Chap. 13
1
א הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט בְּכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּשְׁלִימִין אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁנָה אַחַת. מַתְחִילִין בְּשַׁבָּת שֶׁאַחַר חַג הַסֻּכּוֹת וְקוֹרִין בְּסֵדֶר (בראשית א־א) 'בְּרֵאשִׁית'. בַּשְּׁנִיָּה (בראשית ו־ט) 'אֵלֶּה תּוֹלְדֹת'. בַּשְּׁלִישִׁית (בראשית יב־א) 'וַיֹּאמֶר יְיָ' אֶל אַבְרָם'. וְקוֹרְאִין וְהוֹלְכִין עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה עַד שֶׁגּוֹמְרִין אֶת הַתּוֹרָה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּשְׁלִים אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאֵינוֹ מִנְהָג פָּשׁוּט:
Kessef Michneh (non traduit)
עניני ההפטרות כתב רבינו בסוף ספר זה אצל נוסח התפלות והברכות:
2
ב עֶזְרָא תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרִין קְלָלוֹת שֶׁבְּסֵפֶר וַיִּקְרָא קֹדֶם עֲצֶרֶת וְשֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. [א] וְהַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט שֶׁיְּהוּ קוֹרְאִין (במדבר א־א) 'בְּמִדְבַּר סִינַי' קֹדֶם עֲצֶרֶת. (דברים ג־כג) 'וָאֶתְחַנַּן' אַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב. (דברים כט־ט) 'אַתֶּם נִצָּבִים' קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. (ויקרא ו־ב) 'צַו אֶת אַהֲרֹן' קֹדֶם הַפֶּסַח בְּשָׁנָה פְּשׁוּטָה. לְפִיכָךְ יֵשׁ שַׁבָּתוֹת שֶׁקּוֹרִין שַׁחֲרִית שְׁנֵי סְדָרִין כְּגוֹן (ויקרא יב־ב) 'אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ' וְ(ויקרא יד־ב) 'זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע'. (ויקרא כו־ג) 'אִם בְּחֻקֹּתַי' עִם (ויקרא כה־א) 'בְּהַר סִינַי' וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִימוּ בְּשָׁנָה וְיִקְרְאוּ אוֹתָן הַסְּדָרִים בְּעוֹנָתָן:
Kessef Michneh (non traduit)
עזרא תיקן להם לישראל וכו' עד קודם ר''ה. ברייתא פרק בני העיר (מגילה דף ל''ב:): ויש מי שמשלים התורה וכו'. בפרק בני העיר [כ''ט:] אמרינן דבני מערבא מסקי לאורייתא בתלת שנין:
3
ג מָקוֹם שֶׁמַּפְסִיקִין בְּשַׁבָּת בְּשַׁחֲרִית שָׁם קוֹרְאִין בְּמִנְחָה וּבְשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּלְשַׁבָּת הַבָּאָה. כֵּיצַד. שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה קוֹרִין בְּשַׁחֲרִית בְּסֵדֶר (בראשית א־א) 'בְּרֵאשִׁית'. בְּמִנְחָה קוֹרִין (בראשית ו־ט) 'אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ' עֲשָׂרָה פְּסוּקִים אוֹ יוֹתֵר. וְכֵן בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי. וְכֵן לְשַׁבָּת הַבָּאָה בְּשַׁחֲרִית מַתְחִילִין מֵאֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ וְקוֹרֵא עַד סוֹף הַסֵּדֶר. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ קוֹרִין כָּל הַשָּׁנָה. וּמַפְטִירִין בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת בַּנָּבִיא מֵעֵין שֶׁקָּרָא בַּתּוֹרָה:
Kessef Michneh (non traduit)
מקום שמפסיקין וכו'. גם זה שם (דף ל''א:) בברייתא פלוגתא דרבי מאיר ורבי יהודה ופסק כרבי יהודה:
4
ד וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים. הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים מִפָּרָשַׁת (במדבר כח־ב) 'צַו'. וְהַשֵּׁנִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא פָּסוּק ג' שֶׁקָּרָא הָרִאשׁוֹן וּשְׁנֵי פְּסוּקִים שֶׁאַחֲרָיו כְּדֵי שֶׁיְּשַׁיֵּר בַּפָּרָשָׁה שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים. וְהַשְּׁלִישִׁי קוֹרֵא שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים שֶׁשִּׁיֵּר הַשֵּׁנִי עִם (במדבר כח־ט) 'וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת'. וְהָרְבִיעִי קוֹרֵא (במדבר כח־יא) 'וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם'. וְאִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים בְּשַׁחֲרִית. בְּאֶחָד קוֹרִין בּוֹ סֵדֶר אוֹתָהּ שַׁבָּת וּבַשֵּׁנִי קוֹרֵא בּוֹ הַמַּשְׁלִים וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם. וְהַמַּפְטִיר קוֹרֵא עִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וּמַפְטִירִין (ישעיה סו־כג) 'וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ'. וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מַפְטִירִין [ב] (ישעיה א־יד) 'חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי'. וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת מַפְטִירִין בַּשַּׁבָּת שֶׁלְּפָנָיו (שמואל א כ־יח) 'וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ':
Kessef Michneh (non traduit)
ובראשי חדשים הראשון הוא קורא וכו'. בפרק הקורא עומד (דף כ''א: כ''ב.) בעי צו את בני ישראל דהויא שמונה פסוקים היכי עביד ליקרו תלתא תלתא פשו להו תרי ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים ליקרו ארבעה ארבעה וביום השבת דהוי תרי ובראשי חדשיכם חמשה היכי עביד ליקרו תרי מהא וחד מהא אין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים ליקרו תרי מהא ותלתא מהך אין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקין ופשטינן רב אמר דולג ושמואל אמר פוסק שלח ליה רבה בריה דרבא לרב יוסף הלכתא מאי שלח ליה דולג ואמצעי דולג. וכתב הרי''ף פירוש דולג חוזר השני וקורא פסוק השלישי שקרא הראשון ומוסיף שנים אחרים נמצא שקרא שלשה ונשארו שלשה קורא אותן השלישי. והקשה הרמב''ן ז''ל דסוף סוף איכא למיחש לנכנסין שהרואה אותו מתחיל בפסוק שלישי של פרשה יאמר הראשון לא קרא אלא שני פסוקים ואי לא חיישינן לנכנסין בדלא אפשר למה דולג יקראו השנים בפרשת צו והג' יקרא וביום השבת ופסוק אחד מובראשי חדשיכם דמאי איכא דאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים והא ההיא אינה אלא משום הנכנסין והא אמרת דהיכא דלא אפשר לא חיישינן לנכנסין. ותירץ הרשב''א ז''ל דכשאמצעי דולג ליכא למיחש אלא לחד נכנסין דהיינו אותם שיכנסו בתחילת קריאת השני ואילו היו קורין בלא דילוג איכא למיחש לתרי גווני נכנסין חד לנכנסין בשעה שהוא מתחיל לקרות ובראשי חדשיכם שהוא סבור שמשם התחיל לקרות ואיכא למיחש נמי לנכנסין בתחלת קריאת הד' דכי חזו ליה מתחיל בפסוק שני סברי דקמא לא קרא אלא פסוק אחד הילכך דולג עדיף. והר''ן האריך ביישוב קושיא זו ואין כאן מקום להאריך: ואם חל ר''ח להיות בשבת וכו'. מגילה (כ''ט:) אמר ר' יצחק נפחא ר''ח טבת שחל להיות בשבת מוציאין שלש תורות אחד קורין בו ענינו של יום ואחד בשל ר''ח ואחד בשל חנוכה. ממילא משמע דכי הוה ר''ח דעלמא שחל להיות בשבת מוציאין שני ס''ת אחד קורין בו ענינו של יום ואחד של ר''ח. ומ''ש ומפטירין והיה מדי חדש בחדשו עד מחר חדש כך אמרו שם ל''א: וממ''ש רבינו ובשני קורא בו המשלים ובראשי חדשיכם ומפטיר קורא ענין ר''ח נראה שסובר רבינו שבספר ראשון קורין ששה ובשני קורא המשלים והמפטיר וקשה על זה ממ''ש רבינו להלן בפרק זה ועל דרך זו בכל יום ויום מימים טובים וכן ביום הכפורים ובשבעת ימי הפסח מוציאין שני ספרים בשחרית הראשון קורין בו אלו העניינות שאמרנו והשני קורא בו קרבן אותו היום האמור בחומש הפקודים והקורא ענין הקרבן הוא מפטיר בנביא שנראה שאין קורא בשני כי אם המפטיר בלבד. וי''ל שלא בא רבינו שם אלא לומר שהקורא ענין הקרבן הוא מפטיר בנביא ולא הקורא בספר ראשון אבל אם קורא המשלים בשני זה לא ביאר שם וכאן למדנו שאם רצו לקרות בספר שני קצת מהעולים הרשות בידם. ומכל מקום קשה שכתב כאן שהמשלים הוא זולת המפטיר אלמא אין המפטיר עולה מן המנין ובפרק שקודם זה כתב שעולה מן המנין וצריך לומר דהכא מיירי בשהפסיק בקדיש בין המשלים והמפטיר:
5
ה כָּל הָעוֹלֶה לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה פּוֹתֵחַ בְּדָבָר טוֹב וּמְסַיֵּם בְּדָבָר טוֹב. אֲבָל פָּרָשַׁת (דברים לב־א) 'הַאֲזִינוּ' קוֹרֵא הָרִאשׁוֹן עַד (דברים לב־ז) 'זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם'. וְהַשֵּׁנִי מַתְחִיל מִזְּכֹר יְמוֹת עוֹלָם עַד (דברים לב־יג) 'יַרְכִּבֵהוּ'. וְהַשְּׁלִישִׁי מִיַּרְכִּבֵהוּ עַד וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ. וְהָרְבִיעִי מִן וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ עַד [ג] (דברים לב־כט) 'לוּ חָכְמוּ'. וְהַחֲמִישִׁי מִן לוּ חָכְמוּ עַד (דברים לב־מ) 'כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי'. וְהַשִּׁשִּׁי מִכִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי עַד סוֹף הַשִּׁירָה. וְלָמָּה פּוֹסְקִין בָּהּ בְּעִנְיָנוֹת אֵלּוּ מִפְּנֵי שֶׁהֵן תּוֹכָחָה כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ הָעָם בִּתְשׁוּבָה:
Kessef Michneh (non traduit)
אבל פרשת האזינו וכו'. פרקא בתרא דראש השנה (דף ל''א.) וכתבו הרי''ף פרק הקורא עומד. ומ''ש ולמה פוסקים הוא לשון רבינו ונכון הוא:
6
ו * שְׁמוֹנָה פְּסוּקִים שֶׁבְּסוֹף הַתּוֹרָה מֻתָּר לִקְרוֹת אוֹתָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה. אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל תּוֹרָה [ד] הִיא וּמשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה אֲמָרָם הוֹאִיל וּמַשְׁמָעָן שֶׁהֵם אַחַר מִיתַת משֶׁה הֲרֵי נִשְׁתַּנּוּ וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לְיָחִיד לִקְרוֹת אוֹתָן:
Kessef Michneh (non traduit)
שמונה פסוקים וכו'. (מנחות ל'.) אמר רבי יהושע בר אבא א''ר גידל אמר רב שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותם בבית הכנסת. ופירש''י אדם אחד קוראם ואין מפסיק בינתים כדי לעמוד אחר ולקרות. ורבינו מפרש דהיינו אפילו אין שם עשרה קורא אותם כדין קורא בצבור בברכה תחלה וסוף: וכתב הראב''ד לא שמענו דבר זה מעולם וכו' והצבור היכן הלכו עכ''ל. מ''ש לא שמענו וכו' אינו קושיא. ומ''ש ובמקומות הללו נהגו וכו' כלומר שבקריאת התורה נהגו שהחזן קורא ולא העולה ובשמנה פסוקים הללו נהגו שהעולה קורא לבדו. ונראה שטעמו מפני שהם מפרשים דהיינו דאמר רב גידל יחיד קורא אותם בבית הכנסת כלומר לבדו וגם זה הפירוש יתכן. ומ''ש שהוא ענין זרות י''ל דמשכחת לה שהיו עשרה בבית הכנסת ויצא אחד מהם או שלא היו בבית הכנסת אלא ט':
Raavade (non traduit)
שמנה פסוקים שבסוף התורה כו' עד מותר ליחיד לקרותן. כתב הראב''ד ז''ל לא שמענו דבר זה מעולם ומה שאמרו יחיד קורא אותן לומר שאינו מפסיק בהן והכי איתא בירושלמי במגלה, ובמקומות הללו נהגו שהעולים לקרות בתורה הוא לבדו קורא ואין החזן קורא עמו, ומה שכתב הוא ענין זרות הוא מאד והצבור היכן הלכו עכ''ל:
7
ז קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אֵין מַפְסִיקִין בָּהֶן אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אוֹתָן מַתְחִיל בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵיהֶם וּמְסַיֵּם בַּפָּסוּק שֶׁל אַחֲרֵיהֶם. וּקְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה אִם רָצָה לִפְסֹק בָּהֶן פּוֹסֵק וּכְבָר נָהֲגוּ הָעָם שֶׁלֹּא לִפְסֹק בָּהֶן אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אוֹתָן:
Kessef Michneh (non traduit)
קללות שבתורת כהנים וכו'. משנה מגילה (דף ל''א) אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן בגמרא תנא כשהוא מתחיל מתחיל מפסוק שלפניהם וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהם אמר אביי לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים אבל קללות שבמשנה תורה פוסק מאי טעמא הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן. וכתב ה''ר מנוח לאו דוקא פסוק אחד לפניהם דהא אין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים. וכתב עוד דבירושלמי סוף פרק בני העיר גרסינן כמנהגנו לקרות הקללות בגמגום אבל של משנה תורה אין צריך לגמגם:
8
ח מַפְסִיקִין לְמוֹעֲדוֹת וּלְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְקוֹרְאִין בְּעִנְיַן הַמּוֹעֵד, לֹא בְּסֵדֶר שַׁבָּת. וּמשֶׁה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרְאִין בְּכָל מוֹעֵד עִנְיָנוֹ. וְשׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם בְּכָל מוֹעֵד וּמוֹעֵד. וּמַה הֵן קוֹרִין. בְּפֶסַח בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים. וּכְבָר נָהֲגוּ הָעָם לִקְרוֹת בְּיוֹם רִאשׁוֹן [ה] (שמות יב־כא) 'מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם' וּמַפְטִירִין בְּ(גמרא מגילה לא־א) 'פֶסַח גִּלְגָּל'. וּבְיוֹם טוֹב שֵׁנִי (ויקרא כב־כז) 'שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב' וּמַפְטִירִין בְּפֶסַח יֹאשִׁיָּהוּ. בַּשְּׁלִישִׁי (שמות יג־ב) 'קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר'. בָּרְבִיעִי (שמות כב־כד) 'אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה'. בַּחֲמִישִׁי (שמות לד־א) 'פְּסָל לְךָ'. בְּשִׁשִּׁי (במדבר ט־ב) 'וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ'. בְּיוֹם טוֹב אַחֲרוֹן (שמות יג־יז) 'וַיְהִי בְּשַׁלַּח' עַד סוֹף הַשִּׁירָה עַד (שמות טו־כו) 'כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ' וּמַפְטִירִין (שמואל ב כב־א) 'וַיְדַבֵּר דָּוִד'. וּבַשְּׁמִינִי [ו] (דברים טו־יט) 'כָּל הַבְּכוֹר' וּמַפְטִירִין (ישעיה י־לב) 'עוֹד הַיּוֹם':
Kessef Michneh (non traduit)
מפסיקין למועדות וכו'. משנה שם (דף כ''ט.) לכל מפסיקין לראש חדש לחנוכה ולפורים ולתעניות וליה''כ: ומשה תיקן להם לישראל שיהו קוראים בכל מועד עניינו. ג''ז שם (ל' ל''א.) דתנן מה קורא בכל מועד והדר קאמר שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מצותו שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו והא ודאי אסמכתא היא דקריאת התורה גופא תקנתא היא כמו שנתבאר בפ' י''ב. ומ''ש ושואלין ודורשין וכו'. ברייתא פרק קמא דמגילה [דף ד']: בפסח קורין וכו'. משנה פרק בני העיר [דף ל':] בפסח קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים ופירש''י דהיינו שור או כשב. ובגמרא [לא.] ת''ר בפסח קורין בפרשת מועדות ומפטירין בפסח גלגל. והאידנא דאיכא תרי יומי יומא קמא בפסח גלגל ולמחר בפסח יאשיהו. יום טוב האחרון של פסח קורין ויהי בשלח ומפטירין וידבר דוד ולמחר כל הבכור ומפטירין עוד היום. אמר אביי והאידנא נהוג עלמא למיקרי משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא:
9
ט בַּעֲצֶרֶת קוֹרִין בְּ(דברים טז־ט) 'שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת'. וּמִנְהָג פָּשׁוּט שֶׁקּוֹרִים בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן (שמות יט־א) 'בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי' וּמַפְטִירִין בְּמֶרְכָּבָה. וּבְשֵׁנִי קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת (דברים טו־יט) 'כָּל הַבְּכוֹר' וּמַפְטִירִין בַּחֲבַקּוּק:
Kessef Michneh (non traduit)
בעצרת שבעה שבועות וכו'. באותה ברייתא (שם ל''א.) בעצרת שבעה שבועות ומפטירין בחבקוק אחרים אומרים בחודש השלישי ומפטירין במרכבה והאידנא דאיכא תרי יומא עבדינן כתרווייהו ואיפכא כלומר דביומא קמא בחדש השלישי ומפטירין במרכבה ולמחר שבעה שבועות ומפטירין בחבקוק:
10
י בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה קוֹרִין (במדבר כט־א) 'בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ'. וּמִנְהָג פָּשׁוּט שֶׁקּוֹרִין בְּיוֹם רִאשׁוֹן (בראשית כא־א) 'וַיְיָ' פָּקַד אֶת שָׂרָה' וּמַפְטִירִין (שמואל א א־א) 'וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם'. וּבְשֵׁנִי קוֹרִין (בראשית כב־א) 'וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם' וּמַפְטִירִין (ירמיה לא־יט) 'הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם':
Kessef Michneh (non traduit)
בראש השנה קורין וכו'. גם זה שם בראש השנה בחדש השביעי ומפטירין הבן יקיר לי אפרים וי''א וה' פקד את שרה ומפטירין בחנה והאידנא דאיכא תרי יומי יומא קמא כי''א למחר והאלהים נסה ומפטירין הבן יקיר לי:
11
יא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁחֲרִית קוֹרִין (ויקרא טז־א) 'אַחֲרֵי מוֹת' וּמַפְטִירִין (ישעיה נז־טו) 'כֹּה אָמַר רָם וְנִשָּׂא'. בְּמִנְחָה קוֹרִין בַּעֲרָיוֹת שֶׁבְּאַחֲרֵי מוֹת כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר וְיִכָּלֵם כָּל מִי שֶׁנִּכְשַׁל בְּאַחַת מֵהֶן וְיַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. וְהַשְּׁלִישִׁי קוֹרֵא בַּתּוֹרָה וּמַפְטִיר בְּיוֹנָה:
Kessef Michneh (non traduit)
ביוה''כ בשחרית וכו' עד ומפטיר ביונה. שם באותה ברייתא:
12
יב בְּסֻכּוֹת בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים הָרִאשׁוֹנִים קוֹרִין בְּפָרָשַׁת הַמּוֹעֲדוֹת שֶׁהִיא (ויקרא כב־כז) 'שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז' וְגוֹ' וּמַפְטִירִין בְּיוֹם רִאשׁוֹן (זכריה יד־א) 'הִנֵּה יוֹם בָּא לַיְיָ''. וּבְיוֹם שֵׁנִי (מלכים א ח־ב) 'וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה'. וּבְיוֹם טוֹב אַחֲרוֹן קוֹרִין [ז] (דברים טו־יט) 'כָּל הַבְּכוֹר' וּמַפְטִירִין (מלכים א ח־נד) 'וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה'. וּלְמָחָר קוֹרִין (דברים לג־א) 'וְזֹאת הַבְּרָכָה' וּמַפְטִירִין (מלכים א ח־כב) 'וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה'. וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּפְטִירִין [ח] (יהושע א־א) 'וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת משֶׁה'. וּבִשְׁאָר יְמוֹת הֶחָג קוֹרִין בְּקָרְבְּנוֹת הֶחָג:
Kessef Michneh (non traduit)
בסוכות בשני ימים טובים וכו'. ג''ז שם יום טוב הראשון של חג קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים ומפטירין הנה יום בא לה' והאידנא דאיכא תרי יומי למחר מיקרא הכי נמי קרינא אפטורי מאי מפטירין ויקהלו אל המלך שלמה. ויום טוב האחרון קורין כל הבכור ומפטירין ויהי ככלות שלמה למחר קורין וזאת הברכה ומפטירין ויעמוד שלמה [ויש אומרים ויהי אחרי מות משה]. וכתב הרא''ש ז''ל והכי איתא בירושל' והכי נהגינן עכ''ל: ובשאר ימות החג וכו'. בפרק בתרא דסוכה (דף נ''ה) אתקין אמימר בנהרדעא דמדלגי דלוגי ופי' רבינו בזה כתבו הרי''ף בשם גאון פרק בני העיר. ויש בקצת נוסחאות רבינו שיבוש והנוסחא הנכונה כך היא קורא הכהן ביום השני ולוי קורא וביום השלישי וישראל קורא וביום השלישי והרביעי חוזר וקורא ביום השני וביום השלישי. וכתב הר''ן ומיהו בי''ט אע''ג דספק ראשון ספק שני הוא כיון שעושין אותו י''ט לא מזלזלינן ביה לספוקי ומשום הכי לא קרינן אלא קרבן יום ראשון בלבד דהיינו [ובחמשה עשר יום]:
13
יג כֵּיצַד. בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד קוֹרֵא שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת. (במדבר כט־כ) 'בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי' שֶׁהוּא חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד קוֹרֵא הַכֹּהֵן (במדבר כט־יז) 'וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי'. וְלֵוִי קוֹרֵא וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. וְיִשְׂרָאֵל קוֹרֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. וְהָרְבִיעִי [ט] חוֹזֵר וְקוֹרֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. וְכֵן בַּיּוֹם הָרְבִיעִי שֶׁהוּא שֵׁנִי שֶׁל חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד קוֹרִין וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי (במדבר כט־כג) 'וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי'. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ [י] בְּכָל יוֹם וָיוֹם:
14
יד בְּכָל יוֹם וְיוֹם מִיָּמִים טוֹבִים וְכֵן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּבְשִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים בְּשַׁחֲרִית. הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא בּוֹ אֵלּוּ הָעִנְיָנוֹת שֶׁאָמַרְנוּ. וְהַשֵּׁנִי קוֹרֵא בּוֹ קָרְבַּן [כ] אוֹתוֹ הַיּוֹם הָאָמוּר בְּחֻמַּשׁ הַפְּקֻדִּים בַּתּוֹרָה. וְהַקּוֹרֵא עִנְיַן הַקָּרְבָּן הוּא מַפְטִיר בַּנָּבִיא:
Kessef Michneh (non traduit)
וכן ביום הכפורים וכו'. לפי שלמעלה לא הזכיר שיקראו בקרבנות ביוה''כ ובימי הפסח אמר דלאו דוקא בחול המועד דפסח הוא דקרינן בקרבן היום אלא ה''ה לשאר ימים טובים ונקט יוה''כ ופסח לדוגמא בעלמא. ושבעת ימי הפסח היינו בא''י אבל בח''ל תמניא הוו: ומ''ש שמוציאין שני ספרים. כבר כתבתי דנפקא ליה מדא''ר יצחק נפחא (מגילה דף כ''ט:) ר''ח טבת שחל להיות בשבת מוציאין שלשה ספרי תורות אחד קורין בו ענינו של יום ואחד קורין בו של ר''ח ואחד של חנוכה אלמא בכל יום שיש בו קרבן קורין בקרבן היום מוסף על סדר היום. אבל מ''ש והקורא ענין הקרבן הוא המפטיר בנביא הוא לפי שענינו של יום קודם כדמפורש במימרא דר''י נפחא והא ודאי המפטיר קורא בספר אחרון דאין לומר שיחזרו להביא ספר ראשון לקרות בו המפטיר. ובמרדכי כתב דאמרי' בירושלמי ומפטיר קורא במוספין:
15
טו וּבְכָל יוֹם שֶׁמּוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים אוֹ שְׁלֹשָׁה אִם הוֹצִיאוּ זֶה אַחַר זֶה כְּשֶׁמַּחֲזִיר אֶת הָרִאשׁוֹן אוֹמֵר קַדִּישׁ וּמוֹצִיא הַשֵּׁנִי. וּכְשֶׁמַּחֲזִיר אֶת הָאַחֲרוֹן אוֹמֵר קַדִּישׁ. וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁהַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט לוֹמַר קַדִּישׁ אַחַר שֶׁקּוֹרֵא הַמַּשְׁלִים לְעוֹלָם וְאַחַר כָּךְ מַפְטִירִין בַּנָּבִיא:
Kessef Michneh (non traduit)
ובכל יום שמוציאין וכו'. כוונת רבינו נראה שאם הוציאם בבת אחת כמנהגנו היום אין צריך קדיש אלא אחר אחרון ואם הוציאם זה אחר זה צריך לומר קדיש אחר הראשון ואחר האחרון אבל לא אחר האמצעי. אבל כבר אמרנו שהמנהג הפשוט לומר קדיש אחר המשלים לעולם ואח''כ עולה המפטיר בנביא וקורא בתורה אפילו ביום שאין מוציאין אלא ספר אחד וכ''ש ביום שמוציאין שני ספרי תורות ושלמו לקרוא בספר ראשון ואין המפטיר עתיד לקרות בו שאומר קדיש כפי המנהג אפי' הוציא השני ספרי תורות בבת אחת זהו פירוש דברי רבינו. ואנו נוהגים ביום שמוציאין שלשה ספרי תורות שאין אומרים קדיש עד אחר הספר השני וכן אחר ספר השלישי וכמו שכתב ה''ר דוד אבודרהם:
16
טז שַׁבָּת שֶׁחָלָה לִהְיוֹת בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד בֵּין בְּפֶסַח בֵּין בְּסֻכּוֹת קוֹרִין בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת (שמות לג־יב) 'רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי' וּמַפְטִירִין בְּפֶסַח (יחזקאל לז־ד) 'הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת'. וְאִם חָלָה בְּתוֹךְ הֶחָג (יחזקאל לח־יח) 'בְּיוֹם בּוֹא גוֹג':
Kessef Michneh (non traduit)
שבת שחל להיות בחולו של מועד וכו' עד ביום בא גוג. מימרא דרב הונא אמר רב בפרק בני העיר (דף ל''א.):
17
יז בַּחֲנֻכָּה בְּיוֹם רִאשׁוֹן קוֹרִין מִ(במדבר ו־כב) 'בִּרְכַּת כֹּהֲנִים' עַד סוֹף קָרְבַּן (במדבר ז־יב) 'הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם [ל] הָרִאשׁוֹן'. וּבְיוֹם שֵׁנִי קוֹרִין קָרְבַּן נָשִׂיא שֶׁהִקְרִיב בְּשֵׁנִי. וְכֵן עַד יוֹם הַשְּׁמִינִי. [מ] בְּיוֹם שְׁמִינִי קוֹרִין עַד סוֹף הַקָּרְבָּנוֹת עַד סוֹף [נ] הַסֵּדֶר. וּמַפְטִירִין בְּשַׁבָּת שֶׁל חֲנֻכָּה [ס] בְּנֵרוֹת זְכַרְיָה. וְאִם הָיוּ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת בַּחֲנֻכָּה מַפְטִירִין בְּשַׁבָּת רִאשׁוֹנָה בְּנֵרוֹת זְכַרְיָה. וּבַשְּׁנִיָּה בְּנֵרוֹת שְׁלֹמֹה. וְהַקּוֹרֵא בְּעִנְיַן חֲנֻכָּה הוּא שֶׁמַּפְטִיר בַּנָּבִיא. בְּפוּרִים קוֹרִין בְּשַׁחֲרִית (שמות יז־ח) 'וַיָּבֹא עֲמָלֵק':
Kessef Michneh (non traduit)
בחנוכה ביום ראשון וכו'. משנה שם (דף ל'.) בחנוכה בנשיאים ומפרש רבינו סדר קריאתם מה קורין בכל יום ופשוט הוא: ומפטירין בשבת כו' עד שלמה. כלשון הברייתא והגמרא שם (דף ל''א.): והקורא בענין חנוכה וכו'. מדאמרינן התם [כ':] במימרא דר''י נפחא שכתבתי בפרק זה דבספר אחרון קורין של חנוכה ומשמע לרבינו שהקורא אחרון בספר הוא מפטיר וכמו שכתבתי לעיל בסמוך: בפורים ויבא עמלק. משנה שם (דף ל':):
18
יח בְּתִשְׁעָה בְּאָב קוֹרִין בְּשַׁחֲרִית (דברים ד־כה) 'כִּי תוֹלִיד בָּנִים' וּמַפְטִירִין (ירמיה ח־יג) 'אָסֹף אֲסִיפֵם נְאֻם יְיָ''. וּבְמִנְחָה קוֹרִין (שמות לב־יא) 'וַיְחַל משֶׁה' כִּשְׁאָר יְמֵי הַתַּעֲנִיּוֹת. וּבִשְׁאָר הַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁאָנוּ מִתְעֲנִין עַל מַה שֶּׁאֵרַע לַאֲבוֹתֵינוּ קוֹרִין בְּשַׁחֲרִית וּמִנְחָה. הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא [ע] וַיְחַל משֶׁה אַרְבַּע פְּסוּקִים. וְקוֹרֵא הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי מִ(שמות לד־א) 'פְּסָל לְךָ' עַד (שמות לד־י) 'אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ'. וּבְתַעֲנִיּוֹת שֶׁגּוֹזְרִין אוֹתָן הַצִּבּוּר מִפְּנֵי הַצָּרוֹת כְּגוֹן בַּצֹּרֶת וְדֶבֶר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן קוֹרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּבוּ הָעָם וְיִכָּנַע לְבָבָם כְּשֶׁיִּשְׁמְעוּ אוֹתָם:
Kessef Michneh (non traduit)
בתשעה באב קורין כו'. (שם ל''א:) אמר אביי האידנא נהוג עלמא למיקרי כי תוליד בנים ומפטירין אסף אסיפם. ומ''ש ובמנחה קורין וכו' בשאר ימי התעניות וכו' קורא ויחל משה. במ''ס פט''ו: ובתעניות שגוזרין וכו'. משנה פרק בני העיר (דף ל'. ל''א) בתעניות ברכות וקללות:
19
יט נָהֲגוּ הָעָם לִהְיוֹת מַפְטִירִין קֹדֶם תִּשְׁעָה בְּאָב בְּשָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹכָחוֹת. שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה מַפְטִירִין [פ] בְּ(ירמיה א־א) 'דִבְרֵי יִרְמְיָהוּ'. שְׁנִיָּה (ישעיה א־א) 'חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ'. שְׁלִישִׁית (ישעיה א־כא) 'אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה'. וְכֵן שַׁבָּת שֶׁאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב מַפְטִירִין (ישעיה מ־א) 'נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי'. וּמִנְהָג פָּשׁוּט בְּעִירֵנוּ לִהְיוֹת מַפְטִירִין בְּנֶחָמוֹת יְשַׁעְיָהוּ מֵאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְשַׁבָּת שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְטִירִין (הושע יד־ב) 'שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל':
Kessef Michneh (non traduit)
נהגו העם וכו'. כתוב במרדכי פרק בני העיר שנהגו ע''פ פסיקתא לאפטורי תלתא דפורענותא ושבע דנחמתא ותרתי דתיובתא והם נו''ע אר''ק שד''ש ע''כ והיינו כשיש שתי שבתות בין ר''ה (לי''ה) [לסוכות] אבל ברוב השנים שאין שם אלא שבת אחת מפטיר שובה. ורבינו סתם דבריו ע''פ רוב השנים שאין שם אלא שבת אחת:
20
כ רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת קוֹרִין בְּפָרָשַׁת (שמות ל יא־טז) 'שְׁקָלִים' וּמַפְטִירִין בִּ(מלכים ב יב־ג) 'יהוֹיָדָע הַכֹּהֵן'. וְכֵן אִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת וַאֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת מַקְדִּימִין וְקוֹרִין בַּשַּׁבָּת שֶׁלְּפָנָיו בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים. בַּשְּׁנִיָּה קוֹרִין (דברים כה־יז) 'זָכוֹר' וּמַפְטִירִין (שמואל א טו־ב) 'פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק'. אֵי זוֹ הִיא שַׁבָּת שְׁנִיָּה כָּל שֶׁחָל פּוּרִים לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ וַאֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. בַּשְּׁלִישִׁית קוֹרִין (במדבר יט־א) 'פָּרָה אֲדֻמָּה' וּמַפְטִירִין (יחזקאל לו־כה) 'וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם'. וְאֵי זוֹ הִיא שַׁבָּת שְׁלִישִׁית הַסְּמוּכָה לָרְבִיעִית. בָּרְבִיעִית קוֹרִין (שמות יב־ב) 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה' וּמַפְטִירִין (יחזקאל מה־יח) 'בְּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ'. וְאֵי זוֹ הִיא רְבִיעִית כָּל שֶׁחָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ וַאֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת:
Kessef Michneh (non traduit)
ראש חדש אדר וכו'. משנה פרק בני העיר (שם דף כ''ט.) ראש חדש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת האחרת כלומר מקדימין לקרות פרשת שקלים בשבת שקודם ר''ח ומפסיקין מלקרות פרשה נוספת בשבת שאחר זו בשניה זכור בשלישית פרה אדומה ברביעית החדש הזה לכם. וכתב הר''ן דהאי בשניה זכור קאי בין אחל ראש חדש אדר להיות בשבת ובין אחל להיות בתוך השבת, ומיהו האי כגווניה והאי כגווניה דכשחל להיות בשבת האי שניה היינו שניה ממש ואי חל להיות בתוך השבת האי שניה שניה להפסקה שהשבת הבאה אחר הפסקה קורין בה זכור. ובגמרא (דף ל'.) איתמר ר''ח אדר שחל להיות ערב שבת רב אמר מקדימין וקורין בשבת שעברה ושמואל אמר מאחרין וכתב הרי''ף וקיימא לן כרב. תנו רבנן ר''ח אדר שחל להיות בשבת קורין כי תשא ומפטירין ביהוידע ואי זו היא שבת ראשונה כל שחל ר''ח אדר להיות בתוכה ואפילו בערב שבת. בשניה זכור ומפטירין פקדתי ואי זו היא שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפילו בע''ש. בשלישית פרה אדומה ומפטיר וזרקתי ואי זו היא שבת שלישית כל הסמוכה לפורים מאחריה. וכתב הרי''ף משכחת לה כשחל ר''ח ניסן להיות באמצע השבת. אבל אם חל ר''ח ניסן להיות בשבת הויא שלישית הסמוכה לר''ח ניסן ולכך סתם רבינו וכתב ואי זו היא שבת שלישית כל שסמוכה לרביעית. ומסיים בברייתא ברביעית החדש הזה וכו' וכמ''ש רבינו:
21
כא נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁפְּעָמִים תִּהְיֶה הַפְסָקָה בֵּין שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה אוֹ בֵּין שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. וּפְעָמִים יִהְיוּ שְׁתֵּי הַפְסָקוֹת [צ] בֵּין רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה וּבֵין שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. אֲבָל בֵּין שְׁלִישִׁית לִרְבִיעִית אֵין מַפְסִיקִין:
Kessef Michneh (non traduit)
אבל בין שלישית וכו'. ירושלמי מימרא דרבי לוי כתבו הרי''ף פ' בני העיר:
22
כב כָּל פָּרָשָׁה מֵאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת הָאֵלּוּ אֶחָד קוֹרֵא אוֹתָהּ בְּסֵפֶר שֵׁנִי אַחַר שֶׁקּוֹרִין סֵדֶר אוֹתָהּ שַׁבָּת בַּסֵּפֶר שֶׁהוֹצִיאוּ רִאשׁוֹן. חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת וְהָיָה סֵדֶר אוֹתָהּ שַׁבָּת בִּ (שמות כז־כ) 'וְאַתָּה תְּצַוֶּה' [ק] קוֹרִין שִׁשָּׁה מִוְּאַתָּה תְּצַוֶּה עַד (שמות ל־יח) 'וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחשֶׁת' וְהַשְּׁבִיעִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא מִכִּי תִשָּׂא עַד וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר. וְאִם הָיָה סֵדֶר אוֹתָהּ שַׁבָּת כִּי תִשָּׂא עַצְמוֹ קוֹרִין שִׁשָּׁה מִכִּי תִשָּׂא עַד (שמות לה־א) 'וַיַּקְהֵל' וְהַשְּׁבִיעִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא בְּסֵפֶר שֵׁנִי מִכִּי תִשָּׂא עַד וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחשֶׁת:
Kessef Michneh (non traduit)
כל פרשה וכו'. בפרק בני העיר (דף כ''ט.) וסוף משנה שכתבתי בסמוך תנן בחמישית חוזרין לכסדרן ובגמרא (שם ל':) לסדר מאי רבי אמי אמר לסדר פרשיות כלומר שבאותן ארבע שבתות אין קורין בסדר היום כלל ובחמישית חוזרין לקרות סדר היום ורבי ירמיה אמר לסדר הפטרות כלומר דבאותן ארבע שבתות גופייהו קרי סדר היום אלא שקורין ארבע פרשיות אלו עמהם אבל הפטרות ודאי מענין אותן פרשיות הן ולא מענין סדר היום ובחמישית חוזרין להפטיר מענין היום וכתב הרי''ף וקיימא לן כר' ירמיה: חל ר''ח אדר וכו' עד חוזר וקורא בספר שני וכו' עד ועשית כיור נחושת. הכל מימרא דאביי שם (דף ל'.) ובבא ראשונה אע''ג דאיכא מאן דפליג עליה כתב הרי''ף דקיימא לן כאביי ובבבא שניה תניא כוותיה בגמרא וטעם דינין אלו שכדי שידעו שמצות היום בפרשת שקלים כופלין אותה. וכתב הר''ן ז''ל ולדידן השתא לא מתרמי בואתה תצוה ולא בכי תשא אבל לדידהו הוה מתרמי:
23
כג רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מוֹצִיאִין שְׁלֹשָׁה סְפָרִים. הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא בּוֹ סֵדֶר הַיּוֹם. וְהַשֵּׁנִי קוֹרֵא בּוֹ עִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְהַשְּׁלִישִׁי קוֹרִין בּוֹ (שמות ל־יב) 'כִּי תִשָּׂא'. וְכֵן רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מוֹצִיאִין שְׁלֹשָׁה סְפָרִים. קוֹרִין סֵדֶר הַיּוֹם בָּרִאשׁוֹן. וְעִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּשֵּׁנִי. וְ(שמות יב־ב) 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה' בַּשְּׁלִישִׁי:
Kessef Michneh (non traduit)
ראש חדש אדר שחל וכו' עד והרביעי קורא בענין חנוכה. הכל מימרות דר''י נפחא פרק בני העיר (דף כ''ט:). אך מ''ש וכן ר''ח ניסן נלמד ממאי דאמר ר' יצחק נפחא בראש חדש טבת שחל להיות בשבת:
24
כד רֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מוֹצִיאִין שְׁלֹשָׁה סְפָרִים. הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא בּוֹ סֵדֶר הַיּוֹם. וְהַשֵּׁנִי קוֹרֵא בּוֹ עִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְהַשְּׁלִישִׁי קוֹרֵא בּוֹ עִנְיַן חֲנֻכָּה. חָל לִהְיוֹת [ר] בְּאֶמְצַע הַשַּׁבָּת שְׁלֹשָׁה קוֹרִין בְּעִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְהָרְבִיעִי קוֹרֵא בְּעִנְיַן חֲנֻכָּה:
25
כה אַף עַל פִּי שֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ בְּכָל שַׁבָּת בַּצִּבּוּר חַיָּב לִקְרוֹת לְעַצְמוֹ בְּכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ סֵדֶר שֶׁל אוֹתָהּ שַׁבָּת [ש] שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם. וּפָסוּק שֶׁאֵין בּוֹ תַּרְגּוּם קוֹרְאֵהוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עַד שֶׁיַּשְׁלִים פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר:
Kessef Michneh (non traduit)
אף על פי שאדם שומע וכו'. פירקא קמא דברכות (דף ח'.) אמר רב הונא בריה דרב יהודה אמר רבי אמי אמר רבי מנחם לעולם ישלים אדם פרשיותיו שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון. ומפרש רבינו דהכי קאמר אפילו עטרות ודיבון שאין בו תרגום קורא שלש פעמים וכן פירש''י. ואמרינן בגמרא שלא יקדים ושלא יאחר ולכן כתב רבינו בכל שבוע ושבוע. ומלשון רבינו נראה דכל השבוע מיקרי עם הציבור אע''ג דלא מיקרי קמי שבתא אלא מרביעי ואילך. וכתב הרא''ש במדרש יש שצוה רבי לבניו אל תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו את כל הפרשה ומיהו אם לא השלים קודם משלים לאחר אכילה. ומ''ש רבינו עד שישלים פרשיותיו וכו'. אראש דבריו קאי וה''ק באופן שנמצא משלים פרשיותיו עם הציבור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source