Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Metsi'a
Daf 72a
אִית לֵיהּ זְכִיָּה מִדְּרַבָּנַן. הָכָא נָמֵי לָא שְׁנָא.
Traduction
nevertheless, he has the power, by rabbinic law, to acquire an item by means of an act of acquisition performed by another? Here, also, it is not different; the Jew can perform an act of acquisition on behalf of the gentile even though there is no agency for gentiles.
Rachi non traduit
אית ליה זכיה. דתנן זכין לקטן בפרק מי שמת (ב''ב דף קנו:):
וְלָא הִיא: יִשְׂרָאֵל אָתֵי לִכְלַל שְׁלִיחוּת, נָכְרִי לָא אָתֵי לִכְלַל שְׁלִיחוּת.
Traduction
The Gemara rejects this comparison: But that is not so. A minor Jew will eventually reach the stage of eligibility for agency, but a gentile will not reach eligibility for agency. Consequently, the Sages did not establish the power for gentiles to acquire an item by means of an act of acquisition performed by a Jew.
תָּנוּ רַבָּנַן: יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּוָה מָעוֹת מִן הַנָּכְרִי בְּרִבִּית, וּזְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה, וְנִתְגַּיֵּיר. אִם קוֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיֵּיר זְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְגוֹבֶה אֶת הָרִבִּית. וְאִם לְאַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר זְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ גּוֹבֶה אֶת הָרִבִּית.
Traduction
§ The Sages taught: In the case of a Jew who borrowed money with interest from a gentile, and the gentile lender established the interest as a loan for the Jewish borrower, i.e., he added the amount of interest to the principal and consolidated it into a single debt, and then the gentile converted, the halakha depends on the circumstances. If the gentile established it as a loan for him before he converted, he may collect the principal from the borrower and he may also collect the interest. Since it had already been consolidated into a single debt, it is as though he already collected the interest while he was still a gentile. But if he established it as a loan for him after he converted, he may collect the principal but may not collect the interest, as it still had the status of interest when he became a Jew.
Rachi non traduit
וזקפן עליו במלוה. לאחר זמן חישב עמו על הרבית וזוקף הכל ביחד במלוה וכתב לו שטר עליהם כך וכך אני חייב לפלוני:
וגובה את הרבית. דמשעת זקיפה הוי כגבוי:
וְכֵן נָכְרִי שֶׁלָּוָה מָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל בְּרִבִּית וּזְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה וְנִתְגַּיֵּיר, אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּיר זְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְגוֹבֶה אֶת הָרִבִּית. אִם מִשֶּׁנִּתְגַּיֵּיר זְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ גּוֹבֶה אֶת הָרִבִּית.
Traduction
And similarly, in the case of a gentile who borrowed money with interest from a Jew and the Jewish lender established the interest as a loan for the gentile borrower, and then the gentile borrower converted, if he established it as a loan before he converted, the Jew may collect the principal and may also collect the interest. If he established it as a loan for the gentile after he converted, he may collect the principal but may not collect the interest, as it still had the status of interest when he became a Jew.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נָכְרִי שֶׁלָּוָה מָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל בְּרִבִּית, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְגוֹבֶה אֶת הָרִבִּית. אָמַר רָבָא אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב הוּנָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי – כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בִּשְׁבִיל מְעוֹתָיו נִתְגַּיֵּיר זֶה.
Traduction
The baraita continues: Rabbi Yosei says: If a gentile borrowed money with interest from a Jew and converted, whether in this circumstance or whether in that circumstance, i.e., regardless of when the lender consolidated the interest and principal into a single debt, the Jewish lender may collect the principal and he may also collect the interest. Rava says that Rav Ḥisda says that Rav Huna says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Rava says: What is the reasoning behind the opinion of Rabbi Yosei? What is the justification for collecting interest from a Jew? It is in order that people will not say: This individual converted due to concern for his money. People will suspect that he converted in order to avoid paying the interest.
Rachi non traduit
בין כך ובין כך. אסיפא פליג וטעמא כדמפרש ואזיל שלא יאמרו כו':
תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁטָר שֶׁכָּתוּב בּוֹ רִבִּית – קוֹנְסִין אוֹתוֹ, וְאֵינוֹ גּוֹבֶה לֹא אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא אֶת הָרִבִּית, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ גּוֹבֶה אֶת הָרִבִּית. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבִּי מֵאִיר סָבַר: קָנְסִינַן הֶתֵּירָא מִשּׁוּם אִיסּוּרָא, וְרַבָּנַן סָבְרִי: לָא קָנְסִינַן הֶתֵּירָא מִשּׁוּם אִיסּוּרָא.
