ודלמא בשמא דאבוה חתום. על השני ועל שניהם חתם:

צייר כוורא. בחתימת ידו ולא היה כותב שמו:

חרותא. ענף של דקל:

מכותא. נס שפורשין עליו וילון של ספינה:

שכתבו. כתב שלו:

וכי תימא כיון דמופלג. חתימת עדיו שני שיטין מכתבו אותן שיטין שחתמו בהן הבאין מתחת הראשון שמות אבותיהן תו לא מיתכשר דתניא בגט פשוט הרחיק את העדים מן הכתב שני שיטין פסול:

והאמר חזקיה. התם:

מילאהו. לאותו אויר בקרובים כשר דלא קפדינן אלא אאוירא ואל תתמה שהרי אויר פסול בשלשה בסוכה סכך פסול פוסל בארבעה:

והתני זעירי. בהנך תרי גיטין דמתני' שניהם כשרין:

ותנא דידן. דפסל אחרון קסבר דלמא גונדלית חתום היוונים כלומר שלא כמנהגם אלא כדרך העברים חתמו:

כולהו אחד. כולן על ראשון כל שלא כמנהגן קרי גונדלית וראיתי בתשובת הגאונים אדם המשתמש ביד השמאלית קורין לו במקומנו גונדליא לפי שמשנה מסדר המשתמשין:

וליתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יווני והאי בעד אחד עברי ועד אחד יווני גרסינן:

דלמא גונדלית חתים. בהני יוונים חיישינן דלמא גונדלית חתים חד מינייהו שמא יוני הראשון חתם כסדר העברי שחתם למעלה הימנו שמו תחילה ואח''כ שם אביו ונמצא שעל השני הוא חתום ועברי שני רואין שעל השני חתום ויון אחרון חתם כמנהגו ונמצא שלשה על השני ואין על הראשון אלא אחד או שמא יון ראשון כדרכו חתם ויון שני אחרון חתם גונדלית כמה שראה עברים חותמים ונמצאו שני היוונים ועברי ראשון חתומין על הראשון ואין על גט שני אלא אחד הלכך שניהם פסולין הכל פותרין אותה בשיטה אחרת שכל העדים חתמו כל אחד שמו ושם אביו בשיטה אחת מתחת ראשון לשני כמו שפירשתי שני עדים עברים ושני עדים יוונים השנויים ראשונה במשנה ואי אפשר ליישבה כלל ומתניתין לא דייקא הכי דא''כ לא משכחת עברי חתום על השני ומתני' מיפלג פלגינהו עברי ויוני לזה ועברי ויוני לזה ובגמ' נמי פריך ויתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יווני והאי בעד אחד עברי ועד אחד יווני אלמא כל כמה דלא אמרינן גונדלית חתים הויא חתימה דידהו עברי ויווני על זה ועברי ויווני על זה:

מתני' בדף השני. שאצלו ברוחב המגילה שקורין בלשוננו קולומי''ל:

מן הצד. בגליון של ימין הגט או בגליון השמאלי:

או מאחוריו. בגט פשוט שתקנו עדיו להיות בתוכו:

הקיף. חיבר זה אצל זה כמו אין מקיפין שתי חביות (ביצה דף לב:):

שניהם פסולין. שאין נקרים החתימה לא עם זה ולא עם זה:

סופו של זה בצד סופו של זה את שהעדים נקראין עמו. שגג חתימת העדים כלפיו כדרך החותמין כשר:

ראשו של זה בצד סופו של זה את שהעדים נקרין בסופו. שגג חתימה כלפי סופו ולא שרגלי חתימה כלפי ראשו:

וכך היו נקיי הדעת. נוהגין שלשונן קצרה לא היו חותמין עד אלא פלוני בן פלוני:

חניכתו. שם לווי של משפחה כולה:

גמ' וניחוש דלמא תרי גיטי הוו. אשייר מקצת הגט וכתבו בדף השני קאי דלמא תרי גיטין הוו שלמים והשמאלי נכתב בגובהה של מגילה יותר מן הימיני עד דיתרמו עדים דידיה כלומר גמרו של שני כנגד התחלתו של ראשון:

זמן דקמא. היינו התחלתו ועדים דבתרא היינו סופו כלומר שיטות אחרונות שהעדים חתומין תחתיהן:

וגזייה לזמן דבתרא ועדים דקמא. חתך סופו של ראשון שהיה שלו מפני תנאי שהיה בו וחתך ראשו של שני והשווהו לתחלתו של ראשון וכוון חתיכת סופו של ראשון תיבה אצל תיבה של שיור השני ומגרשה בשני חצאי גיטין והעדים לא על שלו חתמו:

כשיש ריוח מלמטה. גליון תחת הראשון דודאי לא נחתך ממנו כלום דלא נכתב בו יותר:

ודלמא זמן דבתרא מיגז גזייה. שמא הגט שלו נמלך מלגמרו ולמעלה הימנו בצדו היה גט אחר כתוב וחתום וכשחזר ונמלך לגרשה חתך עליונו של שני וכוון תיבה אצל תיבה לגמור גט שלו: