Daf 77b
אָמַר לוֹ רַבִּי יִרְמְיָה בַּר תַּחְלִיפָא אַסְבְּרַהּ לָךְ מַאי אֶחָד זוּג אֶחָד
Rachi (non traduit)
זוג אחד. שני ראשים:
אָמַר רַב הוּנָא בְּדוּקִּין שֶׁבָּעַיִן וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר אִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ אֵימַר דְּאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא דְּאִי עֲבַד לְכַתְּחִלָּה מִי אָמַר
Tossefoth (non traduit)
הכא בדוקין שבעין ואליבא דר''ע דאמר אם עלו לא ירדו. מילתיה דר''ע בפ' המזבח מקדש (לקמן זבחים דף פד.) דתנן ר''מ מכשיר בבעלי מומין ואמר ר' יוחנן בגמ' לא הכשיר ר''ע אלא בדוקין שבעין הואיל וכשרין בעופות דלא פסל בעופות אלא מחוסר ' אבר כדדרשינן בת''כ ובפ''ק דקדושין (דף כד:) יכול נקטעה רגלה ונשברה גפה וא''ת אמאי לא חשיב נמי ניב שפתים דאמר פ' הניזקין (גיטין דף נו.) דשדא מומא בניב שפתים אתרא דלדידן הוי מומא ולדידהו לא הוי מומא דלא פסול לבני נח אלא מחוסר אבר ושמא בעוף לא שייך ניב שפתים מיהו אכתי קשה דאיכא כמה מומין דלא פסלי ואמאי נקיט דוקין שבעין וכן בגיטין הוה מצי למישדי מומא במקום אחר:
אָמַר רַב פָּפָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁעָלוּ עַל גַּבֵּי כֶּבֶשׁ אִי הָכִי אֲפִילּוּ בְּעֵינַיְיהוּ
Rachi (non traduit)
כגון שעלו על הכבש. וכיון דלר''ע לא ירדו מן המזבח הני מעלן לכתחלה מכבש למזבח דקי''ל לקמן (זבחים דף פו.) כשם שהמזבח מקדש כך הכבש מקדש:
אפי' בעינייהו. שלא נתערבו בתמימים אם עלו בעלי מומין לכבש לר''ע יקרבו:
Tossefoth (non traduit)
אי הכי אפי' בעינייהו נמי. תימה דלישני דלדבריהם קאמר להו כדמשני לבסוף:
אֶלָּא טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִיעֵט רַחֲמָנָא מוּם בָּם הוּא דְּלֹא יֵרָצוּ הָא עַל יְדֵי תַּעֲרוֹבֶת יֵרָצוּ
Rachi (non traduit)
בם. משמע כשהן בפני עצמן:
וְרַבָּנַן מוּם בָּם הוּא דְּלֹא יֵרָצוּ הָא עָבַר מוּם יֵרָצוּ וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִבָּם בָּהֶם וְרַבָּנַן בָּם בָּהֶם לָא דָּרְשִׁי
Tossefoth (non traduit)
הא עבר מום ירצו. אע''ג דדרשינן בבכורות (דף לז.) בכלל ופרט דמום עובר מרצה מום עובר דמוקדשין איצטריך דה''א כיון דנדחה שוב אינו נראה:
ורבנן בם בהם לא דרשי. משמע דלא דרשינן מיניה תרתי אפי' ר''א לא דריש אלא מדכתיב בהם ולא כתיב בם ותימה דבפ' שני שעירי (יומא דף סד.) דריש רבי יוחנן מבהם ג' דרשות הני הוא דכי עבר מומם ירצו הא שאר דחויין הואיל ונדחו ידחו ועוד דריש בם הוא דלא ירצו הא עבר מומן ירצו ועוד בם הוא דלא ירצו הא ע''י תערובת ירצו ושמא משום דכתיב נמי בם דמייתר ובם ובהם שניהם מיותרין ודרשינן לרבי יוחנן חדא דרש מבם ותרתי מבהם ולרב דרשינן תרתי חדא מבם וחדא מבהם אבל בם בהם לא דריש וכולה סוגיא התם בין לרב בין לר' יוחנן אליבא דר''א ואין לחוש בכך דהכי נמי לעיל (זבחים דף עו:) ובפ' בתרא דמנחות (דף קו:) כר''א אי נמי אפי' כרבנן דבין ר''א ובין רבנן דמתני' אית להו דע''י תערובת ירצו והכי פירוש התם בעינייהו הוא דלא ירצו הא ע''י תערובת ירצו דתנן איברים שנתערבו כו' ומשמע מתוך המשנה דמודו רבנן דהנהו דקרבו ועלו למערכה יקרבנו דלא ירדו שמעינן מינה דאית להו הך דרשא אלא לכתחלה אסרי מדרבנן דאי לית להו הוה להו למיסר אפי' אותם שעלו ירדו כיון דלא בטלי אי לאו משום דשריא תערובת דאורייתא דכיון דאחמור רבנן דלא ליבטלו משום דדרכו למנות (אית לן למישרי) ע''י ביטולו ברוב בדיעבד משום דעלו והא דקאמר הכא ורבנן בם בהם לא דרשי ולא בעי למימר דרבנן נמי אית להו הך דרשה אלא דלכתחלה אסרי להקריב מדרבנן כי תנאי דמתני' משום דמשמע ליה דלא יקרבו לרבנן מדאורייתא כמו דלא יקרבו דרובע ונרבע דרישא דברייתא דאפי' בדיעבד ירדו השתא א''ש דרב ור' יוחנן לא שבקו רבנן ואמרי כר''א ותדע מדמייתי התם מלתא דרבנן דאי אליבא דר' אליעזר קאמרי לא הוה ליה לאיתויי מלתייהו דרבנן ואע''ג דרבנן דברייתא לא דרשי הכי מתני' עיקר והא דדריש התם מבם בהם טעמא דר' יוחנן ומתרי בם דריש עבר מומם וע''י תערובת והכא דריש מבם תערובת ועבר מומם מבם בהם ואייתר להם בם דבתרא לכדר' יוחנן כדפרישית לא קשה מידי דלא איכפת ליה להש''ס רק שיוכל לעשות ג' דרשות ולא חש להזכיר דרשא דר' יוחנן אלא הפשוטה יותר וזה אין לפרש דאיברי בעלי מומין בתמימים לא בטלי מן התורה דמאיזה טעם לא בטלו אי משום דאין עולין מבטלין זה את זה הא בעלי מומין לא עולין נינהו ועוד דאפי' עולין נראה דלרבנן מדאורייתא מבטלין זה את זה בדבר שאינו מתערב כמו מין במינו לר' יהודה שאינו מתערב דלא הוי כדם וסולת בטל מדאורייתא:
אִי הָכִי רוֹאֶה הָא רַחֲמָנָא אַכְשְׁרֵיהּ לְדִבְרֵיהֶם קָאָמַר לְהוּ לְדִידִי רַחֲמָנָא אַכְשְׁרֵיהּ לְדִידְכוּ אוֹדוֹ לִי מִיהָא בְּשַׂר בַּעֲלַת מוּם כְּעֵצִים דָּמֵי מִידֵּי דְּהָוֵה אַבְּשַׂר חַטָּאת
Rachi (non traduit)
מידי דהוי אבשר חטאת. דמודיתו לי דאם נתערב באיברי עולה יקרב לשם עצים כדאמרן:
Tossefoth (non traduit)
אודו לי מיהת בשר בעל מום כעצים דמי. אע''ג דר''א גופיה לא חייש להאי טעמא מדמצריך קרא מ''מ תיקשי להו לרבנן והכי אורחיה דהש''ס כדפירשתי בריש פירקין:
וְרַבָּנַן הָכָא מְאִיסִי הָתָם לָא מְאִיסִי
מַתְנִי' אֵבָרִין בְּאֵבָרִין בַּעֲלֵי מוּמִין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם קָרַב רֹאשׁ אֶחָד מֵהֶן יִקְרְבוּ כָּל הָרָאשִׁין כְּרָעַיִם שֶׁל אֶחָד מֵהֶן יִקְרְבוּ כָּל הַכְּרָעַיִם וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֲפִילּוּ קָרְבוּ כֻּלָּם חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה
Rachi (non traduit)
מתני' איברים. של עולות הרבה באיברי עולת בעלת מום אם קרב [א' מהם] תלינן איסורא ביה:
יצא לבית השרפה. דלא תלינן איסורא בקריבין כבר:
גמ' (לא נחלקו כו'):
גְּמָ' אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לֹא הִכְשִׁיר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא שְׁנַיִם שְׁנַיִם אֲבָל אֶחָד אֶחָד לֹא מֵתִיב רַבִּי יִרְמְיָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֲפִילּוּ קָרְבוּ כּוּלָּן חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה
Rachi (non traduit)
אלא שנים שנים. זוג זוג יקריבם דאיכא למימר מיגו דהאי לאו דאיסורא הוא דהאי נמי לאו איסורא הוא ואיסורא אזיל ליה בההוא דקרב קודם שנמלך אבל אחד אחד דליכא מיגו לא:
חוץ מאחד מהן כו'. מכלל דלרבי אליעזר קרב:
מַתְנִי' דָּם שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמַיִם אִם יֵשׁ בּוֹ מַרְאִית דָּם כָּשֵׁר נִתְעָרֵב בְּיַיִן רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא מַיִם נִתְעָרֵב בְּדַם בְּהֵמָה אוֹ בְּדַם הַחַיָּה רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא מַיִם
Rachi (non traduit)
מתני' שנתערב ביין. שהוא אדום ואין מראה ניכר בו:
רואין אותו יין כאילו הוא מים. ואומדין אם היה דם שנתערב כאן ניכר במים הללו כשר לזריקה:
בדם הבהמה. של חולין:
