Daf 31b
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן אִי דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל קָא מַשְׁמַע לַן מֵרֵישָׁא שְׁמַע מִינַּהּ כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר פָּסוּל הָא כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר פִּיגּוּל
Rachi (non traduit)
ומאי קמ''ל. הך סיפא אי לאו למידק מיניה הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול דומיא דלהקטיר מאי קמשמע לן למה לי למתני אי לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול קא משמע לן כדקאמרת דמחשבת חצאין מצטרפת מרישא שמעת מינה:
Tossefoth (non traduit)
ומאי קמ''ל אי לאכול ולאכול שדרכן לאכול כו'. תימה טובא קמ''ל כדדייק אביי גופיה לעיל לאכול ולאכול בשני בני אדם וביתר מכדי אכילת פרס:
אֶלָּא אִי לֶאֱכוֹל וּלְהַקְטִיר מִדּוּקְיָא דְּרֵישָׁא שְׁמַע מִינַּהּ לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל אִין שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל לֹא
Rachi (non traduit)
ואי לאכול ולהקטיר. כלומר ואי היא גופה קא אתא לאשמועינן דאין אכילה והקטרה מצטרפת ולאו לדיוקא דילה אתאי:
מדיוקא דרישא שמע מינה. דקתני לאכול דבר שדרכו לאכול הויא מחשבה אבל לאכול דבר שאין דרכו לאכול לא הוי מחשבה ש''מ דאם חישב לאכול חצי זית בשר וחצי זית אימורים לא מצטרפי וכל שכן לאכול חצי זית בשר ולהקטיר חצי זית אימורין דלא מצטרפי:
הַשְׁתָּא וּמָה לֶאֱכוֹל וְלֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל לָא מִצְטָרֵף לֶאֱכוֹל וּלְהַקְטִיר מִיבְּעֵי
Rachi (non traduit)
השתא ומה לאכול ולאכול לא מצטרפי. בשר ואימורים לאכול ולהקטיר מיבעיא:
לֶאֱכוֹל וּלְהַקְטִיר אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָתָם הוּא דְּלָאו כִּי אוֹרְחֵיהּ קָא מְחַשֵּׁב אֲבָל הָכָא דִּבְהַאי כִּי אוֹרְחֵיהּ וּבְהַאי כִּי אוֹרְחֵיהּ אֵימָא לִיצְטָרֵף קָא מַשְׁמַע לַן
Rachi (non traduit)
התם. כי חישב לאכול אימורים הוא דלא מצטרף בהדי אכילת בשר משום דלאו כי אורחיה קמחשב אבל לאכול בשר ולהקטיר אימורין דבהאי כי אורחיה קמחשב כו' קמ''ל:
הֲדַרַן עֲלָךְ כָּל הַזְּבָחִים שֶׁקִּבְּלוּ דָּמָן
מַתְנִי' כָּל הַפְּסוּלִין שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה שֶׁהַשְּׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בְּזָרִים וּבְנָשִׁים וּבַעֲבָדִים וּבִטְמֵאִים וַאֲפִילּוּ בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ טְמֵאִים נוֹגְעִין בַּבָּשָׂר לְפִיכָךְ הֵן פּוֹסְלִין בְּמַחְשָׁבָה
Rachi (non traduit)
מתני' כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה. כדיליף בגמ':
ובטמאים. בטמא שרץ קאמר שאינו מטמא כלי דלאו אב הטומאה הוא או בטמא מת וכגון שבדק קרומית של קנה ושחט בה אבל בסכין לא שהוא מטמא את הסכין והסכין מטמא את הבשר וכגון דעביד סכין אריכא ושחיט:
לפיכך הן פוסלין. את הקרבן במחשבה אם שחטוהו במחשבה הואיל וראוין לעבודה זו מחשבתן מחשבה:
Tossefoth (non traduit)
שהשחיטה כשרה בנשים. בגמרא מוכח דנשים שוחטות אפי' לכתחילה הא דתנן ששחטו דיעבד משום דבעי למיתני טמאים דלכתחילה לא ולא קאמר משום דבעי למיתני נשים דקתני ברישא מיכן תשובה למה שכתבו בהלכות א''י דנשים לא ישחטו מפני שדעתן קלה ועוד כתוב בהן שחט ולא בירך וערום ששחט שחיטה פסולה ונראה שהם חומרות בעלמא שהיה אומר אותו החכם שכתב הלכות ארץ ישראל:
ובטמאים. מפרש בגמרא דלכתחילה אין שוחטין שמא יגעו בבשר ואע''ג דדם קדשים אינו מכשיר חיבת הקודש מכשרת או כשהעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עליה כדאמר בפ''ק דפסחים (דף כ.) וא''ת תיפוק ליה דלמא אתיא לאימשוכי בפנים ואפי' טהור גמור לבן זומא דאמר (יומא ל.) הנכנס למקדש טעון טבילה אין יכול לשחוט בסכין ארוכה דלמא אתי לאמשוכי כדאמר בפ' אמר להם הממונה (יומא דף לא.) ו דבטהור שייך למיגזר טפי דלמא אתי לאימשוכי אבל טמא מיזהר זהיר ומידכר ומשום הכי לא נקט נמי שמא יכניס ידו לפנים אע''ג דאיכא איסורא למאן דאמר (לקמן זבחים לב:) ביאה במקצת שמה ביאה ומיהו איכא למימר דנקט טעמא דהוי לכולי עלמא והקשה ה''ר אפרים והיאך במוקדשין שוחט דאע''ג דמוקי לה בגמ' בסכין ארוכה איך יתכן שיהא כל כך ארוכה מהר הבית עד עזרת ישראל כדתנן במסכת כלים (פ''א מ''ח) החיל מקודש מהר הבית שאין עובדי כוכבים וטמאי מתים נכנסין לשם עזרת נשים מקודשת הימנה שאין טבול יום נכנס לשם ואפי' אי האי סוגיא בטמא שרץ ומותר ליכנס בחיל מ''מ עזרת נשים ארוכה קל''ה אמה והיאך יתכן שתהא סכין ארוכה כל כך וי''ל דהיכא דנטמא בעזרת נשים לא החמירו עליו לצאת כמו שמפרש רבינו תם משום דקשיא ליה דהתם אסר ליה לטבול יום ליכנס בעזרת נשים משום דסמוך למחנה [שכינה] ואמרינן נמי בגמ' שחידשו דברים ואמרו טבול יום אל יכנס למחנה לויה פירוש לא בכל מחנה לויה דמפתח הר הבית עד שער ניקנור מחנה לויה כדתנא בתוספתא ובסיפרי ובפרק בתרא דמכילתין (דף קטז:) ובכלים (פ''א מ''ח) משמע דשרי בכולהו חוץ מעזרת נשים ואפי' טבול יום דזבין וזבות אלא במחנה לויה כגון עזרת נשים דסמוך למחנה שכינה קאמר ובמסכת תמיד משמע דשרי בכל מחנה לויה גבי בית המוקד שזקני בית אב ישנים שם וקתני כשאירע קרי לאחד מהן הולך וטובל וחוזר לאחיו הכהנים עד שהשערים נפתחין והולך לו ואין לך סמוך למחנה שכינה יותר מבית המוקד שחציה בקודש וחציה בחול ובסוטה פרק היה נוטל (סוטה דף כ:) (הא) דקתני והם אומרים הוציאוה שלא תטמא העזרה ופריך עלה מהא דדרשינן דטמא מת מותר ליכנס במחנה לויה ואפי' מת עצמו כדכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו ואי דרבנן אסור מאי קושיא ומתוך כך מחלק רבינו תם דלא גזור היכא דנטמא בעזרה ומורי מתרץ דבעזרת נשים החמירו יותר משאר מקומות אע''פ שסמוכים ממש למחנה לויה לפי שהוא מקום כניסה ויציאה לכל אדם יותר שדרך שם נכנסין לעזרת ישראל דרך שער נקנור שהוא שער האיתון המשמש הכניסה והיציאה והא דפריך בסוטה על מה שאמר הוציאוה משום דקתני הוציאוה תרי זימני דמשמע שהיו נבהלים להוציאה וממהרין מאד ואי לאו דאיכא איסורא דאורייתא לא היו דוחקין כל כך למהר והא דאמר בפרק אלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פא:) כהן המשמש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לב''ד אלא מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפצעין את מוחו בגיזרין לאו דווקא חוץ לעזרת ישראל אלא אף חוץ לעזרת נשים וחוץ לחיל וכי ה''ג נמי הוי ההיא דסוטה דקתני שלא תטמא העזרה והיו זקוקין להוציאה אף חוץ לחיל להר הבית דהא מפרש טעמא התם שמא תפרוס נדה וא''ת וכיון דטבול יום מותר בשאר העזרה כדפרישית אמאי איצטריך לו למצורע בערב הפסח לדחות עשה ילך בשאר הלשכות ויכניס שם ידיו לבהונות וי''ל דלא אפשר משום דכתיב פתח אהל מועד והיינו בשער נקנור שהוא מכוון כנגדו ומיהו בקדשי קדשים לא אפשר ליה לטמא לשחוט בצידי העזרה [דשחיטתן] בצפון ולא משכחת פתח מכוון לצד הצפון כדמוכח בגמ' למ''ד מרחק צפון דפריך וליעבד פשפש ומשני הכל בכתב ולפירוש רבינו תם נמי דמפרש דנטמא בעזרת נשים לא גזור מ''מ למ''ד מרחק צפון ושחיט בסכין ארוכה עשרים ושתים אמה ואין לחוש בכך [הא דקאמר] דשחיטה כשירה בדיעבד ושמא יגעו בבשר נקט משום קדשים קלים וה''ר אפרים היה מפרש דמשכחת לה דשחיט טמא דרך גגין ועליות דלא נתקדשו ובסכין ארוכה למ''ד ביאה במקצת שמה ביאה שאין יכול להכניס שם ידו ומיהו התינח בקדשים קלים שיכול לתלות הבהמה ולשחטה אבל בקדשי קדשים לא אפשר דבעינן שחיטה על ירך כדאמר לעיל בפרק שני (זבחים דף כו.) אם לא נאמר דעביד בסכין ארוכה מן העליה והגג עד הרצפה ולהאי פירושא לא תקשי לו מיניה ממצורע שיכניס ידיו לבהונות דרך גגין ועליות ולא איצטריך לדחות עשה דהיאך יעלה לגגין דרך הר הבית והחיל:
אַבָּיֵי אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן וְלָא תֵּימָא הָא לֶאֱכוֹל וְלֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל אֶלָּא אֵימָא הָא לֶאֱכוֹל וְלֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל
Rachi (non traduit)
אלא אימא הא לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול. הכי דוק מיניה אכילה והקטרה אין מצטרפין לפגל הא לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול מצטרף ואע''ג דחשיב לחצאין:
הָא לֶאֱכוֹל וְלֶאֱכוֹל דּוּמְיָא דְּלֶאֱכוֹל וּלְהַקְטִיר וְהֵיכִי דָּמֵי בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם מִצְטָרֵף שְׁמַע מִינַּהּ
Rachi (non traduit)
הא לאכול ולאכול. לשנים דומיא דלאכול ולהקטיר שאין זית שלם לאוכל אחד מצטרף:
Tossefoth (non traduit)
הא לאכול ולאכול דומיא דלאכול ולהקטיר מצטרף. וא''ת דלמא לעולם לא יצטרף ואתא למידק דלאכול ולאכול בחד גברא מצטרף ואפי' ביתר מכדי אכילת פרס וכן בתר הכי דדייק אביי דלאכול ולאכול ביתר מכדי אכילת פרס מצטרף מדקתני לאכול ולהקטיר דלמא אתא למידק דלאכול ולאכול בשני בנ''א מצטרף ויש לומר דדייק מדתלי טעמא שאין הקטרה ואכילה מצטרפין משום דהאי אכילה והאי הקטרה הא אי חשיבא הקטרה כאכילה הוה מצטרף (אי חשיבא הקטרה) אע''ג דהוי כעין שני בני אדם וביתר מכדי אכילת פרס:
בָּעֵי רָבָא חִישֵּׁב לֶאֱכוֹל כְּזַיִת בְּיָתֵר מִכְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס מַהוּ לַאֲכִילַת גָּבוֹהַּ מְדַמֵּינַן לֵיהּ אוֹ לַאֲכִילַת הֶדְיוֹט מְדַמֵּינַן לֵיהּ
Rachi (non traduit)
ביתר מכדי אכילת פרס. לשהות בין תחילת אכילתו לסופה יותר מכדי אכילת פרס דאילו גבי כל איסורים שבתורה קיימא לן דלא הויא אכילה הכא מאי:
לאכילת גבוה מדמינן לה. דהא איתקוש לענין מחשבה אכילת גבוה ואכילת אדם בהדי הדדי ואכילת גבוה אף ביותר מכדי אכילת פרס היא פעמים שאינו ממהר לשרוף:
Tossefoth (non traduit)
ביתר מכדי אכילת פרס מהו. וא''ת לוכח מדתנן חצי זית בחוץ חצי זית למחר פסול וי''ל דדלמא בלהקטיר אע''ג דרישא קתני לאכול כזית בחוץ כזית למחר שמא בבא דחצי זית מיירי בלהקטיר דווקא:
אָמַר אַבָּיֵי תָּא שְׁמַע לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת כָּשֵׁר שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין טַעְמָא דְּלֶאֱכוֹל וּלְהַקְטִיר הָא לֶאֱכוֹל וְלֶאֱכוֹל מִצְטָרֵף וְהָא הַקְטָרָה בְּיוֹתֵר מִכְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס הוּא
Rachi (non traduit)
ה''ג לאכול ולאכול דומיא דלהקטיר מצטרף. והיכי דמי יותר מכדי אכילת פרס לאכול חצי זית ולחזור ולאכול חצי זית ובין זה לזה יותר מכדי אכילת פרס דומיא דהקטרה מצטרף:
דִּלְמָא בְּהֶיסֵּק גָּדוֹל
Rachi (non traduit)
דלמא. האי להקטיר דקתני בהיסק גדול קאמר ודכוותה דוקא לאכול ולאכול דמצטרף:
לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת כָּשֵׁר טַעְמָא דְּלֶאֱכוֹל וּלְהַקְטִיר הָא לֶאֱכוֹל וְלֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל מִצְטָרֵף
Rachi (non traduit)
ה''ג מתני' לאכול כחצי זית כו' טעמא דלאכול ולהקטיר כו' דבר שאין דרכו לאכול. כי האי להקטיר דמתני' דקמיירי (הא) באימורים:
הָא קָתָנֵי רֵישָׁא לֶאֱכוֹל אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל (מִצְטָרֵף) אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל אִין שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לָא
Rachi (non traduit)
הא קתני רישא זה הכלל כל השוחט והמקבל לאכול דבר שדרכו לאכול כו'. אלמא מאכילת מזבח לאדם לאו מחשבה היא:
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה הָא מַנִּי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא דְּאָמַר מְחַשְּׁבִין מֵאֲכִילַת אָדָם לַאֲכִילַת מִזְבֵּחַ וּמֵאֲכִילַת מִזְבֵּחַ לַאֲכִילַת אָדָם דִּתְנַן הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר כָּשֵׁר וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל
Rachi (non traduit)
הא מני הך סיפא. דאיצטריך למיתני אין אכילה והקטרה מצטרפין רבי אליעזר היא:
לאכול דבר שאין דרכו לאכול. [דהיינו] אימורין וחישב עליו חוץ למקומו או חוץ לזמנו:
Hence if he intended to eat [half as much as an olive] and to eat [half as much as an olive] in a way similar to [the intention of] eating and burning, — and how is that possible? [that the two half olives] should be eaten by two men, — they would combine. This proves it. Raba asked: What if he intended to eat as much as an olive within more than the time required for eating half [a loaf]? (1) Do we compare this to the eating of the All-High, (2) or do we liken it to human eating? — Said Abaye, Come and hear: [IF HE INTENDED] EATING HALF AS MUCH AS AN OLIVE AND BURNING HALF AS MUCH AS AN OLIVE, IT IS FIT, BECAUSE EATING AND BURNING DO NOT COMBINE. Thus only eating and burning; but eating and eating in a way similar to eating and burning combine, though burning requires more than the time for eating half [a loaf]! (3) — [No:] perhaps it means in a big fire. (4) [IF HE INTENDED] TO EAT HALF AS MUCH AS AN OLIVE AND TO BURN HALF AS MUCH AS AN OLIVE IT IS FIT. Thus only to eat and to burn; but [if he intended] to eat [what is fit for eating] and to eat what is not fit for eating (5) they combine. Yet surely the first clause teaches: [IF HE INTENDS] TO EAT WHAT IS NORMALLY EATEN [IT IS UNFIT]. Hence, only what is normally eaten, but not what is not normally eaten? — Said R. Jeremiah. This (6) is in accordance with R. Eliezer, who maintained [that] you can intend [with effect] for the altar's consumption what is meant for human consumption and for human consumption what is meant for the altar's consumption. For we learnt: If one slaughters the sacrifice [intending] to eat what is not normally eaten or to burn [on the altar] what is not normally burnt, it is fit; but R. Eliezer invalidates [it]. (7) Abaye said: You may even say that it is according to the Rabbis; but do not deduce: But [if he intends] to eat [what is fit for eating] and to eat what is not normally eaten [it is fit]; deduce rather: But [if he intends] to eat [what is normally eaten] and to eat what is normally eaten (8) [it is invalid]. [Then] what does [the Tanna] inform us? if he informs us [the law concerning] what is normally eaten, (9) you can infer this from the first clause: [IF HE INTENDS TO EAT] HALF AS MUCH AS AN OLIVE WITHOUT, HALF AS MUCH AS AN OLIVE ON THE MORROW, [HIS INTENTIONS] COMBINE. If [he informs us about intending] to eat and to burn, (10) you can infer this by deduction from the first clause, [viz.,] only [if he intends] to eat what is normally eaten, but not [if he intends to eat] what is not normally eaten. Then seeing that [intentions] to eat [what is normally eaten] and to eat what is not normally eaten do not combine, is it necessary [to teach about intentions] to eat and to burn [that they do not combine]? (11) — He needs [to teach about intending] to eat and to burn. For you might argue, Only there (12) [do they not combine], because his intention is not normal; but here, where [his intentions in respect of] each are normal, (13) I would say that they combine. Hence he informs us [otherwise]. MISHNAH. ALL UNFIT PERSONS (14) WHO SLAUGHTERED, THEIR SLAUGHTERING IS VALID, FOR SLAUGHTERING IS VALID [EVEN WHEN PERFORMED] BY LAYISRAELITES [ZARIM], AND BY WOMEN, AND BY SLAVES, AND BY UNCLEAN, EVEN IN THE CASE OF SACRIFICES OF HIGHER SANCTITY, PROVIDED THAT UNCLEAN [PERSONS] DO NOT TOUCH THE FLESH; THEREFORE THEY (15) INVALIDATE [THE SACRIFICE] BY AN [ILLEGITIMATE] INTENTION.

(1). A loaf is the size of eight (according to Maim. six) eggs, and half a loaf constitutes the average meal. The eating of forbidden food in general is punishable only if as much as an olive thereof, which is the standard for punishment, is eaten in the time of an average meal.
(2). Sc. the consumption of the emurim on the altar. Naturally, this sometimes requires more time than the human standard, and therefore if this comparison is made his intention counts.
(3). Emended text (Rashi). ‘Eating and eating’ means an intention to eat half as much as an olive and another intention to eat half as much as an olive.
(4). Where it will be quickly consumed.
(5). For what he would burn (the emurim) is not fit for eating.
(6). The final clause.
(7). V. supra 28a for notes. In view of R. Eliezer's opinion it is necessary to state here that intentions in respect of eating and burning (human consumption and the altar's consumption) do not combine.
(8). I.e., two intentions in respect of two half standards.
(9). Viz., that they combine.
(10). That they do not combine. I.e., if the law is taught for its own sake, and not for the sake of a deduction.
(11). Surely not.
(12). When he intends to eat what is normally eaten and to eat what is not normally eaten.
(13). He intends to eat what is eaten, and to burn what is burnt, though not in the right time or place.
(14). As enumerated in the Mishnah supra 15b.
(15). These unfit persons.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source