Daf 94b
שֶׁכֵּן טְעוּנָה אַרְבַּע מַתָּנוֹת כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר כָּל דָּמִים טְעוּנִין אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת
Rachi (non traduit)
כר' ישמעאל. דאמר באיזהו מקומן (לעיל זבחים דף נג:) כל הדמים טעונין פיסוק ארבע מתנות לב' קרנות:
והאיכא שכן טעונה ארבע מתנות. מפוסקות ושאר קדשים שתי מתנות שהן ארבע ואין בהן אלא פיסוק שתי מתנות:
דִּמְשַׁיַּיר בֵּיהּ כְּדֵי מַעְפּוֹרֶת אִינִי וְהָאָמַר רַב הוּנָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא שִׁיֵּיר בָּהּ כְּדֵי מַעְפּוֹרֶת אֲבָל שִׁיֵּיר בָּהּ כְּדֵי מַעְפּוֹרֶת חִבּוּר הָוֵי
Rachi (non traduit)
אבל שייר בה כדי מעפורת חיבור הוי. ועדיין הוא בטומאתו:
והאמר רב הונא. בפרק העור והרוטב (חולין דף קכג:) לא שנו דטלית טמאה שהתחיל בה לקורעו כיון שנקרע רובה טהורה אלא שלא שייר באותה מיעוט כדי מעפורת:
דמשייר ביה. שלא יבדיל את הקרע על פני כולו לחלוק את הבגד לשנים אלא משייר בו כדי רוחב סודר דמטומאתו טהור הואיל ונקרע רובו וכיון ששייר בו כדי מעפורת ראוי לחברו ושמו עליו ובגד קרינן ביה:
Tossefoth (non traduit)
לא שנו אלא שלא שייר בה כדי מעפורת אבל שייר בה כדי מעפורת חיבור. מילתיה דר''ה איתמר בהעור והרוטב (חולין דף קכג:) אההיא דטלית שהתחיל בה לקורעה כיון שנקרע בה רובה שוב אינו חיבור וטהורה ומשמע דטהורה לגמרי ותימה אמאי אינה טמאה מגע מדרס כדאמר בפ' בהמה המקשה (חולין דף עב:) שלשה על שלשה שנחלק טהורה מן המדרס אבל טמא מגע מדרס דברי רבי מאיר ומסיק התם בשלש על שלש הבאות מבגד גדול לכולי עלמא בשעת פרישתן מאביהן מקבלות טומאה מאביהן ואפי' מיירי הך דטלית בשלא נטמאה מדרס אלא מגע טומאה בעלמא מ''מ כל כמה דאשתייר בה שלש על שלש שהוא שיעור טומאת מגע לא פקעה מינה טומאת מגע ואי לאו הך דשמעתין הוה מצינן למימר דטהורה דקתני מן המדרס קאמר והא דלא קתני אבל טמא מגע מדרס כדקתני בבהמה המקשה משום דלא נחת להשמיענו חידוש של טהרה אלא קמ''ל אע''ג דטלית גדולה (הרבה יותר) עדיין יותר מג ' על ג' אפ''ה טהורה מן המדרס הואיל ולא חזיא למלאכתו ראשונה [להתעטף] אבל קשה מהך שמעתא דאי לא פקעה מינה טומאת מגע היאך מכניסו הא אכתי טמא הוא מ''מ י''ל דטלית ובגד דשמעתין שאני שהם כלי ושם כלי עליהן וכשנקרעו כיון דאזיל שם כלי מינייהו טהרו לגמרי אבל בבהמה המקשה (חולין דף עב:) מיירי בחתיכת בגד דעלמא ואין שם כלי עליו ולא טהר ממגע מדרס אע''פ שטהור מן המדרס ובפ' העור והרוטב (חולין דף קכג:) פי' בקונטרס דההיא דאבל טמא מגע מדרס כשהיה בו ב' טומאות מדרס החמורה ומגע זב ואהני החלוקה לבטל המדרס דתו לא חזו ליה ופשא ליה טומאת מגע דחזיא לשלש אצבעות אבל בהעור והרוטב (שם) מיירי דליכא אלא חדא טומאה או מגע זב בלא הכבדה או מגע שרץ ונבלה וחד שמה הוי וכולה טומאה דשלשה על שלשה היא וקריעה מהניא לבטולי שמה מינה ותו לא פש עלה מידי ואין זו שום סברא לחלק בין טומאה אחת לשתי טומאות דכיון שנשאר בטלית שלש על שלש שזהו שיעור טומאת מגע היאך יהיה טהור ובתחילת הסוגיא פי' שם בקונטרס טלית שהתחיל בה לקורעה ולבטלה מתורת טלית מאחר שאין ראוי למלאכה ראשונה ואין שמה עליה מיטהרת אע''פ שיש בשירים שלש על שלש ועדיין ראויין לקבל טומאה טהרו מטומאתן ראשונה דומיא דכלי חרס דשבירתו מטהרתו ושבריו מקבלין טומאה כדאמר באלו טריפות (שם דף נד:) הן וקרקרותיהן ואין (זו) משם ראיה דהתם מיירי כשייחד השברים אח''כ אבל בלא ייחוד לא כדפרישית שם ונראה לפרש דקריעה דבגד וטלית מיירי תרוייהו כשקורע קרעים הרבה ואין בכל אחד רוחב שלשה ולהכי קאמר טהורה לגמרי אע''ג שעדיין כל הקריעות מחוברין בסופן לאו חיבור הוא כיון שכל קרע וקרע שקרע עד רובה של טלית (בפחות משלשה על שלשה) הוי כאילו גמר כל אחד ואחד עד סופן וכגון שלא שייר בטלית באותו מיעוט שלא נקרע כדי מעפורת דאם שייר הוי טמא מדרבנן כדמסקינן הכא וזהו תימה מ''ש דלענין טומאה לא מיקרי בגד מן התורה אע''ג דשייר בה כדי מעפורת ולגבי חטאת מקרי בגד וכמו כן קשה בסמוך גבי כלי חרס שניטמא [כו' נוקבו כו'] [דפריך] כלי אמר רחמנא והאי לאו כלי הוא ומשני דנקיב ליה בכדי שורש קטן והשתא א''כ לאו כלי הוא שהרי מיטהר מטומאתו ונראה לפרש כיון שמועיל לו ייחוד לאותו בגד ששייר בו כדי מעפורת שלא הבדיל הקרעים על פני כולו ולאותו כלי שניקב בשורש קטן שאם היה מיחדו לזיתים או לרימון היה מקבל טומאה מכאן ולהבא חשיב הוא כלי ובגד לענין דם חטאת כיון דאין מחוסר מעשה אלא ייחוד בעלמא והא דקאמר בסמוך גבי כלי נחשת פוחתו כלי אמר רחמנא והאי לאו כלי הוא ומשני דרציף ליה מרציף אין לפרש כמו רצפינהו מרציף דפ''ק דשבת (דף טז:) פי' שיתקן הפחיתה שמכה עליו בקורנוס ומחברו וחזר שם כלי עליו דא''כ בגד נמי לישני הכי שחזר ותפרו לאחר שקרעו אלא ע''כ הוא חשיב בגד חדש וכלי חדש וכאילו אינו ראשון ורציף ליה היינו שהופך צד פנים לצד חוץ וצד חוץ לצד פנים ונעשה תוכו גבו וגבו תוכו ומיטהר בכך מטומאתו וקצת תימה מה שייך באותו שיעור דשורש קטן לענין טהרת כלי שאותו שיעור הוא לענין הכשר זרעים בסוף המצניע (שבת דף צה:) ואם הכלי מיוחד לאוכלין שיעורו בזיתים אבל בשורש קטן לא ואם הוא מיוחד למשקין שיעורו ככונס משקין ובקונטרס פירש דשורש קטן איכא למ''ד שזהו שיעור נקיבתו ליטהר ואי אפשר לומר כן דהא פלוגתא דאמוראי הוא בסוף המצניע (שבת דף צה:) דכדי שורש קטן וכדי מוציא רימון ופי' שם בקונטרס דפליגי לענין הכשר זרעים דלענין טומאה משנה היא במסכת כלים (פ''ג) דעשוי לאוכלין שיעורו כזיתים ומשקין ככונס משקה ומיהו גם לאותו פי' קשה דמתני' היא במס' עוקצין (פ''ב מ''י) דלהכשיר זרעים בשורש קטן ומפרש ר''ת דלענין צמיד פתיל פליגי ליחשב פתח בסתם כלים אבל לענין טומאה לא פליגי ויש לפרש בדוחק דהאי כלי חרס עשוי לאוכלין ולמשקין שהרי מבשלין בו חטאת ויש בו מרק ולכך שיעורו בשורש קטן ואין עליו לא תורת כלי העשוי למשקין ולא תורת כלי העשוי לאוכלין ולא דמי להא דגרסי' במס' כלים (פ''ג מ''א) העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרא כזיתים היינו בשעה שמניחים בו משקין אין מניחין בו אוכלין וכשמניחין בו אוכלין אין מניחין בו משקין אלא שמניחין בו אוכלין בפני עצמן ומשקין בפני עצמן אבל הכא בקדירה שמבשלין בה בשר שעשוי להשתמש אוכלין ומשקין על ידי תערובת והא דאין שיעורה ככונס משקה משום דאכתי ראוי לבשל בה שיכול להניח בשר כנגד הנקב וגם המרק שהאור מעמיד המרק שלא יצא לכך שיעורה בשורש קטן והאי דלא קאמר בסוף המצניע (שבת דף צה:) שש מדות בכלי חרס משום דמדה זו של שורש קטן קחשיב (זה) לענין הכשר זרעים ומיהו קשה דבהדיא תנן במס' כלים (בפ''ג מ''ב) האילפס והקדירה שיעורן כזיתים ואי הוה אמינא דשיעור זיתים דבעינן מדרבנן הוה ניחא כדקאמר גבי בגד אבל מדאורייתא אם ניקב בשורש קטן טהור:
גְּמָ' מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא קוֹרְעוֹ בֶּגֶד אָמַר רַחֲמָנָא וְלָאו בֶּגֶד הוּא
Rachi (non traduit)
גמ' בגד אמר רחמנא. שיהא שם בגד עליו בשעת כיבוסו:
כְּלִי נְחֹשֶׁת שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים נִכְנָס וּמוֹרְקוֹ וְשׁוֹטְפוֹ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים פּוֹחֲתוֹ וְנִכְנָס וּמוֹרְקוֹ וְשׁוֹטְפוֹ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ
Rachi (non traduit)
פוחתו. דכלי מתכות אינו טהור בנקב כל דהו אלא בנקב גדול:
מַתְנִי' בֶּגֶד שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים נִכְנָס וּמְכַבְּסוֹ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים קוֹרְעוֹ נִכְנָס וּמְכַבְּסוֹ בִּמְקוֹם קָדוֹשׁ כְּלִי חֶרֶס שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים נִכְנָס וְשׁוֹבְרוֹ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים נוֹקְבוֹ וְנִכְנָס וְשׁוֹבְרוֹ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ
Rachi (non traduit)
נוקבו. לטהרו מטומאתו:
קורעו. וטהור מטומאה ומותר להכניסו ונכנס ומכבסו במקום קדוש:
נטמא חוץ לקלעים. לאחר שיצא ואי אפשר להכניס טומאה לעזרה:
נכנס. לעזרה ומכבסו במקום קדוש:
מתני' בגד. שניתז עליו דם חטאת ויצא חוץ לקלעים:
וְלִיטַעְמָיךְ הָאִיכָּא קֶרֶן הָאִיכָּא אֶצְבַּע הָאִיכָּא חוּדָּהּ אֶלָּא חַד מִתְּרֵי תְּלָתָא חוּמְרֵי נָקֵט
Rachi (non traduit)
וליטעמיך טובא איכא. שהרי חטאת טעונה קרן ושאר דמים ניתנין למטה מן החוט ואיכא שטעונה אצבע ושאר דמים נזרקין מן הכלי מרחוק למזבח וטעונה חודה של קרן מה שאין כן בשאר דמים:
ופרכינן לר' ישמעאל איכא חומר בחטאת שהוא טעון ארבע קרנות:
Tossefoth (non traduit)
אלא מתרי תלת חומרי נקט. תימה מ''מ קשה זה חומר דמשמע זה חומר ותו לא כדדייקינן בפ' הזהב (ב''מ דף נז:) [גבי] אלו דברים שאין להם אונאה בשלמא הדיוט זה חומר ותו לא אלא הקדש זה חומר ותו לא ומיהו בלאו הכי קשה התם מאי קאמר בשלמא הדיוט זה חומר ותו לא אכתי איכא (בעי) תשלומי כפל דאיתיה בהדיוט וליתיה בהקדש ושומר חנם שנשבע להדיוט ואין נשבע להקדש ואית דלא גרס התם ותו לא והכי פירושא בשלמא בהדיוט שייך למיתני זה חומר לפי שמועטות חומרות של הדיוט משל הקדש וכשמוצא [חומרא] שייך למיתני זה חומר עליה אבל חומרי דהקדש משל הדיוט נפישן ואינו שום חידוש דליתני עלה זה חומר ולפירוש זה ניחא הכא וכן במסכת ערכין בפרק האומר משקלי עלי (ערכין דף יט:) דקתני זה חומר בנדרים מבערכין ובגמ' חשיב טפי מברייתא ואי גרסינן ותו לא יש לפרש משום דחומרא באונאה שכיחא אבל חומרא דחיוב ד' וה' וכפל ושבועת שומר חנם ותשלומי שומר שכר לא שכיח האי חומרא בהדיוט אלא הקדש זה חומר ותו לא אכתי איכא טובא דשכיחי ולפירוש זה לא מיתרצא הך דשמעתין וההיא דערכין:
שֶׁכֵּן מְכַפְּרִין עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת בְּחַטָּאת דִּשְׁמִיעַת הַקּוֹל
שֶׁאִם נִכְנַס דָּמָהּ (לִפְנַי וְ)לִפְנִים פְּסוּלָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר כָּל דָּמִים שֶׁנִּכְנְסוּ לַהֵיכָל לְכַפֵּר פְּסוּלָה
Rachi (non traduit)
דאמר כל דמים כו'. בכל הזבחים שנתערבו (לעיל זבחים דף פא:):
ומשני כרבי עקיבא. סבירא ליה לתנא דידן:
זֶה חוֹמֶר בְּחַטָּאת כּוּ' וְתוּ לֵיכָּא וְהָאִיכָּא שֶׁנִּכְנַס דָּמָהּ לִפְנַי וְלִפְנִים בְּחַטָּאוֹת הַחִיצוֹנוֹת
Rachi (non traduit)
ופרכינן בחטאות החיצונות נמי איכא שאם נכנס דמה לפנים פסולה. כדכתיב (ויקרא ו':
כ''ג) וכל חטאת אשר יובא:
ומשני בחטאות החיצונות קאמרינן:
והאיכא. אכתי חומר בחטאת שהרי יש בהן דמן נכנס לפנים מה שאין בשאר קדשים:
הַכִּיבּוּס בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ כּוּ' מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס מִנַּיִין תַּלְמוּד לוֹמַר וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה בִּכְלִי נְחֹשֶׁת מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם
Rachi (non traduit)
וכלי חרס. בתר כיבוס כתיב:
דָּרֵשׁ רָבָא מוּתָּר לְכַבֵּס מִנְעָל בְּשַׁבָּת אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא וְהָא אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי זִימְנִין סַגִּיאִין הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב וְשַׁכְשֵׁיכִי לֵיהּ מְסָאנֵי בְּמַיָּא שִׁכְשׁוּךְ אִין אֲבָל כִּיבּוּס לָא הֲדַר אוֹקֵי רָבָא אָמוֹרָא עֲלֵיהּ וּדְרַשׁ דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי לִפְנֵיכֶם טָעוּת הֵם בְּיָדִי בְּרַם כָּךְ אָמְרוּ שִׁכְשׁוּךְ מוּתָּר כִּיבּוּס אָסוּר
Rachi (non traduit)
הדר אוקי. באותה שעה חזר ואמר למתורגמן עמוד והשמע לרבים שאני חוזר בי ממה שדרשתי:
אמר ליה רב פפא. לאחר שישב לו המתורגמן:
וְכִי תֵּימָא מִשּׁוּם דְּמִקַדַּח אִי הָכִי חִיטֵּי וּשְׂעָרֵי נָמֵי הָנָךְ אִית לְהוּ רִירֵי אִי הָכִי שְׁלָחִים נָמֵי הָתָם קָעָבֵיד לִישָׁה
Rachi (non traduit)
הכי גרסינן אי הכי חיטי ושערי נמי הנך אית להו רירא אי הכי שלחים נמי התם קעביד לישה:
דמיקדח. צומח במים והויא לה זריעה:
הנך אית להו רירא. זרע פשתן במים נפקא רירא מיניה ומדבקי אהדדי:
ומשני התם. גבי זרע פשתן כי מדבקת ברירא דנפקי מינייהו הוי תולדות לישה אבל שלחים לא שייכא בדיבוקא דידהו ענין לישה:
אי הכי שלחים נמי. אי משום דמדבקי ברירייהו מחייבין להו בשלחים נמי עורות שאינן עבודין ונתנן במים רירא קנפקא מינייהו:
Tossefoth (non traduit)
אי הכי שלחים נמי. ה''ר חיים גריס שחלים:
[רָבָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רָבָא זָרַק סוּדָר לְמַיִם חַיָּיב זָרַק פִּשְׁתָּן לְמַיִם חַיָּיב בִּשְׁלָמָא סוּדָר עָבֵיד כִּיבּוּס] אֶלָּא זֶרַע פִּשְׁתָּן מַאי טַעְמָא
Rachi (non traduit)
זרע פשתן במים חייב. כדמפרש ואזיל:
אִי הָכִי בֶּגֶד נָמֵי בֶּגֶד שְׁרִיָּיתוֹ זֶהוּ כִּיבּוּסוֹ
Rachi (non traduit)
בגד נמי. יתן עליו מים ואמאי תנא מקנחה בסמרטוט:
וְהָא דְּאָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי זִימְנִין סַגִּיאִין הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב וְשַׁכְשֵׁיכִי לֵיהּ מְסָאנֵיהּ בְּמַיָּא שִׁכְשׁוּךְ אִין אֲבָל כִּבּוּס לָא אִי בְּרַכִּין וּכְדִבְרֵי הַכֹּל אִי בְּקָשִׁין וְכַאֲחֵרִים
כָּרִים וּכְסָתוֹת דְּרַכִּין נִינְהוּ וּתְנַן הָיְתָה שֶׁל עוֹר נוֹתֵן עָלֶיהָ מַיִם עַד שֶׁתִּכְלֶה אֶלָּא אָמַר רָבָא כֹּל כִּיבּוּס דְּלֵית לֵיהּ כִּיסְכּוּס לָא שְׁמֵיהּ כִּיבּוּס
Rachi (non traduit)
לא שמיה כיבוס. הילכך נותן עליו מים עד שתכלה שרי בעור ואפילו רך ולקמן פריך אי הכי בגד נמי כיבוס לא [הוי אלא] על ידי כסכוס:
כסכוס. משפשף צדו זה על צדו זה כדרך המכבס בגדים אוחז הבגד בשתי ידיו ומשפשף:
כרים וכסתות דרכין נינהו. דאין עושין אותן אלא מעור רך שיהא נוח לישכב עליו:
pillows and bolsters are soft, yet we learnt: ‘If it is of leather, water is poured over it until it disappears’? (1) — Rather said Raba: All washing without rubbing is not called washing. And as to R. Hiyya b. Ashi's statement, I stood many times before Rab and dabbed his shoes with water; dabbing is [permitted], but not rubbing. [Now, our Mishnah treats] either of soft [skins], and it agrees with all; or of hard ones, and it agrees with ‘others’. If so, [let water be poured] even [over] a garment too? (2) — In the case of a garment, soaking it [in water] constitutes its washing. Now, Raba is consistent with his view. For Raba said: If one threw a scarf into water, he is culpable; (3) if one threw linseed into water, he is culpable. As for a scarf, it is well, [as] he thereby washes it. But what is the reason In the case of linseed? And should you say, because he causes it to grow; (4) if so, the same applies to wheat and barley too?-This [linseed] emits mucus. (5) If so, the same applies to [undressed] hides?6 — There he kneads. (7) Raba lectured: It is permitted to wash a shoe on the Sabbath. Said R. Papa to Raba. But surely R. Hiyya b. Ashi said: I stood many times before Rab, and dabbed his shoes with water for him. Thus, only dabbing [is permitted], but not washing? Subsequently Raba appointed an interpreter before him and lectured: (8) What I told you was an error; but in truth, dabbing is permitted but washing is forbidden. THE WASHING MUST BE IN A HOLY PLACE, etc. How do we know it?-Because our Rabbis taught: Thou shalt wash in a holy place: (9) from this we learn that the washing must be in a holy place. (10) How do we know that earthen vessels must be broken? Because it says, But the earthen vessel wherein it is sodden shall be broken. (11) How do we know that brazen vessels must be scoured and rinsed? Because it says, And if it be sodden in a brazen vessel, it shall be scoured and rinsed in water. (12) IN THIS THE SIN-OFFERING IS MORE STRINGENT, etc. And is there nothing else: (13) surely there is the fact that its blood enters within? (14) — This refers to outer sinofferings. (15) But outer sin-offerings too [have a peculiar stringency, viz.] if their blood entered within, they are disqualified? — This is in accordance with R. Akiba, who maintained: All bloods which enter the Hekal to make atonement are disqualified. (16) Yet there is the fact that they make atonement for those who are liable to kareth? — This refers to the sinoffering for the ‘hearing of the voice’ or ‘oath of utterance’. (17) Yet there is the fact that they require four sprinklings? — This agrees with R. Ishmael who maintained: All blood requires four sprinklings. But there is the fact that [the sprinklings must be] on the four horns? — Yet on your reasoning, surely there are the horn, the finger, and the edge? (18) Rather, [the Tanna] mention one out of two or three stringencies. MISHNAH. IF A GARMENT (19) WAS CARRIED OUTSIDE THE HANGINGS, (20) IT MUST REENTER, AND IT IS WASHED IN A HOLY PLACE. IF IT WAS DEFILED WITHOUT THE HANGINGS (21) ONE MUST TEAR IT, (22) THEN IT RE-ENTERS, AND IS WASHED IN A HOLY PLACE. IF AN EARTHEN VESSEL WAS CARRIED OUTSIDE THE HANGINGS, IT REENTERS AND IS BROKEN IN A HOLY PLACE. IF IT WAS DEFILED WITHOUT THE HANGINGS, A HOLE IS MADE IN IT, THEN IT RE-ENTERS AND IS BROKEN IN A HOLY PLACE. IF A BRAZEN VESSEL WAS CARRIED OUTSIDE THE HANGINGS, IT RE-ENTERS AND IS SCOURED AND RINSED IN A HOLY PLACE. IF IT WAS DEFILED OUTSIDE THE HANGINGS, IT MUST BE BROKEN THROUGH, (23) THEN IT RE-ENTERS AND IS SCOURED AND RINSED IN A HOLY PLACE. GEMARA. To this Rabina demurred. [You say,] ONE MUST TEAR IT: Surely the Divine Law speaks of a ‘garment’, and this is not a garment? (24) — He leaves enough of it [untorn] to be used as an apron. (25) But that is not so, for surely R. Huna said: They learnt this (26) only if one did not leave enough to be used as an apron [untorn], but if one left enough to be used as an apron, it is [technically] joined? (27)

(1). Supra in connection with the Sabbath.
(2). Why must the dirt be wiped off only with a rag?
(3). For washing on the Sabbath, to which this refers.
(4). In the water. Thus it is a form of sowing, and for this he is culpable.
(5). Thin threads of mucus ooze from these seeds when they are put into water, which fastens them together.
(6). From these too a mucus issues in water.
(7). When the mucus causes the linseed to stick together, it is a kind of kneading, for which he is culpable. But kneading is inapplicable to hides.
(8). The Rabbis gave their public lectures through interpreters (Amora).
(9). Lev. VI, 20.
(10). Emended text (Sh.M.).
(11). Ibid. 21.
(12). Ibid.-In each case the question is: how do we know that these things must be done in a holy place? The answer is, by reading ‘in a holy place’ with what follows, as well as with what precedes, thus: and in a holy place shall the earthen vessel... be broken (and) a brazen vessel... be scoured and rinsed; v. Sifra a.l.
(13). In which the sin-offering is more stringent.
(14). In the inner sanctuary (Hekal), which feature is absent from other most sacred sacrifices.
(15). Whose blood was not taken into the Hekal.
(16). V. supra 81b.
(17). V. Lev. V, 1. 4 seq. — Kareth is not incurred for these even if they are committed deliberately.
(18). The blood of the sin-offering must be applied with the finger, on the horn, and on the edge of the horn. In all these too it is more stringent than other most sacred sacrifices.
(19). Which needed washing through the blood.
(20). I.e., outside the Temple court.
(21). In which condition it cannot re-enter, because nothing unclean may be taken into the Temple court.
(22). It ceases to be a garment, and thereby ceases to be unclean.
(23). I.e., a very large hole made in it. Metal vessels do not lose their uncleanness through a small hole.
(24). Scripture orders the garment to be washed, which implies that it must be a garment when it is washed.
(25). He does not tear it right across, but leaves the width of an apron (or duster) untorn. Since the greater part of it is torn it ceases to be unclean; nevertheless, since so much is left untorn, it is still technically a garment.
(26). That a garment loses its uncleanness when it is torn.
(27). And remains unclean.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source