רואין אותו. של חולין כאילו הוא מים ואומדין אותו אם היה דם הזבח ניכר כשר ואע''פ שהחולין רבין עליו:
Tossefoth (non traduit)
בדם בהמה או בדם חיה רואין אותו כאילו הוא מים. וא''ת דם בהמה וחיה היכי זריק להו למזבח נהי דאמר רואין כאילו הוא מים ולא מבטל דם אחר מ''מ מים גמורין לא הוי ולא בטל ממנו שם חולין ואפי' למ''ד (נזיר דף כט.) חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא היינו שחיטתן אבל להעלותן לגבי המזבח נראה דאסור וי''ל כיון דדם כשר מעורב בו ואין עיקר זריקתן לשם הפסול אלא לשם הכשר שרי אע''ג דבאיברים לא אמר רואין לשם עצים ומיהו בלאו הכי אתי שפיר דבנזיר פ' ואני (שם) משמע דלמ''ד לאו דאורייתא אפי' העלאה נמי שרי גבי מדיר בנו בנזיר למ''ד לחנכו במצות דמביא חטאת העוף דקא סבר חולין בעזרה לאו דאורייתא ושמא סבר לה כר''א דשרי לשם עצים ולשם מים ואפשר דאפי' רבנן מודו דלא אסרי לשם עצים ולשם מים אלא במידי דהקרבה כגון איברי חטאת ואיברי עולה וכן ניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה ומתן אחת במתן ארבע אבל חולין גמורין שרו לכ''ע לשם עצים ולשם מים וכן נתערב בדם פסול ובדם התמצית וכן מוכיח לקמן (זבחים דף עט:) מדדחיק עלה בגמ' במאי פליגי בגוזרין גזירה במקדש ולא קאמר דפליגי ברואה אני כדפליגי בסיפא ולקמן מפרש (ד''ה במאי):
רואין אותו כאילו הוא מים. הקשה ה''ר שמואל מוורדום הא דאמרי' בהקומץ רבה (מנחות דף כב.) ולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר סברי רבנן מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה היכי דריש ליה מיניה הא דלא בטיל היינו משום דאפי' הוי מים היה בו מראית דם וי''ל דפעמים שהוא כל כך רבה דאי הוי דם הפר מים משתנה מראית דם השעיר עד שנעשה דיהה ופסול דאם יש בו מראית דם דקתני היינו מראית דם גמור ולא חזותא בעלמא ועוד י''ל אי לאו משום דאין עולין (אין) מבטלין זה את זה לרבנן או מין במינו לר' יהודה כשמערה טיפה ראשונה הוי ליה בטל ונדתו ומיהו קשה דאיפכא ה''ל למידק דהא אמרי' ביומא (דף נג:) שעירה דם הפר בדם השעיר ובדם שנתערב במים אמר בגמ' לא שנו אלא שנפל מים לתוך דם אבל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל הלכך האי דם פר היה לו להתבטל ראשון ראשון בדם השעיר ואפי' מאן דלית ליה ראשון ראשון בטל בפ' בתרא דע''ז (דף עג.) הכא מודה משום דה''ל נראה ונדחה וי''ל דלא אמר ראשון ראשון בטל כשמערה בשפע הרבה יחד כמו שמחלק בע''ז (גז''ש) בין חבית דנפיש עמודיה לצרצור קטן דלא נפיש עמודיה אפי' למאן דאית ליה ראשון ראשון בטל בחבית ביותר מפי חבית היה מודה דלא בטיל ועוד מי לא עסקינן שמערה דם הפר שבכלי זה ודם השעיר שבכלי זה משניהם יחד תוך כלי שלישי:
— Said R. Huna: It refers to cataracts in the eye, and is in accordance with R. Akiba who maintained that if they ascended [the altar], they do not descend. (1) Granted that R. Akiba ruled thus if it was done; did he rule thus at the very outset? (2) — Said R. Papa: The circumstances here are, e.g., that they went up the ascent. If so, even when they are by themselves [they must be offered]? (3) — Rather, [this is] R. Eliezer's reason: The Divine Law expressed a limitation in, ‘There is a blemish in them; [they shall not be accepted:]’ (4) only when there is a blemish in them shall they not be accepted, but when they are mixed up they are accepted. And the Rabbis? (5) — Only when the blemish is in them shall they not be accepted, but if their blemish has gone they are accepted. And R. Eliezer? (6) — [He derives it] from bam, bahem. (7) And the Rabbis? — They attribute no significance to (8) bam, bahem. If so, [how can R. Eliezer say,] ‘I regard’. Surely the Divine Law declared it fit? (9) — He says this to them on their ruling: In my opinion, the Divine Law declared it fit; but [even] on your view, you should at least admit that the flesh of a blemished animal is like wood, by analogy with the flesh of a sin-offering. And the Rabbis? — Here10 it is repulsive;11 there (12) it is not repulsive. MISHNAH. [IF THE] LIMBS OF BURNTOFFERINGS [WERE MIXED UP] WITH THE LIMBS OF A BLEMISHED [BURNTOFFERING], R. ELIEZER SAID: IF [THE PRIEST] OFFERED THE HEAD OF ONE OF THEM, ALL THE HEADS ARE TO BE OFFERED; THE LEGS OF ONE OF THEM, ALL THE LEGS ARE TO BE OFFERED. (13) BUT THE SAGES MAINTAIN: EVEN IF THEY HAD OFFERED ALL EXCEPT ONE OF THEM, IT GOES FORTH TO THE PLACE OF BURNING. GEMARA. R. Eleazar said: R. Eliezer declared them fit only in twos, but not singly. (14) R. Jacob raised an objection to R. Jeremiah: (15) BUT THE SAGES MAINTAIN: EVEN IF THEY HAD OFFERED ALL EXCEPT ONE OF THEM, IT GOES FORTH TO THE PLACE OF BURNING? (16) — Said R. Jeremiah b. Tahlifa, I will explain it for you: What does ONE mean? One pair. MISHNAH. IF THE BLOOD WAS MIXED WITH WATER, IF IT RETAINS THE APPEARANCE OF BLOOD, IT IS FIT, (17) IF IT WAS MIXED WITH WINE, WE REGARD IT AS THOUGH IT WERE WATER. (18) IF IT WAS MIXED WITH THE BLOOD OF A DOMESTIC ANIMAL OR BEAST OF CHASE, WE REGARD IT AS THOUGH IT WERE WATER;

(1). V. Bekh. 16a.
(2). That they may be taken up-surely not!
(3). According to R. Akiba, not only when they are mixed up with unblemished animals.
(4). Lev. XXII, 25. ‘Shall not be accepted’ intimates that they must not he presented on the altar.
(5). How do they interpret this?
(6). How does he know this?
(7). Scripture writes bam (in them) instead of bahem, as it does in the preceding phrase: ‘because their corruption is bahem (in them)’. The change in word suggests a double limitation, and so both are learnt from it. Var. lec.: Scripture writes bam, bahem, i.e., two limiting words.
(8). Lit., ‘they do not interpret’.
(9). If the text teaches that the limbs are fit to be burnt on the altar, how can you regard them as mere wood?
(10). In the case of a blemished animal.
(11). To burn it on the altar.
(12). The flesh of a sin-offering.
(13). Burnt on the altar. For I assume that the head or the legs already offered belonged to the blemished animal, and so all the rest are of the unblemished ones; v. supra 74a.
(14). V. supra 74a.
(15). Emended text (Sh. M.).
(16). Hence R. Eliezer must hold that this last one would be offered, which shows that they can be offered singly.
(17). For sprinkling.
(18). And if the blood would lose its appearance in that quantity of water, it is unfit. Similarly the following clauses.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source