Le texte Le vocabulaire Les révisions
Sanhedrine
Daf 61a
אֲסוּרָה, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מוּתֶּרֶת.
Traduction
Deriving benefit from the animal is prohibited, as it is considered an offering of idol worship, even if its blood was not ultimately sprinkled for idol worship or its forbidden fat burned for that purpose. And Reish Lakish says: Deriving benefit from the animal is permitted.
Rachi non traduit
אסורה. הבהמה בהנאה ואע''פ שהשחיטה לאו לעבודת כוכבים היתה ואפילו לא זרק דמה לעבודת כוכבים נאסרה וילפינן טעמא בשחיטת חולין דגמר לה רבי יוחנן ממחשבת פגול דהויא מעבודה לעבודה דהשוחט את הזבח על מנת לזרוק את הדם למחר פיגול:
וריש לקיש אמר מותרת. לא יליף חוץ מפנים אין מחשבין מעבודה לעבודה:
Tossefoth non traduit
ריש לקיש אמר מותרת. פי' בהנאה ולא באכילה דמומר לעבודת כוכבים אסור לאכול משחיטתו אי נמי אפילו באכילה שרי כיון דלא היה מומר מעיקרא ובשחיטה זו הוא דנעשה מומר:
הָנִיחָא לְרַבִּי יוֹחָנָן, אֶלָּא לְרֵישׁ לָקִישׁ בָּעֵי קְרָא.
Traduction
Rava bar Rav Ḥanan concludes his analysis: According to Rabbi Yoḥanan, who derives this halakha from another source, this statement in the baraita works out well. The verse that mentions the slaughter of an animal in idol worship apparently teaches a principle, as it is superfluous with regard to the halakha of slaughter itself, as stated in the baraita. But according to Reish Lakish, who does not derive from any verse that one can have intention from one rite to another rite, one needs this verse to derive precisely this halakha, that one can have intention from one rite to another rite. Consequently, the verse is not superfluous, and it cannot be assumed that it teaches a principle with regard to the forms of idol worship that are punishable by death.
Rachi non traduit
הניחא. הא דמייתר לן זובח ללמד על הכלל ולא מוקמינן לה האי דרשא לומר שמחשב מעבודה לעבודה הא ניחא לרבי יוחנן דנפקא ליה לענין איתסורי ממחשבת פיגול איכא למימר דלענין איחיובי גברא נמי מהתם יליף ועל כרחיך אייתר ליה זובח אלא לר''ל דלא יליף עבודת כוכבים מפיגול נימא דהאי זובח להכי הוא דאתא שמחשבין מעבודה לעבודה:
מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: וּלְרַבִּי יוֹחָנָן לָא בָּעֵי קְרָא? עַד כָּאן לָא קָא אָסַר רַבִּי יוֹחָנָן אֶלָּא בְּהֵמָה, אֲבָל גַּבְרָא לָא בַּר קְטָלָא הוּא! וַאֲתָא קְרָא לְחַיּוֹבֵי גַּבְרָא לִקְטָלָא.
Traduction
Rav Pappa objects to this: And according to Rabbi Yoḥanan, does one not need a verse to teach the halakha in a case of intention from one rite to another rite? Rabbi Yoḥanan initially only prohibits deriving benefit from the animal; but if not for this verse, the man who slaughtered the animal would not be liable to receive the death penalty. And therefore the verse comes to render the man liable to receive the death penalty. Therefore this verse is not superfluous according to Rabbi Yoḥanan either.
מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: וּלְרֵישׁ לָקִישׁ, מִי בָּעֵי קְרָא? עַד כָּאן לָא קָא שָׁרֵי רֵישׁ לָקִישׁ אֶלָּא בְּהֵמָה, אֲבָל גַּבְרָא בַּר קְטָלָא הוּא! מִידֵּי דְּהָוֵה אַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְהַר, דְּהַר מוּתָּר וְעוֹבְדוֹ בְּסַיִיף.
Traduction
Rav Aḥa, son of Rav Ika, objects to Rava bar Rav Ḥanan’s challenge to the derivation in the baraita: And even according to Reish Lakish, does one need a verse to teach that the one who slaughtered the animal is liable? Reish Lakish only permits one to derive benefit from the animal; but the man is certainly liable to receive the death penalty. This is just as the halakha is in the case of one who bows to a mountain, as deriving benefit from the mountain is permitted, but nevertheless the one who worshipped it is liable to be executed by the sword. Therefore, the verse that states that one who slaughters an offering in idol worship is liable to be executed is superfluous with regard to the issue of intention from one rite to another.
