Vayedaber

רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. מַעֲשֶׂה שֶׁנִּכְנְסוּ שִׁבְעָה זְקֵינִים לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה בְּבִקִעַת רִימּוֹן. וּמִי הָיוּ. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יּוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי נְחֶמְיָה וְרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. אָֽמְרוּ. 15b כַּמָּה מַעֲלוֹת בַּקּוֹדֶשׁ וּבַתְּרוּמָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. רִבִּי יּוֹסֵי אוֹמֵר. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. אָמַר רִבִּי מֵאִיר. כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵרִבִּי עֲקִיבָה. שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. שִׁימַּשְׁתִּי אֶת רִבִּי עֲקִיבָה עוֹמַדּוֹת מַה שֶׁלֹּא שִׁימַּשְׁתּוֹ יְשִׁיבוֹת. אָֽמְרוּ. רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אֲלֶכְסַנְדְּרִי לַאֲמִיתּוֹ הוּא. וְעָֽמְדוּ מִשָּׁם בִּנְשִׁיקָה. וְכָל מָאן דְּלָא הֲוָה לֵיהּ גּוּלָה הֲוָה חַבִרֵיהּ קְטַע פַּלְגָּא דְגוּלְתֵּיהּ וִיהַב לֵיהּ. וְלָמָּה הֲווֹן עָֽבְדִין כֵּן. דַּהֲוֹון כּוּלְּהוֹן דָּֽרְשִׁין הָדֵין פְּסוּקָא מִן שֶׁבַע שֶׁבַע אַפִּין. אָשִׁ֤ירָה נָּא֙ לִֽידִידִ֔י שִׁירַ֥ת דּוֹדִ֖י לְכַרְמ֑וֹ. וְקָֽלְסוֹן לַאֲחוֹרַייָא מַה אַשְׁכַּח אַפּוֹי בְגַוֵּהּ. אָֽמְרִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן יוֹחַי הֲוָה. וְלָמָּה הֲווֹן דָחֲקִין מֵעַתָּה הָדָא מִילְּתָא. דַּהֲווֹן דָּֽרְשִׁין מֵימַר אֱלֹהֵ֥י מַסֵּכָה֭ לֹ֥א תַֽעֲשֶׂה לָּֽךְ׃ מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. אֶת חַ֣ג הַמַּצּוֹת֘ תִּשְׁמֹר֒. אָֽמְרִין. כָּל מִי שֶׁסְּפִיקָה בְיָדוֹ לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה וְאֵינוֹ מְעַבְּדָהּ כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. מִי אֲתֵיי מֵיזַל לוֹן אָֽמְרִין. אַתּוּן נַחְוִי עוֹבְדִינָן. וַהֲוָה תַמָּן חַד כֵּיף דַּשַׁיִישׁ וַהֲוָה כָּל חַד וָחַד נְסִיב חַד מַסְמֵר וּקְבַע לֵיהּ בְּגַוֵּיהּ וְהוּא נְחַת וּשְׁקַע כָּהָדֵיין לַייְשָׁא. עַד כְּדוֹן מִיתְקְרִי כֵּיפָא מַסְמְרָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מעשה וכו'. ונתנו לבם לפלפל בתחלה כמה מעלות בקדש והטעם שהתחילו בזה לפי שכל עיקר של עיבור השנה היא כדי לשמור זמן הפסח כדדרשינן משמור את חדש האביב וכו' וצריכין לזכור הלכות אכילת הקדש ואכילת הפסח וכיצד נזהרין בו ואע''פ שאלו התנאים רובן היו אחר החורבן לזכר עשו כן לזכור זמן אכילת הפסח כדמצינו בהרבה מקומות מכיוצא בזה:

מי אתו מיזלי. כשרצו להלוך ממקום שהיו מתאספין אמרין באו ונעשה מעשה להראות זכרון שעשינו והיה שם חד כיף דשייש. כיפת אבן של שייש והיה כל אחד ואחד נוטל חד מסמר של ברזל וקבע בתוכו ונעשה להם נס שהיה יורד ושוקע כהדין לישת עיסה אחת ועד כדון מיתקרי להאי כיפא כיפא דמסמרא:

ולמה הוון דחקין מעתה הדא מילתא. דעיבור השנה משום דהוון דרשין מימר לאלו סמיכות המקראות אלהי מסכה לא תעשה לך וכתיב בתריה את חג המצות תשמור שיהא בזמנו ולפיכך צריך לפעמים לעבר את השנה ואמרין וכו':

וקלסין לאחרייא. והיו משבחין לאחר כלומר לאחד שהיה שם וכמו איל אחר וממנין השבעה זקנים והוא דרש מה שמצא פנים למקרא הזה והוטב בעיניהם ואמרו עליו שר''ש בן יוחי הוה דהוא סתם ר' שמעון:

ועמדו משם בנשיקה ובאהבה ובחיבה. והראו חיבתן דכל מאן דלא הוה ליה גולתא חבריה קטע פלגא וכו'. ולמה הוון עבדין כן בפעם הזאת משום דהוון כולהון דרשין בשעתא ההוא להדין פסוקא מן שבעה פנים שכל אחד ואחד היה דורש לו פנים בפרשת אשירה נא לידידי וגו' ויש בענין זה ג''כ שבעה פסוקים וכל א' ואחד משבעה זקנים הללו היה דורש פנים אחד הרי שבע שבע אפין ומפני שתחלת ענין הפסוקים מדבר בידידות הכרם והן היו יושבין ככרם כדאמרי' כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה דרשו בזה הפסוק ובפסוקים שלאחריו באותו הענין ולפיכך עשו זה להראות ידידות ואחוה ביניהן:

אלכסנדרי לא מתו הוא. כמו לא מטו הוא כלומר ודאי דבריו כן הן דלא מטו דבריו מדברי ר''ע וקראו אותו אלכסנדרי על שם שהיה משם:

שימשתי את ר''ע עומדות וכו'. כלומר הרבה יותר ממך שימשתי אותו ולא שמעתי זה ממנו:

שתים עשרה. קחשיב י''א דפרקין וחדא מפרק דלעיל דלקדש מטבילין ואידך דהוחזק לא קחשיב משום דההיא אף בתרומה כן דהוחזק למעשר אסור לתרומה:

ר''מ אומר שלש עשרה. טעמיה כדלעיל:

תַּמָּן תַּנִּינָן. כָּל הַכֵּלִים יֵשׁ לָהֶן אֲחוֹרַיִים וָתוֹךְ וְיֵשׁ לָהֶם בֵּית צְבִיעָה. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר. לַעֲרֵיבָה גְדוֹלָה שֶׁלְעֵץ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. לְכוֹסוֹת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. לְיָדַיִם טְמֵאוֹת וּטְהוֹרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא לְיָדַיִם טְהוֹרוֹת בִּלְבָד׃ וּכְרִבִּי מֵאִיר. הָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת וַאֲחוֹרֵי הַכּוֹס טְהוֹרִין מַשְׁקֶה לַחוּץ עַל גַּבֵּי הַכּוֹס וְאָחֲזוֹ בְּבֵית צְבִיעָתוֹ. פְּשִׁיטָא שֶׁאֵין מַשְׁקֶה מִיטַּמֵּא מִן הַיָּד לְטַמֵּא אֶת הַכּוֹס. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מַשְׁקֶה מִיטַּמֵּא מִן הַיָּד לְטַמֵּא אֶת הַכּוֹס כָּךְ אֵין מַשְׁקֶה מִיטַּמֵּא מִן הַיָּד לְטַמֵּא כִכָּר בְּמָקוֹם אַחֵר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הַדַא. מַשְׁקִין טְהוֹרִים נְתוּנִין בַּקַּרְקַע. נָגַע בָּהֶן כִּכָּר טָמֵא טִימְּאָן. לְאֵי זֶה דָבָר טִימְּאָן. לֹא לְטַמֵּא כִכָּר בְּמָקוֹם אַחֵר. מִפְּנֵי שֶׁהֵן עַל גַּבֵּי קַרְקַע. הָא עַל גַּבֵּי הַכּוֹס לֹא. אֶלָּא מַשְׁקֶה [נָתוּן] עַל גַּבֵּי הַיָּד וְאָחֲזוֹ בְּבֵית צְבִעָתוֹ אֲפִילוּ כֵן אֵין מַשְׁקֶה מִיטַּמֵּא מִן הַכּוֹס לְטַמֵּא אֶת הַיָּד. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הַדַא. מַשְׁקִין טְמֵאִין נְתוּנִין בַּקַּרְקַע. נָגַע בָּהֶן כִּכָּר טָהוֹר נִיטְמָא. לָא אָמַר אֶלָּא כִכָּר. הָא יָד לֹא. וּכְרִבִּי יוֹסֵה. הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וַאֲחוֹרֵי הַכּוֹס טְמֵאִים. מַשְׁקֶה נָתוּן עַל גַּבֵּי הַיָּד וְאָחֲזוֹ בְּבֵית צְבִעָתוֹ. פְּשִׁיטָא שֶׁאֵין מַשְׁקֶה מִיטַּמֵּא מִן הַכּוֹס לְטַמֵּא אֶת הַיָּד. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מַשְׁקֶה מִיטַּמֵּא מִן הַכּוֹס לְטַמֵּא אֶת הַיָּד כָּךְ אֵין מַשְׁקֶה מִיטַּמֵּא מִן הַיָּד לְטַמֵּא כִכָּר בְּמָקוֹם אַחֵר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הַדַא. מַשְׁקִין טְמֵאִין נְתוּנִין בַּקַּרְקַע. נָגַע בָּהֶן כִּכָּר טָהוֹר נִיטְמָא. לְאֵי זֶה דָבָר נִיטְמָא. לֹא לְטַמֵּא כִכָּר בְּמָקוֹם אַחֵר. מִפְּנֵי שֶׁהֵן עַל גַּבֵּי קַרְקַע. הָא עַל גַּבֵּי הַיָּד לֹא. אֶלָּא מַשְׁקֶה נָתוּן עַל גַּבֵּי הַכּוֹס וְאָחֲזוֹ בְּבֵית צְבִעָתוֹ. אֲפִילוּ כֵן אֵין מַשְׁקֶה מִיטַּמֵּא מִן הַיָּד לְטַמֵּא אֶת הַכּוֹס. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הַדַא. מַשְׁקִין טְמֵאִים נְתוּנִין בְּבֵית צְבִעָתוֹ שֶׁלְכּוֹס. נָגַע בָּהֶן כּוֹס שֶׁאֲחוֹרָיו טְהוֹרִים בְּבֵית צְבִעָתוֹ נִיטְמָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' טרפון אומר לעריבה גדילה של עץ. בה אמרו שיש לה בית צביעה ולפי שבעריבה גדולה יש הפרש בין בית הצביעה לאחוריים שאם יש משקין באחורי העריבה וידיו טמאות אותו בבית הצביעה ואינו חושש שמא יגע במשקין שבאחוריים ויחזרו ויטמאו את העריבה:

אלא משקה וכו'. לעיל קא מיבעיא ליה אם משקה נתון ע''ג היד וכו' וזהו אליבא דר''מ והכא דקאי אליבא דר' יוסי דס''ל לא אמרו בית צביעה אלא לידים הטהורות מיבעי ליה אם משקה נתון ע''ג הכוס והיינו אחורי ואחזו וכו' אם אפילו כן אמרינן נמי לאידך גיסא הכי. ופשיט ליה נישמעינה וכו' דקתני בהדיא ניטמא:

ר''ע אומר לכוסות. אף לכוסות יש להן בית הצביעה:

ר''מ אומר לידים טמאות וטהורות. לשתיהן אמרו שיש דין בית הצביעה לטמאות כדאמרן ולטהורות כדמפרש ר' יוסי דקאמר לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד כיצד היו ידיו טהורות ומשקה טופח עליהם ואחורי הכוס טמאים ואחזו בבית צביעתו אינו חושש שמא נטמאו משקין שעל ידיו באחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הכוס אבל כשידיו טמאות ס''ל לר' יוסי דחיישינן שמא לא יהא נזהר כל כך ויגע בכוס עצמו:

וכר' מאיר וכו'. השתא מפרש מה דפשיטא לן ומה דאיכא למיספק לכל חד וחד דלר''מ דקאמר לידים הטמאות נמי אמרו יש בית הצביעה ואם היו ידיו טמאות ואחורי הכוס טהורין:

משקה לחוץ ע''ג הכוס. כלומר ויש משקה לחוץ ע''ג הכוס שהוא באחוריו ואחזו בבית צביעתו בהא פשיטא לן:

שאין משקה מיטמא מן היד לטמאה את הכוס. כלומר שאין חוששין שמא נגע בידיו הטמאות במשקה שבאחורי הכוס ועכשיו יטמאו המשקין מן היד לטמא את הכוס דמכיון שאחזו בבית צביעתו אין חוששין לכך:

כשם וכו'. אלא הא דקא מיבעי לן אליבא דר''מ אי נימא כשם שאין חוששין שהמשקה מיטמא מן היד לטמא את הכוס משום דאמרינן לא נגעו ידיו הטמאות במשקה שבאחורי הכוס כך אין חוששין נמי בזה ולומר שהמשקה מיטמא מן היד לטמא ככר במקום אחר וכלומר דכשם שתולין שלא נגעו ידיו הטמאות בהמשקה שבאחוריו לענין לטמא את הכוס כך אנו תולין לענין לטמא הככר במקום אחר או דילמא דוקא לענין הכוס עצמו הוא דמקילין לתלות ולומר כן דמכיון שאחזו בבית צביעתו נזהר הוא שלא ליגע באחוריו במקום המשקה אבל לענין מקום אחר אפשר שאינו נזהר כל כך ושמא נגע אחר כך במשקה שבאחוריו ומטמא המשקה מן היד אם נגע בככר שבמקום אחר:

נשמיעינה מן הדא. ברייתא משקין טהורין נתונין בקרקע נגע בהן ככר טמא טימאן. ובתוספתא דכלים בב''ב בפרק שלישי נשנו מדינים אלו וקצתם בנוסחא אחרת. קתני מיהת שאם נגע בהן ככר טמא טימאן ולאיזה דבר טימאן לא לטמא ככר במקום אחר כלומר ודאי דלענין לטמא אחרים נמי טימאן שהמשקין הטמאין לעולם תחלה הן ומטמאין לאחרים ודייקינן מדקתני נתונין בקרקע מפני שהן ע''ג הקרקע הא ע''ג הכוס לא והיינו שהמשקין נתונין באחורי הכוס אם נגע ככר או איזה דבר טמא בכוס או בבית צביעתו אין חוששין שמא נגע במקום המשקה שבאחוריו או על גביו דהיינו אחוריו ואינו מטמא למקום אחר ש''מ דלענין לטמא למקום אחר נמי לא חיישינן שמא נגע במקום המשקה כמו שאין חוששין לענין לטמא את הכוס:

אלא משקה וכו'. כלומר אלא דאכתי איכא למיבעי לאידך גיסא שהמשקה נתון על גב היד וידיו טהורות ואחזו להכוס בבית צביעתו ואחורי הכוס טמאין אי נימא דאפילו כן אין משקה מיטמא מן הכוס לטמא את היד וכלומר דכאן נמי לא חיישינן שמא נגע באחורי הכוס שהן טמאין וטימאו למשקה שע''ג היד לטמא את היד:

נישמעינה. לזה מן הדא דתנינן בסיפא שם משקין טמאין נתונין בקרקע נגע בהן ככר טהור ניטמא:

לא אמר אלא ככר הא יד לא. כלומר מדלא קתני רבותא טפי דאפי' ביד משכחת לה והיינו במשקין טמאין שנתונין על אחורי הכוס ואחזו בבית צביעתו ניטמא היד שמא נגע במקום המשקה ומאי אמרת דאי בכה''ג לא חיישינן כדקאמרינן לעיל א''כ מינה נמי שמעינן איפכא דאם ידיו טהורות ומשקין נתונין ע''ג היד ואחזו בבית צביעתו אין חוששין שמא נגע באחורי הכוס שהן טמאין וכדי לטמא את המשחה שע''ג היד לטמא את היד כללא דמלתא דבכל מקום דאיכא למיתלי שמא לא נגע היד בטומאה תלינן הואיל דטומאה זו אינו אלא מדרבנן:

וכר' יוסי וכו'. השתא מהדר למישקל ולמיטרי אליבא דר' יוסי דאמר לא אמרו להקל בענין אחזו בבית הצביעה אלא לידים הטהורות בלבד ואם היו ידיו טהורות ואחורי הכוס טמאים ומשקה נתון ע''ג היד ואחזו בבית צביעתו בהא פשיטא לן שאין חוששין שהמשקה שע''ג היד מיטמא מן הכוס והיינו מאחוריו וכדי לטמא את היד דהיינו הא דאמר ר' יוסי דלזה הקילו ואמרו יש להם בית צביעה ולומר דתולין שלא נגע אלא בבית צביעתו ולא נגע באחורי הכוס:

וכשם וכו'. אלא הא דקא מיבעיא לן אליבא דר' יוסי כדמיבעיא לעיל אליבא דר''מ אם לענין לטמא ככר במקום אחר נמי תלינן לקולא כשם דתלינן לענין הכוס לטמא את היד:

נישמעינה מן הדא וכו'. וכדפרישית לעיל:

תמן תנינן. בפכ''ה דכלים כל הכלים וכו'. כדפרישית במתני':

רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. הָדָא דַתְּ אֲמַר. כְּמַשְׁקִין שֶׁנִּיטְמוּ בְאוֹכְלִין. אֲבָל בְּמַשְׁקִין שֶׁנִּיטְמוּ בְשֶׁרֶץ טְמֵאִים הֵן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדא דאת אמר. שמשקה בית מטבחייא טהורין מלקבל טומאה דוקא שנטמאו באוכלין שאינה אלא מדרבנן אבל אם נטמאו בשרץ שהיא טומאה מדאורייתא אף משקה בית מטבחייא טמאין:

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בֵּית צְבִיעָה שֶׁאָֽמְרוּ בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַנְּקִיִים תּוֹפְסִין בּוֹ. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. אֵיפְשַׁר לוֹמַר בְּנָגוּב. שֶׁאֵין הַיָּדַיִם מִיטַּמּוֹת בְּנָגוּב. אֲבָל אֵיפְשַׁר לוֹמַר כִּמְלוֹא מַשְׁקֶה. שֶׁמִּכֵּיוָן שֶׁנָּגַע בּוֹ טִימֵּהוּ. אֶלָּא כי נָן קַייָמִין [בִּמְלוּכְלָךְ] בְּמַשְׁקֶה. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי בְּנָייָה. עָשׂוּ מַשְׁקֶה בֵּית צְבִיעָה כְּמַשְׁקֶה בֵּית מִטְבַּחַייָא. כְּמַה דַּתְּ אֲמַר תַּמָּן. מַשְׁקֶה בֵּית מִטְבַּחַייָא טְהוֹרִין בִּמְקוֹמָן וּטְמֵאִין בְּמָקוֹם אַחֵר. [וָכָה מַשְׁקֶה בֵּית צְבִיעָה טְהוֹרִין בִּמְקוֹמָן וּטְמֵאִין בְּמָקוֹם אַחֵר.] רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֵּן לֵוִי. מַשְׁקֶה בֵּית מִטְבַּחַייָא שֶׁיָּצָא לַחוּץ נִיטְמָא. וְהָא תַנִּינָן. מַשְׁקֶה בֵּית מִטְבַּחַייָא שֶׁיָּֽצְאוּ לַחוּץ בִּקְדוּשָּׁתָן הֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. קִייְמָהּ רִבִּי סִימוֹן. רִבִּי חִינְנָא רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֵּן לֵוִי. בְּשֶׁיָּֽצְאוּ וְחָֽזְרוּ. נִיטְמָא מַשְׁקֶה הָעֶלְיוֹן וְהָיָה שׁוֹתֵת 16a וְיוֹרֵד. רִבִּי בָּא וְרִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. חַד אָמַר. בִּמְקוֹמוֹ טָהוֹר. יָרַד לַמַתָּן טָמֵא. וְחוֹרָנָה אָמַר. הוֹאִיל וְהוּא בָא מִכֹּחַ טַהֲרָה טָהוֹר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

חד אמר. מה שבמקומו טהור ומה שירד למטן לחוץ טמא שלא טהרו אלא אותו שבפנים ואחרינא אמר הואיל והוא בא מכח טהרה שמן מבפנים שותת הוא ויורד אף מה שבלמטן בחוץ טהור:

ניטמא משקה העליון. שבבית המטבחייא והיה שותת ויורד לחוץ:

אמר ר' יוסה קיימה ר' סימון. הוא בעצמו תירצה ור' חיננא אמר שר' סימון בשם ריב''ל תירצה דברייתא מיירי כשיצאו חוץ לעזרה וחזרו וקמ''ל דבקדושתן הן אע''פ שנשתהו מעט מבחוץ:

והא תנינן. בברייתא משקה וכו' בקדושתן הן ואינו מטמאין:

רבי סימון בשם ריב''ל וכו'. לפי שלא טיהרו אותן אלא במקומן בעזרה:

וכה. והכי נמי בענין משקה שעל בית הצביעה במקום שאמרו טהורין דוקא כשהן במקומן אבל טמאין במקום אחר אם ירדו מבית הצביעה ולהלן:

כמשקה בית מטבחייא. דתנינן בפ''ח דעדיות שהדם והשמן שהם בבית המטבחיים שבעזרה טהורין הן וכמה דאת אמר תמן גבי משקה בית מטבחייא דדוקא במקומן בעזרה טהורין הן אבל אם יצאו לחוץ טמאין וכדר' יהושע בן לוי דלקמן:

אלא כי אנן קיימין. שהוצרכו לומר לחשוש לבית הצביעה בקדש במלוכלך ידו או הבית הצביעה במקצת במשקה שבזה אמרו לחשוש אף לבית הצביעה:

אבל. כלומר באמת א''א לומר ג''כ במלוא הכלי משקה שהרי מכיון שנגע בו טימאוהו דאם מלא משקה הוא אינו יכול ליזהר שלא ליגע במקום המשקה ומאי קא משמע לן פשיטא דחוששין אף בבית הצביעה של הכלי:

איפשר לומר בנגוב. כלומר אין לומר שהוא נגוב לגמרי וכי אפשר לומר כן שהרי אין סתם ידים מיטמאות בנגוב וליכא למיחש למידי לטמא אף בקדש:

בית צביעה שאמרו. במתני' בכל מקום שהוא בין בחלק הפנימי של הכלי בין מבחוץ כדרך שנקיי הדעת עושין לאחוז בו ולא בהכלי עצמו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source