Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Metsi'a

Daf 62b

וּבְדִינֵינוּ אֵין מַחְזִירִין מִמַּלְוֶה לְלֹוֶה. אֲמַר לֵיהּ: אִינְהוּ, בְּתוֹרַת זְבִינֵי אֲתָא לִידַיְיהוּ.

Traduction

And yet, by our laws one does not return the interest from the lender to the borrower. Since the interest was not fixed from the outset, and there is also no certainty that he will consume any produce, this is merely a case of a hint of interest. Rav Ashi said to him: The gentiles do not consider that transaction a loan; rather, they see this as a case where the field came into his possession by means of a transaction in the form of a sale. The field was temporarily sold to the lender, who sells it back to the borrower when the debt is paid.

Rachi non traduit

ובדינינו אין מחזירין. דאבק רבית הוא כיון דזימנין שאין עושים פירות שהכרמים לוקין אין זו רבית קצוצה:

אינהו נמי כי אפקי ליה. סברי דבתורת זביני אתו הנך פירות לידיה דלוקח דכל זמן שלא פרע לו מעותיו הכרם מכור לו עד זמן שפסקו ביניהם שיכול לפדותה והוא הדין דמצי לאתוביה נמי מאבק רבית דהמרבה בפירות דמתניתין אלא הא שינויא נמי אית ליה לשנויי בתורת זביני אתו לידיה:

אֶלָּא כֹּל שֶׁאִילּוּ בְּדִינֵיהֶן, דְּקָאָמַר רַב סָפְרָא: מַאי אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן! הָכִי אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן: כֹּל שֶׁאִילּוּ בְּדִינֵיהֶן מוֹצִיאִין מִלֹּוֶה לְמַלְוֶה, בְּדִינֵינוּ מַחְזִירִין מִמַּלְוֶה לְלֹוֶה, וּמַאי נִיהוּ – בְּרִבִּית קְצוּצָה, וְכִדְרַבִּי אֶלְעָזָר.

Traduction

The Gemara asks: But if one is a case of deposit and the other is a case of sale, the principle that begins with: Any case where by their laws, that Rav Safra is saying, what is he coming to teach us? The Gemara answers that this is what he is coming to teach us: In any case where by their laws one removes the interest from the possession of the borrower to give to the lender, by our laws one returns the interest from the lender to the borrower. And what is that case? It is a case of fixed interest, and it is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar.

Rachi non traduit

מאי אתא לאשמועינן. הי נינהו דבדיניהם אין מוציאין והוא רבית ובדינינו אין מחזירין:

כֹּל שֶׁאִילּוּ בְּדִינֵיהֶם אֵין מוֹצִיאִין, בְּדִינֵינוּ אֵין מַחְזִירִין – רִבִּית מוּקְדֶּמֶת, רִבִּית מְאוּחֶרֶת.

Traduction

And as for the statement that in any case where by their laws one does not remove the interest from the possession of the borrower to give to the lender, by our laws one does not return the interest from the lender to the borrower, this is referring to a case of prior interest, i.e., interest paid prior to the granting of a loan in order to induce the lender to grant the loan, and subsequent interest, i.e., a gift given after a loan has been repaid to show thanks to the lender for lending the money. Although paying these types of interest is prohibited, as they are not actually part of the agreement, by our laws one does not compel the lender to return those payments.

Rachi non traduit

רבית מוקדמת ורבית מאוחרת. בשלהי מתניתין (דף עה:) קתני לה והא בתורת רבית יהיב ליה ובדיניהם אם לא נתן אין מוציאין שהרי לא פסק עמו:

כֵּיצַד: לָקַח הֵימֶנּוּ חִטִּים בְּדִינַר זָהָב הַכּוֹר, וְכֵן הַשַּׁעַר וְכוּ'. וְכִי אֵין לוֹ יַיִן, מַאי הָוֵי?

Traduction

§ The mishna teaches: How so? For example, one acquired wheat from another at the price of one kor of wheat for one gold dinar, worth twenty-five silver dinars, with the wheat to be supplied at a later date, and such was the market price of wheat at the time he acquired it. The price of a kor of wheat then increased and stood at thirty dinars. At that point, the buyer said to the seller: Give me all of my wheat now, as I wish to sell it and purchase wine with it. The seller said to him: Each kor of your wheat is considered by me to be worth thirty dinars, and you have the right to collect its value in wine from me. And in this case, the seller does not have wine in his possession. The seller is considered to be a borrower with regard to the lender, who is viewed as lending the wheat to the seller. The Gemara asks: And if he does not have any wine, what of it? Why is this factor relevant?

Rachi non traduit

וכי אין לו יין מאי הוי. אחר שיצא השער ליין והוא חייב לו החטין או המעות הרי הוא כפוסק עמו עכשיו על היין:

Tossefoth non traduit

לקח הימנו חטין בדינר זהב הכור. רש''י פירש דמקח חטין הוי היתר אע''פ שאין לו חטים כיון שנתן לו מעות ולא קאי אסור אלא איין ונקט רישא לרבותא דסיפא דיין אסור אע''ג שבא מכח פיסוק הראשון של חטים שהיה דרך מקח וממכר ולא דרך הלואה וקשה לפירושו חדא שצריך למחוק הספרים לקמן (בבא מציעא דף סג.) בגמרא דגרס והא לקח קתני מאי לקח לקח בהלואתו כי לפי זה אתי שפיר לקח דקאי אחטים דשרו ועוד כיון דאסור לא קאי אלא איין מאי פריך בגמרא וכי אין לו יין מאי הוי והתנן יצא השער פוסקין אע''פ שאין לזה יש לזה וכי לא ידע דאסור לפסוק יין מחמת חוב ולא נתן לו אז שום דמים ועוד מדמשני בבא לחוב בדמיהם מכלל דמעיקרא סבר שהיה נותן לו דמים ותו אדפריך מיצא השער פוסקין לפרוך מרישא דשרי גבי חטים מיהו זה יש לתרץ דהוה משני דאסור קאי גם ארישא או הוה מוקמינן רישא דשרי ביש לו חטים דוקא לכך נראה דאיזהו תרבית דאסור קאי אכולה מתני' וכי קתני בסיפא יין אין לו הוא הדין דגם חטין אין לו לכך פריך בגמרא וכי אין לו יין וגם חטים מאי הוי ועיקר קושייתו מכח חטים דאסור כי אין לו אע''פ שנותן דינר זהב ומשני בבא לחוב בדמיהן שכבר היה חייב לו דינר זהב ובשעת קנין אינו נותן לו כלום ומיד הוי ליה למפרך והא לקח קתני אלא דפריך ליה השתא עדיפא מינה וא''ת אמאי תני גבי יין אין לו כי נמי יש לו אסור ליתן שוה ל' דינר הלא אפילו חטים הוה איסורא ליקח בל' דינר כיון שלא היה לו חטים בפסק הראשון וי''ל דנקט לאשמועינן דאף ברישא אין לו חטים ואסור:

וְהָתַנְיָא: אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּירוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר, יָצָא הַשַּׁעַר – פּוֹסְקִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה, יֵשׁ לָזֶה!

Traduction

But isn’t it taught in a baraita: When purchasing produce to be collected by the buyer at a later stage, one may not set a price for produce until the market rate is publicized. If the rate has been publicized, one may set a price, despite the fact that the seller is not actually in possession of any such produce, as even though this seller does not have any of that produce, that one, i.e., another seller, does have some of that produce, which the first seller could purchase at the market rate. Evidently, once the market rate is publicized, the transaction is considered a purchase and not a loan with interest, even if the buyer does not receive the produce immediately.

Rachi non traduit

אין פוסקין על הפירות. ליתן לו מעות בכור חטין ולומר לו תנהו לי לסוף זמן גדול ואפילו יש שנותנין אותו עכשיו בכך בתחילת הקציר אין זה שער עד שיצא שער מפורסם וקבוע בשוקי העיר בכך:

אע''פ שאין לזה. המוכר:

יש לזה. לאיש אחר ויכול לקנותו עכשיו בדמים שקיבל:

Tossefoth non traduit

והתנן אין פוסקין. אית דגרסי והתניא משום דלא גרסינן במתניתין יצא השער פוסקין וכן לקמן (בבא מציעא דף עב:) אית ספרים דגרסי אלא מתני' דאין פוסקין וכו' הא יצא השער פוסקין היכי משכחת לה באכלבאי וארבי ולספרים דגרסי הכא והתנן גרסי במתני' יצא השער פוסקין ולא גרסי' לקמן הא:

אע''פ שאין לזה יש לזה. דאע''ג דלא משך חטין אין זה רבית כיון שאם היה בא מוכר לחזור הוה קאי במי שפרע ולכך חשיבי כנתיקרו ברשות לוקח:

אָמַר רַבָּה: מַתְנִיתִין בְּבָא לָחוּב בִּדְמֵיהֶן עָסְקִינַן.

Traduction

Rabba said: In the mishna, we are dealing with one who comes to incur a debt for their value, i.e., for the value of the wine. If the borrower, i.e., the seller, possessed wine at that time he would have transferred it to the lender, i.e., the buyer, in place of the wheat, and this could have constituted a proper sale. Since he did not possess any wine, he promised it to the seller at a later date for a higher price, and this constituted a loan with interest as opposed to a sale.

Rachi non traduit

מתניתין בבא לחוב בדמיהן עסקינן. שלא נתן לו זה המוכר ללוקח דמי החטין שחייב לו שיחזור ויקבלם הימנו בשביל היין אלא בא לעשות עליו דמי החטין חוב ולפסוק על החוב יין וכך אמר לו אני מקבל עלי חיטך בל' דינר כמו שאתה יכול למוכרן והרי לך אצלי בהן יין כשער של עכשיו דאי הוה ליה יין הוה קנוי לו מעכשיו ואי אייקר ברשותיה אייקר אבל אין לו והוא לא קיבל עכשיו מעות שנוכל לומר יכול הוא לקנותו בדמים שקיבל נמצא שאינם אצלו אלא בהלואה בעלמא:

וְכִדְתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיָה נוֹשֶׁה בַּחֲבֵירוֹ מָנֶה, וְהָלַךְ וְעָמַד עַל גּוֹרְנוֹ, וְאוֹמֵר: תֵּן לִי מְעוֹתַי, שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִיקַּח בָּהֶם חִטִּים. אָמַר לוֹ: חִטִּים יֵשׁ לִי שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְךָ, צֵא וַעֲשֵׂה עָלַי כְּשַׁעַר שֶׁל עַכְשָׁיו, וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אָסוּר, דְּלָאו כְּאִיסָּרוֹ הַבָּא לְיָדוֹ דָּמֵי.

Traduction

And this is as it is taught in a baraita: If a person was owed one hundred dinars by another, and he went and stood by the other’s granary and said to him: Give me my money, as I wish to buy wheat with it. And the debtor said to him: I have wheat in my granary that I will give you; go and calculate for me the amount of wheat to which you are entitled by the current market rate, and I will give you this amount of wheat over the span of a full twelve months, even if the price rises in the interim. Such a practice is forbidden because of interest, as this is not similar to a case where his issar has come into his possession. Since the lender did not give the borrower even a single issar as payment for the wheat, this is not a sale, but a loan with interest.

Rachi non traduit

דתניא. שיש הפרש בין נותן מעות לבא עליו בחובו:

ואני אעלה לך. החטים כל שנים עשר חדש אף אם יתעלו דמיהן אקבל עלי העילוי ואתנם לך בדמים הללו:

דלא כאיסרו הבא לידו דמי. שאין זה דומה לנותן איסר בשעה שפוסק דאיכא למימר יקנה לו עכשיו בשוק במעות שקיבל:

Tossefoth non traduit

הרי שנושה כו' ועמד על גורנו. תימה והלא מעות קונות הכא אפילו מדרבנן דמילתא דלא שכיח היא כדאמרינן בהזהב (לעיל בבא מציעא דף מו:) גבי החליף דמי שור בפרה וי''ל דהכא מיירי שלא פטרו ממנו עד שיתן לו החטין:

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִי דְּלָא כְּאִיסָּרוֹ הַבָּא לְיָדוֹ, מַאי אִירְיָא ''אֵין לוֹ''? אֲפִילּוּ יֵשׁ לוֹ נָמֵי! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: מַתְנִיתִין, כִּדְתָנֵי רַב סָפְרָא בְּרִבִּית דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא.

Traduction

Abaye said to Rabba: If this transaction is forbidden because it is not similar to a case where his issar has come into his possession, why does the mishna specifically teach the case where he does not have wine? Even if he does have wine, it would also be forbidden, as he gave no money at the time of the acquisition. Rather, Abaye rejected Rabba’s explanation and said: The mishna should be understood like the baraita taught by Rav Safra with regard to the halakhot of interest, which was taught originally in the school of Rabbi Ḥiyya.

Rachi non traduit

אפילו יש לו יין נמי. דהאי תנא בעומד על גורנו קאמר דיש לו חטין ואפילו הכי אסר:

כדתני רב ספרא. ולא בפוסק עמו בתחילה על החטין:

דְּתָנֵי רַב סָפְרָא בְּרִבִּית דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא: יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם מוּתָּרִין וַאֲסוּרִין מִפְּנֵי הַעֲרָמַת רִבִּית. כֵּיצַד? אָמַר לוֹ: הַלְוֵינִי מָנֶה! אָמַר לוֹ: מָנֶה אֵין לִי, חִטִּין בְּמָנֶה יֵשׁ לִי שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָךְ. נָתַן לוֹ חִטִּין בְּמָנֶה, וְחָזַר וּלְקָחָן הֵימֶנּוּ בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע סֶלַע – מוּתָּר, וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן מִפְּנֵי הַעֲרָמַת רִבִּית.

Traduction

As Rav Safra taught a baraita from the school of Rabbi Ḥiyya with regard to interest: There are matters that are intrinsically permitted by Torah law, but are prohibited because they are artifices used to circumvent transgressing the prohibition of interest. How so? If one said to another: Lend me one hundred dinars, and the other said to him: I do not have one hundred dinars but I have wheat worth one hundred dinars that I will give you, and he gave him wheat worth one hundred dinars, and later he went and acquired the wheat back from him for twenty-four sela, the equivalent of ninety-six dinars, this is permitted by Torah law, as it is considered a double transaction since it included first a loan of the equivalent of one hundred dinars, and then the purchase of the wheat at a discounted rate. But it is prohibited to do so by rabbinic law because this is an artifice allowing the circumvention of transgressing the prohibition of interest.

Rachi non traduit

שאני נותן לך. כשער של עכשיו ונתנם לו:

וחזר ולקחן ממנו בכ''ד סלעים. דאוזיל גביה סלע שהמנה כ''ה סלעים והוא היה דחוק למעות ולא יכול להמתין ליום השוק:

מותר. שהרי לא העלה לו דמי החטים יותר מדמיהן בשכר המתנת המעות והאי הוא דאוזיל גביה:

הָכָא נָמֵי. כְּגוֹן דְּאָמַר: הַלְוֵינִי שְׁלֹשִׁים דִּינָרִים, אֲמַר לֵיהּ: שְׁלֹשִׁים דִּינָרִים אֵין לִי, חִטִּין בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָרִים יֵשׁ לִי שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָךְ. נָתַן לוֹ חִטִּין בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָרִים, וְחָזַר וּלְקָחָם הֵימֶנּוּ בְּדִינַר זָהָב. אִי אִית לֵיהּ חַמְרָא לְלֹוֶה, דְּיָהֵיב לֵיהּ בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָר – פֵּירָא הוּא דְּקָא שָׁקֵיל מִינֵּיהּ, וְלֵית לַן בַּהּ. וְאִי לָא, כֵּיוָן דְּלֵית לֵיהּ חַמְרָא – וַדַּאי מִשְׁקַל זוּזֵי מִינֵּיהּ, מִחֲזֵי כְּרִבִּית.

Traduction

Here too, the mishna is referring to a case where he said to him: Lend me thirty dinars, and the other said to him: I do not have thirty dinars, but I have wheat worth thirty dinars that I will give you. He then gave him wheat worth thirty dinars, and he subsequently went and acquired the wheat back from him for a gold dinar, which is worth twenty-five dinars. In this case, if the borrower has wine that he gives him in place of the thirty dinars, it is produce that the lender takes from him, and therefore we have no problem with it. And if not, since he does not have wine, certainly the taking of money from him has at least the appearance of interest.

Rachi non traduit

וחזר ולקחן ממנו בדינר זהב. מתניתין כי קאמר לקח הימנו חטים במלוה קאי וכבא לתובעו אמר לו תן לי מעותי שאני לוקח בהן יין אמר לו הרי מעותיך עשויות עלי בדמי שלשים דינרין יין ויין אין לו:

ואי הוה ליה חמרא. זוזי יהיב ליה מעיקרא ופירי שקיל מיניה ולא דמי לרבית אבל משקל מיניה זוזי אסור דדינר זהב יהיב ליה וקא שקיל מיניה תלתין:

אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי הָכִי, ''תֵּן לִי חִיטַּי'', דְּמֵי חִיטַּי מִבְּעֵי לֵיהּ! תְּנִי ''דְּמֵי חִיטַּי''. ''שֶׁאֲנִי מוֹכְרָן'', ''שֶׁמְּכַרְתִּים לָךְ'' מִבַּעְיָא לֵיהּ! תְּנִי ''שֶׁמְּכַרְתִּים לָךְ''. ''הֲרֵי חִטֶּיךָ עֲשׂוּיוֹת עָלַי בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָרִין'', מֵעִיקָּרָא נָמֵי הָכִי אוֹקְמִינְהוּ עִילָּוֵיהּ! הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: בִּדְמֵי חִטֶּיךָ שֶׁעָשִׂיתָ עָלַי בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָר.

Traduction

Rava said to Abaye: If so, your explanation does not accord with the wording of the mishna, as the mishna states: Give me my wheat, while according to your interpretation it should have said: Give me the value of my wheat. Abaye responds: Emend the text and teach: The value of my wheat. Rava further asked: The phrase: As I wish to sell it, is also imprecise, as it should have said: Which I sold to you. Abaye again suggests: Emend the text and teach: Which I sold to you. Rava raises yet another difficulty concerning the language of the mishna. The tanna states: Your wheat is considered by me to be worth thirty dinars, but while according to your interpretation he had also established the price for him at this amount at the outset. Abaye answers: This is what he is saying to him: The wine should be collected according to the value of your wheat that you calculated for me at thirty dinars.

''הֲרֵי לָךְ אֶצְלִי בָּהֶן יַיִן וְיַיִן אֵין לוֹ'', וְהָא ''בְּדִינַר זָהָב הַכּוֹר וְכֵן הַשַּׁעַר'' קָתָנֵי! אֶלָּא אָמַר רָבָא: כִּי שָׁכֵיבְנָא רַבִּי אוֹשַׁעְיָא נְפַק לְווֹתִי,

Traduction

Rava continued to question the wording of the mishna. It states: And you have the right to collect its value in wine from me, and he does not have wine in his possession. But the tanna taught: At the price of one kor of wheat for one gold dinar, and indeed that is the market price of wheat at the time. Both of these clauses do not accord with Abaye’s explanation. Rather, Rava said another explanation. He prefaced it by commenting: When I die, Rabbi Oshaya will come out from the Garden of Eden to greet me,

Rachi non traduit

הא בדינר זהב הכור וכן השער קתני. ואם כדבריך כשלקחן בדינר זהב היה השער שלשים והאי דאוזיל גביה דאי השער בדינר זהב וזה העלם עליו שלשים דינר מעיקרא אוקמינהו ברבית בשביל המתנתו:

כי שכיבנא ר' אושעיא נפיק לוותי. כשאמות ר' אושעיא יצא לקראתי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source