Daf 98a
אִיכָּא דְּנָפְקָא לֵיהּ מֵהָכָא וְאִיכָּא דְּנָפְקָא לֵיהּ מֵהָכָא
Tossefoth (non traduit)
איכא דנפקא ליה מהכא כו'. עוד יש תנא שלישי בפרק איזהו מקומן (לעיל זבחים דף נה.) דאמר אלא היקישא למאי אתא מה חטאת לזכרי כהונה אף זבחי שלמי ציבור לזכרי כהונה והא דלא מייתי לה הכא משום דסוגיא דשמעתא היא ולא משכח לה ברייתא בהדיא:
חַטָּאת מָה חַטָּאת מִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִלּוּעַ אַף כֹּל מִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִלּוּעַ
Rachi (non traduit)
מה חטאת מקדש בבלוע כו'. ואף על גב דבמנחה נמי כתיב (ויקרא ו':
כ') כל אשר יגע בה יקדש דמקדשת בבלוע אצטריך לאקושינהו לחטאת דממנחה לא מצי ילפי דאיכא למימר לא איתקיש למנחה אלא לענין זכרי כהונה אבל לענין בלוע דמנחה דוקא דרכיכא למיבלע אבל שאר קדשים לא:
Tossefoth (non traduit)
מה חטאת מקדשת בבלוע כו'. הא דאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין דף צח:) לא נצרכה [אלא] לטעם כעיקר דבקדשים אסור והכא שרי [ופריך] וליגמר מינה גלי רחמנא גבי חטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש משמע דפשיטא ליה דשאר קדשים ילפינן מחטאת היינו מהיקשא דהכא:
אָשָׁם מָה אָשָׁם אֵין שָׁפִיר וְשִׁלְיָא קָדוֹשׁ בּוֹ אַף כֹּל אֵין שָׁפִיר וְשִׁלְיָא קָדוֹשׁ בּוֹ קָסָבַר וַולְדוֹת קָדָשִׁים בַּהֲוָיָיתָן הֵן קְדוֹשִׁים וְדָנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר
Rachi (non traduit)
מה אשם אין שפיר ושיליא קדוש. דהא זכר הוא ואין לך לומר בחלב ושתי כליות שלו שאף של שליא שבמעיו משמע אף הבאים נקבות כגון חטאת ושלמים אין שפיר ושליא קדוש בהן ואין חלב ושתי הכליות של שליל שבמעיהן קריבין ומעולה לא ה''ל למילף דכליל היא ואף כל שאין שפיר ושליא קדוש בו לא מצי למימר דלאו לעולה מדמית להו שהרי אף שאר הבשר אינו קרב ואכילת זכרי כהונה לא יליף מחטאת ואשם כדיליף ממנחה דתקשה לך אמאי אקשינהו למנחה לילפו זבחי שלמי ציבור מאשם וחטאת משום דכתיב בתרוייהו גבי אכילת זכרים הוא קדשי קדשים הוא הלכך מהתם לא מצי ילפי אי לא מהיקשא דמנחה:
וולדות בהמות קדשים בהוייתן הן קדושים. כשנולדים הן קדושים ולא במעי אמן וגמרי מאשם:
ודנין אפשר משאי אפשר. נקבות מזכרים ולגמרי לא מצי למעוטינהו מקדשים להקריבם דכתיב רק קדשיך אשר יהיו לך ואמר מר בכורות (דף יד:) רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות ומאשם גמרינן דבמעי אמן מיהא לא קדשי אלא בהוייתן כדכתיב אשר יהיו:
Tossefoth (non traduit)
אף כל אין שפיר ושליא קדוש בו. פירש בקונטרס ואין חלב ושתי כליות של שליל שבמעיה קריבין וקשה דהוה ליה לתנא לפרושי חלב וכליות של שפיר ושליא כמו שילהי בהמה המקשה (חולין דף עה.):
הג''ה ועוד דמשמע מתוך פירושו דדוקא חלב ושתי כליות הוא דאין קדושין ליקרב אבל הוולדות גופן קדושין הן וא''א לומר כן דתניא תמורה (דף יא.) השוחט את החטאת ומצא בה בן ד' נאכל לכל אדם ובכל מקום ולעולם ומוקי לה למאן דאית ליה בהווייתן הן קדושין בריש כיצד מערימין (תמורה דף כה:) דהן עצמן חולין במעי אמן ונראה לפרש דלענין חולין גמורין קא יליף דשפיר ושליא הנמצא בבטן חטאת לאחר שחיטה אינן קדושין כלל ומהכא אית ליה ולדות קדשים בהווייתן הן קדושין והא דתניא ברייתא בהמה המקשה (חולין דף עה.) מה חלב ושתי כליות האמורין באשם מוצא מכלל שליל אף כל מוצא מכלל שליל ההוא תנא סבר במעי אמן קדושין ולכך איצטריך קרא למעוטי חלב ושתי כליות מהקרבה ולפי מה שפירשתי לא אתי שפיר הא דלא יליף מעולה כמו לפי' הקונטרס:
מִלּוּאִים מָה מִלּוּאִים מוֹתְרֵיהֶן בִּשְׂרֵיפָה וְאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים בְּמוֹתְרֵיהֶן אַף כֹּל מוֹתְרֵיהֶן בִּשְׂרֵיפָה וְאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים בְּמוֹתְרֵיהֶן
Rachi (non traduit)
מה מלואים מותריהן בשריפה. ולא היו בעלי חיים במותריהן דמלואים שהרי קרבן צבור היו ולא הופרשו שנים לאחריות וגם לא אבד אחד מהם והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון:
אף כל הקדשים מותריהן בשריפה ואין בעלי חיים במותריהן. שאם היו בעלי חיים במותריהן כגון יחיד שהפריש שני קרבנות לאחריות חובתו שאם יאבד האחד יתכפר בשני או אם הפריש קרבן ואבד והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון והקריב את האחד מהן ואת השני נותר אין נותר זה בשריפה כדין נותר של מילואים:
שְׁלָמִים מָה שְׁלָמִים מְפַגְּלִין וּמִתְפַּגְּלִין אַף כֹּל מְפַגְּלִין וּמִתְפַּגְּלִין
Rachi (non traduit)
מפגלים. את הנסכים שאם חישב בזבח אף הנסכים מפוגלין ומש''ה יליף משלמים דעיקר פיגול כתיב בהו:
Tossefoth (non traduit)
מה שלמים מפגלין כו'. לעיל בסוף פרק ב' (זבחים דף כח:) איכא תנא דדריש לה מדכתיב ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו מה שלמים מפגלים ומתפגלין כו' וכן בפרק ב''ש (לעיל זבחים דף מד.) דדריש לה נמי מההוא קרא מה שלמים מיוחדין שיש להם מתירין בין לאדם בין למזבח מפגלין ומתפגלין פי' בקונטרס מפגלין את הנסכים אם חישב בזבח ובחנם דחק דהוה מצי למימר שהדם מפגל את הבשר והבשר עצמו מתפגל:
בְּמַתְנִיתָא תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא מִנְחָה מָה מִנְחָה מִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִלּוּעַ אַף כֹּל מִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִלּוּעַ
וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב מִנְחָה וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב חַטָּאת דְּאִי אַשְׁמְעִינַן מִנְחָה דְּאַיְּידֵי דְּרַכִּיכָא מִיבַּלְעָא אֲבָל חַטָּאת אֵימָא לָא וְאִי אַשְׁמְעִינַן חַטָּאת מִשּׁוּם דְּקָרִיר אֲבָל מִנְחָה אֵימָא לָא צְרִיכָא
Rachi (non traduit)
דקריר. טרישטטרי''ט בלע''ז מתוך שהבשר עב נכנס בתוכו השומן בעומקו:
חטאת. באה ביום דכתיב (ביום) בפר יוה''כ (ויקרא ט''ז:
ל') כי ביום הזה יכפר עליכם:
חַטָּאת מָה חַטָּאת אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחוּלִּין וּבַיּוֹם וּבְיָדוֹ הַיְמָנִית אַף כֹּל אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחוּלִּין וּבַיּוֹם וּבְיָדוֹ הַיְמָנִית וְחַטָּאת מְנָלַן אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר קְרָא וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ מִשֶּׁלּוֹ וְלֹא מִשֶּׁל צִיבּוּר וְלֹא מִשֶּׁל מַעֲשֵׂר
Rachi (non traduit)
ובידו הימנית. דכתיב אצבע וכהונה ואמר מר לעיל (זבחים דף כד:) כ''מ שנאמר אצבע וכהונה אינו אלא ימין:
Tossefoth (non traduit)
מה חטאת אינה באה אלא מן החולין כו'. תרתי דריש מחטאת דכבר דרש נמי מה חטאת מקדשת בבלוע:
בַּיּוֹם מִבְּיוֹם צַוֹּתוֹ נָפְקָא כְּדִי נַסְבַהּ
Tossefoth (non traduit)
כדי נסבה ואי בעית אימא סבר לה כר''ש כו'. הכא מסיק להני תרי שינויי אבל בסוף התודה (מנחות דף פג.) משני כדי נסבה לחודיה ובפ''ק דחולין (דף כב.) משני כהונה בעיא אצבע כו' ותו לא. ונראה דלמאן דאמר לעיל (זבחים דף נ.) דבר הלמד בג''ש אינו חוזר ומלמד בהיקש צ''ל הכא. (ובפ''ק דחולין) כדי נסבה דאצבע דחטאת גופיה ילפינן בג''ש דמצורע דהיינו ימין לעיל בפ' ב' (דף כד:) ובפ''ק דמנחות (זבחים דף י.) ואם כן לא מצינו למילף בהיקש שאר קרבנות מחטאת:

בְּיָדוֹ הַיְמָנִית מִדְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה נָפְקָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֶצְבַּע וּכְהוּנָּה אֵינוֹ אֶלָּא יָמִין כְּדִי נַסְבַהּ
Rachi (non traduit)
מדרבה בר בר חנה נפקא כו'. וקס''ד או אצבע או כהונה ואין לך בכל אלו שלא נאמר כהן בהקרבתן:
וְאִיבָּעֵית אֵימָא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר אֶצְבַּע לָא בָּעֲיָא כְּהוּנָּה כְּהוּנָּה בָּעֲיָא אֶצְבַּע
Rachi (non traduit)
כר''ש. בפ''ב (שם) כהונה בעי אצבע ובחטאת תרוייהו כתיב ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו:
אָשָׁם מָה אָשָׁם עַצְמוֹתָיו מוּתָּרִין אַף כֹּל עַצְמוֹתָיו מוּתָּרִין
Rachi (non traduit)
מה אשם עצמותיו מותרין. לעשות מהן כלים אני שמעתי שהרי נאכל לכהנים ונותר בעצמות לא שייך אלא בדבר הנאכל:
אף כל. ואפי' עולה ומיבעי לי הא נמי מחטאת הוה מצי יליף ונראה בעיני דמלו יהיה יתירא נפקא ליה באשם דכתיב ביה (שם ז) לכהן לו יהיה:
Tossefoth (non traduit)
הגה''ה. ובפרק כיצד צולין (פסחים דף פג.) מוכח בהדיא כדבריו דאין נותר בעצמות ובמנחות בסוף התודה (מנחות דף פג.) פירש בקונטרס דהא דפשיטא ליה באשם יותר משאר קרבנות הנאכלין משום דכתיב באשם הוא לאחר הקטרת אימורין דמשמע הוא אשם ואין עצמותיו אשם וצריך לדקדק ל''ל תרי קראי לעצמות היקישא דהכא דאתי מהוא וגזירה שוה דלו יהיה בפרק המזבח מקדש (לעיל זבחים דף פו.) ותו קשה לי דהוא דאשם דרשינן פ''ק (לעיל זבחים דף ה:) לאשם שניתק לרעייה מיהו תרי הוא כתיבי באשם בפרשת ויקרא. ברו''ך:
הגהה. לו יהיה לא דריש אלא מייתורא ושם פירש בקונטרס דפשיט ליה באשם יותר מעולה משום דאף בשרו מותר ואי משום נותר דבשריפה לא שייך נותר אלא במידי דבר אכילה כדכתיב והנותר מבשר הזבח וא''כ לא צריכנא למגמר אלא עולה דכליל וזהו כמו שפירש בשמעתין בשם רבותיו:
מה אשם עצמותיו מותרין כו'. פי' בקונטרס לעשות מהם כלים אני שמעתי באשם פשוט לו שעצמותיו מותרין שהרי נאכל לכהנים ונותר בעצמות לא שייך אלא בדבר הנאכל אף כל ואפילו עולה ומיבעי לי הא נמי מחטאת הוה מצי יליף ונראה בעיני דמלו יהיה יתירא נפקא ליה באשם דכתיב ביה לכהן אשר יכפר בו לו יהיה כך פי' בקונטרס והשתא לפירוש רבותיו דמסברא ידע דעצמות מותרין בכל קדשים הנאכלין ולא אצטריך היקישא אלא להתיר עצמות עולה קשה משלמים או משאר קדשים הנאכלין נילף ולמה איכתוב אשם ועוד דבפרק המזבח מקדש (לעיל זבחים דף פו.) דריש מג''ש נאמר באשם לו יהיה ונאמר בעולה לו יהיה וקאמר דמופני מה אשם עצמותיו מותרין אף עולה כו' והשתא תיפוק ליה מהיקישא דהכא ול''ל ג''ש כיון דלא איצטריכא היקישא דהכא אלא לאגמורי בעולה ויש לומר כיון דשאר קרבנות צריכי כל חד למלתיה כדמפרש הכא לא נילף מינייהו דבר אחר שאינו צ''ל בכל הקדשים רק בעולה וכי האי גוונא פירשנו לעיל (זבחים דף צז:) גבי מנחה דילפינן מיניה זכרי כהונה ולא ילפינן מחטאתו אשם ולפי' זה האי תנא לית ליה דרשא דשפיר ושליא דלעיל ומאן דדריש עצמות מותרין מלו יהיה פרק המזבח מקדש (לעיל זבחים דף פו.) אית ליה היקישא דאשם לגבי שפיר ושליא ולפרש''י דאמר דבכל הקדשים מן הדין אסורין העצמות דלא התיר הכתוב אלא בשר הראוי לאכילה וגילה לנו באשם לו יהיה דמשמע שריותא נילף כמו כן היתר בכל הקדשים ע''פ זה:
הגהה. קשה דבההוא קרא כתיבי חטאת ואשם בפרשת צו את אהרן כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה ולמה נקט אשם וי''ל דעיקר פרשה באשם ועוד דלו יהיה נכתב ל' יחיד שמא לא קאי רק על האשם דסליק מיניה ולא תקשי (הכי גרסינן) הא דדרשינן לעיל בפרק המזבח מקדש (שם) נאמר לו יהיה בעולה עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה ונאמר לו יהיה באשם מה אשם עצמותיו מותרין אף עולה עצמותיה מותרין וקאמר התם מופני והשתא למה לי בעולה לו יהיה תיפוק לי מהיקישא דאשם דשמעתין וי''ל דלא גמרינן מהיקישא אלא קרבנות הנאכלין ומ''מ קשה אי ממשמעותא דלו יהיה דאשם דרשינן עצמותיו מותרין וילפינן מיניה שאר קרבנות שלמים חטאת ותודה הלא בעולה נמי כתיב לו יהיה ול''ל גזירה שוה פרק המזבח מקדש (שם) למיגמר מאשם וי''ל דלו יהיה דעולה קאי על העור ולא להתיר עצמות דהכי כתיב קרא עור העולה לו יהיה:
אָמַר רָבָא פְּשִׁיטָא לִי
one infers it from this verse, and another infers it from the other. ‘Of a sin-offering’: as a sin-offering sanctifies through absorption, so all [sacrifices] sanctify through absorption. (1) ‘Of a guilt-offering’: as a guilt-offering, the fetus and after-birth inside it are not holy, so all [sacrifices], the fetus and after-birth inside them are not holy. (2) He holds that the young of sacrifices become holy when they come into existence, (3) and that we infer what is possible from what is not possible. (4) ‘Of the consecration-offering’: as the consecration-offering, the remainder thereof was burnt, (5) and there were no living animals among its remainder; (6) so all [sacrifices], their remainder is burnt, but living animals are not counted as remainder. (7) ‘Of the... peace-offering’: as [parts of] a peaceoffering render Piggul, and [parts] are rendered Piggul, so [in] all [sacrifices] [where there are parts which] render Piggul and [parts which] are made Piggul [the law of Piggul applies]. (8) It was taught in a Baraitha in R. Akiba's name: ‘Of the meal-offering’: as a mealoffering sanctifies through absorption, (9) so all [sacrifices] sanctify through absorption. Now, it is necessary for both ‘meal-offering’ and ‘sin-offering’ to be written. (10) For if we were informed [this about] a meal-offering, [I might say that was] because it is soft it absorbs; but [as for] a sin-offering, I would say [that it is] not [so]. And if we were informed about a sinoffering, [I might say] that is because it is solid; (11) but a meal-offering I would say is not so. Thus both are necessary. ‘Of the sinoffering’: as a sin-offering comes of hullin only, and by day, and [its rites must be performed] with his [the priest's] right hand; so every [sacrifice] comes of hullin only, by day, and [its rites must be performed] with his right hand. And how do we know it of a sinoffering [itself]? — Said R. Hisda, Scripture saith: And Aaron shall present the bullock of the sin-offering, which is his: (12) [that intimates that] it must be his, (13) and not the congregation's, (14) nor of tithe. (15) [That its rites must be performed] by day is inferred from: in the day that he commanded [etc.]? (16) That is stated unnecessarily. [That its rites must be performed] with his right hand is inferred from Rabbah b. Bar Hanah's [exegesis]? For Rabbah b. Bar Hanah said in the name of Resh Lakish: Wherever ‘finger’ and ‘priesthood’ are stated, the right hand only [must be used]? (17) That [too] is stated unnecessarily. Alternatively, he agrees with R. Simeon, who maintained: [Where] ‘finger’ [is stated], priesthood is not required; (18) [but where] ‘priesthood’ [is stated], ‘finger’ is required. (19) ‘Of the guilt-offering’: as the bones of a guilt-offering are permitted, so the bones of every [sacrifice] are permitted. (20) Raba said: It is clear to me

(1). This is the answer to the question, how do we know that all sacrifices sanctify through absorption? The rest of the discussion is really irrelevant here.
(2). A guilt-offering was a male, and so there could be no fetus or afterbirth inside it to be holy. From this we learn that the fetus and afterbirth in female sacrifices, e.g. peace-offerings and sin-offerings, are not holy. If then a fetus was found in a sacrifice after it was slaughtered, its heleb (fat) and kidneys are not burnt on the altar as emurim, as in the case of the sacrifice itself.
(3). I.e., when they are born, but not before.
(4). I.e., females from males, though in the latter case the fetus and after-birth are not holy because they do not exist.
(5). V. Lev. VIII, 32, which refers to the consecration-offering.
(6). The consecration-offering was a public sacrifice, and we do not find that two animals were dedicated for the purpose (v. next note), so that one should be a ‘remainder’. Thus only flesh and bread were a remainder, and these alone were burnt.
(7). Whatever remains of a sacrifice after the time allowed for its consumption is burnt (as Nothar). This, however, does not apply to a living remainder. E.g. if a man dedicated an animal for a sacrifice, lost it, dedicated a second, found the first and sacrificed one of them; similarly, if he dedicated two animals in the first instance, so that if one were lost the second would be sacrificed. The other is technically called a remainder, but this remainder is not burnt.
(8). V. supra 28b.
(9). For it is written, whatsoever toucheth them (sc. the meal-offerings) shall be holy (Lev. VI, 11).
(10). The same is written of the sin-offering.
(11). Since the flesh is thick, the grease penetrates deeply into it.
(12). Lev. XVI, 6. E.V. which is for himself.
(13). Purchased at his own expense.
(14). Not bought with public funds.
(15). It must not be an animal of tithe, which is sacred in its own right. Hence it must be hullin.
(16). Lev. VII, 38. This refers to all the sacrifices enumerated in the preceding verse; why then derive it from a sin-offering?
(17). And ‘priesthood’ is stated in connection with each of these sacrifices.
(18). To show that the right hand is meant.
(19). Both are stated in connection with a sinoffering, but only priesthood is stated in connection with the others. Hence they must be inferred from a sin-offering.
(20). Supra 86a.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source