Le texte Le vocabulaire Les révisions
Chap. 16
6
קְסָיָה שֶׁל זוֹרֵי גְרָנוֹת, שֶׁל הוֹלְכֵי דְרָכִים, שֶׁל עוֹשֵׂי פִשְׁתָּן, טְמֵאָה. אֲבָל שֶׁל צַבָּעִין וְשֶׁל נַפָּחִין, טְהוֹרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף שֶׁל גָּרוֹסוֹת כַּיּוֹצֵא בָהֶן. זֶה הַכְּלָל, הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה {טז}, טָמֵא. מִפְּנֵי הַזֵּעָה, טָהוֹר:
Note
R. Bartenura non traduit
קְסָיָה. בֵּית יָד שֶׁל עוֹר:
שֶׁל זוֹרֵי גְרָנוֹת וְהוֹלְכֵי דְרָכִים {טו} וְשֶׁל עוֹשֵׂי פִשְׁתָּן טְמֵאָה. דְּכֵיוָן דְּהִיא עֲשׂוּיָה כְּדֵי לֶאֱחֹז הַדָּבָר בְּיָדוֹ יָפֶה שֶּׁלֹא יִשָּׁמֵט מִמֶּנּוּ, אוֹ כְדֵי שֶּׁלֹא יִתְחֹב לוֹ קוֹץ בְּיָדוֹ, מִקְּרֵי עָשׂוּי לְקַבָּלָה, כֵּיוָן שֶׁהַדָּבָר שֶׁהוּא אוֹחֵז בּוֹ נִשְׁעָן עַל הַבֵּית יָד וּמְקַבְּלוֹ:
שֶׁל גָּרוֹסוֹת. הָעוֹשִׂים גְּרִיסוֹת שֶׁל פּוֹל בָּרֵחַיִם:
מִפְּנֵי הַזֵּעָה. לִשְׁאֹב אֶת הַזֵּעָה כְּדֵי לְהָקֵר בְּשָׂרוֹ שֶּׁלֹא יַזִּיעַ. אִי נַמִּי, שֶּׁלֹא תְטַנֵּף זֵיעַת יָדָיו הַדָּבָר שֶׁהוּא אוֹחֵז בּוֹ:
טָהוֹר. דְּתַשְׁמִישׁ עֲרַאי חֲשׁוּב:
Toss. Yom Tov non traduit
{טו} נִרְאֶה לִי שֶׁעָשׂוּי גַּם כֵּן לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ יָפֶה אֶת הַמַּקֵּל אֲשֶׁר נִשְׁעָן עָלָיו בְּהִלּוּכוֹ. אִי נַמִּי, לִפְעָמִים הוֹלֵךְ בִּמְקוֹם בַּרְקָנִים וְקוֹצִים וְצָרִיךְ שֶׁיִּדְחֶה אוֹתָם מִן הַדֶּרֶךְ, שֶּׁלֹא יִשְׂרְטוּ בְּגָדָיו וּפָנָיו, וְנִמְצָא שֶׁהַקְּסָיָה מוֹעִיל לוֹ שֶּׁלֹא יִתָּחֵב לוֹ קוֹץ בְּיָדוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {טז} לְקַבָּלָה. פֵּרוּשׁ, לְקַבֵּל הָאָבָק שֶּׁלֹא יַזִּיקֶנּוּ, חָשׁוּב כְּלִי. מִפְּנֵי הַזֵּעָה, כְּגוֹן צַבָּעִים נַפָּחִים וְגָרוֹסוֹת שֶׁיֶּשׁ לָהֶן טֹרַח גָּדוֹל וּמַזִּיעִין מִן הַמְּלָאכָה, וּמְשִׂימִים אוֹתָם בְּרֹאשָׁם לְהָקֵר, טָהוֹר. מַהֲרַ''ם:
Rambam non traduit
קסייה. עור תפור יכנס בו היד והוא על דמיון כף האדם ואם היה הכונה בו שיביא לו בו הידים כדי שלא יכנס בידו הקוץ או העצים וינגעהו טמא ואם הכונה בו שלא יזיע ויפסיד מה שבידו מפני הזיעה או יציקהו הזיעה מהחזיק הכלי אשר יתעסק בו הנה לא תטמא לפי שהוא דמיון פשוטי כלי עור ואע''פ שהוא חלול לא נעשה לקבול:
7
הַמַּלְקוֹט שֶׁל בָּקָר, וְהֶחָסִים שֶׁלּוֹ, וְהַמַּדָּף שֶׁל דְּבוֹרִים, וְהַמְּנָפָה, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין {יט}. כְּסוּי שֶׁל קֻפְסָא, טָמֵא {כ}. כְּסוּי קַמְטְרָא, טָהוֹר. כְּסוּי תֵּבָה, כְּסוּי טֶנִי, וְהַמַּכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ, וְהַכֶּסֶת שֶׁתַּחַת הַתֵּבָה, וְהַקִּמְרוֹן שֶׁלָּהּ, וְאַנְגְּלִין שֶׁל סֵפֶר, בֵּית הַנֶּגֶר, בֵּית הַמַּנְעוּל, וּבֵית הַמְּזוּזָה, וְתִיק נְבָלִין, וְתִיק כִּנּוֹרֶת, וְהָאֵמוּם שֶׁל גּוֹדְלֵי מִצְנָפוֹת, וְהַמַּרְכּוֹף שֶׁל זַמָּר, וּרְבִיעִית שֶׁל אַלָּיִת, וּגְנוֹגְנִית הֶעָנִי, וְסָמוֹכוֹת הַמִּטָּה, וּטְפוּס שֶׁל תְּפִלָּה, וְאֵמוּם שֶׁל עוֹשֵׂה סוּתוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים {כב}. זֶה הַכְּלָל, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּל מְשַׁמְּשֵׁי מְשַׁמְּשָׁיו שֶׁל אָדָם בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְשֶׁלֹּא בִשְׁעַת מְלָאכָה, טָמֵא. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בִשְׁעַת מְלָאכָה, טָהוֹר:
Note
R. Bartenura non traduit
מַלְקוֹט. עוֹר שֶׁמְּשִׂימִין בְּעֵינֵי הַפָּרָה כְּדֵי שֶׁתְּסַבֵּב וְתָדוּשׁ {יז}:
הֶחָסוּם. כְּמִין מְצוֹדָה קְטַנָּה שֶׁל חֲבָלִים שֶׁחוֹסְמִים בָּהּ פִּי הַפָּרָה שֶּׁלֹא תֹאכַל:
מַדָּף שֶׁל דְּבוֹרִים. כְּלִי {יח} שֶׁמְּשִׂימִים בּוֹ אֵשׁ וּגְלָלֵי בָקָר וּמְעַשְּׁנִים כְּדֵי שֶׁיִּבְרְחוּ הַנְּחִילִים שֶׁל דְּבוֹרִים מִן הַכַּוֶּרֶת וְיִקַּח הַדְּבַשׁ. מִלְּשׁוֹן אֲשֶׁר תִּדְפֶנּוּ רוּחַ (תְּהִלִּים א):
וְהַמְּנָפָה. כְּלִי שֶׁמְּנִיפִין בּוֹ בִימוֹת הַחַמָּה לְהָבִיא הָרוּחַ:
קֻפְסָא. כְּמִין אַרְגָּז קָטָן שֶׁהָאִשָּׁה נוֹתֶנֶת בּוֹ תַכְשִׁיטֶיהָ וְנוֹתֶנֶת עָלָיו כְּסוּת מִלְּמַעְלָה:
קַמְטְרָא. תֵּבָה שֶׁשּׁוֹמְרִים בָּהּ הַבְּגָדִים. עַל הַמֶּלְתָּחָה (מְלָכִים ב י), מְתַרְגְּמִינַן עַל קוּמְטְרָה:
וְהַמַּכְבֵּשׁ. [כָּל חָרָשׁ עֵצִים] לְפִי מְלַאכְתּוֹ יֵשׁ לוֹ מָקוֹם שֶׁכּוֹבֵשׁ וְעוֹצֵר הָעֵץ כְּשֶׁהוּא מְעֻוָּת וְעָקֹם עַד שֶׁמְּיַשְּׁרוֹ:
וְהַקִּמְרוֹן. הַמִּכְסֶה שֶׁעַל הַתֵּבָה הֶעָשׂוּי כְּעֵין קֻבָּה {כא}:
אַנְגְּלִין. נַרְתִּיק שֶׁל עוֹר שֶׁעוֹשִׂין לַסֵּפֶר וּמַכְנִיסִים אוֹתוֹ בְתוֹכוֹ:
בֵּית הַנֶּגֶר. נַרְתִּיק שֶׁל עוֹר שֶׁנּוֹתְנִים בְּתוֹכוֹ הַנֶּגֶר, הוּא הַיָּתֵד שֶׁמְּשִׂימִים אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת:
וּבֵית הַמַּנְעוּל. נַרְתִּיק שֶׁל עוֹר שֶׁנּוֹתְנִים בּוֹ הַמַּנְעוּל שֶׁנּוֹעֲלִים בּוֹ הַדֶּלֶת:
וּבֵית הַמְּזוּזָה. קָנֶה שֶׁל מַתָּכוֹת שֶׁנּוֹתְנִים בּוֹ הַמְּזוּזָה:
וְהָאֵמוּם שֶׁל גּוֹדְלֵי מִצְנָפוֹת. דְּפוּס כְּעֵין רֹאשׁ שֶׁל אָדָם שֶׁמְּתַקְּנִים עָלָיו הַמִּצְנֶפֶת:
וְהַמַּרְכּוֹף. כְּמִין סוּס שֶׁל עֵץ שֶׁהַלֵּיצָנִים מְשַׂחֲקִים בּוֹ. וְאִית דִּמְפָרְשֵׁי, כְּלִי שֶׁל עֵץ אֶרֶז הֶעָשׂוּי לְזַמֵּר:
וּרְבִיעִית שֶׁל אַלָּיִת. וּבִמְנַעַנְעִים וּבִמְצַלְצְלִין, מְתַרְגְּמִינַן וּבִרְבִיעִין וּבְצֶלְצֱלִין:
שֶׁל אַלָּיִת. שֶׁל הַמְקוֹנֶנֶת. כְּמוֹ (יוֹאֵל א) אֱלִי כִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק:
גְּנוֹגְנִית הֶעָנִי. תַּרְמִילוֹ שֶׁל עָנִי:
וְסָמוֹכוֹת הַמִּטָּה. קוֹרוֹת שֶׁסּוֹמְכִין בָּהֶן הַמִּטָּה שֶּׁלֹא תִפֹּל:
טְפוּס שֶׁל תְּפִלִּין. כְּמוֹ דְפוּס שֶׁל תְּפִלִּין:
אֵמוּם שֶׁל עוֹשֵׂי סַאגּוֹת. דְּפוּס שֶׁל עוֹשֵׂי שַׁלְשְׁלָאוֹת. שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָן עַל גַּבֵּי אֵמוּם הַיְנוּ [עַל גַּבֵּי] דְּפוּס. וְרַמְבַּ''ם גָּרֵיס, עוֹשֵׂי סוּתוֹת, לְשׁוֹן וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ (בְּרֵאשִׁית מט), וְהוּא הַדְּפוּס שֶׁל עֵץ שֶׁאוֹרְגִין עָלָיו הַבְּגָדִים:
מְשַׁמְּשֵׁי מְשַׁמְּשָׁיו שֶׁל אָדָם. כְּגוֹן כִּסּוּיֵי כֵלִים וְנַרְתִּיקֵי כֵלִים, שֶׁהֵם נַעֲשׂוּ לְשַׁמֵּשׁ הַכֵּלִים הַמְּשַׁמְּשִׁים אֶת הָאָדָם:
בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְשֶׁלֹּא בִשְׁעַת מְלָאכָה. בִּזְמַן שֶׁהַכִּסּוּי מְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכְּלִי לִשְׁמֹר מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, וְהַיְנוּ שְׁעַת מְלָאכָה דִידֵיהּ, וּכְשֶׁאֵין כְּלוּם בַּכְּלִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְכִסּוּי קָרֵי לֵיהּ שֶּׁלֹא בִשְׁעַת מְלָאכָה. וְיֵשׁ כֵּלִים שֶׁמַּנִּיחִים עֲלֵיהֶן הַכִּסּוּי תָּמִיד בֵּין כְּשֶׁהוּא מָלֵא בֵּין כְּשֶׁהוּא רֵיקָן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכִּסּוּי מְחֻבָּר בּוֹ, חֲשִׁיב כַּכְּלִי גוּפֵיהּ לְקַבֵּל טֻמְאָה אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מְחֻבָּר בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָגִיל לִהְיוֹת תָּמִיד עָלָיו. וְהַאי כְּלָלָא דְרַבִּי יוֹסֵי, אַפְּשׁוּטֵי כְלֵי עֵץ הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הַכֵּלִים קָאֵי. אֲבָל כְּלֵי קִבּוּל, מִטַּמְּאִין בְּכָל עִנְיָן. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
Toss. Yom Tov non traduit
{יז} וְהָרַמְבַּ''ם פֵּרֵשׁ, כְּלִי מֵעוֹר יְלַקְּטוּ בוֹ רִפְתֵי הַבָּקָר כְּדֵי שֶּׁלֹא יַפְסִיד הַחִטָּה בְּעֵת הַדִּישָׁה: {יח} וּבְנֻסְחַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הוּא לוּחַ פָּשׁוּט מְשִׂימִים בּוֹ אֵשׁ כוּ': {יט} טְהוֹרִים. שֶׁכָּל אֵלּוּ אֵין עֲלֵיהֶם צוּרַת כְּלִי. הָרַמְבַּ''ם: {כ} טָמֵא. שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכְּלִי בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְשֶׁלֹּא בִשְׁעַת מְלָאכָה. הָרַמְבַּ''ם: {כא} שֵׁשׁ עֶגְלוֹת צָב [בְּמִדְבָּר ז] אָמְרוּ בְּסִפְרִי קְמוּרוֹת. רְצוֹנוֹ לוֹמַר קַעֲרוּרוֹת. הָרַמְבַּ''ם: {כב} טְהוֹרִים. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְשַׁמְּשֵׁי הַכֵּלִים בִּשְׁעַת מְלָאכָה בִּלְבַד. הָרַמְבַּ''ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
Rambam non traduit
מלקוט. כלי מעור יקבצו בו רפתי הבקר כדי שלא יפסיד החטה בעת הדישה: והחסום שלו. הזמם אשר יקשרו על פיו כדי שלא יאכל מן החטה שהזהירנו התורה (דברים כה) מלשום אותו על פיו בעת הדישה: ומדף. הוא כלי פשוט משימין בו אש וגללי בקר יגרשו בו הדבורים כדי שיעופו ויוכל אדם ליקח הדבש והוא מלשון (ויקרא כו) עלה נדף: והמנפה. מה שיניפו בו יקרא בלשון זה לפי שמוליך ומביא האויר: כיסוי קופסא. כיסוי התיבה יכניסו בו הבגדים ויניחו עליו הכסוי ובהש''ס (מנחות דף מא.) כלי קופסא ירצו בו הבגדים המוצנעין בתיבות ובארגזין וכן קמטרא היא אשר נקרא אותה באנדלי אלעתיר''ה ובמצרים אלקמטר''א תרגום המלתחה קמטרא: והמכבש של חרש. כלי הנגרים אשר יישירו בו עצים המעוותים: והקמרון שלה. הקובה אשר עליה והוא הכסוי של תיבה שהוא עשוי כמין קופה שש עגלות צב אמרו בספרי קמורות ר''ל קערורות: והאנגלין של ספר. דפוס מעור מקשיי על דמיון ספר תורה יעשו עליו נרתק של ס''ת כאשר יעשו לה נרתק מעור: ובית הנגר. הוא נרתק מעור יכנס בו המנעול אשר ינעלו בו השערים וכן בית המנעול ובית המזוזה בית מעץ כמין קנה יכניסו בו המזוזה וישימו אותו בשער: ותיק. הוא הנרתק שיעשו אותו לכלי הנבלים והכנורות ודמיונו מפורסם כמו תיק של ס''ת והאמום של גודלי מצנפות לפי שיש להן דפוס כמו ראש האדם וגודלין עליו המצנפת: והמרכוף. כבר בארנו שהוא סוס מעץ אשר ישחקו בו: ורביעית של אליית. הם שני עצים אורך כל אחד מהן יותר מאמה יהיו שני העצים ביד המצחק יכה אחד מהן באחד לפי הנגון ושמו מפורסם במערב אלשג ותרגום ובמנענעים וברביעין וייחס אותו למקוננת לפי שיקוננו בו המתים אצלן: וגנוגנית העני. אהל האומן והוא נגזר מאמרו גנון והציל וירצה בו הצל אשר יעשה האומן על ראשו כשיעשה מלאכה בשמש יעשה אצלנו מגומא על הראש ועני שם האומן אמר יתברך (דברים כד) כי עני הוא: וסמוכות המטה. ידוע: וטפוס. והוא כדפוס של עץ אשר יעשו עליו תפילין של ראש: וסותות. הוא הבגד ובדם ענבים סותו (בראשית מט) ואמרו אמום של עושה סותות ירצה הדפוס אשר יארגו עליו וצורתו מפורסמת: וזה הכלל אשר זכר רבי יוסי אמת וביאורו שכל כלי עץ אשר יצטרך צורך קרוב כמו השלחן והטבלא והמטה והדומה להן יקראו משמשי אדם וכל מה שהוא כלי לכלי אחר יצטרך אליו האדם ויהיה זה הכלי הראשון עובד לכלי השני הנה הוא יקרא משמשי אדם ומה שהיה ממנו אשר הוא משמשי אדם יצטרך אליו תמיד לא יפרד הכלי הראשון מהשני כמו כסוי קופסא אשר לא יתפרד ממנו: ומשמשי אדם. הוא הקופסא לבד ואולם כסויה הוא משמש המשמש הנה הוא יטמא. ומה שהיה ממנו לא יצטרך אליו בלתי בשעת מלאכה כמו הדפוסים הנזכרים שהן לא יצטרכו אליו בלתי בשעת מלאכה הרי הן לא יטמאו הנה זה חלוק ר' יוסי בכלים אשר הן משמשי משמשים לבד וזהו שרש אמתי ולא התבאר בסיפרא ונשאר מהחלוקה שתי חלוקות והוא שיהיה כלי משמש את האדם ואינו משמש את משמשיו או יהיה משמש את האדם ואת משמשי משמשיו והנה כבר התבאר בסיפרא שכל מה שהוא משמש את האדם לבד שהוא לא יטמא ר''ל שהוא לא יצרפהו האדם בדברים אשר ירצה שכל מי שיאכלהו או ישתהו או ילבשהו הנה ג''כ משמש את האדם וכאשר היה כלי לא יצלח למשמשי אדם אבל לאדם עצמו כמו שלא יסתלק עליו לא יטמא ואם היה דבר יצלח לאדם ולמשמשי אדם הנה זהו אשר יטמא מן כלי עץ אולם אשר הוא למשמשי אדם לבד הנה חלק אותו רבי יוסי כמו שקדם ותדע זה מן השק שהוא משמש את האדם שכבר ישב בו או ילבשהו או יתכסה בו וכן משמש את משמשי אדם לפי שישימו בו הדברים אשר הן משמשי אדם והגיע זה הענין שהוא עמידת הדין בטומאת כלי עץ וזה לשון ספרא מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מרבה הסולם והקולב והנחותא והמנורה ת''ל מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ או יכול שאני מוציא את השלחן ואת הטבלא ואת הדולבקי ת''ל כל כלי עץ ריבה ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחרי שריבה הכתוב ומיעט ר''ל שהלשון בהם כמו הרבוי והמיעוט לאיזה טעם ייחד אלו ברבוי לטומאה וזה במיעוט מן הטומאה והיה התשובה ת''ל שק מה שק מיוחד שהוא משמש את האדם ואת משמשי האדם אף אני מרבה את השלחן ואת הטבלא שהן משמשין את האדם ואת משמשי אדם ומוציא את הסולם שהוא משמש את האדם ואינו משמש את משמשי האדם ואת הקולב ואת המנורה ואת הנחותא שהן משמשים משמשי האדם ואינן משמשים את האדם. ונחותא היא חתיכת עץ תושם תחת הכלים תושבות להן ונחותא המנורה משמשי משמשים לפי שהמנורה עצמה היא משמשת את האדם ובתוספתא דכלים אמרינן רבי יהודה נותן בהן שלש מדות משום ר''ע העשוי לשמש את האדם כגון הסולם ואת הכלים כגון הקולב והמנורה והנחותא טהורה העשוי לשמש את האדם ואת משמשי אדם כגון הטבלא והשלחן והדולבקי טמאין והוסיף ר' יוסי דין וביאר שהחלק האחד והוא העשוי לשמש את הכלים והוא אשר יקראהו בסיפרא משמשי משמשים של אדם ממנו מה שהוא טהור וממנו מה שהוא טמא כמו שביארנו ושמור זה השרש והבינהו מאד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source