Daf 15a
וְכִי תֵּימָא תַּנָּא בְּפִירְקֵיהּ תְּנָא קַמֵּיהּ אַטּוּ כּוּלֵּי עָלְמָא לְתַנָּא צָיְיתִי לְאָמוֹרָא צָיְיתִי
Rachi (non traduit)
לאמורא. שהיה עומד בפני רב ומשמיע לרבים מה שראש הדרשה לוחש לו אליו היו שומעין:
לתנא צייתי. כלומר הם מטין אוזן לשמוע מן התלמידים היושבים שם ושונין איש משנתו לעצמו:
אטו. בני הכנסת הבאים לשמוע מה שהיה רב דורש:
וכי תימא תנא בפירקיה תנא קמיה. ברבים היה שונה משנה זו ביום הדרשה וחייש רב לעמי הארץ שלא ישמעו קולו:
כִּי שָׁרֵי רַבִּי מֵאִיר
Tossefoth (non traduit)
כי שרי ר''מ כגון שהיה לו חולה מבעוד יום. וא''ת ונוקי מתניתין בשוגג ור''מ ולא היה לו חולה כלל וי''ל דדומיא דיוה''כ קתני דאסור אף על גב דהיה לו חולה וא''ת והא על כרחיך לא הוה לגמרי דומיא דיוה''כ דבשבת אם לא הבריא מותר אפי' לרבי יהודה וי''ל דבמקום ששייך חיוב קא מדמה שבת ליוה''כ כדתני אע''פ שמתחייב בנפשו:
וְהָא מַתְנִיתִין דְּשׁוֹחֵט הוּא וְאָמַר רַב הוּנָא דָּרֵשׁ חִיָּיא בַּר רַב מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה לְיוֹמָא וְנָסְבִין חַבְרַיָּא לְמֵימֵר רַבִּי יְהוּדָה הִיא הָא רַבִּי מֵאִיר שָׁרֵי
Rachi (non traduit)
הא ר''מ שרי. מדאיצטריך לאוקמה כרבי יהודה מכלל דקסבר רב דר''מ שרי:
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק תַּנָּא שׁוֹחֵט תְּנָא קַמֵּיהּ דְּרַב הַשּׁוֹחֵט בְּשַׁבָּת בְּשׁוֹגֵג יֹאכַל בְּמֵזִיד לֹא יֹאכַל אֲמַר לֵיהּ מַאי דַּעְתָּיךְ כְּרַבִּי מֵאִיר עַד כָּאן לָא קָשָׁרֵי רַבִּי מֵאִיר אֶלָּא בִּמְבַשֵּׁל דְּרָאוּי לָכוֹס אֲבָל שׁוֹחֵט דְּאֵין רָאוּי לָכוֹס לָא
Rachi (non traduit)
אבל שוחט. בשוגג נהי דאיסור שבת ליכא משום מוקצה מיהא אסורה דבין השמשות לא הויא חזיא לכוס. כל אכילה שלא כדרכה קרי כוסס כמו (ברכות דף לז.) הכוסס את החיטין הכוסס את האורז כס פילפלי ביומא דכפורי (שם דף לו:):
עד כאן לא קשרי ר''מ אלא במבשל. בשוגג דכיון דאיסור שבת ליכא דשוגג הוא איסור מוקצה נמי ליכא דמעיקרא הוי חזי לכוס חיה:
וְעוֹד מִי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה וְהָאָמַר רַב חָנָן בַּר אַמֵּי כִּי מוֹרִי לְהוּ רַב לְתַלְמִידֵיהּ מוֹרֵי לְהוּ כְּרַבִּי מֵאִיר וְכִי דָּרֵישׁ בְּפִירְקָא דָּרֵישׁ כְּרַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם עַמֵּי הָאָרֶץ
Rachi (non traduit)
כי מורי להו רב לתלמידיה. במבשל בשבת הוראה ביחיד מורי להו כרבי מאיר דמיקל:
בפירקא. ביום השבת ברבים:
Tossefoth (non traduit)
מורי להו כר''מ. משמע שכן הלכה וכן דרש רבא בפ' כירה (שבת דף לח. ע''ש) כר''מ וקשה מכאן לפי' הקונטרס דבריש אין צדין (ביצה דף כד:) גבי עובד כוכבים שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחובר אסורין ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו ופירש הקונט' דטעמא דאסורין בכדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת י''ט והרי מבשל בשבת דבשוגג יאכל אע''ג דנהנה ממלאכת שבת ומיהו י''ל דאין נהנה כ''כ כיון דבלאו בישול ראוי לכוס אבל קשה משוחט בשבת בשוגג דיאכל לר''מ היכא דהיה לו חולה מבעוד יום והבריא כדאמרינן בסמוך משום דלא הוי מוקצה ולא אסר מטעם שנהנה ממלאכת שבת וי''ל דבמילתא דלא שכיח לא גזרו:

מַאי טַעְמָא מְשַׁתֵּיק לֵיהּ אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּסְבִירָא לֵיהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה וְתַנָּא תָּנֵי כְּרַבִּי מֵאִיר מִשּׁוּם דִּסְבִירָא לֵיהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה מַאן דְּתָנֵי כְּרַבִּי מֵאִיר מְשַׁתֵּיק לֵיהּ
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב הַמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת בְּשׁוֹגֵג יֹאכַל בְּמֵזִיד לֹא יֹאכַל וּמְשַׁתֵּיק לֵיהּ רַב
וְנוֹקְמַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר דְּאָמַר לָא שְׁנָא בְּשׁוֹגֵג וְלָא שְׁנָא בְּמֵזִיד לָא אָכֵיל רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר קָמְפַלֵּיג בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת לַאֲחֵרִים וְלֹא לוֹ תַּנָּא דִּידַן שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה קָתָנֵי לָא שְׁנָא לוֹ וְלָא שְׁנָא לַאֲחֵרִים
Rachi (non traduit)
ונוקמה כר' יוחנן הסנדלר דאמר כו'. לא יאכל בו ביום לא הוא ולא אחרים. ואית דמפרשי דהאי במזיד לא יאכל דרבי מאיר ובשוגג לא יאכל דרבי יהודה לא יאכל הוא אבל לאחרים שרי והאי אסורה באכילה ליומיה דקאמר רב נמי לדידיה קאמר אבל לאחריני שרי ולאו מילתא דהא דומיא דיום הכפורים קתני דלא שנא לו ולא שנא לאחרים אסור ועוד אסורה באכילה ליומא לגמרי משמע:
וּמִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ לַהּ בְּשׁוֹגֵג וְרַבִּי יְהוּדָה וְהָא אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ קָתָנֵי הָכִי קָאָמַר אַף עַל פִּי דִּבְמֵזִיד מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ הוּא הָכָא דִּבְשׁוֹגֵג שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה
לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּקָתָנֵי דֻּומְיָא דְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מָה יוֹם הַכִּפּוּרִים לָא שְׁנָא בְּשׁוֹגֵג וְלָא שְׁנָא בְּמֵזִיד לָא אָכֵיל אַף הָכָא נָמֵי לָא שְׁנָא בְּשׁוֹגֵג וְלָא שְׁנָא בְּמֵזִיד לָא אָכֵיל
Rachi (non traduit)
מה יום הכפורים כו'. לא יאכל בו ביום דהא יום עינוי הוא:
וְנוֹקְמַהּ בְּמֵזִיד וְרַבִּי מֵאִיר
Rachi (non traduit)
ונוקמה במזיד ור''מ היא. דאמר אסורה ליומא:
רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לַאֲחֵרִים וְלֹא לוֹ בְּמֵזִיד לֹא יֵאָכֵל עוֹלָמִית לֹא לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים
Rachi (non traduit)
במזיד לא יאכל עולמית כו'. לאו משום קנסא הוא דהא אחריני לא עבוד איסורא אלא מקראי יליף לה רבי יוחנן בכתובות באלו נערות (כתובות דף לד:) ובב''ק בפרק מרובה (בבא קמא דף עא.) ושמרתם את השבת כי קדש וגו' מה קדש אסור באכילה אף מעשה שבת אסורים באכילה יכול אפילו בשוגג ת''ל מחלליה מות יומת במזיד אמרתי ולא בשוגג:
ר' יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת. בכדי שיעשו כר' יהודה דמשוי ליה עבירה אף בשוגג ועדיפא מדרבי יהודה דאילו רבי יהודה שרי ליה לאורתא אפי' לדידיה דלא קניס שוגג אטו מזיד ורבי יוחנן קניס שוגג אטו מזיד הלכך איהו דעבד איסורא קנסו רבנן אחריני דלא עבדי איסורא לא קנסו אלא בכדי שיעשו ימתינו דלא ניתהני מעבירה:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּשׁוֹגֵג יֹאכַל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּמֵזִיד לֹא יֹאכַל עוֹלָמִית
Rachi (non traduit)
רבי יהודה אומר בשוגג יאכל במוצאי שבת. ולא בשבת. וה''ה לאחריני דאע''ג דבשוגג חיוב סקילה ליכא עבירה מיהא איכא ובעינן בכדי שיעשו דלא נימטיה הנאה מעבירה ואיידי דבעי למתני סיפא לא יאכל עולמית בדידיה אבל לאחריני שרי דאיהו דעבד איסורא קנסוהו רבנן אבל אחריני לא תנא רישא נמי בדידיה ומתניתין נמי דקתני אסורה באכילה ליומיה לדידיה ולאחריני בשוגג מתוקמא ורבי יהודה היא ולקמן פריך והא מתחייב בנפשו קתני והא ליכא למימר רישא נמי דוקא איהו אבל אחריני שרו בו ביום ואיהו אסור משום דקנסו שוגג אטו מזיד ומתניתין דאסר ליה ליומיה אפילו לאחריני לאו רבי יהודה היא דא''כ דקנסא דרישא אטו מזיד הוא אמאי מישתרי הוא לאורתא הא קתני גבי מזיד לא יאכל עולמית אלא טעמא משום דלא ליתהני מעבירה הוא ולא שנא הוא ולא שנא אחריני:
אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי רַבִּי יְהוּדָה דִּמְבַשֵּׁל הִיא דִּתְנַן הַמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת בְּשׁוֹגֵג יֹאכַל בְּמֵזִיד לֹא יֹאכַל דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר
Rachi (non traduit)
יאכל. הוא עצמו ובו ביום ואין צריך להמתין עד הערב בכדי שיעשו דהא דאמרינן בעלמא לערב בכדי שיעשו לית ליה לר''מ אלא היכא דעבד ישראל איסורא ובמזיד דאיכא חיובא דלא נמטייה הנאה מאיסורא אבל בשוגג לא:
לא יאכל. בו ביום עד שתחשך ובכדי שיעשו. והוא הדין לאחרים נמי דאסור למיכליה בו ביום דטעמא משום דלא נמטייה הנאה מאיסורא הוא וכי שהי לאורתא בכדי שיעשו לא מטי לו הנאה מיניה ואיידי דתנא רישא בדידיה דאשמעינן רבותא להתירא תנא נמי סיפא בדידיה:
במזיד. דאיכא איסורא:
Tossefoth (non traduit)
המבשל בשבת בשוגג יאכל. אפילו בו ביום דר''מ לא קניס כלל שוגג אטו מזיד כדמוכח בהניזקין (גיטין נג:) ובפ' כירה (שבת דף לח.) נמי משמע דשרי בו ביום גבי הא דבעי מרבי חייא בר אבא שכח קדירה ע''ג כירה כו' במזיד לא יאכל לא הוא ולא אחרים בו ביום אבל במוצ''ש שרי אפי' לדידיה מדבעי לאוקמי מתניתין ר''מ ובמזיד ומתניתין דומיא דיוה''כ קתני דאסור בו ביום בין לו בין לאחרים ושחיטתו כשרה קתני לא שנא לו ולא שנא לאחרים כדאמרינן בסמוך ועוד אי במזיד לא יאכל עולמית לר''מ א''כ היינו מזיד דרבי יהודה כמו שאפרש וכן שוגג דרבי יהודה דהא מוקי מתניתין בשוגג ורבי יהודה ובמזיד לא יאכל עולמית הוא אבל אחרים אוכלים למוצאי שבת דאי לא יאכלו עולמית א''כ היינו מזיד דרבי יוחנן הסנדלר ועוד דבמרובה (ב''ק דף עא.) מוקי דרבנן דפטרו בטבח בשבת מתשלומי ד' וה' כרבי יוחנן הסנדלר ולא מוקי לה כר' יהודה ובעי נמי התם מאי טעמא דר' יוחנן הסנדלר ולא בעי מ''ט דר' יהודה כללא דמילתא מזיד דר''מ שוגג דר' יהודה מזיד דרבי יהודה שוגג דרבי יוחנן הסנדלר:
וְדִלְמָא שָׁאנֵי הָתָם דְּהוּא דָּחֵי לֵיהּ בְּיָדַיִם
Rachi (non traduit)
בידים. שהדליקו בו הנר אבל בהמה דממילא מידחיא אימר דהדר חזיא:
כָּל נֵרוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת מִטַּלְטְלִין חוּץ מִן הַנֵּר שֶׁהִדְלִיקוּ בּוֹ בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת
Rachi (non traduit)
הדולק בשבת. שהיה נר דולק בו בין השמשות דמוקצה מחמת איסור שאסור לכבות הנר נאסר גם הוא לטלטל וכיון שהוקצה לבין השמשות הוקצה לכל היום:
כל הנרות של מתכת מטלטלים. דשל מתכות לא מאיסי אפילו ישנים כגון של נחושת וכיוצא בהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source