Vayedaber

Simple Havroutah

Zva'him

Daf 29a

לֹא יְעָרֵב בּוֹ מַחְשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת

Traduction

indicates that to render an offering piggul, the priest does not mix other improper intentions [maḥashavot] with intent of piggul. If he has more than one type of improper intent, the offering is disqualified, but it is not rendered piggul.

Rachi non traduit

לא יערב בו מחשבות אחרות. מכאן למחשבות שמוציאות זו מזו שמחשבת פסול מוציאה מידי פיגול כדתנא מתני' כיצד לא קרב המתיר כמצותו כו':

פִּגּוּל זֶה חוּץ לִמְקוֹמוֹ

Traduction

When the verse states: ''Piggul,'' this is referring to an offering that one had intent to consume outside its designated area.

יִהְיֶה מְלַמֵּד שֶׁמִּצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה

Traduction

And since the verse states: ''It shall be,'' and not: They shall be, this teaches that intent to consume half an olive-bulk beyond its designated time and intent to consume half an olive-bulk outside its designated area join together with one another to constitute the minimum measure required to disqualify the offering.

Rachi non traduit

יהיה. עשאן הכתוב לחוץ למקומו ולחוץ לזמנו הויה אחת מלמד שמצטרפין חצאי שיעוריהן לפסול את הקרבן כדתנן במתני' לאכול כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר פסול:

וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ אֶחָד וְלֹא שְׁנַיִם וְאֵיזֶה זֶה חוּץ לִזְמַנּוֹ דְּגָמַר עָוֹן עָוֹן מִנּוֹתָר דְּדָמֵי לֵיהּ בְּזָב

Traduction

Finally, when the verse states: ''And the soul that eats of it shall bear his iniquity,'' the term ''of it'' indicates that only one of the above disqualifications carries the penalty of karet, but not two of them. And which is this? It is intent to consume the offering beyond its designated time, as one derives by way of verbal analogy between ''iniquity'' and ''iniquity'' from notar (Leviticus 19:8), that ''bear his iniquity'' means that one is liable to receive karet. The comparison is apt since notar is similar to intent to consume the offering beyond its designated time in that both prohibitions share the features mentioned above that form the acronym: Zayin, beit.

Rachi non traduit

דדמי ליה בז''ב. ולא שבקיה חוץ לזמנו דדמי לנותר דאתיא ג''ש מיניה ונגמר חוץ למקומו דלא דמי לנותר במידי והא דלא שנייה רבה בריש שמעתא הכי כי פרכינן אדרבה חוץ למקומו עדיף דסמיך ליה משום דאכתי לא קמה ליה ג''ש דתני לוי בר זבדי דכרת בנותר כתיב דנימא דנשיאות עון דגבי מחשבה בדדמי לנותר משתעי הואיל ומינה גמר:

אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא לְדִידָךְ שְׁלִישִׁי דְּפָרָשַׁת קְדֹשִׁים תִּהְיוּ מַאי דָּרְשַׁתְּ בֵּיהּ הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמָקוֹם שֶׁיְּהֵא מְשׁוּלָּשׁ בְּדָם בְּבָשָׂר וּבְאֵימוּרִין

Traduction

Rav Pappa said to Rava: According to your opinion, in what way do you interpret the reference to the third day (Leviticus 19:7) in the Torah portion that begins: ''You shall be holy''? Rava responded: That verse is necessary to teach that a given location is considered to be outside the offering’s designated area only if it is so in three ways, i.e., outside the permitted limits of the blood, of the meat, and of the sacrificial portions.

Rachi non traduit

שיהא משולש כו'. ולימד על מחשבת חוץ למקומו שאינה מועלת אלא או בקדשי קדשים שחישב עליהם לאוכלם חוץ לעזרה או בקדשים קלים לאוכלם חוץ לעיר פרט למחשב לאכול בהיכל דלא פסיל דבעינן שחישב על מקום המשולש:

בדם בבשר ואימורין. היינו חוץ לעזרה בשעת היתר הבמות לאפוקי היכל שאין בו הקטרת אימורין ולא אכילת בשר:

Tossefoth non traduit

למקום שיהא משולש בדם ובבשר ואימורים. פירש בקונטרס פרט למחשב לאכול בהיכל דלא פסול דבעינן שחישב על מקום המשולש בדם ובשר ואימורים דהיינו חוץ לעזרה בשעת היתר הבמות לאפוקי היכל שאין בו הקטרת אימורים ולא אכילת בשר ובזה לא דק בקונטרס דאכילת בשר מצי משכחת בהיכל כדאמר לקמן (זבחים דף סג.) שאם הקיפו עובדי כוכבים את כל העזרה שכהנים נכנסים בהיכל ואוכלין שם ק''ק. ועוד קשה לפירוש הקונטרס מאי קפריך תיפוק לי מקרא קמא מדאפקיה רחמנא בלשון שלישי הא האי שלישי לאו בחוץ למקומו כתיב אלא בחוץ לזמנו ומקום משולש לא שייך בחוץ לזמנו אלא בחוץ למקומו. ועוד דקמשני הוה אמינא שלישי פרט הא האי שלישי בחוץ לזמנו [כתיב ופיגול] במקום משולש כתיב ויש מפרשים דמקום משולש היינו דלא פסלה מחשבה אלא במזבח החיצון ששלשתן כשירין בו לאפוקי מזבח הפנימי שאין נותנין בו רק דם. וזה אי אפשר דמתנות הפנימיות פלוגתא דר' שמעון ורבנן דרבנן מחייבין בפיגולן כרת וכן ר''מ ורבנן סברי בפ' בית שמאי לקמן (זבחים דף מב:) גבי ארבעים ושלש של יום הכיפורים ולעיל בפ''ק (זבחים דף יג:) גבי טבילת אצבע בחטאות הפנימיות דאמרינן דפסול מק''ו ואמר נמי בגיטין (דף נד:) כהן גדול ביום הכפורי' יוכיח דכי אומר פגול מהימן ובמקום שאינו משולש אפילו פסול ליכא כדמוכח לקמן בפ' כל הפסולים (זבחים דף לו.) ויש מפרשים דמקום משולש היינו דבעינן שיעמוד המחשבה במקום משולש פרט לעומד חוץ בעזרה ושוחט בסכין ארוכה. ולפירוש זה קשה ממתנות הפנימיות דלאו מקום משולש הוא והוי פיגול ויש לומר חוץ לעזרה אין שלשתן כשרין שהרי דם ואימורין נפסלין שם אבל היכל יש דם שלא נפסל שם כגון דם פנימי ואימורין אם הכניסן שם לא נפסלו בכך. מיהו אין נראה דשילהי כל הפסולין (לקמן זבחים דף לו.) קאמר מחשב לניתנין בחוץ שנתנו בפנים דאינו פסול משום דאינו מקום משולש הג''ה ע''כ והרב ר' יום טוב מפרש דמקום משולש היינו שיחשוב לזרוק במקום שדם ובשר ואימורין פסולין כגון מחשב לזרוק קדשים קלים חוץ לירושלים אבל מחשב לזרוק בירושלים לא דאין שום פסול בבשר וקדשי קדשים אפילו בירושלים כיון דבזה המקום שלשתן פסולין שם. ולהאי פירושא ניחא הא דקשיא לן לעיל אברייתא דחישב ליתן את הניתנין למטה למעלה למעלה למטה לאלתר כשר דמשמע דאי שלא במקומו לאו כמקומו דמי ניחא ויתיישב לפי' זה משום דלאו מקום משולש הוא. ומיהו קשה אם כן למחר פסול אמאי לאו מקום משולש הוא וכי תימא מידי דהוי אמחשבת הינוח ואליבא דר' יהודה הא משמע לעיל דלא צריך להאי טעמא אלא למאי דמסקינן שלא במקומו כמקומו דמי וי''מ דשלישי בחוץ לזמנו איירי ובעינן שיחשוב לזרוק ליום ששלשתן פסולין אפילו לאכול הבשר היינו ליום שלישי דאם חישב לזרוק דם שלמים למחר לא פיגל עד שיהא משולש באכילה דהיינו לשלשה ימים והוא הדין בקדשי קדשים לזרוק דמן למחר פיגול דזמן אכילתו נמי למחר אלא דקרא בשלמים כתיב דזמנו ליום שלישי והכי קאמר ההוא מיבעי ליה למקום משולש דאם חישב לזרוק דם שלמים בחוץ ליום הג' פיגל אבל קודם השלישי לא פיגל. והא דאמר בפ' איזהו מקומן (לקמן זבחים דף נו:) דקדשים הנאכלין ליום ולילה מחשבים בדמן משתשקע החמה ההוא כמאן דלית ליה מקום משולש דפלוגתא דתנאי היא בפ' כל הפסולין (לקמן זבחים דף לו:) ופי' זה לא יתכן כלל דכולה שמעתא מיירי במקום שיהא משולש:

תִּיפּוֹק לִי מִקְרָא קַמָּא אִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִדְּאַפְּקֵיהּ רַחֲמָנָא בִּלְשׁוֹן שְׁלִישִׁי

Traduction

The Gemara asks: Why not let me derive that halakha from the first verse: ''And if any of the flesh of his peace offerings be at all eaten on the third day'' (Leviticus 7:18), since the Merciful One expresses that verse as well with the term ''third''? Since Rava derives the disqualification of intent to consume an offering outside its designated area from this verse, why not let him derive this halakha from the verse as well?

Rachi non traduit

תיפוק לי מקרא קמא. מדאפקיה רחמנא בלשון שלישי לחוץ לזמנו וכתיב בההוא קרא חוץ למקומו:

אָמַר רַב אָשֵׁי אַמְרִיתַהּ לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב מַתְנָה אָמַר לִי אִי מֵהָתָם הֲוָה אָמֵינָא שְׁלִישִׁי פְּרָט פִּגּוּל כְּלָל וְנַעֲשֶׂה כְּלָל מוּסָף עַל הַפְּרָט וְאִיתְרַבּוֹ שְׁאָר מְקוֹמוֹת קָא מַשְׁמַע לַן

Traduction

Rav Ashi said: I stated this halakha before Rav Mattana, and he said to me: If one were to derive this halakha only from there (Leviticus 7:18), I would say: The term ''third'' is a detail, and the term ''piggul'' is a generalization, and whenever a detail is followed by a generalization, the generalization becomes an addition to the detail, and consequently, all other areas are included as well. The additional verse teaches us that the halakha includes only those areas that are outside in three ways.

Rachi non traduit

פרט. מקום משולש ולא פנים:

תָּנוּ רַבָּנַן וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כּוֹף אָזְנְךָ לִשְׁמוֹעַ בִּמְחַשֵּׁב לֶאֱכוֹל מִזִּבְחוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הַכָּתוּב מְדַבֵּר אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּאוֹכֵל מִזִּבְחוֹ לְיוֹם שְׁלִישִׁי אָמַרְתָּ אַחַר שֶׁהוּא כָּשֵׁר יַחְזוֹר וְיִפָּסֵל

Traduction

§ The Sages taught with regard to the verse: ''And if any of the flesh of his peace offerings be at all eaten on the third day, it shall not be accepted'' (Leviticus 7:18): Rabbi Eliezer said: Bend your ear to hear the true meaning of the verse: The verse is speaking of one who intends to partake of his offering on the third day. Or perhaps it is referring only to one who actually partakes of his offering on the third day, per the straightforward meaning of the verse? But that cannot be; would you say that after the offering is fit for the first two days, it should then be disqualified retroactively by being eaten on the third day?

Rachi non traduit

מאחר שהוכשר. בעבודת דמו כתקונו:

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא הֵן מָצִינוּ בְּזָב וְזָבָה וְשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת טָהֳרָה וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ סָתְרוּ אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל זֶה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּכְשַׁר שֶׁיַּחְזוֹר וְיִפָּסֵל

Traduction

Rabbi Akiva said to him: Yes, it could be disqualified retroactively. After all, we find with regard to a man who experiences a gonorrhea-like discharge [zav], or a woman who experiences a discharge of uterine blood after her menstrual period [zava], or a woman who observes a clean day for a day when she experiences a discharge, that they all have the presumptive status of purity after immersing. But once they have seen another discharge the same day, they have negated this status retroactively, and everything they had touched after immersing becomes impure. Therefore, you as well should not be surprised about this offering consumed beyond its designated time, that even though it was rendered fit, it may then be disqualified retroactively.

Rachi non traduit

בזב וזבה. שפסקו והתחילו למנות ימי סיפורן ומנו ד' או ה' ימים ואם ראו סתרו כל מניינם כדאמרינן במס' נדה (דף סז:) ואחר תטהר אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת בהן:

ושומרת יום כנגד יום. הרואה תוך אחד עשר יום שבין נדה לנדה וטבלה למחר שחרית הרי היא טהורה דמקצת היום ככולו וטבילתה ביום ואם תראה היום סתרה טהרתה ואדם וכלים שנגעו בהן היום טמאין למפרע כדתנן בפ''ב דנדה (דף עב.) ושוין ברואה תוך אחד עשר יום כו' וטבלה ביום של אחריו ושמשה הרי זו תרבות רעה ומגעה ובעילתה תלויין וזו היא תלייתן אם תראה היום יהיו טמאין למפרע וחייבין בקרבן:

Tossefoth non traduit

וכיון שראו סתרו. פי' הקונטרס דזב וזבה שפסקו והתחילו למנות ימי ספורן ומנו ארבעה או חמשה ימים וקשה דאין זה קרוי חזקת טהרה אלא נראה דמיירי בשביעי שלהן לאחר שטבלו דזב וזבה טבילתן ביום ואם טבלו בשביעי ואחר כך נגעו בטהרות או שמשו וראו לאח''כ (או) קודם הערב שמש טמאים למפרע ואם המתינה לשמש עד הלילה ואח''כ ראתה אינה טמאה אלא מכאן ולהבא (הג''ה ע''כ) ומיהו רבי יוסי דאמר פ' כיצד צולין (פסחים דף פא.) דלא מטמא למפרע לא יתכן:

אֲמַר לֵיהּ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר הַמַּקְרִיב בִּשְׁעַת הַקְרָבָה הוּא נִפְסָל וְאֵינוֹ נִפְסָל בַּשְּׁלִישִׁי אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר הַמַּקְרִיב אֶלָּא זֶה כֹּהֵן הַמַּקְרִיב כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אֹתוֹ בַּזֶּבַח הוּא מְדַבֵּר וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בַּכֹּהֵן

Traduction

Rabbi Eliezer said to him: But the same verse says: ''He who offers it,'' indicating that the offering is disqualified at the time of its offering, and it is not disqualified on the third day. Or perhaps when the verse says: ''He who offers it,'' this is referring only to the priest who sacrifices the offering, indicating that he is disqualified. But if so, it would have been enough for the verse to state: He who offers shall not be credited. Therefore, when it states instead: ''Neither shall it be credited to he who offers it,'' this indicates that the verse is speaking of the offering, and it is not speaking of the priest.

Rachi non traduit

הרי הוא אומר המקריב. בהקרבה נפסל והכי מידרש לא ירצה המקריב אין הקרבתו מרצה:

אלא זה כהן המקריב. ואמר לך הכתוב שלא יהא כשר לכהונה ושמע מינה תרתי שעת הקרבה ופסול כהן:

אותו. דא''כ ליכתוב המקריב לא יחשב השתא דכתיב אותו הזבח בלא יחשב ואין המקריב בלא יחשב:

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר אֹתוֹ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ יָכוֹל אַף מְאַחֵר נִדְרוֹ בְּלֹא יֵרָצֶה תַּלְמוּד לוֹמַר אֹתוֹ אוֹתוֹ בְּלֹא יֵרָצֶה וְאֵין הַמְאַחֵר נִדְרוֹ בְּלֹא יֵרָצֶה

Traduction

Ben Azzai says: Why must the verse state: ''It''? It is necessary because elsewhere it is stated: ''When you shall vow a vow to the Lord your God, you shall not delay paying it; for the Lord your God will require it from you, and it will be sin in you'' (Deuteronomy 23:22). One might have thought that even one who is late in fulfilling his vow is included in: ''It shall not be accepted'' (Leviticus 7:18). Therefore, the verse states: ''It,'' to indicate that it, an offering rendered piggul, is included in the halakha of: ''It shall not be accepted,'' but the animal of one who is late in fulfilling his vow is not included in the halakha of: ''It shall not be accepted.''

Tossefoth non traduit

ואין מאחר נדרו בלא ירצה. יש תימה דלמה לן קרא דמהיכא תיתי לן דהוי בלא ירצה דאיצטריך קרא דלא ירצה למעוטיה:

אֲחֵרִים אוֹמְרִים לֹא יֵחָשֵׁב בְּמַחְשָׁבָה הוּא נִפְסָל וְאֵינוֹ נִפְסָל בַּשְּׁלִישִׁי

Traduction

Aḥerim say: One can conclude that the verse (Leviticus 7:18) is referring to improper intention rather than improper consumption from the phrase ''neither shall it be credited [yeḥashev],'' which indicates that the offering is disqualified by improper intention [maḥashava], and it is not disqualified by consumption on the third day.

Rachi non traduit

במחשבה הוא נפסל. זה מפורש מן הראשון דהמקריב לא משמע להו שעת הקרבה עד דגמר קרא למילתיה ואמר המקריב אותו לא יחשב במחשבה זאת דהאי לא יחשב לדרשא הוא דהא כתיב לא ירצה:

וּבֶן עַזַּאי דִּבְזֶבַח הַכָּתוּב מְדַבֵּר וְאֵינוֹ בְּכֹהֵן מְנָא לֵיהּ אִי בָּעֵית אֵימָא נָפְקָא לֵיהּ מִדַּאֲחֵרִים וְאִיבָּעֵית אֵימָא מִדִּכְתִיב לֹא יֵרָצוּ וְלֹא יֵרָצֶה זִיבְחָא הוּא

Traduction

The Gemara asks: And ben Azzai, who interprets the term ''it'' as excluding vows that were fulfilled late, from where does he derive that the verse is speaking of the offering and not of the priest? The Gemara responds: If you wish, say that he derives it from the statement of Aḥerim that the verse rules out disqualification on the third day itself. This would be necessary only if the verse is referring to the offering and not the priest. Or, if you wish, say instead: From the fact that it is written: ''They shall not be accepted'' (Leviticus 22:25), and: ''It shall not be accepted'' (Leviticus 7:18), it is evident that the verse is referring to an offering, which may be accepted or may not be accepted.

Rachi non traduit

נפקא ליה מדאחרים. מדאיצטריך קרא למימר ואינו נפסל בשלישי שמע מינה בזבח הכתוב מדבר דאי בזובח למה יפסל בשלישי הלא הוא לא חטא כי אם האוכל:

מדכתיב לישנא דלא ירצה ולא ירצה זיבחא הוא. דאין לשון לא ירצה נופל בפסול כהן:

Tossefoth non traduit

נפקא לן מדאחרים. תימה הא רבי אליעזר נמי דריש שאינו נפסל בשלישי ואפילו הכי צריך פסוק שאין כהן נפסל וי''ל דרבי אליעזר כיון דלא דריש לא יחשב לומר במחשבה הוא נפסל איכא למימר שהוא לשון חשיבות ואתא למימר שאף הכהן נפסל אי לאו דמעטיה קרא בהדיא אבל בן עזאי דדריש לא יחשב לשון מחשבה ממילא שמעינן דלאו בכהן מיירי:

וּבֶן עַזַּאי אוֹתוֹ בְּלֹא יֵרָצֶה וְאֵין מְאַחֵר נִדְרוֹ בְּלֹא יֵרָצֶה מֵהָכָא נָפְקָא מִדַּאֲחֵרִים נָפְקָא דְּתַנְיָא אֲחֵרִים אוֹמְרִים יָכוֹל יְהֵא בְּכוֹר שֶׁעִיבְּרָה שְׁנָתוֹ

Traduction

The Gemara asks: And with regard to the statement of ben Azzai that one derives from the word ''it'' that it, i.e., piggul, is included in the halakha of: ''It shall not be accepted,'' but the animal of one who is late in fulfilling his vow is not included in the halakha of: ''It shall not be accepted,'' is this halakha derived from here? It is derived from the statement of Aḥerim, as it is taught in a baraita: Aḥerim say: One might have thought that a firstborn animal whose first year passed, during which time it ought to have been sacrificed, should be

Rachi non traduit

שעיברה שנתו. וזהו איחור דכתיב לפני ה' תאכלנו שנה בשנה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source