Traduction
§ The Sages taught: In the case of a promissory note in which the details of a loan with interest were written, we penalize the lender, and therefore he may not collect the principal and may not collect the interest; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: He may collect the principal but he may not collect the interest. The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? The Gemara explains: Rabbi Meir holds: We penalize him with regard to that which is permitted due to that which is prohibited, and the Rabbis hold: We do not penalize him with regard to that which is permitted due to that which is prohibited.
Rachi non traduit
שטר שיש בו רבית. שכתוב בו פלוני לוה מפלוני מנה ברבית כך וכך לזמן פלוני:
Tossefoth non traduit
שטר שיש בו רבית קונסין אותו ואין גובה לא את הקרן ולא את הרבית. פריב''ם דאין גובה ממשעבדי אבל מבני חרי גבי ע''פ אותו השטר דעדים אינם פסולים דאינם עדי חמס דאין מרויחים כלום בדבר וקשה דתניא בתוספתא [פ''ה] דמכלתין המוצא שטר שיש בו רבית יקרענו בא לב''ד יקרעוהו והשתא אי גבי ביה מבני חרי אמאי יקרעוהו ימתינו עד שיגבה בו קודם וי''ל שאסור להשהותו מיהו נראה דר''מ קניס לגמרי ולא גבי ביה כלל כמו שטרי חוב המוקדמים דמוקמינן בסמוך כר''מ ואף על גב שגם שם פי' בקונטרס דאין פסולין אלא לגבות ממשעבדי אין נראה דפסולין משמע דלא גבי ביה כלל והא דפריך נהי דלא גבי מזמן ראשון ליגבי מזמן שני הוה מצי למימר נמי נהי דלא גבי ממשעבדי ניגבי מבני חרי אלא רבותא פריך דאפי' ממשעבדי ניגבי מזמן שני ובסמוך דפריך אעובדא דפרדיסא אלא הא דאמר רבי יוחנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון נימא דלא ניתן ליכתב ולא משני משום דטעמא דלא ניתן ליכתב לא מהני אלא דלא גבי ממשעבדי משום דס''ל דודאי מהני לפוסלו לגמרי ולא גבי ביה כלל והא דלא מיבעיא ליה אלא אי גבי ממשעבדי אבל מבני חרי פשיטא ליה דגבי אף על גב דלא ניתן להיכתב התם הוא דפשיטא ליה דגבי היינו משום שהמוכר היה מודה ללוקח שלא פרע ועוד נראה דאפי' יש עדים אחרים או שחייב מודה אפ''ה קניס ר''מ דהכי משמע דאין גובה קרן דומיא דרבית ובתוספתא (שם) נמי משמע דאפילו במלוה על פה קניס דקתני המלוה את חבירו ברבית ובא לפני ב''ד קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית שהיה ר''מ אומר שטר שיש בו רבית כו' ובפ' המניח (ב''ק דף ל:) נמי מדמינן לההוא דקנסו גופן משום שבחן דמפסיד גוף הממון הוא הדין דקניס בגוף המלוה אע''פ שיש לדחות דהתם עבירה נעשית בגוף הממון יותר מכאן דכאן עיקר עבירה בשטר כדאמרינן התם משעת כתיבה עבד ליה שומא ולכך לא קנסו אלא בשטר ומיהו רבנן נראה דודאי לא קנסו כלל ומשמע לכאורה דגבי לרבנן בשטר קרן אפילו ממשעבדי ור''מ נמי לא פליג אלא משום דקניס ותימה דאמאי אין העדים פסולים כיון שעוברים על לא תשימון (שמות כב) אע''פ שאין מרויחים יש להם לפסול מידי דהוה אעבריין אוכל נבילות להכעיס דקי''ל (סנהדרין דף כז.) כאביי דפסול והא דלא חשיב להו בפרק זה בורר (סנהדרין דף כד:) ה''נ לא חשיב לוה אלא הוי בכלל מלוה הבאה ברבית כדמפרש התם. מלוה הבאה ברבית והוא הדין נמי עדים בכלל ואין לפרש כגון שאין רבית מפורש בשטר אלא כתב סתם פלוני חייב לפלוני מנה וכללו הקרן עם הרבית והעדים לא ידעו דא''כ בסמוך דקאמר ר' יוחנן דמודו רבנן בשטרי חוב המוקדמין גזירה שמא יגבה מזמן ראשון ה''נ נגזור שמא יגבה רבית בתורת קרן ואין לומר נמי דכיון שהרבית מפורש בשטר אין העדים עוברין על לא תשימון כיון דיודעין העדים דבית דין לא יגבו על ידם רבית ולכך השטר כשר והא דתנן במתני' (לקמן בבא מציעא דף עה:) דעדים עוברין היינו כשאין ניכר הרבית בשטר ויודעים עדים שיש בו רבית דהא אהאי שטרא גופי' אמרי' בפרק המניח (ב''ק דף ל:) ובפרק המוכר פירות (ב''ב דף צד:

ושם ד''ה וחכמים) דמשעת כתיבה עבד ליה שומא וי''ל דאיירי הכא ברבית דרבנן ולא מיפסלו באיסור דרבנן כיון שאין מרויחים כלום אע''פ שבעבירה דאורייתא היו נפסלים אי נמי אפי' ברבית דאורייתא יש להכשיר דשמא לא תשימון לאינשי במלוה משמע להו ולא בעדים ולכך כשרים כדאמרינן נמי (לעיל בבא מציעא דף ה:) לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו אבל קשה ההיא דשטרי חוב המוקדמים היאך העדים כשרים דמוקמינן לה כר''מ אבל לרבנן גובה מזמן שני ולר''מ נמי היה גובה אי לאו משום דקניס ורבי יוחנן נמי לא קאמר דפסולים לרבנן אלא משום גזירה שמא יגבה מזמן ראשון והלא העדים הללו במתכוין חתמו שקר והקדימו את הזמן וי''ל כגון שיש עדים שמעידין עליהם שהיו אנוסים מחמת נפשות או כגון שאומרים טעינו בשנת המלך אי נמי בשיפורא בין מלא בין חסר ולא הזכירו בשטר בכמה בשבת אלא בכמה בחדש:
קונסין אותו ואינו גובה וכו'. ואע''ג דאמרי' בפ' אע''פ (כתובות דף. ס:) הלכה כר''מ בגזירותיו היינו דוקא בגזירותיו ולא בקנסותיו והכא קנס הוא דכה''ג נמי פסקו בהלכות [גדולות] כרבנן דר''מ במעוברת חבירו ומינקת חבירו דאם נשא יוציא לכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס ולא כר''מ דאמר לא יחזיר עולמית (. סוטה דף כו.) דהוי קנסא וראיה מדבעי בהחולץ (יבמות דף לז.) אם אינסבא לכהן (לא) [אי] החמירו לגרש כיון שאינו יכול לחזור ולכנוס דגרושה אסורה לכהן [וע''ע תוס' זבחים קד. ד''ה א''ר עקיבא]:

תְּנַן הָתָם: שְׁטָרֵי חוֹב הַמּוּקְדָּמִין – פְּסוּלִין, וְהַמְאוּחָרִין – כְּשֵׁרִין. מוּקְדָּמִין אַמַּאי פְּסוּלִין? נְהִי דְּלָא גְּבוֹ מִזְּמַן רִאשׁוֹן, נִיגְבּוֹ מִזְּמַן שֵׁנִי!
Traduction
We learned in a mishna elsewhere (Shevi’it 10:5): Antedated promissory notes, in which the date written in the document is earlier than the date the loan was actually transacted, are not valid, but postdated promissory notes are valid. The Gemara asks: Why are antedated documents not valid? Granted, they cannot be used to collect from the first date, the date written in them, because this could cause loss to people who purchased land from the borrower in the time between the date written on the promissory note and the time the loan was actually granted. The land they purchased would be subject to a lien when it fact it should not be. But at least they should be able to be used to collect from the second date, when the loan was actually granted.
Rachi non traduit
המוקדמין. למלוה:
פסולין. דבעי למיטרף לקוחות מזמן הכתוב בו ועדיין לא הלוה ושטר הלקוחות קודם למלוה וזה מוציא שטרו והוא קודם והוא שקר:
פסולים. ואינו טורף מן המשועבדין ואפילו מן המאוחר למלוה:
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: בְּמַחְלוֹקֶת שְׁנוּיָה, וְרַבִּי מֵאִיר הִיא. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן – גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִגְבֶּה מִזְּמַן רִאשׁוֹן.
Traduction
Rabbi Shimon ben Lakish says: This mishna is subject to dispute, and it is taught in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said that the lender is penalized with regard to that which is permitted due to that which is prohibited. Here too, since he wrote an incorrect date, the entire document is invalidated as a penalty. And Rabbi Yoḥanan says: You may even say that this halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis, as here there is a rabbinic decree invalidating the document lest he collect from the first date. If the document is not invalidated, the lender will depend on it and will come to collect repayment according to the date written on it.
Rachi non traduit
ר''מ היא. דקניס היתירא אטו איסורא:
שמא יגבה מן זמן ראשון. דאיכא דלא מסיק אדעתיה לדקדק כל כך בזמן הלואה לומר למלוה שטרך מוקדם ומקחי קדם להלואתך:
הָהוּא גַּבְרָא דְּמַשְׁכֵּין לֵיהּ פַּרְדֵּיסָא לְחַבְרֵיהּ, אַכְלַהּ תְּלָת שְׁנֵי. אֲמַר לֵיהּ: אִי מְזַבְּינַתְּ לַהּ נִיהֲלִי – מוּטָב, וְאִי לָא – כָּבֵישְׁנָא לַהּ לִשְׁטַר מַשְׁכַּנְתָּא וְאָמֵינָא: ''לְקוּחָה הִיא בְּיָדִי''.
Traduction
The Gemara relates: There was a certain man who mortgaged his orchard to another as security for a loan, and the lender consumed the produce of the orchard for three years. At the end of this time the lender said to the borrower: If you sell me the orchard, that is good. But if not, I will hide the document of the mortgage and I will say: It is purchased, and that is why it is in my possession, meaning I will claim I purchased the field and lost the deed. Since the land has been in my possession for three years I do not have to bring any other proof, as the halakha is that after three years of use of a field there is a presumption of ownership for the one who uses it (see Bava Batra 29b).
Rachi non traduit
פרדיסא. כרם:
כבישנא. אטמין:
ואמינא לקוחה היא בידי. ואבד שטר המכירה ואבא מכח חזקה של ג' שנים דכולי האי לא מצינא למיזדהר בשטרא:
אֲזַל קָם אַקְנְיַיהּ לִבְנוֹ קָטָן, וַהֲדַר זַבְּנַהּ נִיהֲלֵיהּ.
Traduction
When the borrower saw that he could not protect himself against the ruse, he devised a scheme: He went and transferred ownership of the field to his minor son by means of a deed of gift, and afterward sold the field to the lender. Subsequently, he demanded that the sale be annulled, since when he sold the field, it was not his.
Rachi non traduit
אזל. בעל הכרם:
אקנייה. במתנה בעדים:
לבנו קטן. כדי שלא תהא מכירתו מכירה שכשיוציא שטר מכירתו זה יוציא שטר מתנתו ולא גילה הדבר:
זְבִינֵי וַדַּאי לָא הָווּ זְבִינֵי. זוּזֵי כְּמִלְוֶה בִּשְׁטָר דָּמוּ וְגוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים, אוֹ דִילְמָא כְּמִלְוֶה עַל פֶּה דָּמוּ וְאֵינוֹ גּוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים? אָמַר אַבָּיֵי: וְלָאו הַיְינוּ דְּרַבִּי אַסִּי, דְּאָמַר רַבִּי אַסִּי:
Traduction
The Gemara clarifies the halakha: The sale was certainly not a sale, since the field was not his to sell, but the question is: Are the dinars that the buyer paid similar to a loan with a promissory note, and therefore the buyer can collect the money he paid even from liened property that has been sold? Or perhaps it is similar to a loan by oral agreement, and therefore he cannot collect it from liened property that has been sold. Abaye said: Is this question not the same as that of Rabbi Asi? As Rabbi Asi says:
Rachi non traduit
זוזי. מעות שהוא תובע ממנו שמוציא עליו שטר שמכרת לי כרם שאין שלך וקבלת מעותיי וכתבת לי אחריות:
כמלוה בשטר דמו. דהא כתב ליה אחריות:
Tossefoth non traduit
אמר אביי לאו היינו דרבי אסי דאמר רבי אסי כו'. תימה מה ענין דר' אסי לכאן וי''ל דהכא לא מיבעיא ליה אי גבי ממשעבדי אי לא אלא משום דפשיטא ליה דנאמן לומר פרעתי משום דלא ניתן ליכתב ומיבעיא ליה אי לא גבי ממשעבדי כיון דאין השטר מועיל אלא ע''פ הודאתו או דילמא גבי ועל זה בא אביי להביא מדרבי אסי דכי היכי דמודה בשטר מהני הודאתו לגבות ממשעבדי אע''פ שאם היה אומר מזויף הוא היה צריך קיום ה''נ הכא גבי פרדיסא ולא שייך כאן לגרוס אין צריך לקיימו אלא גרסי' לאו היינו דרבי אסי דאמר ר' אסי מודה בשטר שכתבו גובה מנכסים משועבדים ולפי זה כשמקשה על רבא מההיא דלשבח קרקעות בלא רבא היה יכול להקשות מיד לכ''ע מ''ש הכא דנאמן לומר פרעתי ובנמצאת שאינו שלו אינו נאמן כל זמן ששטר מכר בידו אלא נטר עד לבסוף ומקשה על רבא מגביית משעבדי השנוי בפירוש בברייתא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source