לעמוד לשרת דבר הראוי לשירות. לתכלת דבגדי שרד והתם צמר בעינן ואין צמר אלא של רחלים:

כדר' יהושע בן לוי. לקמן בפרקין דכתיב גז וגו' וסמיך ליה כי בו בחר וגו':

אלא. גז דאינו אלא ברחלים:

בשלמא לב''ש. אשכחן תרתי דאיקרו נמי צאן הילכך אין אתה יכול להוציאן מכלל חיוב:

פאה מכל אחת ואחת. מן המלבנות שהירק שבין מלבן למלבן הפסק לפאה דידה דירק אינו בכלל פאה חוץ מן השומים והבצלים כדתנן (פאה פ''א מ''ד) כל שהוא אוכל ונשמר ומכניסו לקיום ואמרינן במקום שנהגו (פסחים דף נו:) מכניסו לקיום פרט לירק ומיהו שומין ובצלים מכניסן לקיום. קתני מיהא לרבי יוסי דבצלים חייבין בפאה ואע''ג דאינו קוצרן במגל אלמא מודי הוא במידי דאורחיה:

מלבנות. שורות שבין ירק לירק:

אף אנן נמי תנינא. בהדיא דמודה רבי יוסי במידי דאורחיה:

רבי יוסילא גרסינן בהא מתניתא. ומיהו על כרחך הני קראי דריש להו ר' יוסי מדאמר אין לי אלא קציר דאיהו דדייק לישנא דקרא ומוקי להו במידי דאורחיה:

תולש. ביד ולא עם השרשים כגון פולין:

קציר. קציר ארצכם:

במידי דאורחיה. כגון בצלים ושומים דקיטוף שלהן זהו קצירן:

עוקר. עם השרשים כגון עדשים:

ולא לקט קיטוף. הקוטף בידיו שבלי קמתו אין הנושר לקט דלישנא דקרא דייקא ופליגי רבנן עליה:

והא. דקתני שוטף פטור רבי יוסי הוא דדייק לישנא דקרא:

פטור. דלאו גז הוא:

שוטף. במים בנהר ליפותן והצמר נתלש מהם:

הגוזז את העזים פטור. כדאמרינן אין גז אלא של רחלים דבר הראוי לשירות:

שצמרן קשה. כגון שהיו משונים משאר כבשים:

יתחמם. לא מיקרי גז אלא בר חימום:

חמש צאן עשויות. לישנא יתירא קדרשי מאי עשויות שעושות שתי מצות ראשית הגז ומתנות דכל כמה דלא הוו חמש לא הוו נהגי בהו אלא חדא מתנות לחודייהו:

מודה ר' יוסי במידי דאורחיה. וכיון דאורחא דעזים בתלישה כגיזה דמו:

הא. אמרינן לקמן:

רבי יוסי. דאמר לקמן לקט קצירך ולא לקט קיטוף:

מאן שמעת ליה הך סברא. דדריש לישנא דקרא דכתיב גז:

בעינן גיזה. והא תלישה הוא:

להכי קרי ליה נוצה שאין דרך לגוזזן אלא לתולשן כנוצה של עוף:

ליחייב. דהא ראוי לאדם לבגדים נאים:

לו. למלבוש ולא לשקו וגיזת שורו אין ראויה אלא לשק:

ונילף גיזה מבכור. דאפילו בשור אקרי גיזה ונימא מה גיזה דהתם אפילו דשור הכא נמי אפילו דשור:

בקדושה. בכור אינו צריך להקדיש דקדושתו מרחם וגז נמי אין צריך להקדיש דאין קדושה חלה עליו אבל מעשר מקדישו בשבט. לישנא אחרינא אמרי ליה בקדושה בכור וגז נכסי כהן לקדש בו את האשה כדתניא בגמרא דארבעה אבות (ב''ק דף יג.) בכור מוכרין אותו תם ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה אבל מעשר אינו נכסי בעלים לקדש בו את האשה דהא כתיב ביה לא ימכר ולא יגאל ולאו מלתא היא דאפ''ה ממון בעלים הוא ומקדשין בו דתנן (קדושין דף נב:) המקדש בחלקו בין בקדשים קלים כו' ואמרי' טעמא דלאחר שחיטה לאו דידיה הוא דמשלחן גבוה קא זכו אבל מחיים דידיה הוא:

ומכירה. בכור יכול כהן למוכרו וכן גז אבל מעשר אינו נמכר דתנן במסכת בכורות (דף לב.) (בבכור) [במעשר] נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט אלא אם כן הוי של יתומין:

והנך נפישין. הנך דבכור נפישין ולילף מיניה:

אטו בכורה חדא מי לא מחייבא. על כרחך כי תלא רחמנא בחמש ראשית הגז הוא דתלא:

עשויות שמעשות את בעליהן. למצוה חדשה שלא היה מצוה עליו בפחות מכן והיינו על כרחך ראשית הגז דכתיב בה צאן דמשמע מרובה דאילו בכורה דכתיב (במדבר י''ח:י''ז) בכור שור אפילו חד וכן מתנות אם שור אם שה (דברים י''ח:ג'):

אלא אמר רב אשי. הכי דריש:

וליטעמיך מתנות נמי חדא מי לא מחייבא. אישתכח דבתרתי ובחדא נמי איכא שתי מצות בכורה ומתנות וליכא למימר דהאי עשויות הכי מדריש והא ליכא למימר עשויות שלש מצות דהיכי משמע מיעוט עשויות שתים הוו:

תורת משה קרויה תורה לפי שנתנה תורה לדורות ושל נביאים לא קרי אלא קבלה שקבלו מרוח הקדש כל נבואה ונבואה לפי צורך השעה והדור והמעשה:

אנן דברי בריבי שומעין. קס''ד מפני שהוא מכריע ביניהם לא חמש כבית הלל ולא שתים כב''ש:

דברי בריבי. שהיה גדול בדורו דקיימא לן רבי יוסי נמוקו עמו:

תניא א''ר גרסינן:

והאמר מר אין הכרעה שלישית מכרעת. כשזה אומר כך וזה אומר כך וזה אומר דעת שלישית אפילו אמצעית היא ביניהם אין זה הכרע כגון (פסחים דף כ:) חבית של תרומה שנתגלתה ב''ש אומר תשפך הכל וב''ה אומרים תעשה זילוף א''ר ישמעאל בר' יוסי אני אכריע בשדה תשפך הכל בבית תעשה זילוף אמרו לו אין הכרעה שלישית מכרעת והיכי הויא הכרעה כגון ההיא דקולי מטלניות דבמה מדליקין (שבת דף כט.) ר' אליעזר אומר בין מן המוכן בין שלא מן המוכן טמא ר' יהושע אומר בין מן המוכן בין שלא מן המוכן טהור ר''ע אומר מן המוכן טמא שלא מן המוכן טהור א''ר יוחנן עלה כל מקום שאתה מוצא שנים חולקים ואחד מכריע כו' אלמא כה''ג קרי הכרעה היכא דגלו מאי דעתייהו דשייך לפלוגי בין מוכן לשאינו מוכן אפ''ה לא פלגינן ואתא ר''ע ונתן חילוק בדבר הוי הכרעה שהכריע במוכן כר' אליעזר ונמצאו שנים מטמאים במוכן ור' יהושע יחיד מטהר ובשאינו מוכן כר' יהושע והוו שנים מטהרים בשאינו מוכן אבל גבי חבית דלא גלו דעתייהו ב''ש וב''ה דנהוי שייך חילוק בין בית לשדה שלא אמרו כך ב''ש אומר בין בבית בין בשדה תשפך הכל וב''ה אומר בין בבית בין בשדה תעשה זילוף ובא שלישי וחלק בין שדה לבית התם אין זה הכרע לדבריהם אלא דעת שלישית דהכרע לשון כף מאזנים הוי בשנים חולקין ובא שלישי ומכריע המשקל כאחד מהן או בכל הדבר או בחציו כזה ובחציו כזה: