Chap. 8
מַגַּע טְמֵא מֵת, שֶׁהָיוּ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לְתוֹךְ פִּיו, הִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר טָהוֹר, טִמְּאוּהוּ. וְטָהוֹר שֶׁהָיוּ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לְתוֹךְ פִּיו וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר טָמֵא, נִטְמָאוּ. הָיָה אוֹכֵל דְּבֵלָה בְיָדַיִם מְסֹאָבוֹת, הִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו לִטֹּל אֶת הַצְּרוֹר, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם הָפַךְ, טָמֵא. אִם לֹא הָפַךְ, טָהוֹר. הָיָה פֻנְדְּיוֹן לְתוֹךְ פִּיו, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם לִצְמָאוֹ {כה}, טָמֵא:
10
R. Bartenura non traduit
מַגַּע טְמֵא מֵת. אָדָם שֶׁנָּגַע בִּטְמֵא מֵת וְנַעֲשָׂה רִאשׁוֹן, דִּטְמֵא מֵת הָוֵי אַב הַטֻּמְאָה וְעוֹשֶׂה הַנּוֹגֵעַ בּוֹ רִאשׁוֹן, וּמַשְׁקִין שֶׁבְּתוֹךְ פִּיו מְטַמְּאִין אֶת הַתַּנּוּר כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לַאֲוִירוֹ. וְאַף עַל גַּב דְּהוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ מְטַמְּאוֹ דְאֵין כְּלִי מְקַבֵּל טֻמְאָה אֶלָּא מֵאַב הַטֻּמְאָה, הֲרֵי זֶה אוֹמֵר מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי, כְּדִתְנַן בְּמַסֶּכֶת פָּרָה, דְּרַבָּנָן גָּזְרוּ עַל הַמַּשְׁקִים שֶׁיִּהְיוּ מְטַמְּאִים כֵּלִים, גְּזֵרָה מִשּׁוּם מַשְׁקֶה זָב וְזָבָה כִּדְאָמְרִינַן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת. וָאֳכָלִים דְּנָקַט הָכָא, כְּדִי נָסְבָא {כג}, שֶׁהֲרֵי אֵין אֹכֶל מְטַמֵּא כְלִי, אֶלָּא מַשְׁקִים בִּלְבַד מְטַמְּאִים כֵּלִים. וּקְפִיצַת פִּיו אֵינָהּ מַצֶּלֶת, דְּאֵין צָמִיד פָּתִיל מַצִּיל עַל הַטֻּמְאָה שֶׁבְּתוֹכוֹ מִלְּטַמֵּא אֲחֵרִים כְּדִתְנַן לְעֵיל, וּבַר מִן דֵּין הָא תַנְיָא בַתּוֹסֶפְתָּא דְכֵלִים הַכֹּל מַצִּילִים מִיַּד כְּלֵי חֶרֶס אֲפִלּוּ כְלֵי גְלָלִים וּכְלֵי אֲדָמָה חוּץ מִן הָאָדָם. הִלְכָּךְ, טָהוֹר שֶׁהָיוּ אֳכָלִים וּמַשְׁקִים לְתוֹךְ פִּיו וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר שֶׁהוּא טָמֵא, נִטְמְאוּ, דְּאֵין הָאָדָם מַצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל מִיַּד כְּלִי חֶרֶס:
בְּיָדַיִם מְסֹאָבוֹת. יָדַיִם שֶׁהֵם שְׁנִיּוֹת לַטֻּמְאָה וּפוֹסְלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה {כד}:
הִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו. לִטֹּל אֶת הַצְּרוֹר שֶׁבְּפִיו, אוֹ כָּל מִידִי:
רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא. הַדְּבֵלָה. לְפִי שֶׁהַיָּדַיִם מְסֹאָבוֹת טִמְּאוּ אֶת הָרֹק לִהְיוֹת תְּחִלָּה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁקֶה, וְהָרֹק טִמֵּא אֶת הַדְּבֵלָה, דְּרִאשׁוֹן עוֹשֶׂה שֵׁנִי בְחֻלִּין:
וְרַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר. סָבַר כָּל זְמַן שֶּׁלֹא יָצָא הָרֹק מִן הַפֶּה לָא חֲשִׁיב מַשְׁקֶה. וְרַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא, כְּשֶׁהָפַךְ הַדְּבֵלָה מִצַּד זֶה לְצַד זֶה בְתוֹךְ פִּיו, שֶׁנֶּעֱקָר הָרֹק. וּמְטַהֵר בְּלֹא הָפַךְ, שֶׁכָּל זְמַן שֶּׁלֹא נֶעֱקַר לֹא נֶחְשָׁב מַשְׁקֶה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
Toss. Yom Tov non traduit
{כג} אָמְנָם תָּנָא רֵישָׁא מִשּׁוּם סֵיפָא, לְפִי שֶׁאָמַר בַּסֵּיפָא אֳכָלִים וּמַשְׁקִים יִרְצֶה בוֹ אוֹ אֳכָלִים אוֹ מַשְׁקִים, לְפִי שֶׁכְּלִי טָמֵא יְטַמֵּא הָאֳכָלִים וִיטַמֵּא הַמַּשְׁקִין. הָרַמְבַּ''ם: {כד} זֶה הוּא לְשׁוֹן רַשִׁ''י דִּמְפָרֵשׁ דִּדְבֵלָה נַמִּי דִתְרוּמָה הוּא. אֲבָל הָרַמְבַּ''ם דְּמַסִּיק שֶׁהוּא שֶׁל חֻלִּין כוּ' לֹא הֲוָה לֵיהּ לְהַעְתִּיק לְשׁוֹן רַשִׁ''י דְּפוֹסֶלֶת אֶת הַתְּרוּמָה. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כה} לִצְמָאוֹ. מִתּוֹךְ שֶׁהַפּוּנְדְיוֹן בְּפִיו מָצוּי הָרֹק וְאֵין צָמֵא לִשְׁתּוֹת, וְרֹק הַבָּא מֵהַפּוּנְדְיוֹן חָשׁוּב מַשְׁקֶה. הָרַ''שׁ:
Rambam non traduit
כבר הקדמנו בפתיחת זה הסדר ובארנו שכל ולד הטומאה אינו מטמא כלי אלא משקה נטמא משקין טמאין הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני ואני עתיד לבאר זה בע''ה בפ''ח מפרה וכבר ידעת שטמא מת הוא אב הטומאה והאדם אשר יגע בטמא מת והוא אשר יקרא מגע טמא מת הוא ולד הטומאה ולא יטמא הכלים ולא זולתו מהכלים בהגעתו בו אבל הוא יטמא המשקין ואלו המשקין יטמאו הכלים כמו שהקדמנו בשרשים וכבר הקדמנו בשני מזאת המסכתא שכלי חרס יטמא מאוירו לבד ויטמאו האוכלים והמשקים בהגעתם באוירו ג''כ ואם לא יגע בהן ולזה אם היו המשקין בפי זה אשר הוא ראשון לטומאה והכניס ראשו לאויר התנור טמאוהו בהגעת המשקין שבפיו אשר הן משקין טמאין באויר התנור וקפיצת פיו לא תציל לפי שאפילו הטומאה תחת צמיד פתיל והגיע באויר התנור טמאוהו כמו שקדם בזה הפ'. וכן אם היה התנור טמא והכניס ראש אדם טהור לאוירו ובפיו אוכלים ומשקים טהורים נטמאו בהגעתם לאויר כלי חרס הטמא ולא להיותם בפיו יעמוד לנו מקום צמיד פתיל ותציל שלא יטמאו. ובתוס' דכלים (פ''ו) אמרו הכל מצילים מיד כלי חרס אפילו כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה חוץ מהאדם. כיצד טהור שהיו אוכלים ומשקים לתוך פיו והכניס ראשו לאויר התנור נטמא ודע שאמרו [ר''ל ברישא]. בפ' הראשון אוכלין ומשקין אין עניינו אוכלין או משקין לפי שאוכלין (ומשקין) לא יטמאו הכלים כמו שבארנו בפתיחת זה הסדר. אמנם תנא רישא משום סיפא לפי שאמרו ר''ל בסיפא. בפרק השני אוכלין ומשקין ירצה בו אוכלין או משקין לפי שכלי טמא יטמא האוכלין ויטמא המשקין כמו שקדם ביאורו וכבר בארנו בפתיחת זה הסדר ג''כ שידים טמאות יטמאו המשקין ואלו המשקין יטמאו האוכלין של תרומה שלא יטמאו ויטמאו משאר משקים הנגרים לבד ז' המשקין ותולדותיהם ושהכיח והרוק מתולדות המים והנה אבאר כל זה במקומו במס' מכשירין (פ''א מ''א) ושם יתבאר שמשקים טמאין יכשירו ויטמאו יחד ושההכשר מתנאיו שיהיה ברצון בעל פירות. אמנם אם נטבלו האוכלין בבלתי כוונה הנה אינן מוכשרין לטומאה ולפי אלו השרשין כולן אמר כי אם היה אוכל תאנים של תרומה בהכרח כמו שהשרשנו ונטה ידו להסיר אבן או הדומה לזה מפיו הנה כבר נטמא הרוק אשר בפיו הגובר אצל הלעיסה בידים מסואבות ונטמאת הדבלה של תרומה בזה הרוק זאת סברת ר' מאיר. ורבי יהודה אומר אחר שאין כוונתו שיגע ברוק אלא ביציאת האבן לבד הנה לא יטמא הדבילה לפי שהוא כמו הכשר שלא לרצונו ורבי יוסי אומר שאם היפך אצבעו בפיו כבר נטמא הרוק ונטמאת הדבילה ואם לא עשה רק להוציא האבן לבד הדבילה טהורה וכן אם היה פונדיון והוא חצי דרהם בפיו ומשך ידו להוציאו והיה בפיו אוכלין ומשקין של תרומה אם היה בפיו זה הפונדיון להסיר הצמא הנה כבר נטמא האוכל בזה הרוק לפי שבכוונה התרבה הרוק לפי שסבתו היות הדרהם בפי האדם למעט הצמא ולרבות הרוק בפה והלכה כרבי יוסי:
הָאִשָּׁה שֶׁנָּטַף חָלָב מִדַּדֶּיהָ וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, טָמֵא, שֶׁהַמַּשְׁקֶה מְטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן. הָיְתָה גוֹרַפְתּוֹ וְהִכַּתָּהּ הַקּוֹץ וְיָצָא מִמֶּנָּה דָם, אוֹ שֶׁנִּכְוָת וְנָתְנָה אֶצְבָּעָהּ לְתוֹךְ פִּיהָ, נִטְמָא:
11
R. Bartenura non traduit
הָאִשָּׁה שֶׁנָּטַף חָלָב מִדַּדֶּיהָ. וְהִיא טְמֵאָה, וְחָלָב הַנּוֹטֵף מִדַּדֶּיהָ הָוֵי כְּמַשְׁקֶה שֶׁנָּגַע בָּהּ וְנַעֲשָׂה תְחִלָּה:
שֶׁהַמַּשְׁקֶה מְטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן. וְאַף עַל גַּב דְּחָלָב הַנּוֹטֵף מִדַּדֶּיהָ שֶּׁלֹא לִרְצוֹנָהּ הָיָה, דְּלֹא נִיחָא לָהּ, אֲפִלּוּ הָכִי נִטְמָא הַתַּנּוּר. דִּלְעִנְיַן הֶכְשֵׁר זְרָעִים דַּוְקָא בָעִינַן דְּנִיחָא לֵיהּ, אֲבָל לֹא לְטַמֵּא:
הָיְתָה גוֹרַפְתּוֹ. שֶׁהָיְתָה גוֹרֶפֶת הַתַּנּוּר הַטָּמֵא לְהוֹצִיא אֶפְרוֹ:
וְהִכָּהּ קוֹץ וְיָצָא מִמֶּנָּה דָם. וְדַם הַמַּכָּה חֲשִׁיב מַשְׁקֶה:
וְנָתְנָה אֶצְבָּעָהּ לְתוֹךְ פִּיהָ. כְּדֶרֶךְ הַנִּכְוִים בְּאֶצְבָּעָם שֶׁנּוֹתְנִים אֶצְבָּעָם בְּפִיהֶם:
נִטְמָא. גָּרְסִינַן. כְּלוֹמַר נִטְמָא הַתַּנּוּר מֵחֲמַת הָרֹק וְהַדָּם {כו}:
Toss. Yom Tov non traduit
{כו} וְתֵימַהּ, דְּהָא מְפָרֵשׁ הָיְתָה גוֹרַפְתּוֹ הַתַּנּוּר הַטָּמֵא. אֲבָל עֵרוּב פֵּרוּשִׁים הֵם, דְּהָא דְכָתַב כָּאן דְּקָאֵי אַתַּנּוּר הוּא פֵּרוּשׁ הָרַ''שׁ. וּמַה שֶּׁכָּתַב הָיְתָה כוּ' הַתַּנּוּר הַטָּמֵא, הוּא פֵּרוּשׁ הָרַמְבַּ''ם, וְגָרַס נִטְמְאָה, וּמְפָרֵשׁ אַתְּרוּמָה שֶׁבְּפִיהָ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
Rambam non traduit
כבר בארנו בפתיחת זה הסדר אמרו במסכת טבול יום (פ''ב מ''א) ושאר כל הטמאים המשקים היוצאים מהן כמשקין אשר הוא נוגע בהן וביארנו שמשקין טמאין יטמאו כלים וכן נבאר בראש מכשירין שמשקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון ר''ל שלא יצטרך שיגע בדבר אשר תטמאו בכונה ורצון כמו ההכשר ולזה אם היתה אשה נדה או זבה או זולת זה מהטומאות ונטף חלב מדדיה בתנור אע''פ שהיה זה בלתי כונה בלא ספק הנה התנור יתטמא להגעת המשקין טמאין בו. עוד הפך הדבר והוא שיהיה התנור טמא והאשה טהורה הנה בעת שהוציאה אפר התנור הטמא הוכה אצבעה וכאשר הגיר דמה הנה כבר נטמא הדם והיו משקין טמאין בהיותם באויר התנור הטמא ובעת שיצא זה הדם יטמאהו טומאת משקין טמאין והוא ענין אמרו נטמאה ר''ל שהיא תטמא התרומה אשר בפיה וכן כאשר נכוית ידה ומכתה לפי שידיה יטמאו באויר התנור כמו שהתבאר בג' ממסכת ידים והיו ידיה ידים מסואבות ובעת שהכניסה בפיה תטמא רוקה ויהיו משקין טמאין ויטמאו שלא נגע לרצון כמו שקדם וזהו כוונתו באמרו נטמאת שלא נגע האדם כולו במשקין טמאין בנגיעה כמו שבארנו ופירשנו בפתיחת זה הסדר ועוד אוסיף בזה באור:
פרק ט
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source