Vayedaber

Simple Havroutah

'Houline

Daf 38a

גּוֹעָה וְהֵטִילָה רֶיעִי וְכִשְׁכְּשָׁה בְּאָזְנָהּ הֲרֵי זֶה פִּירְכּוּס אֲמַר לְהוּ אִצְטְרִיכָא לֵיהּ לְאַבָּא לְאֹזוֹזֵי אוּנֵּי שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כֹּל שֶׁאֵינָהּ [עוֹשָׂה] דְּבָרִים שֶׁהַמֵּתָה עוֹשָׂה

Traduction

If the animal lows, or excreted excrement, or wiggled its ear during the slaughter, that is a convulsion, and the slaughter renders eating the flesh of the animal permitted. Shmuel said to them: Is it necessary according to Abba, i.e., Rav, for the animal to move its ears during the slaughter, which requires a considerable life force? As I say: Any movements of the animal that are not matters that the death of the animal engenders are convulsions sufficient to render the slaughter valid.

Rachi non traduit

גועה והטילה ריעי. או זה או זה. גועה צועקת כמו אם יגעה שור על בלילו (איוב ו':ה'):

לאבא. לרב הוה קרי ליה שמואל הכי משום כבוד:

לאזוזי אוני. לפרכס האוזן בתמיה דפירכוס חיות גדול הוא זה. אזוזי לשון מזיזין אותו ממקומו (אבות פ''ג מי''ז):

שאני אומר. שאינה צריכה כל כך אלא כל פירכוס שמסוכנת מפרכסת שאינה עושה דבר שהוא הוצאת נפש הוי פירכוס כדלקמן:

Tossefoth non traduit

גועה או הטילה ריעי וכשכשה באזנה ה''ז פירכוס. אפילו לר''ג דמחמיר ובעי פירכוס יד ורגל חשיב האי פירכוס ולהכי פריך שפיר מברייתא דקתני בסמוך גועה והטילה ריעי אין זה פירכוס ושמואל דאמר איצטריך ליה לאבא אזוזי אוני סבר כרבנן דאמרי או יד או רגל ולהכי פריך עליה דרב ענן דמפרש מילתיה דשמואל תנינא דפשיטא דאליבא דרבנן פשוטה וכפפה ה''ז פירכוס כפופה ופשטה לא הוי פירכוס:

אצטריך ליה לאבא. פי' בקונטר' דשמואל הוה קרי הכי לרב בלשון כבוד ובערוך פירש שכך שמו ורב היו קורין אותו על שם חשיבותו כמו דבכל דוכתי הוו קרו ליה רבי לר' יהודה הנשיא ושמואל שהיה חבירו היה קורהו בשמו וכן לקמן אי הכי אמר אבא לא ידע בטרפות כלום ובערבי פסחים (פסחים דף קיט:) גבי גוזלייא וארזילייא לאבא ובפרק כל גגות (עירובין דף צד.) אי קפיד אבא קטרו ביה המיינא ובפירוש משמע סוף פרק ראשית הגז (לקמן חולין דף קלז:) דאמר רבי יוחנן לאיסי מאן ריש סדרא בבבל א''ל אבא אריכא וכעס עליו ר' יוחנן על שקראו כן משמע בהדיא דאבא לאו לשון חשיבות ומיהו ממה שהיה קורהו בשמו לחודיה לא היה כועס אי לאו משום דאמר אריכא שזהו לשון גנאי דר' יוחנן גופיה היה קורהו אבא בפרק כסוי הדם (לקמן חולין פד.) אבא ממשפחת בריאים הוה אע''פ שרב היה חשוב הרבה מר' יוחנן מיהו על רב המנונא דאמר בפ' יה''כ (יומא דף פז.) קא אזיל אבא למיקטל גברא קשה שהיה תלמידו וקורהו בשמו ואמר בחלק (סנהדרין ק.) מפני מה היה נענש גחזי מפני שקורהו לרבו בשמו ולפירוש הקונט' דאבא לשון חשיבות ניחא:

מַאי נִינְהוּ דְּבָרִים שֶׁהַמֵּתָה עוֹשָׂה אָמַר רַב עָנָן לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל הָיְתָה יָדָהּ כְּפוּפָה וּפְשָׁטַתָּה דָּבָר שֶׁהַמֵּתָה עוֹשֶׂה פְּשׁוּטָה וּכְפָפַתָּה דְּבָרִים שֶׁאֵין הַמֵּתָה עוֹשָׂה

Traduction

The Gemara asks: What are matters that the death of the animal engenders? Rav Anan said: This was explained to me from Master Shmuel himself: If the animal’s foreleg was bent, and the animal straightened it, that is a matter that the death of the animal engenders. But if its foreleg was straight and the animal bent it, that is among the matters that the death of the animal does not engender and is a convulsion sufficient to render the slaughter valid.

Rachi non traduit

שאין המיתה עושה. בשעת הוצאת נפש קרי לה מתה ובבהמה דקה קאי דאילו גסה אפילו כפופה ופשטתה הוי פירכוס:

מַאי קָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחְזִירָה פְּסוּלָה שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ הָא הֶחְזִירָה כְּשֵׁרָה

Traduction

The Gemara asks: What is Shmuel teaching us with that statement? We already learn in the mishna: The slaughter of a small animal that during its slaughter extended its foreleg that was bent and did not restore it to the bent position is not valid, as extending the foreleg is nothing other than part of the natural course of removal of the animal’s soul from its body and not a convulsion indicating life. But one may infer that if the animal does restore its foreleg to the bent position, that indicates life and the slaughter is valid.

אִי מִמַּתְנִיתִין הֲוָה אָמֵינָא דַּוְקָא דְּכַיְיפָה וּפָשְׁטָה וַהֲדַר כָּיְיפָה לַהּ אֲבָל פְּשׁוּטָה וּכְפָפַתָּה לָא קָא מַשְׁמַע לַן

Traduction

The Gemara answers: If the halakha is learned from the mishna alone, I would say that it is specifically in a case where the animal’s foreleg had been bent, and the animal now straightens it and then bends it, that the slaughter is valid. But if the foreleg had been straight and the animal bent it, the slaughter is not valid. Therefore, Shmuel teaches us that if its foreleg was straight and the animal bent it; that is a convulsion sufficient to render the slaughter valid.

Rachi non traduit

אי. מדוקיא דמתניתין הוה גמרינן לה כדקדייקת הא החזירה כשרה משמע שפשטתה מכפיפותה והחזירה:

אבל פשוטה. מעיקרא וכפפתה לא:

קמ''ל. דהיכא דהויא פשוטה מעיקרא וכפפתה הוי פירכוס:

מֵיתִיבִי רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר גּוֹעָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה אֵין זֶה פִּירְכּוּס רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ אֲפִילּוּ הֵטִילָה רֶיעִי וְכִשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ אֵין זֶה פִּירְכּוּס קַשְׁיָא גּוֹעָה אַגּוֹעָה קַשְׁיָא רֶיעִי אַרֶיעִי

Traduction

The Gemara raises an objection from a baraita to Rav’s statement cited earlier. Rabbi Yosei says that Rabbi Meir would say: If an animal lows during its slaughter, that is not a convulsion sufficient to render the slaughter valid. Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, says in the name of Rabbi Yosei: Even if the animal excreted excrement or wagged its tail, that is not a convulsion sufficient to render the slaughter valid. The Gemara now clarifies: Rabbi Yosei’s statement in the baraita that if an animal lows it is not a convulsion sufficient to render the slaughter valid is difficult, as it contradicts the statement of Rav that if an animal lows it is a convulsion. And Rabbi Elazar’s statement in the baraita that if an animal excreted excrement it is not a convulsion sufficient to render the slaughter valid is difficult, as it contradicts the statement of Rav that if an animal excreted excrement it is a convulsion.

Rachi non traduit

משמו. של ר' יוסי:

גּוֹעָה אַגּוֹעָה לָא קַשְׁיָא הָא דְּעָבֵי קָלַהּ הָא דְּעָמֵי קָלַהּ רֶיעִי אַרֶיעִי נָמֵי לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּשׁוֹתֶתֶת כָּאן בְּמַתְרֶזֶת

Traduction

The Gemara answers: The apparent contradiction between the opinion that when an animal lows it is a convulsion and the opinion that when an animal lows it is not a convulsion is not difficult. This opinion, that it is a convulsion, is referring to a case where the animal’s voice is rich and powerful, a clear indication of life; that opinion, that it is not a convulsion, is referring to a case where the animal’s voice is muted, which is not an indication of life. The apparent contradiction between the opinion that when an animal excreted excrement it is a convulsion and the opinion that when an animal excreted excrement it is not a convulsion is also not difficult. Here, the opinion that it is not a convulsion is referring to a case where the animal expels the excrement in a trickle. That is not an indication of life. There, the opinion that it is a convulsion is referring to a case where the animal expels the excrement with force. That is an indication of life.

Rachi non traduit

הא. דאמר רב לעיל גועה הוי פירכוס:

דעבי קלה. שהיה קולה עבה וחזקה דודאי אתי מכח חיות:

דעמי קלה. כהה מתרגמינן עמיא (ויקרא יג):

שותתת. בסמוך:

מתרזת. למרחוק וחיות הוא זה:

אָמַר רַב חִסְדָּא פִּירְכּוּס שֶׁאָמְרוּ בְּסוֹף שְׁחִיטָה מַאי בְּסוֹף שְׁחִיטָה בְּאֶמְצַע שְׁחִיטָה לְאַפּוֹקֵי תְּחִלַּת שְׁחִיטָה דְּלָא

Traduction

§ The Gemara continues its definition of convulsion that indicates life. Rav Ḥisda said: I was taught that the convulsion that the Sages said is an indication of life is a convulsion at the conclusion of the act of slaughter. Rav Ḥisda elaborates: What is the meaning of: At the conclusion of the act of slaughter? It means even in the midst of the slaughter. The Sages said that it must be at the conclusion of the slaughter only to exclude convulsions at the beginning of the act of slaughter, which are not an indication of life.

Rachi non traduit

אמר רב חסדא פירכוס שאמרו. אני שמעתי בסוף שחיטה ואני מפרש מאי סוף ששמעתי אמצע שחיטה היא והאי דקרי ליה סוף לאפוקי אם בתחלת שחיטה פירכסה כיון דבאמצע שחיטה לא פירכסה לא הוי לה חיותא כי האי אסיר משום נטילת נשמה:

אָמַר רַב חִסְדָּא מְנָא אָמֵינָא לַהּ דִּתְנַן בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחְזִירָה פְּסוּלָה אֵימַת אִילֵּימָא בְּסוֹף שְׁחִיטָה כֹּל הָכִי תֵּיחֵי וְתֵיזִיל אֶלָּא לָאו בְּאֶמְצַע שְׁחִיטָה

Traduction

Rav Ḥisda said: From where do I say that a convulsion in the midst of the act of slaughter is an indication of life? It is from the mishna, as we learned: The slaughter of a small animal that when being slaughtered extended its foreleg that was bent and did not restore it to the bent position is not valid, as extending the foreleg is only part of the natural course of removal of the animal’s soul from its body and not a convulsion indicating life. Rav Ḥisda elaborates: When did the animal extend its foreleg but not restore it? If we say that it occurred at the conclusion of the slaughter, must the animal continue living for so extended a period that it restores its leg to its bent position after the slaughter is complete? Is the slaughter truly not valid otherwise? Rather, is it not that the mishna is referring to a case where the animal extends its foreleg in the middle of the slaughter? If so, then when it restores its leg as well, it is considered a convulsion that indicates life.

Rachi non traduit

מנא אמינא לה. דהאי סוף ששמעתי אמצע הוא:

אימת. פשטה ולא החזירה דאמרינן פסולה:

כל היכי תיחי ותיזיל. דלאחר ששחטה לא תסגי בפשיטת יד בלא כפיפה וחזרה בתמיה:

Tossefoth non traduit

אילימא בסוף שחיטה כל היכי תיחי ותיזיל. ומפרש רבינו תם דמדקתני שאינה אלא הוצאת נפש דייק דאטו מי לא חיתה הרבה אם לא הוציאה נפשה עד סוף שחיטה:

אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְעוֹלָם בְּסוֹף שְׁחִיטָה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כֹּל שֶׁאֵינָהּ עוֹשֶׂה כֵּן בְּסוֹף שְׁחִיטָה בְּיָדוּעַ שֶׁנִּשְׁמָתָהּ נְטוּלָה הֵימֶנָּה קוֹדֶם לָכֵן

Traduction

Rava said to Rav Ḥisda: That is no proof. Actually, one could explain that the mishna is referring to a case where the animal extends its foreleg but did not restore it to the bent position at the conclusion of the slaughter, as I say with regard to any animal that does not do so at the conclusion of the slaughter, it is known that its soul was taken from it before that moment, and it was not alive.

Rachi non traduit

א''ל רבא לעולם סוף שחיטה. דוקא. ודקאמרת כל היכי תיחי ותיזיל לאחר שחיטה שתפשוט ותחזיר:

שאני אומר כל שאינה עושה כן. פשטה וחזרה לאחר שחיטה בידוע כו':

Tossefoth non traduit

רבא אמר פירכוס שאמרו בסוף שחיטה. והא דלא חיישינן דלמא בתחלת שחיטה זינק משום דלא שכיחא שיהיה זינוק אלא בסוף:

רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר פִּירְכּוּס שֶׁאָמְרוּ בִּתְחִלַּת שְׁחִיטָה

Traduction

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The convulsion that the Sages said is an indication of life is a convulsion even at the beginning of the act of slaughter.

Rachi non traduit

בתחלת שחיטה. כלומר אפי' פירכסה בתחלת שחיטה דייה כשרה אע''ג דהויא מסוכנת כיון דמלאים כותלי בית השחיטה דם בידוע שזינקה:

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מְנָא אָמֵינָא לַהּ דִּתְנַן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה וּלְמָחָר מָצָא כְּתָלִים מְלֵאִים דָּם כְּשֵׁרָה שֶׁזִּינְּקָה וּכְמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאָמַר שְׁמוּאֵל כּוֹתְלֵי בֵּית שְׁחִיטָה שָׁנִינוּ אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בִּתְחִלַּת שְׁחִיטָה שַׁפִּיר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּסוֹף שְׁחִיטָה לֵיחוּשׁ דִּלְמָא בִּתְחִלַּת שְׁחִיטָה זִינְּקָה

Traduction

Rav Naḥman bar Yitzḥak explained further and said: From where do I say that this is so? It is from the mishna, as we learned that Rabbi Shimon says: In the case of one who slaughters at night and the next day he awoke and found walls full of blood, the slaughter is valid, as it is clear that the blood spurted, and this is in accordance with the rule of Rabbi Eliezer. And Shmuel said with regard to the walls mentioned in the statement of Rabbi Shimon: It is the walls of the place of the slaughter, i.e., the walls of the neck, not the walls of the house, that we learned. Granted, if you say that a convulsion even at the beginning of the act of slaughter is an indication of life, this works out well. But if you say that a convulsion is an indication of life only at the conclusion of the act of slaughter, let us be concerned that perhaps the blood spurted onto the walls of the neck at the beginning of the act of slaughter, and there was no indication of life.

Rachi non traduit

וכמידת ר''א. דאמר זינוק הוי פירכוס:

ואמר שמואל כו'. להכי איצטריך לפרושי דכותלים דהכא לא הוו כותלים ממש אלא כותלי בית השחיטה דאי הוו כותלים ממש למחר היינו יכולים להבין אי האי זינוק הוה בתחלת שחיטה או באמצע שחיטה דאי הוה בתחלת שחיטה ימצא הזינוק למעלה בכותל דמחמת כח וחיות שהיה עדיין בבהמה זינקה למרחוק ואם ימצא הזינוק למטה בכותל בידוע שבאמצע שחיטה זינקה שלא היה בה כח כל כך לזנק הדם למרחוק אבל השתא דאמר שמואל דהני כותלי לא הוו כותלי ממש אלא כותלי בית השחיטה לא מצינו למידע אי תחלת שחיטה זינקה או לאחר שחיטה ולהכי קאמר אי אמרת בשלמא כל כמה דפירכס אפילו בתחלת שחיטה הוי פירכוס:

שפיר. דהא חזינן למחר ע''י זינוק דפרכיס באורתא:

אלא אי אמרת. באמצע שחיטה בעינן מאן לימא לן למחר דזינוק דלאורתא באמצע שחיטה הוה דלמא בתחלת שחיטה זניק:

וְדִלְמָא שָׁאנֵי זִינּוּק דַּעֲדִיף

Traduction

The Gemara rejects that proof. But perhaps spurting is different, as it is superior as an indication of life to extending or bending a foreleg, and therefore, although extending or bending a foreleg is a sufficient indicator of life only at the conclusion of the act of slaughter, spurting is a sufficient indicator even at the beginning of the act of slaughter.

Rachi non traduit

ודלמא. לעולם שאר פירכוסין לא הוו פירכוס אלא באמצע או בגמר שחיטה ושאני זינוק דעדיף חיותיה ופירכוס גדול הוא הלכך אפילו בתחלת שחיטה זינקה שפיר דמי:

וּמִי עֲדִיף וְהָתְנַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר דַּיָּיהּ אִם זִינְּקָה קַל מִדְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וַעֲדִיף מִדְּרַבָּנַן

Traduction

The Gemara asks: And is spurting superior? But didn’t we learn in the mishna: Rabbi Eliezer says it is sufficient if blood spurted from the neck, indicating that spurting of blood is a less substantive indication of life than those indications mentioned in the statement of Rabban Gamliel, who requires that the animal convulse with its foreleg and with its hind leg? The Gemara answers: Rabbi Eliezer’s requirement of spurting is less substantive than the requirements of Rabban Gamliel as an indication of life, but superior to the requirement of the Rabbis as an indication of life, where the Rabbis require that the animal convulse either with its foreleg or with its hind leg.

Rachi non traduit

דייה אם זינקה. ומדקתני דייה מכלל דקיל:

קיל מדרבן גמליאל. דבעי ביד וברגל בשניהם:

ועדיף מדרבנן. דאמרי ביד או ברגל:

אָמַר רָבִינָא אָמַר לִי סַמָּא בַּר חִילְקַאי אַקְשִׁי בַּהּ אֲבוּהּ דְּבַר אַבּוּבְרָם וְאָמְרִי לַהּ אֲחוּהּ דְּבַר אַבּוּבְרָם וּמִדְּרַבָּנַן מִי עֲדִיף וְהָא תְּנַן וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס אוֹ בַיָּד אוֹ בָרֶגֶל

Traduction

Ravina said: Samma bar Ḥilkai said to me that the father of bar Abuveram, and some say that it was the brother of bar Abuveram, raises a difficulty: And is blood spurting superior to the requirement of the Rabbis as an indication of life? But didn’t we learn in the mishna: And the Rabbis say: It is permitted only in a case where it convulses with its foreleg or with its hind leg, or in a case where it wags its tail?

Rachi non traduit

אבוברם. שם האיש:

אבוה בר אבוברם. זהו אבוברם עצמו ומכירין היו את הבן ולא את האב והיו קורין אותו על שם בנו שעשו את בנו סימן לו:

עד. משמע דחמיר האי פירכוס דרבנן מהנך דלעיל ואי דר''א עדיף מאי עד דרבנן משמע דעדיף כיון מיבעי להו למימר אלא ש''מ זינוק קיל ואפ''ה סגיא ליה כי הוי בתחלת שחיטה:

רַבָּנַן אַהֵי קָיְימִי אִילֵּימָא אַדְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל כֵּיוָן שֶׁפִּירְכְּסָה מִיבְּעֵי לֵיהּ

Traduction

Ravina elaborates: To which statement of the tanna’im in the mishna do the Rabbis stand and respond? If we say that they are responding to the statement of Rabban Gamliel, who requires that the animal convulse with its foreleg and with its hind leg, the Rabbis should have said: Once the animal convulsed with its foreleg or with its hind leg or it wagged its tail, indicating that this is sufficient.

אֶלָּא פְּשִׁיטָא אַדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאִי עֲדִיף מַאי עַד

Traduction

Rather, it is obvious that the Rabbis are responding to the statement of Rabbi Eliezer. And if Rabbi Eliezer’s opinion is superior to that of the Rabbis as an indication of life, what is the meaning of: It is permitted only in a case where it convulses with its foreleg or with its hind leg or it wags its tail? In that case too, the Rabbis should have said: Once the animal convulses with its foreleg or with its hind leg or it wags its tail. Apparently, blood spurting is a less substantive indication of life, and the proof of Rav Naḥman bar Yitzḥak remains valid: If spurting at the beginning of the act of slaughter is a sufficient indication of life to render the slaughter valid, then all the more so, extending and bending a limb are also sufficient indications of life.

רָבָא אָמַר פִּירְכּוּס שֶׁאָמְרוּ בְּסוֹף שְׁחִיטָה אָמַר רָבָא מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּתַנְיָא שׁוֹר

Traduction

Rava said: The convulsion that the Rabbis said is an indication of life is a convulsion at the conclusion of the act of slaughter. Rava said: From where do I say that this is the case? It is as it is taught in a baraita with regard to the verse: ''When a bull or a sheep or a goat is born, it shall be seven days under its mother; and from the eighth day and onward it may be accepted for an offering to the Lord'' (Leviticus 22:27). The phrase ''a bull

Rachi non traduit

בסוף שחיטה. סוף ממש שתפרכס בגמר שחיטה דתהוי בה חיות אחר שחיטה:

'Houline

Daf 38b

אוֹ כֶשֶׂב פְּרָט לְכִלְאַיִם אוֹ עֵז פְּרָט לְנִדְמֶה כִּי יִוָּלֵד פְּרָט לְיוֹצֵא דּוֹפֶן שִׁבְעַת יָמִים פְּרָט לִמְחוּסַּר זְמַן תַּחַת אִמּוֹ פְּרָט לַיָּתוֹם

Traduction

or a sheep'' is to the exclusion of an animal born to parents of diverse kinds, which may not be brought as an offering. The phrase ''or a goat'' is to the exclusion of an animal that resembles another species of animal. ''When it is born''; this is to the exclusion of an animal born by caesarean section. ''It shall be seven days''; this is to the exclusion of an animal whose time has not yet arrived. ''Under its mother''; this is to the exclusion of an animal that is an orphan.

Rachi non traduit

פרט לכלאים. בן רחל ותייש שפסול לקרבן ומרבויא דאו דריש ליה:

נדמה. עז שילדה מתייש כמותה ובנה דומה לרחל:

פרט ליוצא דופן. שקרעוה והוציאוה פעמים שמתה ופעמים שחיה:

ז' ימים פרט למחוסר זמן. שלא הגיע לז' ימים ואפילו אמו קיימת:

תחת אמו. היה שעה אחת פרט ליתום וה''ד האי יתום אילימא דילידתיה אמיה ולאחר שעה מתה לעולם תיחי בתמיה וכי לעולם צריכה לחיות והא תחת אמו קרינן ביה והא ליכא למימר דאשמועינן קרא שתחיה אמו כל ז' דתניא בת''כ ר' יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר תחת אמו לפי שנאמר ז' ימים יהיה עם אמו יכול כל ז' ת''ל תחת אמו אי תחת אמו יכול אפילו יצא ממנה כשהיא מתה ת''ל עם אמו משמע ששניהם בעולם אחד שתהא קרויה אמו הא כיצד אפילו נתקיימה לו אמו שעה אחת והאי תחת אמו משמע ליה לרבי יוסי הגלילי חליפי אמו שמתה אמו והוא נשאר במקומה:

Tossefoth non traduit

או כשב פרט לכלאים. תימה דהכא או למעט ובפ''ק (לעיל חולין דף כג.) קאמר או לרבות פלגס וגבי אותו ואת בנו נמי דרשינן (לקמן חולין דף עח:) או שה לרבות כלאים ויש לומר דגבי פלגס ממילא אימעיט ולא צריך קרא אלא לרבות וכן לגבי אותו ואת בנו ממילא אימעיט כלאים דשור ושה אי אתה יכול להוציא כלאים מביניהם אבל הכא כשב ועז כתיב שאתה יכול להוציא כלאים מביניהם וממילא איתרבו להכי כתיב או למעט ובכי האי גונא משני במרובה (ב''ק דף עז:) גבי וטבחו או מכרו ואם תאמר אם כן מאו עז היה למעט כלאים שאתה יכול להוציא כלאים מביניהם ומאו כשב נדמה ויש לומר דנדמה אינו ראוי כל כך למעוטי כמו כלאים ולהכי מעוטא קמא מוקמינן בדדמי טפי בכלאים והדר ממעטינן נדמה דנדמה לא ממעטינן אלא משום דדמי לכלאים:

כי יולד פרט ליוצא דופן. לאו מלשון לידה דריש אלא גמר לידה לידה מבכור כדאמרינן בריש פרק יוצא דופן (נדה דף מ.) והא דדרשינן התם אשה כי תזריע וילדה עד שתלד ממקום שמזרעת דמשמע דצריך מיעוט למעט יוצא דופן ולא ממעטינן ליה מלידה לידה מבכור משום דאי לאו כי תזריע הוה דרשינן תלד לרבות יוצא דופן כרבי שמעון:

הַאי יָתוֹם הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דִּילִידְתֵּיהּ אִמֵּיהּ וַהֲדַר מִתָה לְעוֹלָם תֵּיחֵי וְתֵיזִיל אֶלָּא דְּמִתָה וַהֲדַר יְלִידְתֵּיהּ מִכִּי יִוָּלֵד נָפְקָא

Traduction

Rava elaborates: What are the circumstances of this orphan? If we say that its mother gave birth to it and then died, this is unreasonable. Will the mother continue living forever? Rather, perhaps the reference is to a case where the mother died and then gave birth to it. The Gemara rejects that possibility, as the fact that this animal is disqualified from sacrifice is derived from the phrase: ''When it is born,'' since after the mother’s death the newborn animal can emerge from the womb only by means of caesarean section.

Rachi non traduit

אלא דמתה והדר ילידתיה. היינו יוצא דופן דכל שקרעוה והוציאו את ולדה בין מתה ובין חיה הוי יוצא דופן:

Tossefoth non traduit

אלא דמתה והדר ילידתיה. והא דאמר בפרק יוצא דופן (נדה דף מד.) ובפרק מי שמת (ב''ב דף קמב:) דעובר מיית ברישא היינו היכא דמתה מעצמה כדאמר בפ''ק דערכין (דף ז.) דוולד איידי דזוטר חיותיה עיילא טיפתא דמלאך המות ומחתכא לסימניו אבל נהרג לא:

אֶלָּא פְּשִׁיטָא זֶה פֵּירַשׁ לְמִיתָה וְזֶה פֵּירַשׁ לְחַיִּים אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בָּעֵינַן חִיּוּתָא בְּסוֹף לֵידָה הַיְינוּ דְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטֵי אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לָא בָּעֵינַן חִיּוּתָא בְּסוֹף לֵידָה לְמָה לֵיהּ מִכִּי יִוָּלֵד נָפְקָא

Traduction

Rather, it is obvious that the reference is to a case where the mother died at the conclusion of the birth, at which point this mother withdrew for death and that newborn withdrew for life. Granted, if you say that we require life at the conclusion of the birth, that is why a verse was necessary to exclude the orphan. But if you say that we do not require life at the conclusion of the birth, and the verse is excluding only an animal that was born after its mother’s death, why is this verse necessary to exclude it? It can be derived from the phrase: ''When it is born.'' It may be derived from here that in any situation where the animal must be alive, it must remain alive until the end of the process. That is the case with regard to the slaughter of an animal in danger of imminent death as well. The slaughter is valid only if there is an indication of life at the end of the act of slaughter.

Rachi non traduit

זה פירש למיתה. אמו כלומר בשעת מיתתה ילדה דרך הרחם ואשמועינן קרא דבעינן חיות עד גמר לידה ולאחר לידה מעט ואי לא ה''ל יתום דעל כרחיה האי תחת אמו למעוטי חיה באמצע לידה ומתה בגמר לידה אתי:

אי אמרת בשלמא. אחר סוף לידה אשמועינן דבעינן חיותא שיצא כולו מחיים ולמעוטי מתה בגמר לידה:

היינו. דלא אימעיט ליה מתה בסוף לידה מכי יולד פרט ליוצא דופן דהאי נמי לאו יוצא דופן הוא כי מתה בגמר לידה:

אלא אי אמרת לא בעינן חיותא בסוף לידה. וקרא למעוטי מתה באמצע לידה אתא:

למה לי קרא מכי יולד נפקא. דאכתי ה''ל יוצא דופן אלא ש''מ כל מלתא דבעו בה רבנן חיותא בעינן שיהא חיות בגמר דיליה:

Tossefoth non traduit

אלא זה פירש למיתה וזה פירש לחיים. אין להוכיח מכאן דאפילו בידי שמים אפשר לצמצם דקרא איכא למימר דאיצטריך אם יבא אליהו ויאמר שבצמצום נעשה ושבקינן לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה:

אָמַר רָבָא הִלְכְתָא כִּי הָא מַתְנִיתָא בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחְזִירָה פְּסוּלָה

Traduction

§ The mishna teaches: The slaughter of a small animal in danger of imminent death that during the slaughter extended its foreleg that was bent and did not restore it to the bent position is not valid, as extending the foreleg is only part of the natural course of removal of the animal’s soul from its body and not a convulsion indicating life. Rava says that the halakha is in accordance with the opinion expressed in this baraita: The slaughter of a small animal that extended its foreleg that was bent and did not restore it to the bent position is not valid.

Rachi non traduit

פסולה. אם מסוכנת היא דדרכה לעשות כן בהוצאת נפש:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בַּיָּד אֲבָל בָּרֶגֶל בֵּין פָּשְׁטָה וְלֹא כָּפְפָה בֵּין כָּפְפָה וְלֹא פָּשְׁטָה כְּשֵׁרָה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּדַקָּה אֲבָל בְּגַסָּה בֵּין בַּיָּד בֵּין בָּרֶגֶל בֵּין פָּשְׁטָה וְלֹא כָּפְפָה בֵּין כָּפְפָה וְלֹא פָּשְׁטָה כְּשֵׁרָה וְעוֹף אֲפִילּוּ לֹא רִפְרֵף אֶלָּא גַּפּוֹ וְלֹא כִּשְׁכֵּשׁ אֶלָּא זְנָבוֹ הֲרֵי זֶה פִּירְכּוּס

Traduction

The baraita continues: In what case is this statement said? It is with regard to the foreleg. But with regard to the hind leg, whether the animal extended it and did not restore it to the bent position or the animal bent it but did not extend it, the slaughter is valid. In what case is this statement, about extending the foreleg, said? It is with regard to a small animal. But with regard to a large animal, whether the convulsion involves its foreleg or its hind leg, and whether the animal extended it and did not restore it to the bent position or the animal bent it but did not extend it, the slaughter is valid. And with regard to a bird, even if it fluttered [rifref] only its wing or wagged only its tail, that is a convulsion and an indication of life.

Rachi non traduit

גסה. לאו אורחה בהכי וחיותא הוא:

ריפרוף בציר מכשכוש:

מַאי קָא מַשְׁמַע לַן כּוּלְּהוּ תְּנַנְהִי בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחְזִירָה פְּסוּלָה שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ יָד אִין רֶגֶל לָא דַּקָּה אִין גַּסָּה לָא עוֹף אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ דְּלָא תְּנַן

Traduction

The Gemara asks: What is Rava teaching us in ruling in accordance with the baraita? He is teaching us all of those halakhot we learned in the mishna: The slaughter of a small animal that when being slaughtered extended its foreleg that was bent and did not restore it to the bent position is not valid, as extending the foreleg is only part of the natural course of removal of the animal’s soul from its body and not a convulsion indicating life. It may be inferred from the mishna that with regard to movement of a foreleg alone, yes, it is not an indication of life, but movement of a hind leg, no, it is an indication of life. With regard to a small animal, yes, this is the halakha; with regard to a large animal, no, this is not the halakha, and extending a hind leg does indicate life. The Gemara answers: It was necessary for Rava to teach the halakha in the baraita with regard to a bird, as we did not learn it in the mishna.

Rachi non traduit

כולהו תננהו. לשון קושיא הוא כלומר למה ליה לרבה לאשמועינן דהלכתא הכי הא סתם מתניתין היא:

מַתְנִי' הַשּׁוֹחֵט לְנָכְרִי שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֲפִילּוּ שְׁחָטָהּ לֶאֱכוֹל לְנָכְרִי מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלָּהּ פְּסוּלָה שֶׁסְּתָם מַחְשֶׁבֶת נָכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה

Traduction

MISHNA: In the case of a Jew who slaughters the animal of a gentile for a gentile, his slaughter is valid, and Rabbi Eliezer deems it not valid. Rabbi Eliezer says: Even if the Jew slaughtered the animal with the intent to feed the gentile from its diaphragm [meḥatzar kaved], its slaughter is not valid, as the unspecified intent of a gentile is to slaughter the animal for idol worship, and it is prohibited to derive benefit from it.

Rachi non traduit

מתני' ורבי אליעזר פוסל. דכיון דבהמה דעובד כוכבים היא אע''ג דישראל קשחיט מהניא ביה מחשבת עובד כוכבים דסתם מחשבתו לעבודת כוכבים:

חצר כבד. טרפשא דכבדא איברר''ש בלע''ז:

Tossefoth non traduit

מחצר כבד שלה. לאו דוקא נקט יותרת הכבד משום דעולה לגבוה והויא כחלב ודם אלא אפילו כזית של שאר בשר נמי כדאמרינן בגמרא יהיב זוזא לטבחא ישראל מאי ואורחא דמלתא הוא דנקט:

פסולה שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים. ואם תאמר לקמן (חולין דף לט:
ושם) גבי השוחט לשם הרים דקתני פסולה ודייק עלה פסולה אין זבחי מתים לא פירוש ולא מיתסרי בהנאה והכא קתני רבי אליעזר אומר פסולה ואע''ג דאסור אף בהנאה כדקתני שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים ויש לומר דלקמן דייק מדלא קתני הרי אלו זבחי מתים אבל הכא איידי דאמרי רבנן כשרה אמר רבי אליעזר פסולה:

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי קַל וָחוֹמֶר הַדְּבָרִים וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁהַמַּחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בְּמוּקְדָּשִׁין אֵין הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד מְקוֹם שֶׁאֵין מַחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בְּחוּלִּין אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הַשּׁוֹחֵט

Traduction

Rabbi Yosei says: The matter of the intent of the gentile is irrelevant in this case, as can be derived by means of an a fortiori inference. If in a place where intent while slaughtering the animal invalidates the slaughter, i.e., in sacrificial animals, such as when slaughtering an offering with the intent to sacrifice it beyond its designated time, everything follows only the intent of the priest performing the service and not the intent of the owner, then in a place where intent does not invalidate the slaughter, i.e., in non-sacred animals, is it not right that everything should follow only the intent of the one who slaughters the animal?

Rachi non traduit

אמר רבי יוסי קל וחומר. דלא מהניא בה מחשבת בעלים הואיל וישראל שחיט לה:

ומה במקום שמחשבה פוסלת. דהיינו במוקדשין כדכתיב (ויקרא ז) לא יחשב קרי ביה לא יחשב לאוכלה ביום השלישי כי פגול יהיה והכי מפרש בזבחים (דף כט:):

אין הכל הולך אלא אחר העובד. דכתיב המקריב לא יחשב אבל בעלים לא פסלי במחשבתן כי מקריב לה כהן:

מקום שאין המחשבה פוסלת. כגון בחולין כלומר חולין שאין המחשבה פוסלת בהם. ובגמרא מפרש מאי קאמר דהא מחשבת עבודת כוכבים פסלה בהו דהא זבחי מתים איקרו מה מת אסור בהנאה אף תקרובת עבודת כוכבים אסורה בהנאה:

גְּמָ' הָנֵי תַּנָּאֵי אִית לְהוּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי שָׁמַעְתִּי שֶׁהַבְּעָלִים מְפַגְּלִין

Traduction

GEMARA: In explanation of the dispute between the first tanna and Rabbi Eliezer, the Gemara explains: These tanna’im hold in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei, says: I heard that the owners, and not only the priest, render an offering piggul by means of improper intent. The same is true with regard to non-sacred slaughter, where the owners’ intent for idol worship invalidates the slaughter, even if the slaughterer has no intent for idol worship.

Rachi non traduit

גמ' והני תנאי. תנא קמא ורבי אליעזר אית להו דר''א בר' יוסי כלומר דטעמיה דתנא קמא דמכשר לאו משום דאין מחשבה הולכת אלא אחר העובד דא''כ היינו ר' יוסי אלא כר''א בר''י סבירא להו טעמיה מפרש ואזיל:

שמעתי. מרבותי:

שהבעלים מפגלין. וטעמא מפרש בזבחים בפרק ב''ש (זבחים דף מז.) בסופו דכתיב והקריב המקריב וגו' אלמא בעלים קרי מקריב הלכך איתנהו בכלל המקריב לא יחשב אם חשבו על שחיטת כהן או על זריקתו ע''מ לאכול חוץ לזמנו הוי פיגול:

Tossefoth non traduit

הני תנאי אית להו דרבי אליעזר בר' יוסי. פירוש רבנן ורבי אליעזר דמתניתין אבל ר' יוסי לא סבר ליה כוותיה דהא אמר דאין הכל הולך אלא אחר העובד:

מִיהוּ תַּנָּא קַמָּא סָבַר אִי שַׁמְעִינֵיהּ דְּחַשֵּׁיב אִין אִי לָא לָא סְתָם מַחְשֶׁבֶת נָכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה לָא אָמְרִינַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר אַף עַל גַּב דְּלָא שַׁמְעִינֵיהּ דְּחַשֵּׁיב סְתָם מַחְשֶׁבֶת נָכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה אָמְרִינַן וַאֲתָא רַבִּי יוֹסֵי לְמֵימַר אַף עַל גַּב דְּשַׁמְעִינֵיהּ דְּחַשֵּׁיב זֶה מְחַשֵּׁב וְזֶה עוֹבֵד לָא אָמְרִינַן

Traduction

But the first tanna holds that if we heard the gentile say that he intends the animal for idol worship, yes, his intent invalidates the slaughter, and if the gentile did not voice his intent before us, his intent does not invalidate the slaughter, as we do not say that the unspecified intent of a gentile is for idol worship. Rabbi Eliezer holds: Although we did not hear the gentile say that he intends the animal for idol worship, the slaughter is not valid, as we say the unspecified intent of a gentile is for idol worship. And Rabbi Yosei comes to say that even though we heard the gentile say that he intends the animal for idol worship, in a case where this owner has intent for idol worship and that other person is performing the slaughter, we do not say that the intent of the owner invalidates the slaughter.

Rachi non traduit

מיהו תנא קמא. דמכשר:

סבר אי הוה שמעיניה. לעובד כוכבים דחשיב על שחיטת ישראל ואמר שחיטת בהמה זו לעבודת כוכבים תהא אסורה דמהניא מחשבת בעלים כר' אליעזר בר' יוסי ואי לא שמעיניה דחשיב סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים לא אמרינן:

זה עובד. משום שחיטת פנים נקט לה דאפילו בקרבן ס''ל לר' יוסי דאין הבעלים מפגלין ורבי יוסי פליג אתנא קמא וארבי אליעזר:

אִיכָּא דְּאָמְרִי בִּדְשַׁמְעִינֵיהּ דְּחַשֵּׁיב פְּלִיגִי תַּנָּא קַמָּא סָבַר כִּי אָמְרִינַן זֶה מְחַשֵּׁב וְזֶה עוֹבֵד הָנֵי מִילֵּי בִּפְנִים אֲבָל בְּחוּץ לֹא חוּץ מִפְּנִים

Traduction

There are those who say an alternative explanation of the mishna. It is with regard to a case where we heard the gentile say that he intends the animal for idol worship that the tanna’im disagree. The first tanna holds that when we say in a case where this owner has improper intent and that other person is performing the slaughter that the intent of the owner invalidates the slaughter, this statement applies only inside the Temple, in the slaughter of offerings. But with regard to non-sacred slaughter outside the Temple, the intent of the owner does not invalidate the slaughter, as with regard to deriving the halakhot of non-sacred slaughter outside the Temple from the halakhot of slaughter of sacrificial animals inside the Temple,

Rachi non traduit

איכא דאמרי אפילו בדשמעיניה. לעובד כוכבים דחשיב פליגי רבנן עליה דר''א ואית להו לתרוייהו בעלים מפגלין בקרבן כר' אליעזר בר' יוסי וגבי חולין פליגי:

חוץ מפנים. מחשבת עבודת כוכבים בחולין ממחשבת פיגול בקרבן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source