1. הִיא שֶׁצִּוָּנוּ לִהְיוֹת כָּל אִישׁ נוֹגֵעַ בִּנְבֵלָה טָמֵא וּמִצְוָה זוֹ תִּכְלוֹל טוּמְאַת נְבֵלָה וְכָל דִּינֶיהָ וַאֲנִי אֶזְכּוֹר עַתָּה הַקְדָּמָה רָאוּי שֶׁנִּזְכּוֹר אוֹתָהּ בְּכָל עֵת שֶׁנִּזְכּוֹר מִמִּינֵי הַטּוּמְאוֹת וְהוּא שֶׁזּוֹ שֶׁנִּמְנֶה מִכָּל מִין מִצְוַת עֲשֵׂה אֵין עִנְיָנוֹ שֶׁנִּהְיֶה חַיָּיבִין לְהִטַּמֵּא בַּטּוּמְאָה הַהִיא וְלֹא גַּם כֵּן שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ מוּזְהָרִין מֵהִטַּמֵּא בָּהּ וְתִהְיֶה מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה אָמְנָם הַתּוֹרָה אָמְרָה כִּי מִי שֶׁנָּגַע בָּזֶה הַמִּין יִטַּמֵּא אוֹ _ _ _ הַדָּבָר מְטַמֵּא עַל תּוֹאַר כָּךְ לְמִי שֶׁנָּגַע בּוֹ וְהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה כְּלוֹמַר שֶׁזֶּה הַדִּין שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ בּוֹ הוּא מִצְוַת עֲשֵׂה וְהוּא אָמְרוֹ מִי שֶׁנָּגַע בְּכָךְ עַל תֹּאַר כָּךְ נִטְמָא וּמִי שֶׁהָיָה עַל תֹּאַר כָּךְ לֹא נִטְמָא וְהַדָּבָר בְּעַצְמוֹ רְשׁוּת אִם יִרְצֶה יִטַּמֵּא וְאִם לָאו לֹא יִטַּמֵּא וּלְשׁוֹן סִפְרָא ''וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ'' יָכוֹל אִם נָגַע אָדָם בִּנְבֵלָה יִלְקֶה תַּלְמוּד לוֹמַר ''וּלְאֵלֶּה תִּטַּמָּאוּ'' יָכוֹל אִם רָאָה אָדָם נְבֵלָה יֵלֵךְ וְיִטַּמֵּא לָהּ תַּלְמוּד לוֹמַר ''וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ'' כֵּיצַד הֱוֵי אוֹמֵר זֶה רְשׁוּת וְהַמִּצְוָה הַזֹּאת שֶׁנֶּאֱמַר לָנוּ בְּדִין זֶה שֶׁמִּי שֶׁנָּגַע לָזֶה יִטַּמֵּא וְיִהְיֶה טָמֵא וְיִתְחַיֵּיב לוֹ מַה שֶּׁיִּתְחַיְּיבוּ הַטְּמֵאִים לָצֵאת חוּץ לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה וְשֶׁלֹּא יֹאכַל קֹדֶשׁ וְשֶׁלֹּא יִגַּע בּוֹ וְזוּלַת זֶה וְזֶהוּ הַצִּוּוּי כְּלוֹמַר הֱיוֹתוֹ טָמֵא בְּזֶה הַמִּין כְּשֶׁנָּגַע בּוֹ כַּאֲשֶׁר הוּא אֶצְלֵנוּ בְּעִנְיָן כָּךְ וּזְכוֹר זֶה הָעִנְיָן בְּכָל מִין מִמִּינֵי הַטּוּמְאָה: