מי ששגג ולקח הקדש או מעות הקדש ונתנו לשליח להוציאו בתורת חולין וכו' עד ואם לא עשו שליחותו בעה''ב פטור. משנה בפ''ב דמעילה (דף כ'): אמר לשלוחו תן לאורחים חתיכה חתיכה של בשר וכו'. שם במשנה אמר תן להם חתיכה חתיכה והוא אמר להם טלו שתים שתים והם נטלו ג' ג' כולם מעלו ובגמ' ש''מ מוסיף על שליחותו הוי שליח אמר רב ששת דאמר שליח טלו אחת מדעתו ואחת מדעתי. פירוש ש''מ מוסיף על שליחותו הוי שליח ותפשוט הא דאיבעיא לן בפ' אלמנה ניזונית (דף צ''ח:) האי מאן דאמר לשלוחיה זיל זבין לי ליתכא דארעא ואזל זבין ליה כורא שהוא פי שנים מי אמרינן מוסיף על דבריו של משלח הוי וליתכא מיהא קנה או דילמא מעביר על דבריו וליתכא נמי לא קנה. ורבינו פסק בפ''א משלוחין דמוסיף על שליחותו הוי וטעמו משום דבפ' אלמנה ניזונית (דף צ''ט) אמרינן א''ד הא לא תיבעי לך וכו' דודאי מוסיף על דבריו הוי ומשמע דכי אמר ש''מ מוסיף על שליחותו הוי שליח מדקתני דבעה''ב נמי מעל דייק דאת''ל מעביר על דבריו הוי לא מעל בעה''ב ושני רב ששת דמהא לא תפשוט דאפי' את''ל דמוסיף על שליחותו לא הוי שליח שאני הכא דא''ל טלו אחת מדעתו ואחת מדעתי דכיון דא''ל בהדיא אחת מדעתו הרי נעשה שליחותו של בעה''ב בפירוש ומש''ה מעל אבל אם היה אומר סתם טלו שתים אפשר דהו''ל מעביר על דבריו של בעה''ב ולא מעל בעה''ב והכי אמרינן בהדיא בגמ' בפ' אלמנה נזונית. והשתא כיון שרבינו פסק דמוסיף על דבריו הוי כשפסק דבעה''ב חייב בכל גוונא שפיר. אבל מה שפסק ברישא שהשליח פטור קשה דהא אפי' אי הוי מוסיף מעל על מה שהוסיף. וכתב הר''י קורקוס ז''ל שאפשר לומר שדעת רבינו דאוקמתא דרב ששת לאו לדחויי דלא תילף דמוסיף הוי אמר כן אלא כי היכי דלא תיקשי כיון שזה לא עקר השליחות למה מעל דהא תנן עשה שליחותו בעה''ב מעל ולא השליח ומשמע ליה אפילו הוסיף על מה שצוה דלאו דוקא צוה כן אלא שלא יפחות לזה העמידה בשאמר טלו אחד מדעתי וכיון שכן ראוי שימעול גם השליח ובגמ' קבע אותה למידחי דלא תיפשוט דמוסיף הוי כיון דבהכי מיירי מעתה לא דמיא מתני' לבעיין עכ''ל. והאריך עוד בדבר:

ומ''ש בד''א כשהיו החתיכות מקדשי בדק הבית אבל אם היו בשר עולה וכיוצא בו לא מעל אלא האוכל בלבד וכו': כתב הראב''ד אבל אם היו בשר עולה א''א תוספתא היא במעילה וכו'. ומ''ש רבינו ובכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה אלא במעילה. בפ' האיש מקדש (דף מ''ג:). ומ''ש שלא יתערב בה איסור אחר. כבר נתבאר שהוא תוספתא:

הנותן פרוטת הקדש לשלוחו וכו' עד השליח מעל. משנה בפרק בתרא דמעילה (דף כ''א):

נתן לו שתי פרוטות וכו'. משנה וגמרא שם:

השולח פרוטה ביד שלוחו וכו' עד שהרי הוא שוגג. ברייתא שם. ומ''ש הודיעו לחנוני וכו' שלשתן פטורין. נלמד ממה שקדם דמזיד פטור. ומ''ש ונתפס המקח להקדש:

ומ''ש וכיצד יעשה כדי להציל החנווני מן החטא וכו'. משנה שם. ומ''ש וכן פרוטה שנתערבה בכל הכיס וכו' עד לא מעל עד שיוציא את כל הכיס. ג''ז משנה שם ופסק כחכמים. והטעם שאין מעילה מן הספק לדעת חכמים הילכך לא מעל עד שיוציא האחרונה דאז הוי ודאי. ואם תאמר וליבטיל ברובא יש לומר דדבר שיש לו מתירין הוא א''נ מטבע חשיב ולא בטיל:

אמר כיס מכיסי הקדש וכו'. תוספתא פ''ק דמעילה וצ''ע שזה סותר מ''ש בפט''ז ממעשה הקרבנות באומר x שור משוורי הקדש:

המועל בפחות משוה פרוטה וכו'. ברייתא פרק הזהב (דף נ''ה:) ואת אשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות משוה פרוטה להשבון:

המפקיד מעות אצל בעה''ב ונשתמש בהם וכו' עד וכאילו השתמש ברשות. משנה בפרק ב' דמעילה (דף כ''א) ומיפרשא בגמרא פרק המפקיד (דף מ''ג). וחנווני פלוגתא דר''מ ור''י וידוע דהלכה כר''י:

ועל מה שכתב רבינו הפקידן אצל שולחני או חנווני וכו' שניהם פטורים וכו'. כתב הר''י קורקוס ז''ל בפרק המפקיד תניא המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורים לא ישתמש בהם לפיכך אם הוציא לא מעל הגזבר מותרים ישתמש בהם לפיכך אם הוציא מעל הגזבר. ויש לתמוה על רבינו שכתב שניהם פטורים הפך ברייתא זו וליכא מאן דפליג עלה ותירץ שרבינו דחה ברייתא זו מהדין שכתב בפ''ו שאם קנה חפץ ונתן מעות הקדש ולא משך לא מעל והא התם עדיף ממפקיד ומותר הוא להוציאם ואעפ''כ לא מעל עד שימשוך כי אז נהנה בהם או בדבר שאין צריך משיכה וכ''ש בזה שכיון שאין אנו מחייבין אותו עד שיוציא והוציא דוקא לר''נ דהלכתא כותיה שאינו חייב באונסין א''כ אתה בא לחייבו מטעם שליח לא מטעם נתינתו לו בידו וכיון שחידוש הוא שחידשה תורה במעילה אין לך בו אלא חידושו ולכך דוקא בשעשאו שליח בפירוש וא''ל להוציאן אבל שיעשה שליח מאלו לחייבו אין לנו. ומעתה סובר רבינו דמתני' דנתנה לבלן מעל דמוכח דוקא בלן אבל דבר הצריך משיכה לא מעל דהיתר תשמיש לא מייתי לידי מעילה וכן ההיא דנתנה לספר לא מעל כולהו פליגי על אותה ברייתא וסברי שאין מעילה אלא א''כ א''ל בפירוש עכ''ל:

האשה שהכניסה מעות של הקדש לבעלה וכו'. בעיא דאיפשיטא בפרק השואל (דף צ''ו ע''ב):