14 mai 2025
מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱֽלֹהִ֡ים בָּ֤אוּ גוֹיִ֨ם | בְּֽנַחֲלָתֶ֗ךָ טִ֭מְּאוּ אֶת־הֵיכַ֣ל קָדְשֶׁ֑ךָ שָׂ֖מוּ אֶת־יְרוּשָׁלִַ֣ם לְעִיִּֽים:
Psaume d’Assaph. O Dieu, des païens ont envahi ton héritage, souillé ton temple saint, réduit Jérusalem en un monceau de décombres.
Rachi
לְעִיִּים. לְגַלִּים וּמַהוּ מִזְמוֹר וַהֲלֹא קִינָה הִיא אֶלָּא לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (אֵיכָה ד') כִּלָּה ה' אֶת חֲמָתוֹ וּבַמֶּה כִּלָּה וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן מִזְמוֹר וְשִׁיר הוּא שֶׁשָּׁפַךְ חֲמָתוֹ עַל עֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים וְלֹא עָשָׂה כְּלָיָה בְּבָנָיו:
79 : 1
נָֽתְנ֡וּ אֶת־נִבְלַ֬ת עֲבָדֶ֗יךָ מַ֭אֲכָל לְע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּשַׂ֥ר חֲ֝סִידֶ֗יךָ לְחַיְתוֹ־אָֽרֶץ:
Ils ont livré le cadavre de tes serviteurs en pâture aux oiseaux du ciel, la chair de tes pieux adorateurs aux bêtes des champs.
Rachi
בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ. וַהֲלֹא רְשָׁעִים הָיוּ אֶלָּא מִשֶּׁקִּבְּלוּ פּוּרְעֲנוּתָם הֲרֵי הֵם חֲסִידִים וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דְּבָרִים כה) וְנִקְלָה אָחִיךָ כֵּיוָן שֶׁלָּקָה אָחִיךָ הוּא, כֵּן מְפוֹרָשׁ בָּאַגָּדָה:
79 : 2
שָׁפְכ֬וּ דָמָ֨ם | כַּמַּ֗יִם סְֽבִ֘יב֤וֹת יְֽרוּשָׁלִָ֗ם וְאֵ֣ין קוֹבֵֽר:
Leur sang, ils l’ont répandu comme l’eau autour de Jérusalem ; personne ne leur donne la sépulture.
79 : 3
הָיִ֣ינוּ חֶ֭רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ לַ֥עַג וָ֝קֶ֗לֶס לִסְבִיבוֹתֵֽינוּ:
Nous sommes devenus un objet d’opprobre pour nos voisins, la risée et la fable de ceux qui nous entourent.
Rachi
וָקֶלֶס. לְשׁוֹן דִּבָּה לְדַבֵּר בָּם כְּמוֹ לְמָשָׁל:
79 : 4
עַד־מָ֣ה יְ֭הוָה תֶּאֱנַ֣ף לָנֶ֑צַח תִּבְעַ֥ר כְּמוֹ־אֵ֝֗שׁ קִנְאָתֶֽךָ:
Jusqu’à quand, ô Éternel, seras-tu obstinément irrité, ta rancune sera-t-elle brûlante comme le feu ?
Rachi
עַד מָה. עַד מָתַי: תֶּאֱנַף. תִּקְצוֹף: קִנְאָתֶךָ. חֲמָתֶךָ שֶׁאַתָּה מְקַנֵּא לְהִנָּקֵם לְשׁוֹן אֵל קַנָּא (שָׁם ד) אנפרנמנ''ט בלע''ז:
79 : 5
שְׁפֹ֤ךְ חֲמָתְךָ֨ אֶֽל־הַגּוֹיִם֮ אֲשֶׁ֪ר לֹא־יְדָ֫ע֥וּךָ וְעַ֥ל מַמְלָכ֑וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּ֝שִׁמְךָ֗ לֹ֣א קָרָֽאוּ:
Répands ta colère sur les peuples qui ne te connaissent point, sur les empires qui n’invoquent pas ton nom !
79 : 6
כִּ֭י אָכַ֣ל אֶֽת־יַעֲקֹ֑ב וְֽאֶת־נָוֵ֥הוּ הֵשַֽׁמּוּ:
Car ils ont dévoré Jacob et fait une ruine de sa demeure.
79 : 7
אַֽל־תִּזְכָּר־לָנוּ֮ עֲוֹנֹ֪ת רִאשֹׁ֫נִ֥ים מַ֭הֵר יְקַדְּמ֣וּנוּ רַחֲמֶ֑יךָ כִּ֖י דַלּ֣וֹנוּ מְאֹֽד:
Ne nous impute point les fautes du passé ; que ta pitié vienne promptement à nous : car nous sommes tombés bien bas.
79 : 8
עָזְרֵ֤נוּ | אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׁעֵ֗נוּ עַל־דְּבַ֥ר כְּבֽוֹד־שְׁמֶ֑ךָ וְהַצִּילֵ֥נוּ וְכַפֵּ֥ר עַל־חַ֝טֹּאתֵ֗ינוּ לְמַ֣עַן שְׁמֶֽךָ:
Viens à notre secours, Dieu de notre salut, par égard pour l’honneur de ton nom : à cause de ton nom, délivre-nous, pardonne nos péchés.
79 : 9
לָ֤מָּה | יֹאמְר֣וּ הַגּוֹיִם֮ אַיֵּ֪ה אֱֽלֹהֵ֫יהֶ֥ם יִוָּדַ֣ע (בגיים) בַּגּוֹיִ֣ם לְעֵינֵ֑ינוּ נִ֝קְמַ֗ת דַּֽם־עֲבָדֶ֥יךָ הַשָּׁפֽוּךְ:
Pourquoi les peuples diraient-ils : "Où est leur Dieu ?" Puisse sous nos yeux éclater, parmi les peuples, la vengeance qu’appelle le sang de tes serviteurs versé par eux !
79 : 10
תָּ֤ב֣וֹא לְפָנֶיךָ֮ אֶנְקַ֪ת אָ֫סִ֥יר כְּגֹ֥דֶל זְרוֹעֲךָ֑ ה֝וֹתֵ֗ר בְּנֵ֣י תְמוּתָֽה:
Puissent les soupirs des captifs monter vers toi ! Par la puissance de tes bras, veille au salut de ceux qui sont voués à la mort.
Rachi
הוֹתֵר. פְּתַח אֲסִירִים מִמַּסְגֵּר שֶׁלָּהֶם כְּמוֹ (לְקַמָּן קמ''ו) מַתִּיר אֲסוּרִים, שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ (לְקַמָּן ק''ה): בְּנֵי תְמוּתָה. בְּנֵי הַנֶּהֱרֶגֶת עָלֶיךָ, תְמוּתָה אנמוריניד''א בלע''ז, וְיֵשׁ דּוּגְמָתוֹ בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים מוּטָב שֶׁיֹּאכְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּשַׂר תְמוּתָה שְׁחוּטָה וְאַל יֹאכְלוּ בְּשַׂר תְמוּתָה נְבֵילָה וּפֵירוּשׁוֹ בְּשַׂר מְסוּכֶּנֶת שֶׁשְּׁחָטָהּ, בְּמַסֶּכֶת קִידּוּשִׁין:
79 : 11
וְהָ֘שֵׁ֤ב לִשְׁכֵנֵ֣ינוּ שִׁ֭בְעָתַיִם אֶל־חֵיקָ֑ם חֶרְפָּ֘תָ֤ם אֲשֶׁ֖ר חֵרְפ֣וּךָ אֲדֹנָֽי:
Fais retomber sept fois sur la tête de nos voisins la peine des outrages qu’ils ont dirigés contre toi, ô Seigneur !
79 : 12
וַאֲנַ֤חְנוּ עַמְּךָ֨ | וְצֹ֥אן מַרְעִיתֶךָ֮ נ֤וֹדֶ֥ה לְּךָ֗ לְע֫וֹלָ֥ם לְדֹ֥ר וָדֹ֑ר נְ֝סַפֵּ֗ר תְּהִלָּתֶֽךָ: (פ)
Et nous, ton peuple, les brebis de ton pâturage, nous te rendrons grâce à jamais, d’âge en âge nous proclamerons tes louanges.
79 : 13
לַמְנַצֵּ֥חַ אֶל־שֹׁשַׁנִּ֑ים עֵד֖וּת לְאָסָ֣ף מִזְמֽוֹר:
Au chef des chantres. Sur les Chochanim, Edouth. Psaume d’Assaph.
Rachi
אֶל שֹׁשַׁנִּים. אֶל יִשְׂרָאֵל: עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר. מִזְמוֹר שֶׁל עֵדוּת שֶׁרָמַז לָהֶם בּוֹ שָׁלֹשׁ גָּלֻיּוֹת וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּמִזְמוֹר זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֲשִׁיבֵנוּ הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה וְרָמַז לָהֶם בּוֹ צָרוֹת הָעֲתִידוֹת לָבֹא לָהֶם בִּימֵי בֵּית יֵהוּא מִמַּלְכֵי אֲרָם שֶׁנֶּאֱמַר (מְלָכִים ב' י''ג) בִּימֵי יֵהוּא כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂימֵם כֶּעָפָר לָדוּשׁ:
80 : 1
רֹ֘עֵ֤ה יִשְׂרָאֵ֨ל | הַאֲזִ֗ינָה נֹהֵ֣ג כַּצֹּ֣אן יוֹסֵ֑ף יֹשֵׁ֖ב הַכְּרוּבִ֣ים הוֹפִֽיעָה:
Pasteur d’Israël, prête l’oreille, toi qui mènes Joseph comme un troupeau ! Révèle-toi dans ta splendeur, toi qui trônes sur les Chérubins !
Rachi
רֹעֵה יִשְׂרָאֵל. מַנְהִיגָם וּפִרְנֵס שֶׁלָּהֶם יוֹסֵף וְכָל יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים עַל שֵׁם יוֹסֵף לְפִי שֶׁהוּא פִּרְנְסָם וְכִלְכְּלָם בִּימֵי הָרָעָב: יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת כ''ה) וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וגו': הוֹפִיעָה. הַרְאֵה גְּבוּרָתֶךָ:
80 : 2
לִפְנֵ֤י אֶפְרַ֨יִם | וּבִנְיָ֘מִ֤ן וּמְנַשֶּׁ֗ה עוֹרְרָ֥ה אֶת־גְּבֽוּרָתֶ֑ךָ וּלְכָ֖ה לִישֻׁעָ֣תָה לָּֽנוּ:
Aux regards d’Ephraïm, Benjamin et Manassé, déploie ta puissance, et marche à notre secours !
Rachi
לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה. כְּשֶׁיִּהְיוּ צְרִיכִים לִתְשׁוּעָתְךָ אע''פ שֶׁהֵם רְשָׁעִים וְאֵינָם כְּדַי עוֹרְרָה גְּבוּרָתֶךָ לָהֶם וְלָמָּה כִּי לְכָה לִישׁוּעָתָה לָּנוּ לְךָ נָאֶה וְעָלֶיךָ לְהוֹשִׁיעַ בֵּין חַיָּיבִים וּבֵין זַכָּאִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְמשֶׁה בְּמִצְרַיִם (שְׁמוֹת ג') רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי שְׁתֵּי רְאִיּוֹת הַלָּלוּ לָמָּה רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהַכְעִיסֵנִי ואעפ''כ רָאִיתִי אֶת עָנְיָם מִפְּנֵי הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם: אֶפְרַיִם. בְּמִלְחֶמֶת אֲרָם כְּשֶׁצָּר עַל שׁוֹמְרוֹן (מְלָכִים א' כ') וְשָׁלַח מַלְאָכִים לְאַחְאָב כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי הוּא וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי הֵם: וּמְנַשֶּׁה. בִּימֵי יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם ב' י''ג) כִּי רָאָה ה' אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂימֵם כֶּעָפָר לָדוּשׁ וְהִכּוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּמִּלְחָמָה שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הִכָּהוּ יוֹאָשׁ וַיָּשֶׁב אֶת עָרֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפֵירוּשִׁים אֲחֵרִים מָצָאתִי שֶׁנֶּאֱמַר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים תַכֶּה אֶת אֲרָם וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת עָרֵי יִשְׂרָאֵל: בִּנְיָמִין. בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שֶׁהָיוּ מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר בְּסַכָּנָה וְכָל הַדּוֹר תָּלוּי בָּהֶם: וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ. אֵין זֶה לְשׁוֹן הֲלִיכָה אֶלָּא כְּמוֹ לְךָ וְכֵן הוּא בַּמָּסוֹרֶת וּלְכָה אֵפוֹא דְּיַעֲקֹב (בְּרֵאשִׁית כ''ז) וּלְכָה אֵין בְּשׂוֹרָה מֹצֵאת (ש''ב י''ח) שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ וגו' (יְשַׁעְיָה ג):
80 : 3
אֱלֹהִ֥ים הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה:
O Dieu, régénère-nous, fais luire ta face et nous serons sauvés !
Rachi
הֲשִׁיבֵנוּ. בְּגָלוּת בָּבֶל שֶׁהָיָה מָרְדֳּכַי שָׁם:
80 : 4
יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֑וֹת עַד־מָתַ֥י עָ֝שַׁ֗נְתָּ בִּתְפִלַּ֥ת עַמֶּֽךָ:
Éternel, Dieu-Cebaot ! Jusques à quand accueilleras-tu avec colère la prière de ton peuple ?
Rachi
עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ. בְּצָרוֹת מַלְכֵי יָוָן שֶׁהֵרֵעוּ מְאֹד לְיִשְׂרָאֵל:
80 : 5
הֶ֭אֱכַלְתָּם לֶ֣חֶם דִּמְעָ֑ה וַ֝תַּשְׁקֵ֗מוֹ בִּדְמָע֥וֹת שָׁלִֽישׁ:
Tu leur fais manger un pain [trempé] de pleurs, tu les abreuves d’un déluge de larmes.
Rachi
הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה. בְּמִצְרַיִם: וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ. בְּבָבֶל שֶׁהָיוּ שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁהוּא שָׁלִישׁ שֶׁל מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שֶׁל מִצְרַיִם, זוֹ לָמַדְתִּי מִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן, וְיֵשׁ לִפְתּוֹר עַל שֵׁם שֶׁמַּלְכוּת יָוָן הָיְתָה הַצָּרָה הַשְּׁלִישִׁית, וא''ת רְבִיעִית הִיא שֶׁהֲרֵי פָּרַס וּמָדַי קָדְמוּ כָּל שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁל בָּבֶל אֵינָהּ אֶלָּא גָּלוּת אַחַת וּמְנַחֵם פֵּירֵשׁ שָׁלִישׁ שֵׁם שֶׁל כְּלִי שֶׁשּׁוֹתִין בּוֹ וְכֵן פי' (יְשַׁעְיָה מ') וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עָפָר הָאָרֶץ, וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּירְשׁוּהוּ עַל ג' דְּמָעוֹת שֶׁהוֹרִיד עֵשָׂו שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בְּרֵאשִׁית כ''ז) וַיִּצְעַק צְעָקָה הֲרֵי אַחַת, גְּדוֹלָה הֲרֵי שְׁתַּיִם, וּמָרָה הֲרֵי שָׁלֹשׁ, וַעֲלֵיהֶם זָכָה לִחְיוֹת עַל חַרְבּוֹ וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וגו' (שָׁם):
80 : 6
תְּשִׂימֵ֣נוּ מָ֭דוֹן לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ וְ֝אֹיְבֵ֗ינוּ יִלְעֲגוּ־לָֽמוֹ:
Tu fais de nous un brandon de discorde pour nos voisins, et nos ennemis se livrent à leurs moqueries.
Rachi
תְּשִׂימֵנוּ מָדוֹן. אַתָּה שָׂם אוֹתָנוּ מָדוֹן לְכָל שְׁכֵנֵינוּ שֶׁנִּתְגָּרוּ בָּנוּ יָוָן:
80 : 7
אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה:
O Dieu-Cebaot, régénère-nous, fais luire ta face et nous serons sauvés !
Rachi
הֲשִׁיבֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה. מִבְּנֵי יָוָן:
80 : 8
גֶּ֭פֶן מִמִּצְרַ֣יִם תַּסִּ֑יעַ תְּגָרֵ֥שׁ גּ֝וֹיִ֗ם וַתִּטָּעֶֽהָ:
Tu as fait émigrer une vigne de l’Égypte, et expulsé des nations pour la replanter.
Rachi
גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ וגו'. חָזַר וְרָמַז עַל גָּלוּת אֲרַמִּיִּים גֶּפֶן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הסעת מִמִּצְרַיִם עָקַרְתָּ מִשָּׁם כְּמוֹ (אִיּוֹב י''ט) וַיַּסַּע כָּעֵץ תִּקְוָתִי ואח''כ גֵּרַשְׁתָּ שִׁבְעָה גּוֹיִם וּנְטַעְתֶּם בְּאַרְצָם:
80 : 9
פִּנִּ֥יתָ לְפָנֶ֑יהָ וַתַּשְׁרֵ֥שׁ שָׁ֝רָשֶׁ֗יהָ וַתְּמַלֵּא־אָֽרֶץ:
Tu as fait place nette devant elle ; aussi elle jeta de profondes racines, et s’étendit sur le pays.
Rachi
פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ. אֶת הַיּוֹשְׁבִים שָׁם: וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ. הִשְׁרִישָׁה שָׁרָשֶׁיהָ:
80 : 10
כָּסּ֣וּ הָרִ֣ים צִלָּ֑הּ וַ֝עֲנָפֶ֗יהָ אַֽרְזֵי־אֵֽל:
Les montagnes furent couvertes de son ombrage, ses branches égalèrent les cèdres de Dieu.
Rachi
וַעֲנָפֶיהָ. כְּמוֹ אַרְזֵי אֵל, אֲרָזִים חֲזָקִים כְּלוֹמַר מְלָכִים אַדִּירִים:
80 : 11
תְּשַׁלַּ֣ח קְצִירֶ֣הָ עַד־יָ֑ם וְאֶל־נָ֝הָ֗ר יֽוֹנְקוֹתֶֽיהָ:
Elle poussa ses sarments jusqu’à la mer, jusqu’au Fleuve ses rejetons.
Rachi
תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ. שִׁלְּחָהּ פְּאֹרוֹתֶיהָ כְּמוֹ וְעָשָׂה קָצִיר (שָׁם י''ד): עַד יָם. עַד הַיָּם הַגָּדוֹל הָיָה גְּבוּלָהּ: וְאֶל נָהָר יוֹנְקוֹתֶיהָ. רָחְבּוֹ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר עַד הַנָּהָר נְהַר פְּרָת:
80 : 12
לָ֭מָּה פָּרַ֣צְתָּ גְדֵרֶ֑יהָ וְ֝אָר֗וּהָ כָּל־עֹ֥בְרֵי דָֽרֶךְ:
Pourquoi as-tu démoli ses clôtures, si bien que tous les passants la dépouillent,
Rachi
לָמָּה. עַתָּה: פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ. שֶׁל אוֹתָהּ הַכֶּרֶם: וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ. לִקְּטוּהָ כָּל הַבָּא כְּמוֹ (שִׁיר ה') אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי וְכֵן בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה כִּמְלֹא אוֹרֶה וְסַלּוֹ:
80 : 13
יְכַרְסְמֶ֣נָּֽה חֲזִ֣יר מִיָּ֑עַר וְזִ֖יז שָׂדַ֣י יִרְעֶֽנָּה:
que le sanglier de la forêt la mutile, et qu’elle sert de pâture à ce qui se meut dans les champs ?
Rachi
יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר. כְּמוֹ שָׂדֶה שֶׁקִּרְסְמוּהָ נְמָלִים בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה וְהוּא ל' נְתִיקָה: מִיָּעַר. העי''ן תְּלוּיָה (וּכְאִילּוּ נִכְתַּב באל''ף) זָכוּ יִשְׂרָאֵל הֲרֵי עָשׂוּ אוֹיְבָם כְּחַיַּת הַיְּאוֹר שֶׁאֵין לָהֶם כֹּחַ לַעֲלוֹת בַּיַּבָּשָׁה וּבִזְמַן שֶׁהַפּוּרְעָנוּת נִגְזַר עֲלֵיהֶם מִתְגַּבֵּר כְּחַיַּת הַיַּעַר שֶׁהִיא מֻשְׁחֶתֶת וְהוֹרֶגֶת, וַחֲזִיר מִיָּעַר הוּא עֲמָלֵק כְּמוֹ דִּכְתִיב (בְּדָנִיֵּאל ז') אָכְלָה וּמַדֱּקָה וּשְׁאָרָא בְּרַגְלָהּ רָפְסָה וְיֵשׁ לוֹ (לַחֲזִיר) מִקְצָת סִימָנֵי טָהֳרָה אַף עֲמָלֵק יֵשׁ לוֹ זְכוּת אָבוֹת: וְזִיז שָׂדַי. כָּל רֶמֶשׂ הַשָּׂדֶה וּלְשׁוֹן זִיז שֶׁהוּא זָז מִמְּקוֹמוֹ וְהוֹלֵךְ: יִרְעֶנָּה. רוֹעֶה עָלֶיהָ וַעֲנָפֶיהָ וְאוֹכְלָן:
80 : 14
אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֮ שֽׁ֫וּב־נָ֥א הַבֵּ֣ט מִשָּׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה וּ֝פְקֹ֗ד גֶּ֣פֶן זֹֽאת:
O Dieu-Cébaot ! Reviens de grâce ! Du haut du Ciel regarde et vois ; prends sous ta protection cette vigne,
80 : 15
וְ֭כַנָּה אֲשֶׁר־נָטְעָ֣ה יְמִינֶ֑ךָ וְעַל־בֵּ֝֗ן אִמַּ֥צְתָּה לָּֽךְ:
ces ceps que ta droite a mis en terre, cette plantation que tu avais voulue si vigoureuse.
Rachi
וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ. הַמְּבוּסֶסֶת וְהַמְּיוּשֶּׁבֶת ל' וֶהֱשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ (בְּרֵאשִׁית מ'): וְעַל בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ. וְעַל עֵשָׂו שֶׁהָיָה בֵּן חָבִיב לְאָבִיו שֶׁהָיָה קוֹרֵא אוֹתוֹ בְּנִי אִמַּצְתָּ גֶּפֶן יַעֲקֹב לָּךְ שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם כ''ז) וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבוֹד עַכְשָׁיו:
80 : 16
שְׂרֻפָ֣ה בָאֵ֣שׁ כְּסוּחָ֑ה מִגַּעֲרַ֖ת פָּנֶ֣יךָ יֹאבֵֽדוּ:
La voilà consumée par le feu, mise en pièces : sous la colère menaçante de ta face, tout périt !
Rachi
שְׂרֻפָה בָאֵשׁ. כְּסוּחָה לְשׁוֹן לֹא תִזְמוֹר (וַיִּקְרָא כ''ה) ת''א לָא תְכַסַּח: יֹאבֵדוּ. תָּמִיד הֵם הוֹלְכִין וְאוֹבְדִין מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ וְזַעְפְּךָ:
80 : 17
תְּֽהִי־יָ֭דְךָ עַל־אִ֣ישׁ יְמִינֶ֑ךָ עַל־בֶּן־אָ֝דָ֗ם אִמַּ֥צְתָּ לָּֽךְ:
Oh ! que ta protection s’étende sur l’homme élu par ta droite, sur le fils de l’homme que tu avais rendu fort en ton honneur !
Rachi
תְּהִי יָדְךָ עַל אִישׁ יְמִינֶךָ. תָּשִׁיב מַכּוֹתֶיךָ עַל עָשׂוּ שֶׁהוּא אִישׁ הָעוֹמֵד לְהִפָּרַע יְמִינֶךָ מִמֶּנּוּ: עַל בֶּן אָדָם. אֲשֶׁר אִמַּצְתָּ לָּךְ לִהְיוֹת מוֹשָׁבוֹ מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ:
80 : 18
וְלֹא־נָס֥וֹג מִמֶּ֑ךָּ תְּ֝חַיֵּ֗נוּ וּבְשִׁמְךָ֥ נִקְרָֽא:
Nous ne nous éloignerons plus de toi : ranime notre vie, et nous invoquerons ton nom.
Rachi
וְלֹא נָסוֹג מִמֶּךָּ. וְאַל תִּגְרוֹם לָנוּ לִהְיוֹת נְסוֹגִים מִמֶּךָּ: תְּחַיֵּנוּ. מִן הַגָּלוּת וְנַזְכִּיר טוֹבָתְךָ וּגְבוּרָתְךָ וְאָז נִקְרָא בִּשְׁמֶךָ:
80 : 19
יְה֘וָ֤ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ הָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה: (פ)
O Éternel, Dieu-Cebaot, régénère-nous, fais luire ta face et nous serons sauvés !
Rachi
ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת. כָּאן נֶאֶמְרוּ שָׁלֹשׁ אַזְכָּרוֹת (שֶׁל שְׁמוֹת) וּבָאֶמְצָעִי שְׁתֵּי אַזְכָּרוֹת וּבָרִאשׁוֹן אַזְכָּרָה א' הַכֹּל לְפִי חוֹזֶק הַגָּלֻיּוֹת וְהַצָּרָה וְהַגְּאוּלָּה:
80 : 20
לַמְנַצֵּ֬חַ | עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף:
Au chef des chantres. Sur la Ghitit. D’Assaph.
Rachi
עַל הַגִּתִּית. כְּלִי שִׁיר הַבָּא מִגַּת:
81 : 1
הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים עוּזֵּ֑נוּ הָ֝רִ֗יעוּ לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב:
Célébrez Dieu, notre force, acclamez le Dieu de Jacob !
Rachi
הָרִיעוּ. בר''ה:
81 : 2
שְֽׂאוּ־זִ֭מְרָה וּתְנוּ־תֹ֑ף כִּנּ֖וֹר נָעִ֣ים עִם־נָֽבֶל:
Chantez des hymnes, faites retentir le tambourin, la harpe suave ainsi que le luth,
Rachi
כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל. ר' חִיָּיא בַּר אַבָּא אוֹמֵר הוּא נֵבֶל הוּא כִּנּוֹר, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר נִימִין (וִיתֵידוֹת) יְתֵירוֹת שֶׁבֵּין זֶה לָזֶה לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נֵבֶל שֶׁהוּא מְנַבֵּל כָּל מִינֵי זֶמֶר:
81 : 3
תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ:
sonnez le Chofar à la nouvelle lune, au jour fixé pour notre solennité.
Rachi
בַחֹדֶשׁ. בְּחִדּוּשׁ הַלְּבָנָה: בַּכֵּסֶה. יוֹם מוֹעֵד קָבוּעַ לְכָךְ וְכֵן (מִשְׁלֵי ז') לְיוֹם הַכִּסֵּא יָבוֹא בֵּיתוֹ לַמּוֹעֵד הַקָּבוּעַ:
81 : 4
כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב:
Car c’est une loi en Israël, une coutume en l’honneur du Dieu de Jacob ;
Rachi
כִּי חֹק. הוּא לְיִשְׂרָאֵל מֵאֵת הקב''ה לִתְקוֹעַ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וְהוּא יוֹם הַמִּשְׁפָּט להקב''ה:
81 : 5
עֵ֤דוּת | בִּֽיה֘וֹסֵ֤ף שָׂמ֗וֹ בְּ֭צֵאתוֹ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם שְׂפַ֖ת לֹא־יָדַ֣עְתִּי אֶשְׁמָֽע:
c’est un témoignage qu’il établit dans Joseph, quand il marcha contre l’Égypte. J’entendis alors des accents inconnus pour moi…
Rachi
עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִים: שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע. מְפוֹרָשׁ במס' סוֹטָה שֶׁלִּמְּדוֹ גַּבְרִיאֵל שִׁבְעִים לָשׁוֹן:
81 : 6
הֲסִיר֣וֹתִי מִסֵּ֣בֶל שִׁכְמ֑וֹ כַּ֝פָּ֗יו מִדּ֥וּד תַּעֲבֹֽרְנָה:
J’ai déchargé du fardeau son épaule, ses mains sont affranchies du lourd panier.
Rachi
מִדּוּד. מֵעֲבוֹדַת עַבְדוּת לְבַשֵּׁל קְדֵירוֹת כְּדֶרֶךְ שְׁאָר הָעֲבָדִים, מִדּוּד קְדֵירָה כְּמוֹ (ש''א ב') וְהִכָּה בַּכִּיּוֹר אוֹ בַּדּוּד:
81 : 7
בַּצָּרָ֥ה קָרָ֗אתָ וָאֲחַ֫לְּצֶ֥ךָּ אֶ֭עֶנְךָ בְּסֵ֣תֶר רַ֑עַם אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה:
Dans la détresse tu as appelé, et je t’ai délivré, je t’ai exaucé du sein mystérieux de la foudre, je t’ai éprouvé auprès des eaux de Meriba. Sélah !
Rachi
בַּצָּרָה קָרָאתָ. לִי כֻּלְּכֶם קְרָאתֶם מִצָּרַת עֲבוֹדַת סִבְלוֹת מִצְרַיִם וְאַחָלֵץ אֶתְכֶם: אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם. אַתָּה קְרָאַתְנִי בְּסֵתֶר בֵּינִי וּבֵינְךָ וַאֲנִי עֲנִיתִיךָ בְּקוֹל רַעַם הוֹדַעְתִּי גְּבוּרוֹת וְנוֹרָאוֹת בְּפַרְהֶסְיָא: אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה. ואע''פ שֶׁגָּלוּי וּבָחוּן לְפָנַי שֶׁאַתֶּם עֲתִידִים לַהַמְרוֹתַי בְּמֵי מְרִיבָה, כָּךְ שְׁנוּיָה בִּמְכִילְתָּא:
81 : 8
שְׁמַ֣ע עַ֭מִּי וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל אִם־תִּֽשְׁמַֽע־לִֽי:
"Écoute, mon peuple, je veux t’adjurer ; ô Israël, puisses-tu m’écouter !
Rachi
שְׁמַע עַמִּי. אַחֲרֵי שֶׁכָּל זֹאת עָשִׂיתִי לְךָ כְּדַאי אַתָּה לִשְׁמוֹעַ לִי:
81 : 9
לֹֽא־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר וְלֹ֥א תִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לְאֵ֣ל נֵכָֽר:
Qu’il n’y ait pas chez toi de divinité étrangère, ne te prosterne pas devant un dieu du dehors.
81 : 10
אָנֹכִ֨י | יְה֘וָ֤ה אֱלֹהֶ֗יךָ הַֽ֭מַּעַלְךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַרְחֶב־פִּ֝֗יךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ:
Je suis, moi, l’Éternel, ton Dieu qui t’ai tiré du pays d’Égypte. Ouvre largement ta bouche et je la remplirai."
Rachi
הַרְחֶב פִּיךָ. לִשְׁאוֹל מִמֶּנִּי כָּל תַּאֲוַת לִבְּךָ: וַאֲמַלְאֵהוּ. כְּכָל אֲשֶׁר תִּשְׁאַל אֲמַלֵּא:
81 : 11
וְלֹא־שָׁמַ֣ע עַמִּ֣י לְקוֹלִ֑י וְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל לֹא־אָ֥בָה לִֽי:
Mais mon peuple n’a pas écouté ma voix, Israël a refusé de m’obéir.
81 : 12
וָֽ֭אֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִיר֣וּת לִבָּ֑ם יֵ֝לְכ֗וּ בְּֽמוֹעֲצוֹתֵיהֶֽם:
Je les ai donc abandonnés à l’entraînement de leur cœur, ils suivirent leurs propres inspirations.
Rachi
בִּשְׁרִירוּת לִבָּם. בְּמַרְאִית לִבָּם כְּמוֹ (לְעֵיל ה') לְמַעַן שׁוֹרְרָי:
81 : 13
ל֗וּ עַ֭מִּי שֹׁמֵ֣עַֽ לִ֑י יִ֝שְׂרָאֵ֗ל בִּדְרָכַ֥י יְהַלֵּֽכוּ:
Ah ! si mon peuple voulait m’écouter, Israël marcher dans mes voies,
Rachi
לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי. עֲדַיִין אִם הָיוּ רוֹצִין לָשׁוּב לִי וְלִשְׁמוֹעַ אֵלַי:
81 : 14
כִּ֭מְעַט אוֹיְבֵיהֶ֣ם אַכְנִ֑יעַ וְעַ֥ל צָ֝רֵיהֶ֗ם אָשִׁ֥יב יָדִֽי:
bien vite, je dompterais leurs ennemis, je ferais peser ma main sur leurs adversaires.
Rachi
כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ. בְּשָׁעָה מוּעֶטֶת הָיִיתִי מַכְנִיעַ אוֹיְבֵיהֶם: אָשִׁיב יָדִי. אָשִׁיב מַכָּתִי מֵעֲלֵיכֶם לָתֵת אוֹתָהּ עֲלֵיהֶם וְאָז:
81 : 15
מְשַׂנְאֵ֣י יְ֭הוָה יְכַֽחֲשׁוּ־ל֑וֹ וִיהִ֖י עִתָּ֣ם לְעוֹלָֽם:
Ceux qui haïssent l’Éternel ramperaient devant lui, mais leur bonheur, à eux, durerait toujours.
Rachi
מְשַׂנְאֵי ה' יְכַחֲשׁוּ לוֹ וִיהִי עִתָּם. פּוּרְעֲנוּתָם לְעוֹלָם:
81 : 16
וַֽ֭יַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵ֣לֶב חִטָּ֑ה וּ֝מִצּ֗וּר דְּבַ֣שׁ אַשְׂבִּיעֶֽךָ: (פ)
Il les nourrirait de la mœlle du froment, et les rassasierait avec le miel des rochers.
Rachi
וַיַּאֲכִילֵהוּ. לְיִשְׂרָאֵל: וּמִצּוּר. הִשְׂבִּיעָם דְּבַשׁ כְּשֶׁהָלְכוּ בִּדְרָכָיו כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים ל''ב) וַיֵּנִקֵהוּ דְּבַשׁ מִסֶּלַע:
81 : 17
מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱֽלֹהִ֗ים נִצָּ֥ב בַּעֲדַת־אֵ֑ל בְּקֶ֖רֶב אֱלֹהִ֣ים יִשְׁפֹּֽט:
Psaume d’Assaph. Dieu se tient dans l’assemblée divine ; au milieu des juges, il juge.
Rachi
אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל. לִרְאוֹת אִם אֱמֶת יִשְׁפּוֹטוּ וְאַתֶּם הַדַּיָּינִים עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל:
82 : 1
עַד־מָתַ֥י תִּשְׁפְּטוּ־עָ֑וֶל וּפְנֵ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים תִּשְׂאוּ־סֶֽלָה:
Jusqu’à quand jugerez-vous avec iniquité, et prendrez-vous parti pour les méchants ? Sélah !
82 : 2
שִׁפְטוּ־דַ֥ל וְיָת֑וֹם עָנִ֖י וָרָ֣שׁ הַצְדִּֽיקוּ:
Rendez justice au faible, à l’orphelin, proclamez le droit du pauvre, du nécessiteux !
Rachi
הַצְדִּיקוּ. אִם זַכַּאי הוּא בְּדִינוֹ אַל תַּהַפְכוּ דִּינוֹ לְחוֹבָה בִּשְׁבִיל לָשֵׂאת פְּנֵי רְשָׁעִים:
82 : 3
פַּלְּטוּ־דַ֥ל וְאֶבְי֑וֹן מִיַּ֖ד רְשָׁעִ֣ים הַצִּֽילוּ:
Assurez le salut du faible, de l’indigent, délivrez-les de la main du méchant !
82 : 4
לֹ֤א יָֽדְע֨וּ | וְלֹ֥א יָבִ֗ינוּ בַּחֲשֵׁכָ֥ה יִתְהַלָּ֑כוּ יִ֝מּ֗וֹטוּ כָּל־מ֥וֹסְדֵי אָֽרֶץ:
Ils ne savent ni ne comprennent, ils s’avancent dans les ténèbres : tous les fondements de la terre sont ébranlés.
Rachi
לֹא יָדְעוּ. הַדַּיָּינִין הַמְעֲוְּתִים אֶת הַדִּין: וְלֹא יָבִינוּ. אֶת אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל הֶעָוֹן הַזֶּה יִתְהַלָּכוּ בַּחֲשֵׁכָה (על דֶּרֶךְ כִּי הַשּׁוֹחַד יְעַוֵּר וגו') וְיִמּוֹטוּ עַל כָּךְ מוֹסְדֵי אָרֶץ:
82 : 5
אֲֽנִי־אָ֭מַרְתִּי אֱלֹהִ֣ים אַתֶּ֑ם וּבְנֵ֖י עֶלְי֣וֹן כֻּלְּכֶֽם:
J’avais dit, moi : "Vous êtes des dieux ; tous, des fils du Très-Haut !"
Rachi
אֱלֹהִים אַתֶּם. מַלְאָכִים כְּשֶׁנָּתַתִּי לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה נְתַתִּיהָ לָכֶם ע''מ שֶׁאֵין מַלְאַךְ הַמָּוֶת שׁוֹלֵט עוֹד בָּכֶם:
82 : 6
אָ֭כֵן כְּאָדָ֣ם תְּמוּת֑וּן וּכְאַחַ֖ד הַשָּׂרִ֣ים תִּפֹּֽלוּ:
Mais non, vous mourrez comme des hommes, comme l’un des princes vous tomberez !
Rachi
אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן. אָכֵן כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן תְּמוּתוּן אַחֲרֵי שֶׁחִבַּלְתֶּם מַעֲשֵׂיכֶם כָּמוֹהוּ: וּכְאַחַד הַשָּׂרִים. הָרִאשׁוֹנִים שֶׁמֵּתוּ כֵּן תִּפוֹלוּ, וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה כְּאֶחָד הַשָּׂרִים שֶׁל מַעְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה כ''ד) יִפְקוֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם:
82 : 7
קוּמָ֣ה אֱ֭לֹהִים שָׁפְטָ֣ה הָאָ֑רֶץ כִּֽי־אַתָּ֥ה תִ֝נְחַ֗ל בְּכָל־הַגּוֹיִֽם: (פ)
Lève-toi, ô Dieu, fais passer la terre en jugement, car c’est toi qui es le maître de tous les peuples.
Rachi
קוּמָה אֱלֹהִים. אָסָף הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל שֶׁיָּקוּם וְיַכְרִית אוֹתָם הַדַּיָּינִין הַמְּקוּלְקָלִין מִיִּשְׂרָאֵל: כִּי אַתָּה. הוּא הַנּוֹחֵל הַגּוֹיִם, וְהַכֹּל בְּיָדְךָ לִשְׁפּוֹט:
82 : 8
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source