Vayedaber

Simple Havroutah

'Avodah Zarah

Daf 5b

בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל''. בְּנֵי כְּפוּיֵי טוֹבָה, דִּכְתִיב: ''הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִיא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל''.

Traduction

this light bread'' (Numbers 21:5), despite the fact it was the highest-quality food. Moses further called them children of ingrates, as it is written that after sinning and eating from the tree of knowledge, Adam said: ''The woman whom You gave to be with me, she gave me of the tree, and I did eat'' (Genesis 3:12). Adam complained that the woman had been given to him in order to cause him to sin, whereas in fact she had been given to him to serve as a helpmate.

Rachi non traduit

בלחם הקלוקל. קל הוא המן ומפני שהיה נבלע בכל אבריהם ואינן יוצאין לחוץ קראוהו קלוקל ורגנו על כך והיא היתה להם טובה גדולה שלא היו צריכין לטרוח ולצאת שלש פרסאות לפנות דתניא (ברכות דף ס) כשהן נפנין אין נפנין לא לצידיהן ולא לפניהן אלא לאחריהן ומחנה ישראל ג' פרסאות היה:

אשר נתתה עמדי. לשון גנאי הוא שתולה הקלקלה במתנתו של מקום והוא עשאה לו לעזר:

אַף מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא רְמָזָהּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה'', וּכְתִיב: ''וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב וְגוֹ'''. אָמַר רַבָּה: שְׁמַע מִינַּהּ לָא קָאֵי אִינִישׁ אַדַּעְתֵּיהּ דְּרַבֵּיהּ עַד אַרְבְּעִין שְׁנִין.

Traduction

Yet even Moses our teacher, who said this to the Jewish people, did not allude to the Jewish people until after forty years that they should have stated this request, as it is stated: ''And I have led you forty years in the wilderness'' (Deuteronomy 29:4), which shows that Moses was speaking forty years after the revelation at Sinai. And at that point it is written: ''But the Lord has not given you a heart to know, and eyes to see, and ears to hear, until this day'' (Deuteronomy 29:3). Rabba said: Conclude from here that a person does not understand the opinion of his teacher until after forty years, as Moses said this to the Jewish people only after forty years of learning Torah.

Rachi non traduit

לא רמזה. לתוכחה זו אלא לאחר מ' שנה במשנה תורה בערבות מואב אמר להם ולא נתן לכם לב לדעת שתהיו יודעים לשאול מה היה מבקש מכם [אלמא] אף משה רבינו לא נזכר לתת על לבו דבר זה עד מ' שנה:

לא קאי איניש אדעתיה דרביה. לדעת סוף דעתו ותבונתו עד מ' שנה שהרי משה לא רמזה לישראל עד מ' שנה:

Tossefoth non traduit

עד ארבעין שנין לא קאי איניש. פירש''י שאף משה לא נזכר וא''ת אמאי כעס משה על ישראל הלא גם הוא לא נזכר וי''ל שלפי שהוא לא היה צריך לתפלה זו לא נתן לב עד מ' שנה דקם אדעתיה דרביה אבל ישראל שהיו צריכין לתפלה זו היה להם להתבונן מאותה שעה שהרי כבר חטאו בעגל ובמרגלים ור''י פי' שמשה לא הקפיד עליהם על דבר זה עד מ' שנה כי היה סבור דלסוף מ' שנה יעמדו על דעת קונם ויאמרו אתה תן ולא היה בדעתו שהיו מניחים לומר אותו משום כפיית טובה אבל כשעברו ארבעים שנה שראה שהיה להם לדעת הבין עליהם שהיו מניחין בשביל כפיית טובה ואז הוכיחם:

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי בְּנָאָה, מַאי דִּכְתִיב: ''אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל כָּל מָיִם מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר''? אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁעוֹסְקִין בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, יִצְרָם מָסוּר בְּיָדָם וְאֵין הֵם מְסוּרִים בְּיַד יִצְרָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ''אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל כָּל מָיִם'', וְאֵין זְרִיעָה אֶלָּא צְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה וְקִצְרוּ לְפִי חֶסֶד'', וְאֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם''.

Traduction

Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Bana’a: What is the meaning of that which is written: ''Happy are you that sow beside all waters, that send forth freely the feet of the ox and the donkey'' (Isaiah 32:20)? Happy are you Israel; when they, i.e., the Jewish people, engage in Torah study and in acts of kindness, their evil inclination is given over to them, and they are not given over to their evil inclination, as it is stated: ''Happy are you that sow beside all waters.'' And the term sowing is referring to nothing other than performing charitable deeds, as it is stated: ''Sow to yourselves according to charitableness, reap according to mercy'' (Hosea 10:12). And the term waters is referring to nothing other than the Torah, as it is stated: ''Ho, every one that thirsts, come for water'' (Isaiah 55:1).

Rachi non traduit

משלחי רגל. משלחים ומשליכין רגלי יצר הרע הבא על האדם מעליהם. יצר הרע קרוי אורח כדכתיב ויבא הלך לאיש העשיר (שמואל ב י''ב:ד'):

Tossefoth non traduit

יצרם מסור בידם. דריש ליה ממשלחי רגל דיצה''ר נקרא אורח כדכתיב ויבא הלך לאיש העשיר:

''מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר'', תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: לָעוֹלָם יָשִׂים אָדָם עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה כְּשׁוֹר לְעוֹל וְכַחֲמוֹר לְמַשּׂאוֹי.

Traduction

With regard to the continuation of the verse: ''That send forth freely the feet of the ox and the donkey,'' one of the Sages of the school of Eliyahu taught: A person should always make himself subjugated to matters of Torah like an ox to a yoke and like a donkey to a burden.

שְׁלֹשָׁה יָמִים אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם וְכוּ'. וּמִי בָּעִינַן כּוּלֵּי הַאי?

Traduction

§ After concluding its long introduction, the Gemara analyzes the mishna. The mishna taught that on the three days before the festivals of gentiles it is prohibited to engage with them in business or to lend them items. The Gemara asks: And is it the practice of a gentile to buy an animal so far in advance of his festival that it is required of Jews to refrain from selling an animal to idol worshippers for all of these days before their festivals?

Rachi non traduit

ומי בעינן כולי האי. דחיישינן דזבין לה עובד כוכבים להאי בהמה לצורך יום אידו ג' ימים קודם לכן:

Tossefoth non traduit

ומי בעינן כולי האי. פירש רש''י וכי אדם רגיל כ''כ להעלות על לבו שמחתו וחגו דאסרת ג' ימים קודם לפי שהוא יום איד של עבודת כוכבים ונזכר שם עבודת כוכבים תדיר בפיו ואזיל ומודי והתנן בד' פרקים וכו' ומסיק התם דלאכילה שאינו טרוד לפני החג אלא על עסקי אכילה סגי בחד יומא הכא דלהקרבה שצריך לחזר אחר עסקי הקרבה בעי תלתא יומי והלכך אסור לשאת ולתת בכל עניני מקח וממכר משום דשם עבודת כוכבים שגור בפיו ואזיל ומודי:

וְהָתְנַן: בְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה, הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה לַחֲבֵירוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ: ''אִמָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחוֹט'', ''בִּתָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחוֹט''.

Traduction

But didn’t we learn in a mishna (Ḥullin 83a): On four occasions during the year one who sells an animal to another is required to inform him: I sold the mother of this animal today for the buyer to slaughter it, or: I sold the daughter of this animal today for the buyer to slaughter it. This notification is necessary so that this buyer will not slaughter the animal on the same day that its mother or its young is slaughtered, thereby violating the prohibition: ''You shall not kill it and its young both in one day'' (Leviticus 22:28).

Rachi non traduit

בהני ד' פרקים. מחזקינן ליה לאינש דכל מאן דזבין בהמה שחיט לה ביומיה ומשום הכי קאמר אמה מכרתי לשחוט ואל תשחט אתה את הבת שאמכור משום אותו ואת בנו דביום אחד מחייב האחרון ואלו ימים א''א בלא בשר וקונין הכל:

וְאֵלּוּ הֵן: עֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג, עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְעֶרֶב עֲצֶרֶת, וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּכְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי — אַף עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים בַּגָּלִיל!

Traduction

The mishna continues: And those four occasions are: The eve of the last day of the festival of Sukkot, the eve of the first day of the festival of Passover, and the eve of Shavuot, and the eve of Rosh HaShana. And according to the statement of Rabbi Yosei HaGelili, the eve of Yom Kippur in the Galilee is included as well. This mishna indicates that one prepares for a festival for only one day prior to the event. Why does the mishna here prohibit sales three days prior to gentile festivals?

Rachi non traduit

ערב יו''ט האחרון של חג. מפני שהוא יום השלמת קרבנות החג דתנן מי שלא חג וכו':

וי''ד דניסן. משום פסחים:

ערב עצרת. משום שלמי חגיגה ועולת ראיה:

וכן לר''ה. יום טוב הוא ואוכלין בשר:

ויוה''כ. נמי משום כל האוכל ושותה בט' בו וכו':

בגליל. היו רגילין להרבות שמחה יותר. קתני ערב יום טוב אלמא לא זבין איניש מקמי סעודה אלא חד יומא ואילו מכרה אתמול לא היה מזהיר לו היום דהא אין אדם קונה ג' ימים קודם לכן צרכי סעודת יום ג':

Tossefoth non traduit

ערב יו''ט האחרון של חג. הא דלא נקט (יום) הראשון של חג לפי שהם טרודים במצות לולב וסוכה ואין להם פנאי להרבות בסעודות וי''מ דבהנך ארבעה פרקים טעמא רבה אית בהו יו''ט האחרון של חג לפי שהוא זמן בפ''ע וחלוק משלפניו תקנו להרבות בסעודה משא''כ בשביעי של פסח וגם הקרבנות שבשמיני היו בשביל ישראל וכל החג היו מקריבין נגד העובדי כוכבים וערב פסח לפי שהוא יום גאולה ויציאה לחירות ועצרת כדאמרינן בפרק אלו דברים (פסחים דף סח:) הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם ור''ה מפני שהוא תחלת השנה מרבים בסעודה לעשות סימן יפה וכמה עניני' עושים בו לסימן יפה כדאמר במסכת הוריות (דף יב.) וכריתות (דף ה:):

וכדברי ר' יוסי אף עיוה''כ בגליל. תימה בפ''ק דכתובות (ה. ושם ד''ה אלא) דפריך תלמודא יוה''כ שחל להיות בשני בשבת ידחה גזרה שמא ישחוט בן עוף ואמאי שביק כל הני פרקים דד''ה ופריך לדברי רבי יוסי הגלילי וי''ל דשפיר פריך אליבא דרבנן דעיקר פירכיה מבן עוף דוקא דבהמה איכא טירחא יתירה להפילה ומידכר ובפרקים אלו אינם רגילין רק בבהמות וביוה''כ רגילים בעופות ודגים ודברים קלים כדאמרינן בב''ר (פ' יא) עובדא בההוא חייטא דזבן חד נונא תריסר דינרין:

הָתָם דְּלַאֲכִילָה, סַגִּיא בְּחַד יוֹמָא. הָכָא דִּלְהַקְרָבָה, בָּעִינַן תְּלָתָא יוֹמֵי. וּלְהַקְרָבָה סַגִּי בִּתְלָתָא יוֹמֵי? וְהָתְנַן: שׁוֹאֲלִין בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח קוֹדֶם הַפֶּסַח שְׁלֹשִׁים יוֹם, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.

Traduction

The Gemara answers: There, in the mishna in Ḥullin, where the animal is purchased for consumption, it is sufficient to prepare one day before the festival. Here, in the case of this mishna, where the animal is purchased for sacrifice, the gentile requires three days to ensure that the animal has no blemish. The Gemara asks: And for the purpose of sacrifice, is it sufficient to prepare merely three days in advance? But didn’t we learn in a baraita: One begins to ask about the halakhot of Passover thirty days before Passover; Rabban Shimon ben Gamliel says: One begins to inquire only two weeks before Passover. According to both opinions, far more than three days are needed in order to begin preparing for the sacrifice of an offering. One can assume that the same applies to gentiles.

Rachi non traduit

להקרבה. לעבודת כוכבים עובד כוכבים מחזר אחריה ג' ימים:

Tossefoth non traduit

והתנן שואלין בהלכות הפסח. ואע''פ שגם עתה שאין קרבן שואלין בהלכות הפסח קודם ל' יום מ''מ עיקר התקנה על הקרבן נתקנה כדאמר טעמא בפ''ק דפסחים (דף ו:) שהרי נביא עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני:

אֲנַן דִּשְׁכִיחִי מוּמִין דְּפָסְלִי, אֲפִילּוּ בְּדוּקִּין שֶׁבָּעַיִן, בָּעִינַן תְּלָתִין יוֹמִין; אִינְהוּ, דִּמְחוּסַּר אֵבֶר אִית לְהוּ, בִּתְלָתָא יוֹמֵי סַגִּי.

Traduction

The Gemara answers: We Jews, for whom blemishes that disqualify the animal are common, as even a small blemish on the cornea of the eye disqualifies it, we require thirty days to prepare for the sacrificial offerings of the festivals. By contrast, with regard to them, gentiles, they hold that the only blemish that disqualifies the animal is if it is lacking an entire limb; therefore, three days are sufficient for them to prepare for the sacrifice.

Rachi non traduit

בדוקין. טיל''א בלע''ז:

דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִנַּיִן לִמְחוּסַּר אֵבֶר דְּאָסוּר לִבְנֵי נֹחַ? דִּכְתִיב: ''וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל וְגוֹ''', אָמְרָה תּוֹרָה: הָבֵא בְּהֵמָה שֶׁחַיִּין רָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁלָּהּ.

Traduction

As Rabbi Elazar says: From where is it derived with regard to an animal that is lacking a limb, that it is prohibited for descendants of Noah to sacrifice it as an offering? As it is written: ''And of every living thing of all flesh, two of every sort you shall bring into the ark, to keep them alive with you'' (Genesis 6:19). In this verse the Torah states: Bring an animal whose extremities are alive, as some of those animals were to be used later as offerings.

Rachi non traduit

דאסור לבני נח. להקריב לגבוה ודומיא דקרבנות שנהגו אבותיהם לשמים הן נוהגין לעבודת כוכבים שלהן:

ומכל החי. על שם שהיה עתיד נח להקריב מהן דכתי' ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו' (בראשית ח':כ'):

Tossefoth non traduit

מנין למחוסר אבר וכו'. פירוש להקריב לגבוה בבמה שלהן דאילו בבית המקדש אפי' בדוקין שבעין נמי אסור דכתיב ומיד בן נכר לא תקריבו ומייתי ליה ומכל החי דהזהיר הקב''ה לנח להביא מחוסר אבר בתיבה מפני שעתיד להביא מהם קרבן וא''ת הא לקמן בסמוך (עבודה זרה דף ו.) אמר דהזהירו נמי מלהביא אל התיבה זקן וסריס ולא נאסרו לבני נח ועוד קשיא דקרא גבי בהמה טמאה כתיב שהם שנים שנים דכתיב ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא וגו' והנהו לאו בני קרבן נינהו אף לבני נח כדמשמע פרק בתרא דזבחים (דף קטז.) וי''ל דאין לאסור אלו זקן וסריס לקרבן במה שמעטם מהבאת התיבה כיון דאיכא טעמא אחרינא דאיכא למימר דהא דמעטן הכתוב היינו לפי שאינם ראוין לקיום העולם אבל מחוסר אבר אי לאו לאסרן לקרבן למה נמעטו מלהביאם לתיבה הרי הם ראוין לקיום העולם ולבהמה טמאה ע''כ נמי לא מצי קאי דכיון דשלמים נמי לא חזו להקרבה:

מנין למחוסר אבר שאסור לבני נח. יש לדקדק מלשון אסור שהוא איסור גמור ובן נח מוזהר בדבר ותימה מ''ט לא חשיב ליה בהדי ז' מצות שנצטוו ויתחייבו עליו מיתה ואין לומר משום דאזהרתיה לא כתיבא בהדיא הא מכלל הן אתה שומע לאו כדדרשינן מכל עץ הגן אכל תאכל ולא גזל ודבק באשתו ולא באשת חברו אלא י''ל דהאי קום עשה הוא דמאיש איש מרבינן שהעובדי כוכבים נודרים נדרים ונדבות כישראל ואם נדר מחוסר אבר אמרינן ליה קום והבא קרבן שלם וקום ועשה לא קחשיב והא דאמרינן פ''ק דקדושין (דף כד:) דמצרכינן מן העוף ולא כל העוף למעוטי יבשה גפה נקטע רגלה ל''ל פשיטא דמי איכא מידי דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור וי''ל דס''ד כיון ששאר מומין הפוסלין בבהמה הותרו בעוף כדאמרינן תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף ובבהמה אין חילוק בין במומין בין במחוסר אבר בעוף נמי נימא כיון שהותרו המומין מחוסר אבר נמי נשתרי קמ''ל מן העוף ועוד י''ל דאי לא כתיב מן העוף לאסור מחוסר אבר לישראל הוה אמינא דבני נח משתרו והכתוב בא לאסור לישראל אע''ג דכתיב גבי בני נח כדאמר בפ' ארבע מיתות (סנהדרין דף נט.) כל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח נשנית בסיני לזה ולזה נאמרה [וע''ע תוס' זבחים סח:
ד''ה ושניסמית]:

הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמַעוֹטֵי טְרֵיפָה דְּלָא! טְרֵיפָה מִ''לְּחַיּוֹת זֶרַע'' נָפְקָא. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר טְרֵיפָה אֵינָהּ יוֹלֶדֶת,

Traduction

The Gemara asks: Isn’t that verse required to teach that an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifa] is not fit to be sacrificed as an offering? The Gemara answers: The disqualification of a tereifa is derived from the phrase: ''To keep seed alive'' (Genesis 7:3), as a tereifa cannot propagate. The Gemara asks: This works out well according to the one who says that a tereifa cannot give birth. According to this opinion, the disqualification of a missing limb is derived from the phrase: ''Of every living thing,'' while the disqualification of a tereifa is learned from the phrase: ''To keep seed alive.''

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source