Daf 44b
אָמַר רַב חִסְדָּא אֵיזֶהוּ תַּלְמִיד חָכָם זֶה הָרוֹאֶה טְרֵפָה לְעַצְמוֹ וְאָמַר רַב חִסְדָּא אֵיזֶהוּ שׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה זֶה הָרוֹאֶה טְרֵפָה לְעַצְמוֹ
Rachi (non traduit)
הרואה טרפה לעצמו. ודאי שונא מתנות אחרים הוא שאף על שלו אינו חומד להכריע להיתר:
זה הרואה טרפה לעצמו. כשנולד ספק טרפות בבהמתו ונראה בו טעם לאיסור וטעם להיתר ואינו חס עליה ואוסרה:
Tossefoth (non traduit)
איזהו תלמיד חכם. דמהדרי ליה אבידתו בטביעת עין זה הרואה טרפה לעצמו:
רַבִּי אֶלְעָזָר כִּי הֲווֹ מְשַׁדְּרִי לֵיהּ מִבֵּי נְשִׂיאָה מִידֵּי לָא שָׁקֵיל וְכִי הֲווֹ מְזַמְּנִי לֵיהּ לָא אָזֵיל אָמַר לָא קָא בָּעֵי מָר דְּאֵיחֵי דִּכְתִיב וְשׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה רַבִּי זֵירָא כִּי מְשַׁדְּרִי לֵיהּ לָא שָׁקֵיל כִּי הֲווֹ מַזְמְנִין לֵיהּ אָזֵיל אֲמַר
Rachi (non traduit)
מזמני ליה. לאכול אצלם:
דָּרֵשׁ מָר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא כָּל מִי שֶׁקּוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וְרוֹאֶה טְרֵפָה לְעַצְמוֹ וְשִׁימֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ רַב זְבִיד אָמַר זוֹכֶה וְנוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא אַשְׁרֶיךָ בְּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא
Rachi (non traduit)
יגיע כפיך כי תאכל. דכיון דעל שלו אינו חומד כל שכן שאינו חומד בשל אחרים לגנוב ולגזול:
ושמש תלמידי חכמים. גמר לתרץ טעמי המשנה ומשניות הסותרות זו את זו והיינו גמרא:
אֲמַר לַהּ הָנֵי מִילֵּי בּוּכְרָא דְּאַשּׁוּמָא מִזְדְּבַן הָכָא מַתְקְלָא מוֹכַח מַאי אִיכָּא מִשּׁוּם אוּמְצָא מְעַלַּיְיתָא כֹּל יוֹמָא אוּמְצָא מְעַלַּיְיתָא זַבִּנוּ לִי
Rachi (non traduit)
כל יומא נמי. חולקין לי כבוד ומוכרין לי מן המיטב:
משום אומצא מעלייתא. ששוקלין לי הליטרא ממיטב הבשר:
מאי איכא. במה יכולין לחשדני:
מתקלא מוכח. שהכל רואין שהוא שוקל ליטרא בדינר כמותו לאחרים ונותן המעות מיד:
הָנֵי מִילֵּי מִידֵּי דִּמְזַבֵּין מִשּׁוּמָא הָכָא מַתְקְלָא מוֹכַח כִּי הָא דְּרַבָּה שְׁרָא טְרֵפְתָּא וּזְבַן מִינַּהּ בִּישְׂרָא אֲמַרָה לֵיהּ בַּת רַב חִסְדָּא אַבָּא שָׁרֵי בּוּכְרָא וְלָא זָבֵן מִינֵּיהּ בִּישְׂרָא
Rachi (non traduit)
בכור נמכר באומד ולא במשקל כדאמרינן בבכורות (דף לא.) כל פסולי המוקדשין נשחטין ונמכרין באיטליז ונמכרין בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר:
רב חסדא כהן הוה כדאמרינן בגיטין בהניזקין (גיטין דף נז) שמונים זוגים אחים כהנים נשואין שמונים זוגות אחיות כהנות:
שרי בוכרא. כשהיה כהן מביא לפניו בכור לראות מומו והיה מתירו לא היה לוקח ממנו מבשר אותו בכור. בכור נוהג בזמן הזה וכשהוא תם אינו ראוי לכלום דשוחט קדשים בחוץ:
וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם חֲשָׁדָא דְּתַנְיָא דָּן אֶת הַדִּין זִיכָּה וְחַיָּיב טִימֵּא וְטִיהֵר אָסַר וְהִתִּיר וְכֵן הָעֵדִים שֶׁהֵעִידוּ כּוּלָּן רַשָּׁאִין לִיקַּח אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים הַרְחֵק מִן הַכִּיעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לוֹ
Rachi (non traduit)
הרחק מן הכיעור. שלא יאמרו בשביל כך זיכהו לזה שיתננה לו בזול:
כולן רשאים ליקח. אותו חפץ:
וכן עדים שהעידו. על שדה או על טלית שהן של פלוני:
דן את הדין. על שדה או על טלית בין זה לזה:
משום חשדא. דלא לימרו משום דשריא ניהליה מוזיל גביה ונראה כנוטל שכר על הוראתו:
Tossefoth (non traduit)
וכן העדים שהעידו כולם רשאין ליקח כו'. דשנים אינם חשודים כדאמרינן בפ''ב דיבמות (דף כה:) ומ''מ לבעל נפש טוב להרחיק ואם תאמר ועדים היאך רשאין ליקח כו' בשלמא חתומים על גט אשה או על שטר מקח לא חשו חכמים למעשה דמעשה לא עבדי אבל דבורא אמרי כדאמרינן בפרק התקבל (גיטין דף סז.) אמר לעדים אמרו לסופר לכתוב ולעדים ויחתמו לא תעשה בישראל כזאת דחיישינן שמא תשכיר עדים וכן מיאנה או שחלצה בפניו היאך ישאנה הא לא עבדי התם מעשה ויש לומר דכל דבר שנגמר על פיהם חשיב מעשה אבל התם שאינו אלא דבור בעלמא שאומר מן הבעל אל הסופר לכתוב ולעדים לחתום ואפשר שהם לא יעשו ולא תתגרש וגם אם אין גומרין הדבר אינם חוששין ואם תאמר דן את הדין דהכא היאך רשאי ליקח והלא יחיד הוה מדקתני דן דמכח מתני' דבכורות (דף כח:) דתנן דן את הדין מייתי בפ''ק דסנהדרין (דף ו.) דשנים שדנו דיניהם דין ולאו דוקא ב' אלא ה''ה אחד ואין לומר דדיין לא חשיד דהא אמרינן בפ''ב דיבמות (דף כה:) החכם שאסר את האשה בנדר דלא ישאנה ושמא חיישינן התם טפי שמא עיניו נתן בה ועוד יש לומר דההיא דבכורות מוכחא טפי דביחיד איירי דקתני רישא מי שאינו מומחה וראה את הבכור כו' בפרק עד כמה (בכורות דף כח:) ולהכי דייק מינה בסנהדרין:
הָנֵי מִילֵּי מִילְּתָא דְתַלְיָא בִּסְבָרָא רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אַגְּמָרֵיהּ סְמַךְ
Rachi (non traduit)
דתליא בסברא. דהתם איכא לספוקי דלמא לא הוי סברא מעליא והכא רבה אגמריה סמוך דהכי גמיר מרביה דפסוקת הגרגרת ברוב חללה. מלתא דתליא בסברא כגון מקיפין בריאה דאיכא למימר דלמא לא מידמו חזותא שפיר וכגון דמיא לבשרא ודמיא לכבדא ודמיא לביעתא ודמיא למוריקא דאיכא מינייהו כשרות ואיכא מינייהו טרפות ופעמים שאדם טועה במראותיהן:
הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה שֶׁלֹּא הִרְהַרְתִּי בַּיּוֹם לָבֹא לִידֵי טוּמְאָה בַּלַּיְלָה וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי בְּשַׂר כּוֹס כּוֹס מֵעוֹלָם וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁהוֹרָה בָּהּ חָכָם מִשּׁוּם רַבִּי נָתָן אָמְרוּ שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ מַתְּנוֹתֶיהָ
וְכֵיוָן דְּאוֹרִי בַּהּ חָכָם הֵיכִי אֲכַל מִינַּהּ וְהָא כְּתִיב וָאֹמַר אֲהָהּ ה' אֱלֹהִים הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד עַתָּה וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל
וְהֵיכִי עָבֵיד הָכִי וְהָתַנְיָא חָכָם שֶׁטִּימֵּא אֵין חֲבֵירוֹ רַשַּׁאי לְטַהֵר אָסַר אֵין חֲבֵירוֹ רַשַּׁאי לְהַתִּיר שָׁאנֵי הָכָא דְּרַב לָא אֲסַר מֵיסָר
Rachi (non traduit)
לא מיסר אסר. דהכי הוה בעי למיבדקיה ברוב עוביה ולא שבקוה תלמידים ושדרוה לקמיה דרבה:
Tossefoth (non traduit)
היכי עביד הכי והא תניא חכם שטימא כו'. וא''ת דלקמן (חולין דף מט.) גבי ההוא מחטא דאישתכח בסמפונא דכבדא הונא מר בריה דרב אידי טריף רב אדא בר מניומי מכשיר וי''ל דהתם אגמריה סמיך כדאמרינן בסוף פ''ב דנדה (דף כ:) גבי ילתא דאייתית דמא לקמיה דרבה בר בר חנה וטמי לה ואייתית קמיה דרב יצחק בר' יהודה ודכי לה ופריך עליה מחכם שטימא כו' ומשני דמעיקרא טמי טמוי לה כיון דאמרה כל יומא הוה דכי לי רבה בב''ח כה''ג וההוא יומא חש בעיניה הוה דכי לה ובעי התם כזה התיר לי פלוני חכם מהו פירוש נאמנת או אינה נאמנת ובעי למיפשט מעובדא דילתא דנאמנת ומשני רב יצחק בר' יהודה אגמריה סמך ופירש שם בקונטר' דהדר ביה מאידך שנויא דשני מעיקרא טמויי טמי לה דכיון דאגמריה סמך רשאי להתיר מה שאסר חבירו וכי אמר דאין חבירו רשאי להתיר היינו מסברא ולפירושו בשמעתין נמי למאי דמסיק דאגמריה סמך לא צריך למאי דמשני רב לא אסר ולא מידי אלא דהאמת מתרץ ולכאורה היה נראה פשט ההלכה דנדה אגמריה סמך ולכן האמין לדבריה ולעיל צריכין לשנוייא קמא דמעיקרא טמויי טמי לה וההיא עובדא דלקמן (חולין דף מט.) דמחט שנמצאת בסמפונא דכבדא שמא היו שניהם בבית המדרש ונשאלה השאלה לפניהם לשניהם אי נמי לא ידע שאסר חבירו:
הָהִיא פְּסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב יָתֵיב וְקָא בָּדֵיק לַהּ בְּרוֹב עוֹבְיָהּ אֲמַרוּ לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב לִימַּדְתָּנוּ רַבֵּינוּ בְּרוֹב חֲלָלָהּ שַׁדְּרֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה בַּדְקַהּ בְּרוֹב חֲלָלָהּ וְאַכְשְׁרַהּ וּזְבַן מִינַּהּ בִּתְלֵיסַר אִיסְתֵּירֵי פְּשִׁיטֵי בִּישְׂרָא
Rachi (non traduit)
שדרה. רב לקמיה דרבה:
בתליסר איסתרי פשיטי. איסתרי סלעי מדינה שהם פשוטים וקלים. איסתרי סתם היינו סלעין צורי שהסלע ארבע דינרים ואיסתרי פשיטי הוא סלע מדינה שמינית שבסלע צורי דהיינו חצי דינר כדאמרינן בהחובל את חבירו (ב''ק צ:) איסתרא פלגא דזוזא וקרי ליה התם סלע מדינה:
רוֹב עוֹבְיָהּ וְאָמְרִי לַהּ רוֹב חֲלָלָה
Rachi (non traduit)
ואמרי לה ברוב חללה. אליבא דרב פליגי אמוראי:
רוב חללה. אינה טרפה עד שיפסק רוב החלל ועובי התנוך אינו משלים לרוב:
רוב עוביה. יש אומרים רוב עובי הדופן אע''פ שלא הגיע לחלל ושיבוש הוא דאם כן חמור הקנה מן הוושט דאילו וושט ניקב עור החיצון בלא עור הפנימי כשר עד שינקב לחלל. רוב עוביה כלומר כי משערינן רובה ברוב עוביה משערינן ועובי הקנה היינו מן העור ולצואר דאילו מן הראש ולחזה הוי אורך ולרוחב הצואר הוי רוחב הקנה ולעובי הצואר קרי נמי עובי הקנה בשיעור זה נמדד עובי התנוך וקודם שיגיע לחצי חלל הוי רוב עוביה עם הדפנות והחלל מפני שדופן הקנה עב מלמעלה ולצד הצואר אינו אלא קרום דק וסתמא כשנפסק הקנה מלמעלה למטה הוא נפסק ומהני עובי התנוך לאשלומי לרובא ובמיעוט התחתון הוי חצי החלל או רובו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source