קונם שאני נהנה לפלוני ולמי שאשאל לחכם עליו. גם לחכם שאשאל עליו איאסר שלא אהנה משלו:

נשאל על הראשון. שאסר הנאתו עליו ואחר כך נשאל [על השני] ס''ד [דשני] רוצה לומר על החכם שני לאיסור:

אי בעי אהא מיתשיל. כלומר ישאל על איזה שירצה תחילה:

מי ידעינן הי קמא והי בתרא. דילמא נשאל על הראשון תחילה דקאמר היינו חכם וקרי ליה ראשון משום דהוי ראשון לשאלה ושני קרי לאחר משום דהוי שני לשאלה ראשון דנקט לאו דווקא וה''ה דמצי למדחי הא מני רבי נתן כדדחי בסמוך:

נשאל על נדרו. שכבר חל ואינו נשאל על נזירותו שהרי עדיין לא חל עד שישאל על נזירותו ויהנה מאותו פלוני:

הא מני רבי נתן היא. אבל רבא יכול להיות דכי היכי דבהפרה מיפר אע''ג שלא חל בהתרת חכם נמי מתיר אע''ג שלא חל:

אבל בשאלה ד''ה מתיר מיד. אע''פ שלא חל דכתיב לא יחל דברו למימר דלא הוי כמעשה כלומר מתיר מיד אע''פ שאין שם עדיין אלא דבור אמר הוא דלא יחל אבל אחרים מוחלין לו:

דכתיב וחפרה הלבנה. פירש ה''ר אליעזר לא ידעתי לפרש היכי משמע ליה מהכא ונראה דלסימנא בעלמא נקטיה הש''ס וחפרה בניינה בנין האיסור נראה הוא המקיימו כאילו בנה במה וסימנא בעלמא וטעמא מסברא במקום שאין איסורא לשון הר''ר אליעזר ואית ספרים דגרסי וטעמיה דרבי נתן משום דכתיב והפר נדרה אשר עליה דמשמע לאחר שיחול עליה הנדר יפירנו וטעמא דרבנן משום דכתיב מפר מחשבות ערומים משעת מחשבה קודם שיחול האיסור יפר וגם זה אמר הר''ר אליעזר דאינו אלא סימנא בעלמא משעת מחשבה קודם שיחול יפר והכי נמי מצינו פרק הדר [עירובין דף עג:
] ודניאל בתרע מלכא דלא מייתי אלא סימנא בעלמא לומר דרבי יהודה בן בבא מתיר בעבדים ואע''ג דאינו סתמא האי טעמא דר' יהודה בן בבא:

ושרקיה טינא. פי' טחו בטיט שלא יהנה מן העולם. א''נ יש לפרש שרקו כדי שלא יכירהו רב חסדא שהיה מתבייש על מה שלא קיים נדרו:

מאן חכים כו'. שלא היה רוצה להתיר עד שהשיאו וחל הנדר:

ה''נ בשאלה. דקסבר הלכה כרבי נתן: