Vayedaber

Simple Havroutah

Me'ilah

Daf 9a

וְהָתַנְיָא: ''מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ'' – פְּרָט שֶׁחָסְרָה סָלְתָּהּ וְחָסְרָה שַׁמְנָהּ וְחָסְרָה לְבוֹנָתָהּ!

Traduction

but isn’t it taught in a baraita: The verse states: ''And he shall bring it to Aaron’s sons the priests; and he shall remove his handful of its fine flour, and of its oil, together with all its frankincense; and the priest shall make its memorial part smoke upon the altar, an offering made by fire, of a pleasing aroma to the Lord'' (Leviticus 2:2)? This verse excludes those situations where some of its flour was missing, or some of its oil was missing, or some of its frankincense was missing, in which case the priest may not place the meal offering on the fire. This indicates that one must ensure that some of the flour, oil, and frankincense remain.

Tossefoth non traduit

והא תניא מסלתה כו'. וא''ת מ''מ לישני דשאני הכא דגלי קרא מסלתה ומשמנה וי''ל דאית לן לאחשובי קרא דחטאת היא כמו מסלתה ומשמנה ועוד נראה למורי רבי כיון דחזינן דוהנותרת משמע דצריך שיהא ניתותר כמו כן אית לן למימר דוהנשאר רוצה לומר שצריך שיהא נשאר דאין לחלק ביניהן כי הלשון שוה וא''ת מאי האי דמייתי האי קרא דמסלתה ומשמנה איבעי ליה לאיתויי קרא דמן המנחה דדרשינן פרט למנחה שחסרה ובפ''ק דמנחות (דף ט:) מצריך לתרוייהו חד למנחה שחסרה קודם קמיצה וחד לשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה ומשמע התם דממן המנחה נפקא לן שיריים שחסרו וא''כ איבעי ליה לאיתויי מן המנחה דהא הכא מיירי בכי האי גוונא וי''ל דלא דק הש''ס כולי האי לאיתויי מן המנחה וחדא מתרי נקט וכמו ועוד הוא ועוד נראה למורי שיחיה דאי לא האי קרא מסלתה ומשמנה דנפקא לן מיניה מנחה שחסרה קודם קמיצה לא הוה דרשינן ממן המנחה לשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה אלא בתר דכתיב מסלתה דמשמע דבעינן בשעת קמיצה שתהא המנחה שלימה אז דרשינן מן המנחה לשיריים דמשמע מן המנחה שהיתה כבר כלומר שהיתה שלימה בשעת קמיצה ולכך מייתי קרא דמסלתה אף לשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה ומשני התם כתיב והנותר קרא יתירא הוא דהא ודאי דאיכא שיריים שהרי כתיב וקמץ מלא קומצו והקטיר (אינה כל המנחה קיימא) רק הקומץ שהוא מקטיר וא''כ דקרא יתירא הוא לית לן למימר שאם ניתותר הכא כתיב והנשאר ולא מייתר דצריך לומר שיש שיריים בדם ולא היזה מכולו ולא אתא לומר דהזיית חטאת תלוי במיצוי כלומר שיהא מיצוי מעכב:

אָמְרִי: הָתָם כְּתִיב ''וְהַנּוֹתֶרֶת'', קְרָא יַתִּירָא כְּתִיב.

Traduction

The Sages said in response to the difficulty of Rav Aḥa, son of Rava: In general, the terms ''remainder'' or ''leftover'' refer to a situation where there happened to be some of the item remaining. Yet, the case of the meal offering is unique, as there it is written: ''But that which is left of the meal offering shall be Aaron’s and his sons’; it is a thing most holy of the offerings of the Lord made by fire'' (Leviticus 2:3). This part of the verse is superfluous, as it appears in Leviticus 2:10 as well. It is therefore derived from the repetition of this phrase that in the specific case of a meal offering one must ensure that some of the items remain. This requirement does not apply to a bird sin offering.

Rachi non traduit

אמרי התם כתיב והנותרת קרא יתירא. דכתיב ביה והנותרת תרי זימני והנותרת ממנה והנותרת מן המנחה דשנה עליו הכתוב לעכב פרט לשחסרה דמשמע והנותרת ולא הנותרת מן הנותרת דהשיריים הן מותר הקומץ ולא שחסרו השיריים דהוו שירי שיריים אבל הכא לא כתיב אלא והנשאר לחוד דמשמע שאם נשאר מן הדם ימצה ואם לא נשאר אינו מעכב והא דכתיבי תרי מיעוטי במנחה והנותרת ומסלתה חד למצוה וחד לעכב:

מֵתִיב אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל לְרַב הוּנָא: אֶחָד חַטַּאת הָעוֹף וְאֶחָד עוֹלַת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָן וּמִיצָּה דָּמָן חוּץ לִמְקוֹמָן – פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. חוּץ לִזְמַנָּן – פִּיגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת. קָתָנֵי מִיהַת מִיצָּה דָּמָן!

Traduction

Shmuel’s father raises an objection to Rav Huna from a mishna (Zevaḥim 64b): With regard to both a bird sin offering and a bird burnt offering, where the priest pinched their nape or squeezed out their blood with the intent to partake of an item whose typical manner is to partake of it, or to burn an item whose typical manner is to burn it on the altar, outside its designated area, the offering is not valid, but there is no liability for karet for one who partakes of the offering. If his intent was to eat it or burn it beyond its designated time, the offering is piggul and one is liable to receive karet for partaking of the offering, provided that the permitting factor, the blood, was sacrificed in accordance with its mitzva. In any event, this mishna teaches: Squeezed out their blood, indicating that failure to squeeze out the blood disqualifies the offering.

Rachi non traduit

קתני מיהת ומיצה דמה. אלמא דמיצוי נמי מעכב בחטאת העוף הואיל ומצי מפגל בו כמו בהזאה:

הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ: לִצְדָדִין קָתָנֵי.

Traduction

Shmuel’s father raises the objection and he resolves it himself. The tanna of that mishna teaches it disjunctively. In other words, the two clauses of the mishna are referring to two different cases. The halakha of pinching the nape of the neck applies to both the bird sin offering and the bird burnt offering. By contrast, the squeezing out of the blood applies only to a bird burnt offering, whose blood is not sprinkled on the altar. For this reason, the priest’s intent at the time of squeezing out the blood is significant. In the case of a bird sin offering, it is only an intent at the time of sprinkling that invalidates the offering.

Rachi non traduit

לצדדין קתני. דשמלקן משמע אתרוייהו אחטאת העוף ואעולת העוף ומיצה דמה לא קאי אלא אעולת העוף דלית ביה הזאה אלא מיצוי אבל חטאת העוף דאיכא הזאה מאחר שלא פיגל בהזאה לא מצי מפגל במיצוי דמיצוי אינו מעכב:

Tossefoth non traduit

לצדדין קתני. פירוש מלק קאי אתרוייהו אבל מיצה לא קאי אלא אעולת העוף ואם תאמר אמאי לא מייתי מרישא דהך דתנן התם בפרק חטאת העוף (זבחים דף סד:) קדשי קדשים שמלק ושמיצה דמה לשמה ושלא לשמה פסול י''ל דמההיא לא הויא קשיא כלל דאטו מי אלימא ממתני' דקתני מיצה ורב תני הוזה כמו כן נמי נימא התם דמאי מיצה הוזה אבל בהך דמייתי הכא לא מצי למימר הכי דהא קתני ואחד עולת העוף דלא שייכא בה הזאה ועל כרחך מיצה דוקא:

גּוּפָא, תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: שֶׁאִם נִשְׁאַר בַּדָּם.

Traduction

The Gemara returns to the matter itself, i.e., the baraita cited above: The tanna of the school of Rabbi Yishmael taught that if any of the blood remains inside the bird it must be squeezed out, but there is no requirement to ensure that blood remains for this purpose. Consequently, even if one does not squeeze out the blood on the side of the altar, the offering is valid.

Rachi non traduit

שאם נשאר בדם. דמשמע דשיריים לא מעכבין:

וְהָא תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָתָם: שִׁירַיִים מְעַכְּבִין, וְאָמַר רַב פָּפָּא: מִיצּוּי חַטַּאת הָעוֹף אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ! תְּרֵי תַנָּאֵי, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

Traduction

The Gemara asks: But the school of Rabbi Yishmael taught there, on Zevaḥim 52a, that failure with regard to the remainder of the blood invalidates the offering, and Rav Pappa said: Both Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva agree that failure to pour the remainder of the blood on the base does not invalidate the offering. The practical difference between them is whether or not failure to squeeze out the blood from a bird sin offering after sprinkling the blood invalidates the offering. The school of Rabbi Yishmael rules that it does invalidate the offering, and Rabbi Akiva maintains that it does not invalidate the offering. The Gemara answers: There are two tanna’im and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Yishmael.

Rachi non traduit

והא תנא דבי ר' ישמעאל התם. בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נב.):

שיריים מעכבין. דפלוגתא דר' ישמעאל ורבי עקיבא היא דרבי ישמעאל אמר מעכבין ורבי עקיבא אמר אין מעכבין ואמר רב פפא התם דכולי עלמא שיריים דעלמא לא מעכבין והכא בשירי חטאת העוף דהיינו מיצוי איכא בינייהו רבי ישמעאל סבר מעכב ר''ע סבר אינו מעכב וקשיא דרבי ישמעאל אדר''י:

תרי תנאי אליבא דר' ישמעאל. והאי תנא דהכא דתני שאם נשאר סבר אליבא דר' ישמעאל דמיצוי אינו מעכב:

Tossefoth non traduit

ואמר רב פפא מיצוי חטאת העוף. בפ' איזהו מקומן (זבחים דף נב.) גבי פלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא וקאמר דשיריים מעכבין דאחטאת העוף קאי:

מַתְנִי' עוֹלַת הָעוֹף – מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהוּקְדְּשָׁה. נִמְלְקָה – הוּכְשְׁרָה לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים, וּבְלִינָה. מִיצָה דָּמָהּ – חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא. וּמוֹעֲלִין בָּהּ עַד שֶׁתֵּצֵא לְבֵית הַדֶּשֶׁן.

Traduction

MISHNA: One is liable for misusing a bird burnt offering from the moment that it was consecrated. When the nape of its neck was pinched, it was rendered susceptible to disqualification for sacrifice through contact with one who immersed in a ritual bath that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and through its blood being left overnight. Once its blood was squeezed out, one is liable to receive karet for eating it, due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of sacrificial meat while ritually impure. And as it may not be eaten, one is liable for its misuse until it leaves to the place of the ashes, where it is burned.

Rachi non traduit

מתני' מיצה דמה חייבין עליה משום פיגול. דמיצוי עולת העוף במקום זריקה דבהמה והזאה דחטאת העוף דלא כתיב אלא ונמצה דמו (ויקרא א':ט''ו) וההוא מיצוי קבע לה בפיגול אם חישב עליו במליקה להקטירה חוץ לזמנה דכי מיצה דמה קרבו מתיריו בפיגול וחייבין עליה כרת וה''ה דבתר מיצוי יש בו נותר וטמא:

ומועלין בה עד שתצא לבית הדשן. דכיון דכולה כליל ואין בה היתר לכהנים לעולם מועלין בה עד שתישרף כולה ותנטל מאפרה תרומת הדשן דכתיב והרים את הדשן וגו' ושוב כיון שנעשית מצותו אין מועלין בו:

פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים, וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים – מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהוּקְדְּשׁוּ. נִשְׁחֲטוּ – הוּכְשְׁרוּ לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים, וּבְלִינָה. הוּזָּה דָּמָן – חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן בְּבֵית הַדֶּשֶׁן עַד שֶׁיַּתִּיךְ הַבָּשָׂר.

Traduction

One is liable for misuse of bulls that are burned and goats that are burned from the moment that they were consecrated. Once they were slaughtered, they were rendered susceptible to disqualification for sacrifice through contact with one who immersed that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and through its blood being left overnight. Once its blood was sprinkled, one is liable to receive karet for eating it, due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of sacrificial meat while ritually impure. And one is liable for its misuse even when it is in the place of the ashes, until the flesh has been completely scorched.

Rachi non traduit

פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין. הן קדשי קדשים ואין בהן היתר לכהנים והזאת (זריקת) דמן קובען לפיגול אם חישב עליהן בשעת שחיטה וכיון דלית בהו היתר לכהנים מועלין בהן בבית הדשן במקום שריפתן:

עד שיותך הבשר. עד שיתעכל הבשר שנעשה אפר דהיינו מצותן:

הָעוֹלָה – מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהוּקְדְּשָׁה. נִשְׁחֲטָה – הוּכְשְׁרָה לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים, וּבְלִינָה. מִשֶּׁנִּזְרַק דָּמָהּ – חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא. וְאֵין מוֹעֲלִין בָּעוֹרוֹת, אֲבָל מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר עַד שֶׁתֵּצֵא לְבֵית הַדֶּשֶׁן.

Traduction

One is liable for misuse of the burnt offering from the moment that it was consecrated. Once it was slaughtered it was rendered susceptible to disqualification for sacrifice through contact with one who immersed that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and through its blood being left overnight. Once its blood was sprinkled, one is liable to receive karet for eating it, due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of sacrificial meat while ritually impure. And one is not liable for misuse of the hides, but one is liable for misuse of the flesh until it leaves to the place of the ashes.

Rachi non traduit

העולה. וכל הני דמתני' בקדשי קדשים מיירי:

ואין מועלין בעורה. דשל כהנים הוא דכתיב עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה (ויקרא ז':ח'):

ומועלין בבשר עד שתצא לבית הדשן. דכליל הוא:

חַטָּאת, וְאָשָׁם, וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִיבּוּר – מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהוּקְדְּשׁוּ. נִשְׁחֲטוּ – הוּכְשְׁרוּ לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים, וּבְלִינָה. נִזְרַק דָּמָן – חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא. אֵין מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר, אֲבָל מוֹעֲלִין בְּאֵימוּרֵיהֶן עַד שֶׁיֵּצְאוּ לְבֵית הַדֶּשֶׁן.

Traduction

One is liable for misuse of a sin offering, and a guilt offering, and communal peace offerings from the moment that they were consecrated. Once they were slaughtered they were rendered susceptible to disqualification for sacrifice through contact with one who immersed that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and through its blood being left overnight. Once their blood was sprinkled, one is liable to receive karet for eating them, due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of sacrificial meat while ritually impure. One is not liable for misuse of the flesh, but one is liable for misuse of their sacrificial portions, i.e., the portions that are to be consumed on the altar, until they leave to the place of the ashes.

Rachi non traduit

חטאת ואשם וכו' ואין מועלין בבשר. דכיון דנזרק הדם הותר הבשר לכהנים דקדשי קדשים נינהו:

אבל מועלין באימורין. עד שיתעכלו במזבח ויצא האפר לבית הדשן דנעשית מצותו:

שְׁתֵּי הַלֶּחֶם – מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהוּקְדְּשׁוּ. קָרְמוּ בַּתַּנּוּר – הוּכְשְׁרוּ לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים, וּבְלִינָה, וְלִישְׁחוֹט עֲלֵיהֶן אֶת הַזֶּבַח. נִזְרַק דָּמָן שֶׁל כְּבָשִׂים – חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא, וְאֵין בָּהֶן מְעִילָה.

Traduction

One is liable for misuse of the two loaves brought on the festival of Shavuot from the moment that they were consecrated. Once they formed a crust, they were rendered susceptible to disqualification for sacrifice through contact with one who immersed that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and through it being left overnight, and they are rendered eligible to slaughter with them the accompanying offering of the two lambs. Once the blood of the lambs is sprinkled, one is liable to receive karet for eating the loaves, due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of consecrated food while ritually impure. And they are not subject to the halakhot of misuse, as at that point their consumption is permitted.

Rachi non traduit

שתי הלחם מועלין בהן משהוקדשו. בפה:

קרמו בתנור. דהיינו תחילת עשייתן וההוא קרומא חשיב להכשיר ונפסל בטבול יום וכו' כמו שחיטה דקדשי קדשים והכא ליכא בלינה משום דשתי הלחם אין נאכלין לא פחות משנים ולא יותר על שלשה:

ולשחוט עליהן הזבח. דכתיב (ויקרא כ''ג:י''ח) והקרבתם על הלחם ואמרינן (מנחות דף סב.) על בסמוך וכיון דקרמו מיקרי לחם:

נזרק הדם. של כבשים:

חייבין עליהן. על שתי הלחם משום פגול אם חישב בשעת שחיטה לאכול הלחם חוץ לזמנו משום דכבשים מפגלין את הלחם:

ואין בהן מעילה. דיש בהן שעת היתר לכהנים וכבר נעשית מצותן:

לֶחֶם הַפָּנִים – מוֹעֲלִין בּוֹ מִשֶּׁהוּקְדְּשָׁה. קָרַם בַּתַּנּוּר – הוּכְשַׁר לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים, וּלְהִסָּדֵר עַל גַּבֵּי הַשּׁוּלְחָן.

Traduction

One is liable for misuse of the shewbread, which is arranged on the Golden Table in the Sanctuary each Shabbat, from the moment that it was consecrated. Once it formed a crust in the oven it assumes the status of bread and its halakhic status is like that of offerings of the most sacred order after the animal was slaughtered, in that it was rendered susceptible to disqualification through contact with one who immersed that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and it is rendered eligible for arrangement upon the Table in the Sanctuary.

Rachi non traduit

לחם הפנים מועלין בהן משהוקדשו. בפה:

קרמו בתנור וכו'. כדאמרינן בשתי הלחם והכא נמי ליכא בלינה דהכי קיימא לן (מנחות דף ק:) לחם הפנים נאכל לשמונה לתשעה לעשרה:

ולסדר סידרו על גבי השלחן. וכל זמן שלא קרם אינו קרוי לחם:

קָרְבוּ הַבָּזִיכִּין – חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא, וְאֵין בּוֹ מְעִילָה.

Traduction

Once the bowls of frankincense brought with the shewbread of the previous week were sacrificed, one is liable to receive karet for eating the loaves due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of consecrated food while ritually impure. But it is not subject to the halakhot of misuse, as at that point its consumption is permitted.

Rachi non traduit

קרבו הבזיכין. דהיינו המתירין חייבין עליו משום פגול שאם חישב עליו בשעת הקטרת הבזיכין הריני מקטיר על מנת לאכול הלחם חוץ לזמנו הוקבע הלחם בפגול דכי היכי דזריקת דם דבהמה דהיינו מתיריה קובעת בפגול ובנותר ובטמא ה''נ קבעה הקטרת הבזיכין ללחם הפנים בכל הני:

ואין בו מעילה. שהרי יש בו שעת היתר לכהנים:

הַמְּנָחוֹת – מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהוּקְדְּשׁוּ. קָדְשׁוּ בִּכְלִי – הוּכְשְׁרוּ לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים, וּבְלִינָה.

Traduction

One is liable for misuse of the meal offerings from the moment that they were consecrated. Once they were consecrated through placement of the flour in a service vessel, they were rendered susceptible to disqualification for sacrifice through contact with one who immersed that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and through its blood being left overnight.

Rachi non traduit

המנחות מועלין בהן משהוקדשו. בפה:

קָרַב הַקּוֹמֶץ – חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא. וְאֵין מוֹעֲלִין בַּשִּׁירַיִם, אֲבָל מוֹעֲלִין בַּקּוֹמֶץ עַד שֶׁיֵּצֵא לְבֵית הַדֶּשֶׁן.

Traduction

Once the handful taken from the meal offering was sacrificed, one is liable to receive karet for eating the meal offering due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of consecrated food while ritually impure. And one is not liable for misuse of the remainder of the meal offering, which is eaten by the priests, but one is liable for misuse of the handful that is sacrificed, until it leaves to the place of the ashes.

Rachi non traduit

אבל מועלין בקומץ. עד שישרף כולו ויצא לבית הדשן כדין אימורי קדשים לפי שהקומץ כליל הוא:

גְּמָ' אִיתְּמַר, הַנֶּהֱנֶה מֵאֵפֶר תַּפּוּחַ שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, רַב אָמַר: אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מוֹעֲלִין בּוֹ.

Traduction

GEMARA: It was stated that there is a dispute between amora’im with regard to one who derives benefit from the ash of the round heap that is on top of the altar. Rav says: One who derives benefit from it is not liable for misuse of consecrated property, and Rabbi Yoḥanan says: One who derives benefit from it is liable for misuse of consecrated property.

Rachi non traduit

גמ' הנהנה מאפר תפוח. היינו לאחר שהרים תרומת הדשן דהכי תנינן במסכת תמיד (דף כח:) שבתחלה כשהוא רוצה לתרום תרומת הדשן היה עולה לראש המזבח ופינה את הגחלים אילך ואילך וחתה את המאוכלות הפנימיות וירד והיינו תרומת הדשן הגיע לרצפה צבר את הגחלים על גבי רצפה רחוק מן הכבש ג' טפחים היינו מקום שנותנין שם תרומת הדשן והנשאר על גבי המזבח היה צובר את האפר לצד אחד של מזבח ביחד ועושהו עגול כמין תפוח וגבוה כמין כובע ואמרינן התם פעמים שיש עליו שלש מאות כור ואחר כך היה פושט את בגדיו ולובש בגדים הפחותין מהן כדתנא דבי רבי ישמעאל (יומא דף כג:) בגדים שבישל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו והיה מוציא מחוץ למחנה לבית הדשן ואההוא קאמר הנהנה מאפר תפוח:

לִפְנֵי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּמוֹעֲלִין בּוֹ. כִּי פְּלִיגִי – לְאַחַר תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן.

Traduction

The Gemara clarifies this dispute: Before the removal of the ashes, everyone agrees that one who derives benefit from it is liable for misuse of consecrated property. The reason is that the mitzva of the removal of the ashes has not yet been completed. When they disagree it is with regard to the halakha after the removal of the ashes, at which point the mitzva has been completed.

Rachi non traduit

כולי עלמא לא פליגי דמועלין בהן. שהרי עדיין לא נעשית מצותו:

רַב אָמַר: אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ – הֲרֵי נַעֲשָׂה מִצְוָתוֹ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כֵּיוָן דִּכְתִיב: ''וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וְגוֹ''' – כֵּיוָן דִּצְרִיךְ לְבִגְדֵי כְהוּנָּה, בִּקְדוּשְּׁתֵיהּ קָאֵי.

Traduction

Rav says that one who derives benefit from it is not liable for misuse of consecrated property, as its mitzva has been performed and completed. And Rabbi Yoḥanan says that one is liable for misuse, since it is written: ''And the priest shall put on his linen garment, and his linen breeches shall he put upon his flesh; and he shall take up the ashes to where the fire has consumed the burnt offering on the altar, and he shall put them beside the altar. And he shall remove his garments, and don other garments, and carry forth the ashes outside the camp'' (Leviticus 6:3–4). Rabbi Yoḥanan explains: Since taking the ashes outside the Temple also requires the priestly vestments, albeit garments of lesser quality than those used to remove the ashes from the altar, evidently the ash remains in its consecrated state.

Rachi non traduit

רבי יוחנן סבר. כיון דהאי הוצאת אפר התפוח צריך בגדי כהונה דההוא ולבש בגדים אחרים היינו בגדי כהונה אלא שפחותין מן הראשונים בקדושתיה קאי ומועלין בו:

תְּנַן: מוֹעֲלִין בָּהֶן עַד שֶׁתֵּצֵא לְבֵית הַדֶּשֶׁן, קַשְׁיָא לְרַב! אָמַר לְךָ רַב: עַד שֶׁתֵּרָאֶה לְבֵית הַדֶּשֶׁן.

Traduction

The Gemara raises a difficulty against the opinion of Rav. We learned in the mishna, with regard to the bird burnt offering: One is liable for its misuse until it leaves to the place of the ashes, where it is burned. This indicates that the halakhot of misuse apply while the ashes remain on the altar, even after the removal of ashes, which is difficult for the opinion of Rav. The Gemara answers that Rav could have said to you: The mishna means that one is liable until the ash is fit to be taken out to the place of ashes, i.e., once it is burned on the altar and has had a shovel of ashes removed from it.

Rachi non traduit

תנן מועלין בהן עד שתצא לבית הדשן. משמע שאף על פי שנתרמה תרומת הדשן מועלין בה:

עד שתראה. היינו עד הרמת תרומת הדשן אבל אחר שתרם תרומת הדשן אותו הנשאר הוא ראוי ועומד להוצאת הדשן ושוב אין בו מעילה והיינו כרב:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source