Vayedaber

Simple Havroutah

'Arakhine

Daf 10a

וְעִיבּוּר שָׁנָה שְׁלֹשִׁים (אישתקד) [וְאִישְׁתָּקַד] עָשִׂינוּ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִין, דַּל תְּלָתָא לְבַהֲדֵי תְּלָתָא וְקָם לֵיהּ בְּדוּכְתֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ: נֵר יִשְׂרָאֵל! כֵּן הָוֵה.

Traduction

and the month that was intercalated, added for the leap year, was thirty days, and last year we turned two months that are generally deficient into full months, which meant that it had eight full months instead of the usual six. Consequently, remove from consideration the three months that were made deficient this year corresponding to the three extra months that were made full last year, and the moon is restored to its place, i.e., it is properly aligned with the months. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Lamp of Israel! Indeed, so it was.

Rachi non traduit

ועיבור שנה שלשים. הרי לך א' מלא ואשתקד עשינו שניהן מליאים מרחשון ואייר והרי לך שלשה מלאין יותר על כסדרן הלכך כי חסרה השתא לבהדייהו שלשה קם ליה בדוכתיה:

נר ישראל. שאתה מאיר עיני חכמים:

מַתְנִי' אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, וְלֹא מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה.

Traduction

MISHNA: No fewer than twenty-one trumpet blasts are sounded daily in the Temple, as each day three blasts were sounded for the opening of the gates in the morning, nine for the daily morning offering, and nine for the daily afternoon offering, totaling twenty-one. And no more than forty-eight are ever sounded on a single day. This would occur on the Friday of Sukkot, when they would sound an additional twelve blasts during the ritual of drawing the water for the water libation; nine for the additional offerings; three to signal the population to cease their work before Shabbat; and three more to mark the beginning of Shabbat.

Rachi non traduit

מתני' כ''א תקיעות ומ''ח תקיעות מפרש להו במס' סוכה בפ' החליל (סוכה דף נג:):

Tossefoth non traduit

(שייך למתני') אין פוחתין מכ''א תקיעות במקדש בכל' יום. ומפרש בסוכה (דף נג:) שלשה לפתיחת שערים ותשע לתמיד של שחר שהיו הלוים אומרים שירה בשעת נסכים והיה בו ג' פרקים לכל פרק תקעו והריעו ותקעו:

אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵי נְבָלִים, וְלֹא מוֹסִיפִין עַל שִׁשָּׁה. אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵי חֲלִילִין, וְלֹא מוֹסִיפִין עַל שְׁנֵים עָשָׂר, וּבִשְׁנֵים עָשָׂר יוֹם בַּשָּׁנָה הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ: בִּשְׁחִיטַת פֶּסַח רִאשׁוֹן, וּבִשְׁחִיטַת פֶּסַח שֵׁנִי, וְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וּבְיוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת, וּבִשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג. וְלֹא הָיָה מַכֶּה בְּאַבּוּב שֶׁל נְחֹשֶׁת, אֶלָּא בְּאַבּוּב שֶׁל קָנֶה, מִפְּנֵי שֶׁקּוֹלוֹ עָרֵב; וְלֹא הָיָה מְחַלֵּק אֶלָּא בְּאַבּוּב יְחִידִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחַלֵּיק יָפֶה.

Traduction

When accompanying their song with instruments, the Levites do not use fewer than two lyres and do not use more than six. When flutes are played, they do not use fewer than two flutes and do not use more than twelve. And there are twelve days during the year when the flute plays before the altar: At the time of the slaughter of the first Paschal offering, on the fourteenth of Nisan; and at the time of the slaughter of the second Paschal offering, on the fourteenth of Iyyar; and on the first festival day of Passover; and on the festival of Shavuot; and on all eight days of the festival of Sukkot. And one would not play with a copper flute; rather, one would play with a flute of reed, because its sound is more pleasant. And one would conclude the music only with a single flute, because it concludes the music nicely.

Rachi non traduit

משני נבלים. לשני לוים:

ולא מוסיפין על ששה. לא אתפרש טעמא:

משני חלילין. חליל קלמייל''ש בלע''ז:

ולא מוסיפין על י''ב. אם היו רוצין היו עושין י''ב כנגד י''ב ימים שהחליל מכה לפני המזבח:

מכה. שהיו נקבים בחליל ומכה באצבעו על הנקב להנעים את הקול:

בשחיטת פסח ראשון. בי''ד בניסן שהיו קורין ההלל בעזרה בשעת שחיטה כדאמרינן בתמיד נשחט (פסחים סד.):

אבוב. היינו חליל ובגמרא מפרש הכי:

ולא היה מחלק. מסיים אלא באבוב יחידי כשהיה מגיע לסיום הנעימה היה האחד מן החלילים מאריך לאחר שתיקת האחר שזהו חילוק יפה יותר משיסיימו שניהם כאחד. חילוק היינו סיום שמחלק בין נעימה לנעימה. ובשעת הקרבה היה שיר זה והיו הלוים משוררים בפה את ההלל באותן י''ב ימים והחלילים מחללים ובשאר ימים היו נבלים וצלצל וכינורות והשיר היה אותו שיר המפורש בר''ה (דף לא.) אחד בשבת לה' הארץ ומלואה וכל המזמור ובשני גדול ה' ומהולל וכן כולם:

Tossefoth non traduit

(שייך למתני') ולא מוסיפין על ששה. פירש''י לא איתפריש טעמא אין פוחתין מב' חלילים ולא מוסיפין על י''ב כנגד י''ב יום שחליל מכה:

וְעַבְדֵי כֹּהֲנִים הָיוּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר; רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִשְׁפַּחַת בֵּית פְּגָרִים וּבֵית צִיפְּרָא מֵעֶמָּאוּם הָיוּ מַשִּׂיאִין לַכְּהוּנָּה; רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: לְוִיִּם הָיוּ.

Traduction

The Temple musicians were slaves of priests; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: The musicians were not slaves, but Israelites from the family of the house of Pegarim and the family of the house of Tzippara from the city of Emaum, and their lineage was sufficiently pure that they would marry their daughters to members of the priesthood. Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: They were Levites.

Rachi non traduit

ועבדי כהנים היו. אותם המכים בחליל:

בית הפגרים ובית צפריא. שם המשפחה:

מעמאום. שם המקום:

ומשיאין לכהונה. כהנים היו נושאין בנותיהן שישראלים מיוחסין היו:

Tossefoth non traduit

יש ספרים שגורסין בית הפגריס בסמ''ך ויש שגורסין בית הפגרים במ''ם וכן כתוב בתוספתא (פ''א) ופסוק (ירמיהו לא) העמק הפגרים:

גּמ': מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּתַנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יִפְחוֹת מִשֶּׁבַע, וְלֹא יוֹסִיף עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה.

Traduction

GEMARA: The mishna teaches that no fewer than twenty-one trumpet blasts are sounded daily in the Temple and no more than forty-eight. The Gemara notes: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: One may not blow fewer than seven blasts, and one may not blow more than sixteen blasts.

Rachi non traduit

גמ' מתני'. דקחשיב כ''א תקיעות ומ''ח תקיעות דלא כר' יהודה דמתני' קא חשיב לכל תקיעה ולכל תרועה באנפי נפשה ואין לך כל תרועה שאין תקיעה פשוטה לפניה ולאחריה ורבי יהודה לא קא חשיב תקיעה ותרועה ותקיעה אלא חדא הרי לך כ''א דתנא דידן ז' לר' יהודה ומ''ח דתנא דידן ט''ז לרבי יהודה:

Tossefoth non traduit

הפוחת לא יפחות מז'. לרבי יהודה דאמר ליכא תקיעות כי אם שבעה משום דקר''ק חשיב תקיעה אחת והא דאמר בשבת פרק במה מדליקין (שבת דף לה:) שהיו תוקעין ערב שבת ששה תקיעות כדי לבטל העם מן המלאכה לא הוי אלא תרתי אליבא דרבי יהודה דקחשיב לקר''ק תקיעה אחת אלא ו' נקט אליבא דרבנן וחשבינן קר''ק בשלשה תקיעות:

בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: תְּקִיעָה תְּרוּעָה וּתְקִיעָה חֲדָא הִיא, וְרַבָּנַן סָבְרִי: תְּקִיעָה לְחוּד, וּתְרוּעָה לְחוּד, וּתְקִיעָה לְחוּד.

Traduction

The Gemara asks: With regard to what principle do the tanna of the mishna and Rabbi Yehuda disagree? The Gemara explains that Rabbi Yehuda holds: A series of blasts consisting of tekia, terua, tekia is counted as one unit. And the Rabbis hold: A tekia is counted as a discrete unit and a terua is also counted as a discrete unit, and the final tekia is again counted as a discrete unit. They agree with regard to the sequence and the number of the blasts; their disgreement is only with regard to how the blasts are tallied.

מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? כְּתִיב ''וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה'', וּכְתִיב ''תְּרוּעָה יִתְקְעוּ'' (לָכֶם), שְׁמַע מִינַּהּ: תְּקִיעָה תְּרוּעָה וּתְקִיעָה — חֲדָא הִיא. וְרַבָּנַן? הַהוּא לִפְשׁוּטָה לְפָנֶיהָ וּפְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ הוּא דַּאֲתָא.

Traduction

The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Yehuda? As it is written in the verse: ''And you shall sound [utkatem] a terua'' (Numbers 10:5), and it is written: ''A terua they will sound [yitke’u]'' (Numbers 10:6). Conclude from the fact that the Torah uses a verb from the root tekia when referring to a terua that a tekia, terua, and tekia together constitute one unit. And how do the Rabbis interpret these verses? They explain that these verses come to teach that each terua blast is accompanied by a plain blast, a tekia, preceding it and another plain blast following it.

Rachi non traduit

ותקעתם תרועה. אלמא לתרועה קרי תקיעה ולתקיעה תרועה:

לפשוטה לפניה ולאחריה. דמהכא נפקא פשוטה לפניה דכתיב ותקעתם והדר תרועה ופשוטה לאחריה דכתיב (במדבר י':ו') תרועה והדר יתקעו ולעולם כל חדא מצוה באנפי נפשה:

וְרַבָּנַן מַאי טַעְמָא? דִּכְתִיב: ''וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ'', וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ תְּקִיעָה תְּרוּעָה וּתְקִיעָה חֲדָא הִיא, אָמַר רַחֲמָנָא עֲבֵיד פַּלְגָא דְּמִצְוָה? וְרַבִּי יְהוּדָה — סִימָנָא בְּעָלְמָא הוּא.

Traduction

The Gemara asks: And what is the reasoning of the Rabbis? As it is written: ''And when congregating the people you shall sound a tekia and shall not sound a terua'' (Numbers 10:7). And if it enters your mind that a series of tekia, terua, and tekia are considered one unit, would the Merciful One say to perform only half a mitzva? Rather, each sound constitutes a separate mitzva. The Gemara asks: And how does Rabbi Yehuda explain this verse? The Gemara answers: That single tekia mentioned in the context of congregating the people was blown merely as a signal to the people to assemble, not for the purpose of fulfilling a mitzva, which, in Rabbi Yehuda’s opinion, always comes in units of three sounds.

Rachi non traduit

סימנא בעלמא. לסימן שיקהלו ולאו לשום מצוה:

כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא: אֵין בֵּין תְּקִיעָה לִתְרוּעָה וְלֹא כְּלוּם? כְּמַאן? כְּרַבִּי יְהוּדָה. פְּשִׁיטָא!

Traduction

The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rav Kahana said? As Rav Kahana said: There is to be no pause between a tekia and a terua at all, but rather they are sounded in one continuous series of blasts. In accordance with whose opinion is this statement? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Gemara asks: Isn’t that obvious? Why was it necessary to point this out?

Rachi non traduit

ולא כלום. שלא ישהא ויפסיק בין פשוטה שלפניה לתרועה ובין התרועה לפשוטה שלאחריה אלא בבת אחת סמוכות זו לזו:

כר' יהודה. דאמר חדא מצוה נינהו ולא בעי אפסוקי:

Tossefoth non traduit

אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום. ומסיק דאתא כרבי יהודה דקאמר קר''ק חדא תקיעה וה''נ לרבנן דאסור להפסיק התקיעות ומכאן נראה לר' דאסור להפסיק בין שברים לתקיעות דהא מספקא לן [אי] גנוחי גנח וילולי יליל בהדי הדדי ולכך אנו עושים שברים ותרועה בהדי הדדי בחד תקיעה מספק ואסור להפסיק ביניהן ואם נאנס בתרועה ולא יכול לעשות מפני קוצר רוחו או מפני שום אונס יחזור לשברים והודה לו רבי מכאן משמע דאסור להפסיק בין תקיעה לתקיעה והא דאמרינן בשבת (שם) שהיו מפסיקין [דאמרינן] התקיעה הראשונה היתה כדי לבטל העם שבשדות שנייה להבטיל העיר וחנויותיה כו' שאני התם כיון דתקנום כן כדי להיות כל אחת ואחת סימן לדבר אחד לאו הפסק קחשיב ליה:

מַהוּ דְּתֵימָא: אֲפִילּוּ כְּרַבָּנַן אָתְיָא, וּלְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר: שָׁמַע תֵּשַׁע תְּקִיעוֹת בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת בַּיּוֹם — יָצָא. קָא מַשְׁמַע לַן.

Traduction

The Gemara answers: It is not obvious that Rav Kahana’s statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Lest you say that Rav Kahana comes to teach his halakha even in accordance with the opinion of the Rabbis, and that he is coming to exclude only the opinion of Rabbi Yoḥanan, who says: If one heard nine blasts in nine different hours on the day of Rosh HaShana, despite the considerable gap between them, he has fulfilled his obligation. One might have thought that Rav Kahana meant only that there should not be such long gaps between the sounds. Therefore, the Gemara teaches us that Rav Kahana’s ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as he does not allow any pause at all between the shofar blasts.

Rachi non traduit

אפי' כרבנן. והאי אין בין לאו דיעשה סמוכות כל כך אלא שלא ישהה בינתיים יותר מדאי:

ולאפוקי מדרבי יוחנן. דאמר גבי ר''ה שמע תשע תקיעות שלש של מלכיות וג' של זכרונות וג' של שופרות בתשע שעות ששהה שעה בין כל אחת ואחת יצא:

וְאֵימָא הָכִי נָמֵי! אִם כֵּן, מַאי ''וְלֹא כְּלוּם''?

Traduction

The Gemara asks: And how do you know that this was Rav Kahana’s intent? One can say it is indeed so, that Rav Kahana holds in accordance with the opinion of the Rabbis and he merely excludes the opinion of Rabbi Yoḥanan. The Gemara answers that if so, what is the meaning of the phrase ''at all'' when Rav Kahana said that there is no pause between a tekia and a terua at all? This phrase indicates that Rav Kahana does not allow even a slight pause between blasts, which is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

Rachi non traduit

ולא כלום. משמע כלל לא יפסיק:

שְׁנֵים עָשָׂר יוֹם בַּשָּׁנָה מַכֶּה בֶּחָלִיל וְכוּ'. מַאי שְׁנָא הָנֵי? הוֹאִיל וְיָחִיד גּוֹמֵר בָּהֶן אֶת הַהַלֵּל.

Traduction

§ The mishna teaches that there are twelve days during the year when the flute plays before the altar, and it proceeds to list them. The Gemara asks: What is different about these days enumerated in the mishna that the flute is played before the altar specifically on those occasions? The Gemara answers: They are unique, since these are the days on which the individual completes the full hallel.

דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: שְׁמוֹנָה עָשָׂר יָמִים שֶׁהַיָּחִיד גּוֹמֵר בָּהֶן אֶת הַהַלֵּל: שְׁמוֹנָה יְמֵי הַחַג, וּשְׁמוֹנָה יְמֵי חֲנוּכָּה, וְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְיוֹם טוֹב (הָרִאשׁוֹן) שֶׁל עֲצֶרֶת; וּבַגּוֹלָה עֶשְׂרִים וְאֶחָד: תִּשְׁעָה יְמֵי הַחַג, וּשְׁמוֹנָה יְמֵי חֲנוּכָּה, וּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל פֶּסַח, וּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל עֲצֶרֶת.

Traduction

As Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: There are eighteen days a year on which the individual completes the full hallel: The eight days of the festival of Sukkot, including the Eighth Day of Assembly; and the eight days of Hanukkah; and the first festival day of Passover; and the festival day of Assembly, i.e., Shavuot. And in the Diaspora, where a second day is added to each Festival due to uncertainty over the precise date, there are twenty-one days: The nine days of the festival of Sukkot; and the eight days of Hanukkah; and the first two festival days of Passover; and the two festival days of Assembly, i.e., Shavuot.

Rachi non traduit

שמונה ימי חנוכה לא חשיב במתני' משום דליכא קרבן:

Tossefoth non traduit

שמונה עשר ימים. הא דלא חשיב ערב פסח דאז הוו להו י''ט משום דלא הוי אלא במקדש לא חשיב ליה:

י''ח ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל. פי' ובשאר ימים אין אומרים אותו כלל דליכא לפרושי בשאר ימים אין גומרין אותו אבל קורין אותו בדילוג מדקאמר ר''ח איקרי מועד לימא משמע דסובר דאין אומרין בר''ח כלל וכן הא דקאמר מאי שנא בחג דאמרינן ובפסח דלא אמרינן משמע דאין חובה לאומרו כלל בר''ח ובפסח וכן משמע בהך דמסכת תענית (דף כח:) רב איקלע לבבל חזינהו דקרו הלילא בר''ח קסבר לאפסוקינהו כיון דשמע דקמדלגי אמר מנהג אבותיהם בידיהם משמע שרב היה סבור שלא היו אומרים אותו כלל וא''כ ודאי מה שאנו אומרים אותו אינו אלא מנהג בעלמא ואינו חובה כמו בי''ח ימים ומ''מ אומר ר''ת דצריך לברך עליו דכך משמע הך דסבר לאפסוקינהו (דכיון) שמברכין עליו דאל''כ מיד שראה רב שלא ברכו לפניו מיד היה יכול להבין שלא היה חובה אלא מנהג אלא ש''מ שברכו וכן משמע מהך דריש פ''ב דברכות (דף יד:) דקאמר רבא הילכתא שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן ההלל בין פרק לפרק פוסק באמצע הפרק אינו פוסק ימים שאין היחיד גומר בהן ההלל אפילו באמצע הפרק פוסק ואם אין מברכין עליו מאי הפסקה איכא בדבר ותו מפני רשות נמי יפסיק ועד כאן לא איבעיא ליה אלא מפני היראה ומפני הכבוד ולא דמי להאי דקאמר פרק לולב וערבה (סוכה דף מד:) אמנהגא לא מברכינן ה''מ טלטול דמנהג כמו ערבה אבל אקריאה דמנהג מברכין שפיר והא דקאמר התם בפ''ד דתענית (דף כח:) תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר פי' יחיד אין צריך להתחיל ואם התחיל גומר ובדילוג משמע דציבור חייבין היינו ממנהג בעלמא וק''ק רב דסבר לאפסוקינהו התניא הכא דציבור חייבין לקרותו וגם יחיד נמי גומר כשהתחיל ור''ח פי' יחיד לא יתחיל בברכה ואם התחיל בברכה גומר ומ''מ נקוט (דרבינו שמשון) [דר''ת] בידך דטוב לברך ליחיד נמי בתחילה דנהי דודאי אין מחוייב לאמרו מ''מ מאחר שמזקיק עצמו לכך אין זה ברכה לבטלה כמו שהנשים מברכות על נטילת לולב שאינו לבטלה אע''פ דפטורות מ''מ הם רשאות ליטלו ואין זה ברכה לבטלה. פסק:

מַאי שְׁנָא בְּחַג דְּאָמְרִינַן כֹּל יוֹמָא, וּמַאי שְׁנָא בְּפֶסַח דְּלָא אָמְרִינַן

Traduction

The Gemara asks: What is different about the festival of Sukkot, that we say hallel every day, and what is different about Passover, that we do not say hallel

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source