Le texte Le vocabulaire Les révisions
Beitsah
Daf 19b
אֲבָל נְדָרִים וּנְדָבוֹת — דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין קְרֵיבִין בְּיוֹם טוֹב.
Traduction
However, with regard to vow-offerings and gift-offerings, all agree that they may not be sacrificed on the actual Festival day, as stated by Ulla and Rav Adda bar Ahava.
Rachi non traduit
אבל נדרים ונדבות כו'. ועולא דקאמר כי האי תנא:
וְהָנֵי תַּנָּאֵי כִּי הָנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא: אֵין מְבִיאִין תּוֹדָה בְּחַג הַמַּצּוֹת, מִפְּנֵי חָמֵץ שֶׁבָּהּ. וְלָא בָּעֲצֶרֶת — מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב. אֲבָל מֵבִיא אָדָם תּוֹדָתוֹ בְּחַג הַסּוּכּוֹת.
Traduction
§ The Gemara comments that in this matter, these tanna’im are like those tanna’im, who also disagreed about the same issue, as it is taught in a baraita: One may not bring a thanks-offering on the festival of Matzot due to the leavened bread included with it, as a thanks-offering must be accompanied by a meal-offering of forty loaves, ten of which are leavened bread, which may not be eaten on Passover. Nor may one bring this offering on Shavuot because it is a Festival, on which one may not bring any offering, even one that is eaten, if it is not part of the Festival obligations. However, a person may bring his thanks-offering on the festival of Sukkot.
Rachi non traduit
והני תנאי. דלקמן פליגי כי הני תנאי דלעיל בנדרים ונדבות:
מפני חמץ שבה. על חלות לחם חמץ וגו' (ויקרא ז':י''ג):
ולא בעצרת מפני שהוא יום טוב. ותודה נדרים ונדבות היא:
בחג הסוכות. בחולו של מועד:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ''בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבוּעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת'', כֹּל שֶׁבָּא בְּחַג הַמַּצּוֹת — בָּא בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת וּבְחַג הַסּוּכּוֹת, וְכֹל שֶׁלֹּא בָּא בְּחַג הַמַּצּוֹת — אֵינוֹ בָּא בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת וּבְחַג הַסּוּכּוֹת. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מֵבִיא אָדָם תּוֹדָתוֹ בְּחַג הַסּוּכּוֹת, וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ מִשּׁוּם שִׂמְחָה, וְאֵין יוֹצֵא בָּהּ מִשּׁוּם חֲגִיגָה.
Traduction
The baraita continues: Rabbi Shimon says: But it says: ''On the festival of Matzot, on the festival of Shavuot, and on the festival of Sukkot'' (Deuteronomy 16:16), to teach: Any offering that comes on the festival of Matzot may come on the festival of Shavuot and on the festival of Sukkot, and any offering that does not come on the festival of Matzot may not come on the festival of Shavuot or on the festival of Sukkot. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: A person may bring his thanks-offering on the festival of Sukkot and fulfill with it his obligation to bring peace-offerings of rejoicing. One fulfills the mitzva to rejoice on a Festival by eating the meat of offerings, and this obligation can be fulfilled with the meat of a thanks-offering. But he does not fulfill with it the obligation to bring a Festival peace-offering.
Rachi non traduit
רבי שמעון אומר כו'. לקמיה מפרש לה:
מביא אדם תודתו בחג הסוכות. לקמיה מפרש אפילו ביום טוב קאמר ויוצא בה משום שלמי שמחה ואף על פי שמחויב בתודה זו ועומד דתניא במסכת חגיגה (דף ח.) ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות של בשר לשמחה מדלא כתיב והבאת שלמים ואכלת שם ושמחת ומיהו פשיטא לן דכל זמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר (דברים כ''ז:ז') וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת והאי קרא בהר גרזים כתיב ולא בשלמי שמחת י''ט כתיב דשמחת י''ט אם יש לו בכורות ומעשר בהמה אין צריך להביא שלמים:
ואין יוצא בה משום חגיגה. דדבר שבחובה הוא וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ותודה זו כבר מחויב הוא בה ואין זו מן החולין שיהא פוטר בה חגיגתו:
Tossefoth non traduit
רבי שמעון אומר הרי הוא אומר בחג המצות וגו' כל שבא בחג המצות בא בחג השבועות ובחג הסוכות. כך משמע מתוך פירוש הקונטרס דלקמן דגריס הכי וא''כ לפירוש זה מעיקרא דס''ד שבא לומר דנדרים ונדבות אין קרבין בחול המועד ה''פ כל שאינו בא בחג המצות כגון תודה וכיוצא בה דאליבא דתנא קמא תודה אינה קרבה בחג המצות ואפי' בחול המועד וזהו דוחק דהיכי משמע ממלתיה דנדרים ונדבות חוץ מתודה אינן באין בחג המצות וכי תימא כל שאינו בא בחג המצות ר''ל ביום טוב אם כן לא הוי דומיא דחג הסוכות ועוד דאם כן אמאי כתב בחג השבועות לומר שאינן באין בחג השבועות והא אף בחול המועד דסוכות אינן באין ועוד כי גם לפי המסקנא לא אתי שפיר דקאמר דלענין בל תאחר קאמר וה''ק כל שראוי לבא בחג המצות שנתחייב בו קודם חג המצות בא בחג השבועות ובחג הסוכות שלא יאחר מלהביאו או בעצרת או בסוכות ועתה איך יביאנו והלא אין בו חול המועד וכי תימא דנדרים ונדבות קרבין בי''ט הא משמע דבהני תנאי ליכא מאן דסבר קרבין בי''ט רק רבי אלעזר בר' שמעון ודוחק הוא לפרש בא בחג השבועות שכשיבא לרגל יביאנו או קודם לכן ולאו בי''ט קאמר על כן נראה דגרס הכי כל הבא בחג המצות ובחג השבועות בא בחג הסוכות וכו' והשתא מעיקרא סלקא דעתך כל שאינו בא בחג המצות כגון תודה וכן שאר נדרים ונדבות שאינן באין בחג השבועות כדקאמר תנא קמא בהדיא אינן באין בחג הסוכות ואפילו בחול המועד ולפי המסקנא ה''ק כל שבא בחג המצות ובחג השבועות כלומר שראוי לבא בזמן שניהם כלומר שעברו שני רגלים כסדרן בא בחג הסוכות פירוש צריך שיביאנו בחול המועד של סוכות וכל שאינו בא וכו' כלומר שאינו ראוי לבא בשניהם רק בעצרת ולא בחג המצות אינו חייב להביאו בחג הסוכות זה ורישא דוקא פירוש בא בחג הסוכות כלומר חובה להביאו משום בל תאחר וסיפא לאו דוקא פי' סיפא דאינו בא ר''ל אם לא ירצה שהרי הוא יכול להמתין עד סוכות של שנה הבאה אבל לעולם אם ירצה יקריב בחול המועד וקל להבין:
אָמַר מָר: אֵין מְבִיאִין תּוֹדָה בְּחַג הַמַּצּוֹת — מִפְּנֵי חָמֵץ שֶׁבָּהּ. פְּשִׁיטָא! אָמַר רַב אַדָּא בְּרֵיהּ דְּרַב יִצְחָק, וְאָמְרִי לַהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא: הָכָא בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר עָסְקִינַן, וְקָסָבַר: אֵין מְבִיאִין קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל.
Traduction
The Gemara analyzes the baraita cited above. The Master said in the baraita that one may not bring a thanks-offering on the festival of Matzot due to the leavened bread included with it. The Gemara expresses surprise: It is obvious that one may not bring this offering on Passover, as it contains leavened bread. Rav Adda, son of Rav Yitzḥak, said, and some say it was Rav Shmuel bar Abba who said: Here, this baraita is not discussing Passover itself; rather, we are dealing with a thanks-offering sacrificed on the fourteenth of Nisan, i.e., on Passover eve, and this tanna holds that one may not bring consecrated offerings to a situation where the time that they may be eaten is restricted, thereby increasing the likelihood of disqualification. Although it is permitted to eat leavened bread until the sixth hour of the fourteenth of Nisan, one may not bring a thanks-offering on Passover eve. The reason is that a thanks-offering may usually be eaten for one full day and the following night, and if it is brought on the eve of Passover, the time available before disqualification is reduced.
Rachi non traduit
אמר מר. השתא מהדר אמילתיה לפרושי מאי דאמר לעיל בהקרבת נדרים ונדבות פליגי:
לבית הפסול. שממעט זמן אכילתן שאינו יכול לאכול חמץ אלא עד ארבע שעות ומתוך כך חמץ שבה בא לידי נותר:
וְלֹא בָּעֲצֶרֶת — מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב. קָסָבַר: נְדָרִים וּנְדָבוֹת אֵין קְרֵיבִין בְּיוֹם טוֹב.
Traduction
It was further taught in the baraita: Nor may one bring a thanks-offering on Shavuot because it is a Festival. The Gemara explains: This tanna holds that vow-offerings and gift-offerings may not be sacrificed on a Festival.
אֲבָל מֵבִיא אָדָם תּוֹדָתוֹ בְּחַג הַסּוּכּוֹת. אֵימַת? אִילֵּימָא בְּיוֹם טוֹב עַצְמוֹ — וְהָא אָמְרַתְּ: וְלֹא בָּעֲצֶרֶת מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב! אֶלָּא בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד.
Traduction
The baraita continues: However, a person may bring his thanks-offering on the festival of Sukkot. The Gemara asks: When? If we say he may bring it on the Festival day of Sukkot itself, this is difficult, as didn’t you say: Nor may one bring a thanks-offering on Shavuot because it is a Festival, indicating that a thanks-offering may not be brought on an actual Festival day? The same should apply to Sukkot. Rather, it means that one may bring it on the intermediate days of the Festival.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ''בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבוּעוֹת וּבְחַג הַסּוּכּוֹת'', כָּל שֶׁבָּא בְּחַג הַמַּצּוֹת — בָּא בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת וּבְחַג הַסּוּכּוֹת, וְכָל שֶׁלֹּא בָּא בְּחַג הַמַּצּוֹת — אֵינוֹ בָּא בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת וּבְחַג הַסּוּכּוֹת. מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא: הַשְׁתָּא סַלּוֹתֵי מְסַלְּתִינַן, נְדָרִים וּנְדָבוֹת מִבַּעְיָא?!
Traduction
The baraita further taught that Rabbi Shimon says: But it says: ''On the festival of Matzot, on the festival of Shavuot, and on the festival of Sukkot,'' to teach: Any offering that comes on the festival of Matzot may come on the festival of Shavuot and on the festival of Sukkot, and any offering that does not come on the festival of Matzot may not come on the festival of Shavuot or on the festival of Sukkot. This seems to indicate that thanks-offerings may not be brought on any Festival. Rabbi Zeira strongly objects to this: Now, if we may chop kindling wood on the intermediate days of the Festival for the sake of the Festival, is it necessary to state that it is permitted to sacrifice vow-offerings and gift-offerings on the intermediate Festival days? How can it be suggested that Rabbi Shimon prohibits bringing thanks-offerings on the intermediate days of the festival of Sukkot?
Rachi non traduit
ר''ש אומר כו'. קס''ד למיסר נדרים ונדבות בחולו של מועד אתא:
השתא. לרבי שמעון דאסר הני:
סלותי מסלתינן. לוקטין עצים בשדה מן המחובר בחולו של מועד דתניא במועד קטן (דף יב:) קוצצין עצים מן המחובר במועד לצורך המועד:
אָמַר אַבָּיֵי: בְּהַקְרָבָה כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי. כִּי פְּלִיגִי, לְמֵיקַם עֲלֵיהּ בְּ''בַל תְּאַחֵר''.
Traduction
Abaye said: With regard to sacrificing these offerings on the intermediate days of a Festival, everyone agrees that it is permitted. When they disagree, it is not with regard to the halakhot of a Festival but with respect to determining when one is liable for violating the prohibition: You must not delay. If one vows to bring an offering but fails to fulfill his pledge, how much time must pass before he transgresses the prohibition: ''You shall not delay to pay it'' (Deuteronomy 23:22)?
Rachi non traduit
אמר אביי בהקרבה כ''ע ל''פ דשרי. בחולו של מועד:
כי פליגי למיקם עליה בבל תאחר. וכולה הך מתני' לענין בל תאחר איירי תנא קמא סבר כל המאחר נדרו שלש רגלים אפילו שלא כסדרן עובר בבל תאחר וטעמא יליף בר''ה (דף ד:) מהאי קרא שלש פעמים בשנה וגו' למה לי למיכתב בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות כיון דכתיב שלש פעמים פשיטא דהני נינהו דהא מינייהו קסליק דלעיל מיניה כתיב שמור את חדש האביב שבעה שבועות תספור לך חג הסוכות תעשה לך ש''מ לבל תאחר לומר אלה קבעתי לך לתשלום מתנותיך ונדריך והיינו דקא אתא לאשמועינן עצה טובה כל מי שיש עליו תודה יביאנה בחג הסוכות ואפילו הוא רגל ראשון אחר נדרו שאם לא יביאנה עכשיו יצטרך לבא בשבילה לירושלים שהרי בעלותו ברגל בפסח לא יביאנה מפני חמץ שבה ולא בעצרת מפני שהוא יום טוב נמצא שאיחרה ג' רגלים שלא כסדרן ואתא ר''ש למימר הרי הוא אומר כו' כסדרן אין שלא כסדרן לא הלכך הנודרה לפני סוכות יש לו שהות עד לשנה הבאה וה''ק כל שבא בחג המצות כגון שנדר קודם הפסח והיה עליו להביאה בחג המצות בא בחג השבועות שלאחריו או בחג הסוכות ואין לו עוד שהות וכל שאינו בא בחג המצות שלא היתה עליו להביאה בפסח כגון שנדר אחר הפסח אינו בא כלומר אינו צריך להביאה לא בחג השבועות שלאחריו ולא בחג הסוכות שיש לו שהות עד הסוכות של שנה הבאה שעברו שלש רגלים כסדרן:
תַּנָּא קַמָּא סָבַר: שָׁלֹשׁ רְגָלִים אָמַר רַחֲמָנָא — אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן.
Traduction
The first tanna holds that the Merciful One states three Festivals in the Torah, even not in their proper order, meaning not in accordance with the yearly cycle found in the Torah: Passover, Shavuot, Sukkot. As soon as three Festivals have passed from the day a person took his vow, if he has yet to bring his offering, he has transgressed the prohibition against delaying. Therefore, the first tanna advises a person who vowed to bring a thanks-offering to do so on Sukkot, even if it is the first Festival after his vow, and even though it is not the first Festival listed by the Torah. If he fails to do so, he will have to make a special trip to Jerusalem in order to sacrifice the offering, as he will not be able to sacrifice it on Passover due to the leavened bread it contains, or on Shavuot because it does not have intermediate Festival days.
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: כְּסִדְרָן — אִין, שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן — לָא.
Traduction
But Rabbi Shimon holds that if three Festivals have passed in their proper order, yes, he has violated the prohibition against delaying; but if they have passed not in their proper order, he has not violated the prohibition. If, for example, one vowed to bring an offering between Passover and Shavuot, he may put off bringing the offering until Sukkot of the following year, and therefore he would not be required to travel an extra time to Jerusalem specifically for this purpose.
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מֵבִיא אָדָם תּוֹדָתוֹ בְּחַג הַסּוּכּוֹת. אֵימַת? אִילֵּימָא בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד — הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא. אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב, וְקָסָבַר נְדָרִים וּנְדָבוֹת קְרֵיבִין בְּיוֹם טוֹב.
Traduction
The baraita further taught that Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: A person may bring his thanks-offering on the festival of Sukkot. The Gemara asks: When? If we say that he means on the intermediate days of the Festival, this is identical to the opinion of the first tanna of the baraita. Rather, he must be referring to the Festival day itself, and he holds that vow-offerings and gift-offerings may be sacrificed on a Festival.
Rachi non traduit
אלא ביום טוב וקסבר כו'. והיינו תנאי:
וּמַאי שְׁנָא חַג הַסּוּכּוֹת דְּנָקֵט? רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ, דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא יֵאָמֵר ''חַג הַסּוּכּוֹת'', שֶׁבּוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר. לָמָּה נֶאֱמַר — לוֹמַר שֶׁזֶּה אַחֲרוֹן.
Traduction
The Gemara asks: If so, what is different about the festival of Sukkot that he cited it specifically as an example of a Festival? The Gemara answers: Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, conforms to his standard line of reasoning, and this ruling too is related to the prohibition against delaying. As it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: The verse did not have to say ''the festival of Sukkot,'' of which the immediately preceding verse was speaking; it was only necessary to add the other Festivals. Why, then, is ''the festival of Sukkot'' stated? It is to say that this Festival, i.e., Sukkot, must be the last one with regard to the prohibition against delaying; one transgresses the prohibition only if the three Festivals have passed in their proper order, so that Sukkot is the last of the three.
Rachi non traduit
לא יאמר חג הסוכות. כשהחזיר הכתוב להזכירן לשלש רגלים לבל תאחר לא היה צריך לכתוב ובחג הסוכות כיון שכתוב שלש פעמים בשנה וכתב בחג המצות ובחג השבועות דממילא ידענא דבו היה הכתוב מדבר שבפרשת סוכות הוא עסוק ובו נכתב כתוב זה:
שזה אחרון. דבעינן כסדרן:
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לוֹמַר שֶׁזֶּה גּוֹרֵם.
Traduction
However, Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: It comes to say that this Festival is what causes a person to be late in fulfilling his vow. In his view, the prohibition against delaying does not depend on the number of Festivals. Rather, it means that by the time of Sukkot, the last Festival according to the yearly cycle found in the Torah, one must have brought all of his vow-offerings of that year. Even one who vowed to bring an offering just before Sukkot must bring his offering before the Festival ends.
Rachi non traduit
שזה גורם. את בל תאחר שאפילו נדר לפני החג כיון שעבר עליו חג הסוכות עובר:
וְיוֹצֵא בָּהּ מִשּׁוּם שִׂמְחָה, וְאֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ מִשּׁוּם חֲגִיגָה. פְּשִׁיטָא! דָּבָר שֶׁבְּחוֹבָה הִיא, וְכָל דָּבָר שֶׁבְּחוֹבָה אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַחוּלִּין!
Traduction
It is taught in the baraita: A person may bring his thanks-offering on the festival of Sukkot and fulfill with it his obligation to bring peace-offerings of rejoicing, but he does not fulfill with it the obligation to bring a Festival peace-offering. The Gemara expresses surprise: It is obvious that one does not fulfill his obligation to bring a Festival peace-offering with his thanks-offering. The Festival peace-offering is an obligatory matter, as everyone is obligated to bring this offering, and the principle is that anything that is an obligatory matter must come only from that which is non-sacred, meaning that one cannot bring an obligatory offering from an animal that has already been consecrated for another purpose. It follows that one cannot discharge his obligation to bring a Festival peace-offering with a thanks-offering, as he is already obligated to bring the latter and has consecrated the animal for this purpose.
Rachi non traduit
דבר שבחובה הוא. דכתיב וחגותם:
מן החולין. ולא ממעות מעשר שני ולא מנדרים ונדבות שהוא מחויב ועומד בהן:
לָא צְרִיכָא, דְּאַף עַל גַּב דְּפָרֵישׁ.
Traduction
The Gemara answers: No, it is necessary to state this halakha in order to teach that even if one specified at the time of his vow that he is consecrating the animal as a thanks-offering on condition that it may be used as a Festival peace-offering as well, he nevertheless does not fulfill his obligation with it.
Rachi non traduit
דאף על גב דפריש. דכשנדר התודה פירש על מנת שיוצא בה ידי חגיגתו:
כְּדִבְעָא מִנֵּיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מֵרַבִּי יוֹחָנָן: הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה וְאֵצֵא בָּהּ יְדֵי חֲגִיגָה, הֲרֵינִי נָזִיר
Traduction
This teaching is similar to the question that Rabbi Shimon ben Lakish asked of Rabbi Yoḥanan: With regard to one who vows and says: It is incumbent upon me to bring a thanks-offering, and I will also fulfill my obligation to bring a Festival peace-offering with it; or if he says: I am a nazirite,
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source