Chap. 2
1
א הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ חַבָּלָה שֶׁהוּא רָאוּי לְשַׁלֵּם הַחֲמִשָּׁה דְּבָרִים כֻּלָּם מְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה. הִזִּיקוֹ נֵזֶק שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא אַרְבָּעָה מְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה. שְׁלֹשָׁה מְשַׁלֵּם שְׁלֹשָׁה. שְׁנַיִם מְשַׁלֵּם שְׁנַיִם. אֶחָד מְשַׁלֵּם אֶחָד:
Maguide Michneh (non traduit)
החובל בחבירו חבלה וכו'. מפורש בהחובל (ב''ק דף פ''ג:):
2
ב כֵּיצַד. קָטַע יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ אוֹ אֶצְבַּע מֵהֶן אוֹ שֶׁסִּמֵּא עֵינוֹ מְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה נֵזֶק וְצַעַר וְרִפּוּי וְשֶׁבֶת וּבשֶׁת. הִכָּהוּ עַל יָדוֹ וְצָבְתָה וְסוֹפָהּ לַחְזֹר. עַל עֵינוֹ וּמָרְדָה וְסוֹפָהּ לִחְיוֹת. מְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה צַעַר וְרִפּוּי וְשֶׁבֶת וּבשֶׁת. הִכָּהוּ עַל רֹאשׁוֹ וְצָבָה מְשַׁלֵּם שְׁלֹשָׁה צַעַר וְרִפּוּי וּבשֶׁת. הִכָּהוּ * בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה כְּגוֹן שֶׁהִכָּה עַל בִּרְכָּיו אוֹ בְּגַבּוֹ מְשַׁלֵּם שְׁנַיִם צַעַר וְרִפּוּי. * הִכָּהוּ בְּמִטְפַּחַת שֶׁבְּיָדוֹ אוֹ בִּשְׁטָר וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ נוֹתֵן אַחַת וְהִיא הַבּשֶׁת בִּלְבַד:
Maguide Michneh (non traduit)
כיצד קטע את ידו וכו'. משנה שם: הכהו על ידו וצבתה וכו'. פסק כרבא ובהלכות בהחובל (דף פ''ה:): הכהו על ראשו וכו'. פשוט הוא כשאין כאן שבת דאינו בטל ממלאכתו ונזק לא חשבינן לא בהא ולא בההיא דלעיל דכיון דסופו לחזור אין לו נזק אע''ג דאי מזדבן השתא היה נגרע מערכו כדאיתא בגמרא התם: הכהו במקום שאינו נראה וכו'. כתב הר''א ז''ל א''א שלא במקום רואים ע''כ. סובר הראב''ד ז''ל שאם היו שם רבים יש לו בושת והדין עמו דלא גרע מרקק בגופו. ונ''ל שגם זה דעת הרב ז''ל שבבא זו שלא במקום רואים היא וסתם הרב ז''ל דפשיטא הוא שאם היו שם רבים יש לו בושת והדין הוא בירושלמי והביאו בהלכות: הכהו במטפחת וכו'. באותו ירושלמי וכתב זה תחת טומוס האמור שם, פי' שהוא מכה קלה מאד ואין לו לבד בושת. וכתב הר''א ז''ל א''א במקום רואים. וגם זה נכון:
Raavade (non traduit)
במקום שאינו נראה וכו'. א''א שלא במקום רואין עכ''ל: הכהו במטפחת וכו'. א''א במקום רואין עכ''ל:
3
ג כְּוָאָהוּ בְּשִׁפּוּד אוֹ בְּמַסְמֵר עַל צִפָּרְנָיו בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה חַבּוּרָה וְלֹא מְעַכֵּב מְלָאכָה מְשַׁלֵּם הַצַּעַר בִּלְבַד. הִשְׁקָהוּ סַם אוֹ סָכוֹ סַם וְשִׁנָּה מַרְאֵה עוֹרוֹ מְשַׁלֵּם לוֹ רִפּוּי בִּלְבַד עַד שֶׁיַּחֲזֹר מַרְאֵהוּ כְּשֶׁהָיָה. אֲסָרוֹ בְּחֶדֶר נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי שֶׁבֶת בִּלְבַד. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ:
Maguide Michneh (non traduit)