Rachi non traduit
העובדי כוכבים העובדין את ההרים. תניא במסכת ע''ז (דף מה.) ההרים מותרין בהנאה דכתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם:
ועובדיהם בסייף. אע''ג דמחובר לא מתסר עבודת כוכבים מיהא הוי והכא נמי לא בעיא קרא הואיל ושחיטה צורך זריקה היא והא חשב בשחיטה ע''מ לזרוק הוה ליה כעובד עבודת כוכבים דהא זריקה בלא שחיטה לא סגי הלכך על כרחיך אי השתחואה ללמד על הכלל נפקא ליה לא ה''ל למיכתב זובח:
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: לְמַאי דְּקָאָמַר לֵיהּ רָבָא בַּר רַב חָנָן לְאַבָּיֵי, אֵימָא יָצְאָה הִשְׁתַּחֲוָאָה לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כּוּלּוֹ, ''אֵיכָה יַעַבְדוּ'' לְמַעוֹטֵי מַאי?
Traduction
Rav Aḥa of Difti said to Ravina: According to what Rava bar Rav Ḥanan said to Abaye, that there is room to say that bowing was singled out in the verse to teach, with regard to the entire category, that any honorable form of worship carries the death penalty, there is a difficulty. With regard to the verse: ''Take heed to yourself that you not be ensnared to follow them…saying, how do these nations serve their gods, so I will do likewise'' (Deuteronomy 12:30), which indicates that one is liable for worshipping an idol in the manner that the gentiles worship it, this is stated to exclude what?
Rachi non traduit
איכה יעבדו. דמשמע כדרכה אין שלא כדרכה לא:
למעוטי מאי. שלא כדרכה מאחר דילפינן בהשתחואה דאפילו אינה עבודת פנים מחייב שלא כדרכה אי נימא למעוטי עבודת בזיון לעבודת כוכבים שעבודתה דרך כבוד כגון פוער עצמו לעבודת כוכבים שזובחין למה לי למעוטי מהאי קרא:
Tossefoth non traduit
איכה יעבדו למעוטי מאי. תימה השתא נמי דאמר זביחה יצאה ללמדך תקשה ליה איכה יעבדו למעוטי מאי דלמעוטי שלא כדרכה בשאר עבודות לא איצטריך דמזביחה נפקא דוקא עבודת פנים וע''כ איכה יעבדו לרבויי אתא כגון פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס דלא נפקי ליה לא מזביחה ולא מהשתחואה ואי לאו איכה יעבדו ה''א דאפילו כדרכה בעינן דרך כיבוד וי''ל דאי השתחואה ללמד יצאה לחייב בשאר עבודות אפילו שלא דרך כבוד כגון פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס נמי לא צריך קרא דמהשתחואה נפקא אע''ג דעבודתה דרך בזיון כיון שעובדין אותה בכך וגדולה מזו בעי למימר הש''ס בסמוך דנפקא ליה פוער למרקוליס מהשתחואה דלהכי איצטריך איכה יעבדו אע''ג דאין עבודתו בכך אלא משום דעבודתו דרך בזיון וכ''ש פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס אע''ג דדרך בזיון כיון דעבודתו בכך:
וְכִי תֵּימָא: לְמַעוֹטֵי הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְזוֹבְחִים? מֵהִשְׁתַּחֲוָאָה נָפְקָא! מָה הִשְׁתַּחֲוָאָה דֶּרֶךְ כִּיבּוּד, אַף כֹּל דֶּרֶךְ כִּיבּוּד.
Traduction
And if you would say that this verse is stated to exclude one who defecates before an idol that is worshipped by sacrificing offerings, it is not necessary to derive this halakha from this verse, as it is derived from the halakha of bowing to an idol, as follows: Just as bowing is an honorable form of worship and is punishable by death, so too, any honorable form of worship is punishable by death when performed as idol worship, which excludes an offensive act such as defecating. Therefore, the halakha that one is not liable for defecating before an idol can be derived from bowing.
Rachi non traduit
הא מהשתחואה נפקא. שמלמדת על הכלל שאינו חייב אלא דרך כבוד כהשתחואה:
אֶלָּא, לְמַעוֹטֵי הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְמַרְקוּלִיס. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וַעֲבוֹדָתוֹ בִּזָּיוֹן הוּא, אַף כֹּל בִּזָּיוֹן? קָא מַשְׁמַע לַן.
Traduction
Rather, this verse is stated to exclude one who defecates before the idol called Mercury, which is not its typical manner of worship. It might enter your mind to say that since the standard manner of worship of Mercury, namely, throwing stones at it, is in any event an act of degradation, so too, one who performs any act of degradation as worship of Mercury should be liable. Therefore, the verse teaches us that one is liable only for worshiping Mercury in its standard manner of worship.
אֶלָּא הָא דְּאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מִנַּיִן לַזּוֹבֵחַ בְּהֵמָה לְמַרְקוּלִיס שֶׁהוּא חַיָּיב? שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם''.
Traduction
The Gemara raises an objection: But Rava bar Rav Ḥanan’s interpretation of the verses appears to contradict that which Rabbi Eliezer says: From where is it derived that one who sacrifices an animal to Mercury is liable? As it is stated: ''And they shall no longer sacrifice their sacrifices to the satyrs'' (Leviticus 17:7).
Rachi non traduit
אלא הא דא''ר אלעזר מניין לזובח בהמה. שהיא עבודת כבוד למרקוליס שעבודתה בזיון וה''ה לפעור אם איתא לרבה בר רב חנין שהשתחואה מלמדת על הכלל ל''ל האי קרא להכי מהשתחואה נפקא:
Tossefoth non traduit
מניין לזובח בהמה למרקוליס. דמזובח לאלהים נפקא לן בזובח למכובדים אבל בזובח למבוזים לא וא''ת אזהרה שמענו מלא יזבחו עונש מנא ליה בזובח למבוזים ועו''ק דמזובח לאלהים שמענו לעיל עונש אבל אזהרה לזובח שלא כדרכה מנא ליה דהא לעיל גבי השתחואה איצטריך קרא לעונש ואזהרה שלא כדרכה וי''ל דזובח לאלהים לעונש ולא יזבחו לאזהרה וניחא השתא דקאמר אם אינו ענין לכדרכה דהא כתיב איכה יעבדו דהל''ל אם אינו ענין למכובדים דהא כתיב זובח לאלהים וגו' תנהו ענין למבוזים והשתא לכל שלא כדרכה איצטריך לא יזבחו ולא נקט מרקוליס אלא משום דסתם מבוזים לאו אורחייהו בזביחה וא''ת נימא דהני קראי למכובדים אבל למבוזים מנא לן דהא לקמן שלש השתחואות חד איצטריך לכשלא כדרכה דמכובדים וחד לשלא לא כדרכה דמבוזים וי''ל כיון דגלי קרא גבי השתחואה דלא שני ה''ה בשאר עבודות וכן פי' בקונט' לקמן:
אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִכְדַרְכָּהּ, דִּכְתִיב ''אֵיכָה יַעַבְדוּ'', תְּנֵיהוּ עִנְיָן לְשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ.
Traduction
Rabbi Eliezer explains: If the verse is not needed for the matter of one who worships an idol in its typical manner, i.e., one who sacrifices an animal as an offering to an idol that is worshipped by sacrificing offerings, as the halakha in this case is already written in the aforementioned verse: ''How do these nations serve their gods, so I will do likewise,'' apply it to the matter of one who worships an idol not in its typical manner, by sacrificing an offering to an idol that is not typically worshipped by sacrificing offerings. Therefore, one who sacrifices an offering to Mercury is liable, even though that is not its typical form of worship.
שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, מֵהִשְׁתַּחֲוָאָה נָפְקָא.
Traduction
According to Rava bar Rav Ḥanan, by contrast, it is derived that one is liable for worshipping an idol in any honorable manner, even not in its typical manner of worship, from the halakha of bowing.
הָתָם, בְּזוֹבֵחַ לְהַכְעִיס.
Traduction
The Gemara answers: There, in the verse mentioned by Rabbi Eliezer, the reference is to one who sacrifices an offering to Mercury not as a form of worship, but rather in order to express insolence toward the Torah prohibition against sacrificing an offering to an idol. It is derived from the verse that this too is a transgression of the prohibition and renders one liable for the death penalty.
Rachi non traduit
לזובח להכעיס. ואינו מתכוין לקבלו עליו באלוה ואשמועינן קרא דעובר בלאו:
רַב הַמְנוּנָא אִירְכַסוּ לֵיהּ תּוֹרֵי. פְּגַע בֵּיהּ רַבָּה, רְמָא לֵיהּ מַתְנְיָתִין אַהֲדָדֵי: תְּנַן ''הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה'' – עוֹבֵד אִין, אוֹמֵר לָא. וְהָאֲנַן תְּנַן: ''הָאוֹמֵר 'אֶעֱבוֹד', 'אֵלֵךְ וְאֶעֱבוֹד', 'נֵלֵךְ וְנַעֲבוֹד'''?
Traduction
§ The Gemara relates: Rav Hamnuna lost his oxen and went to search for them. Rabba met him and raised a contradiction between two mishnayot. We learned in the mishna that one who worships idols is liable. By inference, one who worships idols, yes, he is liable, but one who merely says that he will worship idols is not liable. But didn’t we learn in another mishna (67a): One who says: I will worship an idol, or: I will go and worship an idol, or: Let us go and worship an idol, is liable, just as one who actually worships an idol is liable. Evidently, one is liable for merely stating his intention to engage in idol worship.
Rachi non traduit
ארכסו ליה תורי. והלך לבקשן:
האומר אעבוד. משעה שהסיתוהו ונתרצה חייב מיתה דנפקא לן לקמן מלא תאבה ולא תשמע הא אבה ושמע חייב מיד:
אלך ואעבוד. שמחוסר הליכה אע''ג דאיכא למימר אדהכי הדר ביה:
נלך ונעבוד. אע''פ שכלל עצמו עם אחרים דאיכא למימר הני אחרים לא אזלי ואיהו נמי לא ליזיל:
Tossefoth non traduit
האומר אעבוד. פ''ה משנתרצה חייב דנפקא ליה מלא תאבה ולא תשמע אליו הא אבה ושמע חייב וקשה דאכתי לא ס''ד האי טעמא עד דמייתי ליה דרב יוסף אלא היינו טעמא דמקבלו עליו באלוה:
אֲמַר לֵיהּ: בְּאוֹמֵר ''אֵינִי מְקַבְּלוֹ עָלַי אֶלָּא בַּעֲבוֹדָה''.
Traduction
Rav Hamnuna said to him: The mishna here is referring to one who states: I intend to accept this idol upon myself as a god only through worship. Consequently, he is liable only when he actually worships it. One who intends to accept the idol as a god immediately is liable even before he actually worships it.
Rachi non traduit
א''ל. מתני' דקתני עובד אין אומר לא:
באומר איני מקבלו עלי. באלוה:
אלא בעבודה. עד שאעבדנו דכל כמה דלא פלח ליה אין כאן אבה ושמע וסיפא דמשמע באמירה חייב בשקבלו עליו אלהותו מיד דכיון דאמר אעבוד מסתמא קבליה עליה באלוה אי לא פירש בהדיא שאינו מקבלו עליו אלא בעבודה:
רַב יוֹסֵף אָמַר: תַּנָּאֵי שָׁקְלַתְּ מֵעָלְמָא? תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: הָאוֹמֵר ''בּוֹאוּ וְעִבְדוּנִי'' – רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב, וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר.
Traduction
Rav Yosef said: This answer is unnecessary; have you removed the tanna’im from the world? It is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: In the case of one who says: I am a god; come and worship me, Rabbi Meir deems him liable for incitement to idol worship, and Rabbi Yehuda deems him exempt.
Rachi non traduit
בואו ועבדוני. עושה את עצמו עבודת כוכבים ומסית בני אדם לעבדו:
מחייב. מיתה כמסית:
הֵיכָא דִּפְלַחוּ כּוּלֵּי עָלְמָא – לָא פְּלִיגִי, דִּכְתִיב: ''לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל''. כִּי פְּלִיגִי – בְּדִיבּוּרָא בְּעָלְמָא. רַבִּי מֵאִיר סָבַר: דִּיבּוּרָא מִילְּתָא הִיא, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: דִּיבּוּרָא לָאו מִילְּתָא הִיא.
Traduction
The Gemara explains: In a case where those to whom the inciter spoke subsequently worshiped him, everyone agrees that the inciter is liable, as it is written: ''You shall not make yourself a graven image'' (Exodus 20:4), which is interpreted to include a case where one establishes himself as a god. When they disagree is in a case where the incident ended in mere speech. Rabbi Meir holds that speech is a significant matter, and therefore the inciter is liable for incitement, and Rabbi Yehuda holds that speech is nothing. Therefore, the contradiction between the mishnayot can be resolved by attributing each mishna to a different tanna.
הֲדַר אָמַר רַב יוֹסֵף: לָאו מִילְּתָא הִיא דַּאֲמַרִי, דַּאֲפִילּוּ לְרַבִּי יְהוּדָה בְּדִיבּוּרָא נָמֵי חַיּוֹבֵי מְחַיֵּיב. דִּתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיֹּאמַר ''אֶעֱבוֹד'', ''אֵלֵךְ וְאֶעֱבוֹד'', ''נֵלֵךְ וְנַעֲבוֹד''.
Traduction
Rav Yosef then said after reconsidering the matter: What I said is not correct, as even according to Rabbi Yehuda, one is deemed liable for speech as well. As we learned in a baraita that Rabbi Yehuda says: Actually, one is not liable unless he says: I will worship, or: I will go and worship, or: Let us go and worship. Evidently, Rabbi Yehuda holds that one is liable even for speech alone, not only for actual worship.
Rachi non traduit
רבי יהודה אומר לעולם אינו חייב. בשביל דבור בלא מעשה אלא בניסת לעבודת כוכבים ואבה ושמע ואמר אעבוד אלך ואעבוד אבל באומר בואו ועבדוני פטור אלמא טעמא דרבי יהודה במסית אחרים לעצמו טעמא אחרינא הוא דהא בניסת חיובי מחייב בדיבורא:
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בְּמֵסִית לְעַצְמוֹ וְאָמְרִי לֵיהּ ''אִין'' קָמִיפַּלְגִי. מָר סָבַר, מֵסִית לְעַצְמוֹ – שָׁמְעִי לֵיהּ, וְ''אִין'' דְּקָאָמְרִי לֵיהּ קוּשְׁטָא הוּא; וּמָר סָבַר, מֵסִית לְעַצְמוֹ – לָא שָׁמְעִי לֵיהּ, מֵימָר אָמְרִי:
Traduction
Accordingly, with regard to what principle do Rabbi Meir and Rabbi Yehuda disagree? They disagree with regard to the case of one who incites others to worship him, and the others say to him: Yes, we will worship you. One Sage, Rabbi Meir, holds that when one incites others to worship him, they are apt to listen to him, and the response: Yes, that they say to him, is sincere. And one Sage, Rabbi Yehuda, holds when one incites others to worship him, they are not apt to listen to him, as they say to themselves:
Rachi non traduit
מסית לעצמו. במסית אחרים לעצמו שיעבדוהו אי הוי מסית או לא:
לא שמעי ליה. שהרי הוא אדם כמותם ואפילו הניסתים לשאר עבודת כוכבים אין ניסתין לעבוד אדם:
Tossefoth non traduit
ומר סבר מסית לעצמו לא שמעי ליה. תימה נהי דלא שמעי ליה ליחייב מיהא כשאר מסית דמחייב בדיבורא כשמכמינין לו עדים ואמרו היאך נניח אלהים חיים ונעבוד עצים ואבנים ואם אין חוזר בו חייב דהכי משמע ויש לומר דוקא מסית לעבודת כוכבים דשמעי ליה דממשכי בתריה טפי אבל מסית לעצמו לא חשיב מסית כ''כ משום דלא שמעי ליה דאמרי מ''ש איהו מינן ועי''ל דבכולה שמעתין פליגי בניסת והא דקאמרינן לעיל היכא דפלחו כ''ע לא פליגי ר''ל במסית כ''ע לא פליגי דכיון דאי פלחו מחייב על כן יש לחייב המסית בדיבוריה במסית לעבודת כוכבים כי פליגי בדיבורא בעלמא בניסת כשאמר אין דרבי מאיר סבר דיבורא מילתא הוא ומחייב ניסת ומסיק דניסת לעבודת כוכבים דשמעי ליה אפילו רבי יהודה מודה דמחייב בדיבור כי פליגי במסית לעצמו אי מחייב ניסת או לא אבל במסית פשיטא דמחייב בדיבורא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source