר וכו' והוליד ממזר. ממנה שהביא פסולים בישראל ואי אפשר לו לתקן זה והן לו לזכרון ואין עונו נמחק בתשובה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים. וְכָל הַנְּדָרִים לֹא חֲכָמִים הֵם שֶׁהֶן מַתִּירִין. כָּתוּב וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל. תָּלָה הַפָּרָשָׁה בְּרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת שֶׁיְּהוּ מַתִּירִין לָהֶן אֶת נִדְרֵיהֶן. רַר יְהוּדָה בֵשֵׁם שְׁמוּאֵל. כָּתוּב לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ. הוּא אֵינוֹ מוֹחֵל דְּבָרוֹ. אַחֵר הוּא שֶׁעוֹשֶׂה דְבָרוֹ חוּלִין. וְאֵי זֶה זֶה. זֶה חָכָם שֶׁהוּא מַתִּיר לוֹ אֶת נִדְרוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
לית אילין אלא חרובי קרתא. שהן יושבין ומשמרין על בני אדם לבקש עלילה עליהם ועושין תחבולות לגזול ולחמוס אותם:
סנטורי קרתא. שומרי שערי העיר:
לא סופר. מלמד תינוקות ולא אלו המשנין משניות:
הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי לִיעֶזֵר אוֹמֵר. יֵשׁ לָהֶן עַל מַה שֶׁיִיסְמְכוּ. נִשְׁבַּ֥עְתִּי וָֽאֲקַיֵּ֑מָה. פְּעָמִים שֶׁאֵינוֹ מְקַייֵם. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. יֵשׁ לָהֶן עַל מַה שֶׁיִיסְמְכוּ. אֲשֶׁר נִשְׁבַּ֥עְתִּי בְאַפִּ֑י. בְּאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּ. חוֹזֵר אֲנִי בִי.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני ר''א אומר וכו' תמן תנינן וכו'. זה הכל ריש פ''ד דנדרים ושם פירשתי:
משנה: הֶיתֵּר נְדָרִים פּוֹרְחִים בָּאֲוִיר וְאֵין לָהֶן עַל מַה שֶּׁייִסְמֹכוּ. הִילְכוֹת שַׁבָּת חֲגִיגוֹת וּמְעִילוֹת כַּהֲרָרִים תְּלוּיִּם בִּסָעֲרָה. מִקְרָא מְמוּעָט וַהֲלָכוֹת מְרוּבּוֹת. הַדִּינִים וְהָעֲבוֹדוֹת הַטַּהֲרוֹת וְהַטּוּמְאוֹת וְהָעֲרָיוֹת יֵשׁ לָהֶן עַל מַה שֶּׁייִסְמֹכוּ. וְהֵן הֵן גּוּפֵי תּוֹרָה
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' היתר נדרים פורחין באויר. מעט רמז יש במקרא שיכול החכם להתיר הנדר ואין להם על מה שיסמוכו בהכתוב בפירוש כמו בהפרת הבעל לאשתו והאב לבתו שכתובין בהדיא אלא כך מסור הוא לחכמים בתורה שבע''פ וסמכו על הדרש לא יחל הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו:
הלכות שבת וכו' כהררים התלויין בשערה. יש הלכות מהן שאינן תלויות אלא ברמז מועט במקרא כהר התלוי בשערות הראש והן הלכות מרובות בשבת כגון הא דאמרי' מלאכת מחשבת אסרה התורה והא לא כתיבא בשבת אלא במשכן כתיב ומדסמך פ' שבת לפרשת משכן למדין אנו מלאכת מחשבת לשבת:
וחגיגות. המסקנא בגמ' דילפינן לקרבן חגיגה מדבר מדבר כתיב הכא ויחוגו לי במדבר וכתיב התם הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר וילפינן וחגותם מויחוגו והואיל והעיקר מדברי קבלה ילפינן הרי הם כהררים התלוין בשערה:
והמעילות. לכדתנן נזכר בעה''ב ולא נזכר השליח שליח מעל שליח עניא מאי קא עביד והא לא ידע היינו כהררים התלוין בשערה:
הדינין וכו' יש להן על מי שיסמכו. דינין לכדתניא נפש תחת נפש ודרשינן לממון נאמר כאן נתינה ונאמר למעלה בדמי ולדות נתינה וכו':
והעבודות. להולכת הדם דאע''ג שהיא עבודה שאפשר לבטלה ששוחט בצד המזבח וזורק אפ''ה ילפינן דעבודה היא מדכתיב והקריבו וזו קבלת הדם היא ואין הולכה אא''כ קיבל ומדאפקה רחמנא לקבלה בלשון הולכה ש''מ הולכה נמי עבודה היא:
והטהרות. להא דתניא ורחץ את בשרו וגו' מים שכל גופו עולה בהן ושיערו חכמים מ' סאה. וטומאות לכעדשה מן השרץ דלא כתיבא בהדיא וילפינן מדכתיב כל הנוגע בהם דמשמע כולו וכתיב וכל אשר יפול עליו מהם דמשמע מקצתו הא כיצד עד שיגע במקצתו שהוא ככולו ושיערו חכמים בכעדשה שכן חומט תחילתו בכעדשה. ועריות לבתו מאנוסתו דלא כתיבא אלא דאתיא הנה הנה ואתיא זימה זימה:
והן הן גופי תורה. מפרש בגמרא דהן והן גופי תורה קאמר כלומר בין אותם שיש להם על מי שיסמכו ובין אותם שהן כהררים התלוים בשערה אלו ואלו גופי תורה:
נִמְנוּ בַּעֲלִיַית בֵּית אָרִיֹס. הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה. רִבִּי אַבָּהוּ הֲוָה בְקַיְסָרִין. שָׁלַח לְרִבִּי חֲנִינָה בְרֵיהּ מַזְכֵּי בְטִיבֵּרִיָּה. שָֽׁלְחוֹן וְאָֽמְרוּן לֵיהּ. גְּמַל הוּא חֶסֶד. שְׁלַח כָּתַב לֵיהּ. הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּקַיְסָרִין שְׁלַחְתִּיךָ לְטִיבֵּרִיָּא. כְּבָר נִמְנוּ בַּעֲלִיַית בֵּית אָרִיֹס בְּלוֹד הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה. אֲבָל אִם אֵין שָׁם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמַּעֲשֶׂה קוֹדֵם לַתַּלְמוּד. דְּלֹמָא. רִבִּי חִייָה רִבִּי יָסָא רִבִּי אִמִּי עַנְיָן מֵיתֵי גַּבֵּי רִבִּי לָֽעְזָר. אֲמַר לוֹן. אָן הֲוִיתוֹן יוֹמָא דֵין. אָֽמְרוֹן לֵיהּ. גְּמַל חֶסֶד. אֲמַר לוֹן. וְלָא הֲוָה תַמָּן חוֹרָנִין. אָֽמְרִין לֵיהּ. מָגִיר הֲוָה.
רִבִּי יְהוּדָה כְּשְׁהָיָה רוֹאֶה אֶת הַמֵּת וְאֶת הַכַּלָּה מִתְקַלְּסִין הָיָה נוֹתֵן עֵינָיו בַּתַּלְמִידִים וְאוֹמֵר. הַמַעֲשֶׂה קוֹדֵם לַתַּלְמוּד.
Pnei Moshe (non traduit)
מתקלסין. משתבחין מבני אדם שהולכין אחריהן לכבודן היה נותן עיניו בתלמידים שיבטלו מלימוד וילכו להתעסק במצוה ואמר המעשה קודם לתלמוד אבל נמנו וגמרו בעליית בית אריס התלמוד קודם למעשה ובשיש שם מי שיעשה כדלקמן. וגרסינן לה עד סוף הלכה לעיל בפ''ג דפסחים בהלכה ז' וע''ש:
רִבִּי חוּנָה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מָצָאנוּ שֶׁוִּיתֶּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל עַל עֲבוֹדָה זָרָה וְעַל גִּילּוּי עֲרָיוֹת וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְעַל מְאָסָם בַּתּוֹרָה לֹא ווִיתֵּר. מַה טַעָם. וַיֹּאמֶר י֙י עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים אֵין כָּתוּב כָּאן. אֶלָּא וַיֹּ֣אמֶר י֙י עַל עָזְבָם֙ אֶת תּ֣וֹרָתִ֔י. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. אוֹתִי עָֽזְבוּ אַווַתְּרָה. שֶׁמָּא אֶת תּוֹרָתִי שָׁמָרוּ. שֶׁאִילּוֹ אוֹתִי עָֽזְבוּ וְתוֹרָתִי שָׁמָרוּ הַשְּׂאוֹר שֶׁבָּהּ הָיָה מְקָֽרְבָן אֶצְלִי. רַב חוּנָה אָמַר. לַמֵּד תּוֹרָה שְׁלֹּא לִשְׁמָהּ. שֶׁמִּתּוֹךְ שְׁלֹּא לִשְׁמָהּ אַתְּ בָּא לִשְׁמָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
השאור שבה היה מקרבן אצלי. קיצור לשון הוא וכמו מאמר שאור ותבלין הנותנין טעם וכלומר התורה שהיא שאור ותבלין נגד היצה''ר כמאמר חז''ל בראתי יצה''ר בראתי התורה תבלין ואלו לא היו עוזבים את התורה לגמרי כבר השאור והתבלין של התורה היה מקרבן לחזור אצלי לעבודתי:
למוד תורה. אפי' שלא לשמה אלא כדי להתכבד בה שמתוך וכו':
ותורתי שמרו. אף לעתים עתים:
אותי עזבו. לילך אחרי ע''ז ועל זה אוחרה אם לא היו עוזבים את תורתי לגמרי:
רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא שְׁלַח לְרִבִּי חִייָה וּלְרִבִּי אַסִּי וּלְרִבִּי אִמִּי לְמִיעֲבוֹר בַּקִּרֵייָתָא דְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל לִמְתַקְנָא לוֹן סָֽפְרִין וּמַתְנִייָנִין. עֲלוֹן לְחַד אֲתַר וְלָא אַשְׁכְּחוֹן לָא סְפַר וְלָא מַתְנִייָן. אָֽמְרִין לוֹן. אַייתוֹן לָן נְטוּרֵי קַרְתָּא. אַייְתוֹן לוֹן סַנְטוּרֵי 6b קַרְתָּא. אָֽמְרוּן לוֹן. אֵילֵּין אֵינּוּן נְטוּרֵי קַרְתָּא. לֵית אֵילֵּין אֶלָּא חָרוּבֵי קַרְתָּא. אָֽמְרוּן לוֹן. וּמָאן אִינּוּן נְטוּרֵי קַרְתָּא. אָֽמְרוּן לוֹן. סַפְרַייָא וּמַתְנִייָנַיָּא. הָדָא הִיא דִּכְתִיב אִם י֙י לֹא יִבְנֶ֬ה בַ֗יִת וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
לית אילין אלא חרובי קרתא. שהן יושבין ומשמרין על בני אדם לבקש עלילה עליהם ועושין תחבולות לגזול ולחמוס אותם:
סנטורי קרתא. שומרי שערי העיר:
לא סופר. מלמד תינוקות ולא אלו המשנין משניות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source