כוואהו בשפוד וכו'. משנה (דף פ''ג:) וגמרא (דף פ''ד:) בהחובל וגם זה שלא במקום רואים דאי במקום רואים חייב בושת: השקהו סם וכו'. סוגיא דגמרא שם: אסרו בחדר וכו'. באותה סוגיא שם:
4
ד הַמְגַלֵּחַ שְׂעַר רֹאשׁ חֲבֵרוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי בָּשְׁתּוֹ בִּלְבַד מִפְּנֵי שֶׁסּוֹפוֹ לַחְזֹר. גִּלְּחוֹ בְּסַם אוֹ שֶׁכְּוָאָהוּ עַד שֶׁאֵין סוֹף הַשֵּׂעָר לַחְזֹר חַיָּב בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים. בְּנֵזֶק בְּצַעַר וְרִפּוּי שֶׁהֲרֵי יִתְחַמֵּם רֹאשׁוֹ מִן הַכְּוִיָּה אוֹ מִן הַסַּם וְנִמְצָא חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ. וּמְשַׁלֵּם לוֹ שֶׁבֶת שֶׁהֲרֵי הוּא רָאוּי לִרְקֹד וּלְנַדְנֵד דֶּלֶת רֹאשׁוֹ בִּשְׁעַת רִקּוּד וְנִמְצָא בָּטֵל מִמְּלָאכָה זוֹ. וּבשֶׁת שֶׁאֵין לְךָ בּשֶׁת גָּדוֹל מִזֶּה:
Maguide Michneh (non traduit)
המגלח שיער ראש של חבירו וכו'. מפורש בסוגיא (דף פ''ה) ואליבא דרבא דלעיל כיון דסופו לחזור: גלחו בסם וכו'. מפורש באותה סוגיא שם בפירוש:
5
ה הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הַמְחַסֵּר חֲבֵרוֹ אֵיבָר שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר חַיָּב בְּכָל הַחֲמִשָּׁה דְּבָרִים. אֲפִלּוּ הִפִּיל שִׁנּוֹ חַיָּב בַּכֹּל שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה פִּיו שָׁעָה אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁהַשֵּׁן אֵין לוֹ רְפוּאָה בְּשַׂר הַשִּׁנַּיִם צָרִיךְ רְפוּאָה:
Maguide Michneh (non traduit)
הא למדת וכו'. מזו דשיער נלמד בפירוש:
6
ו אֲפִלּוּ חִסְּרוֹ כְּשַׂעֲרָה מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ חַיָּב בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים. שֶׁהָעוֹר אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא צַלֶּקֶת. לְפִיכָךְ הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ וְקָרַע הָעוֹר וְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ דָּם חַיָּב בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים:
Maguide Michneh (non traduit)
אפילו חסרה כשערה וכו' אינו חוזר אלא צלקת. פירוש צלקת הוא שחיתה המכה אלא שלעולם הרושם ניכר שאינו חוזר כמות שהיה וכדאמרינן פרק שמונה שרצים (שבת דף ק''ז ע''ב) בחבורה שאינה חוזרת. וההיא סוגיא דהחובל בבתו צריך עיון דמשמע דלאו בכל מקום משלם נזק אלא במקום הנראה כגון פנים:
7
ז הַמַּבְעִית חֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁחָלָה מִן הַפַּחַד הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. וְהוּא שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁצָּעַק מֵאֲחוֹרָיו אוֹ שֶׁנִּתְרָאָה [לוֹ] בָּאֲפֵלָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכֵן אִם צָעַק בְּאָזְנוֹ וְחֵרְשׁוֹ פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. אֲחָזוֹ וְתָקַע בְּאָזְנוֹ וְחֵרְשׁוֹ אוֹ שֶׁנָּגַע בּוֹ וּדְחָפוֹ בְּעֵת שֶׁהִבְעִיתוֹ אוֹ שֶׁאָחַז בִּבְגָדָיו וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין:
Maguide Michneh (non traduit)
המבעית את חבירו. מפורש בפ' הכונס צאן לדיר ועיקר הדבר בפ' החובל (צ''א): אחזו ותקע באזנו וכו'. שם בהחובל בפירוש:
8
ח יֵרָאֶה לִי שֶׁהַנֶּחְבָּל שֶׁאָמַר נִתְחָרַשְׁתִּי אוֹ נִסְמֵית עֵינִי וַהֲרֵי אֵינִי רוֹאֶה אוֹ אֵינִי שׁוֹמֵעַ אֵינוֹ נֶאֱמָן. שֶׁהֲרֵי אֵין אָנוּ מַכִּירִין הַדָּבָר שֶׁמָּא יַעֲרִים. וְאֵינוֹ נוֹטֵל הַנֵּזֶק עַד שֶׁיִּבָּדֵק זְמַן מְרֻבֶּה וְיִהְיֶה מֻחְזָק שֶׁאָבַד מְאוֹר עֵינָיו אוֹ נִתְחָרֵשׁ וְאַחַר כָּךְ יְשַׁלֵּם זֶה:
Maguide Michneh (non traduit)
יראה לי שהנחבל שאמר וכו'. טענה נכונה היא זו:
9
ט כַּמָּה הוּא הַצַּעַר. הַכֹּל הוּא לְפִי הַנִּזָּק. יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא רַךְ וְעָנֹג מְאֹד וּבַעַל מָמוֹן וְאִלּוּ נָתְנוּ לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה לֹא הָיָה מִצְטַעֵר מְעַט. וְיֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא עַמְלָן וְחָזָק וְעָנִי וּמִפְּנֵי זוּז אֶחָד מִצְטַעֵר צַעַר הַרְבֵּה. וְעַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אוֹמְדִין וּפוֹסְקִין הַצַּעַר:
Maguide Michneh (non traduit)
כמה הוא הצער וכו' הכל לפי הניזק וכו'. מפורש שם בהחובל (דף פ''ג ע''ב) משנה אומדין כמה אדם כיוצא בזה וכו':
10
י כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין הַצַּעַר בְּמָקוֹם שֶׁחִסְּרוֹ אֵיבָר. הֲרֵי שֶׁקָּטַע יָדוֹ אוֹ אֶצְבָּעוֹ אוֹמְדִים כַּמָּה אָדָם כָּזֶה רוֹצֶה לִתֵּן בֵּין לִקְטֹעַ לוֹ אֵיבָר זֶה בְּסַיִף אוֹ לִקְטֹעַ אוֹתוֹ בְּסַם אִם גָּזַר עָלָיו הַמֶּלֶךְ לִקְטֹעַ יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ. וְאוֹמְדִין כַּמָּה יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה וּמְשַׁלֵּם הַמַּזִּיק:
Maguide Michneh (non traduit)
כיצד משערין הצער וכו'. מפורש שם בגמרא (דף פ''ה ע''ב):
11
יא כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין הַשֶּׁבֶת. אִם לֹא חִסְּרוֹ אֵיבָר אֶלָּא חָלָה וְנָפַל לְמִשְׁכָּב אוֹ שֶׁצָּבְתָה יָדוֹ וְסוֹפָהּ לַחְזֹר נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי שִׁבְתּוֹ שֶׁל כָּל יוֹם וְיוֹם כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁל אוֹתָהּ מְלָאכָה שֶׁבִּטֵּל מִמֶּנּוּ. וְאִם חִסְּרוֹ אֵיבָר אוֹ שֶׁקָּטַע יָדוֹ נוֹתֵן דְּמֵי יָדוֹ שֶׁהוּא הַנֵּזֶק. וְשֶׁבֶת רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִים וְרוֹאִין כַּמָּה הוּא שְׂכַר שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִין בְּכָל יוֹם וְעוֹשִׂין חֶשְׁבּוֹן כָּל יְמֵי חָלְיוֹ שֶׁל זֶה וְנוֹתֵן לוֹ. וְכֵן אִם קָטַע רַגְלוֹ רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹמֵר עַל הַפֶּתַח. סִמֵּא עֵינוֹ רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא טוֹחֵן בְּרֵחַיִם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
Maguide Michneh (non traduit)
נותן לו דמי שבתו. פסק כרבא דלעיל וכן בהלכות. ומה שכתב כפועל בטל של אותה מלאכה וכו'. כבר ביארתי בפרק י''ב מהלכות גזילה ואבידה ודעתו כאן כדעת ההלכות: ואם חסרו אבר וכו'. מפורש שם בגמרא: וכן אם קטע רגלו וכו'. באותה מימרא שם: סימא את עינו וכו'. שם וכתב הרשב''א סימא את עינו ודוקא כשסמא שתי עיניו אבל עינו אחת ראוי לכל מלאכה עכ''ל:
12
יב הִכָּה אֶת חֲבֵרוֹ עַל אָזְנוֹ אוֹ אֲחָזוֹ וְתָקַע בְּאָזְנוֹ וְחֵרְשׁוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי [א] כֻּלּוֹ שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לִמְלָאכָה כְּלָל:
Maguide Michneh (non traduit)
הכה את חבירו על אזנו וכו'. מפורש שם חרשו נותן לו דמי כולו:
13
יג סִמֵּא אֶת עֵינוֹ וְלֹא אֲמָדוּהוּ קָטַע אֶת יָדוֹ וְלֹא אֲמָדוּהוּ וְקָטַע אֶת רַגְלוֹ וְלֹא אֲמָדוּהוּ וְאַחַר כָּךְ חֵרְשׁוֹ הוֹאִיל וְלֹא אֲמָדוּהוּ לְכָל נֵזֶק וְנֵזֶק נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כֻּלּוֹ. אֲמָדוּהוּ לְכָל נֵזֶק וְנֵזֶק וְאַחַר כָּךְ אֲמָדוּהוּ לְכֻלּוֹ אֵין גּוֹבִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא דְּמֵי כֻּלּוֹ בִּלְבַד. וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק נֵזֶק כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר וּדְמֵי כֻּלּוֹ * אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ:
Maguide Michneh (non traduit)
סימא את עינו ולא אמדוהו וכו'. מתוך לשון רבינו ז''ל נראה שמ''ש נותן לו דמי כולו אינו למעט צער וריפוי ובשת דכל אחת אלא למעט הנזק והשבת דכיון דנותן לו דמי כולו אין אומדין הנזקין מוחלקין אלא הרי הכל בכלל האחרון אלא שיקשה לזה הגירסא הכתובה במקצת ספרים לפיכך פירשו בתוספות דאע''ג דצער ובושת וריפוי יהיב ליה לא שיימינן כולהו בהדי הדדי ונפקא מינה שהשומא שנעשית על כולן ביחד אינו עולה כל כך כשומא שעושין לכל אחת בפני עצמה ולזה הסכים הרשב''א ז''ל ועיקר ואפשר שאף זה דעת רבינו ז''ל וזו בעיא בהחובל ואמר את''ל כיון דלא אמדוהו יהיב ליה דמי כולו ונפיק ופסיק כאת''ל וכן דרך רבינו בגמרא: אמדוהו לכל נזק וכו'. זו בעיא דלא איפשיטא שם. ומה שכתב אלא דמי כולו בלבד ואם תפש הניזק דמי כל אבר ואבר ודמי כולו אין מוציאין מידו. ודאי אם דעת הרב במ''ש דמי כל אבר דמי כל נזק אין דמי כולו האמור ראשון כדמי כולו שני שאילו הראשון דמי כולו כמו שהיה בריא בטרם שחבל בו כלל והאחרון דמי כולו אחר שנגרעו דמיו מחסרון עינו וידו ורגלו דודאי אם תפס דמי האיברים ודמי כולו כמו שהיה בריא ודאי מפקינן מיניה ואם תאמר א''כ הכל עולה לחשבון אחד לא היא דחילוק יש בין שומא אחת לשומות הרבה כדאמרינן לעיל ודברי הר''א ז''ל בהשגות מן המתמיהין דפשיטא דכל צער ובושת דכל חד יהיב וכ''כ בתוס' והרשב''א ז''ל כמ''ש למעלה:
Raavade (non traduit)
אין מוציאין מידו. כתב הראב''ד ז''ל פירש בעל ההלכות דמי כל אבר ואבר צער ובשת דכל אחד ואחד עכ''ל:
14
יד כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין הָרִפּוּי. אוֹמְדִין כַּמָּה יָמִים יִחְיֶה זֶה מֵחֹלִי זֶה וְכַמָּה הוּא צָרִיךְ וְנוֹתֵן לוֹ מִיָּד. וְאֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. וְדָבָר זֶה תַּקָּנָה הִיא לַמַּזִּיק:
Maguide Michneh (non traduit)
כיצד משערין הריפוי וכו'. ברייתא שם בהחובל וכולן אומדין אותם ונותנין לו מיד ואיתא בהלכות:
15
טו וְכֵן הַשֶּׁבֶת אוֹמְדִין אוֹתָהּ וְנוֹתֵן הַכֹּל מִיָּד. אִם הָיָה מִתְגַּלְגֵּל בְּחָלְיוֹ וְהוֹלֵךְ וְאָרַךְ בּוֹ הַחֹלִי יֶתֶר עַל מַה שֶּׁאֲמָדוּהוּ אֵינוֹ מוֹסִיף לוֹ כְּלוּם. וְכֵן אִם הִבְרִיא מִיָּד אֵין פּוֹחֲתִין לוֹ מִמַּה שֶּׁאֲמָדוּהוּ:
Maguide Michneh (non traduit)
היה מתגלגל וכו' וכן אם הבריא וכו'. באותה ברייתא שם:
16
טז בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁרָצָה הַמַּזִּיק שֶׁזּוֹ תַּקָּנָה הִיא לוֹ. אֲבָל אִם אָמַר הַמַּזִּיק אֵין רְצוֹנִי בְּתַקָּנָה זוֹ אֶלָּא אֲרַפְּאֶנּוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ שׁוֹמְעִין לוֹ:
Maguide Michneh (non traduit)
במה דברים אמורים בשרצה המזיק וכו'. יצא לו זה לרבינו מן אותה סוגיא דאמר בריש פירקא (דף פ''ה) אי א''ל פי' ניזק למזיק קוץ לי מיקץ ואנא מסינא נפשאי א''ל פשעת בנפשך וקרו לי שור המזיק וכבר הביאה הרב בסמוך אלא דקשה לי דאי מההיא יתן על ידי ב''ד ודי לו בכך כמ''ש הרב בסמוך ונראה שזה הדבר פשוט אצל הרב דע''כ לא אמרינן נותנין לו מיד אלא כדי שאם היה מתגלגל והולך לא יתחייב יותר מן האומד אבל אם רצה המזיק לתת דבר יום ביומו ואם יתרפא קל מהרה ירויח ואם יאחר יפסיד ודאי שומעין לו שהרי אינו חייב לו אלא ברפואתו ושבתו והרי הוא נותן ונכון הוא:
17
יז אָמַר לוֹ הַנִּזָּק פְּסֹק עִמִּי וְתֵן עַל יָדִי וַאֲנִי אֲרַפֵּא אֶת עַצְמִי אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ שֶׁמָּא לֹא תְּרַפֵּא עַצְמְךָ וְאֶחֱזַק אֲנִי כְּמַזִּיק אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. אוֹ פּוֹסֵק עַל הַכֹּל וְנוֹתֵן דְּמֵי הָרִפּוּי עַל יְדֵי בֵּית דִּין:
Maguide Michneh (non traduit)
אמר לו הניזק וכו'. זו היא הסוגיא שהבאתי למעלה:
18
יח אָמַר לוֹ הַמַּזִּיק אֲנִי אֲרַפֵּא אוֹתְךָ אוֹ יֵשׁ לִי רוֹפֵא שֶׁמְּרַפֵּא בְּחִנָּם אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ אֶלָּא מֵבִיא רוֹפֵא אֻמָּן וּמְרַפְּאֵהוּ בְּשָׂכָר:
Maguide Michneh (non traduit)
אמר לו המזיק וכו'. באותה סוגיא:
19
יט הֲרֵי שֶׁלֹּא פָּסַק עִמּוֹ אֶלָּא הָיָה מְרַפֵּא יוֹם וְיוֹם וְעָלוּ בּוֹ צְמָחִים מֵחֲמַת הַמַּכָּה אוֹ נִסְתְּרָה הַמַּכָּה אַחַר שֶׁחָיְתָה. חַיָּב לְרַפְּאוֹתוֹ וְלָתֵת לוֹ * דְּמֵי שִׁבְתּוֹ. עָלוּ בּוֹ צְמָחִים שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה חַיָּב לְרַפְּאוֹתוֹ וְאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי שִׁבְתּוֹ. עָבַר עַל דִּבְרֵי רוֹפֵא וְהִכְבִּיד עָלָיו הַחֹלִי אֵינוֹ חַיָּב לְרַפְּאוֹתוֹ:
Kessef Michneh (non traduit)
עלו בו צמחים וכו'. כתב הטור על זה לא נהירא וכן השיג עליו הראב''ד עכ''ל. וה''ה כתב שמה שכתוב בספרי רבינו חייב לרפאותו ט''ס הוא שאין מי שיסבור כן עכ''ל. ולקיים גירסת הספרים אפשר לדחוק ולומר שרבינו גורס בדברי ת''ק שבברייתא עלו בו צמחים שלא מחמת המכה חייב לרפאותו ואינו חייב ליתן לו דמי שבתו ויש טעם לדבר משום דבגמ' ממעט שלא מחמת המכה מדכתיב רק וגבי שבתו הוא דכתיב רק וצ''ל שרבינו אינו גורס בברייתא יכול יהא חייב לרפאותו אלא יכול יהא חייב ואשבת קאי ואין להקשות אי שלא מחמת המכה אמאי חייב לרפאותו דבגמ' מפרש מאי שלא מחמת המכה כגון שעבר על דברי רופא ואכל דבש או מיני מתיקה שהם קשים למכה וא''ת והרי כתב רבינו בסמוך עבר על דברי רופא והכביד עליו חוליו אינו חייב לרפאותו וי''ל דהתם שאני שעבר על דברי רופא אבל כשאכל מיני מתיקה שהם מאכל אדם ואין הכל יודעים שהם קשים למכה והרופא לא הזהירו לא הוי פושע ולפיכך חייב לרפאותו ולפ''ז הא דקאמר מאי שלא מחמת מכה כדתניא הרי שעבר על דברי הרופא ואכל דבש או מיני מתיקה דהא דקאמר כדתניא לא מדמי להו אלא לאכל דבש או מיני מתיקה לא לעבר על דברי הרופא. כל זה אפשר לדחוק כדי לקיים גירסת הספרים ועוד שלמה שמגיה ה''ה מאחר שכתב דבעלו בו צמחים שלא מחמת המכה אינו חייב לרפאותו מה היה צריך לכתוב עבר על דברי הרופא והכביד עליו חליו אינו חייב לרפאותו ועוד שטבע הלשון מורה שאינו ט''ס שאם כדברי ה''ה כך הל''ל אינו חייב לרפאותו ולא לתת לו דמי שבתו:
Maguide Michneh (non traduit)
הרי שלא פסק וכו' עלו צמחין. מזה יצא לרבינו גם כן מה שכתב למעלה שאם רצה המזיק אין שם אומד שאם בהכרח יש שם אומד תיכף יתן לו אומדו ויפטר וכן כתבו המפרשים ז''ל דכשאמדוהו נותן לו אומדו ונפטר ודברי הרב בעלו לו צמחים מחמת מכה משנה שלימה ודברי הכל: עלו בו צמחין שלא מחמת מכה חייב לרפאותו ואינו נותן לו דמי שבתו. שנינו במשנה (דף פ''ג) עלו בו צמחים אם מחמת מכה חייב שלא מחמת מכה פטור והוא סתם משנה וגרסינן בגמרא (דף פ''ה) תנו רבנן עלו בו צמחים מחמת מכה ונסתרה חייב לרפאותו וליתן לו שבתו שלא מחמת מכה אין חייב לרפאותו ואינו חייב ליתן לו דמי שבתו ור' יהודה פליג (בריפוי) [בשבת] דמחמת מכה ואמר דפטור ורבנן בתראי אמרי באותה ברייתא דאפילו (בשבת) [בריפוי] דמחמת מכה פטור ואין מי שיסבור דשלא מחמת מכה יהיה חייב בריפוי ובודאי טעות סופר הוא במ''ש כאן בספרי הרב ז''ל חייב לרפאותו ואין חייב לרפאותו הוא עיקר הנוסחא בשלא מחמת מכה: עבר על דברי רופא וכו'. ברייתא שם:
Raavade (non traduit)
דמי שבתו. א''א אינו חייב לרפאותו עכ''ל:
20
כ כְּשֶׁפּוֹסְקִין בֵּית דִּין עַל הַמַּזִּיק וּמְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְשַׁלֵּם גּוֹבִין מִמֶּנּוּ הַכֹּל מִיָּד וְאֵין [ב] קוֹבְעִין לוֹ זְמַן כְּלָל. וְאִם נִתְחַיֵּב בְּבשֶׁת בִּלְבַד קוֹבְעִין לוֹ זְמַן לְשַׁלֵּם שֶׁהֲרֵי לֹא חִסְּרוֹ מָמוֹן:
Maguide Michneh (non traduit)
כשפוסקין ב''ד וכו' אין נותנין זמן לחבלות. מפורש בגמרא בהחובל (בבא קמא דף צ''א) ומשנה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source